אפרים חזן-ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה-פרשת לך לך-אַדִּיר וּמְהֻלָּל אַבְרָהָם בְּדוֹרוֹ / אֶרֶז לְבָנוֹן נֶהְדָּר-חלק שני ואחרון
אפרים חזן-ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה-פרשת לך לך-אַדִּיר וּמְהֻלָּל אַבְרָהָם בְּדוֹרוֹ / אֶרֶז לְבָנוֹן נֶהְדָּר-חלק שני ואחרון
דַּרְכֵי אֵ-ל גָּדְלוּ, וּמָה גָּבְרוּ, / אָב הֲרַחְמָן לֹא נָטַר —/ אֵיבָתוֹ לְזֶרַע יוֹשֶׁבֶת שׁוּר:
גִּלָה מַלְאָכוֹ בַּעֲנַן אוֹרוֹ / שַׁעַר דִּמְעָה כְעָתָר / כְּבוֹדוֹ עַל הַנֶּעֱלָבִים יָשׂוּר;
שׁוּבִי, שִׁמְעִי כָּל אֲשֶׁר יִגְזוֹרוּ / זַרְעֵךְ אַרְבֶּה כְעָתָר / יִשְׁמָעֵאל תִּקְרָא שְׁמוֹ בְּעֵין 'שׁוּר:
קַיָּם בִּבְרִיתוֹ לְמוּל בְּשָׂרוֹ / וּבְנֵי בֵּיתוֹ לֹא נוֹתַר/ — כָּל זֵכֶר אֲשֶׁר לֹא מַל וַיִּבְצֹר:
חָזָק נֶאְזָר בִּגְבוּרָה אֲזָרוֹ / חוֹתַם בְּרִיתוֹ נָטַר / יִתְגַּדל שְׁמוֹ בְּנֵבֶל עָשׂוֹר.
על המחבר
רבי דוד קיים (אלקיים) הנו אחד משלושת העורכים של קובץ הפיוטים ״שיר ידידות״. בהקדמה לקובץ מודיעים העורכים כי חלק מן הרווחים יוקדשו להוצאה לאור של קובץ השירים של רבי דוד, ״שירי דודים״. ספר שירים זה לא יצא לאור. לאחרונה נתגלה עותק של הספר בכתב־יד נאה, והוא פורסם במהדורה פקסימילית בצירוף מבוא מאת י. שיטרית. הדיוואן כולל 87 שירים, מהם אחד בארמית ושניים בערבית־יהודית. 27 מן השירים נדפסו כבר ב׳׳שיר ידידות״. אלו הן הקצידות שכתב רבי דוד לפרשות השבוע – מבראשית ועד שבת זכור. הקצידות הללו מעלות את סיפור הפרשה בצורה דרמטית תוך שילוב יסודות מאגדות חז״ל ומן הפרשנות. שיריו של רבי דוד הם בעלי נשימה אפית רחבה ומצטיינים בתיאורים מפורטים ובדיאלוגים מעניינים. בצד שירה מקראית זו, כתב רבי דוד שירים נוספים, מהם ליריים רגישים ומהם בעלי מגמה דידקטית־מוסרנית. באחד משיריו הוא יוצא כנגד מסיבות פאר מיותרות.
רבי דוד היה גם צייר, אמן וגלף מעולה, ועיטורים שעיטר כתובות שונות מפורסמים ביופיים. הוא היה במגע עם משכילי אירופה, ואף פרסם כתבות אחדות ב״הצפירה״ וב״היהודי״. משהו מרוחה של ההשכלה האירופאית ניכר בחלק משיריו, בעיקר בשירי ההלל שלו לחוכמה ולהשכלה ובשיריו ללשון העברית. רבי דוד מודע היה לענייני לשון ולענייני שירה, ומודעות זו באה לידי ביטוי בהקדמות שהקדים לשיריו, בדרך מבנה השיר ובדיון בענייני המנגינות לשירים. הוא מתנצל שהוא נזקק למנגינות זרות, ומזכיר כי המנגינות העבריות המקוריות מימי הבית אבדו לבלי שוב. בהתמודדותו עם הצורות החדשות של הקצידה חוזר רבי דוד לדרך חידושי הלשון במתכונת הפייסנות הקדומה, ושירתו כוללת חידושי מילים וחידושי צורה נועזים. בחינות ספרותיות מצד הצורה והתבנית ומצד התשתית המקראית נבחנו בעבודתה של א׳ בן־סעדון. היא מצביעה על רובדי עומק מעניינים בשירתו.
עיון ודיון
הפיוט פותח בהתפעלות רבה מאישיותו של אברהם, אשר כבש את לבבם של בני דורו, שראו בו ״נשיא אלוהים״, כדבריהם של בני חת(בראשית כג, ו). המילה ״בדורו״ באה להדגיש את מעורבותו של אברהם ואת המשימה שנטל על עצמו ״לתקן עולם במלכות שדי״, וכפי שתיאר זאת הרמב״ם: ״והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד״. עוד יש במילה ״בדורו״ כדי להבדיל את אברהם מנח שעליו נאמר ״בדורותיו״. מלבד המובא בביאורנו, יש בשינוי הזה כדי לציין שאברהם התפלל על בני הדור וביקש עליהם, ואילו נח לא ביקש על בני דורו. דימוי הארז הבא בטור זה רומז אל הפסוק: ״צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה״(תה׳ צב, יג). לאמור, יש בצדיק מעוצמת הארז ומיופיו, ויש מתנובת התמר ומפריו.
תולדות חייו של אברהם מתחילים בשירנו, כמו במניינים רבים של עשרת הניסיונות, ברמז הכרה באל אחד, ״קבל את דברי אל חי יוצרו״, אך הרמז מופנה באחת אל ניסיון ההליכה אל ארץ כנען, ומכאן לניסיון הבא, ״ארצה מצרים ירד״ וכבר מגיע ניסיון נוסף, ״אוילים שבו שרה בית מלך נבער״. הצלתו אינה מאחרת לבוא, ופרעה מצווהו, ״קח את אשתך לכו אל תאחרו״, ואם נרצה, יש כאן מעין רמז למעשה אבות סימן לבנים לעת יציאת מצרים. עם החזרה לארץ כנען נופל עליו ניסיון מלחמת המלכים, ומניסיון זה לניסיון
ברית בין הבתרים וגזירת גלות מצרים תוך ההבטחה, ״בניך לא יספרו״, אך המציאות עדיין קשה, ושרה כמהה לבן, ״נתנה לו שפחה כי רחמה עצור״, הגר הרתה״, והתוצאה ״שפחה על רעיה גאתה כצור״. מכאן לניסיון המסיים את פרשתנו, ניסיון המילה – ״קיים בבריתו למול בשרו״.
המבנה הצורני המיוחד של הקצידה המרוקאית ומתכונת החריזה יוצרים מצלול מיוחד הממקד את הקורא. כך הוא צליל הרי״ש במחרוזת הראשונה, וצליל זה של הרי״ש נשאר כחלק מן החרז לאורך השיר כולו, והשינויים החלים בחריזה מבליטים את קביעות הרי״ש.
מתוך כך בולט החרז ״דר״ על משמעויותיו השונות: את הציווי ״לך לך״ שמע אברהם ״מארץ קוץ ודרדר״, ובכך המחיש הפייטן את הפגמים של ארם ואנשיה. בהמשך, ״כי כבד הרעב דר / באהלם קנן״, מציין החרז ״דר״ את הזמניות והארעיות בירידה מצרימה. בפעם השלישית מתארת המילה ״דר״ את יופייה של שרה ואת ״מראה זיוה כסמדר״. בתוך כל עושר הצליל והמוזיקה המיוחדת מפתח המשורר דימויים ומטפורות, רמזי מקראות ־מדרשי חז״ל, תוך שימוש מפתיע בלשונות נדירים מן המקרא ובהרבה חידושי לשון מקוריים ומעוררי עניין.
הפיוט בונה דרמה מרתקת ומרבה בציטוטים מפי גיבורי הסיפור. דבר זה מצטרף לכך שמחרוזות השיר בנויות מחמישה טורים ארוכים ומשלושה טורים קצרים, כאשר הטורים הארוכים מספרים ומפרטים את סיפור הדברים, ואילו הטורים הקצרים הם מעין תמצית ותגובה שירית למסופר, כמין מקהלה הצופה מן הצד ואומרת דברה על המתרחש על הבמה. ובעת ביצוע הפיוט, באשמורת הבוקר של השבת, נבנית מעורבות הקהל והאהדה הגדולה לאבות לקראת קריאת הפרשה בעוד שעות אחדות.
אפרים חזן-ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה-פרשת לך לך-אַדִּיר וּמְהֻלָּל אַבְרָהָם בְּדוֹרוֹ / אֶרֶז לְבָנוֹן נֶהְדָּר-חלק שני ואחרון
עמוד 47
כתיבת תגובה