השירה היהו. העמ. לערובי-י.לסרי


השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-לקלב ליום זאד הבאל ללבי נוסף היום שגעון

השירה היהודית העממית – יעקב לסרי השירה העממית

לקלב ליום זאד הבאל

ללבי נוסף היום שגעון

 

ייא מסללמים קלבי ליום זאד הבאל

האומרים שלום דעו, ללבי נוסף היום שגעון

 

וולחבאב זאד לייא, ווראה מדדאני

האהבה נוספה לי, וכבר השחיזתני כפגיון

 

רבבי קדא עלייא, ליום שופת גזאל

האל נתרצה אלי, והיום ראיתי יעלת חן

 

סברת פנית ממנו, בלא עקל ראני

נוכחתי כי התמוססתי מפניה, נטרפה דעתי ואין

 

רזלי מסאת ביי, או סבבתי עיני

רגלי בי התהלכה ועילתי היא העין

 

רזלי מסאת בייא, לקית זין לקדד

רגלי בי התהלכה, ומצאתי יפי הקומה

 

פי דננהאר שללא נוויתסי נלקאה

בזה היום, לא נתכוונתי לפגשו ולא מאומה

 

נוס ייא נחאלי, או כאטרי תנככד

נסער מצבי, ואורך רוחי נעכר בעצבותו

 

לקלב טאר מננו, לא סברת דוואה

הלב נעגם הימנו, לא מצאתי רפואתו

 

ענדו עיון כוחל, כאל פוק לכדד

ויש לו עיניים שחורות, ועוד דמות עלי לחייו

 

זינו עזיב, ייסגי וויפתל ללי ראה

יופי מופתי, ישקה וימוגג כל רואיו

 

לקלב טאר עננו, זאדני תהוואל

הלב נפעם אליו, הוסיף לי מבוכות

 

רפרץ בלא זנאח, ייא אהלי ווכללאני

התעופף בלא כנפיים, הותירני בנבוכות

 

בקיית יא צחאבי, עלל לחביב נסאל

נותרתי הוי דידי, רק אודות אהובי שואל : היכן ?

 

לילא פדניתי, מא נבאתסי האני

אף לילה בימי חלדי, לא ישנתי שאנן

 

רזלי מסאת בייא, או סבבתי עיני

רגלי בי התהלכה, ועילתי היא העין.

 

בקית ייא עדאבי, עלל לפראק ננוח

נשארתי עם סבלי, ועל זאת הפרידה מקונן

 

לילא פדניתי מא נבאתסי האני

אף לילה בימי חלדי, לא ישנתי שאנן

 

נבכי בדמוע עייאני, ווכאטרי מזרוח

בוכה בדמעות עיני, ונחת רוחי פצועה

 

בין לעדא, אולא נציב סי וואלי

בין האויבים, לא מצאתי מודע לשיה

 

נאר להווא נגאדי, מתל ללי מזרוח

באש האהבה יוקד, כמו גופה פצועה

 

לקלב טאר עננו, ננית יירזאני

כי הלב נפעם אליו, והוא מצפה לי לפגיעה

 

זרח לגראם בייא, וומרד קלבי טאב

פצעי האהבה סיבתי, ומדווה לבבי הרטיט

 

מא צבת ליה טאלב, יכון לי תאלי

ולא מצאתי לו רופא, אשר ישים לי אחרית

 

ידירלי מחבבא, לזינת לכלכאל

יכונן לי ידידות, עם זאת יפת האֶצְעָדָה ( תכשית לזרוי או לרגל )

 

ייעמל זמיל פייא, ליום יסעאני

יעשה עמי חסד, והיום יושיעני בהתמדה

 

רזלי מסאת בייא, או סבבתי עיני

רגלי בי התהלכה, ועילתי היא העין

 

מא ציבת ליה טאלב, יכון שיך לבית

לא מצאתי לו רופא, שיהיה אדון ביתו

 

ייערף טבב דאייא, יפידני בדוואה

ידע תעלות מחלתי, יצילני ברפואתו

 

וואחד עטאה רבבי, כי מא חבב יציב

יש אחד והאל הרעיף עליו, וכל שחפץ מצא

 

לייאם סאעדא ליה, ווזמאן עטאה

הימים פנים הסבירו לו, והזמן נתן הון ועצה

 

ווללי יכון כיפי, מן לחבאב גריב

ומי שיהיה כמוני, גם מידידיו מרוחק הלאה

 

טול זזמאן נווח, וולפראק עמאה

לאורך הזמן מתאונן, כי הפרידה אותו סמאה

 

טול זמן נווח, סאהר בנסאה

לאורך הימים מקונן, ער משכחתו

 

אנא גריב ראני שבבא, שפאתני למודלאל

לא פיללתי לגורם, שיצהל לבזיונותי

 

חתתא ששפאוו פייא זמיע עדייאני

עד ששמחו בשברי כלל אויבי

 

רזלי מסאת בייא, או סבבתי עיני

רגלי התהלכה בי, ועילתי היא העין

 

תאהולי ליום, ווזאד גייאבו לחבאב

התנכרו לי היום, הוסיפו נעלמו אוהבים

 

טרכו מראצמי, בעדן ייא תצרא

עזבו תחיקותי, על אף הזמנים הטובים

 

טרכו מראצמי, מו גיר שבאב

עזבו תחיקותי, בלא סיבות עוד

 

ביני וובינהום קטעו זזורא

אין ביני ובינם, וגם לא ביקרו עוד

 

ייא ראפע ססמא, ייא כרים ייא ווההאב

אתה נושא הרקיעים, אתה המכובד והמעודד

 

רדד לחביב לייא מן לחזן נברא

השב לי הידיי, מאבלי אבריא במועד

 

רדד לחביב לייא, דפא למסעאד

השב לי הידיד, כי דעך המוקד

 

ייהנא כאטרי, לאיין מעמאת עייאני

ישקוט מרגועי, שכן נסתמאו עיני

 

רזלי מסאת בייא, או סבבתי עיני

רגלי בי התהלכה, ועילתי היא העין

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-לממן נססכי בקרחתי אל מי אתלונן באסוני

השירה היהודית העממית – יעקב לסרי 

לממן נססכי בקרחתיהשירה העממית

אל מי אתלונן באסוני

 

למןן נססכי בקרחתי ווזמאר גזאלי ?

אל מי אתלונןבאסוני וגחלי אהבתי

 

 מן כללאת כאטרי עליל

זאת שעזבה, רוחי עכורה

 

מללכת עקלי בחובבהא ווצטן באלי

מוססה שכלי באהבתה ונתבלבלה דעתי

 

מא אילי בוצאלהא סזביל

אין לי עדיה נתיבות

 

מן לא דאק לגראם ולעשק פחאלי

ושום איש לא טעם כמותי אהבות

 

מא ייתסממאסי הביל, למולאת ססאלף טטוויל

ולא ייקרא חולה רוח, לארוכת הצמות

 

לממן נססכי בקרחתי, אועידולי אהל להווא

אל מי אתלונן באסוני, ספרו לי בני שעשועי אהבות ?

 

אסנו סבאבבי אווליעתי, פנית ווכטארי נכווא

והגורם הוא אהובתי, התמוססתי ורוחי נכוותה בלהבות

 

סעלת ניראן מוזתי, צבברת פלקלב מא כווא

הדליקה מדורת נחשולי, ניחמתי לבי שהיה למוקד

 

עמדא ללי פזזמאן, ווחדי עמדאלי

חבל עלי בזה הזמן, ואני בודד

 

ליום לקית זי בנאת, קולתלהום וואיין ראייחין ?

היום פגשתי בבנות, ואמרתי אנה אתן הולכות ?

 

קאלולי כלילתכ רדאת, ענדכ זינא מעוולין

אמרו לי, אהובתך נתרתה !! ולך באנו מזומנות

 

נאווין ענדכ נבאתו, פססכ גדווא מגיילין

בדעתנו היה אצלך ללון, אך ספק מחר אצלך השהות

 

מן נהווא פלבנאת עיסא ווהואלי

ומה אערוג אני בבנות, רק חיים ושמחות

 

מנני מא באנלי גפיל, למולאת ססאלף טטוויל

ולי לא נראתה הפתעה, לארוכת הצמות

 

ליום לקית מא נריד, צפא עקלי ווכאטרי

הים מצאתי אשר לו נכספתי, נצללה דעתי ורגועה

 

לבסת קפטאנהא זדיד, ווחזזמת מנדון לנו עכרי

לבשה שמלה חדשה, וחגורה למותניה בארגמן צבועה

 

האדאכ ננהאר כאן עיד ענדי, ווליום לגיר לא יידריה

ההוא היום חג היה לי, ואחר לא ישיגו בשום פנים

 

מא דווז חדד פזזהו, וולקות פחאלי

איש לא נוכח בעלזה, וכמוני לא אכל מטעם ומזונות

 

מנני מא באנלי גפיל, למולאת ססאלף טטוויל

ולי לא נראתה הפתעה, לארוכת הצמות

 

לוכאן לחקק ווסרע, זאייר פי חוכמו צחיח

לו קיים צדק ומשפט, ומשליט חוקו חזק

 

מא ייעשק חתתא בדדראע, צקטוע ייכון בלבריח

לא יתאהב איש בכוח הזרוע, מנותק יהיה ואל יצעק

 

מן כתרת למאל ווטטמאע, יטייח מן לא ייטיח

מרוב הון ושוחד, ומוטט כל אסון ומוצק

 

ווללי מא ענדו פלוס מסכין חאלו

ומי שאין לו כספים, מצבו עד דלות

 

צלטאן טאלק ססביל, למולאת ססאלף טטוויל

כי מלך האהבה קרא דרור, לארוכת הצמות

 

מא חלא לייאם וולבנאת, וזזהו ווקוות לפלוס

מה מתוקים הימים והעלמות, העלזה ועוצמת ממונות

 

לעוד יציח ווררבאב, וונזההיוו ראס ננפוס

העוּד ינהם וגם העוגב, ונעלוז בנחת הרוחות

 

וואנא מא ייחלאלי גיר כאס למאלי, וולמולועאת לכליל

ולי תמתק רק כוס אהובתי, ואלה החושקות במאוהב

 

עלא גלסא מצררפא וולכאס לגאלי

ועל משקה רב עונג, ועם כוס משקה יקרות

 

צלטאן טאלק ססביל, למולאת ססאלף טטוויל

מלך האהבה קרא דרור, לארוכת הצמות

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי

הקצידה הזו, שיש אומרים שמבוסס היא על מקרה אמיתי, ארוכה מאוד ולכן אביא אותה ברשותכם בקטעים ואסיים אותה בהקדם……רצוי לשמוע את הקצידא יחד עם מילות הקצידא….

מחבבת בן שושןבן שושן

אהבת בן שושן

 http://youtu.be/kulmJHm_4N0

אופלליל ייא טול הזרי , וועלאש מולוע ביהום

ולאורך הלילה ארכו הזיותי, ומדוע אני מאוהב בם ?

