יעקב לסרי-השירה היהודית עממית במרוקו- מחבבת (קסידה) בן שושן-בשלמותה

 

מחבבת בן שושן

אופליל ייא טול הזרי, וועלאש מולוע ביהום,

ווזאני לפיראק פססבאח בכרי, וולחבאב קללת מזיהום.

וולחבאב תווללאוו מגיירין, אולא קדרת לכיר פיהום,

אוחקק נאבי סיד ננאס, מא נווכל גיר דבבי עליהום.

וואנא ללי מתחתנת מן סגרי(2).

 

ולאורך הלילה ארכו הזיותי, ומדוע אני מאוהב בם?

והפרידה מהם בבוקר השכם ואהובי בחוסר בואם.

וידידי היו לנעגמים ואף לא ידעתי טובת כולם,

נשבע אני בנביא אדון בני אנוש, ועליהם משגיח ריבון העולם.

הן אנוכי שהתיסרתי מנעורי(2).

 

 

סבאתני טפלא זינתא מא כאן, סרת גיר כלפא נזרי,

סרת פי כלפא נזרי.

סלבת עקלי בטטולא וותתיהאן, אנא סגיר מאזלת דררי,

אנא גשים מאזלת גדרי.

מא נוויתס לעשק ישררב לבהאן, נסיר חאצל פי קלוב,

סעאב ווכסאן, אנא נשים מאזלח גרדי,

וואגא ללי מתחתנת מן סגרי.

 

שבתה אותי עלמה ויופיה נדיר, נמצאתי בפסיעה מתרוצץ,

נמצאתי בפסיעה מתרוצץ.

טרפה דעתי בזקיפות קומתה ובתהיה, אני צעיר עודני בער,

אני פתי עודני, תמים בניכר.

לא חששתי כי אהבה תצרוב אצבע ובוהן, ואהיה לכוד בלבבות,

קשים ורעים, אני פתי עודני תמים,

אני שהתיסרתי כבר מנעורי.

 

וואנא ללי חסלת פי בלייא ווסבאחני קולת זינהא,

בעיון כחל כזרת פייא כללאתני, פי תמחינא,

לממא לית ביתמשייא, חקית סארי פוסט סבינא.

הייא פלאצל רומייא, ואסמהא מרייא מולירא,

בעד לכתאם נפדח סדרי, בעד לכתאם נפדח סדרי.

חין זאבני דבבי וונעיד ללי כאן, סמחולי ווקבלו עדרי,

סמעו תדיחי סייאדי בקלוב חנאן, תראו כאן עייא צברי.

צעב ווסקא ווכסרת דראהמין, על לוואלדין,

עליהא וועלא לכוואן, אנא גשים מאזלת גררי,

וואנא ללי תמתחנה מן סגרי.

 

אני שנלכדתי בנערה ושבתה אותי, ביופיה הכביר.

בעיניים שחורות הביטה בי, והותירתני עמוס דאגות למכביר,

המשכתי ואני במצעד מהלכי, מלמלתי לעצמי בזו הברירה.

היא נוצריה במוצאה, ושמה מארייא מולירא,

בתואנה זו נתגלי סודי, בתואנה זו נתגל סודי.

מאחר ולזה הביאני האל, אספר מה היה, סילחו לי וקבלו גירסתי,

שמעו שיחתי רבותי בלבבות חוננים כי פקעה סבלנותי.

קשיים ויגע והפסד ממונות, על ההורים,

עליה ועל אחיה, אני פתי עודני בער.

אני שהתיסרתי מנעורי.

 

 

וואנא יתיק טיחת פקאע לביר, לביר גארק וודלא לקסיר,

מן ירדדלי לענא ייא כלא דאר בבא, נעטי למאל כתיר,

חארב עלייא ייא ייממא, וואלא נמות סגיר.

צעב ווקצא ייא לזוואד, ווחתרזאת, זינת נדרא.

זאבננא וונכממלו לגראד, ועשדחני בעדן הזרא,

בעד כנת נראעילהא בתמאד, וואלא תזורני ללא מררא.

 

הן אפשר שנפלתי לתחתית הבור, הבור עמוק וחבל הדלי קצר.

מי ישים לב אלי, אוי לי ואבוי, ואתנה לו הון רב.

שמרי עלי, הו אמא, פן אמות ואנוכי עדיין נער,

קשיים ויגע רבותי, ונשאתי תוחלתי ליפת התואר,

זכינו ונשלים חפצנו, נורא התאהבנו במבט הטוהר.

