ספר מוגאדור א׳-ב׳ / סידני קורקוס -גישושי התיישבות-פרק 2: ׳מסמך קורקוס׳ סוחרי המלך הראשונים. תרגום לעברית

׳מסמך קורקוס^, סוחרי המלך הראשונים –רשימה על צוירא (תרגום לעברית)

פענוח ותרגום מערבית-יהודית, מר יחיאל ביטון.

אלו רק קטעים שלקחתי מספר אחד שכתוב ביד אחד ר׳ יוסף שאיני יודע שם משפחתו מצאתי בו שהמלך סידי מוחמר בנה צוירא בשנת 5520 ורצה שביסודה תהיה מרכז גדול של מסחר של מרוקו אנשים באו לגור בה ורבי שמואל בן ר' יוסף סומבאל נתן עצה למלך שיקדים בעיר הזאת החדשה היהודים שהיו גרים כבר בהרים ליד בקצת ואותם יהודים לא רצו. והמלך נתן רשות לעשר משפחות גדולות אחרות של יהודים שהיו אותו זמן צריכים לשלוח כל אחת נציג ממשפחתו אחד מבניהם שיפתח חדר למשא ומתן גדולה בעיר. אנשים שבאו לגור בצוירא רבי שמואל סומבאל שלח את אחיו תאזר אברהם מרבי יוסף סומבאל מאספי תאזר אברהם מתאזר יהודה והשליט של אספי שלח לצוירא אחיו היה הוא כבר ואחיו במרכש היו קוראים לו ר׳ מימון בן תאזר יצחק קורקוס, תאזר שבא לצוירא הוא ר׳ סלאם לבחר ששמו דילמאר המרכשי ואחריו, הגיע תאזר הרון בן מוזיז אפלאלו, בא תאזר יהודה בן הנגיד ר’ שמואל הלוי רב של מכנס, ובא תאזר מוזיז אבודרהם טיטואני ותאזר דוד בן מוזיז במקום אגאדיר ותאזר אברהם בן ישועה הלוי בן שושן ותאזר מוזיז בן החכם השלם ר’ יהודה אנהורי והאחרון הוא תאזר יוסף בן עדי של ליבאני סריקי. המלך נתן רשות לאלו העשירים כולם ונתן להם בתים שיגורו בהם ויעשו מסחר ונתן להם עבד ואשתו לכל אחד ושני מחסנים לכל אחד ונתן רשות לאומנים להקדים להם אלפים של מאכלים של זהב והעשירים האלו שהיו כולם אנשים עשירים ומילא אותם המשפחה שלהם נתן עליהם כמעט בשביל עשר שנים שכנו כולם בקסבה בין הבית שלנו לבית השליט ועשה להם כבוד גדול הגיעו הם ובניהם ובני בניהם לגדולה גדולה. והמילה שלהם הייתה מילה של ברזל לא נותר אלא מולאי השר ימח שמו שרצה לצער אותם בקלות אבל יראת השם שלהם הצילה אותם כולם שאלמלא אלו האנשים היקרים שהם ראשוני הקהילה באו כמה פועלים יהודים ומוסלמים שהיו עוזרים להם מדברים אחרים כמה וכמה נוצרים של ליוורנו שנשלחו לעיר למרסליה, ג׳יברלטאר ועוד ועוד. והיו גם עשירים שבאו אחריהם, בית אביטבול, ובית בן מקנין, ובית זאגורי, ובית אפרייאט ובאו גם אחרי חורבן אגאדיר בית תאזר חיים גדליה שהיו הרבה מהם באמסטרדם, ובית סמנה, בית פינטו ועוד ועוד הדיין הראשון של צוירא היה רבי יחיא אפלאלו מאגאדיר סוחרי הנוצרים לא היו זזים רק בדבר של האנשים האלו וכמה וכמה משא ומתן של היהודים נעצרו מפני שצוירא חזרה להיות המרכז הגדול שהיה באזור הערים האלו כולם וחזרו להיות מלאים בנחושת ראשים של מיטה, שקדים, עורות, צמר ועוד ועוד. באו בית לורד בית עבדיס מליוורנו וכן בית כהן סולאל דרמון, וביתבוזנאח והעיר חזרה עיר של יהודים וגם היום יום שבת אין מסחר בשום מקום וכל האנשים יהיו יהודים או מוסלמים או נוצרים נחים מן העבודה של השבוע. כולו העיר מליאה בבתי כנסת יפים ישיבות מלאים בחכמים ותלמידים שלהם היו כאן בית אביקסיס בית יולדות בית בן סעיד ועוד ועוד בית קורקוס ובית אפלאלו שהמלך היה אוהב מאוד. והיה שולח על כל עסקיו כולם האנשים האלו הביאו טובה גדולה לעיר ר׳ יוסף אמר שרוב האנשים חיים בשפע ואוכלים מטעמים מובחרים מריחים כל יום בלילה ומפעילים מוזיקה מובחרת מאחר והיו יודעים המקצוע ואלפים מלונדון ומאטליה היו לובשים את המשי בבדים וילבישו לנשותיהם משי ברוכדו ומלבישים אותם בזהב ומרגליות ומקשטים אותם באבנים כמו שקדים ואבנים אדומות ולא רק אלו הטובות יש בהם היו אוחזים ותופסים הלכות ויראי שמים ומחמירים בדינים הרבה היו חכמים שעשו כמה וכמה תלמידים בישיבות, ולומדים יום על יום תורה קדושה שהשאירו לנו אבותינו היו עושים פיוטים לפי הכבוד שלהם ונזהרים בכבוד הצדיקים כמה וכמה הותירו בכתב ידם הדברים האלו המופלאים. והשם עזר להם תמיד וכוונתם טהורה היו רחמנים והיו עוזרים למסכנים ונתנו לעניים וליתומים עניים היו מעט מסיבתם וביתם פתוח תמיד לאורחים כל אחד היה לו בביתו חדר לחכמים וצדיקים הוסיפו על ביתם בתים אחרים בצוואת המלך. והמלך בעצמו הוא היה אחראי על עסקיהם לא שר ולא שופט היה אחראי עליהם רק המלך בעצמו הוא מולאי דריס היה בן דוד המלך ורצה אותו שר שלו לא שיער אף אחד שיום שייקח חלקו מבית אחד היה מגדיל את ההפסד ביתו ניתנה ונבנית לאחד מן העשירים של המלך היהודים מן הגדולים המושל בן עמרה רצה יום אחד לקנות בית של עשיר אחד מעשירי המלך ואותו עשיר לא רצה למכור הבית אפילו רצה אותה רצה את המחסן. בן עמרה ציווה זמנים קשים על סיבת זה העשיר עד שסלח לו המלך וזה קרה גם לבאסא בהדוחק הלך לנוח בין הערים והבתים כולם של העשירים היה עליהם צו שלא ימכרו ויהיו של אותם עשירים לכל ימיהם זרעם וזרע זרעם וזה נשאר עד היום. אפילו סידי מוחמד בסוף ימיו השתנה בטבעו וביותר עם היהודים והכריח חלק מהם שלא ילבשו חליפת פלמנגו. מעולם לא אמר מילה רעה לאותם שהיו עם משפחות גדולות ועשירי המלך על כל פנים באותו הזמן זה שהביא את צוירא לקונסוליה של הנוצרים וגם לאיזה עשירים של היהודים שבאו מבחוץ הנוצרים השם יסלח להם ובתוך המלחמה אחד או שנים מהם עשו צער המלך סלח להם מחמת האחרים.

פענוח ותרגום מערבית-יהודית, מר יחיאל ביטון.

ספר מוגאדור א׳-ב׳ / סידני קורקוס -גישושי התיישבות-פרק 2: ׳מסמך קורקוס׳ סוחרי המלך הראשונים. הגרסה העברית

עמוד 25