השירה היהו. העמ. לערובי-י.לסרי


בדמוע עיוני – אנא ללי בנית כימא

השירה העממית

שני שירי יגון לזכרה של רונית אלקבץ, שהלכה לעולמה והיא רק בת 51 . הנייד צפצף להודעה חדשה, כאשר אשתי ואנוכי היינו באמצע מסע הקניות לחג הבלתי נגמר, זעקה יצאה מפי כשאר קראתי את ההודעה, מסביבי שמעו את הבשורה ההמרה, וכולם ביכו מאותה מרה….חבל על דאבדין…יהי זכרה ברוך….אני מביא כאן שני שירי יגון בשפת עדתה, בשפה שהכירה כל כך טוב, ואהבה את זה וגם בסרטים בכיכובה, דברה היא את השפה…הערבית היהודית המרוקאית…..

בדמוע עיוני

בדמעות עיני

 

בדמוע עיוני סקית ווידאן

בדמעות עיני השקיתי נהרות

 

או-מללבעד סמעו נוואחי

וממרחקים שמעו אנחות

 

לאלית לברר וולבלדאן

שוטטתי במדברות וארצות

 

ייא רבבי תכזר מן חאלי

אלוהי, הבט במצב התלאות

 

כונת פלמחבבא כיך לכוואן

היינו באהבה כמו אחים

 

וועממר כלמת לעאר מא קאלהאלי

ומעודו לא אמר שיטנת דברים

 

ווליום דכל תאלת בינאתנא

והיום נכנס אדם שלישי בינותינו

 

ווסקאלי כאס למראר

והשקני כוס מרורנו

 

אנא ללי בנית כימא

אני שבניתי מבנה

 

אנא ללי בנית כימא או עללית

אני שבניתי מבנה והגבהתיו

 

ווהזזת סקופהא בזהאר למעאני

והרמתי תקרותיו במשלים ובניב

 

בעד ממא זאוו סחאלי מן עזאז

והנה גם נשבו המוני סופות

 

וורייאח פעינין ללי מא בגאני

ולעיני אלה שלא אהבוני חדרו הרוחות

 

לחבאב ייא לחבאב, מא תסאלו עלא ללי גאב

ידידים ידידים, אל תשאלו למי שרחק בפעמיו

 

ווילא צאחבכום פלעדאב, לאמן סאל עליה

ואם תברכם בייסורים, איש לא שאל אודותיו

 

ווילא ביכום פרז דלכאגט אנא נסריה

אם חסר לכם נייר למכתב, אקנהו בדמים

 

וולמות ייא בנאדם, תאבעא לגדדארא

אך דע בן אדם כי המוות רודף הבוגדים

השירה היהודית העממית לערובי-יעקב לסריאלערובי-ייא פקרון לגאבא דורבן היער

ייא פקרון לגאבא

דורבן היערהשירה העממית

 

המז המז ייא מן חאלו עייאן

מהר והזדרז, זה אשר מצבו צעורער

 

ייא מן לאיילו חאלא ייא פכרון לגאבא

זה שאין לו תקנה, כמו דורבן היער

 

טלב ללאה ייעטיני וואנא נקסיכ

בקש האל כי יעשירני, ואלבישך מלבושים

 

וונדיר ליכ כסווא מן עוד זזללאכא

וכסות לך אתפור, מסיבי שיחים וברושים

 

נטלב ללאה ייעטיכ פידדיכ וורזליכ

אבקש מהאל, כי יטע בידך וברגלך כאחת

 

לחככא וואכבית, חתתא תעוד פחאל למעזא למזראבא

גרדת וילפת, עד אשר תהיה כמו עז מצורעת

 

נטלב אווה ללאה ייעטיכ, סי זבוד באיין רזליכ

אבקש מהאל, כי יצמיח גידול ממאיר בין רגליך

 

חתתא תעוד חאלתאכ, הרארא וופדאחא

עד שיהיה מצבך שערוריה וחלחלה

 

אומא בתהננא עליכ ייא להיס

ולא אשקוט ואנוח אודותיך בן הנבלה

 

חתתא תעוד תתזארא פחאל לגרראבא

עד שתשוב ותתרוצץ, ובשווקים תמכור מים בבהלה

קצידה דלכאווי קינה על השרוף – מילים בצירוף הקצידא…..