על אף שקידת אהבתי תמיד, והיא חסכה ממני ביקור ויקר.

 

 

הנא לכאטד ותקאם ססעד, וובקינא עאמיין בלעשרא,

הנא כאטרי וודהב דררי, ססרכנא למחבבא כימא לכוואן.

אנא רוחהא ווהייא עמרי, אנא רוחהא ווהייא עמרי,

סאיין ממא חקוללהא דאב ללי כאן, סאיין מא שרטת נשרי,

חחתא כאנת וודכל פיהא שיטאן,

וואנא ראשי פראש גפלא ייא לכוואן, אנא גשים מאזלת גריי,

וואנא ללי מתחתנת מן סגרי.

 

נחה הדעת ונתמזל האושר, באהבים שנתיים התמדנו,

נרגעה הרוח והוזהבו פני הכאב, אוחדה כאחים אהבתנו.

אני נשמתה והיא חֶלְדִּי, אני נשמתה והיא חֶלְדִּי,

כל מוצא פיה הוא שהיה, וכל מה שהתנתה הוא שקניתי,

עד שגנבה אמוני, וחדר אל ליבה השטן,

וראשי ראש מופתע, הו!! אחי, אני פתי עודני בער,

אני שהתיסרתי מנעורי.

 

 

אוככותי לגדר זא מנהא, אמנוני בחקק לעאהד

נהאר לחדד כנת קולתלהא, אייא נתפרזו חעאב לפרארג'

סכתת מא רדדתלי ווללהא, חססת קלבהא ראה פי גייאר

סאעפתהא אוזידת קולתלהא, לא תתגיירס ליום לחדד

ייאללאה מעייא ייא בדרי, ייאללאה מעייא ייא בדרי

וואזבתני בטטיש ווקצוחאת לשאן, כלליני ראני פי דררי

חתתא לחדד זזאי אילא סחאווזייאן, סוף אש מולאנא ידרי

סוף אש מולאנא ידרי

כלליתהא וורחת בקליבי גידאן, כל מו יכללמני מא נוואזבו בחסאן

אנא גשים מאזלת גריי, אנא ללי מתחחנת מן סגרי

 

דעו אחי, כי הבגד בא מצידה, האמינו לי באמיתות

ביום ראשון הרי אמרתי לה, בואי נשתשע בשחק התרנגולות

שתקה ולא השיבה במענה דעתה, הרגשתי כי לבה גדוש עצבנות

הוספתי סבילות ועוד אמרתי לה, היום ראשון אל תוסיפי יגונות

באוי עמי אהובת לבבי, באוי עמי אהובת לבבי

השיבה לי בזעם וקשיחות הלשון, הנח אותי בתוך כאבי

עד לראשון הבא אם בהיר וצח, נראה מה יחפוץ האל אבי

ונראה מה יחפוץ ויקבע האל אבי

השארתיה והסתלקתי בלבי נדאב, כל המדובב אותי לא קיבל עניין

אני פתי עודני בער, אני שהתייסרתי מנעורי

 

 

ייא ערוצא בכי עלא ערוצכּ, מא ייפעכ לא כאכ וואלא לוסכ

הוי כלה שאי בכי על חתנך, לא אח ולא חותן יועילו

 

האדי לילת לעיד אכלא דאר בבאכ, מן יבארכ לקידושן

זהו ערב החג, או ואבוי, ואין מברך על יין קידוש אפילו

 

כלליתהא ווראחת מכין, הייאם גאיים פי הבאלי

השארתיה ונעלמתי משם, נרגש ושקוע בטירוף דעתי

 

פקל בנעל שייטאן פלחין, סרת נתרכו מן באלי

התפכחתי ובשטן גערתי על רן, וניסיתי להסיחו ממחשבתי

 

כרית וודכלת ללי זארי, נרא חדד מא סמע קולי

שכרתי ונכנסתי למקום קרוב, ראיתי כי איש לא שמע קולי

 

חתתא נדדרת פי ווסט דדאכלין, כלילתי מעא ספניולי

עד שראיתי בתוככי הנכנסים אהובתי ען האיספניולי

 

תממא דכת ווגדאת זמרי

שם הסתחרחרתי, שם יקדה התבערה גחלי

 

 

ייא לחפפארין לקבור בלמנייא ארפפאדין ננאס בתמנייא

אתם הכורים קברים לפי מידה, והנושאים גופות מספרכם שמונה

 

האדכ שבאב סגיר אכלא דאר באבאה, מא שבע פדדנייא

זהו יפה נפש צעיר, אוי ואבוי, לא שבע ממנעמי העולם הזה

 

