מורשת יהדות מרוקו

הקדוש המקומי

הקדוש של הכפר נקרא ׳מול אנמאי׳. אגדות רבות נקשרו אודותיו ומעשי נסים רבים סופרו עליו. למעשה, הידיעות אודותיו דלות מאד, עד כדי כך שישנן כמה מסורות מהו שמו של הקדוש! מפאת מחסור במקורות מהימנים אציין כאן מספר פרסים ותו לא.

שמו של ׳מול אנמאי׳ לא ידוע. מסורות אחדות טוענות ששמו ר׳ דוד או שמואל אשכנזי. מסורות אחרות, שרווחו במאה ה־20, טוענות ששמו ר׳ יעקב נחמיאש אשכנזי. באגדות הקדושים סופר שמול אנמאי היה שד״ר, כפי שסופר על רבים מהקדושים במרוקו, מסיבה זו הוצמד לשמו השם 'אשכנזי^,.

הכינוי 'מול אנמאי׳ הוא ככל הנראה בגלל שמו הקדום של היישוב,ושיערו 'בעל אנאמי' (ראו לעיל). כיום, מכיוון שרבים אינם יודעים את מקור הכינוי, רווח לומר שפירוש שמו הוא ׳בעל המים׳.

זמנו של מול אנאמי לא ידוע. על פי האגדות חי בזמנו של סידי־רחאל, שחי בסוף המאה ה״15 ובתחילת המאה הבאה.

בימים עברו הקבר לא היה מסומן, מיקומו היה ידוע לתושבי האזור. תייר צרפתי שביקר במקום בשנות ה־40 כותב על מבנה מכוסה בעצים. בתוך המבנה אין זכר לקבר. מסביב למבנה יש ערימות אבנים הפזורות סביב שהושחרו מהנרות שהדליקו עליהן. גם יהודי שנהג לעלות לקבר מספר שבתחילה הקבר היה מסומן באבנים, ולא היתה מצבה. בשנת 1946 בנה דוד אלקאיים, מראשי קהילת מראכש, את המצבה ושיפץ את המבנה, בעקבות התגלותו של הקדוש לאשתו. לצורך הבנייה נעזר אלקאיים ביצחק אלמאליח, שעסק רבות בארגון פולחן הקדושים במרוקו. על מצבתו של מול אנמאי נחקק:

מצבת קבורת הרב, שמו נודע בשערים, במדינות ובכפרים.

אשר כל הבא על קברו עושה לו בקשתו. זה שמו הרה״ג יעקב אשכנזי. הנודע בכינויו ׳מול אלמאי׳.

מסביב למצבה נבנה מבנה מעוטר בפסיפס. בתוך החדר היה מקום ברווח לעשרה עד חמישה עשר איש. בסמוך לציון נבנו עשרה חדרים ששימשו את העולים לרגל. ההילולה המרכזית לזכר הקדוש היתה נערכת ב־ל״ג לעומר. להילולה היו באים מאות יהודים מהאזור, ממראכש ואפילו מקזבלנקה. היו מוכרים כוסות ערק לכבוד ר׳ שמעון בר יוחאי וחבריו, ושלוש כוסות לכבוד מול אנמאי. החוגגים היו מסתובבים עם נרות סביב הקבר, שרים שירים ומדליקים נרות.

בשנת 1992 (אב תשנ״ב) שופץ המבנה. על הקיר נתלה שלט ובו שמות התורמים והמסייעים. הוקמה מצבה חדשה שעליה נחקק נוסח זה:

מצבת קבורת הרב הקדוש. מה מתוק מדבש ונפת צופים. זכר צדיק יסוד עולם. חד מן קאמייא ומה עז מארי דבי עלאי. הארי שבחבורה. עמו עז וגבורה. תורה וגדולה במקום א׳[חד], שניהם כאחד. אבן הראשה, לכל דבר שבקדושה, עדה קדושה. הרב הכולל. סיני ועקר הרים. ענותן כהלל. סבא דמשפסים. שמו נודע בשערים. המקובל האלהי המפורסם בנסים. כמוהר״ר רבי יעקב נחמיאס זלה״ה. והוא מזרעו של הרה״ג מרה רבי מסעוד נחמיאס זצ"ל.                   

הערות המחבר:

היהודים היו משתטחים גם על קברי קדושים אחרים, ביניהם: מולאי יגי ור׳ דניאל השומר (על זיארה אצל מולאי יגי, ראו להלן. על גוי שבנה חדרים עבור יהודי סידי־רחאל ליד קבר ר׳ דניאל, ראו עמאר, מעשה נסים, עמ׳ 8; בן־עמי, יהדות מרוקו, עמ^׳ קעס).

אביא כאן מעט מקורות על שמותיו של מול אנמאי. דוד או שמואל אשכנזי: וואנו, עמ^׳ 21. דוד או שמעון אשכנזי: הירשברג, מבוא השמש, עמ^׳ 155. דוד: קורקוס, יהודי מרוקו, עמ׳ פט. יעקב אשכנזי: כך קורא לו ר׳ רפאל עבו (הקטע יובא להלן במלואו). יעקב נחמיאש אשכנזי: פלמאן, ב, עמ^׳ 41; מסמכים וכתובות של בני משפחת נחמיאש; מלכי רבנן, סח ע״ב, קיט ע״א. אציין ששם המשפחה נחמיאש לא מצוי אצל יהודי סידי־רחאל (קיימת עדות על ר׳ שלמה חמייאש ממראכש שנקבר בסידי־רחאל, ויש להתייחס בזהירות למסורת זו: בן־עמי, הערצת הקדושים, עמ׳ 566). אציין מקור נוסף, שבמקום אחד מעתיק את נוסח המצבה של מול אנמאי וכותב ׳יעקב אשכנזי׳, ובמקום אחר כותב ששמו דוד אשכנזי(גולדנברג, זכרונות, עמ׳ 101,79). גם הכינוי של הקדוש משתנה ונכתב לפעמים ׳מול אלמאי׳.

השם אשכנזי בפי יהודי מרוקו הוא כפשטו מי שהגיע מארצות אשכנז, הצירוף 'נחמיאש אשכנזי, הוא תמוה, אבל גם לקדושים אחרים צירפו שם מרוקאי ואת השם ׳אשכנזי׳ כדוגמת ר׳ דניאל השומר אשכנזי(שם המשפחה אשומר מצוי בין יהודי מרוקו. בן-עמי,  יהדות מרוקה עמ קעא). דומה שיש להתייחס לחניכה המרוקאית, מכיוון ש׳אשכנזי׳ נוסף לאחר שהומצאו המסורות על היותו של הקדוש שד"ר י(וואנו עמוד 21, ׳ כותב שהיהתים טוענים שמול אנמאי הגיע מירושלים ויש אומרים שהגיע מרוסיה).

» האגדות מספרות על שליטתו של סידי־רחאל באש (ובנחשים) ושל מול אנמאי במים (בן־עמי, הערצת הקדושים, עמ׳ 412; צוהר, עמ׳ יט כז).

– אציין שהמוסלמים טוענים שמול אנמאי הוא תלמידו של סידי רחאל, והברברים טוענים שהוא אחד מאבותיהם. בעקבות כך היו גם ערבים משתטחים על קברו (וואנו עמ׳ 21-20; קורקוס, יהודי מרוקו, עמ׳ פט; פלמאן, ב, עמ 42).

פלמאן, ב, עמ^׳ 43-42. בצוהר (עמ׳ כז-ל) מספר שהדבר קרה בעקבות נס שנעשה לאלקאיים עצמו. אלקאיים נולד ב־1913 ונפסר ב־1979, והיה מאמרגני הקדושים במרוקו (סולידאנו, משפחות, עמ׳ 412). דוד אלקאיים סייע רבות לר רפאל עבו בהקמת רשת תלמודי התורה ׳אוצר התורה׳ במרוקו(חומר רב על כך נמצא ביומני ר׳ רפאל). כינויו של אלקאים היה ׳דוד בן זואה׳. את נוסח המצבה שחזרתי על פי נוסח שמסר גולדנברג (זכרונות, עמ׳ 79) בצרפתית, נוסח שמסר פלמאן בצרפתית ונוסח שמסר ר׳ רפאל עבו (צוטט להלן). שני האחרונים לא דייקו בהעתקתם (פלמאן עקב שינוי השפה, ועבו מכיון שכתב ביומנו לשימוש אישי). בהילולה היו משתתפים גם ערבים, אחד מהם נהג לקנות מדי שנה את הכוס האחרונה שמכרו בהילולה (צוהר, עמ׳ ל-לא).

קהילת זאוית סידי רחאל-תושביה מנהיגיה ומנהגיה- דוד אזולאי–הקדוש המקומי.

עמוד 21

פרק 3: הכלכלה, המסחר והסוחרים היהודים במוגאדור

הקדמה

פרק זה, באופן טבעי, הוא הארוך והמפורט ביותר מבין פרקי הספר באשר המסחר היה סם החיים של מוגאדור וה être-׳Raison d של העיר, כלומר סיבת קיומה. דרכי המסחר הפתלתלות על פרטיהן הסבוכים שהשתלבו היטב במסורת ובתרבות המרוקאית לא יובאו כאן, עם זאת יובאו פועלם ותפקידם של היהודים (כפרטים ובקולקטיב) והשתלבותם עם שותפיהם המוסלמים והאירופאים, תוך שהם רושמים דפים מפוארים בהיסטוריה המרוקאית היהודית בתנאים ובמשברים קשים.

המבקר כיום בעיר השקטה הסולידית ובנמל הדייגים הקטן והפסטורלי שלחופה של מוגאדור, אינו יכול לתאר לעצב את העוצמה ואת נפח הפעילות המסחרית כלכלית-ימית שידעה העיר בימים עברו, ואת האישים הרבים שהיו חלק מפעילות ענפה זו, כפי שיבוא לידי ביטוי בפרק זה.

צעדים ראשונים

מוגאדור הוקמה בשנת 1764 בחולות והחלה צועדת את צעדיה הראשונים. היא הייתה מבודדת ומרוחקת, מעין אקס-טריטוריה, עם גישה לדרכי המסחר הפתוחות מאפריקה ועם קשר ישיר לעיר הבירה מרקש. המתיישבים הראשונים היו בעלי ניסיון במסחר, ולכן התאקלמותם הייתה מהירה ומרשימה.

החיים בעיר מראשיתם סבבו סביב הפעילות המסחרית ופעילותו של הנמל שהחלו להתעצב. תוך עשור הפך הנמל למוביל במרוקו על חשבונן של ערי הנמל, אגאדיר, סאפי, רבאט-סלה, לאראש וטטואן, שהמסחר מהן הוסט למוגאדור. אך אליה וקוץ בה, כי כל אימת שהתחולל משבר כלשהו, הוא פגע במסחר והייתה לו השפעה שלילית ישירה על שגשוגה של העיר ועל תושביה היהודים, המוסלמים והנוצרים.

האמירה המיוחסת לסידי מוחמד בהקשר למוגאדור, ״זה המגיע עני, יעזוב עשיר״, החלה להתאמת. שיטת המס המסורתית הפכה למיושנת, והחל מהיווסדה הייתה זו עיר מסחר מודרנית(יחסית לערי מרוקו). אולם זו הייתה ההתחלה, תוך עשרים שנה תמנה העיר 6,000 יהודים.

מכיוון שהיהודים שלטו בפעילות המסחרית והיו גורם משפיע ודומיננטי, הם היו גם הראשונים להיפגע מכל שינוי ומשבר ולחילופין שגשגו והתעשרו עם עליית הפעילות המסחרית ויחד איתם הקהילה כולה, כל אחד בתחומו ובהתאם לעיסוקו ולמעמדו. יודגש ש׳הקפיטליזם׳ היהודי במרוקו לא התחיל במוגאדור, אלא הרבה קודם, אך במוגאדור הוא הגיע לשיאים חדשים. לרבים האתגר היה קשה, אולם הניסיון שאיתו באו, אפשר להם להתגבר על הקשיים. ואכן הפעילות המסחרית ידעה עליות ומורדות רבות במאה וחמישים שנות קיומה, והושפעה רבות ממאבקים בין־שבטיים מקומיים או בין השבטים המורדים והסולטאן. אלו גרמו לא פעם לחוסר ביטחון בדרכים עד כדי מעשי רצח ושוד

ולחסימת דרכי המסחר ותנועת השיירות שהגיעו מאפריקה עמוסי סחורות דרך מדבר סהרה. שנות בצורת, ארבה, מגפות ופלישות גרמו לפגיעה קשה ביבולים ובגידול הצאן(ראו הפרק על שנות הבצורת והארבה). כך גם הטלת סגר על אוניות שהתקרבו לנמל הייתה אחד הגורמים להאטת המסחר, וכן הטלת מיסים והשינויים בערכי המטבעות גרמו למשברים מוניטריים, לפיחותים ולעליית יוקר המחיה. כן הושפע המסחר ממשברים פוליטיים שהובילו למלחמות כמו עם צרפת ועם ספרד) וממשברים באירופה עצמה, בהם המלחמות הנפוליאוניות.

הערת המחבר: המלחמות הנפוליאוניות הן סדרה של עימותים עולמיים שהתרחשו בעיקר באירופה, אך גם במזרח התיכון, צפון אפריקה והאוקיינוס האטלנטי. בכל אחד מהם עמדה צרפת מול קואליציה משתנה של בעלות ברית שהתנגדו למסעות הכיבושים שערכה.

מדיניות הסולטאן הייתה אף היא גורם מרכזי לקשיים במסחר, כאשר הוא בחר לסגור או לצמצם את המסחר עם אירופה, כמו בתקופת הסולטאן מולאי עבד אל רחמאן. גם מצבי רוח של השליט או החלטה כזו או אחרת של יועץ או פקיד היה בהם לגרום לזעזועים, על אחת כמה וכמה מות הסולטאן או הדחה בהפיכת חצר והכתרת סולטאן חדש תחתיו. לכל אלה יש להוסיף גורמים נוספים שפגעו במסחר ובאופן ישיר בכלכלת העיר, כמו טביעת אוניות תכופה והתקפות של שודדי ים ששלטו זמן רב בימים ובחוף המזרחי של מרוקו.

בשני העשורים הראשונים של תחילת המאה ה-19 היה מספרם של ׳סוחרי המלך׳ מוגבל מאוד ומשתנה בשל הסיבות שנמנו לעיל, וחרף זאת פעילות הנמל והפעילות הכלכלית נמשכו, זאת במקביל לעליות ומורדות, פשיטות רגל וחיסולי עסקים ותנועה מתמדת של אוכלוסייה שבאה והלכה לאורך כל ההיסטוריה של העיר.

הערת המחבר: בשנת 1805 היו רק שישה סוחרים אירופאים ושני יהודים מרוקאים ובשנת 1828 מספר הסוחרים היהודים היה תשעה-עשר. בשנת 1841 היו תשעה-עשר סוחרים, ביניהם ארבעה-עשר יהודים, ובשנת 1866 נמנו 52 סוחרים, ביניהם שלושים יהודים, ארבעה-עשר אירופאים ושבעה מוסלמים.

פרק 3: סידני קורקוס-הכלכלה, המסחר והסוחרים היהודים במוגאדור

עמוד 33