קצידה דלכאווי

קינה על השרוף

 

אנא לכאווי בכווי מכפי, זרחי פרדאת בראלי

אני השרוף בצריבה סמויה, פצע גופי טרם השיג רפואתו

 

מן בעד אללא כווית וברית, וזראחי טאלו

אחר שנכוויתי והוטב לי, הנה יגון פצעי הוסיף ארוכתו

ייחיאוו חתתא יהוולוני, וונבאת נצהאר לייאלי

נותרו עד שהסעירוני, נשארתי סהרורי בליל אפלתו

 

זראח לחובב וולהווא, וולהזרא מאזאלו

פגעי אהבה ורגש, הבהלה והגעש נשארו

 

זראח להיז וולגראם או גיוואן ווססטנת באלי

פצעי הייגע ושברון הלב, ודכדוך הנפש דעתיח הסעירו

 

זראח לחובב ייאכ האדו ללקלב הוואלו

פצעי האהבה הנה הם, את הלב הפעימו

ביהום מסטון כיף קרא אוקדדר ענם לגני לעאלי

בהם נסער אני ורוגש, ככתוב אצל הגבוה במרומו

 

ווססאבקלי נצררפו וולוועד במיזאלו

מה שאיתרע בפרוטה אפרוט, והעתיד יגיע בזמנו ומקומו

 

לאזלת מלזאם צצבר צברי ללעיס פללייאלי

נדונותי מחויב ואסבול סבלי, כדי לחיות בלילות

 

וורפדת חמול להווא וותגדדרת בחמאלו

נשאתי מטעני אהבה, ונתאזרתי לכובד משקולות

 

עדרוני ייאהלי עלאס תלומוני האגדא זראלי

הבינוני קרובי, ומדוע תטענו, הן ככה לי אירע

 

סיר אוכללי כול חאל ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל מצב, בהלך נפשו ימשיך ויפסע.

 

לאס תלומוני האגדא זראלי, וואנא מן זראייחי נלאלי

למה נגדי תטענו וככה התרחש לי, ואני מפצעי תועה ונפגע

 

סאכי באכי מן המום קלובי ווהוואלו

מתלונן ובוכה, מטרדות לבי וגעש סערותי

 

טארא מול לגראם תאייה טארא חאלו יעוד סאלי

לפעמים המאוהב הוזה, לפעמים מצבו ימשיך באשליותיו

 

טארה יבקא המום האיים לא מא יזהאלו

פעם יוותר בטרדותיו עסוק, ודבר לא ינעם לו

 

לגראם מנהבטו מסיבא ווסגא ייאלאיימי סגאלי

האהבה עזה מצוקתה, ויגע ליגע אוספת לו

 

לגראב צעיב סוול מוואליה אללי זאלו

האהבה ממות קשה, שאל פגועיה שטעמו אותה

 

לגראם טווע אסלאטן, לאסייאמא ללי פחאלי

האהבה גם מלכים הכניעה, ואיש כמוני קיבל מרותה

 

דימא גדכאן מלמאסק מא כא ירתאלו

תמיד רגוע מאהבים, אין הבנה ולא התחשבות

 

טווע קסרא עלא נסאלו סללא קאסא מעא להלאלו

השלכתי שברוני מאחורי, וסיגי ושיחי עם סהר הגלגל

 

מטווע סיף וולגלאם וולעבסי וומתאלו

הועפתי בתנופת חרב, והרס ושברון כל משל

 

