השירה היהו. העמ. לערובי-י.לסרי


השירה היהודית העממית לערובי-יעקב לסריאלערובי-ייא פקרון לגאבא דורבן היער

ייא פקרון לגאבא

דורבן היערהשירה העממית

 

המז המז ייא מן חאלו עייאן

מהר והזדרז, זה אשר מצבו צעורער

 

ייא מן לאיילו חאלא ייא פכרון לגאבא

זה שאין לו תקנה, כמו דורבן היער

 

טלב ללאה ייעטיני וואנא נקסיכ

בקש האל כי יעשירני, ואלבישך מלבושים

 

וונדיר ליכ כסווא מן עוד זזללאכא

וכסות לך אתפור, מסיבי שיחים וברושים

 

נטלב ללאה ייעטיכ פידדיכ וורזליכ

אבקש מהאל, כי יטע בידך וברגלך כאחת

 

לחככא וואכבית, חתתא תעוד פחאל למעזא למזראבא

גרדת וילפת, עד אשר תהיה כמו עז מצורעת

 

נטלב אווה ללאה ייעטיכ, סי זבוד באיין רזליכ

אבקש מהאל, כי יצמיח גידול ממאיר בין רגליך

 

חתתא תעוד חאלתאכ, הרארא וופדאחא

עד שיהיה מצבך שערוריה וחלחלה

 

אומא בתהננא עליכ ייא להיס

ולא אשקוט ואנוח אודותיך בן הנבלה

 

חתתא תעוד תתזארא פחאל לגרראבא

עד שתשוב ותתרוצץ, ובשווקים תמכור מים בבהלה

קצידה דלכאווי קינה על השרוף – מילים בצירוף הקצידא…..

קצידה דלכאווי

קינה על השרוף

 

אנא לכאווי בכווי מכפי, זרחי פרדאת בראלי

אני השרוף בצריבה סמויה, פצע גופי טרם השיג רפואתו

 

מן בעד אללא כווית וברית, וזראחי טאלו

אחר שנכוויתי והוטב לי, הנה יגון פצעי הוסיף ארוכתו

ייחיאוו חתתא יהוולוני, וונבאת נצהאר לייאלי

נותרו עד שהסעירוני, נשארתי סהרורי בליל אפלתו

 

זראח לחובב וולהווא, וולהזרא מאזאלו

פגעי אהבה ורגש, הבהלה והגעש נשארו

 

זראח להיז וולגראם או גיוואן ווססטנת באלי

פצעי הייגע ושברון הלב, ודכדוך הנפש דעתיח הסעירו

 

זראח לחובב ייאכ האדו ללקלב הוואלו

פצעי האהבה הנה הם, את הלב הפעימו

ביהום מסטון כיף קרא אוקדדר ענם לגני לעאלי

בהם נסער אני ורוגש, ככתוב אצל הגבוה במרומו

 

ווססאבקלי נצררפו וולוועד במיזאלו

מה שאיתרע בפרוטה אפרוט, והעתיד יגיע בזמנו ומקומו

 

לאזלת מלזאם צצבר צברי ללעיס פללייאלי

נדונותי מחויב ואסבול סבלי, כדי לחיות בלילות

 

וורפדת חמול להווא וותגדדרת בחמאלו

נשאתי מטעני אהבה, ונתאזרתי לכובד משקולות

 

עדרוני ייאהלי עלאס תלומוני האגדא זראלי

הבינוני קרובי, ומדוע תטענו, הן ככה לי אירע

 

סיר אוכללי כול חאל ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל מצב, בהלך נפשו ימשיך ויפסע.

 

לאס תלומוני האגדא זראלי, וואנא מן זראייחי נלאלי

למה נגדי תטענו וככה התרחש לי, ואני מפצעי תועה ונפגע

 

סאכי באכי מן המום קלובי ווהוואלו

מתלונן ובוכה, מטרדות לבי וגעש סערותי

 

טארא מול לגראם תאייה טארא חאלו יעוד סאלי

לפעמים המאוהב הוזה, לפעמים מצבו ימשיך באשליותיו

 

טארה יבקא המום האיים לא מא יזהאלו

פעם יוותר בטרדותיו עסוק, ודבר לא ינעם לו

 

לגראם מנהבטו מסיבא ווסגא ייאלאיימי סגאלי

האהבה עזה מצוקתה, ויגע ליגע אוספת לו

 

לגראב צעיב סוול מוואליה אללי זאלו

האהבה ממות קשה, שאל פגועיה שטעמו אותה

 

לגראם טווע אסלאטן, לאסייאמא ללי פחאלי

האהבה גם מלכים הכניעה, ואיש כמוני קיבל מרותה

 

דימא גדכאן מלמאסק מא כא ירתאלו

תמיד רגוע מאהבים, אין הבנה ולא התחשבות

 

טווע קסרא עלא נסאלו סללא קאסא מעא להלאלו

השלכתי שברוני מאחורי, וסיגי ושיחי עם סהר הגלגל

 

מטווע סיף וולגלאם וולעבסי וומתאלו

הועפתי בתנופת חרב, והרס ושברון כל משל

 

עדרוני ייאהלי עלאס תלומוני האגדא זראלי

הבינוני קרובי, ומדוע תטענו, הן ככה לי אירע

 

סירו כלליוו כול חאל, ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל מצב, בהלך נפשו ימשיך ויפסע

 

 

בעד נאס כמא ילומוני ויזידולי עלא הוואלי

בני אנוש טענות ומענות יוסיפו על סופתי

 

או בעד ננאס כא יקולו האדא עמראלו

ואחרים עוד אומרים, כזה הוא גורלו

 

האדא חאלי מעא להווא, מוללע מולוע בלגוואלי

זהו מצבי והרגשתי, ואני מנוגע ונגוע בפגעים

 

מרווע סאכני, וינדק מן גיר הוואלו

סוער לבי בפנים, ושלא מרצונו יביע אמרים

 

אילא נזכר הללפן, פחאלי יסתחו קוואלי

אם אמצא שוחרי אמנות, כמוני יעריצו מלותי

 

וויבכיוו עלא בכאיי נא לגיוואן יסאלו

יבכו בדמעה על בכיי, ועל כניעת הלב ידרשו אמרותי

 

וילאנזבר הללהום ילומו ויבטטלו סגאלי

וכאשר אמצא אותם, הם יטענו, ויתבטלו תוגותי

 

וויקולו ייא לאטיף, ראה תקוואת כלאלו

ויאמרו, האל ישמור ! הביטו ! כי נתעצם סערו

 

לאמוני פי פעאיילי, וופעלהום עדדא עלא פעאלי

תבעו אותי על פועל מעללי, ומעלליהם על מעשי גברו

 

לאכין גדדא כוללהא ייתחאסב בפעאלו

ואולם מחר כל אחד, דינו וחשבונו כמניין יספורו

 

עדרוני יייאהלי עלאס תלומוני האגדא זראלי

הבינוני קרובי, מדוע תטענו, הו ככה לי אירע

 

סירו כלליוו כול חאל ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל מצב, בהלך נפשו ימשיך ויפסע

 

כממן וואחד לאמני, וומכתתר פיסייאלי

לא אחד טען כלפי, ומרבה דכאון חרתי

 

ידווי פייא כא יכפפף דנובי בקוואלו עאכפת

ישיח אודותי אולי יוקל עווני, אך בדבריו נכפפתי

 

תחקיק סירתי מא נגדר, אינסאן מא נכאלי

צדקת עלילתי לא אדרוש, ובני אנוש לא הרסתי

 

מא נזחד חדדי, מא נגדדבו וואלא נסגאלו

איש לא דחקתי ולא שיקרתיו, לא העסקתיו ואמיתי ?

 

קאבד חדדי וכא נסעאף, לגראם ללי פי דכאלי

בארבע אמותי וגם סובלני לאהבה אשר בקרבי

 

וונכממ פי חכאייתו, וואס יהננ פסאלו

אשקע למצולות עניינו, האם ימצא מנוח בתחומו ?

