ויהי בעת המללאח.-הלילה הארוך-תולדות המאה ה – 19-פרק שמיני-משבר מרוקו 1905 – 1912-על חומותיך מכנאס.יוסף טולדאנו
על חומותיך מכנאס.
" ובימים ההם התחילו איזה משפחות פלשתים למעול מעל המלך, ומתחילה התאזר המלך עז וגבורה נגדם, בתחבולות שר צבאו נוצרי צרפתי, בשם ביזאני, ואך המרד היה הולך וגדל עד כי גדל מאוד, שכל שבטי הברברים הקרובים והרחוקים נעשו לאגודה אחת להלחם עם המלך, והמלך לא מצא און לו לשלוח צבאותיו להכניעם, רק העמיד את חילו סביבות עיר מלכותו פאס הבירה להגן בעדה מפני אויב, ושאר הערים, כל אחת עמדה הכן על עצמה מפני אויב ואז רבו המהומות בכל המקומות. ונשמו הדרכים, כי שבת עובר אורח, וביום י"ג לאדר, נקבצו רבבות פלשתים, ויבואו ברכב ובפרשים לשלול ולבוז העיר עז לנו מכנאס יע"א, ותהי צעקה גדולה בעיר, ואת העיר סגרנו, והיהודים ואנשי מלחמה, עלו על החומות, עומדים הכן למלחמה, ושאר העם בבתי כנסיות צועקים אל ה'. העמידו עליו היהודים שומרים והכינו כלי מלחמה וצידה וכל דבר הצריך לימי המצור, וכל אחד הטמין את כספו ואת זהבו וכל חפציו ושטרותיו, במקום שלא תשורהו עין. וירבו בלימודים ובצומות וזעקות ותרועות ימים ולילות עם פיזור צדקות לרוב.
באחד בניסן, הייתה מהומה גדולה בעיר, כי בא חיל עצום של פלשתים, ויקיפו את העיר מסביב, וברגע שהייתה מתעוררת מלחמה גדולה, התחילו לנסוע לעיר פאס, כי נזעקו מהר לעזור לאחיהם הלוחמים עם חיל המלך. והייתה לנו הרווחה, וכל הקהל בלב מלא פחד מחשבות שונות, היו מכינים צרכי חג האביב, והודות לה' שלא חסרנו דבר, כי ממעט מהערביים אוהבי שלום, היו מביאים לנו בהחבא כל דבר אוכל נפש עד פתח השער של האלמללאח, בשפע גדול, ובמחיר נמוך. גם העזים והתישים והרחלים, והיהודים פותחים דלת אחת, וקונים ומכניסים וסוגרים, וגם בימים ההם איש יהודי היה במכנאס ושמו מרדכי עטאר ישצ"ו, שהיה גדול ליהודים ודורש טוב לעמו, בכל לב ובכל נפש, והייתה לו ידיעה גדולה עם כמה ערבים ופלשתים.
והיו מביאים לו אוכל נפש למכביר, והוא היה הקברניט הגדול בכל הסדרים והתיקונים שנעשו בעיר. וביום א' בשבת שהוא ב' לחול המועד, עמים נאספו לרבבות להכות את העיר חרם, ויצבאו על מדינת הגויים, ושר העיר בראותו כי אבדה ממנו כל תקווה, יש אומרים ברח, ויש אומרים הרג את עצמו, והפלשתים בצבאותיהם הרבים והעצומים נכנסו למדינת הגויים, ויהרגו וישללו ויבוזו, וקרוב לשלוש מאות אוצרות וחנויות של יהודים מלאים סחורות מכל מין, הם היו לבוז ולמשסה ולמאכלות אש, וילכו גם לחצר המלכות שיש בעיר, וישבו נשים ופלגשים ועבדים ושפחות, וכל הנמצא שם שללו ויבוזו, וילכו לדרכם, ובשעה תשיעית בלילה באו עוד, ועמהם כל צר ואויב מהרקים והפוחזים שכנינו הרעם יושבי המדינה, ובקולן המולה נוראה באו כולם בקרדומות לנתוץ ולהרוס דלתות המללאח, ויהי חושך אפלה ומהומה גדולה, וכל הקהל מתגוללים בעפר ובטיט חוצות בשווקים וברחובות, ומתחננים לאבינו שבשמים להושיענו מכף אויבינו ושונאנו. כמו שהושיע לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, ותוקעים בשופרות ובי"ג מדות, והיהודים אנשי המלחמה, ממטירים על האויבים מעל החומה, אבנים גדולות ואש וגופרית בקנה השרפה,, ושואלים עזרה מה' במר נפשם, ויערם ה' ויפלטם, ויפילו חללים הרבה משונאיהם, והנשארים נסו לנפשם, לא נשאר בהם עד אחד, ותהי תשועה ה' גדולה בלילה ההוא.
ויהי ממחרת, ויבואו עוד האויבים כארבה לרוב, וכאשר פתחנו הספר תורה ובירך הכהן ברכת התורה הראשונה, בבית הכנסת שהייתי אני הצעיר מתפלל בו, והייתי חזן, גם לפתע פתאום שאון גדול העיר, והתחילה עוד מלחמה, ותכף נתפזרנו והנחנו ספר התורה פתוח מרוב בהלה, ובמרוצתי ברחוב נפל כדור עופרת לפני ברחוק שאמה אחת, לולי ה' שהיה לי , וחיש מהר נכנסתי לחורבה אחת. נסתתרתי שם, ועיני בוכיה ולבי רועד והומה, עד קרוב לצהרים שאז שקטה המלחמה, והאויב ברח כצל אחר שנפלו ממנו חללים, ומהיהודים מת בחור אחד צדיק וישר, כה"ר יהשע פריינטי ז"ל, בן הרבי יוסף י"ץ, ויקברהו בבהלה, ובערב נתעוררה עוד המלחמה, ולא נמשכה רק כשעה אחת, גם בחצות הלילה היו איזה יריות משני הצדדים, ולמחר ביום שישי לחג הפסח, נגמר הבדיל והעופרת להאומנים היהודים להתיך כדורי שרפה.
והיו מחזרים על הפתחים לאסוף כפות ומזלגות וכל כלי בדיל ועופרת מבעלי הבתים, והודות לה', כי נמצא בעיר מאלו הכלים די והותר, והכינו את אשר יביאו לבל האויב כרטוס"ם לאלפים. ובו ביום נאספו כל סרני פלשתים, והמליכו עליהם מלך חדש, זה שמו מולאי אזין אחי המלך מולאי חפיד, ואז התחילה הרווחה מעט. ובליל ז' כשהתחלנו למוד הסדר הנהוג, באו הרבה מעבדי המלך החדש רוכבי סוסים מזוינים אל האלמללאח, בשליחות המלך, לשלוח לו שני אנשים עבריים צורפי זהב, כי רק היהודים הם היודעים את המלאכה הזאת, כדי לעשות לו טבעת לחתום בו האגרות, ותכף הלכו עמהם שני יהודים, הרב שמואל עטייא, והרב שמואל פצ'יצא הי'ו, שכנינו, ועמהם הנגיד הרב יצחק תימשטית הי"ו, ואחר עמל רב ותלאה עצומה, הגיעו לחצר המלך, ולא נמצא אצלו זהב מספיק, והצורפים הנזכרים, השלימו בנזמים אשר באזניהם, ובבוקר השכם חזרו לביתם בשלום ".
ויהי בעת המללאח.-הלילה הארוך-תולדות המאה ה – 19-פרק שמיני-משבר מרוקו 1905 – 1912
על חומותיך מכנאס.
עמוד 107
כתיבת תגובה