 

ווזאני לפיראק פססבאח בכרי, וולחבאב קללת מזיהום

והפרידה מהם בבוקר השכם ואהובי בחוסק בואם

 

וולחבאב תוולאוו מגייריין, אולא קררת לכיר פיהום

וידידי היו לנעגנים ואף לא ידעתי טובת כולם

 

אוחקק נאבי סיד ננאס, מא נווכל גיר רבבי עליהום

נשבע אני בנביא אדון בני אנוש, ועליהם משגיח ריבון העולמים

 

וואנא ללי מתחחנת מן סגגרי

הן אנוכי שהתייסרתי מנעורי ( 2 )

 

סבאתני טפלא זינתא מא כאן, סרת גיר כלפא נזרי

שבתה אותי עלמה ויופיה נדיר, נמצאתי בפסיעה מתרוצץ

 

סרת פי כלפא נזרי

נמצאתי  בפסיעה מתרוצץ

 

סלבת עקלי בטטולא וותתיהאן, אנא סגיר מאזלת דררי

טרפה דעתי בזקיפות קומתה ובתהיה, אני צעיר עודני נער

 

אנא גשים מאזלת גררי

אני פתי עודני, תמים בניכר

 

מא נוויתבס לעשק ישררב לבהאן, נסיר תאצל פי קלוב

לא חששתי כי אהבה תצרוב אצבע ובוהן, ואהיה לכוד בלבבות

 

סעאב ווכסאן, אנא גשים מאזלת גררי

קשים ורעים, אני פתי עודני תמים

 

וואנא ללי מתחחנת מן סגרי

אני שהתייסרתי כבר מנעורי

 

וואנא ללי חסלת פי בלייא ווסבאתני קולת זינהא

אני שנלכדתי בנערה ושבתה אותי, ביופיה הכביר

 

בעיון כחל כזרת פייא כללאתני, פי תמחינא

בעינני שחורות הביטה בי, והותירתני עמוס דאגות למכביר

 

לממא לית ביתמשייא, חקית סארי פוסט סבינא

המשכתי ואני במצעד מהלכי, מלמלתי לעצמי בזו הברירה

 

הייא פלאצל רומייא, ווסמהא מרייא מולירא

היא נוצרייה במוצאה, ושמה מארייא מולירא

 

בעד לכתאם נפדח סררי, בעד לכתאם נפדח סררי

בתואנה זו נתגלה סודי, בתואנה זו נתגלה סודי

 

חין זאבני רבבי וונעיד ללי כאן, סמחולי ווקבלו עדרי

מאחר ולזה הביאני האל, אספר מה היה, סילחו לי וקבלו גרסתי

 

סמעו חדיתי סייאדי בקלוב חנאן, תראו כאן עייא צברי

שמעו שיחתי רבותי בלבבות חוננים כי פקעה סבלנותי

 

צעב ווסקא ווכסרת דראהמין, על לוואלדין

קשיים ויגע והפסד ממונות, על ההורים

 

עליהא וועלא לכוואן, אנא גשים מאזלת גררי

עליה ועל אחיה, אני פתי עודני נער

 

וואנא ללי תמחחננת מן סגרי

אני שהתייסרתי מנעורי

http://youtu.be/kulmJHm_4N0

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי

מחבבת בן שושן

אהבת בן שושןבן שושן

וואנא יתיק טיחת פקאעת לביר, לביר גארק וודלא לקסיר

הן אפשר  שנפלתי לתחתית הבור, הבור עמוק וחבל הדלי קצר

 

מן ירדדלי לענא ייא כלא דאר בבא, נעטי למאל כתיר

מי ישים לב אלי, אוי לי ואבוי, ואתנה לו הון רב

 

חארב עלייא ייא ייממא, וואלא נמות סגיר

שמרי עלי, הו אמא, פן אמות ואנוכי עדיין נער

 

צעב ווקצת ייא לזוואד, ווחתרזרת, זינא נדרא

קשיים ויגע רבותי, ונשאתי תוחלתי ליפת התואר

 

זאבננא וונכממלו לגראד, ועשרתני בעדן הזרא

זכינו ונשלים חפצנו, נורא התאהבנו במבט טוהר

 

בעד כנת נראעילהא בתמאד, וואלא תזורני ללא מררא

על אף שקידת אהבתי תמיד, והיא חסכה ממני ביקור ויקר

 

הנא לכאטר ותקאם ססעד, וובקינא עאמיין בחעשרא

נחה הדעה ונתמזל האושר, באהבים שנתיים התמדנו

 

הנא כאטרי וודהב דררי, ססרכנא למחבבא כימא לכוואן

נרגעה הרוח והוזהבו פני הכאב, אני נשמתה והיא חֶלדי

 

אנא רוחתא ווהייא עמרי, אנא רוחתא ווהייא עמרי

אני נשמתה והיא חֶלדי, אני נשמתה והיא חלדי

 

סאיין ממה תקוללהא דאכ ללי כאן, סאיין מא שרטת נשרי

כל מוצא פיה הוא שהיה, וכל מה שהתנתה הוא שקניתי

 

חתתא כאנת וודכל פיהא שייטאן

עד שגנבה אמוני, וחדר אל לבה השטן

 

וואנא ראשי פראש גפלא ייא לכוואן, אנא גשים מאזלת גררי

וראשי ראש מופתע, הוי, אחי, אני פתי עודני נער

 

וואנא ללי מתחחנת מן סגרי

אני שהתייסרתי מנעורי

 

אוככותי לגדר זא מנהא, אמנוני בחקק לעאהד

דעו אחי, כי הבגד בא מצידה, האמינו לי באמיתות

 

נהאר לחדד כנת קולתלהא, אייא נתפרזו חעאב לפרארג'

ביום ראשון הרי אמרתי לה, בואי נשתשע בשחק התרנגולות

 

סכתת מא רדדתלי ווללהא, חססת קלבהא ראה פי גייאר

שתקה ולא השיבה במענה דעתה, הרגשתי כי לבה גדוש עצבנות

 

סאעפתהא אוזידת קולתלהא, לא תתגיירס ליום לחדד

הוספתי סבילות ועוד אמרתי לה, היום ראשון אל תוסיפי יגונות

 

ייאללאה מעייא ייא בדרי, ייאללאה מעייא ייא בדרי

באוי עמי אהובת לבבי, באוי עמי אהובת לבבי

המשך……

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-אהבת בן שושן

מחבבת בן שושןבן שושן

אהבת בן שושן

וואזבתני בטטיש ווקצוחאת לשאן, כלליני ראני פי דררי

השיבה לי בזעם וקשיחות הלשון, הנח אותי בתוך כאבי

 

חתתא לחדד זזאי אילא סחאווזייאן, סוף אש מולאנא ידרי

עד לראשון הבא אם בהיר וצח, נראה מה יחפוץ האל אבי

 

סוף אש מולאנא ידרי

ונראה מה יחפוץ ויקבע האל אבי

 

כלליתהא וורחת בקליבי גידאן, כל מו יכללמני מא נוואזבו בחסאן

השארתיה והסתלקתי בלבי נדאב, כל המדובב אותי לא קיבל עניין

 

אנא גשים מאזלת גריי, אנא ללי מתחחנת מן סגרי

אני פתי עודני בער, אני שהתייסרתי מנעורי

 

 

ייא ערוצא בכי עלא ערוצכּ, מא ייפעכ לא כאכ וואלא לוסכ

הוי כלה שאי בכי על חתנך, לא אח ולא חותן יועילו

 

האדי לילת לעיד אכלא דאר בבאכ, מן יבארכ לקידושן

זהו ערב החג, או ואבוי, ואין מברך על יין קידוש אפילו

 

כלליתהא ווראחת מכין, הייאם גאיים פי הבאלי

השארתיה ונעלמתי משם, נרגש ושקוע בטירוף דעתי

 

פקל בנעל שייטאן פלחין, סרת נתרכו מן באלי

התפכחתי ובשטן גערתי על רן, וניסיתי להסיחו ממחשבתי

 

כרית וודכלת ללי זארי, נרא חדד מא סמע קולי

שכרתי ונכנסתי למקום קרוב, ראיתי כי איש לא שמע קולי

 

חתתא נדדרת פי ווסט דדאכלין, כלילתי מעא ספניולי

עד שראיתי בתוככי הנכנסים אהובתי ען האיספניולי

 

תממא דכת ווגדאת זמרי

שם הסתחרחרתי, שם יקדה התבערה גחלי

 

ייא לחפפארין לקבור בלמנייא ארפפאדין ננאס בתמנייא

אתם הכורים קברים לפי מידה, והנושאים גופות מספרכם שמונה

 

האדכ שבאב סגיר אכלא דאר באבאה, מא שבע פדדנייא

זהו יפה נפש צעיר, אוי ואבוי, לא שבע ממנעמי העולם הזה

 

מא כלת מא סממת מא טללעת דככאן, כללית כייתהא פי קלבי

לא אכלתי וטבק לא נפחתי, ולא תימרתי עשן, נותרה צריבתה בלב החזה

 

בכית גיר נראהא כודד גסן לבאב, מטבועת לכדוד בלעכרי

הוספתי לראותה כמו ענף הליבנה, חתומת הלחיים בארגמן

 

מטבועה לכדוד בלעכרי

חתומת הלחיים באודם נארגמן

 

 תנהדדת ייא כאיי ותנית בנעל שיטאן, נפשי קאלתלי

נאנחתי, הו אחי, ושוב גערתי בשטן, נפשי אמרה לי, התעודד

 

סבר ייא בן שושן, אנא גשים מאזלת גררי

המתן וסבול, הוי בן שושן, אני פתי עודני נער

 

וואנא ללי תמחחנת מן סגרי

אני שהתייסרתי מנעורי

 

 

עטיני וואחד דדאר פאז ננוח, ותכון עאלייא וושקפהא דללוח

תנו לי בית אחד בו אצווח בקינה, ויהיה גבוה ומעץ תקרתו

 

וותבכי מאעייא אכלא דאר באבא, ללי קלבהא מזרוח

וגם תבכנ עמי, אוי לי ואבוי, כל אשר לבה שותת בפציעתו

 

וואנא מא תדדתלכסי א ייממא, ווקת ווקת כראז ררוח

אני לא נוכחתי לידך, הוי, אמא, בעת יציאת הנשמה

 

תנההדת ייא כאיי ווכרזץ מן תממ, קבל מא ייכלט למלעך

נאנחתי אחי, ויצאתי משם, בטרם הגיע המלאך בדממה

המשך…………………….

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-מחבבת בן שושן אהבת בן שושן

מחבבת בן שושן

אהבת בן שושןהשירה העממית

אנא ווחדי ראפד להאם, חתתא לענד נזול למגרב

אני יחיד נושא מעמסת הטרחה, עד שקיעת השמש במערב

 

דכלת לביתי ווסרת נכממם, באיית עלל לפראש נתגללב

סרתי לביתי למסילות המחשבות, ושנתי על יצועי לא תערב

 

בעד ממן טול לליל ייא לפאהם, מא נזלס לגאררו מן שארב

וככל שארך הלילה הזה, הו המבין, לא משה הסיגריה מהשפתיים

 

אוחדד מא עלם בדדרי, אוחדד מא עלם בדדרי

איש לא ידע אודות כאבי, איש לא ידע אודות כאבי

 

 

סברת האיידאכ חתתא לליל פזר כאן, ווקת כרוז מארי בכרי

המשכתי כך עד תום הליל והשחר הפציע, עת יצאה מארי מוקדם

 

תשרי לחליב למעללמתהא ייא פלאן, גאבת דנייא עלא בשרי

לקנות חלב לגברתה, הו פלוני, ואז נתערפל לעיני העולם

 

גאבת דנייא עלא בשרי

נתערפל לעיני העולם

 

רפדת כאבוס ומסס ווכרזת זעפאן, מחתאל עלא קתילהא

נטלתי אקדח ופגיון ויצאתי נזעם, מנוי וגמור לרוצחה בכל מחיר

 

כיף ממא כאן, אנא גשים מאזלת גררי

אני פתי עודני נער

 

אנא ללי תמחחנת מן סגרי

אני שהתייסרתי מנעורי

 

כרזת ווריתהא תחת דדאר, דאכלא לענד מעללמתהא

יצאתי והמתננתי בפתח הבית והיא שבה נכנסה אל גברתה

 

לחקת עליהא פדדרזא, תכללמת צבאח לכיר קולתלהא

השגתי אותה בגבול המדרגה, דיברתי, ובוקר טוב אמרתי לה

 

עמארת לכאבוס פיהא כלאת, דגגתין בלמסס דגגתהא

מטען האקדח נופץ בה, ובשתי דקירות פגיון דקרתיה

 

טאחת עלא קפאהא תגאסאת, לעמר בשי כלילת לקדרא

נפלה על עורפה מעולפת, אבדו שנות אהובת לבי

 

 

כלליתהא וורחת לדארי

השארתי אותה ונעלמתי אל ביתי

 

בלחין סמעו לחככאם וולכבר באן, זאתני לבוליסייא תזרי

כאשר שמעו אנשי החוק והעניין נתגלה, בריצה באו השוטרים כולם

 

זאתני לבוליסייא תזרי, כררזוני מסנסל וואנא דהסאן

באו אלי השוטרים בריצה, הוציאוני באזיקים ואני נפעם

 

האיים גאייס פי בחרי, האיים גאייס פי בחרי

נרגש ושקוע בים מצולתי, נרגש ושקוע בים מצולתי

 

דדאווני ליהא וננדרתהא בעייאן

הובילוני אליה לראותה בזוג עיניי

 

 קאלולי נתא ללי ביהא אהייא אינסאן, אנא גשים מאזלת גררי

אמרו לי, האם אתה ידך בדבר ? אני פתי עודני בער

 

וואנא ללי תמחחנת מן סגרי

אני שהתייסרתי כבר מנעורי

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-מולאת לכדד דדריף בעלת הלחי היפהפיה

בנוסף לשירים מרובים בעניינים שונים, ממעגל החיים, מטרדות היומיות, הצרות והקינות ל"ע, השירה העממית היהודית לא פסחה גם על יופיין של הנשים בקרבם…..כמו בכל השפות גם השפה העממית שיבחה והיללה את האישה היהודייה המרוקאית…..