 

לון ממא לגראם כא נכממם וואלא נסהא עלא סגאלי

ורק על אהבים אחשוב, ופנאי לעניין אין לו

 

ייבלי מן לאם פיה, וויזררב מא יזראלו

יינגע הטוען נגדו, ינסה ויראה מה יקרה לו

 

יזררב בעדא גיר מררא, וואלא יזברלי הוואלי

ינסה לפחות פעם ולא ימצא תוכחות סערי

 

ווידוק מחאייני וותעבי וזראתחי וונסאלו

יטעם יסורי תחלואי, ופצעי סבלות סתרי

 

עדרוני ייאהלי, עלאס תלומוני האגדא זראלי

הבינוני קרובי, ומדוע תטענו, הן ככה לי אירע

 

סירו כלליוו כול חאל, ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל מצב, בהלך נפשו ימשיך ויפסע

 

מא ייעדר מן נכווא כיפי

לא יבין ויצדיק, רק מי שנצרב בשרפות כמוני

 

מללעוואלי בנזאל ללי יסופהום כאוי ייאעמאלו

איש גבורות הוא שיביט בם

 

מלכוני ביהא ולאחולייא זפני עלא מאלי

העסיקו אותי בה, והורידו לי עפעפי על אוצרי

 

מלכוני בלבהא או חסן לכדד מעא כאלו

העסיקוני בקסמה, וביופי לחייה ודמות תוארי

 

הומא הומא סבאב הוואייא, הומא הומא דווא עלאלי

המה המה גורמי מצב רוחי, הם הם רפואת מחלתי

 

הומא הומא זזהו, אולעשיק בסופת נזאלו

המה המה חדוות החיים, והתאווה בראי מורָדָם

 

הומא הומא ראחתי פדוניא, הומא ראס מאלי

המה המה שלוותי בעולם, הם הם רוב אוצרותי

 

אנא בעדא כדים ליהום, פאס ממא קאלו

על כן אני עבד להם, ודברם הוא פקודתי

 

ארא מללא יחבבהום, יראעי לייא ייאמתאלי

אם יש שאינו אוהבם, יחפש וימצא לי מִמְשָל

 

יזי חתתא יפידני, ונפידו וונסאלויבוא

אלי עם עצה, ואעוץ לו במשאלותַי

 

עדרוני ייאהלי, עלאס תלןמוני האגדא זראלי

הבינוני קרובי, ומדוע תטענו, הן ככה לי אירע

 

סירו כלליוו כול חאל, ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל המצב, בהלך ילך ויפסע

 

נההית כתאם חאלתי, וסלאמי מא פאחת לגוואלי

גוללתי תואנת מצבי, ושלומי לא שעה לאמרותי

 

לרבאב וולפננ, ראה דדוהאת לעק ינאלו

ונגינות נבל האומן, המה יביעו עוצמת תאוותי

 

טאייעלהום פי זמאני לקה גסני ווזייאן חאלי

נטיתי לעברם כל ימי והזדקפו ענפי, ומצבי הוטב

 

המאם פססתאלה, לחת כבאלו,זורת ורווית ענד מדאלו

נותר ההרהור באופל, השלכתי סבכיו, ביקרתי ורוויתי כנדאָב

 

וועמר בחרי ועאד מאלי או כמל קסדי פאס זאני

גאה אוקיונוסי גדשו אוצרותי, והושלם חוסן גופי מחדש

 

ללי קאלו חפאדי רווא עלייא, והזמ לזחיד לא תבאלי

ואשר הגו נכדי שגשג, ותוקף הדוחק לא נרחש

 

ווללי זחדק גיר כלליה, פקבאחת פעאלו דאהר ימסי

הנה לזה הדוחק בך, ברוב מעלליו ימשיך ויצעד בכחש

 

בלחרוף או בזחיד, לממן נסגא קוואלי

ליודעים האות הכתובה ולא בדחיפה, אשא דברי ואומרם

 

זוז וסבעין, או זיד סבעא, האדאכ כמאלו

ובאותיות א-ב-ג, שניים ושבעים ועוד שבעה, שמי יושלם

 

נטלבו מן ללאה מול לקדרא, ממלא כפאה חאלו

ואבקש מהאל רב היכולת, לא נעלמה צדקתי ממרומו

 

ייעפו ענני ולא יואכדני זלל זלאלו

יחמול ירחם עליף ולא ייסרני בשבט זעמו

 

עדרוני ייאהלי, עלאס תלומוני נאגדא זראלי

הבינוני קרובי, ומדוע תטענו, הן ככה לי אירע

 

זירו כלליוו כול חאל, ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל מצב, בהלך נפשו ילך ויפסע

 

אגדר אננסא – בוגדנות הנשים – השירה העממית היהודית-יעקב לסרי

אגדר אננסא%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%9e%d7%99%d7%aa

בוגדנות הנשים

 

די מא דאק אגדר אננסא מא ייעדר

מי שלא טעם בוגדנות הנשים

 

מא צאבר מחנא מא דאק גבאיין

לא סבל יגונות ומרור לא טעם

 

מתהנני אומרתאח מא יסכי בנדר

נינוח ושקט ולא יתלונן, כי לא ראה מאום

 

מאי יעדרסי כאיינו מא כאיין

לא יצדיק את גונבו, ולא יאמר כי גנב

 

ודי מא דאק תסיפת נסא

אשר לא טעם טינת הנשים, לא טעם טורח רב

 

מא דאק מחאיין וואלא כאן מריד

לא טעם שברון לב, מעולם לא חלה

 

קלבו פרחאן תציבו דאיימן זהוואני

לבו שש עליו, תמיד רוחו עולזה

 

ביסם לכרים נכתב פכלאמי וונעיד

בשם האל אכתוב, ודברי אספרה

 

מא צאר פדנית סידנא לחקקאני

על דברים שקרו בעולם בורא היצירה

 

פננסא מא כאיין גיר לגיייאר ותנכיד

בנשים תמצא אך עצבות ואנחה

 

עמדא עלא לינהו גריב ובברראני

מסכן זה בודד וזר, וגם נדחה

 

לוכאן תחצאל פייד ננסוואן ראב פנית

לו בזרועות עדת הנשים תיפול ותיבול

 

יכלליוכ ממחון באיין אררזאל ווחדאני

יניחוך בצער, ובין הגברים ערירי התסכול

 

וואככא תכון טביב, מא תערפסי באס מריד

ואם רופא תהיה, לא תדע מחלתך בה תסבול

 

דימא מדבוע פאיין מא תכון דחסאני

תמיד בהזיות תוהה, ובכל מקום מהורהר ויחיד

 

ווקת ישופוכ ידחכו עליכ בלעאני

ועת יראוך, יגלגלו צחוקים עליך במזיד

 

לא תלומוניס ייא כותי אילא בכית

בטענות אל תבואו אלי אחי, אם בכיתי

 

פי ווקת להזרא עדרוני

ובעת מפח נפשי, אנא הבינו אותי

 

מפררט מא בין אררזאל בקית

נטוש ומוזנח בין האנשים נותרתי

 

וונבבכי זמיע לכלוק ללי ינדרוני

עלי יבכו כל הברואים אשר יראוני

 

מן בעד לעסרא ייא לחבאב, מא נוויתסי יגרוני

על אף עגנות העבר ידידי, לא פיללתי חברי יבגדוני

 

מן בעד לעסרא אולולוף גדרוני

למרות הרגלי עונגנו, הנה בגדו בו בגוד

 

מא עאדוס יכזרו פייא חתתא בננדרא

אף פסקו מלהביט בי, ולא תציצו בי עוד

 

פלייאם ללי כונת בדדראהמי יתבעוני

בעתות הוני ועושרי ידעו לרדוף

 

ווליום גדרו ולאחוני פמררא

בגדו באמון ובבת אחת השליכוני

 

מאדא מן כיר עמלת פיהום אוכרהוני

עליהם טובותי הרעפתי, ועתה שטמוני

 

סאלאוו מן טעאמי אוסייבוני לבררא

סיימו אכילת מזונותי, וזרקוני החוצה המום

 

טלקוני מריד במוואכלהום טעעמוני

עזבוני חולה, בתבשילי תרעלה הטעימוני טעום

 

אוסרת כיף למעמול פזררא

עטוף מחשבות הכיצד המעשה קרה

 

חתתא צן חבאני כאפז מנני אוכרהוני

אף קרובי וידידי פחדו, ועלי דיברו סרה

 

אוסרת מסייב בזזוע וולהממ ווקהרא

נטוש במצוקה ורעב, ובחרפה מכוערה

 

רזעת נקטטע לקלוב ללי ינדרוני

ריסקתי לבכות כל רואי בזו הצרה

 

פיהום ללי יקול, פין יימו ייא חצרא

יש בהם שאמרו בערגה, היכן ימי זוהרו ?

