השירה היהו. העמ. לערובי-י.לסרי


השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-שים לב חתני

נתהללא ייא ערוצי

שים לב חתני

 

לערוצ פוצט כאס לבללאר

החתן בתוך כוס הבדולח

 

וואנא עזבא ליה סתהיתו

ואנוכי רווקה ואליו אשתוקק

 

דאזו עאמאיין מן עשקו

חלפו שנתיים מאהבתו

 

ללי הואא מא ראני וואנא מא ריתו

שלא ראה אותי ולא ראיתי אותו

 

ווננאס כללהום סתהאוו עשקתו

והאנשים כולם חמדו אהבתו

 

בלחק לערוצא הייא ללי עבבאתו

אך רק הכלה לקחה אותו

 

באבא לערוצ ייא חביבי, מאדאל ווחשי ליכ

חביבי הוי חביבי, ערגותי לך רבות

 

ווללי לעב יילעבלכ, בידי אנא נחננילכ

והמשחק לא ישחק, חיננא בכפותיך אתנה

 

נתהללא ייא ערוצי, לא תטוול גיבא מאררא

זכור היטב חתני, אל תאריך עלי גלות מרה

 

לא יזיוו אולאד לחחראם, ייעבביווני וואנא גריבא

פן יבואו בני עוולה, ייקחוני ואני זרה

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-באבא לערוצ גדד עיני אדוני החתן שווה לעיני

באבא לערוצ גדד עיני

אדוני החתן שווה לעיני

 

באבא לערוצ סנסלא בבזאיימהא

אדוני החתן, שרשרת עם אבזמים

 

ווללא טאבע נעללגו באיין לעינין

או חותם, אתלהו בין העיניים

 

ייא מולאנא עטיני, באס נכאפי עדייאני

ריבוני ! תן לי במה אגמול לאויבים

 

באס נכאפי, ייא ללי עמל כירו, פייא

ובמה אגמול לזה, שעשה בי מעשים טובים

 

וונזיד וונכאפי, ייא ללי עמל עארו פייא

ואוסיף ואגמול לזה, אשר פעל בי רעות

 

וועארו בן עאר, ווזזמאן טוויל עליה

כי רעתו בין הדיבות, והעתים עלי ארוכים

 

ובאבא רבבי תעטיני באס נכאפיה

אלוהי, ריבוני, תן לי במה אשיב לי גמולים

 

 

באבא לערוצ גדר עיני פלמעזזא

אדוני החתן, כעיני ברוב יקרותי

 

וולעוד אילאטאח פיהא ייעמיהא

אם נגע בה קיסם, מובטח עוורונה

 

ווליא זא באבא לערוצ, הווא ללי ידאוויהא

וכשיבוא אדוני החתן, הוא אשר ירפאנה

 

לחבאב ייא לחבאב

ידידים, הוי ! ידידים

 

מא תסאלו עלא ללי גאב

אל נא תשאלו על רחוקים

 

ווילא צאחבכום פלעדאב

ואם חבריכם מתייסר ומתענה

 

סי חאד לא מן סאל עליה

איש לא שאל ואין עונה

 

ייא באבא רבבי, גיר כלליני עאייסא

אלוהי ריבוני, רק השאירני בחיים

 

חתתא נתפאייז פטיוח לעדייאן

עד כי אתמוגג בנפול האויבים

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-למחבבא בנת לחחראם האהבה בת נבזים

למחבבא בנת לחחראם

האהבה בת נבזים

כדדכ צנצאר מא בין למא וולכאף

לחייך גלגל, בין מים ומערת מוצאם

 

ווזיזנכ ייא לאללא, יתתנעתתו ביה נצארא

ויופיך, גברתי, ישבחוהו, נוצרים ואדם

 

לגצצא וולגרון, טאייחין עלא לכתאף

רעמת השיער והצמות, גולשות על הכתפיים

 

ווסתהיתלכ ייא לאללא, זזוהר בעמארא

ואיחלתי לך גברתי, פנינים בכמות

 

וולהאעד ללי בינאתנא, לכאתם אימארא

והברית הכרותה בינינו, היא טבעת ואות

 

דאבא ראה לאחוני פי ברז עאלי ופיה זינכ

עתה השליכוני על מגדל גבוה ויופיך בתוכו יש

 

ווקפאלו דלחדיד וודפפתו רומייא

מנעוליו מברזל, ומפתני יפה וחדיש

 

ווילא צקאווק, אהלי, גוללהום בכיר

וכשישאלוך בני משפחתי, אמרי להם הכל טוב

 

וואנא מא שפתו, וואלא הווא טלל עלייא

לא ראיתיו אני, והוא עלי לא השקיף שוב

 

וולמחבבא בנת לחחראם וורבטא זגבייא

האהבה בת נבזים, וקשרה ביש ועלוב

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-וונשוף חביב לעזיז ואראה אהובי היקר

 

וונשוף חביב לעזיז

ואראה אהובי היקר

 