מולאת לכדד דדריף

בעלת הלחי היפהפיה

 

מולאת לכדד דדריף, וואנא זיתכ דיף

בעלת הלחי היפהפיה, באתי אליך כאורח

 

וודדיף אילא זאכ, לא ברדכ תעססיה

ואורח אם בא אליך, חובה לסעדו בלב שמח

 

וואנא מא זיתכ לא עלא מא ואלא נעמא

ואנוכי לא באתי אליך, בגלל מים או מזון

 

וולמא ווננעמא, כולל מן וואלה ייעטיה

כי מים ולחם, כל אחת מוזמנת לתת ברצון

 

וואנא גיר גרדי פיכ, וומולאנא ייהדיכ

וכל חשקי ורצוני בך, והאל ירגיעך אל נכון

 

וואנא עיית מן ששוף, וועיית מן לוגוף

אני נלאיתי ממבט, יגעתי מלעמוד

 

עיית מן דדרב, וואנא באקי וואקף פבאבו

עייפתי מלשוטט ברחוב, ובשערו אני ניצב עוד

 

ווילא קרית נתי, ראה אנא ללי קררית

אם את למדת, כבר אני להספיק לימדתיו

 

ווילא נתי בנית, ראה אנא זידת וועלליתו

ומה שאת בנית, כבר הוספתי והגבהתיו

 

וולחרף באס נתי קררית, ליכ אנא נעטי אוזאבו

האות אשר בה הורית, אתן לך אני תשובתו

 

וולחיט ללי בנית, אנא נעטיכ תראבו

הכותל אשר הקמת, אתן לך עפר אדמתו

 

וולקלוב לקאתחין, עלינא וועליכום יירטאבו

וכל לב קשוח, עלינו ועליכם תתרכך קשיותו

שיר הלל לחמין המרוקאי – יעקב לסרי-אזזהו בסכינא חאסאן עלזה בחמין היפה

 

אזזהו בסכינא חאסאן

עלזה בחמין היפה

 

אזזהו בססכינא חאסאן

עלזה בחמין ויפי מרכיביה

 

בננעאיים כאמלא מכמולא עלא ליתקאני

במטעמים מושלמת ושלמה על תיקוניה

יייצאבו לאיימת זמיע לכוואן

ישתאו לה כי קיבצה כל האחים

 

תוציף לכדר בתתבייאן

לצירוף הירוק בנגלים

 

מבהזזא מסקולא בידא, קייאצהא ייכפאני

מהודרה וממורקה, לבנה דייה ותספקני

 

חדידהא מן סגל לאלימאן

וברזל סירה ממלאכת גרמני

 

ראפדא מן לחמיצ גרייאן

נושאת גרגרי חומוס מגולגלים

 

בזזית מגרגב צפרא, מרקהא תהוואני

בשמנים צהובה ומרה עדנים

 

לונהא כא לון דדהבאן

וצבעה כצבע הזהבים

 

צרור ווכרעא וולשאן

בצרורות בשרים, כרעיים ולשונות שוורים

 

וודזאז למעממר, ווללי בלא עמארא תאני

תרנגולות ממולאות, ובלי מילאת לתוספת

 

דיר באטאטא מן לייאמאן

נוספו תפוחי אדמה מתימן לתפארת

 

וולקמח כא חבב למרזאן

וחיטים כגרגרים במחרוזת

 

סופתהא דאזת לפרראן

ראיתיה עברה לתנור וגחילו

 

פוק מן יידדין לכאדם מזווקא בחנאני

מעל ידי המשרת, בחיננא צבועות כפותיו

 

מווצצלא מן בלאד ססודאן

שהובאה מארץ סודאן ושדותיו

 

סופו עכיכו בן לכיכאן

הביטו איך עכיכו בן לכיכאן מזימה חורש

 

טאייח מדבבי מכפפס בלה כאני פרמאדו מגרגב ערייאן

נפל קרוע מתגלגל מתנף ומתרפש

 

סופו בנו ראהו סכראן

הביטו בבנו, והוא כשיכור אנא ואנה

 

פוצט לחפרא, באיין טטבאק מדדרג בלעאני

בתוך החפירה ובין קלועים מסתתר בכוונה

 

עלא צצרקא הווא ראמי לעייאן

לגנוב החמין השליך עיניו בתואנה

 

מטארח מן סגל זזאמאן

ויש כל מרה מתוצר ההוא בזמן

 

ווזרארף וועוואוול ווכסבאני

מגרפות מגרדות וקורות עץ מהמוכן

 

שאיילא בזזין לחסאן

ומטפטף החמין ביופי השושן

 

לאללתהום סכינתנא נסימהא חייאני

החמין גברת כל תבשיל ניחוחה החייני

 

זאת לדדאר ווזהר למכאן

באה לבית וזרחה כפרח ריחני

 

בפראצאת וומכאדד דלחריר לפאני

אל מצעי וכרים מאריגי השני

 

פרחתנא כמאלת ווססעד זייאן

השלמה שמחתנו והאושר הושלם

 

סופו זאוו תזממעו ליהא כללהום בזזיעני

הביטו באחים ובידידים במתואם

 

תלאיימו לזזרדא חגנאן

נקבצו לזה החג הנלהב

 

אולקראעי תסהל חתתא לדדהאן

בקבוקים מטפטפים לשתייה וגם למושח

 

וולממאחי בידא חמרא, לונהא עכייאני

מאחייא צחורה אדומה וצבעה משמח

 

מקטטרא מן יידדין לערפאן

מיוצרת במבשלות הודעים לטפטף

 

לקונייאק כא ידפי נניראן

וגם הקוניאק אש למדורה מוסיף

 

לאפסאנט, לאניזט, ברנדי, וויסקי גוואני

משקה האבסינְט, ניזט ברנדי, וויסקי והוללוני

 

לאניזט בידא מן ללוואן

ומשקה האניזט צחור בגונו ילעיטני

 

וולכמר כא ייהתלע זרבאן

ווים ישן נושן חולף רץ ונמהר

 

פוצט לברמוז יידווק פלכיסאני

מתוך קנקן המוזג בכוסות אין מספר

 

וודווק וויברק פלמיזאן

יטעים ויבהיק ובמידה נזהר

 

תחאמוד עממר קטעאן

וחמוצים צנצנות ממלאים

 

פיכליס, לימוסטאזזא, פלכלל  תהוואני

פיכליס וחרדל לתיאבון, בחומץ לאוהבים

 

זיד מרק חזינא תפנאן

נוסף מרק חזינא, מעשה אומנים

 

וופלכפפאר דפעת תתאמאן

ובפרי הצלף נתתי מלוא המחיר אני

 

סיר לזזיתון למסקוק מן סגל ררודאני

וזיתים מרוסקים מעשה נשות ררודאני

 

לחמאד מטייח פזזיתאן

לימון כבוש בזיתים ומתוקן

 

זיד בארבא מן ערצת מססאן

וסלק וארגמן, מגינת בן מססאן

 

בונניף, ארבבאע, סריכ וודדאי חממאני

ואדון בונניף הנוטר יחד עם וודדא חממאני

 

מננהא תזיכ לבדלזאן

מהם הובא חצילים יסעדוני

 

וולבזל כא לון לעכייאן

וצנונים אדומי צבע, טעם לגרוני

 

דיר צאלאדא מן לפקקוס פלכלל תהוואני

הוכן סלט מלפפונים בחומץ טעימים

 

כיזזו לימא וויקורראן

וגזר בפלחי לימון ופגי תאנים

 

יסמו דאהר בתתבייאן

ושם המחבר נודע ומפורסם

 

קול למעללם דוד יפלח טרזהא בלעאני

אמור ! המלומד דוד יפלח בכוונה רקם

 

דארהא פעיון לעדייאן

ובחרוזיו פגע באויבים בעינם

 

לאללא ייא מאלי, ייא מולתי טאל עדאבי

לגברתי החמין ארכו סבלנות כיסופיה

 

אזזהו בססכינא חאסאן

עלזה בחמין ויפי מרכיביה

 

בננעאיים כאמלא מכמולא עלא ליתקאני

במטעמים מושלמת ומושלמת על תיקוניה

קצצא עלא ירושלים חיו דכללהא נבוזרדאן-קינה על ירושלים

ט באב

קצצא עלא ירושלים חיו דכללהא נבוזרדאן

קינה על ירושלים כשנכנס נבוזרדאן בשעריה  

  

אווילי בלוויל עלא מא זראלי, חין דכל לעדו תבדדל חאלי

אללי ביללות מא אירע לי, בפרוץ האויב שונתה מעלתי

 

בדכול נבוזראדן יכלי היכאלי, מא נלבס לבייד דון לכחאלי

נכנס נבוזראדן להחריב היכלי, לבן לא אלבש אלא שחור אפלתי

 

באמר לקודרא יפנניהום פי מררא

בפקודת בורא עולם, נצטווה להשמיד במחי יד

 

בלכיול תרדח ובכתרת צייאח

בסוסים רומסים וברוב צווחות מכל צד

 

נזל בקוואמו אודאר בלצוואר, באמר ררחמאן יחסאבלו דוואר

נחת בעוצמתו והקיף החומות, במאמר הרחמן על הבריות

 

כממם יפנניהום פי סאעא ייא חודדאר, יקתלהום כבאר ווסגאר

זמם לכלותם בשעה אחת, ימיתם גדולים וקטנים לבלי היות

 

סאגו לפרסאן, וכתרת לגומאן, בדכול לעדו מא עוול בררבח

דהרו הפרשים ורבו הקלגסים, חילות הצורר המנצחים נכנסים

 

ייא רבבי מולאיי וואס האד לגמרא, דאזתעלא אולדאכ פי מררא

אלוהי ריבוני, מה הגזירה חלפה על בניך גם הפעם

 

חין זאהום לעדו בלקום לחמרא, כלאהום וורזעת בלאדהום

השיגה האויב עם אדומי, החריבם והפך ארצם

 

קאלי יימחיהום וואלא ייעפו עליהום

למחות את זכרם ולא לחמול עליהם

 

מא יכללי מננהום לא מלאח וואלא קבאח

לא יותיר מהם לא טובים ולא רעים

 

מדדו ידיהום גרקו לביבאן, דכלו לזנוד כי מתאל לחיוואן

הושיטו ידיה וקרעו השערים, פרצו הגדודים כחיות השדה

 

קדדאם בית לקודס עמלו דיוואן, באמר סולטאן נבוזראדן

על יד המקדש ערכו מועצות, בפקודת הכובש נבוזראדן הרודה

 

בדכול לממזר בדבוח לכנזיר

משנכנס הממזר ונשחט החזיר המבעית

 

פי מודע לארון דדי פיה אללוואח

במעמד ארון קודש ובו לוחות הברית

 

נדק סולטאן וואמר ללחורראץ, גיידהום בגיוד לחדיד ווננחאס

הביע המלך הורה לחכמים, כבל אותם באזיקי נחושת וברזל

 