 

וואנא ווללית נטלב למות בלמצרא

ועתה את המוות אבקש, ואשלח מחירו

 

מן בעד ייא נאס זאת, סרת נכממ

הגיעו ימים ובאו, ונשארתי חושב בימי שפלי

 

נבכי ווננוח עלא מא זראלי

אבכה ואקונן על מה שקרה לי

 

כולל מא סאר בייא מכתוב וומזמם

כל סבלותי רשומים בפנקס לא יימח

 

סרת נעידו ללעדייאן, יסופו עלא חאלי

אפילו שחתי לאויבי, ויביטו על כוכב עולי

 

וואלא זברת פדונייא חנין, ללי ייתפככר עמאלי

ולא מצאתי בעולמי כל חנון, שייזכר בפועלי

 

וואלא זברת פדונייא חנין ללי ייתפככר

ביולמי לא נמצא חנון, שיזכור מעשי ומעללי

 

ויסוף חלאתי ויספק ענני בררחמא

יראה שפלותי, יהמו רחמיו על רם ששפל

 

מן בעד דחכי, ווללית מהזור וונתהזזר

אחרי רעמי צחוקי, עלוב אני ונעלב והדבר נתגל

 

תבדדאל חאלי ווללית מן דאוו וודממא

השתנה מצבי, שבתי מבטחוני נדכה ונשבר

 

פוקת נתפככר נווללי סכראן וונסככר

ועת אזכור, כשיכור אחרים אשכר מעניין העבר

 

למורת כירלי מן למחייאן וותתהמא

טוב מותי מחיי, מהיותי אומלל וכוחי לא גבר

 

מא בקאלי זהד באס נהדר וואלא נהתהדדר

נותרתי בלי און, איך אדבר ואחרים אדובב

 

עינייא יבחתו, וולקלב ירזא לרבב אססמא

עיני חוקרות, לבי צופה לריבון ועולמו סובב

 

כבדי בלהממ עאמר וותעממר

כבדי בתוגה ודאגות נמלא כמה וכמה

 

מאזאלת נזיד פלעדאב ווססממ ווננקמא

עוד אוסיף עינויים, סם מוות ונקמה

 

ייא לכוואן מא בקא פייא צבר אולא נצבבר

הוי אחי, לא נותרה לי התאפקות ולא אתאפק

 

דאקת רוחי, וואלא בקאתלי נזיד סי כלמא

צר עלי עולמי, לא אוסיף דבר ובזאת אסתפק

 

נשפו ערוקי מן דממ, אומא בקא גיר למא

חרבו עורקי מדם, ונשאר רק מים ובספק

 

לייאם ללי מסאת לא תרזע אייאת

געגועי לימים שחלפו וכבר לא ישובו

 

וולקלב ללי תצל יוודדי במכתובו

והלב שנתפס יסבול גורלו וכתובו

 

רמאוולי ססלוכ מן כלל זיהאת

הכל עבר השליכו לרגלי רשת היוקשים

 

וואלא זברת פככאן, צו עקלי ווחרובו

נעפשי אין פדיון, על שכלי וחורבנו

 

תצלת מתל למסזון, ללי מא יינפעו הרובו

כדתי כאסיר, אשר במנוסתו אין יתרונו

 

למסזון אילא תצל מא יינפעו הרובו

האסיר אם נלכד במנוסתו אין תועלת

 

לא בדדו ייצררף מכתובו בזז עליה

על כורחו יחיה בכתובו, אפילו בלי תוחלת

 

חתתא אנא ראני נוודי פלקדרא וולמכתוב

והנה גם אני מתמודד, בתקופה נואשת

 

מכתוב רבבנא לאזמני נצררפו וונפרח ביה

אשר הועיד ריבוננו, חובה כי אשמחה בו

 

ווילא עצית למולאנא ייגפר לייא דדנוב

אם חטאתי לאלוהי, יכפר על פשעי בטובו

 

ווילא ליכום ייא לכוואן, גיר תיקו ביה

גם לכם יכפר הוי אחי, ועתה האמינו בו

 

דדי נהו מתבבע טריק ננסוואן יירזע וויתוב

והמפלס נתיבו בין הנשים, יסוג וישוב הלום

 

ווירדד וולהתו, קבל לא דונייא תזלג ביה

יחזור מסורו, בטרם עולמו יבגוד בו פתאום

 

ייא לכוואן שמעו לכלאם, ללי מא פיה גדוב

הוי אחי ! הטו אוזניכם לדברים אין בם שקר

 

ראני אנא נפררז, וואנא ננית נסהר ביה

הרי אני מפרשם, בעצמי אעידה לחוקר

 

רדדו בלאכום תכאלפו כלאמי וותסמחו פיה

שימו לבבכם לא למרוד ועל דברי אל לכם לוותר

צאפדתלכּ סלאמי – שלחתי לך שלומי

צאפדתלכּ סלאמי%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%9e%d7%99%d7%aa

שלחתי לך שלומי

 

צאפדלתכ סלאמי בססרט וולגדב

שלחי לך שלומי בתנאים וברוגזות

 

עמארא דררצאצ ווסמום בלקנטאר

במלאי חומר נפץ וסם תרעלה במסקולות

 

אלף גנג ווסתת אלאף רכבייא

אלף הלמות ראש, וששת אלפי חבטות ברכיים

 

רפד לעצא עלא דהרכ מתנייא

תישא מלקות על גבך, כפל כפליים

 

אלך דבזי, ווכלל דבזי בקרטאצו

אלף אגרוף, וכל אגרוף וכדור ברובהו

 

וואלף ראמי, ווכלל ראמי בזעבתו

אלף רובים, וכל רובה ברשף קנהו

 

אלף תייאל, ווכלל תייאל ביברתו

אלף סנדלר, וכל סנדלר בהמון מחטים

 

וואלף כרראז, ווכלל כרראז ביספתו

ואלף רצעים, וכל רצען בהרבה מרצעים

 

וואלף חדדאד, ווכלל חדאד בסאקורו

אלף נפחים,וכל נפח בגרזנו

 

וואלף גזזאר, ווכלל גזזאר בסככינו

ואלף קצב, וכל קצב עם סכיניו

 

אלף קראסל, באס תנתף מן לחמך עליכ אוממכ

אלף מטווה דוקרניף בהם אמך מבשרך

 

נאעלאת ללאה עלייכ ייא למסכין

פורענות האל עליך, הוי המסכן

 

ייא ללי מא וולדתכס אוממכ בוזה אזזין

על שאמך לא ילדה אותך עם חן

השירה היהודית העממית לערובי-יעקב לסרי

 

מתתלת ראצכבשירה העממית

המשלת עצמך

 

מתלכ ראצכ פחאל לקרטא דלגזזאר

המשלת את ראשך, כמו סדן הקצב

 

חמרא ומצללעא, פחאל דללאח

פדחת מבהיקה, כאבטיח חמרמר שנצרב

 

עיונכ מזבודין, כיף משאהב ננאר

עיניך בולטות, כמו מידקרות לוהטות

 

ווכדודכ מגזדרין פחאל נדדאחא ( נוואחא )

ולחייך ממורטות, כפני המקוננות

 

לחיתכ מזבודא כיף למנכור

זקנך שלוח לפנים, כמו השטן ברמייה

 

מנאכרכ מתרפסין, וופממכ פחאל למללאחא

וחוטמך פחוס, ופיך צורת מלחייה

 

מטלב ללאה ייזבדלכ דממאלא באיין פכאדכ

אודה לאל אם יצמיח בין רגליך ילפת נאלחה

 

מא תנעס וואלא תפיק, ווהייא לפדיחא

לא תישן לא תיעור, משערוריה נאנחה

 

וואככא תכון פלקבר, וואלא תציב זי ראחא

ואף אם בקבר תוטמן, גם שם לא תמצא מנוחה

 