עדרוני ייאהלי עלאס תלומוני האגדא זראלי

הבינוני קרובי, ומדוע תטענו, הן ככה לי אירע

 

סירו כלליוו כול חאל, ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל מצב, בהלך נפשו ימשיך ויפסע

 

 

בעד נאס כמא ילומוני ויזידולי עלא הוואלי

בני אנוש טענות ומענות יוסיפו על סופתי

 

או בעד ננאס כא יקולו האדא עמראלו

ואחרים עוד אומרים, כזה הוא גורלו

 

האדא חאלי מעא להווא, מוללע מולוע בלגוואלי

זהו מצבי והרגשתי, ואני מנוגע ונגוע בפגעים

 

מרווע סאכני, וינדק מן גיר הוואלו

סוער לבי בפנים, ושלא מרצונו יביע אמרים

 

אילא נזכר הללפן, פחאלי יסתחו קוואלי

אם אמצא שוחרי אמנות, כמוני יעריצו מלותי

 

וויבכיוו עלא בכאיי נא לגיוואן יסאלו

יבכו בדמעה על בכיי, ועל כניעת הלב ידרשו אמרותי

 

וילאנזבר הללהום ילומו ויבטטלו סגאלי

וכאשר אמצא אותם, הם יטענו, ויתבטלו תוגותי

 

וויקולו ייא לאטיף, ראה תקוואת כלאלו

ויאמרו, האל ישמור ! הביטו ! כי נתעצם סערו

 

לאמוני פי פעאיילי, וופעלהום עדדא עלא פעאלי

תבעו אותי על פועל מעללי, ומעלליהם על מעשי גברו

 

לאכין גדדא כוללהא ייתחאסב בפעאלו

ואולם מחר כל אחד, דינו וחשבונו כמניין יספורו

 

עדרוני יייאהלי עלאס תלומוני האגדא זראלי

הבינוני קרובי, מדוע תטענו, הו ככה לי אירע

 

סירו כלליוו כול חאל ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל מצב, בהלך נפשו ימשיך ויפסע

 

כממן וואחד לאמני, וומכתתר פיסייאלי

לא אחד טען כלפי, ומרבה דכאון חרתי

 

ידווי פייא כא יכפפף דנובי בקוואלו עאכפת

ישיח אודותי אולי יוקל עווני, אך בדבריו נכפפתי

 

תחקיק סירתי מא נגדר, אינסאן מא נכאלי

צדקת עלילתי לא אדרוש, ובני אנוש לא הרסתי

 

מא נזחד חדדי, מא נגדדבו וואלא נסגאלו

איש לא דחקתי ולא שיקרתיו, לא העסקתיו ואמיתי ?

 

קאבד חדדי וכא נסעאף, לגראם ללי פי דכאלי

בארבע אמותי וגם סובלני לאהבה אשר בקרבי

 

וונכממ פי חכאייתו, וואס יהננ פסאלו

אשקע למצולות עניינו, האם ימצא מנוח בתחומו ?

 

לון ממא לגראם כא נכממם וואלא נסהא עלא סגאלי

ורק על אהבים אחשוב, ופנאי לעניין אין לו

 

ייבלי מן לאם פיה, וויזררב מא יזראלו

יינגע הטוען נגדו, ינסה ויראה מה יקרה לו

 

יזררב בעדא גיר מררא, וואלא יזברלי הוואלי

ינסה לפחות פעם ולא ימצא תוכחות סערי

 

ווידוק מחאייני וותעבי וזראתחי וונסאלו

יטעם יסורי תחלואי, ופצעי סבלות סתרי

 

עדרוני ייאהלי, עלאס תלומוני האגדא זראלי

הבינוני קרובי, ומדוע תטענו, הן ככה לי אירע

 

סירו כלליוו כול חאל, ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל מצב, בהלך נפשו ימשיך ויפסע

 