דדאר ללי פרקת עלייא לחביב תכון כאלייא

הבית שהפרידני מאהובי, יהיה לחורבן

מא ייכבר פיה לא רביע וואלא נוואר

לא יצמח בו כל דשא, ולא שושן

מא יטח פיהא לא סתא וואלא נזום ללייאלי

לא יפקדהו המטר, ולא כוכבי הלילה

וואנא גרדי נרא לחביב, דדי ייגדרני בלגדר

כי חפצי לראות אהובי, אשר בגד במעילה

וומשית ווזית, ציבתו גאעעד פבאב לבית

הלכתי הלוך ושוב, ומצאתיו ישוב בשער הבית

הזז עיניה אושאף פייא וותתעאמא

נשא עיניו והביט בי, ונהיה לסומא כעת

חסת קלבי, דאז מננו מזרג חדידי

חשתי בלבי, פילח אותו חץ ברזל חד

מזראג חדיד, זא עלא וועלם מן בלאד ררוואמא

חץ ברזל, הובא מארץ אירופה במיוחד

וונשוף חבי לעזיז, ווחתתא אנא נתתעאמא

ואביטה באהובי היקר, וגם אני נסתמאתי

וואנא מרבוטא, ווררבאט עלייא בלחקק

ואני כבולה נקשרתי, בחבל קלוע ולח

חתתא שיך ררבאט, ציפדלי ררבאט

כי נשיא האהבות אלי כבלו שלח

חללת חזאמי ווסדדיתו תאקי

שחררתי אזורי, ושוב קשרתיו בבטחון

וואנא גרדי בזזין ייבאת פי סוני

ואני רצוני כי ביופי בחיקי ילון

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-טייחוני פי רזאל מעווז הפילוני בגורל בעל פתלתל

טייחוני פי רזאל מעווז

הפילוני בגורל בעל פתלתל

 

וואס דדאני ייא ייממא נזווז

אמא !! מדוע להתחתן איכפת היה לי

וועלא זזוואז הזרת סבאבי

כי למען נישואים, הפקרתי מזלי

 

טייחוני פי ראזל מעווז

הפילוני בגורל בעל פתלתל

 

ווהאגדא מא עמלולי חבאבי

כל עשו לי ידידי, בעצה ובמעל

 

עלאס ייתכססף עלייא זי וולד למרא

ומדוע יתחצף עלי, כל ילוד אשה

 

האגדא מא עמלולי ייאמי

ככה גרמו לי, ימי שנותי לבושה

 

וליום דדיתהא בוואחד מררא

היום נפלתי למשכב, בסוג מחלה

 

ווסבאב מרדי הייא גבינא

ועילת מחלתי, היא תוגה אומללה

 

הננית באבא וויממא

זנחתי אבי ואמי נטשתי

 

מסית וותבבעת לאללא וומאלי

לפי בחור חיפשתי וביקשתי

 

ללאלה ייא רבבי, ללאלה ייא רבבי

 האל אלוהי, ריבוני

 

וונתי הווא ללי תכזר מן חאלי

המביט ורואה מצוקתי ועונשי

 

מללפוג מא כאן דככאן

ממעל אין כאן עשן

רבבי בלאני בעדרא

האל פגע בי, באחת העדינות

 

וומפדדלא עלא זמיע לבנאת

ומועדפת על פני כל הבנות

 

תזורני ייא עמרי כל יום מררא

בקרי אותי משוש חיי, פעם ביום בלחישה

 

לאזמכ צערפ, עליכ ררוח פנאת

חובה עליך לדעת, כי הנפש תשושה

 

חובב לבנאת יפנני, וושעלתלי נארהום

אהבת הבנות מתישה, נדלקו בי להבים

 

נזלת ללוואד נתבררד

וירדתי לנחל לטבול בצוננים

 

וודרבוני בזזין חזארהום

אך הן היכוני בנוי ויפי אבנים

 

ממלפוג מא כאן דככאן

ממעל, אין כאן עשנים

 

או, מללתחת שעלתלי חבבת ניראנהום

אך מלמטה, בערה חיבת אהבים

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-הוואכ זרחלי כבאדי אהבתך פצעה קרבי

הוואכ זרחלי כבאדי

אהבתך פצעה קרבי

 

ייא מחבובי עאיירוני ביכ ננאס

אהובי !! חירפוני בגללך אנשים

 

קותלהום מחבובי מחבובכ חרטאני

אמרתי להם, הלא אהובכם נחות עבדים

 

סכתו ייא האדוכ נאס

חסו לכם אתם האנשים

 

אנא בידא ווזזביבי וואתאני

כי אני לבנה, וצבע הסגול לי התאים

 

אומא נתהננא עלא מחבובי

ולא אשקוט על האהוב

 

חתתא יבאת קדאמי

עד ילון אצלי קרוב

 

ייא לאללא ראני מריד בהוואכ

הו גברתי, אהבתך אותי ניגעה

 

ווהוואכ זרחלי כבאדי

ואהבתך כל קרבי פצעה

 

נזהא ייא לאללא נכון חדאכ

אעלוץ גברתי, אם אשהה אצלך

 

וונבכי, אילא נכון גאדי

ואבכה אם בלעדיך אלך

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-וולד לארד ייתפככר ללי וולדתו בן אדמה יזכור את מולדתו

%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%9e%d7%99%d7%aaפיוט בן אדמה שיהודי מרוקו נוהגים עד עצם היום הזה לשיר אותו שהפסקה בין מוסף למנחה

וולד לארד ייתפככר ללי וולדתו

בן אדמה יזכור את מולדתו

 

וולד לארד ייתפככר ללי וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב לחיק אומנתו

 

גזייל מן סבאב, קולו לוולד כמס סנין

צבי יפהפה, אמרו לבן חמש

 

דרוזו כיף שמס טאלעין

מדרגותיו עולות, כצאת השמש

 

אוממו תפרח ביה תטלב לרבב לחנין

אמו תשמח בו, ובריבון עולמים צפציר

 

כללי וולדי ייא רבבי, נתין כלקתו

השאר, אלהי, בני בחיים, כי אתה היוצר !

 

וולד עסר סנין, לאדאב מא תכרהלו

בן עשר שנים אל תחסכו לו מוסר השכל

 

סוואיי בסוואי ייתרתתבלו עקלו

כי לאט לאט יתייצב לו השכל

 

תכללמו מעאה בלמחננא או בששרולו

דברו עמו בחנונות, ותנו לו בשורתו

 

מפססס ייאסר ענד אהלו ווקבילתו

מדושן עונג הרבה, בקרב ביתו ומשפחתו

 

וולד לארד ייתפככר ללי וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב לחיק אומנתו

 

אמא לדאד וולד לעשרין

ומה נעימים ימיו של בן עשרים

 

פרכ לגוזלאן מא ייסבהלו פלחין

עופר האיילים, לא ידמה לו בפניו יפי התארים

 

ייטנז עלא שייוכ, ידחכ עלא למעללמין

ילעג לזקנים ויצחק למלומדים יודעי מושכלות

 

תאייה ברוחו טריק למעווזא גררתו

תועה ברוחו, השלתה אותו דרך עקלקלות

 

וולד לארד יתפככאר ללי וולדתו

 בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב לחיק אומנתו

 

וולד תלאתין להמום בדוו עליה

בן השלושים, תלאות הזמן הציפו אותו

 

רד באלו מליח פססבכא צאב רזליה

נתן דעתו היטב, נלכדו רגליו ברשתו

 

מצרופו כתיר מסדארו מה ייסזיה

הוצאותיו מרובות, והכנסותיו לא להספיקו

 

מהוולינו אולאדו ומראתו

הסיעו אותו בניו ואשת חיקו.

 

וולד לארד ייפככאר ללי וולדתו

בן האדמה, יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב לחיק אומנתו

 

וולד אררבעין ייברא יינקצר קלבו

בן הארבעים, התחיל סובל בלב שברונו

 

ייפרח בקרעתו ללי עטאלו רבבו

ישמח בחלקו, אשר העניק לו ריבונו

 

ייתבע טריקתו וויתרכ צחאבו

הולך במישרי דרכו, ועזוב גם ידידיו

 

עלא עדאבו וועלא סקא זריתו

על יסוריו, וחרף עמל טרחותיו

 

וולד לארד ייתפככאר ללי וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב לחיק אומנתו

 

וולד לכמסין קלבו בדא יינהזם

בן החמישים לבו החל נכנע

 

יידדו עלא כדדו ייבאת גיר ייכממם

ידו על לחיו, ועם הרהוריו נד ונע

 

מא עארף בראצו כיף חצל פי האד להממ

לא ידע בנפשו, כיצד נלכד במתלאה

 

קלבו כאייף לאמא ייתקררב ווקתו

לבו ירא, פן יתקרב סופו הלאה

 

וולד לארד ייתפככאר ללי וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב לחיק אומנתו

 

וולד סתתין פעאלו מאהוסי דאהר

בן השישים, מעשיו בלתי מובנים

 

רראי ווצוואר ענדו תציבו חאדר

העצה והדעה אצלו מזומנים

 

טבעו מבדדל מעא ננאס דימא וואער

טבעו משונה, עם זולתו קשה במשאו ובמתנו

 

מרכי פצחחתו וופמסיתו ייעתר

רופף בבריאותו, תמיד יצלע על ירכו ועל מותנו

 

וולד לארד ייתפככאר ללי וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב לחיק אומנתו

 

אידא סנינו יוצלו לחסאב סבעין

אם שנותיו הגיעו עדי חשבון שבעים

 

כלאמו מא יסוואס קדדאס ססאמעין

לדבריו אין ערך, מול השומעים

 

ייקלאל עליה חתתא ננדר דלעין

נתמעטה אצלו גם חדות ראות עיניו

 

עלא עקקאייזו מחני פי תמסיתו

על משענתו שפוף, בהילוך פסיעותיו

 

