קורות היהודים בצפון אפריקה-נתן א.שוראקי-1975 – ההשפעה המיסטית

ההשפעה המיסטית

החל מן המאה השלוש־עשרה היתה ספרד ארץ־הבחירה להתפתחות הקבלה היהודית. האריסטוטליות של הרמב״ם עוררה תגובה חריפה מצד הרבנים, ששמרו אמונים ליסודות המסורת. שלמה בן־אדרת, תלמידו של נחמני, אברהם אבולעפיה, ״דון־קישוט״ עברי שבימי נעוריו יצא לגלות את הסמ­בטיון המסתורי, יוסף שיקיטילה, שם־טוב בן־גאון, ועל הכל משה דה־ליאון, עשו נפשות למסורת האזוטורית שביהדות בחוגים נרחבים יותר ויותר של יודעי־ח״ן (חכמת נסתר) ספרדים. קובץ חכמת המקובלים, ספר הזוהר, נעשה עד־מהרה ״התנ״ך״ של המיסטיקנים וזכה להערצת העם בדרגה אחת עם התנ״ך, המשנה והתלמוד. כל מסורת הקבלה יוחסה לרבי שמעון בר־יוחאי – שיחד עם רבי מאיר, מתלמידיו של רבי עקיבא-עשה שלוש־עשרה שנים במערה, בה קיבל את גילוי הסוד.

הקבלה העניקה משמעות למצוות הפחותות ביותר שבתלמוד: בין שני הקטבים של יצר הטוב ויצר הרע, הפכו חיי האדם להיות חזיון שתכליתו גאולת־הנצח של הנשמה, של עדת בני ישראל, ושל העולם. מתוך כניעה פעילה למצוות האלוהים מגיעים אל הדבקות המיסטית, שהיא הגאולה ומעיין הישועה. האדם, שנברא בצלם אלוהים, משתחרר מכבלי העולם הזה והופך להיות שותף פעיל בהגשמתן של תכניות הנצח: התפילה מבקיעה שער לגאולתו של עולם.

הנקל לשער מה עז היה רישומה של גזירת הגירוש בעולם־רזים זה. רעיון הגלות חזר ולבש תואר של ממשות איומה ובלתי־נמנעת. הסבל היהודי נתפרש לא עוד כעונש על חטאי העם ועוונותיו אלא בפרספקטיבה של אפוקאליפסה, בשואה הזאת הניצחת, שכמו באה עתה על העולם, כתרומתו ובקרבנו של עם־ישראל לאחרית הגאולה. לגבי יודעי־ח״ן, כמו צילצלה השעה לצאת מן המסתור ולהביא לכל ישראל כולו את הנחמות שבסוד האלוהים; פליטי ספרד, שנתנו הכל על קידוש־השם, ואשר העדיפו גלות מרה מאין כמוה על המרת הדת, הגיעו לאפריקה כשהם חדורים תקוה משיחית. עקירתם מאדמתם הציתה, איפוא, להבה רוחנית, שבכוחה יכלו לעמוד בפני תלאות גלותם ואשר הובאה אל כל הקהילות, שקיבלו את הגולים נושאי ההארה החדשה.

היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית. ספר־הזוהר התפשט יותר ויותר מן המאה השש־עשרה והלאה עם שניצחו בהמוני העם תורותיו של רבי יצחק לוריא אשכנזי המכונה האר״י, ושל תלמידו הספרדי, חיים ויטל.

צפת אשר במרומי הגליל התנערה מאפרה, ממחרת גירושם של יהודי ספרד. בתחילת פעלו של האר״י היו בה שמונה עשר בתי־מדרשות ועשרים ואחד בתי־כנסיות, ובהם לימדו הרבה מגולי ספרד, בתוכם רבנים שעשו שנים ארוכות במגרב. נזכיר כאן את יעקב בירב, תלמידו של יצחק אבוהב, שמצא מקלט בטלמסן, ״פנינת המגרב וירושלים דמערב״, בטרם יתמנה רב בפס. הוא הגיע לצפת ב־1534, בזכות התהילה שהנחילו לו למדנותו וחסידותו המופלגת. הוא ניצב בשורה הראשונה של רבני העיר והגה את הרעיון לחדש את ה״סמיכה״ לכוהנים, מסורת שהלכה לטמיון בעת חורבן הבית: חבר של עשרים וחמישה רבנים העניק לו את הסמכות להסמיך רבנים, אלא שיזמה זו לא האריכה ימים אחריו. צפת היתה גם משכן לרבי יוסף קארו, בעל ״שולחן ערוך״, שעדיין היהדות המסורתית אדוקה בו; המקובל שלמה אלקבץ, שאת שירו המיסטי, ״לכה דודי לקראת כלה״, שרים בבתי־הכנסת בלהט מיוחד בכל ערב־שבת ; אבל העיר לא נעשתה בירת המיסטיקה היהו­דית אלא משהחלה שליחותו של האר״י.

קבלת האר״י נתיסדה כולה על פירוש מיסטי לרעיון הקוסמי של גלות וגאולה: הצמצום, הצטמצמות ההניה האינסופית הנעשית סופית על־מנת לאפשר את השתפכות זהרה, זה המקור להרפתקה המיסטית בין הקטבים של יצר הטוב ויצר הרע. כדי להינצל משעבוד־גלויות, מהעולם שנפרד מן האלוהים, ולהגיע לאינסוף, לגאולה המשיחית של אדם הראשון, צריכות הנשמות להיטהר מחלאתן. כל מנהג, כל מצוה, כל מעשה של אדם שהשראתו באה לו מגילוי־שכינה שבתורה, במשנה ובתלמוד, חייבים להוליך למדרגה העליונה של הקבלה. המנהג מחייב כוונות מיוחדות) הללו מנחות את רוחו של המיסטיקן, כל מלה וכל אות בתפילתו, אל מעלות הבריאה המחייבת את תיקון האדם. שמחת הדבקות מתחדשת היתה מכוח הגאולה שבדרך זו הוכשרו הלבבות לקראתה בתקווה לביאת המשיח בקרוב.

מפיצי תורתו של האר״י-יורשו הרוחני חיים ויטל, שספג גם את תורתו של משה קורדוברו, מחברן של היצירות שמונה השערים ועץ החיים; הרב יוסף אבן־טבול, וביחוד ישראל שרוג, אשר מ-1592 עד 1598 התמסר להפצתה של תורת רבו בארצות של אגן הים התיכון-מצאו להם תלמידים נלהבים, שהפכו את קבלת האר״י מסד ליראודשמים של היהדות שבאפריקה.

קורות היהודים בצפון אפריקה-נתן א.שוראקי-1975 – ההשפעה המיסטית

עמוד 121