זמאן זמאן כונתי ענדי

לפנים ומזמן היית אצלי

 

זמאן זמאן כונת ענדי סרביל מזעפר

לפנים ומזמן הייתה אצלי סנדל רקום מפואר

 

טללעתכ לססוק, ווסווא סומכ גאלי

העליתי אותך לשוק, וגבה מחירך מכל יקר

 

וואצללא ביכ ייא להרכום לבאלי

ואיזו תועלת בך, גרוטאה בלה ומרופטה

 

פממכ ידווי, וובזטאמכ כאווי

פיך יתרברב, וארנקך ריק מפרוטה

 

זמאן זמאן כונתי ענדי פחאל קפטאן למובבר

לפנים ומזמן הייתה אצלי גלימה קטיפה

 

ווילא נלבסכ, ראני אנא נכון ביכ ענאייא

אותה כאשר אלבש, אהיה בשעתי היפה

 

ליום ליום רזעתי ענדי, פחאל כניף מדרבל

והיום שבת להיות אצלי, כמלבוש טלאים

 

ללי מא יילבסוכ, גיר צטטאחין הדדאווא

אשר ילבשוך, רק מחוללים שיכורי חושים

 

נאעאלאת ללאה עליכ, ייא אוזה דראווא

פורענות האל עליך, בן פרצוף כושים

 

זמאן זמאן כונתי ענדי ראזל מסכין

לפנים ומזן הייתה אצלי אביון ודל

 

כיף תטלע לפוק לגדייא, וותדרכ חכמיסא

מטפס לגבעה, ובגופך מצונף ומכורבל

 

תקאדי מן לכיף, וותכממל בלחשישא

התחלת בסמי העישון ומסיים בחשיש

 

נאעאלאת ללאה עליכ, ייא אוזה לפריסא

אסון האל עליך בעל חיים מבאיש ומביש

 

זמאן זמאן כונתי ענדי סלהאם מכייר

לפנים ומזמן הייתה אצלי אדרת בד מובחר

 

עבביתכ לססוק, פדדלאלא סומכ יחייר

למכירה בשוק לקחתיך, וכל שואל למחירך סוחרר

 

ווליום ליום, וולליתי גיר בגלא תרכל

היום הן תדמה לפירדה ותבעט

 

אצללא ביכ ייא להרכוס לבאלי

גבר לא יוצלח, גרוטאה בלוייה וערכה מועט

 

פממכ ידווי וובטאמכ כאווי

פיך ימלל, ארנקך ריק והשטר נמלט

 

ייא האדאכ לעדו

הוי !! אויב שכמותך

 

ייא האדאכ לעדו, אזי אווא אנא נגוללכ

הוי אויב שכמותך, גש אלי ואגידך אמרות

 

נווצציכ עלא זזמאן, ראה מא פיה תמארא

אצווה אותך על הזמן, כי אין קלות וחמורות

 

נתמננא ליכ בומזווי, ווסי מרד קביח

אייחל לך מיחושי מעיים, ומחלה אנושה מרוצצה

 

ווקרטאצא מדוורא, פכרסכ בעמארא

וכדור עגול, או לבטן פצצת הרימון

 

וונסופכ גדדא נסאע ללאה, צרקתי בלגא

ואביט בך מחר בעזרת השם, כי הסנדל גנבת

 

ווננאס ייטוופוכ עלא חמארא

ובני אדם יכלימוך, על גב אתון רכבת

 

ענדאכ ייא לעדו, לא נחללכ לבאב וותהרב

היזהר לך אויב, פן אפתח השער ותברח החוצה

 

לא תקצצכ לפעא, וותעאוודלכ לעקרב

פן אותך יכיש הפתן, ויוסיף העקרב עקיצה

 

וותזי דגייא ווממכ תזרי וותתזארא

ותבוא אמך בחופזה, ובריצה תתרוצץ

 

וותקול כצארא, בנהא מסא פלכצארא

ותאמר מה חבל על כי בנה לשווא ננפץ

 

אומא נתהננאוו עליכ ייא עדונא

ועליך אויבנו לא נמצא מנוחות

 

חתתא נדפנוכ פצצטוואן דלמיעארא

עד שנקבור אותך בחצר בית הקברות

קאלולי ראה מחבובי אמרו לי כי יקירי יעקב לסקי- השירה היהודית העממית במרוקו-לערובי

 

ראכ נסית ייא לעדוהשירה העממית

כבר שכחת, האויב

 

ראכ נסית ייא לעדו נהאר קבדוכ

כבר שכחת האויב, היום בו תפסו אותך

 

למכאזנייא ווצחאב לחכומא ייזררוכ

שוטרים ואנשי שררה, ואל בית הממשל גררו אותך

 

אנא עיית מא נרגבהום באס יטלקוכ

אני נלאיתי מלהפציר בם, וביקשתי שלחופשי יוציאוך

 

באקי מא ווצצלוכ ללחבאס חתתא הלכוכ

ובטרם הגעת אל בור הכלא, כבר התישוך

 

נאעאלאת ללאה עליכ

פורענות האל עליך ואתה נבוך

 

ייא מול לוזה למעווז, ייא מיעוכ

אתה פרצוף מעוות, בדמותו של מיעוכ

 

תמננית ליכ ייא לעדו, מייאת אלף קללאב

מאחל אני לך, האויב מאה אלף מלקחיים עוקרים

 

מייא פלעסייא וומייא פצצבאח

מאה בערב ומאה בבקרים

 

תמננית ליכ מייאת אלף דלעקראב

מאחל לך אני מאה אלף עקרבים עוקצים

 

ווכלל מייא, ביהא מא תסתראח

ומכל מאה מהם, לא תמצא מרגועים

 

אומא תוצל לדארכום נתין ייא לעדו

ובטרם אתה, האויב, לביתך תגיע

 

גיר חתתא תבדא בננתיב ווצצייאח

כבר תתחיל בהספד וצרחות תשמיע

 

מיעוכ דמות מצחיקה

 

קאלולי ראה מחבובי

אמרו לי כי יקירי

 

קאלולו ראה מחבובי, מא בקא ללי מא קאל

אמרו לי כי יקירי לא הותיר דבר לא אמר

 

הווא טלב מנני למקאל

וביקש ממני לאמר מאמר

 

וואנא מא ציבת נקוללו

אולם אני לא מצאתי מה לאמר

 

ווילא בגא למקאל, ייתפגדר ללי קאל

אם תפצו באמירות, ייזכר הוא בדבריו

 

ייטלק גיר כאייט חריר וואחד מן תבכילו

וישחרר רק חוט משי אחד מסביביו

 

וועזיזנא תגנני, ובצוטהא תזיד תהלילו

יקירנו התינוק, עטוף במשי רב במחיר

 

ווננפיסא תגנני, ובצוטהא תזיד תהלילו

והיולדת תשיר ובקולה תוסיף ןלמענו תשיר

 

ייא מחבובי, אוחקק רבבי ראני מא ננסאכ

אהובי, בשבועות האל אותך לא אשכח

 

וללי באס ננסאכ, מאהוסי פי באלי

כי באשר אותך לשכוח, בהרהורי כלל לא נלקח

 

אילא הווא עגיל וואחד, הווא ראה מעאכ

אם מחשבה אחת טובה, הן היא מצויה אצלך

 

ווידא תנין הומא, פי פרד מררא ייחתאלו

ואם הן שתיים, בבת אחת כנועות יהיו לך

 

ווצרוט למחבבא ייא מוממו

ותנאי אהבתנו, הו התינוק היקר

 

ללי כיף ראכ תערפהום באקיין מאזאלו

נותרו בלי שינוי, ולך ידועים זה מכבר

קצצת סידנא יוסף הצדיק. קורות אדוננו יוסף הצדיק.


השירה העממית

קצצת סידנא יוסף הצדיק. קורות אדוננו יוסף הצדיק.

 

ביסמ אללאה אנא נבדא נעיד מא סאר

סידנא יוסף מעא כותו בעשרה

בשם האל אתחיל ואספרה מה שקרה

לאדוננו יוסף עם אחיו עשרה.

