יחס דת האסלאם לדתות האחרות"-בת יאור-השפלת הדימים בתוניסיה (1800)- הביזה ברובע היהודי בפס (1820)

57. 57. השפלת הדימים בתוניסיה (1800)

היהודים הם הנתינים היחידים בעוצרות המשלמים מס אישי לביי. אולם, הגם שתשלום זה נתבע בעד הגנתם, אין לך דבר רגיל יותר מלראות איך המאורים מתאנים להם ואפילו מכים אותם. יתר על כן, את ההתנכלויות והמהלומות האלו הם מקבלים מתוך הכנעה מפליאה. אולם אם יעז אחד מהם להשיב לחורפיו דבר, ודאי הוא ביותר שיהיה עלול להסתבך בהליכים רציניים שמהם יוכל להיחלץ רק אם יקריב סכום־כסף גדול. לעתים קרובות אין לעלבונות האלה מטרה מלבד הסחיטה הזאת הנפשעת והעריצה.

יש יהודים הלובשים בגדים אירופיים, ובמיוחד נזקקים למלבוש זה אלה שמוצאם מליבורנו. אחרים לובשים בגדים מזרחיים, והם חובשים מצנפת ועוטים רדיד אפור או כחול, שכן הצבע הזה האחרון גזירה הוא עליהם, לבל ייחשבו בטעות מוסלמים, שפרט לזה אינו נבדלים מהם בלבושם.

למרות ההשפלות האלו ולמרות קלון־מעמדם, מרשים להם בכל־זאת לרכוב על סוסים ופרדים, אף שבמצרים וברוב הארצות האחרות שתחת שלטון מוסלמי אסור עליהם הדבר.

יהודים ויהודיות במספר רב למדי משוטטים בעיר כרוכלים ומוכרים את סחורתם בבתים ובהרמונות. מופלא הדבר שנשי המאורים אינן רואות חובה לעצמן לעטות צעיף לפני יהודי, שאין הן רואות בו אלא בהמה פחותה, ורחוקות הן מלחשוב שהוא נמנה עם הגזע האנושי.

הואיל ולעתים קרובות התברר כי יהודים משני המינים נרצחו בבתים הללו לאחר שנגנבה סחורתם, גזר הביי שלעתיד־לבוא יהיו הרוכלים מבני שני המינים חייבים להלך זוגות־זוגות וכי יישאר האחד במבוא בעוד חברו נכנס ומרכולתו עמו. מאז הצו הזה, שפשוט ומחוכם היה באותה מידה, לא נפל שום יהודי קרבן לתאוות־הבצע של גזלנים רצחניים ולבוגדנותם. (עמ^׳ 96)

ל. פראנק*

1. הביזה ברובע היהודי בפס (1820)

בפס פלשו בני־עודאיה לרובע היהודי הסמוך לשכנותם בפס אל־ג׳דיד. הם החלו לשדוד ולגנוב מכל הבא ליד. הם ברחו ועמהם בד, משי, כסף וזהב שהיו מופקדים אצל היהודים ושייכים היו לסוחרי פס שבשבילם עבדו היהודים העוסקים בחייטות ובשאר מלאכות־יד. כך אבדו סכומי־עתק שאין ערוך להם. אחרי־כן הפשיטו בני־עודאיה גברים ונשים, ואת אלו האחרונות חטפו עמהם ואת הבתולות שבהן אנסו. הם רצחו את הגברים ושתו משקאות חריפים בעצם חודש הרמדאן. הם הרגו מספר ילדים שנחנקו במהומת הביזה. ועדיין לא אמרו די במעשים האלה וחפרו תחת הבתים כדי לגלות את הטמון מתחת, ואכן מצאו כסף רב. בראותם זאת, תפסו את נכבדי היהודים וחנווניהם, המטירו עליהם מהלומות ויענום כדי לאלצם לגלות איה הסתירו את כספם. אם היתה לאחד מהם יהודיה יפת־תואר, גנבו אותה מבעלה כדי לאלצו לשלם את הכופר. המאורעות החמורים האלה התחוללו ב־13 לחודש רמדאן 1235 להג׳רה (1820). כאשר כילו מעשיהם ביהודים, התנפלו בני־עודאיה על שאר התושבים של פס.

נאצרי(נם׳ 1897) (מקור, חלק ד, עמד׳ 156), כרך א, עמ^׳ 65; וראה פומיי 65,1

יחס דת האסלאם לדתות האחרות"-בת יאור-השפלת הדימים בתוניסיה (1800)- הביזה ברובע היהודי בפס (1820)

עמוד 244