מהמגרב למערב –יהודי מרוקו בין שלוש יבשות- יצחק דהן-יהודי מרוקן – בין עלייה למדינת ישראל להגירה לארצות המערב. ההגירה לצרפת וסוגיה- המנהיגות החינוכית באקס־לה־בן

המנהיגות החינוכית באקס־לה־בן

הרב חיים חייקין, מייסד וראש הישיבה, דמות מיתולוגית בקהילה באקס־לה־בן, במשך 50 שנה (1993-1945) היה הרוח החיה בישיבה. הוא נולד בשנת 1907 בקוסובה שבליטא, לא רחוק מהגבול הפולני. בנעוריו למד בישיבה של החפץ חיים בראדין במשך כשבע שנים, והיה מקורב לרב אלחנן וסרמן ולחפץ חיים. בעידודם הגיע בשנת 1938 לאלזס שבצרפת, כדי לעמוד בראש ישיבת חכמי צרפת בעיירה נודורף הסמוכה לשטרסבורג, שם החליף את הרב שמחה וסרמן שסיים את תפקידו. הבחירה ברב חייקין לעמוד בראש ישיבת חכמי צרפת הייתה בתמיכתו של הרב ארנסט וייל, מרבניה המרכזיים של יהדות אלזס־לורן.

בזמן מלחמת העולם השנייה שירת הרב חייקין בלגיון הזרים הצרפתי ואף היה שבוי בידי הגרמנים במשך חמש שנים. תקופה זו עיצבה אותו והשפיעה על דרכו החינוכית בעתיד. בתום המלחמה קרא הרב וייל לרב חייקין לסייע לו בהקמתה מחדש של ישיבת חכמי צרפת באקס־לה־בן. באזור זה גרו יהודים רבים שברחו מאירופה הכבושה, והמקום היה חלופה טובה לישיבה בשטרסבורג שנסגרה. חלקם של הרבנים המתונים משטרסבורג (הרב וייל, הרב גרשון כאהן, הרב דויטש והרב רפאל כאהן) בקביעת דרכה החינוכית של ישיבת חכמי צרפת המחודשת היה רב. הם קבעו ששפת הלימוד תהיה צרפתית ולא יידיש ובירכו על הקמת בתי הספר התיכון בעיר, מה שאפשר לתלמידים ללמוד לימודים כלליים ולהיבחן בבחינות הבגרות הארציות.

הרב אברהם קלמנוביץ והרב משה שניידר ראו בגיוס תלמידים ממרוקו מעשה הצלה מידי המסגרות החילוניות של אליאנס ועליית הנוער בישראל, ודרך מהירה לבניית מנהיגות תורנית ושדרה של תלמידי חכמים ילידי מרוקו. לעומתם, הרב חייקין רצה לסייע למוסדות החינוך היהודיים במרוקו ולשקם את החיים היהודיים בצרפת באמצעות הכשרת מנהיגות חינוכית וחיזוק הזהות היהודית של צעירים ממרוקו שיפנו ללימודים אקדמיים לאחר לימודי התיכון. לרב לא היה עניין להתחרות בסמינר לרבנים בצרפת ואף התנגד להענקת תוארי רבנות לתלמידיו. הוא ראה באקס־לה־בן מרכז להפצת תורה באמצעות בוגרים העובדים כמחנכים בערי צרפת שבהן התיישבו המהגרים מצפון אפריקה במחצית השנייה של המאה ה־20 או כמחנכים במרוקו.

הרב חייקין היה גשר בין העולם הישן לעולם החדש לאחר חורבן אירופה. מוצאו בעולם הישן, בליטא היהודית שבה היו מפעלי תורה גדולים כמו זה של החפץ חיים. במלחמת העולם השנייה נשבה הרב חייקין על ידי הגרמנים, ומשנחלץ אסף את כוחותיו והפך מפליט ומקורבן מלחמה למחוללה ולמחדשה הרוחני של יהדות אירופה בכלל ויהדות צרפת בפרט. מוראות מלחמת העולם השנייה הביאוהו להבנה שהעם היהודי נמצא בשעת חירום.

בעיני הרב חייקין יהדות מרוקו הייתה רֵזֶרְבוּאָר שעל יסודותיו ניתן היה לבנות את העולם הרוחני במרוקו ובצרפת. לרב חייקין היה יחס אוהב ומוקיר כלפי יהודי מרוקו. הוא לא ראה בהם את ה״אחר״ כמו העולם החרדי האשכנזי בישראל, להפך, הוא טיפח את בני הקהילה והכשיר אותם להיות מנהיגיה הרוחניים של צרפת. יתרה מזאת, הוא ראה ביהודי מרוקו מקור לתרומות ולגיוס כספים למען הישיבה. מידי שנה בשנה יצאו הוא או ראשי הישיבה למרוקו לגיוס תלמידים וכספים. השתתפות הרב חייקין ב״סליחות״ בנוסח יהודי מרוקו מעידה על פתיחותו ועל רגישותו כלפי מורשתם התרבותית של תלמידיו הספרדים, השונה מהמורשת האשכנזית שעליה גדל. הרב חייקין היה דמות מקרבת ויחסו לתלמידים היה חם ואבהי. הוא התגורר בקרבה החניכים בפנימייה ושימש עבורם דמות אב ואם שלא היו בקרבת מקום. עד היום תלמידיו נושאים את שמו באהבה ובהערצה.

הרב גרשון כאהן, מראשי הישיבה בשנותיה הראשונות, נולד בשנת 1924 באחד מכפרי אלזס, והיה מקורב לרבנים הראשיים שם, הרב ארנסט וייל והרב אמריק דויטש. כמו צעירים אחרים באזור זה, הוא למד לימודים כלליים והתעתד להיות וטרינר, אך מלחמת העולם השנייה קטעה את תוכניותיו. מייד לאחר המלחמה, בשנת 1945, החל ללמוד באקס־לה־בן, ואחר כך כיהן כרב באזור שטרסבורג. בשנת 1955 ביקש הרב חייקין מהרב כאהן לסייע לו בניהול ישיבת חכמי צרפת. במשך עשרות שנים היה הרב כאהן יד ימינו של הרב חייקין ו״שר החוץ״ של ישיבת חכמי צרפת. במסגרת תפקידו גייס הרב כספים למען הישיבה בקרב קהילות יהודיות בצרפת ובמרוקו, שכנע תלמידים במרוקו ללמוד באקס־לה־בן ויעץ למעוניינים ללמוד לימודים אקדמיים בשטרסבורג שבה הייתה קהילה יהודית דתית מאורגנת שקלטה בחום צעירים ממרוקו. בשנות ה־60 אמר הרב כאהן על יהדות מרוקו של תקופתו שגם מה שנשאר ממנה בשנים שאחרי גלי העלייה הגדולים לישראל היה הרבה יותר עשיר ממה שנמצא בצרפת של שנות ה־60. מלבד היותו מגייס כספים ויועץ לתלמידים, לימד הרב כאהן בישיבה וקבע עיתים לתורה.

מהמגרב למערב –יהודי מרוקו בין שלוש יבשות- יצחק דהן-יהודי מרוקן – בין עלייה למדינת ישראל להגירה לארצות המערב. ההגירה לצרפת וסוגיה- המנהיגות החינוכית באקס־לה־בן

עמוד 78