פרק 3: סידני קורקוס-הכלכלה, המסחר והסוחרים היהודים במוגאדור

השגשוג הכלכלי האישי השפיע עמוקות על מצב הרוח הכללי של האוכלוסייה. מכיוון שרוב הזמן שררו בעיר אי ודאות ושבריריות באקלים הפוליטי-כלכלי ואף הדתי, המחיר על כך היה גבוה והוא ׳הפיל חללים׳ רבים בדרך. אולם האופטימיות וקדחת המסחר לא הפסיקה לקנן בקרב הסוחרים שידעו גם זמנים יפים, שאותם הם היטיבו לנצל.

הסוחרים האירופאים (ביניהם גם יהודים) היו נוכחים כבר בתחילת הדרך, והסולטאן ראה בהם מעין חותמת או אישור לקיומו של הנמל החדש, שהחל סוחר גם עם אירופה. הודות להם נוצרו קשרים עם הנמלים הגדולים בלונדון, במרסיי ובבוסטון,[ [1] כבר בשנת 1767 אנו למדים על משלוח גדול של בעלי חיים חיים, מאה שוורים, ו-300 כבשים, שהועמסו במוגאדור לשיווק בבוסטון עבור הצבא האמריקאי. מכתב מאת סיר גריי קופר מיונואר 1867 . המחבר] ולאחר חתימת הסכמי השלום עם הולנד בשנת 1778 מוסד הקשר גם עם נמל אמסטרדם, שממנו פעל כל המסחר עם הארצות הגרמניות, ומאוחר יותר לפרקים עם דנמרק ועם בלגיה.

ליוורנו הייתה שותפה מסחרית של מרוקו עוד מהמחצית השנייה של המאה ה-18, ממנה הגיעו מספר סוחרים יהודים בולטים, כמו משפחת אקריש. מאמסטרדם הגיעו: משפחת דה לרה(De Lara), משפחת גדלה(Guedalla) והאחים דלמר(Delmar) שאחד מהם, מסעוד דלמר, התמנה לשגריר ולשליח הסולטאן בהולנד. מאלג׳יריה הגיעו שתי משפחות: אמר, שכונו בוז׳נח׳ (Bouznah), וכהן סולאל (Cohen-Solal). ניסים כהן־סולאל מונה לנציג הממלכה במרסיי, משם יגיעו בני משפחת אלטראס(Altaras), שמוצאם מחלב שבסוריה, ובהמשך יבואו נוספים. הבריטים, שהבחינו בכך שנמל מוגאדור מתבסס והופך למוביל במרוקו, מינו כבר בשנת 1772 את היהודי יעקב בנידר(Jacob Benider) שהיה נתין בריטי וסוחר עשיר מגיברלטר, לסגן הקונסול הבריטי הראשון בעיר ולשליחם באנגליה. אחריו, כאמור, התמנו קונסולים וסגני קונסולים יהודים בקונסוליות נוספות.

התפרצויות של מחלות ומגפות היו נפוצות בעת ההיא והשפיעו מאוד על ההתנהלות היומיומית, ובוודאי על זו המסחרית, ועל כן מוקדש לנושא פרק נפרד. אולם המגפה הראשונה המשמעותית שפגעה בעיר, בתושביה ובמסחר הייתה זו של שנת 1799, כשלושים שנה לאחר הקמת העיר. הייתה זו שנת משבר קשה, רבים מתו במגפה, וביניהם מימון קורקוס [מימון קורקוס (נפטר 1799), בנו של יצחק, נכדו של מסעוד-יהושע, נשלח על ידי המשפחה במרקש למוגאדור לשמש נציגם. הוא היה אחד מ׳סוחר־ המלך׳ הראשונים וממייסדי העיר.המחבר] ׳סוחר המלך׳ שהיה נציגה הראשון של משפחת קורקוס בעיר. אחריו הגיעו בני משפחה נוספים ששגשגו במוגאדור. המגפה הקטלנית אילצה את כולם להסתגר בבתיהם או לעזוב, ולפיכך פגעה באופן קשה במסחר. אי הסדר נמשך זמן רב לאחר היעלמותה של המגפה, בעיקר באזורי הכפר, וגרם לניתוק הקשר עם העיר. כמה סוחרים חשובים עזבו את העיר לאחר שהמסחר ביניהם ובין האירופאים שותק. ההתאוששות החלה רק עם העצירה בהתפשטות המגפה בשלהי שנת 1799. בשל מחסור בעובדים שכר העבודה עלה מאוד באותה עת. בשוך המשבר סוחרים יהודים ממרסיי החלו להתעניין באפשרויות לפתיחת קשרי מסחר עם מוגאדור, וכבר במרץ 1802 הגיעו לעיר האחים שמואל ויוסף ברודו עם מטען סחורות גדול שאותו ביקשו למכור. בשנת 1810 שוב פרצה מגפת דבר ופגעה קשות בתושבי העיר ובהתנהלות המסחר התקינה, למעלה מ-500 איש מתו במגפה. מיאז(Miege) טען כי יהודים שביקשו לעזוב את המדינה לאירופה עקב המצב והמגפה, אולצו על ידי הסולטאן להשאיר מאחור שני בני משפחה מדרגה ראשונה שהתגוררו במרוקו כערבות למקרה שירצו לברוח מנושים. דוד קורקוס סתר קביעה זו וטען כי באותה תקופה הייתה הגירה מאסיבית של יהודים מרוקאים לקהילות הספרדיות בלונדון, באמסטרדם ובמרסיי. בשנת 1825 התיישבו בלונדון סוחרים יוצאי מוגאדור, ביניהם מסעוד פינטו ומרדכי אפריאט (על ההגירה של יהודי מוגאדור לאנגליה ראו פרק נפרד).

אחד המסמכים המסחריים האירופאים הראשונים מהמאה ה־18  הקשורים עם מוגאדור לאחר הקמתה הוא מכתב משנת 1783 של המלך ג׳ורג׳ השלישי(שלט בין השנים 1801-1760), שבו הוא נתן לקצין הצי סיר רוג׳ר קרטיס(Sir Roger Curtis), קצין מוערך מאוד, גיבור הקרב והמצור על גיברלטר, הוראה לחדש את הקשר עם מלך מרוקו, סידיי מוחמד (מוחמד ה-III), ואגב כך לבסס עם המדינה קשרי מסחר. קרטיס למעשה התמנה לשגריר אנגליה במרוקו. נציג הסולטאן, שהביא את האיגרת מאת הסולטאן והביע את רצונו שיחודש החוזה שנחתם עם סבו, הוא לא אחר מאשר מסעוד דלמאר(Massoud Delmar), סוחר יהודי ממוגאדור שהתגורר באמסטרדם(1836-1753) בשליחות הסולטאן. אכן, משפחת דלמאר הייתה בין עשרת הסוחרים הראשונים היהודים של מוגאדור(ראו טבלה ומסמך היסוד בפרק השני, וכן ראו משפחת דלמאר).

במסמך אחר משנת 1797 , המפרט את רשימת הסוחרים ואת ערך הסחורות שהם מייצאים, אנו מתוודעים לראשונה לשלושה שמות של סוחרים, מהראשונים שבהם: כהן מקנין (כנראה מאיר), גדלה (כנראה חיים) ומסעוד דלוונט.

פרק 3: סידני קורקוס-הכלכלה, המסחר והסוחרים היהודים במוגאדור

עמוד 35