מא כלת מא סממת מא טללעת דככאן, כללית כייתהא פי קלבי

לא אכלתי וטבק לא נפחתי, ולא תימרתי עשן, נותרה צריבתה בלב החזה

 

בכית גיר נראהא כודד גסן לבאב, מטבועת לכדוד בלעכרי

הוספתי לראותה כמו ענף הליבנה, חתומת הלחיים בארגמן

 

מטבועה לכדוד בלעכרי

חתומת הלחיים באודם נארגמן

 

 תנהדדת ייא כאיי ותנית בנעל שיטאן, נפשי קאלתלי

נאנחתי, הו אחי, ושוב גערתי בשטן, נפשי אמרה לי, התעודד

 

סבר ייא בן שושן, אנא גשים מאזלת גררי

המתן וסבול, הוי בן שושן, אני פתי עודני נער

 

וואנא ללי תמחחנת מן סגרי

אני שהתייסרתי מנעורי

 

 

עטיני וואחד דדאר פאז ננוח, ותכון עאלייא וושקפהא דללוח

תנו לי בית אחד בו אצווח בקינה, ויהיה גבוה ומעץ תקרתו

 

וותבכי מאעייא אכלא דאר באבא, ללי קלבהא מזרוח

וגם תבכנ עמי, אוי לי ואבוי, כל אשר לבה שותת בפציעתו

 

וואנא מא תדדתלכסי א ייממא, ווקת ווקת כראז ררוח

אני לא נוכחתי לידך, הוי, אמא, בעת יציאת הנשמה

 

תנההדת ייא כאיי ווכרזץ מן תממ, קבל מא ייכלט למלעך

נאנחתי אחי, ויצאתי משם, בטרם הגיע המלאך בדממה

 

 

אנא ווחדי ראפד להאם, חתתא לענד נזול למגרב

אני יחיד נושא מעמסת הטרחה, עד שקיעת השמש במערב

 

דכלת לביתי ווסרת נכממם, באיית עלל לפראש נתגללב

סרתי לביתי למסילות המחשבות, ושנתי על יצועי לא תערב

 

בעד ממן טול לליל ייא לפאהם, מא נזלס לגאררו מן שארב

וככל שארך הלילה הזה, הו המבין, לא משה הסיגריה מהשפתיים

 

אוחדד מא עלם בדדרי, אוחדד מא עלם בדדרי

איש לא ידע אודות כאבי, איש לא ידע אודות כאבי

 

סברת האיידאכ חתתא לליל פזר כאן, ווקת כרוז מארי בכרי

המשכתי כך עד תום הליל והשחר הפציע, עת יצאה מארי מוקדם

 

תשרי לחליב למעללמתהא ייא פלאן, גאבת דנייא עלא בשרי

לקנות חלב לגברתה, הו פלוני, ואז נתערפל לעיני העולם

 

גאבת דנייא עלא בשרי

נתערפל לעיני העולם

 

רפדת כאבוס ומסס ווכרזת זעפאן, מחתאל עלא קתילהא

נטלתי אקדח ופגיון ויצאתי נזעם, מנוי וגמור לרוצחה בכל מחיר

 

כיף ממא כאן, אנא גשים מאזלת גררי

אני פתי עודני נער

 

אנא ללי תמחחנת מן סגרי

אני שהתייסרתי מנעורי

 

 

כרזת ווריתהא תחת דדאר, דאכלא לענד מעללמתהא

יצאתי והמתננתי בפתח הבית והיא שבה נכנסה אל גברתה

 

לחקת עליהא פדדרזא, תכללמת צבאח לכיר קולתלהא

השגתי אותה בגבול המדרגה, דיברתי, ובוקר טוב אמרתי לה

 

עמארת לכאבוס פיהא כלאת, דגגתין בלמסס דגגתהא

מטען האקדח נופץ בה, ובשתי דקירות פגיון דקרתיה

 

טאחת עלא קפאהא תגאסאת, לעמר בשי כלילת לקדרא

נפלה על עורפה מעולפת, אבדו שנות אהובת לבי

 

 

כלליתהא וורחת לדארי

השארתי אותה ונעלמתי אל ביתי

 

בלחין סמעו לחככאם וולכבר באן, זאתני לבוליסייא תזרי

כאשר שמעו אנשי החוק והעניין נתגלה, בריצה באו השוטרים כולם

 

זאתני לבוליסייא תזרי, כררזוני מסנסל וואנא דהסאן

באו אלי השוטרים בריצה, הוציאוני באזיקים ואני נפעם

 

