ברית 42 סתיו תשפ"ו-עורך אשר כנפו

ב׳׳ה
עם הגיליון

זוכים אנחנו בגיליון 42 של ברית. הפעם, טיטואן וקהילות אחרות של צפון מרוקו זוכות בהבלטה, ודבר זה שימח אותי במיוחד, כשם שישמח שאר קוראים מיוצאי החבל, הם וגם זולתם. יצחק גרשון תרם שני מאמרים חשובים, האחד על התעמולה הנאצית במרוקו הספרדית בימי המלחמה העולמית והאחר על הקהילות היהודיות באזור הריף במאה הי״ט. אבישי רואיף מתאר את התפתחות התודעה הציונית בקרב יהודי המחוז כפועל יוצא של זהותם הספרדית. מרדכי אסייג סוקר מחקר מעמיק שערך על מעמדם המשפטי והפוליטי של יהודי טיטואן וסביבותיה על רקע הקולוניאליזם האירופי במרוקו. נסים־אמנון אלקבץ מצייר את התמונה הפסטורלית של שפשווין ׳׳העיר הכחולה׳׳. הרב משה עמאר ושלום מרציאנו כותבים על פעלים ודמויות של משפחת ביבאס, המייסדת המיתולוגית של קהילת טיטואן, והרב משה כהן מביא את זיכרונותיו של רבי יוסף בן אדהאן. דן אלבו מתאר הסכם אירוסין ייחודי שנחתם באלקסאר. שירה אוחיון וסוזן שוש בן־עזרא מוסיפות נופך ספרותי בהנכחת זיכרון אותן קהילות.

פעולתם ויצירתם של רבנים מקהילות אחרות נסקרות אף הן. דוד אזולאי כותב על ר׳ דוד זאגורי ועל רבי יוסף כנאפו ממוגאדור, ויצחק כרם מציג ארבעה חכמים מארבע ארצות: החכמים אליהו לביא מלוב, יעקב פיתוסי מתונים, סעדיה שוראקי מאלג’ריה ושמואל שאול סרירו ממרוקו.

באנו אל האגף הספרותי, שנציג שלו פותח את החלק העברי של הגיליון. אכן שירים של ציפי שחרור, ואז מלחמה, ראויים להוביל גיליון המתפרסם בעצם הימים המורכבים האלה. את היצירות הפואטיות האחרות ריכזנו בהמשך הגיליון. זהר חדידה תרמה סיפור נלבב על סבתה בקזבלנקה של ראשית המאה הכי. שלום אלדר מביא את שירת היין של רבי שמואל אלבאז, איש צפרו. משה כהן תרגם לערבית־יהודית את הפיוט הידוע ׳׳בן אדמה״. ישראל בן דור ושושנה אידל מביאים שירים מפרי עטם ורוחם, וטלי דביר לבנת תורמת לגיליון יצירה מיוחדת המטשטשת גבולות של סוגה.

בסוף חלק זה של הגיליון ריכזנו דברים המוקדשים ליצירתו ולהערכת יצירתו של יקירנו אשר כנפו יצ׳׳ו. ספרו המונומנטלי(בחברותת מחברים עם שלום אלדר) על כתובות מצבות קברים ה״הופכות לשירה נאדרה״ מסוקר ומתומצת באופן העשוי לעורר את עניין הקורא. מובא גם סיפורו של אשר, בית הכנסת של רבי דוד בלחזן. שני מאמרי הערכה עוקבים אחר יצירתו של אשר כנפו, האחד של ישראל גילאור ז״ל והאחר של תלח״ט אורנא בזיז. אשר, איש שרוח יוזמה מפעמתו, חגג לאחרונה תשעים. אנו מאחלים לו עוד שנים רבות בבריאות איתנה וברוב נחת ממשפחתו ומעשייתו המבורכת.

עוד שני מאמרים יש, של הח״מ ומאמר נוסף של שלום מרציאנו, וגם חלק לועזי בגיליון.

יעיין הקורא בתוכני העניינים: הכותרות מדברות את עצמן, וכשלא – הרי הן קורצות למעיין המסוקרן לצלול בעמק השיטין ולהתבשם. אנוכי מבטיח לו: שכרו הרבה מאוד.

יעקב בן־טולילה, ער״ה תשפ״ו