מאיר נזרי-ארפוד -עיירה יהודית בלב הסהרה בהנהגת חכמי אביחצירא-קדמות אזור ארפוד על פי תופעת המאובנים
קדמות אזור ארפוד על פי תופעת המאובנים
המאובנים העם העדות היחידה שנותרה מבעלי חיים וצמחים שנכחדו לפני עידן ועידנים אלפי שנים. המאובן הינו למעשה חותמת של יצור חי ששרידיו נותרו בסלע. ניתן ללמוד רבות ממאובנים, למשל, אילו בעלי חיים וצמחים חיו בתקופות שונות, מה היה מיקומם בסולם האבולוציוני, מבנה פיזיולוגי של גופם ועוד.
המאובן, על פי תיאור אחר, הוא למעשה שלד קשיח (עצמות או שריון) של חיה שנקבר בחול או בבוץ, ועם השנים נערמו מעליו עוד ועוד שכבות של חול שהלך והתקשה. השלד עצמו התפרק עם הזמן, אך הוא הותיר את חותמו בסלע וזהו המאובן. המאובנים נוצרים בעיקר במשקע של סלע. ניתן לקבוע את גילו של מאובן בעזרת שיטה הנקראת תיארוך רדיואקטיבי. את התיארוך עושים לשכבות סלע יסוד סמוכות(מעל ומתחת) משום שהסלע מורכב משברי סלעים בגילאים שונים.
באזורים רבים של כדור הארץ, רעידות אדמה, קרחונים, מפולות וגורמי טבע אחרים חושפים את סלע המשקע המכיל את המאובן. המדענים לעיתים קרובות מחפשים מאובנים באזורים כאלו.
בארפוד בסביבות הבלייקוס והנהר שלידו נמצאו מאובנים רבים המשוקעים בהם יצורים שונים. בשנים האחרונות הוקם בארפוד מוזיאון למאובנים אלו. איך הגיעו מאובנים אלה לארפוד? הסברה של ההיסטוריונים שארפוד בעבר הרחוק מאוד הייתה ים. ולהיכן נעלם הים הזה? גורמים שונים כמו רעידות אדמה, נסיגת המים וכיו״ב מייבשים את הים. במקום יבש זה נותרו תבניות של בעלי חיים שנכלאו בתקופת שקיעתם בים לתוך אבנים וסלעים.
שפע המאובנים הביא להקמתו של מוזיאון מיוחד למאובנים בארפוד.
תיירים מבקרים במוזיאון למאובנים ומינרלים או במספר מפעלי מאובנים באזור כדי לחוות ממקור ראשון את תהליך מציאת מאובנים. מאובנים מסוימים מלוטשים למטרות תצוגה, וחלקים גדולים אחרים של שיש עשויים להיות מגולפים ומלוטשים כדי ליצור שולחנות, מזרקות, כלי סבון, קערות, תליונים ומגוון פריטים דקורטיביים. ניתן לרכוש את הפריטים הללו בארפוד ובשווקים של מרקש ופאס. פריטים גדולים כגון מזרקות ניתן להזמין באינטרנט ולשלוח לכל העולם.
- 2. הקהילה היהודית בארפוד
העיירה ארפוד נוסדה ביזמת הצרפתים, שעודדו את היהודים שבכפרי הסביבה לעזוב את כפריהם ולעבור לארפוד, תופעה הידועה גם באזורים אחרים במרוקו כדי לקדם את הכלכלה ואת התעשייה ולפתח בנייה עירונית. אכן, תושבי כפרי הסביבה עזבו את כפריהם בנוסף ליחידים מקהילות אחרות: אזזרף, אשיפא, גיגלאן, ועוד ועברו לארפוד לבנות בתים מרווחים. גרעין אחר של ארפוד הוא פליטים מתאפילאלת/ריסאני: בסמיכות למאורעות תר״ף/1920 נמלטו יהודים רבים מתאפילאלת, חלקם לעיר בשאר באלג׳יריה, עיר שנוסדה לפני ארפוד ב-1904, חלקם לבודניב וחלקם הגיעו לארפוד.