מא ייעדר מן נכווא כיפי

לא יבין ויצדיק, רק מי שנצרב בשרפות כמוני

 

מללעוואלי בנזאל ללי יסופהום כאוי ייאעמאלו

איש גבורות הוא שיביט בם

 

מלכוני ביהא ולאחולייא זפני עלא מאלי

העסיקו אותי בה, והורידו לי עפעפי על אוצרי

 

מלכוני בלבהא או חסן לכדד מעא כאלו

העסיקוני בקסמה, וביופי לחייה ודמות תוארי

 

הומא הומא סבאב הוואייא, הומא הומא דווא עלאלי

המה המה גורמי מצב רוחי, הם הם רפואת מחלתי

 

הומא הומא זזהו, אולעשיק בסופת נזאלו

המה המה חדוות החיים, והתאווה בראי מורָדָם

 

הומא הומא ראחתי פדוניא, הומא ראס מאלי

המה המה שלוותי בעולם, הם הם רוב אוצרותי

 

אנא בעדא כדים ליהום, פאס ממא קאלו

על כן אני עבד להם, ודברם הוא פקודתי

 

ארא מללא יחבבהום, יראעי לייא ייאמתאלי

אם יש שאינו אוהבם, יחפש וימצא לי מִמְשָל

 

יזי חתתא יפידני, ונפידו וונסאלויבוא

אלי עם עצה, ואעוץ לו במשאלותַי

 

עדרוני ייאהלי, עלאס תלןמוני האגדא זראלי

הבינוני קרובי, ומדוע תטענו, הן ככה לי אירע

 

סירו כלליוו כול חאל, ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל המצב, בהלך ילך ויפסע

 

נההית כתאם חאלתי, וסלאמי מא פאחת לגוואלי

גוללתי תואנת מצבי, ושלומי לא שעה לאמרותי

 

לרבאב וולפננ, ראה דדוהאת לעק ינאלו

ונגינות נבל האומן, המה יביעו עוצמת תאוותי

 

טאייעלהום פי זמאני לקה גסני ווזייאן חאלי

נטיתי לעברם כל ימי והזדקפו ענפי, ומצבי הוטב

 

המאם פססתאלה, לחת כבאלו,זורת ורווית ענד מדאלו

נותר ההרהור באופל, השלכתי סבכיו, ביקרתי ורוויתי כנדאָב

 

וועמר בחרי ועאד מאלי או כמל קסדי פאס זאני

גאה אוקיונוסי גדשו אוצרותי, והושלם חוסן גופי מחדש

 

ללי קאלו חפאדי רווא עלייא, והזמ לזחיד לא תבאלי

ואשר הגו נכדי שגשג, ותוקף הדוחק לא נרחש

 

ווללי זחדק גיר כלליה, פקבאחת פעאלו דאהר ימסי

הנה לזה הדוחק בך, ברוב מעלליו ימשיך ויצעד בכחש

 

בלחרוף או בזחיד, לממן נסגא קוואלי

ליודעים האות הכתובה ולא בדחיפה, אשא דברי ואומרם

 

זוז וסבעין, או זיד סבעא, האדאכ כמאלו

ובאותיות א-ב-ג, שניים ושבעים ועוד שבעה, שמי יושלם

 

נטלבו מן ללאה מול לקדרא, ממלא כפאה חאלו

ואבקש מהאל רב היכולת, לא נעלמה צדקתי ממרומו

 

ייעפו ענני ולא יואכדני זלל זלאלו

יחמול ירחם עליף ולא ייסרני בשבט זעמו

 

עדרוני ייאהלי, עלאס תלומוני נאגדא זראלי

הבינוני קרובי, ומדוע תטענו, הן ככה לי אירע

 

זירו כלליוו כול חאל, ימסי עלא חאלו

לכו והניחו לכל מצב, בהלך נפשו ילך ויפסע

 

