תרומת חכמי מרוקו בדורות האחרונים לפיתוח המשפט הציבורי העברי-אביעד הכהן-לבי במזרח כרך ב'- הגבלת חופש הלבוש.

וכך מצאנו בתקנה שנתקנה בפאס בשנת תצ"ב ] 1732 [ ולימים קיבלה את אישורם של חכמי מכנאס ושל הנגיד שמואל הלוי, כדברים הבאים :

לתקן המעוות עלתה הסכמתינו אנחנו בית דין החתומים ומנהיגי הקהל למנות ששה אנשים מהקהל לדרוש ולפקח ולחקור ולתקן בקיעי העיר הלא המה היקרים דוד אספאג' ומשה גאביזון ומשה נסיאו ויעקב ן' חמו ויוסף ן' אשרקי ואברהם בן משה ן' אדהאן לעמוד על עמדם בכל לילה ולילה כנשף בערב יום, לשוט במבואות, וכל בית שימצא בו שני בעלי בתים דרים בבית אחד, או איזה נוספים בלי סיבה איש או אשה, כולהו קיימי [=כולם קיימים] ב'בל יראה ובבל ימצא' . וכן על העושה איזו נבית"א בשמחת נישואין וכיוצא בה, לא תראה ולא תמצא שם שום ערבובייא שם מאנשים ונשים .

וכן יימנעו כל הנשים הילדות שלא הגיעו לימי הזקנה שלא לצאת שום אחת מפתח האלמלאח [=המלאח, שכונת היהודים]. וכן כל אשה שתצא מפתח ביתה בלא רדיד ככל הנשים, וכן כל אשה שאינה זקנה, שתיכנס לשום פורני =[תנור[.

וכן ישוטטו [=המפקחים הנזכרים] כל יום שבת על כל יושבי קרנות בשוק ובפתחי שערים, בעיר וברחבה שלפני פתח אלמלאח .

וכן העושים מיני שחוק בבית החיים [=בית הקברות] או בחצריהם ובטירות ם 146 כגון אלו המשחקים בקובייא ובשחוק הנקרא 'דאדו' ובאגוזים כדרך הבחורים שמשחקים בהם.

וכן יפקחו על מוכרי המים שרופים בשבת, יש מהם במשכון ויש במעות, וכן בכניסת השבת ישוטטו להשבית את העם ממלאכה ומשא ומתן מבעוד יום . על כל הדברים ישימו עין לפקח ולדרוש ולחקור, בין בקיץ בין בחורף, בין ביום בין בלילה.

וכל העובר על שום פרט מזה אחרי שמעו הכרוז בבתי כנסיות, הרשות בידם להענישו עונש גוף ועונש ממון, איש או אשה, על ידי הנגיד אשר יהיה בכל זמן .

ומה שהוא קנס מעשרים אוקיות ולמטה, יהיה לזכות עניים. ולמעלה מזה, לזכות הקהל לפסי העיר [=לתיקון רחובות העיר[.

וכן יפקחו בחנויות הטבחים הקבצים בערבי שבתות שלא יפתחו עד אחר תפילת שחרית. וכן כל החנויות שבשוק.

כל זה ראינו לסקל המסילה, ואלקינו מרחם , 147 ינחנו במעגלי צדק למען שמו. 148 והיתה הסכמה זו בחמשה ועשרים בשבט התצ"ב ליצירה פה פאס יע"א [=יגן עליה אלקים] יהודה בן עטר סיל"ט יעקב אבן צור שלם אדרעי סיל"ט .

במקרה אחר, הוגבל חופש התנועה של אחד מאנשי קהילת פאס שנחשד בעבירה חמורה, ככל הנראה בקיום יחסים עם אשת איש. וכך נאמר ב"פקודת הגירוש" שעליה חתמו בשנת תע"ה ( 1715 ) שלושת דייני פאס רבי יהודה בן עטר, רבי אברהם בן –דאנאן והיעב"ץ, רבי יעקב אבן צור ופורסמה על ידי הרי"מ טולידנו :

אנחנו החותמים מסכימים הסכמה גמורה שמן היום הזה והלאה לא יכנס מסעוד בן יחיש בן זקן לזה האלמלאח [=שכונת היהודים] ולא יתגורר בו כלל וכלל אלא ילך לגור באשר ימצא ולא יראה ולא ימצא פה אפילו בדרך העברה בעלמא. וכל אימת שיראה פה גרש יגרשוהו הקהל כי כך ראוי ונאה לנו להשבית ולהשקיט קולות וקולי קולות ותכל תלונות קרובי יוסף בן יחיא בוסידאן פן יתגלגל הדברים ויגיע שום נזק לציבור ח"ו .

הגבלות שונות על חופש התנועה מסוג זה הוטלו גם על ידי מועצת החכמים שהתכנסה במאה העשרים, בעקבות מקרים של פריצות מינית וערעור המסורת. כך, למשל, תיקנה מועצת החכמים מגבלות על הליכה למיני "הילולות" שונות, שהיו לצד כיבוד החכמים שלשמן התכנסו פתח למעשי פריצות והוצאות יתירות . – –וכך קבע רבי שאול אבן דנאן, שראוי לומר עליהן "לא מעוקצך ולא מדובשך. וגם אל תקרי הילולים אלא 'חילולים '  " והוא מוסיף:

אך מה נעשה כבר הרגש הזה [=מנהג ההילולה] נסתפח בלב ההמון, ונעשה להם כיסוד האמונה, גם הדת נתנה  ביד תועלת הממון , וקשה לעצור הדבר מכל וכל.

על מנת לאסדר את ההילולות, נקבע שהילולה יכולה להיעשות רק ברשיון בית הדין המחוזי ובאישור בית הדין הגבוה, ונקבעו מגבלות שונות לקיומה: איסור הידחקות המונית ומניעת ערבוב נשים וגברים יחדיו; איסור קיום סעודה בבית העלמין אלא אם מכינים קבלת פנים ל"קרואים ושרי ממשלה"; היתר הקמת אוהלים רק מחוץ לבית העלמין וחובה לדאוג לניקיון השטח; ועוד. במקרה שבו התקיימה ההילולה ביום ראשון, ניתן היתר להיכנס לשטח בית העלמין רק במוצאי השבת כדי למנוע חילול שבת.

אכן, כפי שהעיר אליעזר בשן, הייתה זו ככל הנראה "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה", והיא לא נתקיימה במלואה הלכה למעשה.

תרומת חכמי מרוקו בדורות האחרונים לפיתוח המשפט הציבורי העברי-אביעד הכהן-לבי במזרח כרך ב'- הגבלת חופש הלבוש.

127 PDF