צפרו – קהילה יהודית קטנה במרוקו, ויצירת חכמיה חובקת עולם.הרמ"א מצפרו-נסים אמנון אלקבץ.ברית 41 בעריכתו של מר אשר כנפו

צפרו – קהילה יהודית קטנה במרוקו, ויצירת חכמיה חובקת עולם.

על ר' רפאל־משה אלבאז-(תקפ"א 1823- כבי תמוז תרנ"ו-1896) (הנתונים במאמר זה מתנו באישור creative commons)

(על קהילת יהודי"צפרו", ראה מאמרי"הגאויות והשיטפונות בעיר "צפרו" "ברית" 27)

בהמשך למאמרי הנ״ל, הפעם אני רוצה לעמוד על חלק מיצירתם של רבניה הגאונים של העיר, ולמה דווקא צפרו.

מבוא

אלה דברי ימי היהודים בק״ק צפרו יע״א, "מקורות ותעודות, למצבם ומעמדם הכלכלי, החברתי, המדיני והרוחני. קורותיהם ומאורעותיהם, תקנותיהם ומנהגיהם, מכתביהם, איגרותיהם ושרידי זיכרונותיהם… אנשים ונשים". (דוד עובדיה, "קהלת צפרו", המכון לחקר תולדות קהילות יהודי מרוקו, ירושלים תשל״ה, ח״א, עי השער).

כך מתחיל ר' דוד עובדיה בתיעוד קורות חייהם של אנשי קהילתו בספריו, "קהלת צפרו". הרב עובדיה היה רבה הראשי האחרון של קהילת יהודי צפרו שבמרוקו, עד שנת 1963. עבודתו המושקעת בכתיבתו אינה מבוססת על מתודה מחקרית של היסטוריון, עם זאת, אנו מוצאים בספריו מקורות חשובים ורבי ערך לצורך חקר קורות חיי־יהודי־קהילתו. חשובות לנו, בעיקר, אותן 691 "תעודות" עליהן הוא מספר והמוצגות בספרים אלה. מחשיפתן ומהעיון המעמיק והמקיף בהן, ניתן ללמוד על חיי הקהילה, כפי שיתברר להלן. בשתי שורות ההקדמה שלעיל, שם הכותב דגש על האנשים והתנהלותם בחיי היום־יום, כי הם מרכז האירועים שחלפו לפניו. במאמרנו זה נלמד שהשתלבותו של האדם במרחב הגיאוגרפי, סביבתו הטבעית, מורה על שאר מעשיו ודרך התנהגותו בתחום חיי החברה, הדת, החינוך, הפוליטיקה, הפסיכולוגיה, הפילוסופיה וכדי. כל אלה משקפים את עולמו הרוחני ואת הוויות תקופתו, באלה הוא מניע את גלגלי ההיסטוריה, ועליו אנו בונים ומספרים את הסיפור ההיסטורי, כפרט, כקהילה או כעם. קיומו של האדם נחקר רבות בעולמה של התרבות האנושית לדורותיה, וזוכה בה למקום מרכזי, כך גם ראה ולמד ר' דוד עובדיה את אנשי קהילתו. במאמר זה יעשה ניסיון לעמוד על חלק מקורות האנשים כפי שהתגבשו בחיי הקהילה בצפרו, וכמשתקף בתעודות אלה, ומהנלווה אליהן.

צפרו שוכנת בתוך "הרי הריף" שבצפון מרוקו שהם שלוחה של הרי האטלס האדירים, במרחק של כ-25 ק"מ מהעיר פאס בירת המחוז, (כ-6 שעות הליכה). פאס כידוע, הייתה עיר הבירה העתיקה של מרוקו והיא נושאת עמה לא מעט מההיסטוריה היהודית רבת האנפין של כלל יהדות המגרב. ניתן לומר שדברי ימיה של צפרו, קשורים בקשר הדוק ובל ינתק מדברי ימיה של פאס, וזאת על שום־מה?

פאס, אחת הערים המוסלמיות האדוקות שבאסלאם, קנאית מאוד להתנהגותם הדתית של תושביה ואזרחיה. פעמים רבות בהיסטוריה של העיר פרצו בה מהומות על רקע דתי, בעיקר ביימי זיכרון לנביאם או לחכמי הדת שלהם שהלכו לעולמם. מועדים אלה היו לימי פורענות לקהילה היהודית, והשלטונות, קרי, השולטן ומשמרות הממלכה, לא תמיד היטו חסד והגנו במלא עוצמתם על הקהילה היהודית האורחת בארצם. בהתרחש עת צרה כזו, וכאלה היו רבים, רבנים וחכמי-דת יהודיים נטשו את פאס ועברו לצפרו, העיר הסמוכה והקרובה, בה הקהילה היהודית הייתה דומיננטית, והמשיכה להתנהג בהייה התרבותיים־רוחניים ע״פימסורת-אבותם. גם מזג האוויר הנעים של צפרו היושבת על רמה בגובה של כ-850 מטר מעל פני־הים, והתברכה באקלים נוח כמעט לאורך כל ימות השנה, מזגם הנוח, יחסית, של תושביה, היוו כר נוח להתיישבות חלק מרבני פאס, שכאן סבלו פחות מהתנכלויות או פורענויות מצד המוסלמים.

