רבני פאס וחכמיה-פאס וחכמיה-כרך א' ר' דוד עובדיה
יצחק אצבאג ב״ר אברהם. מחכמי פאס במאה החמישית. חתום על פס״ד בכ״י משנת התע״ו/ 1716 עם ר׳ יהודה אבן צור. חתום על פסק משנת התע״ז/ 1717 המובא בשו״ת מוצב״י (ח״א סי, פג). מצבו הכלכלי היה קשה ואף יצא לחזר על פתחי נדיבים בערי מארוקו ולשם כך קבל מכתב המלצה מהיעב״ץ.
יוסף אצאייג [א] חי במאה השישית. היה שוחט ובודק מומחה. אבי ר׳ סעדיה.
יוסף אצאייו. [ב] חי במאה הו'. נפטר צעיר לימים בשנת התקל״ו/1776. ור׳ אליהו הצרפתי הספידו בספרו ״נער בוכה״ כת״י.
סעדיה אצאייג [א] ב״ר יוסף הא׳. נפטר בשנת התרל״ג/1873, באותה שנה עם תשעה חכמים נודעים אחרים, בתוכם ר׳ אברהם מונסונייגו ור׳ יהודה אבן עטר.
סעדיה אצאייג [ב] ב״ר ישראל. חי במאה השישית. נזכר בעודו בחיים בשנת התק״ע/1810. אחי ר' שמואל.
שמואל אצאייו, ב״ר ישראל. אחי ר׳ סעדיה. בשנת התק״ע/1810 היה בחיים.
ברוך אצבאן ב״ר מרדכי. חי במאה החמישית. הוא זקנו של ר׳ אברהם אצבאן. שחי במקנאס במאה הה׳ והו׳.
מרדכי אצבאן מגדולי חכמי פאס במאה הרביעית. הרביץ תורה בתלמידים והיה רבו של ר׳ ראובן אבן צור. כיהן כמורה צדק ודיין. בניו היו ר׳ ברוד ור׳ יצחק. יתכן שר׳ חיים אצבאן ב״ר דוד בר מרדכי הוא נכדו של ר׳ מרדכי אצבאן (ר׳ אודותיו: מלכי רבנן, דף מא, 1—2).
יהודה אצראף. חי בערך בראשית המאה החמישית.
יעקב אצראף מחכמי פאס, לערך בסוף המאה הרביעית ובתחילת המאה החמישית.
יום טוב אשכילי אבי ר׳ יוסף. מחכמי פאס במאה החמישית. נזכר בפירוש תפלות כל השנה, ספר עתיק ימים המצוי בכ״י, בדף רלט: ״שמעתי מר׳ יוסף ברבי יום טוב אשבילי דר בפאס כשבא אצלנו לדרעא בכפר תינזולין״.
יוסף אשבילי ב״ר יום טוב. מחכמי פאס במאה החמישית והשישית.
יהודה אשומר. מחכמי פאס במאה החמישית.
יוסף אשורקי מחכמי פאס וסופר בי״ד. היה רוב הזמן סופר בבית דינו של ר׳ אליהו הצרפתי שכינהו במכתב ששלח אליו ״סובר הרזים״, רמז להיותו מקובל. בשנת התקפ״א/ 1821 היה עדיין בחיים שהרי הוא חתום על שטר בשנה זו.
יצחק אשמאע מחכמי פאס במאה החמישית. בשנת התמ״ט/1689 הספיד את ר׳ יהודה עוזיאל ובתשוון התנ״א/1691 הספיד את ר׳ שלמה עמאר.
משה אתג׳אר (= אתינאר) ? סופר בי״ד בפאס. חתום בשנת השי״ב או השי״ג/1552 עם ר׳ אברהם קטן על שטר.
באלאנסי, כאלנפי — ראה בלאנסי
יוסף בחלול חי במאה הה' נמצא חתום בפס״ד עם ר׳ שמואל ה״ן דוד וחיון בשנת הת״ץ/1730.
שלמה בוזאגלו חי במאה הה׳ ודרש בחודש השון התנ״א/1691 בפטירת רבי שלמה עמאר.
אהרן בוטבול [א] נולד בשנת התקפ״א ונפטר בחודש סיון שנת התרט״ז. כבן שלשים וחמש. למרות גילו הצעיר התפרסם בחכמתו. היתה לו ידיעה גם בחכמת הפילוסופיה. נכדו הוא ר׳ אהרן הב׳.
אהרן בוטכול [ב] נולד בכ״ב אדר ב׳ התרכ״ז/1867 חי בתקופתינו. נחשב לאחד המומתים במנהגי טריפות ובבדיקתם ובסידור הגטין והלכותיו. כיהן בדיינות ועם פטירת רבי מתתיה סירירו האחרון התמנה במקומו לרב ראשי ואב״ד בעיר פאס.
דוד בוטבול בה״ר מכלוף ?. חי במאה הו׳ ונמצא חתום עם ר׳ אברהם אדהאן בפס״ד בשנת התק״ל/1770.
מסעוד בוטבול וידוע בשם בן קריקב. חי במאה הו׳ ונמצא חתום בשנת התקע״ז/1817.
בוטהול — ראה אביטבול
מימון בונפאד. חי במאה הד' כיהן כסופר בית הדין. נמצא חתום עם ר׳ שאול בן רמוך בשנת השפ״ח/1628.
יוסף בוסידאן חי במאה הה׳ והו׳. מוצאו מכפר אזאווייא ובא לגור בפאס. ובניו הם הרבנים מימון. והרב דוד שידוע לצדיק ובעל נסים וקבור בעיר מכנאס.
מימון בוסידאן בה״ר יוסף חי בפאס ובכפר אזאווייא. כיהן כסופר בית דין ונמצא חתום בשנת התקט״ו/1756 עם ר׳ אברהם בן סוסאן על קבלת עדות בפאס ובשנת התקכ״ז/1767 חתום עם חכמי אזאוויא. היה מלומד בנסים. ועד היום קיים בפאס בית כנסת על שמו. בפטירתו דרש עליו ר׳ אליהו הצרפתי והדרוש נמצא בספרו ״נער בוכה״ כת״י.
יהודה בוסייא (=ביסייא). חי במאה הג׳ ומוזכר בקונטרס מחלוקת הנפיחה — ״עץ חיים״ ומכונה בתואר החכם השלם.
נתן בוסתי. מחכמי פאס התושבים חי במאה הב׳ והג׳. חילוקי דיעות בעניני הלכה היו בינו ובין חבירו ר׳ אפרים בן פאלקון והגישו דבריהם להכרעה לפני ר׳ שלמה דוראן באלג׳יר. גם כאשר הגיעו האנוסים מספרד ומפורטוגאל לפאס וחזרו ליהדותם. הביע דעתו ר׳ נתן לפסול אותם מכהונתם בטענה ״…על ענין אלו הגרים שבאים ממלכות קטלאן וקשטילא ופורטוגאל להתגייר וליכנס תחת כנפי השכינה ואומר כל אחד מהם שאני כהן… והרי אביהם היה ערל ועכו״ם ברצונו, ואמו גם כן לא היה לה לא כתובה ולא קידושין…״. והפנה את דעתו זו לפני הר׳ שלמה דוראן שדחה אותה על הסף ובין היתר כתב לו: "… המעיין בדבריהם ימצא בהם שגגה גדולה… לפי שהאנוסים הם תולעת יעקב ומתי ישראל נחשבים ואינם נקראים גרים כי אם בעל תשובה… ולמה באתם בעלילה זו על הגזעים האומללים האנוסים…״. (שו״ת יכין ובועז ח״ב סי׳ ג).
רבני פאס וחכמיה-פאס וחכמיה-כרך א' ר' דוד עובדיה
עמוד 266
Joseph DADIA-La Saga des Juifs de Marrakech
Joseph DADIA-La Saga des Juifs de Marrakech
(premier volume)
Le Souffle Vesperal
Joseph Dadia et Coll
«Simon le Juste avait l'habitude de dire : "le monde est construit sur trois fondements : sur la science divine (Torah), sur le service divin (Avodah), et sur la bienfaisance (Guémilout Hassadim)»
(Maximes de nos Pères, Chapitre I, 2).
Hillel l'Ancien avait l'habitude de dire : «Ne te sépare pas de la Communauté (Tsibour). Jusqu' au jour de ta mort, ne sois pas sûr de toi. Ne juge pas ton prochain avant d'avoir été toi-même à sa place »
«… Beaucoup de Torah, beaucoup de vie ; beaucoup d'enseignement, beaucoup de passé, beaucoup de conseils, beaucoup de raison ; beaucoup de justice, beaucoup de paix. Celui qui s'est acquis un bon renom, se l'est acquis par lui-même ….»
(Maximes de nos Pères, Chapitre II, 4 et 7).
«Ce sera un jour unique – Dieu seul le connait – où il ne fera ni jour, ni nuit ; ET C'EST AU MOMENT DU SOIR QUE PARAÎTRA LA LUMIERE»
(Zacharie XIV, 7)
וְהָיָה יוֹם-אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַיהוָה–לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה; וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב, יִהְיֶה-אוֹר
L'été, malgré la chaleur, nous disputions tous les jours des matchs de football, du côté du cimetière.
Lorsque le soleil disparaissait, en fin de journée, l'air devenait respirable.
Une certaine douceur enveloppait le Mellah. Une vache et 2 brebis, sous l'œil vigilant d'un gamin, passaient avec nonchalance BAB GHMAT et s'en allaient rejoindre leur enclos, quelque part dans le quartier musulman voisin. Les bêtes et l'enfant, pendant les heures claires, se réfugiaient à l'ombre de JNAN- EL-AFIA. Leur passage, chaque soir, signalait la fin du match et l'approche de la nuit. Leur déambulation lente, pesante, paisible nous apportait calme et fraîcheur, l'air du dehors qui nous manquait à l'intérieur des murs, un morceau de la campagne berbère, avec son pittoresque, ses senteurs, sa verdure, ses rythmes.
Je m'arrêtais de jouer à leur passage et les regardais, envieux, cherchant dans leur SOUFFLE vespéral la douceur de la vie.
■ Joseph DADIA