האיים גאייס פי בחרי, האיים גאייס פי בחרי

נרגש ושקוע בים מצולתי, נרגש ושקוע בים מצולתי

 

דדאווני ליהא וננדרתהא בעייאן

הובילוני אליה לראותה בזוג עיניי

 

 קאלולי נתא ללי ביהא אהייא אינסאן, אנא גשים מאזלת גררי

אמרו לי, האם אתה ידך בדבר ? אני פתי עודני בער

 

וואנא ללי תמחחנת מן סגרי

אני שהתייסרתי כבר מנעורי

 

 

 

קולתלהום אסייאדי אנא ללי ביהא

אמרתי להם : אדונים אני הוא הפוגע בה

 

האדיכ ללי רססאתלי עדמי

זאת היא אשר רופפה כל עצמותי

 

סבאבהא לאקי ומאחנתהא, גדרתני וושפפתלי דממי

עני מפגשנו והתעללותה, בגדה בי ואת דמי מצצה

 

וואנא בדווי לעינייא, ווהייא תחבב לעיני תעמי

אני עדיין במאור עיני, והיא לסמא את עיני חפצה

 

דכל טביב אוצקארתו, אמדרא קאללי לחזין וואלא ריתו

נכנס הרופא ושאלתיו, ענה ואמר, האיש האבל – הראיתו ?

 

פי ווסט לכלא, אכלא דאר באבא, תממא בנא ביתו

ואולם בתוככי המדבר, אוי לי ואבוי, שם בנה ביתו

 

 

קטעתני בעד עשרתהא, כללאתני וועשקת גירי

קטעה אהבתנו בעודה באיבה, זנחה אותי התאהבה בזולתי

 

כללאתני וועשקת רומי

זנחה אותי והתאהבה ברומי

 

בעד ממא כדאת ממני לפלוס בלחפאן, דימא מעאהא שאעפת רוחי

למרות שלקחה כספים בחופן, תמיד הארכתי אפי איתה

 

דימא מעאהא שאעפת עמרי, בלעזז ווררדא וססכאת אולאמאן

תמיד הארכתי אפי כנגדה ויקר וברצון, שלווה ואמון לה

 

לאכין הייא לקתלי תזרי, סידי רבבי יכון לכאיין ללי כאן

אולם להרוג אותי היא זממה, ריבון העולם יגנוב הגנב שגנב

 

מן זא יקתלכ באדר ביה ראלו זמאן

והבא להרגך השכם להרגו, אמרו מזזמן בן לאב

 

אנא גשים מאזלת גררי, וואנא ללי תמחחנת מן סגרי

אני פתי עודני בער, אני שהתייסרתי מנעורי

 

יעקב לסרי-השירה היהודית עממית במרוקו- מחבבת בן שושן-חלק שלישי

 

 

 

מן בעד ממא בחתו פכלאמי, ללחכם לקצבא זיירוני

לאחר שחקרו בדברי, אל בית האסורים שם לחצוני

 

נעדדי ייאם מן ייאמי, חתתא ליומאן ישאערוני

שם חלפו ימים מימי, עד שהשופטים ישפטוני

 

וואנא בכית דמעא מן לזפר, ווחדא עליכ ווחדר עלא לזאר

אני בבכי הזלתי דמעה מעפעף, אחת למענך, ואחת על הסלע

 

וותלאתא ייא כלא דאר באבאכ, עלא בקייתי פדדאר

והשלישית או צלך ואבוי, על הישארותי בבית בלתי נשמע

 

ווחדיוו כיף יטיב מנאמי

עתה הביטו, כיצד יבשיל חלומי

 

בלמא וולכבז יקוותוני, בלמא וולכבז סננקת עמרי

במים ובלחם יסעדוני, במים ובלחם נאנקה נפי רצוצה

 

בלמא וולכבז סננקת עמרי, פי כול יום עלייא יעמלו דיוואן

במים ובלחם נאנקה נפשי, ובכל יום יתוועדו לעצה

 

בלבחת נעידלהום סררי, בלבחת נעידלהום סררי

בחקירות גוללתי כל סודי, בחקירות גוללתי כל סודי

 

 

ווצלו ספניול עלייא גידאן, חארצ ייאסר עלא עמרי

הגיעו בני איספנייא נפגעים, אז דאגתי המון לשלמות חיי

 

חארצ ייאסר עלא עמרי

אז דאגתי המון לשלמות חיי

 

ספאנייא ראחת בכבארהא עזלאן, טאלבין קטיע ראס בן שושן

יוצא איספנייא סרו כולם נזעמים, לדרוש עריפת בן שושן, ומתי ?

 

אנא גשים מאזלת גררי, וואנא ללי תמחחנת מן סגרי

אני פתי עודני בער, אני שהתייסרתי בנעורי

 

ספאנייא תמננאת גבני, תטלב ראסי יינקטע

יותא איספנייא ייחלו ליגוני, דרשו עריפת ראשי ממעל

 

 

ייא לחארתין לחבק ווסקיווה, אלחפפארין לקבור וואטיווה

השותלים שיח, השקוהו, וחופרי הקבר כסוהו

 

האדא סבאב סגיר ייא ייממא, אולאיין תעבביווה ?

זה עלם יפה תואר וצעיר, הו אמא, אנא תקחוהו ?

 

וואנא ייא גאלס פי סזני, חתתא ליומן ילחק ששרעי

עדיין אני תושב בכלאי, עד הגיע יום המשפט

 

זאוו לזאנדארם וככתפוני, וסרת מעאהום נתבבע

באו השוטרים ואותי כבלו, וכבר איתם אני צועד לאט

 

קדדאם לחוככאם לחחקוני, וולזורי פייא תכלע

אל בית הדין הובילוני, אנשי החוק הפחידוני עד תום

 

מאללהום לוויסי מן בכרי

כי על כך הועמד תובע מבעוד יום

 

זבד כאגט ונאיי ייא בן שושן, ווקפת ווטלכת עלא זהרי

הוציא כתב אשמה וקרא אלי : בן שושן ואז להגן עמדתי

 

ווקפת ווטלבת עלא זהרי, זררני ווזאבו קדדאם לפיזידאן

התייצבתי וביקשתי על מזלי, נגררתי ואני מול נשיא אשמתי

 

אנא גשים מאזלת גררי, אנא ללי תמחחנת מן סגרי

אני פתי עודני בער, אני שהתייסרתי כבר מנעורי

 

 

קלתלהום ייא סייאדי אנא ללי ביהא, חכית לקצייא כיף סארת

הודיתי ואמרתי אדוני, אני שנפגעתי בה, גוללתי הפרשה בפרוטרוט

 

טיראנטינו גררק דעווא, כיינו פי קלבי מאזאלא

עוש הפרקליט העמיק התביעה, ופגיעתו בלבי עוד רשפים תפלוט

 

דכל טביב וובצת בנדאמו, וועמלתלו דינר פי חזאמו

נכנס הרופה ונשקתי לעקביו, ותליתי דינר באבנט מותניו

 

ווכרז יקול א ייממא, ווסלממת פי ייאמו

יצאתי בקריאה, הואאמא, והשלכתי יהבי על כבוד שנותיו

 

לפרוקירור חתתא הווא, ווקפלי כול מא סארת

הקטיגור גם הוא הוסיף, ושיחזר כל אשר אירע וסיפר

 

תכללם כלאמו בלקווא, כי עין למא אילא פאדת

נשא נאומו ברוגז ובעוצמה, ושטפי דבריו כמעיין מתגבר

 

סוססאי ענדי מכרי, סוססאי ענדי מכרי

וגם לי פרקליט בשכרו, גם לי פרקליט בשכרו

 

הווא ווקף ונאף עלייא בגנאן יפככני מן בחרי

עמד איתן ונשא סנגוריה בטיעוניו יצילני ממצולותי

 

 

עמל זהאד ווטארד תקול תעבאן, מעלום עלא פכאכי יזרי

הפגין מאמץ, נלחם נאבק והוא תשוש, אמור על פדותי ירוץ

 

מעלום עלא פכאכי יזרי, לממא תממ כלאמו וההוא עייאן

אמור ומנוי, על פדותי ירוץ, וכאשר תם נאומו והוא רצוץ

 

בקא לחדית, ווללא לפריזידאן

הוחזר נושא הפרשה אל דוכן הנשיאות

 

אנא גשים מאזלת גררי, אנא ללי תמחחנת מן סגרי

אני פתי עודני תמים, אני שהתייסרתי כבא מנעורי

 

א מאדא כדם מא סהר פלליל, מאדא חרק שפהו מעא לקנדיל

והזוכה ההוא, לא עמל ולא נדדה שנת לילו, לא דבק מבטו באור הנר

 

לכדמא וולזרייא, ייא ייממא, בקאת מן סעד לגיר

הייגע והטרחה, הו אמא, נותרו במזל הזולת

 

יעקב לסרי-השירה היהודית עממית במרוקו- מחבבת בן שושן-בשלמותה