לא תדרבהום בכור, לא תעטיווהום בררסאס, פי סאעא קטעו ראס

אל תירו באבני קלע או אבני הברד, עירפו ראשי בני ישראל

 

מגיידים דבחוהום, פי למזכאבל תרמיווהום, ודאזו לכול עלא לרוואח

כבולים טבוחים ולאשפתות השליכום, כך תעשו לכל בני ברית

 

שדדוהום פי לרבאג מתל לגנם, בדאוו בלעוללאמא, תניוו בלכוהנים

כלאום במכלאות כמו הצאן, התחילו במלומדים ושנו בכהנים

 

סדדו תלמידים מעא לחזזאנים, וודבחו מעא לבאנים

תיפסו תלמידים וגם משוררים, ריצחו נשים על פני הבנים

 

ווה ווה עליהום עלא מא סאר ביהום

אויה ואבוי להם, ועל מה שנתרחש להם

 

ייא חסרא חכמוהום כיף ננחל פלזבאח

כאשר תפסום כמו דבורים בכוורותיהם

 

 

הווד לעדו אוסאף בעיניה, הזז ראסו וודחכ ווסייר בידיה

ירד הצורר והביט בעיניו, זקף ראשו, צחק ונופף בידיו

 

עלא מזייא נגזי פי סאע נפנניה, נקטעו ידדיה מעא רזליה

בבואי לעם הזה מהר אשמידו, אקטע ידיו וגם רגליו

 

זאהום בלזנחאן, אוכתרת לגומאן, באמר סולטאן נבוזראדן

בה להם בכנפיים ובריבוי גייסות, בפקודת נבוזראדן ואמריו

 

בבסנסאל רבטהום מתל לזדייאן, לקוייאד לכבאר מעא אצצובייאן

בשלשלות קשורים כמו תיישים, יחד גדולי שופטים עם שובבים

 

ווסלת אננובא ללעזבאת ווצובייאן, זהקו תמאנין אלף הרבו מללעורבאן

הגיע תור הבתולות והבחורים, נמלטו שמונים אלך ברחו לערבים

 

לקאווהום מן בעיד עתקוהום, בלקדד לזמאל, ווכתרתו מלאח

פגשום התיימרו לסעוד אותם, בבשר גמלים ומלחים רבים

 

נדהו ללעורבאן עתקונא בלמא, עינינא דלאמו וולסננא סאר פחמא

אמרו לערבים, הרווינו מים, כי חשכו עינינו ולשוננו כפחם

 

פיסאע דככלוהום כול וואחד פי כימא

מהר הכניסו אותם כל אחד לאוהל מחניק וחם

 

מא זאדו עליהום חתתא כלמא

לא הוסיפו דבר עמם ולא מלה ודברים

 

בלגרב מנפוכין והומא בלעטש מדבוחין

בנאדות נפוחים, והם תשושים מצמאונם

 

חללו לגרב פי חלוקהום וומשאוולרוואח

פתחו הנאדות לחלל פיהם, נחנקו ופרחו נשמותיהם

 

ייא לזוואד לעדו מאזאל מא קאדא, וודבבאחין דבחוהום פכל איבדא

האויב טרם כילה, והטובחים שחטום ברוב חשק ומרץ

 

וולכיול תזרי עליהום זייאדא, זראוו זאבוהום מן טריק בעידא

ורכבי הסוסים דלקו אחריהם, הביאו כל נמלט מכל ארץ

 

זברוהום זיעאנין והומא ברוצהום ערייאנין

מצאום מזי רעב וגופם עירום ועריה

 

והומא משאכן לכול זראח

והם מסכנים פצועים עם מכה טרייה.

 

וואזיוו תעזזבו מא זרא ייא חודדאר, מן צבאח חתתא לדדוהאר

בואו והביטו בפלאים, מבוקר ועד צהרי היום

 

מא כללאוו לא נתא וואלא דכר, בקאוו גיר לטורס וונסא לעעואר

לא הותירו לא זכר ולא נקבה, שרדו רק נשיפ סומות ואילמות

 

אממא לעוואתק תתרמאוו פלבייאר

ואילו הבתולות לחשכת הבורות הושלכו אי לאן

 

יעטיוו ללואלדיהום וואלא מן ייאתיהום

פנו להוריהים, ומי יענן בקוראן

 

חתתא בכאוו ססמאוואת וותקוואוו לרייאח

עד כי השמים הזילו דמעות, וסערו רוחות וענן

 

צאח סולטאן וורפד עיניה ללאה לעאלי

נזדעק המלך ונשא עיניו, ושאל אלוהי מרום

 

וועלאס פדדית קאוומכ וכללית דארכ כאלי

מדוע הכחדת אומתך, נהרס זבולך בלי מקום

 

האדא מא עמלת לדדי מא עמלו עמאלי

ענהו, כך עוללתי לאלה אשר לא עבדו עבודתי

 

אממא אנא כאפר בללאה מתלי

אמר לו המלך, הלוא אני כופר, ולא באלהותך אמונתי

 

אילכ כתתפת ידדייא, וונתא תגפר לכטייא

ואם ידי לאחור אכבול, ותבטל כל קנס ותכפר מעלי

 

ופהאד לרוואח דדי קתלת נתי תסמח

ועל הנפשות האלה שהרגתי, תעביר מחילתך מעלי

 

פי תנאדהו לאבות וזאוו לנביא, בססרע אטלב יספע ללאה רבבי

נתעוררו האבות ובאו לנביא, התחנן לתפילה ואולי האל

 

חין ראה מולאנא קאל, אטלב ייא חאביבי

כאשר ראהו ריבוננו אמר לו, בקש יקירי הנביא

 

קאללו טלבת מננכ תעפי עלא תבקיית צאבי

אמר הנביא, משאלתי היא, יהמו רחמיך על שארית התינוקות

 

חין סמעו אלמלכייא, אוצייחו בננדיב אולבכא

וכאשר שמעו המלאכים, צווחו במספד ובכיות

 

חתתא סוואדו שמאוות וותקוואוו לרייאח

נתקדרו פני שמים, ונתעצמו בסופות

 

חמקו אטטיור פי סמא והוואוו, עלא בית לקודס מן כתרת אדדאוו

חגו הציפורים ברקיע וריחפו מעל המקדש מרוב אורו וחילו

 

נכלאת ייא חצרא ווקאוומהא נזלאוו

אויה לנו כי נחרב, וכל משכימי פתחו הוגלו מזבולו

 

וולחוש וותעאלב פי יירעאוו באיין לומאם יינדללו

שועלים ותנים יהלכו בו, ובין האומות העם יושב בשפלו

 

וופלשעאב יינקטלו, יידפלו פי אוזזההום עסייא ווצבאח

במורדות ההר ייהרגו, יירקו בפניהם השכם והערב

 

זינאת ליהום שאעא קאלו הייא, וואלא ערפו ללאה מול דדונייא

יפתח להפ שעתם התגאו בכוחם, וכבר לא ידעו מנהיג העולם

 

בוה בוה מא זרא בלקום לעממייא, אללי מא קבלו כלאם נביא זכריה

אוי ואבוי על אסון זה העם, לא קיבלו תוכחת זכריה נביאם

 

כול יום כאן יזיהום, וכא יבררח עליהום

בכל יום הופיע בינותם, חוזר וקורא חזונו בקולות

 

תכבבע פי סארייא, וונצרוה כיף נציר אללוואח

ומזעמם טמן עצמו בעמוד, נסרוהו כנסירת הלוחות

 

קאלו לומאם לכיר נקטע עליהום, לבהז וונאוור ללי כאן עליהום

נתחלשו העמים כי חדלה השפעתם, הועד הוד הזוהר שננסך ךהם

 

ווליום ייא חצרא קתלו נביהום, וסארו לעביד ייחכּמו פיהום

והיום ברוע מעלל רצחו נביאם, עבדים זרים מושלים בהם

 

אללאה ייא רבבי תפאזלי קלבי

אלוהים הרחב דעתנו אמצנו וחזקנו

 

פי קריב תרסללננא למשיח

ובקרוב שלח לנו משיח צדקנו

 

אילאכ ייא רבבי טלבת בננייא

ממך אלוהי, אבקש בקשה חנונה בתמימות

 

תכליהום כיף כלית בית המקדש דגייא

החרב אויבינו, כפי שהמקדש הרסת במהירות

 

ווחנא נייתנא אילאכ קווייא, תאמר עלא בית המקדש תנזל מבנייא

בטחוננו בך עצום הוא, צווי וירד מקדשך בנוי לתלפיות

 

וויזיוו בני משה, ויזמעו כלל מן הווא גאשי

ויבואו אנשי בני משה, וייקבצו המוני נפוצות

 

בזהר מן כאלק לכסוד מעא אררוואח  

בעוצמת יוצר הבריות ונשמות ורוחות

 

סוף הקצידה

 

 

 

סתת זוואר שש השפחות סמע קצצת תתאזר, כאן דומאלי ווהואווי ולעשק בזזין בלייא

 

השירה העממיתסתת זוואר

שש השפחות

 

סמע קצצת תתאזר, כאן דומאלי ווהואווי ולעשק בזזין בלייא

שמעו עלילת העשיר אנין הטעם וחוב, ובאהבת היופי נגוע

 

מתווללע בלחסן וולבהא, ווסרא סתת זוואר

שבוי ביופי ובחן, ושש שפחות רכש לשעשוע

 

ווחדא בידא דריפא וומזררדא, תשלב ננאס ללגראם בלקדד צבייא

האחת לבנה חנונה וחטובה, תלכוד אוהבים ברשתה ובנעורים

 

לוכרא כחלא ייא פהים, עין אוחאזב ווזפאר

האחרת שחורה וצבין העין, וגבות ואורך הריסים

 

אוסאף לבנת תאלתא, זין לפאני ייא לעאשקין בנת צפארייא

ראה העלמה השלישית, יופי מושלם לחושקים והובת השיער

 

אוסאף לבנת רראבעא, חמרת ללון ייא חדדאר

אראה הנערה הרביעית, וגונה אדום ומובחר

 

אוסאף לבנת לכאמסא, רקיקה בפדוד ווקדד דאתהא אל גזלאנייא

ראה העלמה החמישית, דקת איברים וגיזקה, קומתה לאיילה

 

אוסאף לבנת ססאתתא, זין ווגלד אוגדדאר

וראה הנערה השישית, יופי ומשמנים וצורתה נאותה

 

עללמהום סידהום דריב לעוד ווררבאב, אוכאמאלזא נגמא דככייא

לימדם אדונם לפרוט על עוּד ונבל וכינור בצלילים רוטטים

 

אוזאד עלמלהום אל אלא לגנא או לסעאר

הוסיף ולימדם שירה עתיקה וחיבור פיוטים

 

פי דאכ ליום גאלליהום סידהום, נתום תכאמצו בצצרט עלייא

באותו יום אמר להם אדונם, ריבו ריבכם ותנאיכם עלי

 

כולל גזאלא תהגי טדדהא, גאלוליה כייאר

כל איילה תפגין טיעונה ותגנה צרתה, אמרו מוכן בלי די

 

סמעו כתאם לבאהייא, להידא וולכחלא תעאיירו מעא צפארייא

שימעו פולמוס היפות, הלבנה והשחורה הלעיזו על בהירת הפנים

 

לגלידא ווררקיקא, מעא חמרת ללין ייא חדדאר

השמנה והכחושה השמיעו דברי גנאי לאדומה בגזעם

 

גאלת לבידא ייא לכחלא, אנא לאללאתכ בזיני לפכים

אמרה הלבנה לשחורה, אני גברתך ביופיי ובו אצרברב

 

פדדלני מולאייא ייא נזפלא, ללאה פי כתאבו קאל לקלים

העדיפני בוראי ואת מכוערת, והאל אמר אל נביאו בכתב

 

נכרז בידא וונתי גיר כחלא, לונכ ייסבה לליל למודללם

אצא לבנה ואת רק שחורה, צבעך ידמה ללילות אפלים

 

שופי לוני לון לבייד, ווררייאד יהייז קלב לעשיק.

