מהמגרב למערב –יהודי מרוקו בין שלוש יבשות- יצחק דהן-יהודי מרוקן – בין עלייה למדינת ישראל להגירה לארצות המערב. ההגירה לצרפת וסוגיה- פסיפס ילידי מרוקו בצרפת

הקשר לישראל ולציונות

ישראל היא נושא מרכזי בשיח של היהודים בצרפת. הם חשים קרבה לארץ בזכות קרובי המשפחה הרבים החיים בה ובגלל המשמעות הדתית שלה בקרב יהודי התפוצות בכלל ובקרב יהודי מרוקו בפרט. ישראל היא יעד תיירותי ודתי שבו אפשר לציין אירועים חשובים במעגל החיים היהודיים (בת־מצווה, בר־מצווה, חתונה), וכן היא יעד של משלחות המגיעות לישראל למטרות שונות. ביטוי נוסף לקשר העמוק של יהודי צרפת לישראל ניכר ביחסם ליום העצמאות הישראלי הנתפס כיום חג, ולעיתים, בשונה מרבניהם, הם קוראים את ההלל בתפילה. זאת ועוד, בבתי הכנסת של יוצאי מרוקו נאמרת התפילה לשלום המדינה בכל שבת. מלבד זאת, קהילת יוצאי מרוקו בצרפת תורמת כספים לישראל, בעיקר לצרכים דתיים, לישיבות, לכוללים ולבתי כנסת.

בצרפת חיים יוצאי מרוקו רבים שעלו לישראל או נולדו בה ואחר כך היגרו לצרפת. מקצתם טוענים שהאפליה היא מאפיין בולט של החברה הישראלית והמניע לעזיבתם את הארץ, ומקצתם הם דור שני של ישראלים־מרוקאים הגרים בצרפת. רבים מהם בוחרים לחזור לארץ ולהתגייס לצבא (פיקאר, 2013; לב ארי, 2010). כך מדי שנה בשנה מגיעים מצרפת לישראל עשרות צעירים יוצאי מרוקו המשרתים כחיילים בודדים. רבים מהם בוחרים בשירות ביחידות קרביות. לצעירים אלה מוטיבציה גבוהה ורצון עז להגן על המדינה. נוסף על כך ישנן משפחות השולחות את ילדיהם ללימודים בבתי ספר תיכון או במוסדות האקדמיים בישראל. רבים מהם מסיימים את לימודיהם ומחליטים להישאר בישראל, ובעקבות החלטת הילדים עולים גם ההורים לישראל.

ישראל היא יעד עלייה מושך גם לפנסיונרים המעדיפים לגור בה מאשר לחיות בדרום ספרד או בדרום צרפת. בדרך כלל הפנסיה שיקבלו בצרפת מאפשרת להם לחיות ברווחה בערי החוף של ישראל(דהן, 2015).

מאז שנות ה־90 ישראל היא יעד לתיירות קיץ של יהודים צרפתים רבים, כשבמוקד נמצאת העיר תל אביב. לפיכך בחודשים יולי־אוגוסט נשמעת היטב השפה הצרפתית ברחובות המובילים לחופי הים. הציבור התורני־חרדי מצרפת מעדיף לנפוש בשכונות בית וגן והר נוף בירושלים.

אנשי עסקים ואישי ציבור יהודים מצרפת משקיעים בישראל, לדוגמה פטריק דרהי ולורון לוי. נראה שמשנת 2000 ואילך השקעה בנדל״ן בישראל אטרקטיבית, ואפיק ההשקעה במגורים בישראל נפוץ בקרב יהודים צרפתים רבים.

[1]          לורון לוי הוא יזם ואיש עסקים בתחום הנדל״ן בירושלים, הקים את מתחם כיכר המוזיקה בבירה.

ישיבת חכמי צרפת – מרכז להכaרת מנהיגות רוחנית

במאה ה־20, משנות ה־50 ועד לשנות ה־80, גויסו תלמידים, בנים ובנות שהתחנכו במרוקו, לישיבות חרדיות־ליטאיות במערב: בצרפת בעיקר לאקס־לה־בן שליד ליון ולפובלן שליד פריז; באנגליה לסנדרלנד, לגייטסהד ולשניידר׳ס שבלונדון; בארצות הברית למיר, לליקווד ולמגן דוד. הרבנים שעסקו בגיוס התלמידים היו: אהרון מונסונגו(מרוקו), רפאל עבו (ישראל ומרוקו), אברהם קלמנוביץ(מיר, ניו יורק), זיידל סמיאטיצקי(תורת אמת, שניידרס, לונדון) יוסף וולטנר (עץ חיים, סנדרלנד אנגליה) גרשון ליבמן (אור יוסף, פובלן צרפת), חיים חייקין וגרשון כאהן(חכמי צרפת, אקס־לה־בן, צרפת)(לופו, 2004; לסקר, 2006).

רפאל עבו יליד צפת, בן למשפחה מיוחסת במרוקו, למד בישיבת פורת יוסף ויצא בשליחות הרב אברהם קלמנוביץ לנהל את רשת אוצר התורה במרוקו. היה נציג הישיבות החרדיות באירופה ובארצות הברית ופעל רבות לשלוח תלמידים ממרוקו בעיקר למוסדות החרדיים באנגליה ובארצות הברית.

הרב קלמנוביץ כתב על העברתם של בני נוער ממרוקו לישיבות במערב ועל כך שבתום לימודיהם ממשיכים בוגרי מוסדות החינוך ללמוד במוסדות תורניים גבוהים ובאקדמיה:

"וב״ה הם המה תלמידנו שהצלנו הממלאים את כותלי הישיבות באירופה וגם בארץ ישראל, בפריז, בפובליענס, בעקם לעבען, בלונדון, גייטסהד, באמריקא אין ישיבה שלא ימצא תלמידי מארק [מרוקו] וכבר יש מהם קצת בני תורה ובעלי הוראה, מורים ומדריכים. וכן יש חבר מלומדים גדולים בעלי תשובה בצרפת מתלמידי מארק [מרוקו] – דוקטורים פרופסורים אינג'נערים המקדשים שם שמים (קלמנוביץ, 1996: קכ״ז-קכ״ח).

בזהירות אפשר להעריך שבמחצית השנייה של המאה ה־20 היגרו ממרוקו למוסדות חרדיים במערב כ־5,000 בני נוער, מתוכם כ־4,000 לאקס־לה־בן וכ־1,000 למוסדות חרדיים אחרים. על רקע הגירת בני הנוער אמר הרב מכלוף פחימה:

התלמידים שלמדו בלונדון היו צריכים להיות ברמה הכי גבוהה בקודש כי זו הייתה ישיבה גדולה. אלו שבאו ללמוד באקס־לה־בן ובפובלן לא נדרשו לרמה גבוהה בקודש. הלימודים התחילו מראשית, לכן כמות הנערים שיכלו להתקבל לישיבות אלה הייתה גדולה מאוד. ההורים חששו מעליית הנוער לישראל שתעביר את ילדיהם על דתם. הרבה נערים שהגיעו לישראל איבדו כל קשר ליהדות והתבוללו לגמרי(לופו, 152:2004).

הרב מכלוף פחימה למד בישיבת תורת אמת (שניידר׳ס) בלונדון, עלה לישראל בשנת 1967 והקים את ישיבת אור תורה בבני ברק.

מדבריו של הרב פחימה עולה שהרמה התורנית בישיבות באנגליה נחשבה גבוהה יותר בהשוואה לישיבות בצרפת. הרב פחימה גם ציין שהמניע להעברת הילדים למוסדות החינוך בצרפת נבע מהחשש הן מפעילותה של עליית הנוער ששלחה בני נוער לקיבוצים חילוניים בארץ והן מתוכני הלימוד החילוניים בבתי הספר של האליאנס במרוקו (פיקאר, 2013; צור, 2001). ככלל התלמידים שלמדו באנגליה באו בעיקר ממשפחות שבהן ההורים היו מעוניינים בחינוך תורני משמעותי לילדיהם. כמו משפחות טולידאנו, מונסונגו וברדוגו.

קיים שוני בין הגירת בני נוער וצעירים ללימודים בצרפת ובין הגירת מבוגרים ומשפחות. המהגרים הצעירים הגיעו למסגרת חינוכית, שנתמכה על ידי ממשלת צרפת, והיא סיפקה להם מעטפת חומרית, חברתית וחינוכית. יתרה מזאת, צעירים שזכו במלגת לימודים בתיכון קיבלו אזרחות, והשתלבותם בחברה הכללית הייתה פשוטה יחסית, כיוון שלרוב השפה הצרפתית הייתה שגורה בפיהם, כי במרוקו הם למדו באליאנס. לעומתם, מבוגרים, מהגרי עבודה או פליטים, לא דיברו את השפה המקומית ולא זכו למסגרת תומכת מסודרת, כפי שזכו בני הנוער והצעירים.

מהמגרב למערב –יהודי מרוקו בין שלוש יבשות- יצחק דהן-יהודי מרוקן – בין עלייה למדינת ישראל להגירה לארצות המערב. ההגירה לצרפת וסוגיה- פסיפס ילידי מרוקו בצרפת

עמוד 65