קהילת זאוית סידי רחאל-תושביה מנהיגיה ומנהגיה- דוד אזולאי-שדרי״ם

שדרי״ם

אחד המקורות שנותרו לנו על יהודי מרוקו הוא פנקסי השדרי״ם. השדר״ים נשלחו מארץ ישראל לצורך איסוף כספים. מנהגם היה לרשום בפנקסם את שמות הנדיבים שתרמו להם כסף במגביתם, ולפעמים השתרבבו לתוך הדברים ידיעות על הערים והכפרים בהם ביקרו.

בסביבות שנת 1805 (תקס״ה) כתב שד״ר ששמו לא ידוע ב׳מדריך לשליחות׳ שכתב לחברו: ׳ישלח שליח לכפר א׳[חד] שמו לגזדאמא יש שם עניים ומעטים וג״כ [וגם כן] כפר זאוויא סידי רחאל׳. מדריך זה מטרתו להיות לעזר לשד״ר, כדי שידע היכן וממי לאסוף כסף. בקטע זה כוונתו שישלח שליח לסידי־רחאל ולא יטרח ללכת בעצמו, בגלל שהתושבים עניים ואין סכום הנדבה שווה את הטרחה.

אמנה כאן את רשימת השדרי״ם שמצאתי אודותיהם תיעוד שביקרו בסידי־רחאל:

א-ר׳ אהרן ששון. נשלח פעמיים בשליחות ירושלים. בשתי הפעמים הגיע לסידי־רחאל, בפעם הראשונה ב־1892 (שבט תרנ״ב) ובפעם השנייה ב־1904 (חשון תרס״ה). השתמרו בידינו פנקסי השליחות שלו בהם כתב את שמות התורמים.

ב-השליח הנרגן, ר׳ מאיר בר־שישת, שליח צפת, עשה בשליחותו בכפר ב־1894(אדר תרנ״ד). תיאר את הכפר ביומנו:

זאוית ארחאל יע״א [יגן עליה אלהים]. מהלך ששה שעות [=מעין נפאד]. בעל הבית סי'[ניור] יצחק למעלם נ״י. [נרו יאיר]הגדול ד דורוס עלה בקבץ. הפקדתי על הקופה בן בעה״ב הנז׳[בעל הבית הנזכר] סי׳ חנניה נ״י. הגבירים יוסף עמוס ובנו ח'[זאן] משה נ״י. מסעוד ן׳ מנחם ואחיו נ״י. יצחק למעלם ובנו נ״י. רוב אנשי העיר עקשים ובזויי עם. הנחמד ר׳ דוד חקון נ״י. הח׳ הצבוע ר׳ ברוך אדרעי נ״י רצונו לבנות בהכ״ן [בית הכנסת] חדשה ונתנדב אחד מעשרים בההכנסה לבנ' עיקת״ו [לבנין עיר קודשנו ותפארתנו] אם יתמכו בידו וזמן הנדר מר״ח [מראש חודש] ניסן שנתנו. נדרים פרסיים.

הערת המחבר: כת״י מאיר נתיב, 10ב. על כתב היד ויחוסו לרמב״ש: פוקס, מאיר נתיב, עמ^׳ 179- 194. ראוי לציין ששליח זה הרבה לכתוב תארי גנאי על יהודי מרוקו. כנראה בגלל טורח השליחות שהיה מוטל על כתפיו. אמנם יהודי סידי־רחאל תרמו עבורו סכומים נאים. גם ר׳ יעקב בן־עטר, שהגיע כשד״ר העדה המערבית, מונה עשרות מבני הכפר שנדבו סכום נאה לעניי ירושלים.

ג ר' אליהו ילוז ובנו ר^׳ יוסף חיים, שליחי טבריה, עשו בשליחותם בכפר בשנת 1900 (תמוז תר״ס).

ד-ר׳ יעקב בן־עטר, שד״ר העדה המערבית, עשה בשליחותו בכפו בשנת 1905 (בין החודשים שבט-אדר תרס״ה). לימים הדפיס בירושלים ספר ובו רשימות התורמים מיהודי מרוקו שתרמו ל בשליחות, ביניהם מיהודי סידי־רחאל.

ה-ר^, אברהם פינטו, שליח העדה הספרדית בירושלים, שהה בסידי־רחאל בינואר 1924 (ט׳ שבט תרפ״ד).

ו-ר' מרדכי ב״ר רפאל אוחנא, שד״ר העדה המערבית, עש בשליחותו בכפר בשנת בשנת 1932 (תרצ״ב).

מתוך ויקיפדיה: הרב אליהו ילוז (ה'תר"ך, 1860 – כ"ב באלול ה'תרפ"ט, 27 בספטמבר 1929) היה רב, פוסק הלכה, אב בית דין בטבריה ושד"ר.

קורות חיים

נולד בשנת ה'תר"ך (1860) בעיירה מזגידה שבמחוז תאפילאלת שבמרוקו לרב אברהם ולחנה ילוז.

בשנת ה'תרל"ג (1873) החלה משפחתו במסע עלייה לארץ ישראל. לאחר מסע שארך כשנה וכלל עצירות בעיר פאס, טנג'יר ואלכסנדריה, התיישבה המשפחה בטבריה. בשנת ה'תרל"ה (1875) נשא לאישה את שמחה, בתו של הרב דוד א-סודרי. את השנים הבאות הקדיש ללימוד תורה והתעמק בהלכה. בשנת ה'תרמ"ב החל לדרוש בבית הכנסת הגדול שבעיר טבריה לבקשת רבני העיר.(ע.כ)

ז-ר' דוד חיים שלוש, השד״ר האחרון של העדה המערבית, שהה בכפר בתאריך לא ידוע בין השנים 1952-1950 (תש״י-תש״יב).                       

כת״י ארכיון העדה המערבית, ירושלים 12-1292^11, עמ^׳ 22. ר מרדכי שהה במר בין השנים 1933-1931 (תרצ״א-תרצ״ג), חישבתי את תקופת שהותו בכפר על פי תיאור נסיעותיו. ראוי לציין שבתחילת פנקסו חתם ר' דוד פיניאן מסידי רחאל בחותמתו.

בשנת 1900 (תר״ס) ביקר בכפר ר׳ משה ב״ר יצחק מאמאן, יחד עם בנו יעיש. ר׳ משה יצא מעירו ׳אוטאט', כפר קטן באזור תאפילאת, לצורך איסוף כסף עקב מצבו הכלכלי שלא שפר עליו.

נוסע נוסף, חיים זאב הירשברג, הותיר אחריו תיאור על יהודי הכפר. בספרו מתאר הוא את ביקורו בכפר בשנת 1955 (תשס״ו):

יצאנו לכביש שהוליך אותנו לסידי רחאל (ראחאל כותבים היהודים) שהיה במאה הט״ז. שם הזאוויא, שחופש הנימוסים של נשי המקום הוציא לה שם. העיר הערבית והמלאח במקומם חדשים בערך, נוסדו לפני מאה שנה בקירוב. כעת חיים כאן כ־600-500 יהודים. הזאוויא בעבר השני של הנהר בהר, ובקירבתה בית הקברות היהודי הקדום ומקום קבורתו של מולאי אנמאי, כלומר אדוני אנמאי (כן נקרא הכפר לפני שנתקבל השם סידי רחאל), ובפי היהודים הוא נקרא דוד (או שמעון) אשכנזי. לפי המסורת העממית בא גם הוא מירושלים[כינוי לכל ארץ ישראל בלשונם של בני המערב] יחד עם ר' אברהם הכהן מתידילי. הצדיק היה בן דורו של סידי רחאל והיחסים ביניהם היו מתוחים, בגלל זה ציוה הצדיק להעתיק את המלאח למקום מרוחק משכונת הברברים.

ביו השנים 1890-1865 (תרכ״ה-תר״ן) שלחו רבני רבאט אגרת לקהילה בדרום מרוקו. באגרת נכתב על שד״ר מארץ ישראל שנשא אשה ברבאט ולימים יצא קול שנפטר בסידי־רחאל. השולחים ביקשו מהממוען לשלוח שליחים ולבדוק האם באמת נפטר אותו שד״"ר זאת כדי לקבל עדות ברורה לצורך שחרור אשתו מעגינותה.

בירדוגו, יבין שמועה, עם׳ תשס-תשי. תיארוך האגרת הוא מכיון שבשנת תרכ"ה מונה ר' יוסף בירדוגו לדיין ובשנת תר"ן נפטר. המכתב נשלח, ככל הנראה, לדמנאת שהיא הקהילה הגדולה באזור. במכתב נכתב ששמו של השליח הוא 'יעקב בן יצחק' אבל השמות פיקטיביים כשאר האגרות שקובץ זה שהם: אברהם, יצחק, יעקב, ראובן,שמעון וכדומה.

קהילת זאוית סידי רחאל-תושביה מנהיגיה ומנהגיה- דוד אזולאי–שדרי״ם

עמוד 26