מורשת יהדות מרוקו

בקהילת אקס־לה־בן ישנם חמישה בתי כנסת: אחד בישיבה, השני במרכז העיר ושלושה בתי כנסת קטנים הנמצאים בבתיהם של חברי הקהילה. בכל בתי הכנסת נוסח התפילה הוא מרוקאי, ובימים נוראים יש תפילה בנוסח אשכנז רק בישיבה. כפי שהיה נהוג במרוקו, בתי הכנסת המקומיים נקראים על שם המייסדים (בית כנסת יפרח, בית כנסה דרי, בית כנסת בן־דיין שבו מתפללים בנוסח ברסלבי־מרוקאי). מאז הקמת הישיבה בשנת 1945 ועד היום לא נבנו בתי כנסת ומרכזים קהילתיים, אך חל גידול במספר התלמידים במוסדות החינוך לבנים ולבנות.

חברי הקהילה מתגוררים באזור המרוחק ממרכז העיר הנמצא סמוך לישיבה. באזור זה נמצאים רוב בתי הכנסת, המכולת הכשרה, המקוואות, בתי הספר והישיבה הקטנה. מספרם הקטן של חברי הקהילה וריכוזם באזור אחד אינו גורם לבולטות יתר בעיר, בשונה משכונת גולדרס גרין בלונדון או ברוקלין בניו יורק שבהן נוכחות היהודים ניכרת.

הרב שלמה אזגורי, בוגר הישיבה ומורה למתמטיקה בישיבה (זוהר, 2001), הוא נשיא הקהילה ונציגה מול השלטונות המקומיים ומול מוסדות היהודים בצרפת, ומבחינה ארגונית הוא כפוף לרב הישיבה. כפיפות נשיא הקהילה לרב המקומי היא יוצאת דופן בקהילות צרפת, שכן בדרך כלל הרב כפוף לנשיא, שלרוב הוא אדם אמיד התורם מכספו לצורכי הקהילה. זאת ועוד, באקס־לה־בן בתי הכנסת הם פרטיים, ואילו בקהילות בצרפת בתי כנסה, מקוואות, בתי מדרש וכדומה הם ציבוריים־קהילתיים.

ישיבת חכמי צרפת – בית ספר תיכון, ישיבה וכולל אברכים

ישיבת חכמי צרפת [על פי האבות המייסדים, הישיבה היא המשך לדור החכמים ואנשי ההגות שחיו בימי הביניים בחבל טרואה בצרפת, רש״י, רבנו תם ובעלי התוספות.] שבאקס־לה־בן נוסדה לאחר השואה, בשנת 1945, במקום ישיבת חכמי צרפת שהייתה בנודורף, סמוך לשטרסבורג, ותלמידיה הראשונים היו יתומים ופליטים מהשואה. מייסדי הישיבה, הרב ארנסט וייל והרב חיים חייקין משטרסבורג, קבעו את מושבה של הישיבה בווילה מהמאה ה־16. בעברה שימשה הווילה למגורים לבית המלוכה האנגלי בתקופה שהייתם במרחצאות שבעיר. הווילה נבנתה על גבעה נישאה המרוחקת כשני קילומטרים ממרכז העיר, ויש בה שלוש קומות ופארק. המבנה המרכזי בווילה נקרא ״בית השטן״(La Maison du Diable), ובגלל השם הזה מחירה היה נמוך. מכירת הווילה ליהודים הייתה גם מעין פיצוי על השואה. משנות ה־50 ואילך למדו בישיבת חכמי צרפה תלמידים מארצות צפון אפריקה ומהמזרח התיכון, ומשנות ה־60 ואילך למדו במוסד חינוכי זה בעיקר תלמידים שהגיעו ממרוקו.

ייחודה של הישיבה ניכר בכך שנלמדים בה לימודי קודש ולימודי חול, ותלמידי הישיבה ניגשים לבחינות בגרות ממשלתיות. בעשור הראשון לקיומה של הישיבה התקיימו לימודי התיכון הכלליים בבתי הספר שבעיר, שם למדו יחד תלמידים יהודים(כולל בנותיו של הרב חייקין) ותלמידים לא יהודים. בסיום יום הלימודים הכלליים חזרו התלמידים היהודים אל ״הר הישיבה״ הקרוי גם ״מעלה המלכה ויקטוריה״. הצידוק ללימודי החול בישיבה היה על פי דעתם של גדולי הדור, הרב אהרון קוטלר והרב חיים סולובייצ׳יק, שאמרו ״צרפת שאני(שונה)״, בתשובה לשאלת הרב חייקין האם ללמד לימודי חול בישיבה. כוונתם הייתה שבצרפת ניתן ללמוד לימודים כלליים. לפיכך בישיבה נלמדו כל המקצועות בצרפתית, כפי שהסביר הרב חייקין: ״כאן בצרפת אנחנו מלמדים רק בצרפתית, זו ישיבת חכמי צרפת, אנחנו קרובים ליהודי צפון אפריקה, והם מדברים צרפתית ולא יידיש, וצריכים להתחשב בהם״

(2008:161 Yitzchoki)

בישיבה למדו התלמידים במסגרת פנימייתית, ובסיום לימודיהם הם קיבלו תעודת בגרות שאפשרה להם להמשיך ללמוד במוסדות אקדמיים שונים בצרפת. כ־80% מהבוגרים המשיכו ללימודים על־ תיכוניים, אקדמיים ומקצועיים מחוץ לאקס־לה־בן, בערים ליון, שטרסבורג ופריז, ואחרים המשיכו ללימודים תורניים בישיבות בסנדרלנד ובגייטסהד (אנגליה), בישיבת מיר (ארצות הברית) או בישיבות שונות בישראל. בישיבת אקס־לה־בן לא היו מתחים עדתיים בין ספרדים לאשכנזים, מאחר שרוב התלמידים היו ספרדים (רובם ממרוקו) ומיעוטם היו אשכנזים, ומכיוון שהתרבות והשפה הצרפתית שימשו ״מטרייה לחיים בצוותא״. אשר למורשת המרוקאית ולמנהגיה, הייתה הסכמה לשומרם, ומשנות ה־70 ואילך נוסח התפילה ומנהגי מרוקו ״מלכו בכיפה״. כך בימים נוראים הקפידו על נוסח הסליחות כפי שהיה נהוג במרוקו, ואפילו הרב חייקין, אף על פי שהיה יליד ליטא, השתתף בסליחות אלה. זאת ועוד, הקרבה הגאוגרפית למרוקו ונסיעות התלמידים הביתה (למרוקו) אפשרו לתלמידים לקיים קשר שוטף עם הוריהם. מציאות זו הייתה שונה במידה רבה מהחיים בישיבות האנגלופוניות שבהן היה מתח עדתי, נכפה על התלמידים ללמוד יידיש ולהתפלל בנוסח יהודי אשכנז ואף היו שעודדו את הריחוק מבית אבא ולעיתים אף את הניתוק ממנו.

הריחוק של אקס־לה־בן מהמרכזים הגדולים של צרפת (פריז,ליון ומרסיי), היות הישיבה בעיר קטנה ולעיתים אף קפואה ובידוד מבנה הישיבה ממרכז העיר אפשרו למחנכים לעצב אה אישיותם של התלמידים ולחזק את זהותם היהודית.

הכולל באקס־לה־בן הוקם בשנות ה־70 ואפשר לצעירים, לאברכים חדשים ולחוזרים בתשובה מרחבי צרפת ללמוד לימודים תורניים גבוהים. מטרת הכולל הייתה להקים מסגרת ללימודי קודש ברמה גבוהה עבור בוגרי הישיבה ואחרים, כך שלא יצטרכו ללמוד במוסדות אחרים באירופה או בארצות הברית. הרב ראובן אלבז, בוגר ישיבת גייטסהד באנגליה, עמד בראש הכולל מיום היווסדו. הוא נבחר לתפקיד בעקבות לחצם של בוגרי הישיבה יוצאי מרוקו שהיו מעוניינים במינוי הזה, בשל קרבתו התרבותית של הרב אלבז אליהם.

הישיבה היא המרכז הפועם של הקהילה ואפשר לומר שהיא ישיבה שיש לה קהילה. בשנת 1994 החליף הרב יצחק וייל את הרב המייסד חיים חייקין, והוא משמש עד היום(2021) כראש הישיבה. הרב וייל מתגורר במתחם הישיבה על הגבעה, והוא מכהן גם כרב הראשי של העיר.

מהמגרב למערב –יהודי מרוקו בין שלוש יבשות- יצחק דהן-יהודי מרוקן – בין עלייה למדינת ישראל להגירה לארצות המערב. ההגירה לצרפת וסוגיה- ישיבת חכמי צרפת

עמוד 71