הביטי בצבי יגון הלובן, כגן פורח יעליז לבות אוהבים

 

אילא יינדר פייא, סוף עסיר לכדד פי לוורד מזאוור לזוואר

והמביט בי יבחין בלחיי הוורודים, ובזרי פרחים פורחים

 

שוף זביני כמא הלאל, וולגררא תסבה ללחליב

הסתכלי בגבותי כמו הסהר, ועורי צח כחלב כדים

 

מן צבאח עלייא ייסעד בצבאחו, וואלא ישוף פי עמרו לגייאר

הרואה אותי בבוקר מאושר בבוקרו, ולא יראה בחייו עצבונים

 

וונתי כחלא וומדללמא מתל לגראבא, קאלו ננאס פאלכ זגבייא

ואת שחורה ואפלה כעורב, בני אנוש אמרו קולך זה פחד

 

 מן צבבאח עליכ פצצבאח, יירזע יינעס פדדאר

והפוגש אותך בבוקרו, ישוב ויישן בבית לבד

 

אנא לוני לון לפדדא, ווזזהר פאייק מננו חסאן לבדור

גוני כצבע הכסף, מזוהרו וצעוררו תפרחות פרחים

 

נתי זבזייא מאפיק בהא, צובחאן כאלק כנפוסא פי גאר

ואת מכוערת בלי קסם, ישתבח שם יוצר מקק הנקבים

 

גאלת לכחלא ייא לבידא, עלאס כא תגדבי לוני יידהר

אמרה השחורה ללבנה, מדוע תשקרי וגוני גלוי ואינו עלום

 

סמעי קול ללאה ייא לבידא, ללאה קאל לליל שבאק ננהאר

שמעי דבר האל, נו, הלבנה, כי האל הקדים לילה על היום

 

סמעי מעיובב ייא גפידא, בידא אוונאקצא גאלוהא לחראר

שמעי אודות פגמייך, הטפלה, את לבנה אך חסרת כל תועלת

 

אנא לוני לון לענבר, וולענבר ללי סאן הממא וומזייא

גוני כצבע הענבר, והענבר שחרחר הוא עם קסם ומשמעות

 

לדדא פלמסק לכחל, סוולי עליה תזזאר

ןהטעם ב " מושק " השחור, שאלי סוחרי סחורות

 

נתי בידא מתל זזיר, ובייאד זזיר אילא גלא כמסין אוקייא

את לבנה כסיד, ןלובן הסיד מחירו חמישים מטבע אוקייא ינוע

 

תבייד לחומא כללהא, וויציט פי קנת דדאר

יולבן בו רובע כולו, ויישאר קומץ ופינת הבית לצבוע

 

כיף קולתי לוני לון לליל וולליל מזממע לחבאב וותבאת זהייא

איך אמרת צבעי צבע הליל, והלילה מקבץ ומקיים חדוות אוהבים

 

לעשק אידא יינדר לליל, יירזא יוצל לכננאר

וכשהאהבה רואה הלילה, שניהם יצללו לעובי ערבים

 

וולליל ייבאת עריצ לעראייצ, צבבאן צגאר כא ידפעו להדייא

והלילה יישאר חתן החתנים, צעירים אליו יביא מתנות

 

ווססועארא גננאוו ייא ליל, בנגאיים לוטאר

ופייטנים ישירו ללילה, במיתרי מנגינות

 

סמעו כתאם לבאהייאת, לבידא וולכחלא תעאיירו מעא צפארייא

שמעו פולמוס היפות, הלבנה והשחורה הלעיזו על בהירת הפנים

 

לגלידא וורקקיקא, מעא חמרת ללון ייא חדדאר

השמנה טהכחושה, השמיעו דברי גנאי לאדומת הגוונים

 

קאלת לגלידא ייא רקקיקא, שופי גוואיימי ייא עוד לברקוק

אמרה השמנה לרזה, הביטי במשמני ואַת ענף עץ שזיפים

 

סמע דאתי בנעמא חקיקא, בלגלד ווסמאנא לצחאב תדוק

הביטי בגופי בטעם אמיתי, בעובי ומשמנים ישיחו מבינים

 

וונתי רזילאתכ ייא עוד לחריקא, דאתר גיר סללא ווזזלד מן לפוק

ורגלייך כמו זרדים למדורה, וגופף כמו סל מעורות שבירים

 

שופי דאתי בלגלד ווססמאנא, ווררגבא לעאלייא וולגבבא מטווייא

הביטי בגופי עם עובי ובשרים, וצוואר נישא ופימת סנטרים

 

שוף סדרי מרממל, פוק מננו לימאת חראר

הביטי לגדודות החזה, מעליו זוג לימונים מקוריים

 

שוף דררעין מכאדד דלמובבר, וולבטן חריר פוק צררא מטווייא

הסתכלי בזרועותי, כריות קטיפה, בטן משי וטבור שוררים

 

שוף רדפי מאלי, שוף סאקי קאלב סככאר

הביטי במערומי ירכי, וראי חיטובי שוקי מלוטשים

 

שופי צלטאן פבלאדו, ייחכם פלעאשקין בלא סרעייא

וראי כמו מלך בארצו, ישלוט במאוהבים בלי משפטים

 

לחוככאמא מדדחו, לגלד סכרו ווענני לכבאר

המושלים פירסמו אותי, המשמנים שיבחו, והגיעוני דברים

 

תאכל לחם וותפררצ לחם, וותגטטי בללחם וונתי גיר סלוגייא

תאכל בשר, תשכב על בשר ותעטף בבשר, ואת מגזע כחושים

 

אס ייעסקו פיק אררזאל, ייא סללום למכבאר

וכי מה יחשקו בל גברים, ואת כמו סולם גנבים

 

וונתי דאתכ קצבא מסנועא, וואנא דאתי ליכ מתל לבייא

קומתך דקיקה גקנה סוף, ואילו גופי כמו הלביאה

 

נתי כיף לקוקא מעוודא, מתקורא פדדאר

ואילו את כמו חרשך גרומה, מוזנחת בבית ושנואה

 

סמעו כתאם לבאהייא, לבידא וולכחלא תעאיירו מעא צפארייא

שמעו פולמוס היפות, הלבנה והשחורה הלעיזו על בהירת הפנים

 

לגלידא ווררקקיקא, מעא חמרת ללון ייא חדדאר

המנה והכחושה, השמיעו דברי גנאי לאדומת הגוונים

 

קאלת ררקקיקא ייא לגלידא, אזי נפררזכ ייא לגרעא פצצריט

ענתה הכחושה לשמנה, אוציא קלונך כדלעת בחבל קלוע

 

נתי כיף לגולא גלידא, אללי זחמכ תריכי כיף לחיט

את מפלצת שמנה, ןהלוחץ אותך – תתמוטטי כקיר רעוע

 

וולגלידא דימא מרידא, וואנא ררקקיקא ייאקותא פי כיט

והשמנה חולנית תמיד, ואני דקה כמו ספיר בחוט ינוע

 

שופי דאתי בססר וודדראפא, ווטטביבא וולהווא וולעדוד קווייא

הביטי בגופי בקסם וחן, וטיב ואהבה למבטים חודרים

 

שופי סדרי כיף לרכאס, שופ צאגי לון לבללאר

ראי החזה חלק כשיש, הביטי בשוקי בצבע בדולחים

 

וונתי קלבכ מיית בססחם, גלדכ באסל מא נתיס אדאמייא

ואילו את לבך תשוש משומן, עובייך מגוחך ואינך בת אדם

 

אילא תדכל ללמידא, תחססמי לכבאר וולזגאר

כאשר ציכנסי לבית השימוש, תביישי גדולים וקטנים

 

אילא יוצלכ ווקת ננעאס, תכלעי בסכירכ גיר בלגא הרווייא

ובהגיע זמן השינה תבעיתי בנחירייך כמו פרדה משתוללת

 

כצצכ סי רכבי צחיח, יכון ייכדם פחאל לגזזאר

חסר לך פרש חסון, וקצב שיעמול על בהמה מבותרת

 

סמעו כאתם לבאהייא, לבידא וולכחלא תעאיירו מעא צפארייא

שימעו פולמוס היפות הלבנה והשחורה הלעיזו על בהירת הפנים

 

לגלידה ווררקיקא מעא חמרת ללון ייא חדדאר

השמנה והכחושה, נשמיעו דברי גנאי לאדומת הגוונים

 

קאל תתאזר ייא זווארי, לאס דלגצום ענני וואנא נהווא

אמר העשיר הוי, שפחותי, לשם מה ריבכם ואני רק אשמח

 

חובבכום סאכן פסרארי, ווגצאמכום ענצי הווא נסווא

אהבתכם שוכנת בלבי, וקטטותיכן חזיון ממני נשכח

 

נודו נצאלחכום ייא זווארי, צאלחהום וכלל בנת עטאהא כסווא

קומו שפחותי והשלימו, השכיןן שלום ביניהן ונתן מחלצה מהודרת

 

וצצלח הווא גאיית נהאייא, ברזו לבנאת פכסאווי הנדייא

השלום נשמת העלצון, ואז ישבו הבנות בשמלה הודית מפוארת

 

דארו עלא ספרא, כולל ווחדא תקול ליה לסעאר

הסבו מסביב לשולחן, וכל אחת הגתה לו פיוטים והודיות

 

ווסלאם ללאה עלא לחדדאר, וועלל לסייאק הלין לפדל לוהאבייא

ושלום האל לנוכחים, וליודעים להעדיף יפהפיות

 

מא פאח לוורד ווזזהר, אומא הבבת לזוואר

מה יפים ורדים ויסמינים, ונעימים ניחוחות השפחות

 

מא רית בנאת מא נדרת פחנא, קאל למכבבי גיר חללא מרווייא

לא ראיתי בנות ובקטטות לא נכחתי, זה חרוזים במחברת

 

מנקולא מן לכתאב, וולכייאטא מן סגל סתתאר

מועתק מכתובים, ונתפר במלאכת רקמה נתפרת

 

נתהאת לחללא ייא פהים, זתגפיר ללאה אילט זולת

תם הסיפור ואתם המבינים, כפרות האל אם טעיתי טעות

 

ייגפר לייא וויזוול דנבי, בצצרפא לחראר

יכפר עלי ועל שגיוני, בזכות אצילי האבות

 

סמעו כתאם לבאהייאת, לבידא וולכחלא תעאיירו מעא צפארייא

שמעו פולמוס היפות, הלבנה והשחורה הלעיזו על בהירת הפנים

 

לגלידה ווררקיקא, מעא חמרת ללון ייא חדדאר

השמנה והכחושה, השמיעו דברי גנאי לאדומת הגוונים

קצצת סידנא יוסף הצדיק. קורות אדוננו יוסף הצדיק.

קצצת סידנא יוסף הצדיק. קורות אדוננו יוסף הצדיק.השירה העממית

 

ביסמ אללאה אנא נבדא נעיד מא סאר

סידנא יוסף מעא כותו בעשרה

 

בשם האל אתחיל ואספרה מה שקרה

לאדוננו יוסף עם אחיו עשרה.

 

כאן גאלס מעא בוה פדדאר

בללילה ובננהאר ידלל גיר יקרא

 

תמיד ישב עם אביו בבית לחוד

ביום ובלילה נהג רק ללמוד

 

וואחד נהאר גאל לבוה רית עתבאר

בופת חדאצ דנזום אולגמרא

 

יום אחד אמר לאביו : ראיתי פלאים

ראיתי ירח ועשתי עשר כוכבים

 

כללהום כא יבאייעו לייא טוויל לעמר

גאללו ייא וולדי יזזיכ מן להדרא

 

לי כולם משתחווים ולאורך ימים

השיב לו : בני חדל מן הדיבורים האלה הרמים

 

חים שמעוה כותו כול וואחד תגייר

גאלו בגא ייתצלטן האדי לימארא

 

כאשר שמעוהו אחיו, על אחד נעצב בלבבו

אמרו, למלוך עלינו הוא מבקש בלבבו.

 

מא בקאשי מננהום וואחד פיה ייכור

גאלו לאיין גאדי בהאד דצארא

 

מכולם לא נותר אחד, בו יביט באהבה

אמור, לאן מובילה אותו זו המשובה

 

קאדא יוסף כלאמו, מא רפד גאייא למנאמו

חין כאן פריד ענד אוממו, עזז ממנו מא כאן

 

סיים יוסף דבריו, ואת חלומו לא החשיב

כי יחיד היה לאמו, לא היה כמוהו חביב.

 

כותו סארו גדדאמו, רפדו ענדהום מנאמו

כול וואחד יירעא גנמו, פלכלא וולכלוואן

 

אחיו רדפו אותו ועיניהם נשאו לחלומות

כל אחד רועה צאנו במדבר ובשממות

 

ראובן קאיר הממו, כא יככממם פי תכמאמו

ווללי מזממם פי זמאמו, יצררפו מעא לכוואן

 

ראובן הוגה ברעיונו, ונתון במחשבותיו

כי הכתוב ברישום פנקסו יפרע עם אחיו

 

נרדדו לחדית ליעקב מא נווא לעאר

מא נוואסי לכוואן יגדרו פמררא

 

נשובה בשיחנו ליעקב, שלא חשב על דיבה

בדעתו לא עלתה לבגידות אחים כל סיבה

 

גאללו ייא יוסף עזזם זיב לכבאר

כותכ מא ראחו באייתין פי בררא

 

אמר ליוסף : לך אל אחיך והבא שלומים.

הלא אחיך בחוץ ללון, אינם אמורים

 

גאל האדא מא קדדרת ייא לזבבאר

מא נכצצאר כאטר בוייא חתתא בנדרא

 

השיב יוסף, זו פקודת אל התעצומות

ולא אסור ממצוות אבי, אפילו בנסתרות

 

סאר יוסף יתמססא פלכלא וולקיפאר

חתתא לגאה מאליכ מתלוף ייתסארא

 

שקד יוסף על לכתו, במדבר ובשממות

עד שפגשו מלאך, ומצאו תועה בנתיבות נעלמות

 

גאללו ייא יוסף עלאס כא תדוור

כאן כותב אזי נעטיכ לימארא

 

שאל את יוסף, את מי תחפפש בשבילים הרחוקים

אם אחיך, בואו ואתנה לך סימנים בדוקים.

 

דיר תכאלאב ענד ללאה, ידרב ווידאווי בדוואה

זיר ענד רבבכ לא תנסאה, זידלו פססכראאן.

 

שים את ביטחונך באל, המכה והמרכה ברפואותיו

דבק באלוהים ואל תשכח, והוסף לו תשבחותיו

 

בוכי יעקב כא יילגי בלגאה, מאסיין לדותן

חין מסא יוסף לתממא זא ייתזארא

 

ומי נותא עם יעקב אביך ? הן אחיך שמוהו בזעם

כל אחד הוגה בלשונו, ולדותן עשו דרכם

 

חין מסא יוף לתממא וסאק לכבאר

כול וואחד מן כותו זא ייתזארא

 

וכאשר הלך יוסף שמה, וחשאל על המצב בתמימותו

ראוהו אחיו, וכל אחד התרוצץ לקראתו

 

סאר ידממם לככותו כבאר וסגאר

מה קדא פיהום לא רגוב וואלא חזארא

 

התחנן אל אחיו גדולים וקטנים

לא הועילו לו הפצרות, ולא תחנונים

 

גאללהום ייא ככותי אס עמלת מן עאר

האד לפעאל מא יעמלוה חתתא לכפפארא

 

אמר להם אחי ! מה הרעה אשר עוללתי לכם ?

הרי מעשיכם זה, יעשוהו רק אכזרים כמותכם

 

דבחו עתרוס מן למעוז כאן מכתאר

מרמגו פיה דרראעא או רזעת חמרא

 

תיש טבחו גדי מהעדר, והיה מובחר למשימה

טבלו בדמו הכותונת, שהייתה אדומה

 

חין פסכוהאלו מאבא, כל וואחד דרבו דרבא

גאל לפדיחא מכתובא, נצררפהא מעא לכוואן

 

התנגד יוסף להסירה, וכל אחד חבט בו חבטה

אמר : הגזרה רשומה, ועם אחי אשא אותה

 

קאם נפתלי בזזרבא, קאל נעבביווהא לבונא דאבא

ציבנאהא פוואחד לגאבא, מסייבא סוף אוכאן

 

אמר בפתלי במהירות, נבי אותה לאבינו עתה

ונאמר ביער מצאנוה, זרוקה והבט בה אתה.

 

חין חכמהא נדב וואחד ננדבא

גאל האדי הייא לגריבא

 

כאשר אחז בה יעקב, הספיד אותה בזעקה מרה

ואמר זהו אסון גדול מאוד ונורא

 

די בני הייא, מן דאבא וואנא ייא חזנאן

נרדדו לחדית ליוסף זין לבצר

 

כתונת בני היא, מעתה אשב אני באבלות

נשוב לעניין יוסף יפה התארים

 

יום לאחוה פי ביר כאווי בלא עמארא

לחנוס וולעקארב פיה דון תחכאר

 

יום בו הושלך לבור ריק ואין בו מים

רק נחשים  ועקרבים שורצים בו

 

חתתא דבאלת אוזהו וורזעת צפרא

זאב ללאה וואחד לקאפלא דלערב גאדייא

 

חיש נפלו פניו חוורו עד מהרה

זימן לו האל, ובאה אורחת ישמעאלים

 

למאצר זאייא מן טריק בעידא מן צצחרא

קאלו אראוו נביעוה להאדו ייאכ ייגבר

מא נסופוה וואלה נעטיוו לבשארא

 

למצרים ירדו, ממדבר ממרחק שבילים

אמרו אחיו טת יוסף בואו ונמכורה

לא נראה אותו יותר, ולאבינו לא נשמיע את הבשורה

 

חיו טללעו דאכ לערבי, גאללו תעאלא ייא צאחבי

מקבול מא ייעטיכ רבבי, גיר ייאלה אוכן

 

כאשר העלה אותו הישמעאלי, אמר לו בוא הנה נער

קבל פסק דין האל, בוא עמנו ואל תאחר

 

פי וואחד לביר כונת מרבבי, באיין לוחאייס כאן עדאבי

יהודה כאי וחביבי סעאני בתתאמאן

 

בבור אחד נחבא הייתי, ובין חיות סבלתי צער

יהודה אחי ואהובי, במחיר הייתי לו לממכר

 

גאללו נצררף מכתובי, פין בוייא יירא עדאבי

טלעוני פסכו תובי, תלקוני ערייאן.

 

אקבל מלוא גורלי, והעיכן אבי ויראה מצוקתי

העלוני ובגדי מעלי הוסר, שילחוני בעירום גופתי

 

חין קבדו לערבי, וורכבו עלא חמאר

דווזו עלא קבר אוממו טאחת חורא

 

אחז בו הישמעאלי והרכיבו על חמורו

חלפו בקרבת קבר אמו רחל

 

גלס יוסף כא יצייח צייאח לגדר

קאלתולו ייא וולדי צבר לצרה, רזעו ירגבוה נתי תגפר

 

ישב יוסף צווח על זאת הבגידה בזעקות

אמרא אמו : קבל הצרה !! ואילו אחיו ראו בו  כפרות

 

ערפתא באיין דנובכ ראה ייתסארא

חין קטעו סומו עבבאווה למאצר

 

ידענו כי עוונך רודפנו, והנה הוא מתהלך בלךי ליאות

קבעו סופית ביניהם מחירו, והמשיכו למצרים

 

סראה פוטיפר קאייד לגזזארא

גאללו נחבבכ תכדם ענדי פדדאר

וואלאכין תכדם ענדי בלא איזארא

 

קנה אותו פוטיפר שר הטבחים

אמר לו : בביתי תעבוד כמנהג עבדים

ותעמול אצלי, בלי שכר ושלמונים

 

חין דככלוה מן באב דאר, גאללו דדי מן דאכ לכבאר

דדי יוסף זין למנדר, נסמעו לכלאם

 

כשהכניסוהו בשער הבית, שאלו מי זה בא ?

של יוסף יפה המראה הייתה התשובה

 

זוליכא עמלת עינהא פיה, גאלת האדא באס נתיה

נטלב מן רבבי ייהדיה, האד פרכ לגוזלאן

 

זוליכא נשאה אליו עיניה, אמרה, בו אמצא שעשועים

אבקש כי האל ישקיטו, הרי זה עופר איילים

 

כול מא גאל אנא נעטיה, מן דהב ופדדא נגניה

חלפת מא נחמד עליה, מן טריק לעצייאן

 

כל אשר ידרוש אתן לו, אעשיר אותו בזהב ובכספים

נשבעתי כי רק בו אסתפק מדרכי תעתועים

 

פוטיפר דאבאנזליה, מא יסופ פייא וואלא פיה

סידי וואס נעמל במזיה, נברא מן למחאיין

 

את פוטיפא בעלי אדיח, לא יביט בי ולא יסתכל עליו

וכי מה אעשה בנוכחותו, ואז מטרחותי אבריא

 

גאללהא יוסף לוכאן תעטיני מייאת קנטאר

מא הייא דדי בוייא ווזדי לעבירה

 

השיב לה יוסף : כזאת לא תיעשה, גם במחיר מאה כיכרות

ואין זה כבוד אבי וסבי לעבור עברות

 

מא נעצי רבבי לכרים ראה נאדר

כיף נעמל למעאצייא, אוכיף ייזרא

 

לא אמרוד באל עליון, והוא צופה עלי מלמעלה

לא אהיה בן מרדות, לא אעשה כזאת נבלה

 

ראני מן באנו ישראל דוכ לחראר

דיר קומי פחלאכ ייזזאכ מן להדרא

 

ואנוכי הן מבני ישראל, בני חורין וחופשיים.

סורי לך מזה, וחדלי מאלה דברים בטלים

 

זוליכא ייבסת מא תלאת תהדר

חתתא דבאלת אוזההא ורזעת צפרא

 

זוליכא נשתתקה, ולא יכלה עוד לאמר דברים

עד נפלו פניה ולבשו צהובים

 

סאלוהא זייראנהא אס האד לגייאר

גאללתלום גאדייא נמסי פלכצארא

 

שאלוה שכנותיה, מה העצבות הזאת ?

השיבה : עוד אלכה לאובדן אסונות

 

יוסף קטטע קלבי בסיף באטר

וללי תגדדבני תזי תחוף וותרא

 

יוסף היפה קרע את לבי, בפגיון חד ומרטיט

מי שאינה מאמינה, תבוא לראות ולהביט

 

גללסתהום וועטאת פידיהום לכייאר

כלל ווחדא קבדת פידיהא צפרא

 

הושיבה אותן ובידיהן נתנה תפוחים

כל אחת בידה אחזה סכין קילופים

 

עייטת ייא יוסף אזי כזר ודהר

עליכ אמאן ללאה, מא בקאת הדרא

 

וליוסף קראה : בוא, וזרח באור נגוהות

עליך שבועת האל, כי לא נותר דבר ספקות

 

חין דכל יוסף, דווא עליהום דאכ לקצר

תקול נצרת עליהום שמש ולגמרא

 

וכאשר יוסף נכנס, האיר להן במקום שבתן

כמו נהרו השמש והלבנה ברקעים

 

חין הזזו פיה עיניהום, ווסארת דנייא ביהום

נקטעו צבאע יידיהום מן כתרת ששופאן

מא קדרס יוסף ייכזר פיהום, כרז מן דאר אוכללאהום

 

כשנשאו לעברו עיניהן, עולמן נסתחרר עליהן

נחתכו אצבעות ידיהן, מרוב עוצמת מבטיהן

לא סבל יוסף להסתכל בפניהן, עזב את הבית והשאירן כולן

 

קאל ייא רבבי תעימהום, אס האד לקתלאן

וואחד נהאר תזמעו כללהום

 

ביקש אלוהיו כי יסמאן על כל מעללן

יום אחד שוב נתאספו כולן

 

כאנת וואחד נזאהא ענדהום

כא יימסיוולהא כללהום, זאת בין אולידאן

 

