ארכיון יומי: 10 בדצמבר 2025


Extrait de journal de famille-Nessim -Sibony-brit 35-Redacteur Asher –Knafo-suite

On parlait peu des femmes de la famille. La grand-mère Esther, la femme de Messod Azoulay, décida de finir sa vie à Jérusalem. C’est son gendre, Moshé Reboh qui l’hébergea. Elle revint après un court séjour, accompagné de son gendre, à cause de la situation politique. Son fils Simon l’accueillit à Marseille ; c’est là que fut prise la seule photo que nous avons d’elle. Elle retourna à Marrakech où une épidémie de typhus emportera son petit-fils Michel en 1927. Elle ne se consolera pas de sa mort et mourra 7 mois plus tard en 1928. Leurs enfants, pour la plupart, ont vécu sur leur héritage, en le dilapidant peu à peu, comme c’était souvent le cas à l’époque. Les craintes de pogromes n’avaient pas favorisé la situation, de même que la crise économique. Le seul qui survécut en sauvegardant sa fortune parmi leurs enfants fut Simon, décédé en 1937. Il s’était fait remarquer, très tôt, dans le commerce auprès de son père. Il apprit à lire et à écrire l’arabe classique, l’arabe dialectal et le français. Il devint d’ailleurs français, fit son service militaire en 1913 à Marseille et fut nommé agent commercial à Marrakech de la Maison Bensoussan de Marseille. A la mort de David Bensoussan, survenue à Marrakech, son soutien et son aide commerciale à cette famille lui valurent de devenir l’agent exclusif du Sud du Maroc au sein de l’association Lahlo- Bensoussan. Plus tard, à la mort du second patron, l’héritier, 3abd El Mal décida de se retirer soudainement de l’association. Les débiteurs semblaient n’attendre que cela pour déclarer la faillite et annuler leurs dettes. Cela aurait entraîné la faillite de Simon Azoulay qui, selon les récits de sa femme Rachel, passait ses nuits à faire les cents pas dans le patio de la maison, sise près de la fontaine. Elle lui avait remis tous ses bijoux pour lui éviter tout souci. Apparemment il semble avoir surmonté ce cap et continua son négoce jusqu’en 1937. A sa mort, son fils Maurice refusa l’héritage pour ne pas s’enliser dans les dettes de son père. Selon la rumeur, ce fut très sage.

Avec Rachel, Simon eut deux fils et une fille. Maurice, Michel, et Marie. Maurice vécut en "grand seigneur" et posséda l’une des premières voitures de Marrakech (voir photos de Bar Mitzva et de sa voiture). Michel qui secondait son père dans son commerce mourut en 1927, lors d’une épidémie de typhus. Il s’était photographié avec de nombreux membres de la famille ; nous ne disposons que de quelques photos de lui avec ses oncles et cousins.

Deux autres frères de ma grand-mère maternelle, Meyer et Victor-EIayim ne se sont refusés aucun plaisir, y compris des voyages au Nord du pays et des collections d’armes à feu. Elle avait aussi une sœur Haya-issa qui a regretté toute sa vie d’être née riche, car sa fortune ne lui aura apporté, selon l’avis de ses enfants aussi bien que du reste de la famille, que des déboires.

Un autre frère de ma grand-mère fut Rabbi Itzhaq. Il était très fort physiquement et très instruit. (Michel s’était photographié avec lui et l’un de ses enfants.). Ce qui était tout aussi légendaire, c’était son amour pour Jérusalem. Dès la mort de son père, il prit sa part d’héritage, et s’en alla avec sa famille vers le nord du pays. En Algérie, il se vit proposer, lors d’une escale, le rôle de patron religieux de la région, faisant office de Mohel, Shohet, Hazan et Rabbin. Ce sont ses enfants et petits-enfants qui réalisèrent son projet de s’installer à Jérusalem et c’est là que je les ai retrouvés. Il fut enterré à Guerdaya et sa tombe était honorée d’abord par les Juifs pour qui il était devenu un Saint et, après eux, par les Musulmans de la région.