רקע

ההתעוררות שחלה בחקר יהדות ארצות האסלאם במחצית האחרונה של המאה הקודמת, פסחה במידת מה על קהילת יהודי העיר צפרו, שהיא אחת מהקהילות העתיקות שהתיישבו במרכז צפון מרוקו זה למעלה מאלף שנה. הסיבות ההיסטוריות לצמיחתה של קהילה זו, טרם מוצו במחקר, ואחת ממטרות עבודתנו תשאף להגיע, במידת האפשר, לשורשיהן של סיבות אלו. כבר עתה אנו יכולים להצביע שאחת הסיבות שלכדו את הקהילה וגבשו את אורחות חייה, הייתה הפעילות התורנית שבה נתייחדה קהילה זו.

מדוע דווקא העיר צפרו? בעיר זו חייתה קהילה יהודית בעלת מסורת תרבותית-אתנית עתיקת יומין ששמרה על ייחודה וזהותה האידיאולוגית, מתוך זיקה לאומית הדוקה והזדהות מוחלטת עם ישראל ושורשי מורשתו. קהילה זו חייתה חיים יהודיים מלאים בהשענה על בסיס המיתוסים והזיכרונות הלאומיים, הסמלים והערכים המשותפים וההיסטוריים, תוך כסופים וערגה לגאולת ישראל, בה תחדש את חירותה ועצמאותה. מנהיגיה האמינו בנצח ישראל ובתחיית תקומתו בארצו, שקדושתה מעולם לא בטלה. בארץ ישראל נמצא המוקד הרוחני של כל ההוויה היהודית וכל ישיבתם בגלות להלכה, הינה זמנית, על אף התנהלותם של החיים ששיקפו לכאורה, ישיבת קבע. הנרטיב שהנחה אותם היה שהם חלק מאותה אומה עתיקת יומין, הומוגנית ומאוחדת, שאף על פי שמורשתם הרוחנית והחברתית נתגבשה בגולת ישמעאל, הם ממשיכים לינוק מתורת ישראל ומשפיעים על כלל ההוויה היהודית בנכר. עם זאת, המגע ההדוק והיחסים החברתיים והתרבותיים הקרובים בין יהודים למוסלמים, שהמשיכו להתקיים, והמסגרת ההוקתית-דתית שהגדירה את מעמדם כבר מראשית שלטונו של האסלאם, הטביעו את חותמם על סדרי קהילתם בתחומי הכלכלה, החברה והתרבות בארץ הולדתם.

תיעודה של צפרו במסגרת היסטורית נאותה, יציג קהילה שחיה ויצרה, והייתה משכן לתורה ולתעודה. דברי חכמיה ותלמידיהם, הפיחו בקהילה רוח רעננה ומתקדמת, תוך שימור פנימיותה של היהדות. היו אלה בעיקר צאצאי "המגורשים" שהגיעו מספרד והביאו עמם הלך רוח בעל אוריינטציה רציונאלית-פילוסופית, והיו לגדולי-תורה שתרמו תרומה משמעותית לעיצוב רמתה התורנית של הקהילה. את הווייתם הפנו כלפי הלמדנות המופלגת, כהמשך לתקופת הזוהר בארץ מולדתם. עמדתם המשמרת, הובילה את תושביה הוותיקים של הקהילה לקראת מנהגים ותקנות מתקדמים שהיו"לגופים הציבוריים" המוסמכים שעמדו לצידם. תחילה, השתדלו לבודד עצמם מן התרבות המרוקאית-מוסלמית, למרות שתרבות האיסלאם לא הייתה זרה להם. רק עם השתרשותם, עצבו את חייהם במסלול קרוב לזה של שכניהם המוסלמים, בדיאלוג מתמשך עמם, שמעולם לא נגמר. באופן זה, ארגנו היי חברה עם מוסדות חינוך מתקדמים, אירגוני סעד נאותים ותרמו לעיצוב חיי-רוח תרבותיים, תוך שימור הצביון היהודי של הקהילה מפני השפעות זרות. בזכות המנהיגות הרוחנית והאינטלקטואלית, יוצרת ובלתי מעורערת, שהאצילה מרוחה על הכלל, שרדו את המשברים הרבים. הם השכילו לתעד בספרות ענפה וברוכה את הערכים החינוכיים הלאומיים, ויצרו בקהילה חוסן נפשי בקרב אותן חוליות חלשות שנטו אל סף הייאוש מן הגלות המתמשכת. מנהיגות זו הייתה לסמל של ההקרבה העצמית למען אחדות הקהילה בעתות משבר, והצליחה לבסס בתוך קהלה רעיונות בעלי השפעה מכרעת על חייהם להישרדות ולהמשך קיומם הפיסי והרוחני. ניתן לומר שהייתה זו מעין השתלטות תרבותית שמחקה לא במעט את התרבות המקומית של "התושבים". "התושבים" ראו עצמם מקופחים מצד "המגורשים" שהגיעו זה לא מכבר, ונטלו לידיהם את המונופול לפרשנות בקביעת ההלכה ותיקון התקנות, ולטעמם, גם את עמדות ההנהגה. על רקע זה קמו מחלוקות בין "התושבים" ל״מגורשים" ונוצר פער שרק הזמן ירפאן.

צפרו – קהילה יהודית קטנה במרוקו, ויצירת חכמיה חובקת עולם.הרמ"א מצפרו-נסים אמנון אלקבץ.ברית 41 בעריכתו של מר אשר כנפו

עמוד 15