ערכו משתה עינוגים לעצמן

אצל זוליכה הלכו כולן, ואל יוסף מחמדן

 

קאלו לזוליכה נוד תפאייד לגייאר

קאלתלהום מא קדרת חתתא נתסארא

 

אמרו לזוליכה קומי מעצבונך נוחי

השיבה להן, לצעוד לא נותר בי כוחי

 

חין דכל יוסף תסככאתלו בלעדר

זאוובהא לוכאן תקטע לחמי בצצפרא

 

כשנכנס יוסף, באה אליו בצערה להלין

השיב ואמר, כך לא יהיה, ולו בשרי ייחתך בסכין

 

צברת פיה וובקא מעאהא ייתעאפר

כרז מן דדאר ווכלאלהא לגפארא

 

אחזה בגופו, ויוסף עוד נאבק נגדה

יצא מן הבית והשאירה לכפרות

 

זא פוטיפר קאללהא אס האד לגייאר

קאלתלו עבד יהודי בדאני פדדצארא

 

בא פוטיפר בעלה ושאלה : מה הצער והעוגמה

אמרה לו : עבד עברי נגע בי בחשק ובכוונה

 

סוף תובו האדא פידי, מא קדא מעאה גיר למאדי

מה הנא גיר אנא ווחדי, וואלא מעאייא זיראן

 

הבט בבגדו זה, ולא נותר אלא עונש בלי תואנה

אים פה איש ואני בודדה, אין לי שכן ולא שכנה

 

גאללו כיף יציר ייא עבדי, חתתא תגדרני פולאדי

דוז מעאייא ענד לקאדי, ווסכי בללי כאן

 

אמר לו פוטיפר : כיצד זה, עבדי תבגוד באשת נעורי

בוא אחרי לשופט, וזדונותיך ספר באוזנו ובאוזנַי

וואזבו חאסא ייא סידי, מא הייא דדי בוייא ווזדי

ראה עאלם רבבי סידי, וולא נדרתהא בעייאן

 

השיב יוסף : חלילה אדוני ! אין זה מנהג אבי וסבי !

בריבוני היודע צפונות, אשתך לא ראיתי בעיני

 

חין ווצלו ענד לחאחכ, זבדו תייאב לגדר

שאפהום אוקאל מא בקאת הדרא

 

וכאשר הגיעו למושל, הוציאו הבגד לעדות בוגדנות

ראהו יוסף ואמר : אין יותר הוכחות נחרצות

 

עייט עלא צחאבו דרבוה דריב כאפר

גאללו מא ייאכד פייא כלאם למרא

 

ציווה פוטיפר על משרתיו, והפליאו בו מכות אכזר

נהפ פוטיפר : אל יאמק העבד נגעתי באשתי

 

מא עמלתס ייא סידי האד דדנוב ייאסר

רבבי עאלם ראה ישוף ווירא

 

השלים יוסף ואמר : אדוני הן מרובה זה העונש

הלא יודע מלכי ואלוהי, הרואה ודורש

 

עייאת תוזן פייא בלקנאטר

ראה עאלם רבבי סידי מייאת מררא

 

נלאתה אשתך מלפתות אותי, בכיכרות זהב רבות

וריבוני ראה, כי הניחה אבני חן לרבבות

 

סאר סידי צררפ לקדרא, כיף חבב מולאנא וורדא

פי לסזן ליום אוגדדא, חתתא יריד אררחמאן

 

ואולם האל חפץ ביכולתו, כפי חפצו ורצייתו

והשליכוהו בבית אסורים, עד הרמן ירחם אותו

 

גלס עסר סנין מעדודא, אוזאד עאמסאיים זאיידא

האדא יידחיה להאדא, חתתא כייוולו מא כאן.

 

ישב עשר שנים במספר, ונוספו לו שנתיים הוספה

זה משליכו אל זה, ודמות פניו עמומה וכפופה.

 

וואחד נהאר עלא גיר רראדא, כאנו זוז דלקייאדא

נאמו מנאמא ווחדא, צבחו עלא לגנאן

 

אך לימים ולפתע פתאום, היו עמו שני שרים אסורים

ושניהם חלמו חלום אחד, ועם בוקר החלו אותו מספרים

 

קאללהום אזיוו תעאוודולי ייא חדדאר

דאבא תתפאזא עליכום אלגמרא

אמר להם יוסף, בואן וספרו לי עניינכם

אולי עוד יוטב לכם, ויואר אושרכם.

 

נאד לכבבאז ייא כותי עאד ייהדר

גאללו נתי רזעת אוזהכ מדבאלא ווצפרא

 

קם שר האופים, וחלומו שיחזר בפרטים

העיר לו יוסף, כי הנה פניך נבלו והם צהובים

 

נאד מול לכאס חתתא הווא קאם יהדר

פי חלמי נדרת האד נדרא

 

קם שר כוסות המשקים, וחלומו שיחזר בפרטים

אמר, בחלומי ראיתי אלה המראים.

 

ענאקד לעינב קונת נעצצר

פי ווסט לכאס וואלא בקאת הדרא

 

ושריגי ענבים סחטתי לתוך הגביעים

לפנים הכוסות, ואין אלה הזיות תעתועים

 

דגייא פצצרלו למנאם, קאללו מן דאבא תלת ייאם

תנטלק וותזוול להמום, אותרזע פרחאן

 

חיש פתר לו יוסף חלומו, ואמר בעוד שלושה ימים

תשוחרר ותשכח תוגות, ועל כנך תשוב כמלפנים

 

קאם לכבבאז וותכללם, קאללו ייזאכ מא תכממם

מא בקאלו עישאן

 

קם שר האופים ושוב דיבר, ויוסף אמר לו אַל לך מחשבות

כי לא נשארו לך חיי קוממיות

 

נררדו לחידית לפאעה ייא חדדאר, יום נאם מנאמו פולק מן לגצרא

מא צאב מן יפצצלו מן אהל מאצר

 

נשוב על העלילה אל פרעה, נפעם כי גם הוא חלם חלום

ופותר לא מצא לו בכל חכמי מצרים וחרטום

 

נאד מול לכאס ייתכללם פרד מררא

גאללו ייא סידי ראני נתפככר

 

אזי בא שר המשקים, להזכיר חטאים ולדבר פתאום

אדוני פרעה, אמר, הן יש לי זכרונות

 

יום כונת מסזן וואלה זברת קודרא

כאן תממא עבד יהודי כא יפצצר

 

יום הייתי אסור, ולא מצאתי לחלומי פתרונות

אך היה שם עבד עברי, שידע לפתור

 

אוכיף דאללו האגדאכ זרא

קאללהום זיבוהו לייא, אוליה מעאווד מא בייא

בעד מא יגול עינייא נעטיהום אוכאן

 

וכדבר פתרונו יצאת מהבור

הביאוהו ! פקד פרעה ואמר לו : אספר חלום עוועים

ואחרי דבריו, אתן לו אף עיני בלי כל תנאים

 

חין זאבו מול למזייא, גאללו דווי וותכללם דגייא

ראה כאיין מול דדונייא פוק מננכ צולטאן

 

וכאשר הביאו איש התושיה, אמר לו : מהר ספר חלומך

שהרי פטרון העולם, והוא מני אז רם ונישא ממך

 

גאללו חלמת סבע שבול מא פיהום לאטר

וסבע שבול כול ווחדא פיהא גמרא

 

אמר לו : חלמתי, והנה שבע שיבולים טובות ומלאות

אחריהן שבע שיבולים צנומות דקות ושדופות

 

גאללו חלמת סבע בגראת כבאר

ווסבעא דארבהום אלכצרא

 

חלמתי שבע פרות יפות תואר ובריאות בשר

ועוד שבע פרות דקות ורעות תואר

 

וואזבו יוסף, סבע סנין וורכא כּא יסיר

ווסבע סנין דלגלא בלא תזארא

 

השיב לו יוסף : שבע שנים של שובע למצרים באות

אחריהן, שבע שנות יוקר בלי כל שכר ותבואות

 

גיר כייל זזרע וובדא תעממר

אושוף וואחד ללי ייעטיכ סי דבארא

 

קום אסוף זרעים למלא מזנים אל זנים

ומצא איש נבון, שידע לקבץ מחסנים

 

גאל פרעה ראה כממנא, האדא די יצלאח בינא

הווא יכון מול למדינה, באמר אררחמאן

 

השיב פרעה ואמר : חשבנו והנמצא כמותו מוצלח בתוכנו ?

היה יוסף מושל המדינה, במאמר האל הרחמן עלינו

 

גאללהום זיבהולי הינא, חתתא ייתכללם מעאנא

ווידא יעאוונו מולאנא, יסרח סבע סנין

 

פקד פרעה והביאוהו שוב הלום, יתן עצה ודברים נכונים

ואם יהיה אלוהינו בעזרו, יזין אותנו שבע שנים

 

זאה מאליכ מן ענד מולאנא

קאללו זוול האד לגבינא

 

ובא אל יוסף מלאך שליח אלוהי עליון

 אמר לי, הסר ממך עצבון

 

רבבי יעפו עלינא קום תרזע צלטאן

חין דווזוה וונסמאע לכבאר

 

האל בחמלתו עליך, קום להיות לכל המלכים ריבון

כשהעבירוהו ונודע הדבר

 

להדייאת בדאוו יזיוו פמררא

אמא מן ייאקות וואמא מן זוהר

אמא מן דהב וואמא מן נקרא

 

זרמו המנחות כמים במדבר

כמה מרגליות ומספר אבני ספיר רב

כמה כסף וכמה פז וזהב.

 

סארת לקצצא יתתא טלעו מן מאצר

זמיע קבילת סידנא יעקב למכתארא

 

נמשכו קורות יוסף, עד שעלו משעבוד מצרים

כל שבטי משפחת יעקב, בני מובחרים

 

ייא רביי תזמענא פי ארדנא

תבנילנא פי קריב מקדאסנא

 

אלוהים ! קבץ אותנו על אדמתנו

ובקרוב בנה לנו בית מקדשנו

 

וונרזעו לחוררייתנא

חנא ווזמיע ישראל כוואנא

 

ונשובה אל חרותנו

אנחנו וכל בני ישראל אחינו.

 

אמן ואמן – סוף קצידת יוסף הצדיק כפי שהובאה על ידי יעקב לסרי בספרו " השירה היהודית עממית במרוקו "

 

שירי יגון וצער, שירי בדידות והשתפכות הנפש, שירי התנצחות וגידופים.

חלק שלישי.השירה העממית

שירי יגון וצער, שירי בדידות והשתפכות הנפש, שירי התנצחות וגידופים.

חלק זה של הספר כולל בתוכו שירים המושרים בלהט ובערגה עד ימינו אנו בשל עסיסיותם. שירים אלה עתיקים מאוד, שכן אנשים רבים, מהם שכבר עברו את גיל הגבורות, עת פגשתי אותםלשם מלאכת האסיף, כבר שמעו אותם בימי עלומיהם בתור שירים שעברו בקבלה.

מחברי השירים על פי רוב אינם ידועים בשמותיהם. בחלקם חוברו על ידי יהודים, שכן נושאים האם את האופי המיוחד במלים ובמנגינה, ואילו חלקם האחר חובר על ידי מוסלמים שהרי כבר ציינו כי אין שום שיר הנשאר נחלת מחברו.

אפילו יצירה עממית שמחברה מוסלמי, נשמטת מידו זכות היוצרים, והיא עשויה להיות נחלת כל פולקלור שהוא, וכיון שנזדמנה גרונו של הזמר היהודי ישיר אותה בתדירות גדולה שוב ושוב, מייפה ומעבד אותה, במרוצת השנים, עד אשר תהיה לשיר מקובל במגרת הפולקלור של בני מרוקו היהודים.

בעוד אשר בחלקים שונים בספר זה, ניכרת רוח חיה ועליזה, תוססת והומוריסטית עוקצנית, הנה שיריו של חלק זה עצובים הם, ובהם הבעות שוטפות של זעם והשתפכות הנפש.

אופייה של שירה זו הוא בעיקרו לירי, ורגשות הסבל והמרירות זועקות מכל שורה. צער הפרידה וגידוף הצד המסתתר והמתנכר בולטים באופן מופגן. כאן מתגלה בשירה העממית צד נוסף בעל תוכן חילוני רוגז וסוער.

הביטויים עזים ובוטים, יוצא הקצף של האדם הזר והסורר, והאדם עצמו תוקף ומייסר את עצמו ומתוודה על סבלותיו וחטאו, ומחפש פורקן, עצה ומזור.

נמצא לא מעט שירי ויכוח והתנצחות, בין עני לשעשיר, חכם וכסיל, יפה ומכוער, חזק ורפה, איש הדעת והאדם המפוקפק, שמן וכחוש בשר, וכיוצא באלה טיפוסים מטיפוסים שונים. השירים ארוכים וכוללים בתים הרבה וצורתם צורת ה " קאצידא " – שיר ארוך ומחורז.

הקאצידה היא שירה בעלת חוט שדרה אחד, לאמור : מדבר על גיבור עפ מוטיב מרכזי. המלים מתארות גיבורי העלילה או נושאי הפרשה בפרטי פרטים. הלחן שוטף ומקצבו קליל, וחוזר על עצמו בשינויים קלים בלבד.

רבים מבני יהודי מרוקו אוהבים סוג זה של שירה אשר, ככל שהיא מתמשכת ומתנהלת על פי צלילי כלי נגינתה, הולכת ונספגת ומתחבבת על שומעיה. הם מוצאים בה בהתפרשה לפניהם את צרותיהם האישיים שלהם, ומגיעים לידי הזדהות איתה. חרוזיה נשמעים בבהירות ומסייעים לקליטתה ללא קושי מיוחד ואינם משתכחים.

לדוגמא תובא הקצצידא " אנא לכאווי " ( אני הצרוב ). היוצר מתאר את מצוקותיו של הגיבור אשר אפשר והיו תלאותיו שלו, ורק הוא פותח ואומר בלי כל פתיחה מיוחדת " אני הצרוב בצריבה סמויה, פצע גופי טרם השיג רפואתו, אחר שנכוויתי והוטב לי, הנה יגון פצעי הוסיף אורכתו ).

השיר מושר לכל אורכו בגוף ראשון ורק לפעמים יפנה היוצר את טענותיו וזעמו כלפי זולתו, על כי אינו מבין למצבו ולא לכוונותיו, ולועג למצבו ולקשיו. היוצר מסיים את השתפכות לבו באומרו : " גוללני תואנת מצבי, ושלומי לא שעה לאמרותי, ונגינות נבלי האומן, המה יביעו עוצמת תשוקתי, ואבקש מהאל רב היכולת, לא נעלמה צוקתי ממרומו.

יחמול ירחם עלי ולא ייסרני בשבט זעמו, הבינוני קרובי ! ומדוע תטענו, הו ככה לי אירע, לכו והניחו לכל מצב, בהלך נפשו ילך ויפסע ".

הקו המנחה והמוביל בשירה זו של ההתייסרות וההכנעה , אשר מתבססים על מצב אישי מחשבתי, המהווה חותם מיוחד בו טבועים שפעי התיאורים. לא מעטות בה תוכחות והצעות להשליך את מנעמי החיים והבלי העולם הזה, ולפרוש לחיי פשטות והתנזרות מכל המותרות.

מודגשת ביתר שאת הבעת השקפת עולם אחרת, אשר כדאי ורצוי לדבוק בה, כי היא הדרך הטובה מכל, וראוי לאמץ אותהולסמוך עליה. אף כי שירה זו ארוכה וכתובה בחרוזים, אשר צלילם נשמע ערב, הנה לא נרתע היוצר להאריך ביצירתו ולהפכה למעין סיפור.

ואולם הוא היטיב לשמור על משקל ומקצב, וקבע את החרוז המתאים במקומו, כאילו היה זה שיר קצר. אין שפתו משתמשת במושגים ערטילאיים וחסאי משמעות, אלא מחובר לפנינו שיר ולשונו ציורית ומוחשית, המסבירה מצבים והתמודדויות. הסיום מציע מוצא מן הסבך.

דוגמה נוספת עם התחלה וסוף, גם היא מחורזת, נמצא בשיר מעניין " אררעד בן סלימאן ", ומשעה שבו כל היה. מלך אחד הקיף עצמו בארמונו בקבוצות סופרים ומשוררים, זמרים ונגנים, אשר כמנהג הזמן ההוא, נטה להם חסדים והחזיק אותם להנאתו, תחת חסותו וסמוכים על שולחנו, וכל מחסורם על אוצר המלכות

תפקידם היה לשורר, לנגן ולזמר בחצרו בעתות שמחותיו, ובזמנים ההם היה מצב רוחו עכור עליו מרוב דאגות.

כל השנים סבר המלך, כי החבורה המקיפה אותו, היא החבורה המקבצת בתוכה את מיטב אמני ממלכתו. ואולם לימים התברר לו כי הרחק בחוצות העיר ובסמטאות השווקים משוטט לו זמא צעיר לימים, אשר חננו האל הטוב בעושר המלים וביכולת היצירה ובנעימות הקול.

ובשמוע איש פשוט זה דברים על אודות חבורת הזמרים אשר נתמזל מזלם להיות בחצר המלך, ועניין המשוררים והנגנים, חרה לו מאוד הדבר. ומאז הפך לו למנהג לסובב יום יום מסביב לחומות הארמון, והיה שר בקול רם משיריו היפים להפליא.

שמע אותו אחד הנכבדים, מיועצי המלך, ובלבבו נגעו מאוד שיריו של איש צעיר זה, אשר נתברכו בעוצמתם, ביופיים וברוממות קולו. מיהר האיש לבוא לפני המלך, וגילה את אוזנו לזה הפלא המתבזבז בחוץ, ואין איש שם לב אליו ולכשרונותיו. ועצה הוסיף למלך כי כדאי לקרוא לזמר זה ולהכניסו אל הארמון ולהושיבו בקרב הזמרים, ואולי בראשם, שאכן ראוי הוא לכבוד זה.

שמע המלך דברים אלה, אסף את סופריו, אתזמריו ואת נגניו, וסיפר להם את אשר שמעו אוזניו. ואולם אנשי קבוצה זו שהיו צרי עין, ומרוב יחסנות וקנאה גלויה לא אבו לשמוע מאומה על אודות האיש, בשל רצונם לשמור על גדולתם ומעמדם המיוחד, גדולה מזו, הם הרבו ללגלג ולחרף אותו, ואף הוציאו דיבתו רעה ושאר שקרים וחרפות, ואשמות כבדות מאוד בדבר אמונתו ודבקותו בדת האסלאם.

המלך לא הצליח לשכנעם והרפה מהעניין הזה. ואולם אותו נכבד מחצר המלוכה, לא רפו ידיו ולא פסק מלדבר בו נכבדות באוזני המלך ולהפציר בו באומרו, הבא נכניס את הזמר הזה פנימה, נושיב אותו בתוככי החבורה בחצר מלכותו, והיה או יווכח המלך כי שירתו תפלה וזמרתו בטלהף הלא יוּשב אל הרחוב כלעומת שבא וילך לו לשחק עם הנערים כאחד הנערים, לבסוף קיבל ממנו המלך ועשה כעצתו.

הכניסו את הצעיר אל המלך, ומיד פתח ודיבר אליו בלון שירה חרוזה ובנגינה רועמת. ובשירתו שם ללעג ולקלס את חבורת המשורים והנוגנים ותיאר אותם כמלחכי פנכה. את עצמו תיאר כרב חובל המשיט ספינתו בים סוער, ודבר שירתו סובב על נופים ועונות השנה, ובעיקר האביב ופרחיו, ודבש הדבורים המזמזמות בכוורת.

לבסוף הרהיב עוז בנוכחותם אף הטיף מוסר למלך והזהירו מהם ומערומתם, תיאר אותם ככלבים, הצביע על ריקנותם, והמליץ לפזר אותם לכל רוח.

המלך אמנם התפעל ונתרשם משירתו, ומיכולתו כסופר כזמר וכנגן בחסד עליון, עש כי העניק לו בו במקום את התואר המפואר והקולע " אררעד בן סלימאן "ף לאמור הרעם בן בלימאן בשל שירתו הרועמת. וכבר בתחילת השיר הפליג הזמר בשבח עצמו ואומר :

"ואני בן סלימאן עליז למתחרים, לבוש אדום ועטוף קטיפות מבושם בדעתי, מוסיף שירים וחשקות, ורדים ולילכים וצפרים, ורוקם לעצמי משקל לנגינות בגן ארמון גבוה בין שושנים דבש הדבורים אוספות "

ואלה דברי מוסר השכל הנאמרים למלך בסיום : " ואתה המלך שלמדת זו העלילה, התוסיף על בהמות לסמוך ? שמור מזימות אנשי התלונה, שהתנכרו לדין ואותו להפוך. אצלי חקוקות אמרותי, והטוען מול חרבי לא יעז לחמוק, ואם יתמיד בפולמוסו, הכיצד יקרה לו ויוסיף לדבוק ?

הנה כי כן, פרשה אמיתית או דמיונית זו שימשה ליוצר רקע נפלא לחהור יצירה אדירה, אשר נתגלגלה לשיר העם וכל השומע אותה יקשיב באלם פליאה. לרבים מסוגי שירים אלה חוברו מנגינות נהדרות המוסיפות יתר חן ושגב, גם ליסורים גם לאהבות וגם לאכזבות בחיים.

מאז חוברו יצירות אלה לא קמו להן שום מתחרות, לא נס ליחן ולא הועם זוהרן.

ייא למפאזי עלא לקלוב – אתה הנותן רווחה ללבבות -יעקב לסרי

 

ייא למפאזי עלא לקלובהשירה העממית

אתה הנותן רווחה ללבבות

 

ייא רבבי ליכ נסכי, וונתי הווא באבא

אליך אלוהי אתלונן, ואתה הוא אבי

 

ייא למפאזי עלא לקלוב

אתה הנותן רווחה ללבבות

 

פאייז עלא קלבי מן דאבא

וללבי מעתה תמצא מנוחה

 

אנא מכתוב רבבי נוודדיה, ווצצבר לאזם עלייא

ורצון אלוהים אני אפרע, וחובת הסבל עלי

 

ווללי גמזני בעינו, הווא יידבבר עלייא

וזה שירמוז לי בעינו הוא ישיג את ידי

 

כלליתכום בססלאמא ייא לחבאב

הותרתי אתכם בשלום ידידי

 

לא תגולו בפראקכום באס סכינא

ואל תאמרו נפרדנו, ויתרנו בקלות מדי

 

האד ססי קדדרו לינא מולאנא ווכתאב

המצב הזה כולו האל כפה, וקרה לנו

 

דווזנא פיה, סאעת זזהו ווקדינא

אך בילינו בו, שעות הנאות מצהלותיו

 

וורבב ללי פרקנא, מאזאל ילאגינא

והאל שהפרידנו, עוד עתיד להפגישנו

 

אסדדאני לגרבתי

ומה לי ולזרותי

 

ללי סאפתני תא נגנני

זאת שראתה אותי מזמרת

 

וותגול כאטרי מהנני

ואמרה שלוותי רגועה כעת

 

וונפאייז לגנא ראה מא זהאלי

ורק לרוחי הנדכאת ולמצבי ירווח

 

אממא לגנא ראה מא זהאלי

ואילו השירה הנה לי לא תצלח

 

אסדדאני לגרבתי לבלאד ננאס

ומה לי לנדוד לערי בני אדם אחרים

 

חתתא ללי זא, יגול האדא ברראני

כל רואי יאמר, זאת מן הזרים

 

וונקרא ללי כאנת צאפייא, ווללאת נחאס

הכסף שהיה צרוף, כבר לנחושת הפך

 

וותתוב ללי כאן וואפי, זאד עללאני

והבד שהיה בשפע, הוסיף לי גובה ונדבך

 

ווהאדי קצצא, נתכיהאלכ ייא ראצי

וזאת היא עלילה, הו נפשי, אותה אספר לך

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר