מורשת יהדות מרוקו

בקהילת אקס־לה־בן ישנם חמישה בתי כנסת: אחד בישיבה, השני במרכז העיר ושלושה בתי כנסת קטנים הנמצאים בבתיהם של חברי הקהילה. בכל בתי הכנסת נוסח התפילה הוא מרוקאי, ובימים נוראים יש תפילה בנוסח אשכנז רק בישיבה. כפי שהיה נהוג במרוקו, בתי הכנסת המקומיים נקראים על שם המייסדים (בית כנסת יפרח, בית כנסה דרי, בית כנסת בן־דיין שבו מתפללים בנוסח ברסלבי־מרוקאי). מאז הקמת הישיבה בשנת 1945 ועד היום לא נבנו בתי כנסת ומרכזים קהילתיים, אך חל גידול במספר התלמידים במוסדות החינוך לבנים ולבנות.

חברי הקהילה מתגוררים באזור המרוחק ממרכז העיר הנמצא סמוך לישיבה. באזור זה נמצאים רוב בתי הכנסת, המכולת הכשרה, המקוואות, בתי הספר והישיבה הקטנה. מספרם הקטן של חברי הקהילה וריכוזם באזור אחד אינו גורם לבולטות יתר בעיר, בשונה משכונת גולדרס גרין בלונדון או ברוקלין בניו יורק שבהן נוכחות היהודים ניכרת.

הרב שלמה אזגורי, בוגר הישיבה ומורה למתמטיקה בישיבה (זוהר, 2001), הוא נשיא הקהילה ונציגה מול השלטונות המקומיים ומול מוסדות היהודים בצרפת, ומבחינה ארגונית הוא כפוף לרב הישיבה. כפיפות נשיא הקהילה לרב המקומי היא יוצאת דופן בקהילות צרפת, שכן בדרך כלל הרב כפוף לנשיא, שלרוב הוא אדם אמיד התורם מכספו לצורכי הקהילה. זאת ועוד, באקס־לה־בן בתי הכנסת הם פרטיים, ואילו בקהילות בצרפת בתי כנסה, מקוואות, בתי מדרש וכדומה הם ציבוריים־קהילתיים.

ישיבת חכמי צרפת – בית ספר תיכון, ישיבה וכולל אברכים

ישיבת חכמי צרפת [על פי האבות המייסדים, הישיבה היא המשך לדור החכמים ואנשי ההגות שחיו בימי הביניים בחבל טרואה בצרפת, רש״י, רבנו תם ובעלי התוספות.] שבאקס־לה־בן נוסדה לאחר השואה, בשנת 1945, במקום ישיבת חכמי צרפת שהייתה בנודורף, סמוך לשטרסבורג, ותלמידיה הראשונים היו יתומים ופליטים מהשואה. מייסדי הישיבה, הרב ארנסט וייל והרב חיים חייקין משטרסבורג, קבעו את מושבה של הישיבה בווילה מהמאה ה־16. בעברה שימשה הווילה למגורים לבית המלוכה האנגלי בתקופה שהייתם במרחצאות שבעיר. הווילה נבנתה על גבעה נישאה המרוחקת כשני קילומטרים ממרכז העיר, ויש בה שלוש קומות ופארק. המבנה המרכזי בווילה נקרא ״בית השטן״(La Maison du Diable), ובגלל השם הזה מחירה היה נמוך. מכירת הווילה ליהודים הייתה גם מעין פיצוי על השואה. משנות ה־50 ואילך למדו בישיבת חכמי צרפה תלמידים מארצות צפון אפריקה ומהמזרח התיכון, ומשנות ה־60 ואילך למדו במוסד חינוכי זה בעיקר תלמידים שהגיעו ממרוקו.

ייחודה של הישיבה ניכר בכך שנלמדים בה לימודי קודש ולימודי חול, ותלמידי הישיבה ניגשים לבחינות בגרות ממשלתיות. בעשור הראשון לקיומה של הישיבה התקיימו לימודי התיכון הכלליים בבתי הספר שבעיר, שם למדו יחד תלמידים יהודים(כולל בנותיו של הרב חייקין) ותלמידים לא יהודים. בסיום יום הלימודים הכלליים חזרו התלמידים היהודים אל ״הר הישיבה״ הקרוי גם ״מעלה המלכה ויקטוריה״. הצידוק ללימודי החול בישיבה היה על פי דעתם של גדולי הדור, הרב אהרון קוטלר והרב חיים סולובייצ׳יק, שאמרו ״צרפת שאני(שונה)״, בתשובה לשאלת הרב חייקין האם ללמד לימודי חול בישיבה. כוונתם הייתה שבצרפת ניתן ללמוד לימודים כלליים. לפיכך בישיבה נלמדו כל המקצועות בצרפתית, כפי שהסביר הרב חייקין: ״כאן בצרפת אנחנו מלמדים רק בצרפתית, זו ישיבת חכמי צרפת, אנחנו קרובים ליהודי צפון אפריקה, והם מדברים צרפתית ולא יידיש, וצריכים להתחשב בהם״

(2008:161 Yitzchoki)

בישיבה למדו התלמידים במסגרת פנימייתית, ובסיום לימודיהם הם קיבלו תעודת בגרות שאפשרה להם להמשיך ללמוד במוסדות אקדמיים שונים בצרפת. כ־80% מהבוגרים המשיכו ללימודים על־ תיכוניים, אקדמיים ומקצועיים מחוץ לאקס־לה־בן, בערים ליון, שטרסבורג ופריז, ואחרים המשיכו ללימודים תורניים בישיבות בסנדרלנד ובגייטסהד (אנגליה), בישיבת מיר (ארצות הברית) או בישיבות שונות בישראל. בישיבת אקס־לה־בן לא היו מתחים עדתיים בין ספרדים לאשכנזים, מאחר שרוב התלמידים היו ספרדים (רובם ממרוקו) ומיעוטם היו אשכנזים, ומכיוון שהתרבות והשפה הצרפתית שימשו ״מטרייה לחיים בצוותא״. אשר למורשת המרוקאית ולמנהגיה, הייתה הסכמה לשומרם, ומשנות ה־70 ואילך נוסח התפילה ומנהגי מרוקו ״מלכו בכיפה״. כך בימים נוראים הקפידו על נוסח הסליחות כפי שהיה נהוג במרוקו, ואפילו הרב חייקין, אף על פי שהיה יליד ליטא, השתתף בסליחות אלה. זאת ועוד, הקרבה הגאוגרפית למרוקו ונסיעות התלמידים הביתה (למרוקו) אפשרו לתלמידים לקיים קשר שוטף עם הוריהם. מציאות זו הייתה שונה במידה רבה מהחיים בישיבות האנגלופוניות שבהן היה מתח עדתי, נכפה על התלמידים ללמוד יידיש ולהתפלל בנוסח יהודי אשכנז ואף היו שעודדו את הריחוק מבית אבא ולעיתים אף את הניתוק ממנו.

הריחוק של אקס־לה־בן מהמרכזים הגדולים של צרפת (פריז,ליון ומרסיי), היות הישיבה בעיר קטנה ולעיתים אף קפואה ובידוד מבנה הישיבה ממרכז העיר אפשרו למחנכים לעצב אה אישיותם של התלמידים ולחזק את זהותם היהודית.

הכולל באקס־לה־בן הוקם בשנות ה־70 ואפשר לצעירים, לאברכים חדשים ולחוזרים בתשובה מרחבי צרפת ללמוד לימודים תורניים גבוהים. מטרת הכולל הייתה להקים מסגרת ללימודי קודש ברמה גבוהה עבור בוגרי הישיבה ואחרים, כך שלא יצטרכו ללמוד במוסדות אחרים באירופה או בארצות הברית. הרב ראובן אלבז, בוגר ישיבת גייטסהד באנגליה, עמד בראש הכולל מיום היווסדו. הוא נבחר לתפקיד בעקבות לחצם של בוגרי הישיבה יוצאי מרוקו שהיו מעוניינים במינוי הזה, בשל קרבתו התרבותית של הרב אלבז אליהם.

הישיבה היא המרכז הפועם של הקהילה ואפשר לומר שהיא ישיבה שיש לה קהילה. בשנת 1994 החליף הרב יצחק וייל את הרב המייסד חיים חייקין, והוא משמש עד היום(2021) כראש הישיבה. הרב וייל מתגורר במתחם הישיבה על הגבעה, והוא מכהן גם כרב הראשי של העיר.

מהמגרב למערב –יהודי מרוקו בין שלוש יבשות- יצחק דהן-יהודי מרוקן – בין עלייה למדינת ישראל להגירה לארצות המערב. ההגירה לצרפת וסוגיה- ישיבת חכמי צרפת

עמוד 71

פרשת וירא

״וְעָקוּד לְעוֹקֵד פָּץ שִׂיחָה מְעֻלָּה״ –

תחושות העקדה מפי הנעקד

״עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם״, ובראש כולם ניסיון העקדה. על כוחו המיוחד של סיפור העקדה, בריכוז ובעוצמה של התכלית האלוהית, עומד הלומד מיד, שכן כל כך הרבה שאלות רקע ועניין יש לו לשאול ולברר: שאלות של זמן ומקום, של פרטים הכרחיים בסיפור המעשה, שלכאורה אינם זוכים לתיאור או לסיפור או אפילו לציון. על ייחוד זה בסגנון המקרא עמד באופן מעמיק חוקר הספרות והסגנון הידוע א׳ אוארבך בניתוח משווה לדרכי הסיפור והתיאור של יצירות הומרוס. ניתוח זה יש בו כדי לשמש מעין רקע והסבר להרחבות המדרשיות הרבות והמפורטות לסיפור העקדה. על ״אגדות העקדה״, מאפייניהן וכיווניהן כבר עמד ש׳ שפיגל במאמר מופת מקיף ובעל עניין.

וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל־אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה ״. אמירה־שאלה זו של יצחק, הנאמרת מתוך מתח עצום והכנה רבה, שבהם חוזר הפועל ״ויאמר״ ארבע פעמים, משמשת יסוד התבנית של הפיוט שלפנינו. נציג בזה את הפיוט ואת ביאורו, ולאחר מכן נעיין במרכיביו ובמשמעותם המיוחדת:

עוֹקֵד לְעָקוּד לָקַח וְעָלָה

וְעָקוּד לְעוֹקֵד פָּץ שִׂיחָה מְעֻלָּה

אָבִי, אָבִי, מָה זֹאת הַפְּעֻלָּה

הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה

5 אָבִי, אָבִי, אֱזֹר מָתְנֶיךָ

וַעֲשֵׂה בִּי רָצוֹן קוֹנְךָ

בִּקֵּשׁ רַחֲמִים בְּעַד חַנּוּנֶיךָ

אוּלַי יִרְאֶה בַּעֲדִי וּבְעָנְיֶךָ

אָבִי, אָבִי, גַּלֵּה זְרוֹעֲךָ וְחַזֵּק יָדֶיךָ

10 פֶּן יִתְגָּאֵל בְּדָמִי בְּגָדֶיךָ

דְּרוֹשׁ תַּחַן בְּעַד חֲמוּדֶיךָ

אוּלַי יִזְכֹּר אֱלֹהַי חֲסָדֶיךָ

אָבִי, אָבִי, שְׁלַח הָאֵפֶר לְאִמִּי

וְתִרְאֵהוּ וּתְנַחֵם עַל עֲלוּמִי

15 חוּסָה עַל בְּשָׂרִי וְעַצְמִי

אוּלַי מְרַחֵם עַל דַּל מֵעָפָר מְקִימִי

אָבִי, אָבִי, זָרוּק דָּמִי עַל הַמִּזְבֵּחַ

וְיִהְיֶה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ

חָמוֹל עֲלַי כִּי לֹא נִשְׁאַר בִּי כּוֹחַ

20 אוּלַי יַחְמֹל עָלַי נוֹתֵן לַיָּעֵף כּוֹחַ

אָבִי, אָבִי, טֶרֶם תִּשְׁמַע אִמִּי שָׁרָה

וְתִבְכֶּה עָלַי בְּנֶפֶשׁ מָרָה

יְחִידְךָ אַל תַּשְׁחֵת כְּכֶבֶשׂ וּפָרָה

 אוּלַי יָחֹן אוֹתִי הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה

25 אָבִי, אָבִי, כְּמוֹתְךָ אֶמְצָא כֹּפֶר

כִּי אַתָּה מָשׁוּל בְּעָפָר וָאֶפֶר

לְבָבְךָ לְזַכּוֹת שׁוֹכֵן שְׁמֵי שֶׁפֶר

אוּלַי יִתֵּן לִי ה׳ פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר

אָבִי, אָבִי, מַאֲכֶלֶת לָקַחַת בְּיָדֶיךָ

30 לִשְׁחֹט אֶת בִּנְךָ יְחִידְךָ

נוֹרָא יָשִׂים יִרְאָתוֹ לְנֶגְדְּךָ

אוּלַי יִפְדֶּה אוֹתִי כְּמוֹ פָּדֶךָ

אָבִי, אָבִי, סְכֵה אֶת שַׁוְעָתִי

וְהִבִּיטָה אֶל דִּמְעָתִי

35 עַתָּה אָקוּם וְתָקִים אֶת שְׁבוּעָתִי

הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי

אָבִי, אָבִי, פָּתַּח מַאַסְרִי

כִּי הָיִיתִי שֶׂה לִמְשֹׁךְ בְּאַפְסָרִי

צְפֵה כִּי מִפַּחַד אֵל סָמַר בְּשָׂרִי

40 וּמֵעִם ה׳ יָבוֹא עֶזְרִי

אָבִי, אָבִי, קַדֵּשׁ שֵׁם אוֹהֲבָךְ

וְקַח אַיִל אֲשֶׁר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ

רוּץ לְהַגִּישׁוֹ תַּחַת חֲבִיבְךָ

וֶאֱמֹר אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ

45 אָבִי, אָבִי, שׁוּבָה אֶת שְׁבִיתִי

וְהַשִּׁיבֵנִי לְשָׁלוֹם אֶל בֵּיתִי

חֵרֶף זֹאת יֹאמְרוּ שָׁאַרִתִי

יִחְיוּ מֵתֶיךָ יָקוּמוּ נְבֵלָתִי

1. 1. עוקד: כינוי לאברהם, על פי בר׳ כב, ט, ״ויעקר את יצחק בנו״. לעקוד: כינוי ליצחק כנ״ל, ובעקדה ״עת שערי רצון״, ״עוקד והנעקד״. 2. ועוקד… מעולה: שאלה במקומה ואמירה נכונה. 3. אבי, אבי: הפייטן מכפיל את הפנייה הן לשם חיבה והן להדגיש את גודל התמיהה, על פי בר״ר נו, ה, ״ויאמר יצחק אל אברהם אביו אבי, למה אבי שני פעמים כדי שיתמלא עליו ־חמים״. 4. הנה… לעולה: והוא לשון הפסוק בר׳ כב, ז. 6-5. אבי… קונך: על פי אוצר המדרשים, מדרש ויושע עמ׳ קמו: ״השיב יצחק לאביו ״אבי מהר עשה בי רצון קונך והוא יעשה רצונך״׳, ובאיכ״ר כד: ״פתח יצחק יאמר… ונעקדתי ברצון לבי על המזבח״. 8-7. בקש… ובענייך: הדובר הופך כאן מיצחק הנעקד ליצחק האב המבקש בעד כלל ישראל. חנוניך: על פי בבלי פסחים פז ע״א, וכאן כינוי לעם ישראל. 10-9. אבי… בגדיך: על פי מדרש תנחומא (וירא כג): ״אמר לו אבא אסרני… ידי ורגלי מפני שהנפש חצופה היא… שמא אזדעזע ויפסל הקרבן״, ובב״ר נו, יא, ״שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך״. והשוו ילקוט שמעוני כמובא להלן. 12-11. דרוש… חסדיך: בזכות מעשה זה שאנו עושים נוכל לדרוש תחינה וחנינה בעבור עם ישראל. חמודיך: בניך. אולי… חסדיך: ובזכות זאת יגאל את כלל ישראל. 14-13. אבי… עלומי: השוו לפיוט ״עת שערי רצון״: ״קח עמך הנשאר מאפרי ואמור לשרה זה ליצחק ריח״, והוא, על פי ילקוט שמעוני, וירא צו: ״אל יצחק: אבא מהר עשה רצון יוצרך ושורפני יפה ואפר שלי הולך לאמי כל זמן שתראהו אמי תאמר זהו בני…״. 16-15. חוסה… מקימי: על דרך התיאורים במדרשים שונים, כגון מדרש ויושע, עמ׳ קמו: ״מיד נפלה אימה גדולה על יצחק שלא ראה כלום בידו לעולה… מיד נזדעזע יצחק וירגזו אבריו…״. מרחם… מקימי: כינוי לקב״ה, על פי תה׳ קיג, ז. 18-17. אבי… ניחוח: על דרך תיאור מעשה הקורבן, ״וזרקו את הדם על

המזבח סביב…״(וי׳ א, ה), ״אשה ריח ניחוח לה׳(שם, ט). 20-19• ^חמול•״ כוח: אף כאן מביעים דבריו של יצחק חרדה מן המעשה וציפייה להצלה. נותן ליעף כוח: כינוי לקב׳׳ה, על פי יש׳ מ, כט. 22-21. אבי… מרה: יצחק מביע כאן את דאגתו לאמו, ובעקבותיה התקווה שעוד יזכה להצלה. 24. העונה… צרה: כינוי לקב״ה על פי תענית ב, ד. 25. אבי… כופר: כמו שאתה ניצלת ממיתה ביד נמרוד, כך אנצל אני. 26. כי… ואפר: על פי המדרש לבר׳ יח, כז: ״ואנכי עפר ואפר״; בר״ר מט, כז: ״אילו הרגני נמרוד לא הייתי עפר, ואילו שרפני לא הייתי אפר״. 27. לבבך לזכות: שיהא לבבך זך ושלם. שוכן שמי שפר: כינוי לקב״ה. 28. יתן… אפר: על פי יש׳ סא, ג. 30-29. אבי… יחידך: על פי בר׳ כב, י: ״וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו״. 31. נורא… לנגדך: יראה שבלבו• ³²• אולי- פדך: השוו טורים 26-25. 33. אבי… שועתי: ראה והבט לתפילתי. 34. והביטה… דמעתי: שהיו דמעות המלאכים נושרות ומתערבות בדמעותיו של יצחק. 35. עתה… שבועתי: הנה אני קם מעל המזבח ותתקיים ההבטחה, ״כי ביצחק יקרא לך זרע״ (בר׳ כא, יב), ושבועת ״כה יהיה זרעך״ (ילק״ש וירא, קא). 36. הנה אל ישועתי: על פי יש׳ יב, ב, הנה הקב׳׳ה עומד ומצווה אותך, ״אל תשלח ידך אל הנער״׳. 38-37. אבי… באפסרי: בעקבות התגלות ה׳ פתח את קשרי העקדה. 40-39. מפחד… עזרי: מהתגלות ה׳ עתה סמר בשרי ש״היו עיניו מרופפות וצופות לשכינה והרים קולו ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי…״ ילק׳׳ש, וירא, קא. 41. אבי… אוהבך: קבל עליך מצוותו, ״את תשלח ידך אל הנער״. 43-42. וקח… חביבך: על פי בר׳ כא, יג, ״והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו… ויעלהו לעולה תחת בנו״. 44. אשרי… בך: על פי תה׳, פד יג. 48-47. חרף… נבלתי: שמכאן תתקיים האמונה בתחיית המתים, על פי ילק״ש, וירא קא ׳׳… כיוון שהגיע החרב לצואר פרחה ויצאה נשמתו של יצחק, וכיוון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים, ׳אל תשלח ידך אל הנער׳, חזרה נפשו לגופו והתירו ועמד יצחק, וידע יצחק שכך עתידים המתים לחיות, ופתח ואמר ברוך אתה ה׳ מחיה המתים…״. יחיו… נבלתי: על פי יש׳ כו, יט, ונדרש על תחיית המתים, בבלי כתובות, קיא ע״א ועוד.

עמוד57