וולד לארד ייתפככאר ללי וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב אל אומנתו

 

וולד תמאנין אולאדו מקללקין מננו

בן השמונים, בניו מחוסרי סבלנות כלפיו

 

מחקור ענד חבאבו ווזיראנו

בזוי בפני ידידיו, וגם שכניו

 

לכבז וולמא מאררין קבאלת עינו

הפת והמים מָרים בעיניו

 

קארי חסאבו אמא נהאר תקום עיטתו

קורא חשבונו, ליום בו תישמע צוואתו

 

וולד לארד ייתפככאר ללי וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב אל אומנתו

 

אידא סנינו יוצלו לחסאב תסעין

אם שנותיו יגיעו למנין תשעים

 

מפצאלו כאמלין דימא ענדו מזעזעין

אברי גופו, אצלו כולם רעועים

 

חתתא עדאמו ווערוקו ייבאנו מדעדעין

עצמותיו ועורקיו נראים שדופים ובלואים

 

זלדו תכממס וותקררב ווקתו

עורו ננצטמק, קרב יומו ועתו

 

וולד לארד ייתפככאר ללי וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע לרבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב אל אומנתו

 

וולד מייאת עאם פאני הווא דגייא

בן מאה שנים, במהרה הוא הולך וחרֵב

 

מא בקאתלו ווקפא וואלא מסייא

לא נותרה זקיפות קומה, ולא זריזות הגֵו

 

סאף חפדאנו ווסבע פכיר דונייא

הביט בנכדיו, שבע בטוב עולם

 

ראקד פי פראצו מא מטללעין לחסאבו

מוטל על יצועיו, מכלל חשבון הוא נעלם

 

וולד לארד ייתפככאר וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו ישוב אל אומנתו

 

מול מייא וועסרא כיף למיית יינחסאב

בן מאה ועשר שנים, חשוב כמת

 

אבבייאד לינסאן ללי אוסל להאד לחסאב

אשרי בן אנוש, שהגיע לגיל זה כעת

 

נהאר מותו יידפנוה לולאד לקראב

במותו יקברוהו, בניו וקרוביו

 

ייפרחו זמיע לולאד מעא לחבאב

ישמחו צאצאיו, יחד עם אהוביו

 

וולד לארד ייתפככאר ללי וולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי ררבבאתו

בהגיע קיצו ישוב אל אומנתו

 

אבייאד לינסאן ללי אוצל להאד לחסאב מסא פי תלמודו

אשרי בן האדם, עדי חשבון זה הגיע בתלמודו

 

עמאיילו מלאח עבבאהום כאמלין פיידו

מפעליו טובים, בשלמות לקחם בידו

 

למצוות ללי עמל יקולו עליה אבייאדו

מצוות מעשיו, בעולם הבא יקבילו את פניו

 

ננאס כאמלין יקולו עליה אבייאדו

והקהל כולו, יאמר עליו, אשריו

 

מתבבעין פי טריקתו, כללא אולאדו

ממשיכים בדרכו, שהותיר לבניו אחריו

 

וולד לארד ייתפככאר לליוולדתו

בן האדמה יזכור את מולדתו

 

ווקת לחדד יירזע ללי רבבאתו

כי בהגיע קיצו, ישוב לחיק אומנתו

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-ווררילי לערוצה דארכום הראיני כלתי את ביתכם

ווררילי לערוצה דארכום

הראיני כלתי את ביתכם

 

נאקסא לעוד בחערד

חורטת בעץ לרוחבו בדעת

וותכאייסי לא תכון הבילא

היזהרי, אל תהיי פזיזה כמשוגעת

עיונכ ווחוואזבכ סוד

עיניך וגבותיך כסהר זורח

או, סאלפכ טאייח יאמינא

ושער צמתך גולש, ימינה צונח

ווררלי ייא לערוצא דארכום

כלתי, הראיני את ביתכם

בלפרחא נזיד פיהא לילא

בשמחה אוסיך לילה ואלון אתכם

וונזיכ ייא עמרי פנזמת צבאח

ואבוא אליך איילת השחר משוש חיי לברך

ווללא יכון צבאחכ מברוכ עלייא

ויהיה לי הבוקר שלך, מבורך לקרבֵך

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי

לחיט ללי עלאס תרבבא מחבובי

הכותל בו מצא אהובי מסתורו

 

לחיט ללי עלאס תרבבא מחבובי

הכותל בו מצא אהובי מסתורו

 

מצאבלי ייא נאס תראבו אנא נסריה

מי יתן אנשים, ואקנה עפרו

 

נעמלו פמכחלא, וונכחחל עיוני ביה

אשימו בנרתיק, ובו עיני אשחיר

 

ווילא זאני מבובי, עלא עיני נעטיה

ואם יבוא אהובי, גם עיני אתן לו בלי מחיר

 

סמע ייא מחבובי, ראה עאיירוני ביכ ננאס

שמע אהובי, כך אנשים הוציאו חרפתי

 

ווילא עאיירו ביכ, לא לא תנסאני

ואם הוציאו דיבתך, אל לך לשכוח אותי

 

ווצרוט למחבבא, כיף תערף מאזאלו

ותנאי אהבתנו, כפי שנשארו אתי

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-יא מול אזזין אתה שברשותך יופי

השירה היהודית העממית – יעקב לסרי 

יא מול אזזין

אתה שברשותך יופי

 

ייא מול זזין שקצי עלא פעאלו

אתה שברשותך יופי, שאל על טוהר מידותיו

 

אמא זין כתיר, סמתו פיה פעאלו

עד כמה היופי הרב, רימוהו פעולותיו

 

וללי חבב אזזין, ישקצי וויסאל

החפץ טיב היופי, ישאל ויחקור

 

פין ממא תהאת כלילתו יעמל באל

ובמקום בו נתעכבה טהובתו, בעיניו יחדור

 

אומול אזזין ייא באבא, מתבוע פי כייאלו

וכליל היופי הוי ידידי, נרדף למראה דמותו

 

אזזין אזזין, מא הלכני גיר אזזין

כי היופי היופי, ולא התישַני אלא היופי ביפיותו

 

אזזין אילא יכו צאפי ווכחל לעין

והיופי אם צלול הוא, ועינו שחורה כמו תות

 

האדיכ נזאהתי, עלא ללי סבבעוני בפנוני

הן זאת עֶלזתי, כי הלעיטוני אופני אומנות

 

וואס מן לילא מבארכא, וובאת מוממו פסוני

ובאיזה לילה מבורך, ילון התינוק בחיק זרועותי.

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-אננפיסא סמעאת לפנאר היולדת נר הפנס النفيشه سمعت الفنار

אננפיסא סמעאת לפנאר

היולדת נר הפנס

النفيشه سمعت الفنار

 

אננפיסא סמעאת לפנאר, ומוממו עמראת דדאר

היולדת נר הפנס, והתינוק מלוא ביתו

النفيشه سمعت الفنار ومومو عمرات الظار 

 

בזזין וולבההא ווססאר, דווא לקבילא

ביופי קסם וחומד, האיר פני משפחתו

 

באבאה פרחאן יגנני וייצטאח ייא חדדאר

אביו מאושר, ישיר וירקוד במחולות

 

ווירגב פי צאחבו יזיווה כולל לילא

ויפציר בידידיו, יבואו אליו כל הלילות

 

ייזהאוו וויסמאעו מן נגאיים לוטאר

יעלזו ויאזינו ממנגינות מיתרים

 

מעא כיסאן לוויסקי בתככילת ליידדין

עם כוסות ויסקי בהקפות ידיים

 

עקבאל לילת לכמאס לכביר, וולילת למילא

בקרוב ליל חמישי הגדול, וברית המילה.

 

il y'a un passage que je n'arrivais à déchiffrer , ta méthode d'écriture du judéo marocaine n'est pas standard .

Ici à INLACO en France nous avons une méthode ( invantée par les juifs marocains il y'a plus de 15 siécles )

tu peux faire la différence toi même .

Judéo-marocain
darija
hébreu
Arabe littéral soutenu

להלן שתי גרסאות, המקורית וזו של מר לאזאר מכ'לוף ממרוקו

ותודה לו על המאמץ שלו

ההעתקה לאותיות ערביות והתרגום לערבית קלאסית

באדיבותו של לאזאר מאכ'לוף

Avec l'aimabilite de Lazare Makhlouf

אננפיסה שמעאת לפנאר
النافسة شمعة الفنار 
היולדת נר הפנס
المرأة النافس شمعة الفنار 

אננפיסה שמעאת לפנאר, ומוממו עמראת דדאר
النفيسة شمعة الفنار و مومو عمرات الدار 
היולדת נר הפנס, והתינוק מלוא ביתו
المرأة النافس مثل شمعة الفنار و الأطفال ملؤوا أرجاء الدار

בזזין וולבהא ווססאר, ט'ווא לקבילה
ب الزين و البها و الشوار , ضوا ل القبيلة 
ביופי קסם וחומד, האיר פני משפחתו
بالجمال و البهاء وحسن المشورة أضاء القبيلة

באבאה פרחאן יג'נני ויישטאח ייא חט'ט'אר
باباه فرحان يغني ويشطح يا حظار 
אביו מאושר, ישיר וירקוד במחולות
والده فَرحٌ يُغني و يَرقُص يا حظار

ווירגב פי סחאבו יזיוה כל לילא
و يرغب ف صحابوا يجيوه كل ليلة 
ויפציר בידידיו, יבואו אליו כל הלילות
متوسلا خلانَهُ الحُظورَ كُل ليلة

ייזהאו ווישמאעו מן נג'איים לותאר
و يزهاو ويسمعو من نغايم الوتار 
יעלזו ויאזינו ממנגינות מיתרים
حتى يزهوا و يسمعوا لأنغام الأوتار

מעא כישאן לוויסקי בתככילת ליידדין
مع كيسان الويسكي بتخيلات اليدين
עם כוסות ויסקי בהקפות ידיים
مع أقداح الويسكي بين راحات اليدين

עקבא ל לילת לכמאש לכ'ביר, וולילת למילה
عقبى ل ليلة الخميس الكبير , و ليلة الميلة ( الختان) 
בקרוב ליל חמישי הגדול, וברית המילה.
عقبى لليلة الخميس الكبيرة , ليلة الختان

אננפיסא ומוממו
היולדת והתינוק

אנפיסה צלטאנה, ומממו בתתאז'
النافسة سلطانة , و مومو التاج 
היולדת מלכה, ועל ראש התינוק כתר
المرأة النافس سلطانة و الطفل هو التاج 

מרצצע בדייאמאנד, ווייאקות וויבריז
مرصع بالديامند , والياقوت والابريز
משובץ ביהלומים וספירים, ופז זוהר
مرصع بالماس و الياقوت و الإبريز

שופהום פלפראש, מן דהאב לעאלז
شوفهوم ف الفراش , من الدهب لعلج
הבט בם על יצועו, מעצם השנב
انظروهم في الفراش كذهب العلوج 

וודדרעאן מפרוגין, מן דהאב לוויז
و الدرعان مفروقين , من دهب اللويز
וזרועותיו יצוקות, ממטבעות זהב
والأذرع مفترقة كدنانير الذهب 

וויזור לסריר, מן כייאר לחריר אתנשאז
ويزور السرير من خيار الحرير اتنسج 
סדיני המיטה, מאריגי משי שזורים
وأغطية السرير من أخيار الحرير نُسجَت

וורוואק מן ברוקאדו לזיל, סגל אינגליז
?????? شغل الانكليز
ווילונות קטיפה לנוי, מלאכת האנגלים
?????? صناعة إنجليزية

ווחזאבאת מכתובין, בסי חרוף עזאז
و حجابات مكتوبين بشي حروف عزاز
וקמיעות כתובים, באיזה אותיות יקרים
وحُجب مكتوبة بأحرف عزيزة 

וומאן קראהום בלסרחא, וגנני וויהיז
ومن قراهوم بالصراحة و يغني و يهيج
והקורא אותם בגילה, ישורר ויעלוז ביקר
من قرأهم بصراحة و يغنى فيهيج 

ווחזאב כתאמו, הווא אליהו הנביא לעזיז
وحجاب ختامو, هو إلياهو النبي العزيز
וקמיע טבעתו, הוא אליהו הנביא היקר
وأخر حُجُبه هو العزيز النبي إلياهو

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי

השירה היהודית העממית – יעקב לסרי 

חלק שני.

שירי אהבה וקילוסין, תשוקה ושבחים ליופי, שירי עונג והתמוגגות

האמנם ניתן לכנו את יהודי מרוקו אוהבי שירה ? ומרוקו עצמה, מבחינת השירה העממית, האמנם היא ארץ המועידה את מיטב זמנה לשירה ? אין ספק שכן הוא.

ככל, מרוקו ויהודיה אהבו את מנעמי החיים, אולם אין מדובר אלא בתשוקה לחיים מעוגנים, שיש בהם כדי להסיח את הדעת מתעוקות השעה לזמר ןלשיר. פתגם ערבי נפוץ הוא " סעאת אזזהו לא תדוזהא, וואכה פוקת קטיע רראס " – שעת העלצון אל תחמיצינה ואפילו בזמן עריפת ראש -.

הרגש הישרי הטבוע באופיים עלה בקנה אחד עם אהבת היופי והניב שיריחיים עליזים, לעתים בנעימה שקטה, ולעתים סוערת. יהודי מרוקו אהבו והעריצו נשים יפות, ועל זה אמר המשורר : " על צורת הלבנה, איך תשכון עננה " ( אברהם אבן עזרא ).

האומנם אהב מאוד היהודי במרוקו מפגשי עונג והתמוגגות . כך הוא מאז ועד ומינו. נחזור עתה לנושא של חלק, והא בבתחינת דברי קהלת : " ושיבחתי אני את השמחה, אשר אין טוב לאדם תחת השמחה, כי אם לאכול לשתות ולשמוח " ( קהלת ח, טו ).

עשר שמחות הן : ששון, שמחה, גילה, רינה, דיצה, צהלה, עליזה, חדוה, תפארת, עליצה. עניים כעשירים גם יחד, הכל בלא הבדל עושר ומעמד, התמוגגו והתרפקו ונאנחו אנחות רווחה בשמעם שירה ונגינה. ואם יש את נפשך להיווכח צא לדרך וראה כיצד מקיימים טכסי אירוסין או נישואין, או להבדיל, עתות אבל ויגון.

אלה ואלה נבעו נביעה טבעית, שורשית וספונטנית, ולא היו מעולם עניין מלאכותי וממוסחר. " נעטירה ראשינו בציצי פרחים שלא יבלו, איש מאיתנו לא ייעדר בהוללותנו. בכל נשאיר עקבות מליצותינו ועליצותינו, כי זה חלקנו וגורלנו ( חכמת שלמה, ב, ח )

אהבת השירה.

השיחרה הייתה ונשארה עיקר וערך חשוב, סם מרפא לתלאות החיים, זיק ושביב של תקוה, ורפואה לצרה ולשיכוך כאבי הנדודד של הגלות. על כל אלה דבקו בשירה ובניגון ורחשו לה כבוד. השירה רוממה את נפשם, הרבתה קרבה וידידות והייתה מבע ומוצא לרגשות.

תשוקת החיים.

התשוקה לחיים טובים, עליזים ותוססים, תופסת מקום ראשון בכל מאורע. החתונה המרןקאיטת בימינו, אף שבזמן האחרון נתמעט אופייה, הנה לאחרונה שבים אט-אט אל דקדוקי הטכס המקוריים, כלבוש מוסלמי המסוגנן בחגיגות אירוסין, ואם בהכנת התזמורת ובנגינותיה על טהרת הנעימה המוגרבית. תוך השמעת מלות של בדיחה מזה, ודברי חכמה ותועחה מזה.

לצורך התוודעויות כאלו היו הכל שמחים לשבות מכל עיסוק או מלאכה, אכלו ושתו ובעיקר ניגנו ושרו הרבה, ונאנחו למשמע התוף המהדהד במקצבו, העוּד המוביל בצלילו הרגוע והערב, והכינור הפוצע לבבות בהמיית מיתריו.

משבחי ומקלסי היופי.

יוצרי השירה בארץ מבוא השמש – מרוקו – הדגישו היופי ושיקפוהו בגווני מלים נוקבות. שבעה הססגוני העשיר ויפי גניה וחמדת ארמונותיה הטביעו חותמם על הערצתו ותיאורו במיטב המליצה. שדי העלמה שדמו לזוג לימונים, בטנה שדמתה לערמת חטים , רגליה עמודי שיש מלוטשים, עיניה שהיו עיני עופרים או איילים, צבען שדמה לצבע פרי התות, מחלפות ראשה שכונו זנב סוסה צעירה ואצילה, וטורי שיניה שדומו למחרוזת פנינים מארץ תימן לטוהר.

כל אלה הינם עדות נאמנה לדרך השירה בהערצת היופי ופיאורו. בפרק זה של השירה העממית אכן תימצא עדות נאמנה לצמאון היופי ולדרך היוצר העממי להביע את רחשי לבו הגואה באהבה ליפיָה.

גם המנגינות הותאמו התאמה אמנותית מלאה לתחושות שאלו, והשלימו את המבע כאשר אזלת יד המלה ועיפה מלהתמודד עם עוצמת החוויה.

שירי היופי וסוגי העלילות והאהבות מגוונים במוטיבים שונים ורבים. כאשר החושק והאוהב מתאונן ואף מקונן מרה על אודות קשיחות לבה וקשיות ערפה של אהובתו, הוא מכנה אותה עפרה חמקנית או יעלת חן מפונקת עיקשת ואכזרית, משום שהאוהבת או האוהב אינם נענים זה לזה ברגשות הבנה.

כאן אנו נפגשים גם בנימה יהודית טהורה ומקורית במבטאה. תיאורי היופי מתרכזים תדיר בפנים ובלחיים, המתוארים כשמש הזורחת, או לירח במילואו בחודש השביעי. תיאורים אלה בלטו באופן מיוחד בערגה עמוקה יותר בנוסף לתיאורים שהוזכרו. והוסף היוצר והפליג בתיאוריו, על השפתיים הרושפו כגחלים, המלהיטות את שפתי החושק.

היוצר והזמר היהודי, ואף המאזין להנאתו, מתעטפים בתענוגי אהבה, ומפליגים בתיאור מגע העור ונשיקות הפה. השם משווים זאת לשתיית יין משובח ונושן, או לבליעת עסיס ענבים או רימונים, שהובאו זה עתה מן הגת, והם מתוקים מנופת צופים. הכל לובש כוונות וצורות סביב ההערצה ליופי, על מתיקותו והתחלפות מרירותו.

שעות העונג וההתמוגגות.

האמרה הנפוצה אומרת " האדי סאעא האנייא וונחמדו ליללאה " – זאת היא שעת שלווה ונודה לאל. לאמור, שעה זו שנפלה בחלקי, שעה נעימה היא מאוד, בה אשכח כל צרותי ואסיח מלבי את תלאותי, ואודה על כך לאל המבורך.

מידה עצומה ומעלה גדולה היא זו להתעלות ולהתגבר על מידת הדין, ועל קשיי הקיום היומיומי, ולהתרכז אך ורק באכילה טובה, בשתיה מרווה ומשמחת ובהקשבה לשירה ולנגינה. ואכן היהודי איש המגרב משמחותיו או תלאותיו יצא בשלום הודות לאמונתו ולזחיחות דעתו.

השירים בחלק זה הם על פי רוב שירים ליריים,חרוזים חריזה תואמת ויפה. רובם, כאמור, שמחים, אבל יוצאים מכלל זה שני שירים עלילתיים המספרים על מקרה אהבה בסגנון עצוב ובמבע אפי.

אחד הוא השיר " מחבבת בן שושן " המוכר יותר כקצידה של בן שושן. ואף על פי ששיר זה אינו בבחינת פולקלור צרוף, הרי משום היותו נפוץ ומושר הרבה, ומפני תוכנו המרגש והמרתק, ובגלל הנגיעה שיש לו לנפתולי האהבה של כל אחד ואחד, ובעצם היותו מתיש כל לב בגלל סיומו הטראגי, נתקבל שיר זה באהבה ובהתרגשות אצל כל יש ואשה במרוקו.

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי

השירה היהודית העממית – יעקב לסרי 

עניינו אהבה נכזבת שנמשכת זמן רב ולריק. באהבה זו הושקעו סבלנות והפצרות, תחנונים, כספים ושאר מתנות, וסופו כי העלמה, המחשקת עד כלות הנשימה, והנאהבת עד טירוף הדעת, בוגדת ומוצאת אהבה בחיקו של איש אחר, והוא ממוצא נוצרי.

דבר זה מביא את האוהב המקורי לאבדן עשתונותיו כמסופר בשיר " נטלתי אקדח ופגיון ויצאתי נזעם, מנוי וגמור לרצחה בכל מחיר. יצאתי והמתנתי בפתח הבית, והיא שבה ונכנסה אל גברתה, השגתי אוה בגבול המדיעקב לסרירגה, דיברתי ובוקר טוב אמרתי לה. מטען האקדח נופץ בה, ובשתי דקירות ניקבתיה, נפלה על עורפה מעולפת, אבדו שנות אהובת לבבי "

העלילה הטראגית מסתיימת במאסר האוהב הרוצח, ולאחר ניהול משפט ממושך ונוקב, בו שופך האוהב את מרי שיחו קבל עם ועדה ולפני שופטיו ותובעיו. ואולם ללא כל תועלת, והאוהב האומלל והנכזב מאוד מסיים את שירו : " והזוכה ההוא לא עמל ולא נדדה שנת לילו, ולא דבק מבטו באור הנר, הטורח והייגע נפלו בגורל אושר הזולת "

השיר השני אף הוא נושא אופי של שיר אפי, ובו גיבורי העלילה מחליפים ביניהם מהלומות מילוליות, וקרב של משלים וחידודי לשון. השיר הוא " רפק ייא מאלכי בעבדכ " – הרעף מלכי לעבדך. לפנינו שיר אהבה וכניעה ליופי המתבטא במעשה שהיה, וכך היה.

איש עני עסק ונתפרנס ממלאכת הסנדרלות, ומצא בה את מחייתו בדטחק רב. לאיש הזה היה בן אשר נלכד ברשת אהבתה של עלמה יפת תואר. הלך הבן האוהב ואמר לאביו העני " אבי, תן לי מעט כסף ממה שאתה מרוויח, כדי שאוכל לרצות אהובתי לאהוב אותי ".

השיב האב ואמר, " עני אנוכי ומלאכתי קשה, ובקושי רב משיג אני מטבעאחד חלףעמלי ביום עבודה שלם, ואיך אוכל לתת לך מטבע אחד ויחידי ואיוותר בלא כלום ? " ואולם התמיד הבן בפניותיו ולא הרפה מאביו, עד אשר לבסוף, נגעו דבריו ללב אביו ונכנע לתחינות בנו, והסכים למסור לו מדי עום ביומו אותו מטבע יחיד שהשתכר, אולם בתנאי מפורש שהבן יופיע אצלו יום יום ויספר לו הכל אודות מאבק אהבתו, וחילופי דבריו בינו לבין נערת חלומותיו, אם אמנם תשיב לו אהבים.

וכך מתחיל הבן לחזא אחרי עלמתו במרץ וביתר שאת, תוך סחיטת אהיו ממטבעותיו. ואולם עם זאת קיים שבועתו, ויום יום היה מופיע מולו ומספר לו באוזניו את קשיי הלהט הנובעים ממבטי היופי הזוהר, וממי שנפל ברשתו ובמימי אוקיאנוסו.

וכך אומר הבן לאביו בתחילת דברי פניותיו : " הרעף מלכי לעבדך, תן שפע אדון עושר רב, ויגדל זה שנרדם מבלי לינוק מספיק חלב. יפייס אותך האל, אל תייסר לבי כי נענשתי קשות, אתה טרוד בחשבונות ואני שרוף מהאהבות ". ומוסיף הבן ומסביר ומתרץ את צרותיו לאביו, ומספר לו על צריבות לבו מרוב חשקים ואהבים, ומסיים כמטיף לו מוסר על חוסר הבנתו בענייני אהבה ואוהבים באומרו " ולא תתמיד השמחה, אלא למשמע מצעדי הנערות, כמו השמש בטבטר רקיעה, שפ תישאר  באור נגוהות ".

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר