מאיר נזרי-ארפוד -עיירה יהודית בלב הסהרה בהנהגת חכמי אביחצירא-מעמדה של ארפוד בתוך אזור תאפילאלת.

אוכלוסיית ארפוד:

אוכלוסיית ארפוד מוצאה משני אזורים: אזור תאפילאלת ואזור תיזמי. 40% מיהודי ארפוד מקורם מאזור תאפילאלת, קרי למלאח ריסאני וגלילותיו. בארפוד פעלו 3 בתי כנסת, שרוב מתפלליהם מתאפילאלת: סלאת פילאלה (ביכ״נ של אנשי תאפילאלת), סלאת בא/יא בן יוסף (ביכ״נ של ר׳ יחיא ב״ר יוסף תרג׳מאן), וסלאת בא/יהודה (ביכ״נ של ר׳ יהודה סמחון), שרוב מתפלליו הם משיפא, קהילה השייכת לריסאני. שאר היהודים שהיוו 60% מאוכלוסיית ארפוד מקורם מארבעה כפרים של אזור תיזמי המרוחקים כ-4 ק״מ מארפוד: א. כפר אזראנה, שתושביו אכלסו רחוב שלם בארפוד שנקרא על ידם ׳דרב אזראנה׳ והתפללו רובם בביכ״נ של ר׳ מכלוף אביחצירא שנקרא לפנים ^׳סלאת אזראנה׳.

כפר לקסבא או קסבת בן עלי שאנשיו התפללו בארפוד בביכ״נ ׳סלאת לקסבא/

כפר אולאד עלי שתושביו חלקם התפללו בביכ׳׳נ של ׳באלו בן יחיא׳(ר׳ מכלוף נזרי) יחד עם ילידי לקסבא וחלקם התפללו בביכ׳׳נ בבא סאלי. ד. למעאדיד – תושביו התפללו בבתי כנסת שונים בארפוד.

מבחינת המורשת, ההווי והמנהג ארפוד היא בבואה של ריסאני/תאפילאלת בכל המובנים, ואם תאפילאלת היא יורשתה של סג׳למאסא, הרי ארפוד, יורשתה של תאפילאלת, והיא יורשת יורשתה של סג׳למאסא.

מבנה הספר ונושאיו

עשרה נושאים נידונים בספר: רקע היסטורי וגיאוגרפי של העיר ארפוד; הקהילה היהודית; מוסדות הקהילה; החיים הכלכליים; תנאי החיים: דיור, ריהוט ולבוש; בריאות, רפואה ותזונה; חכמי ארפוד; נתונים סטטיסטיים על הקהילה; סופה של קהילה, פזורתה בארץ ומורשת הקהילה.

מקום נכבד המפרנס את הספר הוא הפרק העוסק במוסדות הקהילה הכולל את ועד הקהילה, פעילותה ומקורות תקציבה; מוסד הרבנות על תקופותיו: תקופת ר׳ מכלוף אביחצירא (1920־1928), תקופת ר׳ ישראל ואחיו ר׳ יצחק אביחצירא (1932־1952) ותקופת בבא מאיר (1964-1953); שמות שבעת בתי כנסת שפעלו בארפוד – מייסדיהם, חזניהם ומתפלליהם; שמות שבע החברות שפעלו בקהילה: חברת רשב״י, חברת ר׳ מאיר בעל הנס, חברת מגן דוד, חברת אליהו הנביא, חברת עץ חיים, חברת ר׳ יעקב אביחצירא ור׳ יצחק אביחצירא. במוסדות הקהילה נכללים גם מקוואות ובתי מרחץ; מתקני אפייה; שני בתי עלמין הוותיק והחדש ומוסדות החינוך הכלליים (בתי ספר) והתורניים (חדרים ותלמוד תורה).

הנושא הרביעי בספר, החיים הכלכליים בארפוד, עוסק בשני ענפים: ענף המסחר – – סחר דקלים ותמרים, בדים, תה וסוכר; סיטונאים וחנוונים, בעלי איטליזים, מוכרי פחם, תה, חיטה, שמן ומלח. וענף התעשייה המקומית המיוצגת על ידי אומנים ובעלי מלאכה: אומני מלאכת עור, צורפים, חייטים, רוקמים, סנדלרים, נגרים, נפחים, בנאים, צבעים, טוחני קמח, צלמים, ספרים ומקיזי דם. כל זה בנוסף לעוסקים בענייני קודש: שוחטים, מוהלים, סופרי סת״ם, סופרי בית דן וחזני בתי כנסת. נושאים אחרים(7-5) עוסקים בתנאי החיים של הקהילה: דיור, ריהוט ולבוש; בריאות, רפואה ותזונה והוויי חברתי.

פרק נכבד בספר מוקדש לביוגרפיה של חכמי ארפוד, אלה השייכים למשפחת אביחצירא (ר׳ מכלוף, ר׳ שמואל, בבא סאלי, בבא חאקי ובבא מאיר) ולחכמים אחרים שאינם ממשפחת אביחצירא(ר׳ משה מלול, בנו ר׳ יצחק ונכדו ר׳ מסעוד; ר׳ יהודה סמחון ור׳ יצחק נזרי).

פרק אחרון בספר מוקדש לנתונים סטטיסטיים על אנשי קהילת ארפוד לפי שמות מתפללי בתי הכנסת: בכל בית כנסת מובאים שמות כל המתפללים ופרטים של כל מתפלל: שמו, שם אשתו ושמות בניו ובנותיו. ככה אנו מתוודעים לגודל האוכלוסייה, שמנתה בשנות ה-60 כ-2500 נפש, מפקד אוכלוסין שאינו כולל תושבים שהיגרו מארפוד לווהראן ולמחוזות אחרים.

הספר נחתם בכותרת ׳סופה של קהילה׳, פזורתה ברחבי הארץ ומורשת הקהילה.

מאיר נזרי-ארפוד -עיירה יהודית בלב הסהרה בהנהגת חכמי אביחצירא-מעמדה של ארפוד בתוך אזור תאפילאלת.

עמוד 20