Ma grand-mère Hanina était née dans l’opulence. Pendant son enfance, elle vivait comme une petite princesse adorée, car son père lui refusait peu de choses. Elle était forte, claire de peau et belle. Toutes les filles la jalousaient et beaucoup de familles voulaient se l’approprier pour leur fils. Elle ne quittait pas ses "grandes robes" et cherchait toutes les occasions de festivités et de célébrations, même à l’occasion de la naissance de petits chiots. Son père qui la voyait fière, impétueuse et autoritaire lui chercha un mari. Le mieux serait un Talmid dans une Yéshiva, un jeune homme calme et mesuré. Ce sera mon grand-père, David qui, de plus, était orphelin et s’en vint, chez son riche oncle, demander du travail. Ma grand-mère montait à cheval et prenait ses enfants en bas âge sur sa monture avec elle pour aller en pèlerinage dans le Sud du Maroc. Une valeur semble avoir dominé son existence, la survie de ses enfants. A l’annonce d’un pogrome à Marrakech, elle partit avec sa famille, en abandonnant derrière elle tous ses biens qu’elle confia à un voisin qui en tira profit. Ils restèrent à Safi le temps de la menace et lorsqu’ils revinrent à Marrakech, il fallut repartir à zéro. Je me souviens d’elle alors qu’elle amusait ses filles par ses propos et ses remarques. Mais elle savait aussi donner des ordres et critiquer ceux qui étaient nos maîtres. C’est en 1962 qu’elle a fini sa vie en Israël parmi ses enfants et petits-enfants et elle repose à Kiryat Gat près de son fils Albert. Elle avait été traumatisée par la mort de sa fille, notre tante et cousine germaine, dans le tremblement de terre d’Agadir. Elle ne s’est jamais consolée de cette douleur qui nous a tous terrassés.

Extrait de journal de famille-Nessim Sibony-brit 35-Redacteur Asher –Knafo

PAGE 15

מבוא לשירת ר׳ דוד אלקאיים-פרק ראשון: סוגים, נושאים ותכנים-א. מעגל הפרשה-מאיר נזרי

. נושאים ראשיים לפרשות השבוע

הפיוטים על פרשיות השבוע אינם מתמקדים באחד מנושאי הפרשה, אלא סוקרים את רוב הנושאים של פרשת השבוע בחרוז ובמשקל. נושאי הפרשה הנסקרים מנוסחים ככותרות בפירוש של פיוטי המהדורה. להלן הנושאים המרכזיים של פיוטי הפרשות: בראשית (פיוט א) – בריאת העולם. נח (ב) – נח ודור המבול.

לך לך – וירא (ג-ד) – הנסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו: עזיבת מולדתו לכנען, הירידה למצרים מחמת הרעב, לקיחת שרה לבית פרעה, מלחמת אברהם נגד חמשת המלכים, לקיחת הגר, ברית בין הבתרים, המילה לעת זקנה, לקיחת שרה על ידי מלך גרר, הרחקת הגר ובנה ישמעאל מבית אברהם ועקדת יצחק, ונוספו אליהם נושאים אחרים מפרשת וירא – הכנסת האורחים של אברהם והמלאכים המבשרים את שרה בלידה, תפילת אברהם להצלת סדום, סדום ועמורה עולות באש, הצלת לוט ובנותיו ומעשיהן עם אביהן.

חיי שרה (ה) – מיתת שרה, שליחות העבד לשידובי יצחק ותפילת אליעזר להצלחת שליחותו.

תולדות (ו) – יצחק ורבקה, יעקב ועשיו, מכירת הבכורה ליעקב, מעבר יצחק לגרר מחמת הרעב, לקיחת רבקה לבית אבימלך המקנא בהצלחת יצחק וברכות יצחק ליעקב ולעשיו.

