אפרים חזן – ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה. פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד -ובשלוחותיה. בראשית פרק רביעי ואחרון

אפרים חזן – ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה. פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד -ובשלוחותיה. בראשית פרק רביעי ואחרון

עיון ודיון

הפיוט המובא בזה משרת שלוש מטרות: א. זהו פיוט המפרט את סיפור הבריאה ועל כן מתאים לייצג את פרשתנו. ב. הפיוט מייצג את שירת הבקשות של יהודי מרוקו, מנהג בעל משמעות עליונה לעולם הפיוט, המתחיל בשבת בראשית. ג. הפייטן מייצג את אחד ממרכזי השירה החשובים, השירה העברית באלג׳יריה, מרכז בעל הישגי יצירה נכבדים, הממשיך את מעלותיה של השירה העברית בספרד, אך, לצערנו, כמעט שנשתכח, ואנו מבקשים להשיב לו את כבודו הראשון.⁷ השיר שומר על שקילה ספרדית מדויקת, וכל הברה שלישית מנוקדת בשווא נע או בחטף. כמו כן בולטת החתימה (אקרוסטיכון) בשיר ״סעדיה שוראקי חזק אמן ונצח״.

כאמור, שירנו כלול בשירת הבקשות של יהודי מרוקו, ומעניין כי הוא משולב בפיוטי פרשת וישלח דווקא, אף על פי שמצד תוכנו הוא מתאים ביותר לפרשת בראשית, שכן הוא מפרט את מעשה הבריאה ועניין השבת. ייתכן כי שילוב פיוט זה בפרשת וישלח – היא פרשת העימות בין יעקב לעשו – נובע מכך שחלקו האחרון של הפיוט כולל בקשה לגאולה ותלונה על מצוקות הגלות ועל אויבי ישראל, המשתקפים בדמותם של ישמעאל ועשו.

30-מִן כָּל קְצוֹת פִּנּוֹת אַרְבַּע / בִּקְעָה וְהַר עִם כָּל גֶּבַע

קַבֵּץ לְקִרְיַת הָאַרְבַּע / בָּנִים בְּלֶחֶם נִשְׂכָּרוּ:

נוֹרָא תְּהִלּוֹת וָפֶלֶא / חַסְדָּךְ לְעַם נִכְאֶה הַפְלֵה

וּלְקֵץ יְשׁוּעָתָךְ גָּלֵה / אֶל עַם בְּלֹא הוֹן נִמְכָּרוּ:

וּבְנֵי אֲמָתִי נִקְהָלוּ / עֲלַי, וְעַל גַּבִּי עָלוּ

35-כִּי מִנְשָׁרִים הֵם קַלּוּ / גַּם מֵאַרְיוֹת גָּבֵרוּ:

נִיבִי יְהִי לָךְ כִּזְבָחִים / שַׁוְּעִי כְּמוֹ עוֹלוֹת מֵחִם

שִׁירִי כְּאִשֵׁי נִחוֹחִים / וּכְשִׁיר לְוִים יָשִׁירוּ:

צוּרִי יְחוֹנֵן אֶת אַרְצוֹ / עַל צַר יְעוֹרֵר מִפְרָצוֹ

יָחִישׁ יְשַׁדֵּד אֶת רִבְצוֹ / וּשְׂדֵה בְלִילוֹ יִקְצֹרוּ:

חָנוּן רְאֵה נָא אֶת עָנְיִי / וּתְצַו סְלִיחָה אֶל מִרְיִי

וּשְׁלַח רְפוּאָה אֶל חָלְיִי / תָּאִיר לְעֵינַי יְאוֹרוֹ:

. 31-30. מן… קבץ: על פי תפילת העמידה: ״וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ״. מן… ארבע: על פי יר׳ מט, לו: ״והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים״. בקעה… גבע: בכל מקומות הארץ, על פי יח׳ לד, ו-יג: ״ישגו צאני בכל ההרים ועל כל גבעה רמה ועל כל פני הארץ. נפצו צאני… והוצאתים מן העמים וקבצתים מן הארצות והביאתים אל אדמתם״. בקעה והר: על דרך רב׳ ח, ז: ״בבקעה ובהר״. 31. לקרית הארבע: לחברון, כסמל לארץ־ישראל, על פי בר׳ לה, כז: ״קרית הארבע״. והרב שושנה (אעירה שחר) הוסיף כי ארץ־ישראל מכונה כך על שם ארבע ערי הקודש שבה. בנים בלחם נשכרו: המתפרנסים בדוחק, על פי שמ״א ב, ה: ״שבעים בלחם נשכרו״. 32. נורא תהלות ופלא: על פי שמ^׳ טו, יא: ״נורא תהלת עשה פלא״. חסדך… הפלה: גלה את חסדך לעם ישראל, על פי תה׳ יז, ז: ״הפלה חסדיך מושיע חוסים״. נכאה: שבור(תה׳ קט, טז). 33. ולקץ ישועתך גלה: על דרך בבלי פסחים נו ע״א: ״לגלות לבניו קץ הימין״. אל… נמכרו: על פי תה׳ מד, יג: ״תמכיר עמך בלא הון״. 34. ובני אמתי: כינוי לבני ישמעאל, על פי בר׳ כא, יג: ״וגם את בן האמה לגוי אשימנו״. נקהלו עלי: לרעה, על דרך במ׳ כ, ב: ״דקהלו• על משה ועל אהרן״. ועל גבי עלו: על פי תה׳ קכט, ג: ״על גבי חרשו חרשים״. 35. כי… גברו: על פי שמ״ב א, כג: ״מנשרים קלו מאריות גברו״, ומוסב על האויבים, שהם בעלי יכולת, על דרך יר׳ ד, יג: ״קלו מנשרים סוסיו״. 37-36. ניבי… נחוחים: על פי הו׳ יד, ג: ״ונשלמה פרים שפתינו״. עולות מחים: תה׳ סו, טו, כלומר קורבנות שמנים. כאשי נחוחים: על פי וי׳ א, ט: ״אשה ריח ניחוח לה״׳. 37. וכשיר לדם ישירו: וכמו השיר ששרו הלוויים בבית המקדש. 38. יחונן את ארצו: יגלה אהבתו לארצו, על דרך תה׳ קב, יד: ״אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו״. יעורר מפרצו: יביא הרס וחורבן, על דרך יש׳ י, כו: ״ועורר עליו ה׳ צבאות שוט״, ועל דרך שמ״ב ו, ח: ״על אשר פרץ ה׳ פרץ״. ואולי נכון יותר לקרוא: ״מפךצו״. 39. יחיש… רבצו: ימהר וייקח את ארצו מידו, על פי מש׳ כד, טו: ״אל תשדד רבצו״. ושדה בלילו יקצורו: יגזלו ויעשקו את יבול שדהו, על פי איוב כד, ו: ״בשדה בלילו יקצורו״. 41-40. חנון… חליי: על פי שלוש מברכות תפילת העמידה הסמוכות זו לזו: ״סלח לנו אבינו כי חטאנו… חנון המרבה לסלוח… ראה נא בעניינו… רפאנו ה׳ ונרפא״. ושלח… חליי: על פי תפילת ״אבינו מלכנו״: ״שלח רפואה שלמה לכל חולי עמך״. 41. תאיר לעיני: על פי תה׳ יג, ד: ״הביטה ענני ה׳ אלהי האירה עיני״. יאות: תהיינה נאורות.

זה המזמור נכבד מאוד בדרכי השם ואין באלה החמשה ספרים מזמור כמוהו וכפי בינת אדם בדרכי השם ודרכי הנשמה יתבונן בטעמיו.

וכפי שהדגיש ריה״ל בהכוזרי, מאמר ג, יא:

כל מה שאמר במזמור ״ה׳ חקרתני ותדע״(תה׳ קלט), יחשוב כי כל איבריו מושמים בחכמה וסדר ושעור, ויראה אותם נשמעים לחפצו, והוא איננו יודע מה שראוי להניע מהם. על הדמיון, שירצה לקום וימצא כל האיברים כעוזרים השומעים כבר הקימו גופו והוא לא ידע האיברים ההם, וכן כשירצה ללכת או לשבת ושאר המצבים. ולזה רמז באמרו: ״אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי… אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה.

ומתוך קשר זה הוא מבקש ״ירפא למחץ מכתי״, שהיא, כנראה, בקשה אישית לרפואה שלמה, החוזרת בסיום השיר וּשְׁלַח רְפוּאָה אֶל חָלְיִי / תָּאִיר לְעֵינַי יְאוֹרוֹ: ופירש הרב שושנה כי כנראה מבקש הפייטן רפואה ממחלת עיניים שלקה בה.

תוך בקשתו הפרטית מזדהה הפייטן עם כנסת ישראל, מתאר את מצוקות הגלות, דורש לעשות נקמה באויבי ישראל, ומבקש על הגאולה.

אפרים חזן – ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה. פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד -ובשלוחותיה. בראשית פרק רביעי ואחרון