מהמגרב למערב –יהודי מרוקו בין שלוש יבשות- יצחק דהן-יהודי מרוקן – בין עלייה למדינת ישראל להגירה לארצות המערב. ההגירה לצרפת וסוגיה- פסיפס ילידי מרוקו בצרפת
הגירת בני הנוער והצעירים ממרוקו לאקס־לה־בן
אפשר לחלק את הגירת בני הנוער לישיבת אקס־לה־בן לארבעה גלים: הגל הראשון, 1950-1945, פליטים מאירופה, ניצולי שואה ותלמידים אחדים ממרוקו; הגל השני, 1967-1950, פליטים ומהגרים מארצות האסלאם, מצרים וטורקיה, ותלמידים מצפון אפריקה, תוניסיה ואלג׳יריה, ובעיקר ממרוקו; הגל השלישי, 1968- 1990, הגירת בני נוער ממרוקו בעקבות מהומות ופרעות במדינה לאחר מלחמת ששת הימים, כשהצעירים הפסיקו לראות את עתידם במרוקו; הגל הרביעי, 2017-1990, רוב תלמידי הישיבה מצרפת, בני דור שני או שלישי ליוצאי צפון אפריקה(בעיקר ממרוקו) החיים בצרפת או בנים של בוגרי אקס־לה־בן, ותלמידים מעטים מהקהילה הקטנה שנותרה במרוקו בעשור האחרון.
הרב ד״ר יצחק דיין, רבה הראשי של ז׳נבה, בוגר אקס־לה־בן בראשית שנות ה־70, בעל תואר ד״ר לכימיה ממכון ויצמן, שלח את שני בניו ובתו ללמוד באקס־לה־בן.
בשנים 1990-1960 רוב תלמידי הישיבה היו ממרוקו. על פי הנתונים הנמצאים בארכיונים באקס־לה־בן ושנמסרו על ידי הרב הלל ברששת, מנהל הישיבה, והרב רפאל כאהן, מנהל הסמינר לבנות, תומר דבורה, במשך 30 השנים האלה הגיעו ממרוקו למוסדות החינוך (ישיבה, סמינר ובית ספר תיכון) כ־2,500 בנים וכ־1,500 בנות, מתוך יותר מ־5,000 נערים ונערות שהיגרו ללימודים בארצות המערב (לופו, 2004). תלמידים רבים ממרוקו יכלו להזין את מוסדות החינוך באקס־לה־בן, כיוון שבשנת 1948 חיו בקהילה כ־000,263 יהודים, ומלחמת העולם השנייה לא פגעה כלל בקהילה. לרוב התלמידים שלמדו באקס־לה־בן היה רקע תרבותי צרפתי, כיוון שבמרוקו הם גרו בערים פאס, מרקש, מקנס, רבאט וקזבלנקה ולמדו במוסדות אקול נורמל [מוסד יוקרתי לחינוך תיכוני וסמינר למורים בקזבלנקה שבו היו תנאי קבלה מחמירים. הוקם בשנת 1949.], אליאנס, אוצר התורה ותלמוד תורה אם הבנים.
הרב אהרון מונסונגו היה התלמיד הראשון ממרוקו באקס־ לה־בן. אביו, הרב ידידיה מונסונגו[היה הדיין והרב הראשי של העיר פאס במרוקו ולאחר מכן רבה הראשי של מרוקו.], שלח אותו ללמוד בצרפת ב־1946, והוא למד בישיבה שבע שנים. בשנת 1952, בעידודו של הרב חייקין, ראש הישיבה, שב הרב מונסונגו לקזבלנקה כדי לנהל את בית הספר אוצר התורה, ובשנות ה־60 וה־70 הוא ניהל את רשת החינוך אוצר התורה ברחבי מרוקו. בתפקידו זה סייע הרב מוגסונגו בגיוס תלמידים לישיבות באירופה, בעיקר לאקס־לה־ בן, וכן עסק בגיוס כספים בקרב קהילות מרוקו עבור המוסדות התורניים באקס־לה־בן. משנות ה־90 ועד לפטירתו ב־2016 היה הרב אהרון מונסונגו רבה הראשי של מרוקו. הרב גבריאל טולידאנו, נכדו של הרב ברוך טולידאנו, למד אף הוא באקס־לה־בן, אך שלא כרב מונסונגו, הוא לא חזר למרוקו, אלא עלה לישראל, לישיבת פונוביז' ולאחר מכן הקים עם אחיו, הרב מיכאל, אה מוסדות אור ברוך בירושלים (טולידאנו, תשע״ט).
מאפייני הקהילה באקם־׳לה־בו
העיר אקס־לה־בן נמצאת בקרבת העיר ליון שבצרפת וז׳נבה שבשווייץ, למרגלות הרי האלפים, ומתגוררים בה כ־30,000 תושבים. הקהילה באקס־לה־בן היא ליטאית־ספרדית ומורכבת בעיקר מיוצאי מרוקו. בשנת 2019 מנתה הקהילה כ־150 משפחות (כ־1,500 נפש). רוב חברי וחברות הקהילה הם בוגרי הישיבה וסמינר בית יעקב תומר דבורה. הקהילה היא ״חברת לומדים״, דהיינו רוב הגברים מייחדים חלק ניכר מזמנם ללימוד תורה בכולל המקומי או בכוללים שבאזור אקס־לה־בן(ליון, שומברי, גרנובל, ז׳נבה). תחומי העיסוק של תושבי הקהילה הם חינוך, הוראה ומתן שירותים כ״כלי קודש״. בקהילה אין ייצוג למגוון הזרמים ביהדות, פרט לקהילה ברסלבית קטנה(עד שנת 2000 היו בקהילת ברסלב המקומית כ־20 משפחות, אך רובן עלו לישראל) בראשות הרב בן־דיין, מנהל הלימודים הכלליים בסמינר תומר דבורה, ונציג חב״ד במקום, רבי דורון נגר, ישראלי ממוצא תימני. מספר בעלי המקצועות החופשיים בקרב תושבי הקהילה קטן, ביניהם רופא ופסיכולוג, אך הם תושבי חוץ שחזרו בתשובה ואינם בוגרי המוסדות המקומיים. מעמדה החברתי־ כלכלי של הקהילה בינוני־נמוך. רוב חברי הקהילה חיים בצניעות, מאחר שהלימוד הוא העיקר ולא הפרנסה.
סמינר בית יעקב ותיכון חרדי לבנות הוקם על ידי הרב רפאל כאהן והרב שמואל ברייזכר ביוזמתו של הרב חיים חייקין.
על פי הגדרתו של מנחם פרידמן את הקהילה החרדית, אם כי בניגוד לקיים בישראל, רוב החרדים באקם־לה־בן משלבים לימוד תורה ועבודה.
חזר בתשובה בשנת 1975, חסיד ברסלב ציוני, בעל תואר ד״ר במדעי המדינה מאוניברסיטת סורבון בפריז.
מהמגרב למערב –יהודי מרוקו בין שלוש יבשות- יצחק דהן-יהודי מרוקן – בין עלייה למדינת ישראל להגירה לארצות המערב. ההגירה לצרפת וסוגיה- פסיפס ילידי מרוקו בצרפת
עמוד 67
כתיבת תגובה