כאן גאלס מעא בוה פדדאר

בללילה ובננהאר ידלל גיר יקרא

תמיד ישב עם אביו בבית לחוד

ביום ובלילה נהג רק ללמוד

וואחד נהאר גאל לבוה רית עתבאר

בופת חדאצ דננזום וולגמרא

יום אחד אמר לאביו : ראיתי פלאים

ראיתי ירח ועשתי עשר כוכבים

כללהום כא יבאייעו לייא טוויל לעמר

גאללו ייא וולדי יזזיכ מן להדרא

לי כולם משתחווים ולאורך ימים

השיב לו : בני חדל מן הדיבורים האלה הרמים

חים שמעוה כותו כול וואחד תגייר

גאלו בגא ייתצלטן האדי לימארא

כאשר שמעוהו אחיו, על אחד נעצב בלבבו

אמרו, למלוך עלינו הוא מבקש בלבבו.

מא בקאשי מננהום וואחד פיה ייכור

גאלו לאיין גאדי בהאד דצארא

מכולם לא נותר אחד, בו יביט באהבה

אמור, לאן מובילה אותו זו המשובה

קָאדָא יוֹסֵף כִּלְאֻמּוֹ, מא רַפָּד גְּאַיְיָא לְמִנָּאֳמוֹ

חֵין כָּאן פְרִיד עָנַד אֻומְמוֹ, עָזֶז מִנֶנּוּ מָא כָּאן

סִייֵּם יוֹסֵף דְּבָרָיו, וְאֶת חֲלוֹמוֹ לֹא הֶחֱשִׁיב

כִּי יָחִיד הָיָה לְאִמּוֹ, לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ חָבִיב.

כותו סארו גדדאמו, רפדו ענדהום מנאמו

כול וואחד יירעא גנמו, פלכלא וולכלוואן

אחיו רדפו אותו ועיניהם נשאו לחלומות

כל אחד רועה צאנו במדבר ובשממות

ראובן קאיר הממו, כא יככממם פי תכמאמו

ווללי מזממם פי זמאמו, יצררפו מעא לכוואן

ראובן הוגה ברעיונו, ונתון במחשבותיו

כי הכתוב ברישום פנקסו יפרע עם אחיו

נרדדו לחדית ליעקב מא נווא לעאר

מא נוואסי לכוואן יגדרו פמררא

נשובה בשיחנו ליעקב, שלא חשב על דיבה

בדעתו לא עלתה לבגידות אחים כל סיבה

גאללו ייא יוסף עזזם זיב לכבאר

כותכ מא ראחו באייתין פי בררא

אמר ליוסף : לך אל אחיך והבא שלומים.

הלא אחיך בחוץ ללון, אינם אמורים

גאל האדא מא קדדרת ייא לזבבאר

מא נכצצאר כאטר בוייא חתתא בנדרא

השיב יוסף, זו פקודת אל התעצומות

ולא אסור ממצוות אבי, אפילו בנסתרות

סאר יוסף יתמססא פלכלא וולקיפאר

חתתא לגאה מאליכ מתלוף ייתסארא

שקד יוסף על לכתו, במדבר ובשממות

עד שפגשו מלאך, ומצאו תועה בנתיבות נעלמות

גאללו ייא יוסף עלאס כא תדוור

כאן כותב אזי נעטיכ לימארא

שאל את יוסף, את מי תחפפש בשבילים הרחוקים

אם אחיך, בואו ואתנה לך סימנים בדוקים.

דיר תכאלאב ענד ללאה, ידרב ווידאווי בדוואה

זיר ענד רבבכ לא תנסאה, זידלו פססכראאן.

שים את ביטחונך באל, המכה והמרכה ברפואותיו

דבק באלוהים ואל תשכח, והוסף לו תשבחותיו

בוכי יעקב כא יילגי בלגאה, מאסיין לדותן

חין מסא יוסף לתממא זא ייתזארא

ומי נותא עם יעקב אביך ? הן אחיך שמוהו בזעם

כל אחד הוגה בלשונו, ולדותן עשו דרכם

חין מסא יוף לתממא וסאק לכבאר

כול וואחד מן כותו זא ייתזארא

וכאשר הלך יוסף שמה, וחשאל על המצב בתמימותו

ראוהו אחיו, וכל אחד התרוצץ לקראתו

סאר ידממם לככותו כבאר וסגאר

מה קדא פיהום לא רגוב וואלא חזארא

התחנן אל אחיו גדולים וקטנים

לא הועילו לו הפצרות, ולא תחנונים

גאללהום ייא ככותי אס עמלת מן עאר

האד לפעאל מא יעמלוה חתתא לכפפארא

אמר להם אחי ! מה הרעה אשר עוללתי לכם ?

הרי מעשיכם זה, יעשוהו רק אכזרים כמותכם

דבחו עתרוס מן למעוז כאן מכתאר

מרמגו פיה דרראעא או רזעת חמרא

תיש טבחו גדי מהעדר, והיה מובחר למשימה

טבלו בדמו הכותונת, שהייתה אדומה

חין פסכוהאלו מאבא, כל וואחד דרבו דרבא

גאל לפדיחא מכתובא, נצררפהא מעא לכוואן

התנגד יוסף להסירה, וכל אחד חבט בו חבטה

אמר : הגזרה רשומה, ועם אחי אשא אותה

קאם נפתלי בזזרבא, קאל נעבביווהא לבונא דאבא

ציבנאהא פוואחד לגאבא, מסייבא סוף אוכאן

אמר בפתלי במהירות, נבי אותה לאבינו עתה

ונאמר ביער מצאנוה, זרוקה והבט בה אתה.

חין חכמהא נדב וואחד ננדבא

גאל האדי הייא לגריבא

כאשר אחז בה יעקב, הספיד אותה בזעקה מרה

ואמר זהו אסון גדול מאוד ונורא

די בני הייא, מן דאבא וואנא ייא חזנאן

נרדדו לחדית ליוסף זין לבצר

כתונת בני היא, מעתה אשב אני באבלות

נשוב לעניין יוסף יפה התארים

יום לאחוה פי ביר כאווי בלא עמארא

לחנוס וולעקארב פיה דון תחכאר

יום בו הושלך לבור ריק ואין בו מים

רק נחשים  ועקרבים שורצים בו

חתתא דבאלת אוזהו וורזעת צפרא

זאב ללאה וואחד לקאפלא דלערב גאדייא

חיש נפלו פניו חוורו עד מהרה

זימן לו האל, ובאה אורחת ישמעאלים

למאצר זאייא מן טריק בעידא מן צצחרא

קאלו אראוו נביעוה להאדו ייאכ ייגבר

מא נסופוה וואלה נעטיוו לבשארא

למצרים ירדו, ממדבר ממרחק שבילים

אמרו אחיו טת יוסף בואו ונמכורה

לא נראה אותו יותר, ולאבינו לא נשמיע את הבשורה

חיו טללעו דאכ לערבי, גאללו תעאלא ייא צאחבי

מקבול מא ייעטיכ רבבי, גיר ייאלה אוכן

כאשר העלה אותו הישמעאלי, אמר לו בוא הנה נער

קבל פסק דין האל, בוא עמנו ואל תאחר

פי וואחד לביר כונת מרבבי, באיין לוחאייס כאן עדאבי

יהודה כאי וחביבי סעאני בתתאמאן

בבור אחד נחבא הייתי, ובין חיות סבלתי צער

יהודה אחי ואהובי, במחיר הייתי לו לממכר

גאללו נצררף מכתובי, פין בוייא יירא עדאבי

טלעוני פסכו תובי, תלקוני ערייאן.

אקבל מלוא גורלי, והעיכן אבי ויראה מצוקתי

העלוני ובגדי מעלי הוסר, שילחוני בעירום גופתי

חין קבדו לערבי, וורכבו עלא חמאר

דווזו עלא קבר אוממו טאחת חורא

אחז בו הישמעאלי והרכיבו על חמורו

חלפו בקרבת קבר אמו רחל

גלס יוסף כא יצייח צייאח לגדר

קאלתולו ייא וולדי צבר לצרה, רזעו ירגבוה נתי תגפר

ישב יוסף צווח על זאת הבגידה בזעקות

אמרא אמו : קבל הצרה !! ואילו אחיו ראו בו  כפרות

ערפתא באיין דנובכ ראה ייתסארא

חין קטעו סומו עבבאווה למאצר

ידענו כי עוונך רודפנו, והנה הוא מתהלך בלךי ליאות

קבעו סופית ביניהם מחירו, והמשיכו למצרים

סראה פוטיפר קאייד לגזזארא

גאללו נחבבכ תכדם ענדי פדדאר

וואלאכין תכדם ענדי בלא איזארא

קנה אותו פוטיפר שר הטבחים

אמר לו : בביתי תעבוד כמנהג עבדים

ותעמול אצלי, בלי שכר ושלמונים

חין דככלוה מן באב דאר, גאללו דדי מן דאכ לכבאר

דדי יוסף זין למנדר, נסמעו לכלאם

כשהכניסוהו בשער הבית, שאלו מי זה בא ?

של יוסף יפה המראה הייתה התשובה

זוליכא עמלת עינהא פיה, גאלת האדא באס נתיה

נטלב מן רבבי ייהדיה, האד פרכ לגוזלאן

זוליכא נשאה אליו עיניה, אמרה, בו אמצא שעשועים

אבקש כי האל ישקיטו, הרי זה עופר איילים

כול מא גאל אנא נעטיה, מן דהב ופדדא נגניה

חלפת מא נחמד עליה, מן טריק לעצייאן

כל אשר ידרוש אתן לו, אעשיר אותו בזהב ובכספים

נשבעתי כי רק בו אסתפק מדרכי תעתועים

פוטיפר דאבאנזליה, מא יסופ פייא וואלא פיה

סידי וואס נעמל במזיה, נברא מן למחאיין

את פוטיפא בעלי אדיח, לא יביט בי ולא יסתכל עליו

וכי מה אעשה בנוכחותו, ואז מטרחותי אבריא

גאללהא יוסף לוכאן תעטיני מייאת קנטאר

מא הייא דדי בוייא ווזדי לעבירה

השיב לה יוסף : כזאת לא תיעשה, גם במחיר מאה כיכרות

ואין זה כבוד אבי וסבי לעבור עברות

מא נעצי רבבי לכרים ראה נאדר

כיף נעמל למעאצייא, אוכיף ייזרא

לא אמרוד באל עליון, והוא צופה עלי מלמעלה

לא אהיה בן מרדות, לא אעשה כזאת נבלה

ראני מן באנו ישראל דוכ לחראר

דיר קומי פחלאכ ייזזאכ מן להדרא

ואנוכי הן מבני ישראל, בני חורין וחופשיים.

סורי לך מזה, וחדלי מאלה דברים בטלים

זוליכא ייבסת מא תלאת תהדר

חתתא דבאלת אוזההא ורזעת צפרא

זוליכא נשתתקה, ולא יכלה עוד לאמר דברים

עד נפלו פניה ולבשו צהובים

סאלוהא זייראנהא אס האד לגייאר

גאללתלום גאדייא נמסי פלכצארא

שאלוה שכנותיה, מה העצבות הזאת ?

השיבה : עוד אלכה לאובדן אסונות

יוסף קטטע קלבי בסיף באטר

וללי תגדדבני תזי תחוף וותרא

יוסף היפה קרע את לבי, בפגיון חד ומרטיט

מי שאינה מאמינה, תבוא לראות ולהביט

גללסתהום וועטאת פידיהום לכייאר

כלל ווחדא קבדת פידיהא צפרא

הושיבה אותן ובידיהן נתנה תפוחים

כל אחת בידה אחזה סכין קילופים

עייטת ייא יוסף אזי כזר ודהר

עליכ אמאן ללאה, מא בקאת הדרא

וליוסף קראה : בוא, וזרח באור נגוהות

עליך שבועת האל, כי לא נותר דבר ספקות

חין דכל יוסף, דווא עליהום דאכ לקצר

תקול נצרת עליהום שמש ולגמרא

וכאשר יוסף נכנס, האיר להן במקום שבתן

כמו נהרו השמש והלבנה ברקעים

חין הזזו פיה עיניהום, ווסארת דנייא ביהום

נקטעו צבאע יידיהום מן כתרת ששופאן

מא קדרס יוסף ייכזר פיהום, כרז מן דאר אוכללאהום

כשנשאו לעברו עיניהן, עולמן נסתחרר עליהן

נחתכו אצבעות ידיהן, מרוב עוצמת מבטיהן

לא סבל יוסף להסתכל בפניהן, עזב את הבית והשאירן כולן

קאל ייא רבבי תעימהום, אס האד לקתלאן

וואחד נהאר תזמעו כללהום

ביקש אלוהיו כי יסמאן על כל מעללן

יום אחד שוב נתאספו כולן

כאנת וואחד נזאהא ענדהום

כא יימסיוולהא כללהום, זאת בין אולידאן

ערכו משתה עינוגים לעצמן

אצל זוליכה הלכו כולן, ואל יוסף מחמדן

קאלו לזוליכה נוד תפאייד לגייאר

קאלתלהום מא קדרת חתתא נתסארא

אמרו לזוליכה קומי מעצבונך נוחי

השיבה להן, לצעוד לא נותר בי כוחי

חין דכל יוסף תסככאתלו בלעדר

זאוובהא לוכאן תקטע לחמי בצצפרא

כשנכנס יוסף, באה אליו בצערה להלין

השיב ואמר, כך לא יהיה, ולו בשרי ייחתך בסכין

צברת פיה וובקא מעאהא ייתעאפר

כרז מן דדאר ווכלאלהא לגפארא

אחזה בגופו, ויוסף עוד נאבק נגדה

יצא מן הבית והשאירה לכפרות

זא פוטיפר קאללהא אס האד לגייאר

קאלתלו עבד יהודי בדאני פדדצארא

בא פוטיפר בעלה ושאלה : מה הצער והעוגמה

אמרה לו : עבד עברי נגע בי בחשק ובכוונה

סוף תובו האדא פידי, מא קדא מעאה גיר למאדי

מה הנא גיר אנא ווחדי, וואלא מעאייא זיראן

הבט בבגדו זה, ולא נותר אלא עונש בלי תואנה

אים פה איש ואני בודדה, אין לי שכן ולא שכנה

גאללו כיף יציר ייא עבדי, חתתא תגדרני פולאדי

דוז מעאייא ענד לקאדי, ווסכי בללי כאן

אמר לו פוטיפר : כיצד זה, עבדי תבגוד באשת נעורי

בוא אחרי לשופט, וזדונותיך ספר באוזנו ובאוזנַי

וואזבו חאסא ייא סידי, מא הייא דדי בוייא ווזדי

ראה עאלם רבבי סידי, וולא נדרתהא בעייאן

השיב יוסף : חלילה אדוני ! אין זה מנהג אבי וסבי !

בריבוני היודע צפונות, אשתך לא ראיתי בעיני

חין ווצלו ענד לחאחכ, זבדו תייאב לגדר

שאפהום אוקאל מא בקאת הדרא

וכאשר הגיעו למושל, הוציאו הבגד לעדות בוגדנות

ראהו יוסף ואמר : אין יותר הוכחות נחרצות

עייט עלא צחאבו דרבוה דריב כאפר

גאללו מא ייאכד פייא כלאם למרא

ציווה פוטיפר על משרתיו, והפליאו בו מכות אכזר

נהפ פוטיפר : אל יאמק העבד נגעתי באשתי

מא עמלתס ייא סידי האד דדנוב ייאסר

רבבי עאלם ראה ישוף ווירא

השלים יוסף ואמר : אדוני הן מרובה זה העונש

הלא יודע מלכי ואלוהי, הרואה ודורש

עייאת תוזן פייא בלקנאטר

ראה עאלם רבבי סידי מייאת מררא

נלאתה אשתך מלפתות אותי, בכיכרות זהב רבות

וריבוני ראה, כי הניחה אבני חן לרבבות

סאר סידי צררפ לקדרא, כיף חבב מולאנא וורדא

פי לסזן ליום אוגדדא, חתתא יריד אררחמאן

ואולם האל חפץ ביכולתו, כפי חפצו ורצייתו

והשליכוהו בבית אסורים, עד הרמן ירחם אותו

גלס עסר סנין מעדודא, אוזאד עאמסאיים זאיידא

האדא יידחיה להאדא, חתתא כייוולו מא כאן.

ישב עשר שנים במספר, ונוספו לו שנתיים הוספה

זה משליכו אל זה, ודמות פניו עמומה וכפופה.

וואחד נהאר עלא גיר רראדא, כאנו זוז דלקייאדא

נאמו מנאמא ווחדא, צבחו עלא לגנאן

אך לימים ולפתע פתאום, היו עמו שני שרים אסורים

ושניהם חלמו חלום אחד, ועם בוקר החלו אותו מספרים

קאללהום אזיוו תעאוודולי ייא חדדאר

דאבא תתפאזא עליכום אלגמרא

אמר להם יוסף, בואן וספרו לי עניינכם

אולי עוד יוטב לכם, ויואר אושרכם.

נאד לכבבאז ייא כותי עאד ייהדר

גאללו נתי רזעת אוזהכ מדבאלא ווצפרא

קם שר האופים, וחלומו שיחזר בפרטים

העיר לו יוסף, כי הנה פניך נבלו והם צהובים

נאד מול לכאס חתתא הווא קאם יהדר

פי חלמי נדרת האד נדרא

קם שר כוסות המשקים, וחלומו שיחזר בפרטים

אמר, בחלומי ראיתי אלה המראים.

ענאקד לעינב קונת נעצצר

פי ווסט לכאס וואלא בקאת הדרא

ושריגי ענבים סחטתי לתוך הגביעים

לפנים הכוסות, ואין אלה הזיות תעתועים

דגייא פצצרלו למנאם, קאללו מן דאבא תלת ייאם

תנטלק וותזוול להמום, אותרזע פרחאן

חיש פתר לו יוסף חלומו, ואמר בעוד שלושה ימים

תשוחרר ותשכח תוגות, ועל כנך תשוב כמלפנים

קאם לכבבאז וותכללם, קאללו ייזאכ מא תכממם

מא בקאלו עישאן

קם שר האופים ושוב דיבר, ויוסף אמר לו אַל לך מחשבות

כי לא נשארו לך חיי קוממיות

נררדו לחידית לפאעה ייא חדדאר, יום נאם מנאמו פולק מן לגצרא

מא צאב מן יפצצלו מן אהל מאצר

נשוב על העלילה אל פרעה, נפעם כי גם הוא חלם חלום

ופותר לא מצא לו בכל חכמי מצרים וחרטום

נאד מול לכאס ייתכללם פרד מררא

גאללו ייא סידי ראני נתפככר

אזי בא שר המשקים, להזכיר חטאים ולדבר פתאום

אדוני פרעה, אמר, הן יש לי זכרונות

יום כונת מסזן וואלה זברת קודרא

כאן תממא עבד יהודי כא יפצצר

יום הייתי אסור, ולא מצאתי לחלומי פתרונות

אך היה שם עבד עברי, שידע לפתור

אוכיף דאללו האגדאכ זרא

קאללהום זיבוהו לייא, אוליה מעאווד מא בייא

בעד מא יגול עינייא נעטיהום אוכאן

וכדבר פתרונו יצאת מהבור

הביאוהו ! פקד פרעה ואמר לו : אספר חלום עוועים

ואחרי דבריו, אתן לו אף עיני בלי כל תנאים

חין זאבו מול למזייא, גאללו דווי וותכללם דגייא

ראה כאיין מול דדונייא פוק מננכ צולטאן

וכאשר הביאו איש התושיה, אמר לו : מהר ספר חלומך

שהרי פטרון העולם, והוא מני אז רם ונישא ממך

גאללו חלמת סבע שבול מא פיהום לאטר

וסבע שבול כול ווחדא פיהא גמרא

אמר לו : חלמתי, והנה שבע שיבולים טובות ומלאות

אחריהן שבע שיבולים צנומות דקות ושדופות

גאללו חלמת סבע בגראת כבאר

ווסבעא דארבהום אלכצרא

חלמתי שבע פרות יפות תואר ובריאות בשר

ועוד שבע פרות דקות ורעות תואר

וואזבו יוסף, סבע סנין וורכא כּא יסיר

ווסבע סנין דלגלא בלא תזארא

השיב לו יוסף : שבע שנים של שובע למצרים באות

אחריהן, שבע שנות יוקר בלי כל שכר ותבואות

גיר כייל זזרע וובדא תעממר

אושוף וואחד ללי ייעטיכ סי דבארא

קום אסוף זרעים למלא מזנים אל זנים

ומצא איש נבון, שידע לקבץ מחסנים

גאל פרעה ראה כממנא, האדא די יצלאח בינא

הווא יכון מול למדינה, באמר אררחמאן

השיב פרעה ואמר : חשבנו והנמצא כמותו מוצלח בתוכנו ?

היה יוסף מושל המדינה, במאמר האל הרחמן עלינו

גאללהום זיבהולי הינא, חתתא ייתכללם מעאנא

ווידא יעאוונו מולאנא, יסרח סבע סנין

פקד פרעה והביאוהו שוב הלום, יתן עצה ודברים נכונים

ואם יהיה אלוהינו בעזרו, יזין אותנו שבע שנים

זאה מאליכ מן ענד מולאנא

קאללו זוול האד לגבינא

ובא אל יוסף מלאך שליח אלוהי עליון

 אמר לי, הסר ממך עצבון

רבבי יעפו עלינא קום תרזע צלטאן

חין דווזוה וונסמאע לכבאר

האל בחמלתו עליך, קום להיות לכל המלכים ריבון

כשהעבירוהו ונודע הדבר

להדייאת בדאוו יזיוו פמררא

אמא מן ייאקות וואמא מן זוהר

אמא מן דהב וואמא מן נקרא

זרמו המנחות כמים במדבר

כמה מרגליות ומספר אבני ספיר רב

כמה כסף וכמה פז וזהב.

סארת לקצצא יתתא טלעו מן מאצר

זמיע קבילת סידנא יעקב למכתארא

נמשכו קורות יוסף, עד שעלו משעבוד מצרים

כל שבטי משפחת יעקב, בני מובחרים

ייא רביי תזמענא פי ארדנא

תבנילנא פי קריב מקדאסנא

אלוהים ! קבץ אותנו על אדמתנו

ובקרוב בנה לנו בית מקדשנו

וונרזעו לחוררייתנא

חנא ווזמיע ישראל כוואנא

ונשובה אל חרותנו

אנחנו וכל בני ישראל אחינו

אמן ואמן – סוף קצידת יוסף הצדיק כפי שהובאה על ידי יעקב לסרי בספרו " השירה היהודית עממית במרוקו "

השירה היהודית עממית במרוקו-יעקב לסרי-הקיבוץ המאוחד תשמ"ז

 

אליהו ייזמע סמאלנא

אליהו יקבץ נפוצותינו

 

דאכ לחביב למוצאפיר יזור פלארד לחאמידא

הידיד ההוא הנוסע, לבקר בארץ חמדה

 

ילחק ויסללם, וויגפאר חבאבנא פלבאלידא

יגיע ויפרוס שלום, ויפוש ידידנו בארץ היעודה

 

סאלם אוגאני יוצל, פי סאעא סאעידא

שלם ומוצלח יגיע, בתוך שעה מאושרת

 

וויציבהום פי האנייא, פוצט לבחאייר ברבאעא

וימצאם בשלווה, בתוך גנים בחבורה

 

זא צבאח וולעסייא, דאיים בלפרח וולכילאעא

אתא בוקר וגם לילה, תמיד בשמחה מפוארה

 

פי פרחתהום מא יזולו, יתפככרונא בננייא

בשמחתם לא ישכחונו, יזכרונו בתום לבותיהם

 

כא יטלבו ויקולו עלא לחבאב וולהאלייא

מבקשים ואומרים לשלום הידידים ושבטיהם

 

מא יכצארו מא ייפלטו, חתתא נראוו אתרייא

לא יעומעמו ולא יטעו עד אשר נראה המנורה

 

אוזאה למאליכ, פי שפאעא מהדייא

נחזה בפני המלך, בשפיעה מאושרת

 

אליהו ייזמע סמאלנא אילא לארד אצבייא

ואליהו יקבץ נפוצותינו לארץ הצבי במהרה

 

דחכו לבסתאן אופרחו, דהר נוואר פי לבחאייר

צחקו הגנים ועלצו, ונראו הפרחים בגנות

 

נטקו טיור אופצצחו, עלאוו לפוק אצצזאייר

צייצו הציפורים וצפצפו, מעל עופאי האילנות

 

חבב זזהר פי ריוחו וולוואנו למועתאבאראת

ופרחי היסמין וניחוחיו, וגווניו בהדרם

 

פתחו אוראק לגצון, סעלו אוזהרו זמאעאת

ונפרשו עלי ענפים, נדלקו נורות במלוא זוהרם

 

קומו שרבו שראב מילאחא, ווידום הנאכום פלוקאת

קומו ושתו יין טוב, ןתתמיד מנוחתכם שאננות

 

 

ארסל ייא לווחד ללוחדאני

שלח נא מהאחד והיחידי

 

ארסל ייא לוואחד לווחדאני, אליהו יעללי סאני

שלח נא האחד והיחיד, אליהו ירים כבודי ויכוננה

 

נרזאוו ייא אילאה דדונייא, יכפא לוממאתכ מזלייא

לך אנו מצפים אלוה העולם, תאמר די לעמך המפוזר

 

זמע זמלנא לכולייא, פי ציון כייאר לוטאני

קבץ נפוצות כולנו, בציון מכל ארץ מרוממה

 

ייא לגאלס עלא כרסי לחקק, תפכּכּר עקידת יצחק

אתה היושב על כס האמת, זכור לנו עקידת יצחק

 

ארחם עלא נסאלהו אססאייאק, ייברא זרחי וונמסי האני

רחם נא על זרעו הנאנק, יבריא גופי ואתהלך בחשק

 

פוזנא עלא ישמעאל, וגוג ומגוג לערל

הרווח לנו מישמעאל, וגו ומגוג הערלים הצרים

 

וובני למקדאס וולגליל, בלייאקות ובלייאמאני

קומם המקדש ובנה הגליל, ביהלומים ובספירים יקרים

 

רדד לכוהנים לקורבן, ולוויים עלא דוכאן

השב כוהנים את הקרבן, והלויים אל רום הדוכן

 

זמע ישראל מן לבלדאן, וויפרחו זמיע כוואני

כנס בני ישראל ממדינות, ויעלזו כל האחים כאן

 

זמרת נקמתכ סעלהא, פי גוג ומגוג טלקהא

הבער גחלת נקמתך, ובגוג ומגוג שלח אותה

 

לא תספק אולא תדפיהא, חתתא ערזעו לכולל דוככאני

אל תחמול ואל תכבנה, עד ישובו כולם לעשן כבשנה

 

יפרחו אולאד ישראל, יום תפנני עדייאנהום בלקאתיל

יעלצו בני ישראל, יום בו תשמיד אויביהם בהרג הלהב

 

וורסל למלאך גבריאל, ווזהו ישרק כיף דדהבאני

ושלח המלאך גבריאל וזיו פניו יבהיק כזהב

 

השירה היהודית עממית במרוקו-יעקב לסרי-הקיבוץ המאוחד תשמ"ז עמ' 225-224

השירה היהודית עממית במרוקו-יעקב לסרי-הקיבוץ המאוחד תשמ"ז

אני יודע שזה אינו הניקוד הנכון. זה ניקוד מנקדן אוטומטי ולא נגעתי בו בכלל, אך לבטח זה מקל על אלה שהשפה היהודית ערבית אינה מוכרת להם

לְמוּגִית לְלִי יִגִּיתַנִי
הַמָּשִׁיחַ
 אֲשֶׁר יוֹשִׁיעֶנּוּ


אִלָּאֶה לוּמָאם ייא לְעָאלִי, ווֹקְתָאס תָּזִיב
אֱלֹהִי הָאֻמּוֹת הַנִּשָּׂא, מָתַי תָּבִיא

לְמוּגִית לְלִי יִגִּיתַנִי בָּעֵיד ווקריב
הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר יוֹשִׁיעֵנִי, קָרוֹב וְרָחוֹק יָבִיא

יְזֻוַּל חַזָּנִי ווֹבְכְאִיָּא, נִפְרַח פֶבְלָדֵי לְגַלְיָּא
יָסִיר בֶּכִי וְאֶבְלִי, וּבְעִירִי הַיְּקָרָה יַעֲלִיז לְבָבִי

אֹפִי אָזַל עָדָאדִי, יִכָּמֹאל פָּרְחִי ווגראדי
סייֵּם נָא מִנַּיִן סִפְרָתִי, וְתִקְווֹת שָׂמַחְתִּי תֻּשְׁלַם

רָאַנִי טַאלְבָּכ ייא סִידִי מְמַנַּי לֹא תָּגִיב
הֲרֹנִּי מַפְצִיר בְּךָ רִבּוֹנִי, וּמִמֶּנִּי אַל תְּעַלֵּם


שֶׁמַע ייא חָמָאם, מָאזָאל נפככ בתתמאם
הַקְשִׁיבִי יוֹנָה, עוֹד אוֹשִׁיעֲךָ בַּמֻּשְׁלָם

אוֹ תִּיק ייא חָמָאם, בילאהכ מוּל לְעָאלָאם
הַאֲמִינִי יוֹנָה באלהויך, אֲדוֹן הָעוֹלָם

נִתְבַּבֵּת לִכְלָאָם, וונזמעכ לִמְדִינַת סֶסְלָאם
אֲקַיֵּם דִּבְרִי, אֲקַבֵּץ אוֹתְךָ לְאֶרֶץ הַשָּׁלוֹם

וותעיס פִּי עָזָז וּוּכְרָאם
שָׁם תַּחְיִי בִּיקר, וּבְכָבוֹד אֵין כָּמוֹהוּ

כָּלַמְכָּ דְּוָא עינייא, פֶּרְרַחֲנִי ווֹקְתָאס יִדְהַר אֵלִיָּהוּ
אִמְרוֹתֶיךָ הֵאִירוּ עֵינִי, שֶׁמַּחֲנֵי מָתַי יִתְגַּלֶּה אֵלִיָּהוּ

סוופלי יַד קַוְיָא, וויכמאל פָּרְחִי ווהנאייא בִּסְּמָהוּ
הִרְאַנִי זְרוֹעַ נְטוּיָה, וְתֻשְׁלַם גִּילִי בְּתִשְׁבִּי יִקְרָאוּהוּ


נזיבכ עִנְדִי לְמַכְאֵנִי, אַיְּדָא תִּתְמָסְסָא פְּטַרְקָנִי
אֲבִיאֲךָ אֵלִי אֶל אֶרֶץ נָחַלְתִּי, אִם רַק בְּדַרְכֵי תֵּלֵךְ בְּתֹם

אָנָּא סָדִיק מא לִי חָיְלָא, פַּכְכָּנִי מִן הָאֵד לְוַחְלָא
אֲנִי יָשָׁר אֵין עַמִּי עָרְמָה, הַצֵּל נָא אוֹתִי מֵהַמַּצָּב הָאִיּוּם

ננפככ מִן הָאֵד לווחלא, כּוֹלֵל סָאעָא נָהָאר אוֹ לְיַלָּא
וְאָכֵן, אָפְדָה אוֹתְךָ מִזֶּה הַזַּעַם, בְּכָל שָׁעוֹת הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם

רָאַנִי מא ננסאב, בְּהָאָעֵד אַבְרָהָם מֵחֲבוּבִי וכיארת אַמְּאַנִי
לֹא אֶשְׁכָּחֲךָ, בִּבְרִית אֲהוּבִי אַבְרָהָם בְּחִיר אֱמוּנִים

נֶזְמַעכָּ מִן קוֹנַת דּוּנַיָּא, וונרפעכ עֻלָּא זֶנְחַן נֶסְרָאנִי
אֶקְבְּצֵךְ מִכַּנְפוֹת תֵּבֵל, אֶשָּׂא אוֹתְךָ עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים

השירה היהודית עממית במרוקו-יעקב לסרי-הקיבוץ המאוחד תשמ"ז עמ'226

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 149 מנויים נוספים

מאי 2020
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר