מורשת יהדות מרוקו

ר׳ וידל הנזכר כמו יתר עמיתיו היו חרוצים בכל התקופה הזו בתיקון תקנות לתועלת הציבור. בשנים שס״ג-שס״ט לבד נכונו כשלושים תקנות מהן ארוכות ומקיפות, עשרים מהן נחקקו בשנת שס״ג לפי חחלוקח חבאח:

משפחח 8        דת ומוסר        5

כלכלח  6        קשרי חוץ       עם השלטון      4

הקדשים          5        סדרי דין         1

מקומה של ההנהגה הרוחנית עולה עכשיו כמוקד העזרה ההדדית בקהילה. החכמים נלחמים למען הצדק ולמען החלשים ונאבקים במגמות חיזוק הפרט והיחיד נגד חיזוק הציבור והקהילה: זוגות שהצליחו הצלחה כלכלית מפקיעים את זכויותיהם של בני משפחה עניים על ידי גירושין מדומים או בדרך ׳הברחה׳, כלומר בדרך של הסתרת רכוש או רישומו בשם אחר. אחרים חפצים להתעשר בכל מחיר, הם מוכרים יין ושכר לנוכרים בניגוד לחוק הממלכתי והקהילתי כאחד. ואחרים, בעלי זרוע, נתלים בפטרונים מוסלמים כדי להשתמט מתשלום מסים. במאבק של בית הדין הם נותנים גיבוי רשמי לחוק המוסלמי לרשום חובות ועסקות בין יהודים לבין עצמם גם בערכאות של גויים כדי להסתייע בהן במאבקם בבעלי הזרוע. והרי החכמים נלחמו בכל כוחם וכמעט בכל דרך להתרחק מפני ערכאות של עכו״ם’!

[לצורך זה חשוב מאמרו של פרוס׳ וזיים זעפרני:

Les relations judéo-musulmanes dans la littérature juridique. Les cas particuliers du recours des tributaires juifs a la justice musulmane et aux autorités representatives de l’état souverain,]

ההבדלים החברתיים היו משמעותיים. ליד בעלי ממון, סיטונאים בייבוא ובייצוא, מתווכים וסוכנים, התפרנסו רבים בצמצום ובדוחק כסוחרים ובעלי מלאכת קטנים. מכאן שאין למשכן הקדשי עניים, להשכירם או למוכרם מחשש פן השוכרים או הקונים יקנו חזקת על הרכוש ולקהילה לא יעמוד הכוח לפנותם. הרבנים קראו לעשירים לנהוג בצניעות רבה, למעט בעדיית תכשיטים ומחלצות כדי שלא לעורר את קנאת העניים. חזרו והתריעו על האיסור בלקיחת ריבית, ופעמים תבעו לנהוג לפנים משורת הדין: דהיינו, גם אם לפי ההלכה זכאית אלמנה רק לדמי כתובתה יש לנהוג בחסד וברחמים, וליתן לה גם את בגדיה ומלבושיה.

התקנות בתקופה זו העלו מומחים לא רק בענייני שחיטה וטריפות שכה הקפידו עליהן הקפדה יתרה אלא גם נתעוררה התביעה לתת דמי שחיטה הוגנים לשוחטים שבאו מקרב כלי הקודש: סופרים, סופרי סת״ם, מוהלים ועוד.

באותן שנים נכונה לראשונה ׳נדבת ירושלים׳, מגבית קבועה שהוותה אבן פינה לתמיכה הכלכלית הסדירה שהושיטו בני ה׳מערב׳ לישוב היהודי בארץ־ישראל.

ר׳ שאול סררו ההוגה ומתקן התקנות; בין רדיפות המוסלמים לבין מוראות האינקביזיציה

דמות ראשית בהנהגה הרוחנית של פאס במחצית הראשונה של המאה הי״ז היה ר׳ שאול שמואל בן דוד סררו, 1655-1602. נראה שהריבוי של תקנות בשנת שס״ג מקורו בין היתר בגישה שהוא, כנראה, היה ממייצגיה, להעמיד את כל חייו של האדם על חיי המוסר והתורה. ואולי ראה את הסבל של אותן השנים כמענה לאותות משמים להיטיב את פני החברה. רבנו כאב את גירוש ספרד ועוד יותר את הגלות שנגזרה על המגורשים לחיות בין מוסלמים פראים. לדידו אם יצטרך לבחור בין המרה לאסלאם לבין המרה לנצרות בכל זאת יבחר בזו האחרונה.

כידוע מתו אלפי יהודים והמירו מאות אחרים ברעב ובמגיפות שפקדו את מרוקו בעשור הראשון של חמאה.

רבנו שאל מדוע המצווה לזכור את יציאת מצרים היא יותר ממתן תורה ומענני כבוד, אין זח אלא כדי לשאוב ממנה ומסיפור נפלאותיה תעצומות נפש. הייסורים ממרקים את כולם וגלות מצרים היא מקור העידוד הגדול שממנו יש ללמוד שחרף השעבוד והספקנות בעם ואפילו במנהיגים יצאו בני ישראל ביד רמה.

תביעה זו דומה להפליא לתקנת המיסוי ב־1608 שהוקדם לה מבוא דרשני ופילוסופי על החובה לקחת חלק במיסי הקהל ללא יוצא מן הכלל. ובאמת התקנות מלוות כמעט תדיר במבוא שנועד להסביר בהרחבה את הרקע לתיקונן.

מתקנות אחדות שנסמכו להן פסקי-דין, ילמד הקורא על יחידי הקהל שנזקקו לערכאות גויים, בניגוד לדעת ההלכה ובעלי ההלכה. ניתן להאזין לשיגם ולשיחם של יהודים עם סביבתם המוסלמית, למרות שכבר מאתיים שנח חצצה חומה בין יהודי פאס לבין יתר תושביה והם ניתנו ב׳מלאח׳, השכונה המיוחדת רק להם.

בתחום הכלכלי היהודים והמוסלמים קיימו ביניהם יחסים הדדיים מרובים במסחר, בהלוואות ובמקרקעין, המלך העניק לקהילה עצמאות מרובה בניהול הקהילה, והשמחות המרובות השופעות והתוססות ודאי הושפעו גם מן מהמקובל בחברה המוסלמית.

אך השיתוף הכלכלי והתרבותי הוא עניין אחד והיחס הנפשי בין שתי הדתות היה עניין אחר: היהודים נקלעו בזמן זה בין שני כוחות מתנגדים וקשים: המוסלמים שיחסם המתנשא על היהודים היה לשם דבר. בתקנות רבות נתבעו בני היהודים שלא לעורר את חמתם של השלטונות המוסלמיים כגון באיסור החמור על מכירת משקאות חריפים וכן שלא להתלבש בהוד ובהדר לבל יעוררו את עינם הרעה של בני המוסלמים. נושא זח זכה למחקר ראשון בספרה הנזכר של פרופ׳ ג׳יין גרבר ולפיכך נסתפק באזכורו.

הכוח השני חיו בני הנוצרים נושא שעוד לא סוכם עד חיום. עד כמה הגיעה פעולת האינקביזיציה במרוקו לעורר קשיים היתה בתולדות הסוחרים היהודים יוצאי פורטוגל. כל כמה שתהליך החדירה של הסוחרים היהודים הצליח יותר כך גברה עוינות האינקביזיציה כלפי היהודים.

1540 ־ 1681: גישת הפתיחות של המגורשים לקבל גם מנהגים מקומיים? ר׳ שמואל אבן דנאן וההנהגה הרוחנית במוקד החברה היהודית– עריכה שלום בר אשר

עמוד 25