הגירת היהודים לארפוד ובניית בתי כנסת במקביל
הגירת היהודים מן הכפרים הסמוכים לארפוד לא נעשתה ביום אחד, אלא בשלבים. יש שהגיעו לארפוד, בנו את בתיהם ואחר כך הביאו את משפחותיהם, ויש שאצה להם הדרך ובאו הם ומשפחותיהם והתחילו לבנות את בתיהם. למרות שהתאריך הרשמי של יסוד ארפוד הוא 1918, יש שהגיעו כמה שנים לפני כן עוד ב-1914, ויש שאחרו לבוא עד לשנות ה-30. סדר עזיבת הכפרים מקביל הוא לתהליך בניית בתי הכנסת. תחילה עזבו תושבי כפר זראנה הקרוב לארמון המלכותי Gîte d'étape לארפוד והתמקמו כמעט כולם ברחוב אחד שנקרא על ידם ׳דרב אזראנה׳, במקביל נבנה ברחוב זה בית הכנסת הראשון בארפוד ב-1921 הוא ביהכ״נ ע״ש דוד דהאן שנקרא גם ׳סלאת אזראנה׳ ואח״כ בשם ׳סלאת באבא/לו׳(ביכ״נ ע״ש ר׳ מכלוף אביחצירא), שבו התפלל הוא ואביו ואחיו. סמוך לו במקום ובזמן נבנה ביכ״נ שני ׳סלאת לקסבא׳ שנוסד בתרפ״ב/1922 עם הגירת יהודי לקסבא לארפוד. סמוך לשני בתי הכנסת הנ״ל הוקם ביכ״נ שלישי ׳סלאת פילאלא׳ עבור המהגרים מתאפילאלת/ריסאני לארפוד החל מתר״ף/1920, שנה שבה נרצח ׳ר׳ דוד אביחצירא, ובו בזמן התחילה ההגירה משם לכיוונים שונים (בשאר ובודניב) ובכללם ארפוד. בית כנסת רביעי נוסף, שרוב מתפלליו הם גם כן מתאפילאלת הוא ביכ״נ מיסודו של יחיא תרג׳מאן המכונה גם ׳סלאת לחזירא׳ לעומת ביהכ״נ ע״ש באבא סאלי שנבנה באמצע שנות ה״40 שאכלס מתפללים מקהילות שונות וביכ״נ של ר׳ יהודה סמחון שנבנה בתחילת שנת ה-50 של המאה ה-20 שרוב מתפלליו מקהילת אשיפא ואחרים מלמעאדיד.
מאיר נזרי-ארפוד -עיירה יהודית בלב הסהרה בהנהגת חכמי אביחצירא-קדמות אזור ארפוד על פי תופעת המאובנים.
עמוד 26
קהילות ישראל בתאפילאלת –בהנהגת חכמי אביחצירא- מאיר נזרי- החינוך ומוסדותיו
יא. ההנהגה הרוחנית
ההנהגה הרוחנית של קהילות תאפילאת מאז נולד ר׳ יעקב אביחצירא הייתה מסורה בידי חכמי אביחצירא ועברה מדור לדור ומאב לבן, כאשר ראש השושלת הוא ר׳ יעקב, וממנו עברה ההנהגה לבנו בכורו ר׳ מסעוד, וממנו לד׳ דוד ור׳ ישראל, ומר׳ ישראל לר׳ מאיר.
עד סוף המאה ה-19 עיקר ההשפעה של משפחת אביחצירא הייתה על אזור סג׳למאסא, כלומר על קהילות דרום מזרח תאפילאלת ועל קהילות אזור תיזימי/ ארפוד; ואילו בשאר הקהילות, כמו בצפון תאפילאלת ההשפעה של הנהגת אביחצירא החלה רק בעשור השלישי של המאה ה־20, ולכל קהילה הייתה הנהגה משלה, כמו חכמי דהאן ואביכזר שהנהיגו את קהילת גריס ואגפיה וכמו חכמי משפחת לעסרי שהנהיגו את קסר א-סוק ואגפיה וחכמי מידלת. קהילות אלו שנתקיימו עוד לפני הופעתו של ר׳ יעקב אביחצירא באזור, סמוכות היו על בתי הדין בצפרו, פאס ומכנאס, ובכל דבר קשה הם פנו לחכמיהם. עדויות לכך הן שאלות בהלכה, שהופנו לר׳ שלום ישועה אביטבול בצפרו(תצ״ט/1739 = תקס״ה/1809) המופיעות בספרו ׳אבני שיש׳ ולר׳ יקותיאל ברדוגו ובנו ר׳ יעקב (תקמ״ו/1786 – תר׳׳ג/1843) המופיעות בספרו ׳שופריה דיעקב׳.
שליחות קהילתית לדרגותיה
א. המונח המקובל של שליח או רב קהילתי הוא ׳חזן או חזאן׳. ההבחנה בין חזן לחזאן היא הצעתו של פרופ׳ משה בר אשר, לשעבר נשיא האקדמיה העברית שנים רבות. א. התואר חזן ללא תוספת א׳ מוסב על שליח ציבור רגיל, קורא בתורה ותוקע בשופר, ואילו התואר חזאן בתוספת א׳ מוסב על חזן שהוא גם מלמד תשב״ר, שוחט ומוהל, ולפעמים גם סופר סת״ם, מעין רב בית כנסת או רב קהילה.