ויצא (ז) – מחזה סולם יעקב, שבע שנות עבודת יעקב אצל לבן, נישואי יעקב עם רחל ולאה והולדת השבטים ובריחת יעקב מפני לבן המשיגו ושוטח את תלונתו. וישלח (ח) – דברי תוכחה של יעקב ללבן, המפגש של יעקב עם עשיו ומעשה שכם עם דינה.

הפרשות: וישב, מקץ, ויגש וויחי(ט-יד) – עוסקות בעלילת יוסף ואחיו על השתלשלותה לשלביה ממכירת יוסף ועד למעמדו כשליט במצרים ומפגשו עם אחיו ואביו. ויחי(יד) – צוואת יעקב ליוסף, ברכות יעקב לבניו, ההשתתפות בהלוויה, האבל הממלכתי על יעקב והתנצלות האחים בפני יוסף על מה שעוללו לו.

שמות (טו) – יוסף מנחם את אחיו ומעודדם, מות יוסף, השעבוד במצרים, הולדת משה, מעורבתו במצוקת אחיו, נישואיו לציפורה והתגלות ה׳ אליו בסנה. וארא(טז): שליחות משה לשחרור ישראל והמכות הראשונות: דם, צפרדע, כינים, ערוב ושחין.

בא(יז) – המשך המכות: ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות, וההכנות ליציאה ממצרים. בשלח (יח) – העלאת עצמות יוסף ממצרים על ידי משה, בקיעת ים סוף, שירת הים ושירת מרים, המתקת מי מרה והאכלת ישראל במן ובשליו.

יתרו (יט) – השתתפות יתרו בשמחת יציאת מצרים ובקיעת ים סוף, עצתו של יתרו למשה למינוי שופטים לסייע לו בדין, חזיונות הר סיני ועשרת הדיברות. משפטים (כ) – נושאים הקשורים לפרשה ובמרכזם עצות ואזהרות לדיינים. תרומה (כא) – רשימת החומרים עבור עשיית משכן. והוראות משה להקמתו על פי ה׳.

תצוה (כב) – המשך הוראות לסדרי המשכן, הדלקת המנורה בשמן, חנוכת הכוהנים ובגדיהם וכר.

כי תשא (כג) – מעשה העגל.

  1. 3. חידושי הפיוטים לפרשת השבוע

עיקרו של הפיוט המפייט את נושאי הפרשה הוא לנסח את תוכנה בתבנית שירית במשקל ובחרוז, על פי כללי הפרוסודיה של המלחון. זהו החידוש הפואטי, אלא שהמשורר אינו מסתפק בכך והוא מעשיר את הפרשה בכמה היבטים נוספים: העשרה מדרשית, הבעה של הגיגים מפי הדמויות בפרשה החסרים במקרא ותיאורים לעיצוב הדמויות ועוד. הקצידות לפרשת השבוע המהוות רבע מכלל היצירות ב׳שירי ׳דודים׳ ראויות הן לדיון מיוחד מבחינת סגולות השיר. להלן פירוט.

א-העשרה מדרשית לפרשה

המשורר אינו מסתפק בהרצאת נושאי הפרשה על פי פשוטו של מקרא, והוא מאיר אותם ומעשירם גם לאור מדרשי חז״ל. בפרק השני של הספר המוקדש לסגולות השירה של ר׳ דוד אלקאיים וביניהן ההקשר המדרשי מובאת רשימה של כ-70 ביטויים מדרשיים בפיוטי ר׳ דוד אלקאיים, כאשר למעלה ממחציתם מופיעים בפיוטים לפרשת השבוע. כאן נתאר רק שלוש דוגמאות מהן המעשירות את פיוטי הפרשה. בפיוט ׳דם ריבי חסני נחסך (ב) לפרשת נח נאמר על נח ׳נח מרפא חךישם חרש זו־ע(ב, 53). לגבי חרישה וזריעה אנו יודעים מן הפרשה שנח עסק בנטיעה לאחר שיצא מן התיבה ׳ויחל נח איש האדמה ויטע כרם׳(בר׳ ט,כ), וכי מה עניין ריפוי לחרישה? מסתבר, שפעולתו החקלאית של נח הייתה סוג של תיקון כנגד הפגיעה באדמה על ידי המבול כדברי המדרש ׳אפילו שלשה טפחים שהמחרשה שולטת בארץ נמחו׳(בר״ר (וילנא) לא, ז).

