מאיר נזרי-ארפוד -עיירה יהודית בלב הסהרה בהנהגת חכמי אביחצירא-מעמדה של ארפוד בתוך אזור תאפילאלת.
מבוא כללי
מעמדה של ארפוד בתוך אזור תאפילאלת
ארפוד שוכנת באזור תאפילאלת הקרוי גם סג׳למאסא. סג׳למאסא העיר היא התשתית של תאפילאלת. היא נוסדה באמצע המאה ה-8, ו-100 שנה לאחר מכן צומחת בה קהילה יהודית. סג׳למאסא נתקיימה עד למאה ה-14, ומאז נעלמה מן המפה ומן התודעה יחד עם הקהילה היהודית. מכאן ואילך השם תאפילאלת מופיע במקום סג׳למאסא, אף־על-פי שאינו מחליפו לחלוטין. בכל שטרות הכתובה והגט של קהילות תאפילאלת/סג׳למאסא עד ל-1949 מופיע השם סג׳למאסא כמקום זיהוי מקום החופה בנוסח ׳למניינא שאנו מונין כאן במתא סג׳למאסא דיתבא על נהר זיז׳. ידיעות על קהילה יהודית בתאפילאלת מתחדשות מן המאה ה-17, כ-150 לפני הולדת ר׳ יעקב אביחיצירא. מקור הידיעות הוא קינה בערבית יהודית המתארת את חורבנה של קהילת תאפילאלת בעקבות מגפה שפרצה בה בשנת ה׳תל״ט/1679 וחיסלה תוך שלושה חודשים את רוב הקהילה. במגפה זו נספו 4600 נפש. יחד עם שארית הפליטה מדובר אפוא בקהילה שמנתה כ-5000 נפש. מן הקינה מצטיירת תמונה של קהילה מפוארת עם מנהיגות של חכמים וחזנים, סופרי סת״ם ומשוררים, ובראשם שלושה דיינים ראשיים שנספו במגפה. קהילה כזו יש להניח נתקיימה לפחות כ-100 שנים לפני כן, כלומר החל מ-1580.
שתי יצירות נוספות גם כן בערבית יהודית מ-1727 \ ומ״1790 מתארות אירועים הקשורים לקהילה היהודית. יצירות אלו מ-1679, 1727, ו-1790 מעידות על רצף קיומי של קהילת תאפילאלת במשך 111 שנה. אם נוסיף עליהן עוד כ-100 שנה שבה נתקיימה קהילה לפני 1679 הרי לנו רצף היסטורי של כ-211 שנים. תאריך כתיבת היצירה השלישית ב-1790 קודם הוא להולדתו של ר׳ יעקב בכ-15 שנה. התרוקנות קהילות תאפילאלת סופית הייתה בסוף המאה ה״20 ב-1980. מכאן, שאפשר כבר לדבר על רצף מוכר של כ-400 שנים, כלומר מ-1580 ועד 1980. תאפילאלת/ אריסאני ידועה לנו מן המאה ה-16, וכבר בתקופה ההיא וכ-200 שנה לפניה ידועים לנו קסור שהוקמו בתאפילאלת והחשוב שבהם הוא קסר בשם תאבוע/צאמת, שבו נולד ר׳ יעקב אביחצירא ובו פעל לראשונה, שיש הסוברים שנוסד סמוך לחורבנה של סג׳למאסא ונחשב ליורשה וממשיכה.
ראה יוסף שטרית, השירה הערבית יהודית שבכתב בצפון אפריקה, ירושלים תשנ״ד, עמ׳ 367-333.
להלן קטע מהקינה המדוברת מתוך ספרו של יוסף שטרית " השירה הערבית יהודית שבכתב בצפון אפריקה
נבכי ונגווח עלא ג'מאעת דיינים לכבאר וסגאר, 1[אלדי גאת לובא ועבאתהום בלהבא],,
[=אבכה ואקונן קל חבורת הדיינים הבכירים והזוטרים, שבא הדבר ולקח אותם כמו להבה,]
[אלדי כאנו ג'מאעתהום ג'מאעא והיבתהום היבא]; ועסא ועסא תלאתא לכבאר [אלדי הומא:
שהתכנסותם היתד לתפארת ויוקרתם בפי כולם, ובמיוחד שלושת הדיינים הראשיים שהם:]
ר' דוד ן' יחייא ור׳ אברהם ן' דוד ור׳ סלימאן בן חמו, עליהום סלאם אלאה יתעאלא,
[=רבי דוד בן יחייא, רבי אברהם בן דוד ורבי סלימאן בן חמו, עליהם שלום האל יתעלה שמו,]
[אלדי כאכו יקטעו שרע עלא חקו, כליה מא כאן יועמאל להום [מא יסתחקו],].],.
[=שפסקו את דינם על פי דין צדק גם כשלא התנהגו כלפיהם כיאות.]
וליום, יא חוצרא! מא בקא ל [מן נמשיו יעטינא חתא אופקו].
[=אך היום – אויה! – אין לנו למי לפנות כדי שייתן לנו אפילו את עצתו.] (ע.כ)
[הערות המחבר: על פי שיחה טלפונית עם יוסף שטרית אור לי״ג בסיוון תשע״ז שהוסיף, כי סבל זה שנמשך רק כמה חודשים בתאפילאלת ארך בשאר קהילות מרוקו תקופה של 30 שנה, כי מולאי אסמאעיל הותיר הרבה יורשים מבניו שנולדו מנשים רבות, וכל אחד תבע לעצמו את כתר המלוכה.
ראה יוסף שטרית, עיון סוציו פרגמאטי בשיר ערבי יהודי על הפרעות ביהודי תאפילאלת בימי מולאי יזיד (1792-1790) בתוך: דמתה לתמר – מחקרים לכבודה של תמר אלכסנדר, חלק 2 אייר תשע״ה, עמי -806 775, אוניברסיטת בן גורי1ן בנגב.]
נחזור לתאפילאלת/ריסאני הנחשבת על ידי רוב החוקרים ליורשתה הטבעית של סג׳למאסא וממוקמת בתחומה. גם בה פעלה קהילה יהודית, שבה המשיך ר׳ יעקב אביחצירא את פעילותו הוא וצאצאיו עד סוף המאה ה-20. בעקבות מאורעות תר׳׳ף/1920 עוזבים יהודי תאפילאלת בהמוניהם הם ומנהיגיהם מבית אביחצירא את ריסאני ומהגרים לכיוונים שונים: בודניב, בשאר וארפוד. ובריסאני נותרו רק כ-500 נפש. אף־על״פי שבבשאר נתקיימה הקהילה היהודית הגדולה ביותר מתאפילאלת שמנתה כ-4500 נפש בתחילת המאה ה-20 לעומת ארפוד שמנתה כ-3000 נפש – אף על פי כן נחשבת ארפוד מבחינה רוחנית ליורשתה הטבעית של תאפילאלת יותר מאשר קהילת בשאר. ארפוד שמרה על צביונה היהודי המסורתי בחסות חכמי אביחצירא: בבא סאלי, בבא חאקי ובבא מאיר. ההשפעה הצרפתית עליה הייתה מועטת לעומת בשאר שההשפעה הצרפתית עליה הייתה מרובה. עדות לכך היא ביקורתו של ר, שלום אביחצירא על תופעות שחדרו לקהילת בשאר בהשפעה צרפתית, הנה אחת מהן הנוגעת לרחבת הריקודים המעורבת בחתונה.
׳דעיר זו בתחילת ישובה לא היו בסוד (=בחברת) משחקים ומרקדין לפני הכלה אפילו אנשים הדיוטים, עתה בעוה״ר (־־־בעוונותינו הרבים) בימים אלו נהפכה השיטה והתחילו לרקד לפני הכלה בחורים ובתולות, אנשים ונשים כלומר איש ואשה אפילו אינה אשתו הן הם מרקדין יד ביד רגל ברגל הולכים ושבים פנים אל פנים קטון וגדול שם הוא ולא יתבוששו.
תופעה כזו לא חדרה מעולם לארפוד ולשאר גלילותיה. ריקודי גברים מעולם לא נראו, וריקודי הנשים היו מעט ובנפרד באירועי החינה וכיוצא בה. כיוצא בזה תחום החינוך. נכון שגם בבשאר וגם בארפוד למדו ילדי הקהילה היהודית בבית ספר צרפתי, אבל בארפוד נוסד במקביל תלמוד תורה גדול, ובו למדו עד גיל 14, ומספר שעות הלימוד השנתיות בו יותר גדול מזה של בית הספר, מה שאין כן בבשאר, שלא היה בו תלמוד תורה, והילדים למדו רק פעמיים בשבוע יהדות בחדר/בית כנסת עד גיל 10-11.
מאיר נזרי-ארפוד -עיירה יהודית בלב הסהרה בהנהגת חכמי אביחצירא-מעמדה של ארפוד בתוך אזור תאפילאלת.
עמוד 18
כתיבת תגובה