הדרגה הראשונה של חזן/ש״ץ הממלא את תפקידי בית כנסת נפוצה היא בהרבה קהילות. גם הדרגה השנייה חזאן – רב קהילה: ש״ץ, שוחט ומוהל די נפוצה, אבל הדרגה הרב גונית: ש׳׳ץ, שוחט ומוהל, דרשן, מלמד תשב׳׳ר, עורך חופות, סופר בית דין וגם סופר סת״ם פחות נפוצה, אבל קיימת בקהילות אחדות.
כל ממלאי התפקידים הנ״ל לדרגותיהם אינם זוכים לתארים מפליגים כמו הרב או החכם, שלא לדבר על הרב הגדול או הרב הגאון, והתואר הנפוץ הוא חזן או חזאן, וכאן יש להבחין בקהילות דרום תאפילאלת בין התואר חזאן המלווה את השם הפרטי לבין לחזאן המופיע לפני השם הפרטי: כשאומרים למשל, ענא חזאן, בא/ לו חזאן, מדובר בחזאן בנו של חזאן. כמו ר׳ יצחק מלול בארפוד המכונה בא/חאקי חזאן, הכוונה היא שגם אביו היה חזאן, הוא ר׳ משה מלול. אבל אם האיש הוא חזאן, ואביו לא היה חזאן אז מכנים אותו ׳לחזאן פלוני׳ כמו לחזאן יצחק, לאמור ר׳ יצחק החזן לכשעצמו, אבל אביו לא היה חזאן. מובן שמי שזכה להיות חזאן בנו של חזאן יש לו ערך מוסף בהיותו ממשיך תפקיד אביו ולפעמים גם את סבו.
להבחנה זו יש יוצאים מן הכלל כמו בקסר א-סוק למשל, כמו: לחזאן אברהם, כינוי לר׳ אברהם ב״ר משה לעסרי אף־על-פי שגם אביו היה חכם. או לחזאן הנו כינוי לר׳ אברהם ב״ר אהרן חמו.
בכל תעודות הסמיכה שהעניקו בבא סאלי, בבא חאקי ובבא מאיר לשוחטים זוכים הם לתואר הח׳ הש׳ [החכם השלם]. המסר הוא שלכל השוחטים מעמד אחיד, ואין יתרון של אחד על רעהו, בדומה למחברי ספרים שפנו לרב עובדיה יוסף, ולכולם נתן את הסכמתו כמעט בנוסח אחיד, ולכל הספרים תוקף שווה.
אבל במציאות אך אחד לא פנה לחזנים ולשוחטים בתואר כלשהו: לא החכם השלם, ולא הרב הגאון ואפילו לא רב או רבי. לרוב כונו החזנים בכינויים עממיים, כמו: בא/לו בן צחאק (ר׳ מכלוף שטרית שהיה חזן וסופר סת״ם בריסאני), וכן בנו חאקי ילו(ר׳ יצחק ב״ר מכלוף, חזן בנצרת עילית אחרי פטירת אביו) או לחזאן ילו (ר׳ מכלוף לעסרי).
יב. הסמכת חזנים לשחיטה
תעודת סמיכה לשחיטה הוענקה במהלך הדורות על ידי אחד מחכמי אביחצירא: ר׳ יעקב, ר׳ מסעוד, ר׳ דוד, ר׳ ישראל, ר׳ יצחק, ר׳ מאיר ור׳ מכלוף, אחרי שהלומדים עברו הכשרה ועמדו במבחן עיוני ומעשי בישיבה בתאפילאלת, בבודניב או בארפוד. תעודה זו קרויה ׳סמיכה לחיים׳ או ׳לקבלה׳. נוסח הסמיכה כמעט אחיד במיוחד אצל בבא מאיר. בכל תעודות הסמיכה מכונה המוסמך הח׳ הש׳(=החכם השלם) ללא הבדל. כל תעודה אחרת וכל הכשרה אחרת לרבנות או לדיינות לא הייתה. הרבנים והדיינים בתאפילאלת כולם רק ממשפחת אביחצירא, שהוסמכו מאב לבן בעל פה או בכתב.
בכמה חוברות של משפחות שהקדישו לכבוד הוריהם החזנים או החכמים וכן בערכים של הויקפדיה או בכתבות ביוטיוב בכתב או בעל פה כתוב או מסופר על איש פלוני שהוא הוסמך לרבנות או לדיינות – כל זה איננו נכון.
גם התארים של החכם השלם, או המקובל או אף המקובל האלהי – כל אלה הם הפלגות והגזמות דמיוניות, שאין בינם לבין המציאות ולא כלום. רק מי שכתב ספר בענייני קבלה אפשר להצדיק את התואר שנותנים לו. כל שאר התארים של אחרים הם על אחריות הכותבים, ואין להם שוב ביטוי או תעודה. להלן מדגם של שמות מוסמכים לשחיטה ושל מסמיכיהם.
קהילות ישראל בתאפילאלת –בהנהגת חכמי אביחצירא- מאיר נזרי– החינוך ומוסדותיו
עמוד 24