מבוא לשירת ר׳ דוד אלקאיים-פרק ראשון: סוגים, נושאים ותכנים-א. מעגל הפרשה

מבוא לשירת ר׳ דוד אלקאיים

פרק ראשון: סוגים, נושאים ותכנים

א. מעגל הפרשה

1. 1. מבוא לסוגה

בשונה מכלל הקצידות שבשיר ידידות כמפורט לעיל שאינן מתקשרות לפרשת השבוע, הרי כל הקצידות לר׳ דוד אלקאיים יועדו מראש לפייט את התכנים של הפרשה. הקצידות לפרשת השבוע ב׳שירי דודים׳ הנשענות על לחני ה׳מלחון׳ נכללות בדיון הכללי כאן עם שאר השירים והסוגות שלו, אבל בגלל שהן מהוות כרבע מכלל שאר סוגי הפיוטים ב׳שירי דודים׳ שהחוקרים נגעו בהם במיוחד, אנו קובעים להן דיון נפרד כז׳נר ייחודי בגלל הקשרם המשותף לפרשה. זהו ז׳נר חדשני בקצירה העברית במרוקו, שרוב בניינו ומניינו נתחדש על ידי רד״א, שמילא בכך תפקיד מרכזי, ולכל פרשה חיבר קצידה המפייטת את תוכן הפרשה ומאיר אותה גם ברוח מקורות חז״ל. גם קצידות אלו העוסקות בנושאי קודש טהורים נשענות כולן בלחנן, בתבניתן ובמשקלן על קצידות המלחון. כיצד יש להסביר את התופעה הזו? נביא תחילה דעתם של חוקרים אחדים, ואחר כך את ההסבר הקשור לזיקה למלחון

1-אבי עילם אמזלג במאמרו על הקצידה מסביר את התופעה של שילוב הלחן של הקצידה הערבית עם תוכן הפרשה כאמצעי למשוך את המון היהודים לקום לשירת הבקשות, וניצול תוכן הפרשה והשימוש ביסוד העלילתי של הקצידה כאמצעי חינוכי דידקטי ללמדם מוסר ודעת.

במאמרו 'פרשת השבוע בפיוט ובשירה׳ סוקר אפרים חזן את התחנות השונות בנושא זה בתולדות הפיוט ומתעכב על שלוש מרכזיות: 1) הפייטנות הקדומה ובמרכזה שירת יניי. בתחנה זו הקדושתא המוקדשת לענייני תפילה עוברת לעסוק גם בפרשת השבוע כאמצעי של הפצת חינוך והשכלה. 2) תחנה שנייה היא שירת ר׳ ישראל נג׳רה ׳בעולת שבת' המעמידה מחזור מיוחד לפרשות השבוע מבראשית ועד זאת הברכה. 3) תחנה שלישית היא 'שיר ידידות׳ ובמרכזו פיוטי ר׳ דוד אלקאיים על פרשיות השבוע בספר בראשית וספר שמות העשויות בתבנית הקצידה במבנה המיועד לכתחילה ליצירה אפית.

שירה אפית (או אֶפּוֹס, וכן שירת עלילה בעברית) היא סוגה (ז'אנר) של שירה נרטיבית, אשר מגוללת סיפור על חיים ומעשים של גיבור או של קבוצת גיבורים, היסטוריים או אגדיים. האפוסים הקדומים קשורים קשר הדוק למסורת השירה שבעל-פה; במקרים רבים העתיקו חברות אורייניות את הצורה האפית.(מתוך המדיה)

בכך מציין החוקר ׳כאילו חוזרת השירה העברית ונקשרת אל ראשיתה^,. הסבר נוסף, שנותן אפרים חזן לז'נר החדש קשור בתבניות החדשות, שבהן מתחברת הקצידה הנחשפות במאות-הי״ט-ב^,. טבעם של חידושים צורניים להיקלט יותר, במקום שיש חידוש של תוכן. על רקע היקלטותה של תבנית הקצידה של המלחון אפשר אפוא להסביר תופעת היווצרותם של חידושים בתחום התוכן כמו הפיוטים לפרשת השבוע.

הסבר אחר להתחדשות הז'נר הזה מציע בנימין בר תקוה במאמרו העוסק במסורת וחידוש בשירה העברית במרוקו. החוקר משער, שהייתה כאן השפעה מכיוון שירת ההשכלה. כידוע, מציין החוקר, הנושא התנכי חביב היה על המשכילים העבריים דוגמת האפוסים של ר^, נפתלי הרץ וויזל על חיי משה ושל שלום הכהן על חיי דוד. השערה זאת מבסס החוקר בשלושה נימוקים: 1) תפיסת הקצידה כמכלול, כסיפור אחד ארוך, כסיפור בהמשכים דוגמת שירי תפארת לוויזל. 2) היאחזות העלילה של ר^, דוד אלקאיים במונולג שיסודו, בשירת ההשכלה לעומת הדיאלוג המאפיין את הפיוט העברי לדורותיו. 3) שילוב תיאורי נופים של ארץ ישראל בשירתו. הצעתו של בר תקווה מתאששת גם לאור מאמריו של יוסף שטרית על זיקת ר^, דוד אלקאיים וחלק משירתו להשכלה.

הסבר אחרון, שנציע כאן, המוסיף על הראשונים כרוך בהשפעת הקצידה הערבית על המשוררים העבריים, וזו הסביבה הקרובה ביותר לקצידה העברית. הקצידות ההיסטוריות מפרשות השבוע לר׳ דוד אלקאיים כוללות דגמי סיפורים, שדמות האיש והאישה מופיעה בהן, כמו אדם וחוה, לוט ושתי בנותיו, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ורחל, יוסף ואשת פוטיפר או אסנת. קצידות אלו נשענות כולן על לחנים של קצידות אהבה ערביות, המתארות התרחשותה של עלילה, שדמות האיש והאישה במרכזן. אנו סוברים, שחיבור קצידות עבריות בהשפעת המלחון, לא נבע רק מחשש של השפעת תכניה של הקצידה הערבית, אלא גם מטעמים ספרותיים, ואפשר שהן גם מענה ספרותי במהדורה יהודית לקצידות המלחון, וחדרו אליהן מוטיבים ממקורות הלחן, כפי שחדרו לשאר הקצידות, שמחקר זה דן בהן.

הדעה המקובלת באשר להזדקקות ללחנים ערביים כדי לבטל את השפעת שירי העגבים הנזכרת בהקדמות של כמה מקובצי השירה אינה נחלת כל המשוררים ובמיוחד לא ר׳ דוד אלקאיים. הקצידה על לחניה, תכניותיה ונושאיה קסמה לכמה מהם. אכן ר׳ דוד אלקאיים בספרו 'שירי דודים' מתייחס בהקדמה לספרו ולכמה קצידות להבטים הנ״ל תוך כדי שהוא מביע הערכתו לשירים הערביים ולשפתם ולצורך לעשות כמותם, וכך גם הגורם הלשוני של המלחון מהווה מקור השראה לחיבורי קצידות עבריות. דוגמה לכך הכתובת לקצידה ׳נמס אולמי׳ (פיוט נה) שבה כותב: ׳שיר זה על השפה ועל השירים ועל כי שירי הערב מתוקים לחכם בעבור שפתם הרחבה ומשורר הישראלי נכנסה בליבו קנאת המשוררים הערבים וגם לבש קנאת לשון הקדש אשר קצרה ידו לשורר בה כאות נפשו ולכן בשפוך שיחתו בשירתו בה ימצא נחמה.

זאת ועוד, סיפורי עלילה על דמויות מקראיות קיימים גם בקצירה הערבית נוסח המלחון, כמו הקצידות על איוב, על דוד וגלית ועל יוסף. הקצידות על יוסף הקרויות ׳אליוספיה׳ חוברו על ידי המשוררים הערביים כמו אלמע׳ראוי ואלע׳ראבלי. דוגמתן יש גם בערבית יהודית וקשה להבחין בינן ובין הקצידות הערביות. הקצידה על יוסף המוקלטת והמושרת על ידי ג׳ו עמר הפכה פופולארית בכל המשפחות היהודיות וקדמה לה קצידה על יוסף בערבית. הקצידה בערבית יהודית על איוב יסודה, כנראה, בקצידה ערבית על אותו נושא. נושאים שונים של המקרא והפרשה ודמויותיה מצויים גם בקוראן כמו פרשת יוסף, ומשום כך הקצירה מטפלת בהם.

כמו כן, עיון בקצידות על פרשת השבוע מראה, שגם בהן מתקיימת זיקה מוטיבית בלבוש אלגורי עם קצידת הלחן הערבית, זיקה המובעת באחד מחלקי הקצידה: בתחילתה, בסופה או באמצעיתה.

מתוך המדיה:

מלחוּן (בערבית: الملحون; באנגלית: Malhun) הוא ז'אנר במוזיקה המרוקאית, המורכב משירה אורבנית שהייתה נהוגה בקרב מעמד הפועלים של גילדות אמנים.

בתחילה, לפני שהתפשט מתאפיללת לכל חלקי מרוקו, מלחון נוצר במאה ה-15 כיצירה ספרותית טהורה המכונה כיום קסידה או זאז'אל.

ז'אנר המל'אבה (Mal'aba) נחשב לצורה הידועה העתיקה ביותר של המלחון, מתקופת השושלת המרינית במאה ה-14. הוא נכתב בשפת הדאריג'ה, ואבן ח'לדון מתאר אותו כאחד מהאפוסים הליריים העיקריים של זרם האמנות שנקרא מל'איבּ.

הקסידה של המלחון מבוססת על שני מרכיבים חיוניים – האוברטורות והחלקים שמהם היא מורכבת. מקור הקסידות מהסוג הזה מתוארך למאה ה-16.

בתקופת התפתחות המלחון, עבדאלעזיז אל-מגרווי ועבדרחמן אל-מג'דוב (מת ב-1568) התפרסמו בזכות הקוואטרנים המיסטיים שיצרו. במאות ה-18 וה-19 פרחו במרוקו משוררים רבים בפאס, במקנס ובמרקש שהפיצו את יצירותיהם בעזרת המלחון.

2. 2. נושאים ראשיים לפרשות השבוע

הפיוטים על פרשיות השבוע אינם מתמקדים באחד מנושאי הפרשה, אלא סוקרים את רוב הנושאים של פרשת השבוע בחרוז ובמשקל. נושאי הפרשה הנסקרים מנוסחים ככותרות בפירוש של פיוטי המהדורה. להלן הנושאים המרכזיים של פיוטי הפרשות: בראשית (פיוט א) – בריאת העולם. נח (ב) – נח ודור המבול.

לך לך – וירא (ג-ד) – הנסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו: עזיבת מולדתו לכנען, הירידה למצרים מחמת הרעב, לקיחת שרה לבית פרעה, מלחמת אברהם נגד חמשת המלכים, לקיחת הגר, ברית בין הבתרים, המילה לעת זקנה, לקיחת שרה על ידי מלך גרר, הרחקת הגר ובנה ישמעאל מבית אברהם ועקדת יצחק, ונוספו אליהם נושאים אחרים מפרשת וירא – הכנסת האורחים של אברהם והמלאכים המבשרים את שרה בלידה, תפילת אברהם להצלת סדום, סדום ועמורה עולות באש, הצלת לוט ובנותיו ומעשיהן עם אביהן.

מבוא לשירת ר׳ דוד אלקאיים–פרק ראשון: סוגים, נושאים ותכנים–א. מעגל הפרשה

עמוד 25