מורשת יהדות מרוקו

׳סדר הפסקה גדולה׳: ׳סדר הפסקה גדולה׳ נדפס בחלקו בעילום שם באיזמיר תצ׳׳ב עם סדר תיקוני תשובה. הספר כולל בתוכו קבלת תענית ההפסקה, ואחריה – התיקון לשישה חלקים בהתאם לשישה ימים, ובכל יום ניתנות הוראות לכוונות שצריך לכוון ולסדר הקריאה בימי התענית השבועית. להלן תקציר הדברים:

קבלת ההפסקה: הריני מקבל לעשות הפסקה גדולה אם אוכל… לכפרת כל עונותי ופשעי וחטאתי… בהמשך מופיעות כוונות שמות בכל יום ובכל טבילה. כשיצטער בתענית יאמר זה: ׳רבון העולמים תן לי כח….

יום א: עולם הבריאה יכוון בשם ס״ג(=יוד הי ואו הי) – יקרא ספר יחזקאל מפרק מ׳ עד סופו, ישעיה כולו, תהלים איל, משנה סימן אמ״ת(אבות, מידות, תמיד), פרק א׳ מספר דצניעותא ופרק א׳ מספר יצירה.

יום ב: עולם היצירה – יכוון בשם מ״ה(=יוד הא ואו הא) – יקרא ספר יחזקאל מפרק מ׳ עד סופו, ירמיה, תהלים ל-ם, פרק ב׳ מספר דצניעותא ופרק ב׳ מספר יצירה.

יום ג: עולם העשייה יכוון בשם ב״ץ(=יוד הה וו הה): – יקרא ספר יחזקאל כולו, תהלים סא־צ, משנה סימן אמ״ת (אבות, מידות, תמיד), פרק ג׳ מספר דצניעותא ופרק ג׳ מספר יצירה(טבילה עם כוונות).

יום ד: עולם העשייה יכוון בשם ב״ן(=יוד הה וו הה) – יקרא ספר יחזקאל מ עד הסוף, תרי עשר, תהלים ל׳ משנה סימן אמ״ת(אבות, מידות, תמיד), פרק ד׳ מספר דצניעותא ופרק ד׳ מספר יצירה.

יום ה: עולם היצירה – יקרא תהלים כולו, משנה סימן אמ״ת(אבות, מידות, תמיד), פרק ה׳ מספר דצניעותא ופרק ה^, מספר יצירה.

יום ו: עולם הבריאה – עוד יכוון ביום זה למתק ק״ך צירופי אלהים שבמוחין דזעיר הבריאה ויצירה.

ב. הסתרת התענית

כמה מן המתענים לא עשו זה בשביל יחסי ציבור או כדי לעשות להם שם, אלא לפרישות ולטהרה ויעידו על כך שני המקורות הבאים. הראשון על ר׳ דוד אביחצירא:

׳נקל להבין, שרבנו לא סיגף עצמו ולא מיעט חלבו ודמו לריק. צומותיו ותעניותיו, אשר גזר על עצמו, הובאו בחשבונות מיוחדים, שהיו שמורים עמו. אולם יותר משהחשיב את התעניות – החשיב פי כמה וכמה את הצנעתן והסתרתן מידיעת הבריות׳. ׳היה זה ביום חמישי האחרון של ימי השובב״ים, בהם נהג להרבות בתעניות, והוא שרוי ב׳תענית הפסקה׳, שנהג ממוצאי שבת עד ליל שבת, והנה באו להזמינו לברית מילה לרך הנולד לאחד מנכבדי העיר תאפילאלת. לאחר הברית, כיבדו את רבנו לברך על הכוס. ברצונו שלא לחשוף את סוד התענית, שהוא שרוי בה, הכריח רבנו את עצמו לברך ולשתות מן הכוס… ההשקעה הכבירה ב׳תענית הפסקה׳ נפסקה באחת. למעשה, יכול היה להתחמק ולומר רק, שהוא נמנע משתיית יין באמצע השבוע וכדומה, ולא היה נאלץ להפסיק את ׳תענית ההפסקה׳, שהוא שרוי בה. אלא שרבנו העדיף, שלא להודיע ברבים אפילו הנהגה קטנה, שכביכול הוא נוהג בה, אפילו אם יצטרך בשל כך לוותר על ״תענית ההפסקה״ על מעלותיה הנשגבות וסגולותיה הרמות״.

ג. ייסורי התענית

תענית ההפסקה הארוכה הייתה קשה, ומצב המתענים הוחמר מיום ליום. כמה מהם סבלו רבות עינויי גוף ונפש ללא מאכל וללא משקה, ולמעשה, קיבלו עליהם חרפת רעב מרצון. מהם גם שנדדה שנתם עליהם, ולא יכלו לישון מחמת הרעב והצמא. אחרים חבשו תחבושות נגד כאב ראש, ולמרות כל הייסורין קיבלו עליהם מאהבה ומיראה לענות גופם ונפשם, לזכך נשמתם ולטהרה.

גופם של המתענים הלך ונחלש מיום ליום עד כדי מצב של עילפון וניתוק מן המציאות. המתענים העדיפו את השיתוק הזה על הכול. האיזון שבין גוף ונפש הופר, והגוף שועבד לנפש. ברגע זה של שליטת הנפש על הגוף משיג המתענה חירות של הנפש בבחינת ׳אתהפכא חשוכא לנהורא׳.

ד. סיום התענית

תכונה רבה אפופת קדושה והילה ניכרת בשעת סיום ההפסקה בליל שבת. אנשים רבים באים בערב שבת סמוך למנחה מרחבי היישוב ומחכים בתור לקבל ברכה מן המתענה, לפי שמסורת מקובלת היא, שבשעה זו לפני סיום התענית נפתחים שערי ברכה ורחמים לפני המתענה, ורבים רוצים לזכות לברכה ולישועה של חתן התענית, ביניהם כמובן הקרובים והידידים. כל אחד ובקשתו, כל אחד ומשאלתו, אבל דא עקא, המתענה היה במצב של עילפון, וקשה לו לענות; אולם הצובאים לפתחו העדיפו, שהברכה תינתן בעודו בתעניתו סמוך לעלפונו ובתוקף השעה הרוחנית הגדולה בבחינת ׳תוסיף רוחם יגועון׳.תופעה זו גרמה לאריכות התענית והחמירה את צערו של המתענה. זה היה המצב בראשונה, שהמתענה היה משלים את התענית עד לאחר ערבית של שבת כדעת ר׳ יוסף בגמרא, שפוסקים כמותו בין בתענית, שאדם מקבל על עצמו בערב שבת בין בתענית ציבור, שהדין הוא ׳מתענה ומשלים׳, כלומר שאינו מפסיק את תעניתו לפני שבת, אלא מסיים את כל התענית­­

אולם זכור לטוב אותו צדיק, ור׳ ישראל אביחצירא שמו, מרא דאתרא. הלה חש במצבו הקשה של המתענה שנגע לליבו וחס על הייסורין, שמוסיפים לו המבקרים המבקשים ברכה. לפיכך התקין, שהמתענה יפסיק תעניתו לפני כניסת השבת הן כדי שלא יכנס בשבת בתענית והן כדי להקל עליו מחמת עומס המבקרים. ואף על פי שההלכה כר׳ יוסי, שמתענה ומשלים, הרי הפרש יש בין תענית דחד יומא לתענית של שישה ימים רצופים. חכמים שם בסוגיה התלמודית ניסו להבחין בין ההפסקה מבעוד יום בשבת, כאשר חל תשעה באב ביום ראשון, שהרי אכל ושתה כל היום לבין הכניסה לשבת, כשאדם מעונה.

שעת הפסקת התענית שעה של חגיגה זוטא הייתה המלווה בסעודה של מצווה. כמניין אנשים באים ומתפללים מנחה, ואחריה – סעודה. זאת לא הייתה סעודה גדולה, אלא סעודת עראי בגלל השעה הסמוכה לכניסת השבת. התפריט כלל מזונות, ביצים קשות ותה, והעניים, שסיימו הפסקת התענית, היו זוכים לסעודה, שתרמו לכבודם עשירי הקהילה. על סיום התענית של בבא/סאלי בבודניב מספרת בתו ללא/ שרה: ערב שבת קודש סמוך למנחה הולך ר׳ ישראל למקווה וטובל, ומשם מביאים אותו הביתה ומתפללים מנחה במניין ואחריה נערכת סעודה.

[1]        בשיחה טלפונית יום חמישי 28 דצמבר 2006. בסעודת ההפסקה של שלמה נזרי המכונה בא לביתו בבא/ סאלי והתפלל מנחה כשליח ציבור.

מאיר נזרי-ההפסקה הגדולה השבועית-תענית שישה ימים ושישה לילות רצופים- סתייא-חלק שלישי.

עמוד 153