כיוצא בזה התיאור הפיוטי ׳תאיר אהלך בבתחלה, ידידי / ניחם ושמחה כי היא מבצר ומצוךה׳ מן הפיוט ׳איש האלהים׳ לפרשת תולדות(ו, 6-5) השזור ממקורות מדרשיים, וזה שיעור הדברים: אליעזר מעודד את יצחק בנישואיו לרבקה ואומר לו ׳תאיר אהלך כבתחלה׳, ביטוי למדרש מבר״ר (ס, טו) ׳כל ימים שהיתה שרה קיימת היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר׳. בהמשך בא הביטוי ׳ניחם ןש?לחה׳ המקביל לתיאור המקראי ׳וינחם יצחק אחרי אמו׳(בר׳ בד,סז), וחוזר המשורר ושוזר שוב ביטוי מדרשי תלמודי ׳היא מבצר ומצוךה׳, שרבקה תהיה לו לחומה חזקה, בבחינת 'כל השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה׳(בבלי יבמות סב ע״ב). ועוד דוגמאות המובאות בפירושי הפיוטים המגיעות לב-50 ביטויים מדרשיים השזורים בפיוטי הפרשה מבין כ-70 ביטויים מדרשיים לכלל הפיוטים של ר׳ דוד אלקאיים.

ב-פאסטוראליה והרמוניה בבריאה

עוד חידוש בהעשרה לפרשת השבוע הוא הפאסטוראליה וההרמוניה שיוצר המשורר מפרטי הפרשה. להלן שלוש דוגמאות מחומש בראשית.

ו. (אדם – בעלי החיים וצמחייה): בתום הבריאה ביום שישי מברך ה׳ את אדם ואשתו בפריה ורביה ובשליטה על כל בעלי החיים, ואמנם מתיר להם לאכול רק צמחים (בר׳ א, כט). היתר מגביל זה מוסב גם כלפי כל בעלי החיים הרשאים לאכול רק צמחים ׳ וּלְכָל־ חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל־עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת־כָּל־יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי־כֵן (שם, ל). מכאן יוצא שלא היו אז בעלי חיים טורפים, ולכולם היה מזון משותף. מומנט בראשיתי זה מזכיר את חזון ישעיה על אודות ההרמוניה בעתיד ׳ וְגָר זְאֵב עִם־ כֶּבֶשׂ… וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל־תֶּבֶן' (יש׳ יא, ו-ח). למומנט זה הקדיש המשורר מחרוזת רחבה להרמוניה השוררת בין בעלי החיים השרויים בשמחה ובינם ובין האדם המטפל בצמחים לטובת הכול, מתפלל על הגשמים ועוסק בשירה לכבוד הבריאה:

טַרְפֵי צִמְחֵי אֶרֶץ יַחַד אֶל רָם

לְאָכְלָה וְשָׂם בּוֹ מִבְטָחוֹ / חַיּוּת עִמּוֹ אָרְחוֹ

וּבְהֵמוֹת בָּם יִשְׂמְחוּ / יַשְׁגִּיחוּ / וְרֹן יִפְצְחוּ

וְאָדָם יַשְׁבִּיחַ / יָרִיעַ יַצְרִיחַ / יַשְׁגִּיחַ בְּשִׂיחַ

הַשָּׂדֶה צִחֵה / צָמָא אָז יִשְׁחֶה

רֹאשׁוֹ עַל אֲדָמָה כִּי תֵּשַׁם / מִגִּשְׁמֵי מְרוֹמֵי (בראשית, פיוט א, טורים 56-51).

 

מבוא לשירת ר׳ דוד אלקאיים-פרק ראשון: סוגים, נושאים ותכנים-א. מעגל הפרשה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 233 מנויים נוספים
דצמבר 2025
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר