רבני פאס וחכמיה-פאס וחכמיה-כרך א' ר' דוד עובדיה

מימון אלפאסי מחכמי פאס במאה החמישית. חתימתו מובאת בשנת התפ״ט/ 1729.

מסעוד אלפאסי מחכמי פאס במאה הרביעית. שאף לעלות לארץ ישראל ויצא את עירו יחד עם ר׳ שמעון לביא ור׳ אהרן פרץ (סיפור זה נפוץ בין יהודי תוניס, ג׳רבה וטריפולי־לוב, מבחינה היסטורית לא יתכן שיצאו שלושת הרבנים יחד כי קיים פער עצום בזמן שהם חיו. נוכל רק לומר שלשלשתם קרה אותו מקרה כל אחד בזמנו) אולם בדרכו התעכב בתוניס והחליט להשתקע בה כדי ללמד את הציבור הצמא לתורה. בימי שבתו בתוניס זכה להרביץ תורה ברבים ולהעמיד תלמידים רבים. בית מדרשו היה קיים עד התקופה האחרונה בעיר תוניס. זכה לשם טוב ונרקמו עליו אגדות. הוא פטר בשנת התקכ״א/ 1761

.

ראובן אלפאסי בן הרי״ף. נולד בפאס ועבר להתגורר עם אביו בספרד.

יוסף אלשקאר מחכמי קאשטיליה בדור גירוש ספרד. התיישב בפאס וממנה עבר לתלמסאן. שרד מחיבוריו ספר ״צפנת פענח״ בכ״י על כמה מסכתות בדרך קבלה ופשט.

משה אלשקאר מחכמי פאס בדור השלישי לגירוש ספרד. נזכר בסביבות שנת הש״ל/1570 בדרושי ר׳ משה אסולין שבכ״י (ראה נר המערב, עמ׳ 107), ובדרושים בכ״י שנמצאו באחת הגניזות.

דוד כן אמוזיג (אמוזג) מראשי קהילות פאס במאה החמישית. חתום על תקנה מי״ג תמוז הת״ס (1700) הדנה בשידוכים בפני בי״ד (כרם חמר,ח״ב, מז).

חיים כן אמוזיג נכד ר׳ כלפון. מחכמי פאס הנודעים בקרב התושבים הוותיקים, אם כי היה כנראה צאצא למגורשי ספרד. היה הבודק של התושבים ומומחה בדיני טרפיות. נזכר בכתבי רבני פאס. יעב״ץ מתארו כחכם שלם. זקן וחסיד. חידושים ממנו הובאו בספר ״מראה עינים״ שבכ״י לר׳ אלעזר בהלול. הוא חי כנראה במאה הד׳ או בראשית המאה הה'

כלפון כן אמוזיג מחכמי פאס לערך במאה (החמישית) [הרביעית], הוא סבו של ר׳ חיים.

עזריאל אמוזיג מחכמי פאס במאה השישית.

שם טוב כן אמוזיג חי במאה הה׳, היה תלמיד ר׳ שמואל אלבאז, למד גם לפני ר׳ חיים בן עטר, כשקבל האחרון את הנהגת הישיבה. מחביריו ידוע לנו ר׳ שמואל בן זקן אשר הספיד אותו בפטירתו, ההספד נדפס בספרו ״פרי עץ הגן״ ח״ב (דף ל, ב), דרוש… שדרשתי לפטירת אהובי אחי ורעי איש האלקים כהה״ר שם טוב בן אמוזיג זלה״ה״. שנת פטירתו לא ידועה, הוא נמצא חתום בשנת התצ״ב/1732. השאיר אחריו ספר דרושים כת״י וכנראה חיבר עוד חיבורים נוספים.

משה אמזלג מחכמי פאס במאה הרביעית. נפטר בחוה״מ סוכות השפ״א/1920. ר׳ שאול סירירו הספידו, וההספד נמצא בספר הדרושים שלו בכת״י.

יעקב אמיגו מחכמי פאס בדור הראשון לאחר התיישבות חכמי המגורשים, ואבי ר׳ שם טוב. נפטר לערך בסוף המאה השלישית— תחילת המאה הרביעית.

שם טוב אמיגו ב״ר יעקב. בן למשפחה שהתיישבה בפאס לאחר גירוש ספרד. יתכן שלמד לפני ר׳ אברהם סבע מחבר ״צרור הכסף״. חתום על תקנות המגורשים בפאס בשנת ש״ה/1545 (כרם חמר, ת״ב, כב) ועל פסק דין בשנים הש״י/1550 והשכ״ג/1563 וכן על הסכמת חכמי העיר מח׳ תשון השי״א/1551 (שם, כד, כז, כה). חתימתו מופיעה גם על פס״ד משנת הש״ד/1544. נפטר לפני שנת השכ״ח/1563.

יהודה בן אנעים מחכמי פאס במאה הרביעית. נזכר בפסק דין משנת השע״ח/ 1618.

משה אנפאוי מראשי הקהילה החתומים על תקנות התושבים הותיקים בענייני כתובה בחודש אייר הש״י/1550 (כרם חמר. תקנות. כג).

יעיש אנצ׳אם חי במאה החמישית. היה בין הרבנים שהספידו את ר׳ יהודה עוזיאל בשנת התמ״ט/1689 ואת ר׳ שלמה עמאר בחשון התנ״א/1691.

דוד אנקאב חי לערך בתחילת המאה השישית. צאצאיו תיארוהו כצדיק וישיש.

מסעוד ן' אנקאב חי כנראה במאה הה/ יעב״ץ מציין את חצרו בשנת הת״ף/ 1720 ומתארו כ״חכם שלם״, בשנה זו לא היה בחיים.

מרדכי אסבאג חי במחציתה הראשונה של המאה החמישית. היה סופר.

אלעזר אסולין חי במאה השישית. היה סופר שטרות חתום על פסק דין משנת התקכ״ו/1766 ועל פסק משנת תק״ח/1748 עם ר׳ רפאל עובד אבן צור.

מכלוף בן אסולין חי בדור השני לגירוש ספרד. חתום על העתק תקנות המגורשים בפאס בשנת הש״ה/1545 והעתיק במאמר בי״ד את תקנת התושבים הוותיקים בפאס בענייני כתובה משנת הש״י/1550, חתום על קיום פסק דין משנת השי״א/1551 (כרם חמר, ח״ב, כב. כג, כד) חתימתו מופיעה גם על תקנות דייני פאס משנת השכ״ג/1563 ועל הסכמה בשנת שס״ד/1604 (שם, כה, כו) ועל פסק דין חכמי העיר משנת הש״ן/1590 (שם לג). ר׳ מכלוף היה גם מסופרי העיר וחתום על פסקי דין ותקנות אחרות כסופר בשנים השכ״ג/1563, השל״ג/1573, השנ״ט/1599. הש״ס/ 1600, השס״ג/1603 והשע״ד/1614 (שם, כז, לה, לח, לט. מג, מח, צא).

מרדכי אסולין אבי ר׳ משה. מחכמי פאס במאה השלישית.

משה אסולין [א] ב״ר מרדכי מחכמי פאס במחציתה השניה של המאה השלישית ובמחציתה הראשונה של המאה הרביעית. חיבר ספר דרשות שנשאר בכ״י בירושלים. ממנו ניתן ללמוד שהיה בן דורו של ר׳ סעדיה ב״ר שמואל אבן דנאן, משום שמזכירו בברכת נר״ו, וכן מציין שם את ר׳ מוסי בן מחפוטא. מכאן שחיבר את דרשותיו לערך בשנת הש״ל/ 1570.

משה אסולין [ב] ב״ר עיוש חי במאה הה/ היה סופר בית דין בימי יעב״ץ. חתימתו מופיעה בשנת התפ״חי/1728.

משה אסולין [ג] אח ר׳ שמואל.

עיוש אסולין אבי ר׳ משה.

שמואל אסולין ב״ר משה. מחכמי פאס במאה החמישית.

אליהו אסקורי ב״ר רפאל משה. נזכר באגדות המסופרות על אביו.

יהודה אסקורי אבי ר׳ רפאל משה.

רפאל משה אסקורי ב״ר יהודה. חי במאה השישית. חכם נודע בפאס שחכמי דורו העטירו עליו שבחים למכביר, ואגדות שונות נרקמו עליו. נשארו ממנו גליונות על מסכת כתובות, ופירושים על המסכתות ביצה, סוכה, אבות, תענית, מגילה וחולין וכן הגהות על המשניות, ופירוש על רש״י שנשארו בכ״י בידי זרעו.

מימון אפלאלו ב״ר חיים. נולד בכפר אזאוויא ובשנת התי״א/1651 עם גירוש היהודים מהכפר עבר להתגורר בפאס. בבואו לשם שימש ברבנות עם ר׳ יהודה עוזיאל, ר׳ מנחם סירירו ור׳ וידאל הצרפתי, וזה האחרון נתן לו עליה (=בית) והקים בה בית כנסת לבני קהלו. הוא חתום על תקנות בשנים התמ״ח—התנ״ד/1694—1688. נפטר אחרי שנת התנ״ו/1696.

בנו הוא ר׳ סעדיה (כרם חמר, תקנות, מה, מו, עה, קלז).

סעדיה אפלאלו ב״ר מימון. חי במאה החמישית. כיהן ברבנות עם הרבנים וידאל הצרפתי. מנחם סירירו יהודה בן עטר, יעקב אבן צור, יעקב בן מלכא ושלום אדרעי ועוד. התום אתם על פס״ד. וכן חתום עם דייני פאס על הסכמה משנת התפ״ח/1728 בדבר סדרי גביית כספים עבור שלוחי ארץ ישראל (כרם חמר, ח״ב, קנה). נזכר גם במקורות שבכ״י מתקופתו.

אברהם אצבאג אבי ר׳ יצחק.

יוסף אצבאג חי במאה החמישית והשישית. ובשנת התקט״ו/1755 העיד לטובת ר׳ אברהם מאנסאנו שתורתו אומנותו, לפוטרו ממס.

רבני פאס וחכמיה-פאס וחכמיה-כרך א' ר' דוד עובדיה

עמוד 263