אפרים חזן-ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה-פרשת נח-חלק שני
מכל התיאורים הנפלאים של היונה ככנסת ישראל נציג את המפורסם בכולם, הזמר לשבת ״יום שבתון אין לשכוח – יונה מצאה בו מנוח״, שבו כיוון ביונה אל כנסת ישראל וצייר אותה כיונתו של נח בבראשית ח, ט. ולא הסתפק המשורר בציור שהעמיד בראש השיר, והוא חוזר אליו בסוף השיר כשהוא מסיים, ״כאשר נשבע על מי נח״, והוא שיבוץ בשינוי לשון מתוך ישעיהו נד, ט, ״כי מי ניח זאת לי אלזר נשבעתי מעכר מי ניח עוד על הארץ״. נמצא סיפור המבול ורישומיו עוטפים את פיוטנו תחילה וסוף בבחינת ״כל פרשה שהייתה חביבה על דוד, פתח בה באשרי וסיים בה באשרי״(בבלי ברכות י, ע״א), ופירשו התוספות שם, ״לאו דווקא פתח באשרי וסיים באשרי, אלא חתימה מעין הפתיחה״. כך הופך הפייטן את סיפור המבול למעין משל למצוקות ימי השבוע, ואת השבת להצלה הגדולה ולמנוח לרגלה של היונה – ישראל המיטרפת בין גלי מצוקות הגלות.
הנוסח הנפוץ
יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכֹחַ
זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ
יוֹנָה מָצְאָה בּוֹ מָנוֹחַ
וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ
5 הַיּוֹם נִכְבָּד לִבְנֵי אֱמוּנִים
זְהִירִים לְשָׁמְרוֹ אָבוֹת וּבָנִים
חָקוּק בִּשְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים
מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ
וּבָאוּ כֻּלָּם בִּבְרִית יַחַד
10 נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע אָמְרוּ כְּאֶחָד
וּפָתְחוּ וְעָנוּ יְיָ אֶחָד
בָּרוּךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ
דִּבֵּר בְּקָדְשׁוֹ בָּחַר הַמֹּר
יוֹם הַשְּׁבִיעִי זָכוֹר וְשָׁמוֹר
15 וְכָל פְּקוּדָיו יַחַד לִגְמֹר
חֲזַק מָתְנַיִם וְאַמֵּץ כֹּחַ
הָעָם אֲשֶׁר נָע וּכְצֹאן תָּעָה
יִזְכֹּר לְפָקְדוֹ בְּרִית וּשְׁבוּעָה
לְבַל יַעֲבֹר בּוֹ מִקְרֶה רָעָה
20 כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע עַל מֵי נֹחַ
.יום שבתון: על פי שמ׳ טז, כב-כג, ״ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת־קֹדֶשׁ לָהּ״… ובעשרת הדברים, שם, כ, ח-י. אין לשכוח: כנגד ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ (שמ׳ כ, ז). 2. זכרו: ריחו, על פי הו׳ יד, ח, ורמז גם למצוות ״זכור״. כריח הניחוח: על דרך ״וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ״, בר׳ ח, כא, והצירוף מתקשר לסיפור המבול וההצלה ממנו. 3. יונה… מנוח: על פי ״ וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ״, בר׳ ח, ט. והיה זה ביום השבת, השוו: ״ותשב אליו היונה לעת ערב ודא ערב שבת״, תיקוני זוהר, תקונא עשרין וחד ועשרין, נד, ע״ב. 4. יונה: היא כנסת ישראל. ושם… כח: ביום השבת, על פי איוב ג, יז, ואולי רמז גם למנוחת הרשעים בגיהינם בשבת (בבלי סנהדרין סה, ע״ב). 5. היום נכבד: על פי ״וקראת לשבת ענג לקדוש ה׳ מכבד וכבדתו״, יש׳ נח, יג. ועל פי ״מה נכבד היום מלך ישראל״, שמ״ב ו, כ; לבני אמונים: לבני ישראל הנאמנים לה׳, על פי יש׳ כו, ב. 6. זהירים לשמרו: מקיימים מצוות ״שמור את יום השבת לקדשו״(דב׳ ה, יא). אבות ובנים: כנאמר ״אתה ובנך ובתך…״(שם, שם), והלשון על פי יר׳ ו, כא. 7. לחות אבנים: לוחות הברית, על פי דב׳ ד, יג. 8. מרב… כח: מידי האל, אשר לו הכוח והגבורה, על פי יש׳ מ, כו. 16-9. ובאו… לגמור: חוקרים שונים מפקפקים בייחוס שתי מחרוזות אלה בנוסח ״הנפוץ״ לריה״ל (ראו הערה 8). 9. ומתוך… אפל: ממקום משכנו של האל בערפל (מל״א ח, יב) האיר לעמו את חשכת הגלות והרימם משפלותם בזכות השבת. 10. יושבי שפל: על פי ״.ועשירים בשפל ישבו״, קה׳ י, ו. 11. מגדל צרי: גדולתם ושלטונם של אויביי. 12. אך… כח: על פי ״ואולם אנכי מלאתי כיח״, מיכה ג, ח.
14-13. דרך בנעל: הלשון על פי: ״והדריך בנעלים״, יש׳ יא, טו ועניינו השפלת האויב. המעד קרסלי: על דרך: ״מעדו קךסלי״, תה׳ יח, לז. זרים: אויבים אכזרים והשוו יח׳ כח, ז. 15. ואז… בשירים: יודו לך, על דרך: ״אז :שיר ישראל את השירה הז:את עלי באר ענו לה״, במ׳ כא, יז. 16. המהלך… רוח: על פי תה׳ קד, ג. 17. וכצאן תעה: על דרך: ״כאן תעינו״, יש׳ נג, ו. 18. זכר… ושבועה: זו השבועה המתוארת בהמשך ומסיימת דברי השיר, ורמז גם אל ברית האבות, ״זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור: אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק״, תה׳ קה, ח-ט, ועוד. 19. מקרה רעה: פורענות. 20. כאשר… נח: על פי ״כי מי נח זאת לי אשר נישבעתי מעבר מי נידו עוד על הארץ כן נשבעתי מקבף על!ך ומגער בך״, יש׳ נד, ט. ופסוק זה זי שבתון מביא עמו את נבואות הנחמה בישעיהו.
הנוסח המקביל
יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכֹחַ
זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ
יוֹנָה מָצְאָה בּוֹ מָנוֹחַ
וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ
5 הַיּוֹם נִכְבָּד לִבְנֵי אֱמוּנִים
זְהִירִים לְשָׁמְרוֹ אָבוֹת וּבָנִים
חָקוּק בִּשְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים
מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ
וּמִתּוֹךְ עֲרָפֶל הֵאִיר אֹפֶל
וְעַל עַב הָרִים יוֹשְׁבֵי שָׁפֶל
וּמִגְדַּל צָרִי אֶרְאֶה נוֹפֵל
אַךְ אָנֹכִי מָלֵאתִי כֹּחַ
דְּרֹךְ בַּנַּעַל אוֹיְבִים וְצָרִים
וְגַם הַמְעֵד קַרְסֻלֵּי זָרִים
וְאָז יַעֲנוּ לְךָ עָמִּי בְּשִׁירִים
אֶל הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ
הָעָם אֲשֶׁר נָע וְכַּצֹּאן תָּעָה
זֵכָר לוֹ וּפְקֹד בְּרִית וּשְׁבוּעָה
לְבַל יַעֲבֹר בּוֹ מִקְרֶה רָעָה
כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע עַל מֵי נֹחַ
אפרים חזן-ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה-פרשת נח-חלק שני
עמוד 33