קצצא עלא כלייאן ירושלים – קינה על חורבן ירושלים – יעקב לסרי

קצצא עלא כלייאן ירושליםהשירה העממית

קינה על חורבן ירושלים

 

 

אווילי נמסי האיים, וונזדר פי חזאני

אויה לי כי אלכה המום, ואחדש ימים אבלים

 

עלא כלייאן ירושלים מא יידכוסי סנאני

על חורבן ירושלים, לא יחייכו שיני השפיים

 

נבכי בדמוע אדדם, וואלא נקבל לעזא

אבכה בדמעות דם, ולא אקבל תנחומות

 

עלא להיכאל דדי נהדם מן כתרת למעזזא

על ההיכל, אשר נהרס, מרוב הוקרות

 

וודכלו כיול מסרווזא, ווכלאוו למכאני

פרצו לשעריו פרשים על סוס מאוכף, ורמסו המקומות

 

ווכלאוו חיוט לבהזא בדדכאן וונניראני

וניתצו קירות ההדר בעשן ומדורות

 

 

ייא נאס אללאה אסכט ווחנא מא בינא נשפעו

אנשים, האל זעף עלינו ולקח לא למדנו

 

בדדם נכתב אלכטט, לא סמאחא וולאל אעפו

כי בדם נחקק הסימן, בלא סליחה ולא רוחמנו

 

סצאוואת בתתלאלס לחפו, אווילי עלא מא זאני

הרקיעים עטו בשחור אמתחות, אויה על אסונם

 

ווננצארא בחדידהום חררפו, דבחו לוי מעא לכוהני

הנוצרים בברזל מוטטו, טבחו לויים עם כוהנים

 

 

שממרו כמאמהום וזאוו, פארחין לדאכ אננהאר

זקפו קומתם ובאו ששים ליום ההוא נכספו

 

סתפאוו פינא אוגאזאוו דבחו וחרקו בננאר

לאידנו שמחו וגייסו חילות, שחטו ובאש שרפו

 

ייא חוסרא חכמוהום כיף לחות לקנגאר, סגיר וושיבאני

אויה, כמו דגים לכדום בחכה, צעיר וזקנים

 

חתתא לכהן הודלק בננאר למקריב לקורבני

גם הכהן על מוקד הועלה, זה שהקריב קרבנות ושלמים

 

תקאלת לחאלת בינא, עלא דדנוב וולכדע

הוחמר מצבנו מרוב עוון ומרמה

 

סבתתלנא מו טנבינא, זכריה בן יהוידע

על המתת הנביא זכריה בן יהוידע במזימה

 

עלא סבבתו מאתו סגיר וולמראדדע רזאל או נסוואני

מתינוק ועד טף, מאשה ועד גבר

 

בלא אוצאייא ובלא אודע, מדבוחין פיכול רכאני

בלי לשאול בלי התרְות, שחוטים בפינות ובכל עבר

 

מן סממא נאדא נאדי, אוצאח עלא נבוכדנצר

מזבולה זעקה בת קול, קראה לנבוכדנצר

 

קאללו, קום תפנני אולאדי, ירושלים תכצצר

אמרה לו, קום השמד בני, וירושלים לתל נחרב

 

זאב לזיוס וובקא חאצר

הביא צבאות, במצור הקיף וסבב

 

עלא פממ למדינא בער ממא זא למבששר

ולשער העיר בא, זעזוע המתרה להיזהר

 

מא בא ייאמן ייא כוואני

כי איש לא האמין לנביא המזהיר

 

 

הוודו זוז דלמלאייכא סאגוהא למדינא

ירדו שני מלאכים, הובילו אותו לירושלים

 

דככלוה לבלאד טאייקא, נכסר כול מא חדינא

הכניסוהו לעיר המובטחת, ונוּתץ כל אשר נבנה

 

אמר אללאה וודדינא מא אילו בארכ תאני

גזר מאמר האל קיבלנו, הוא אחד ואין שני לו

 

מקביל מא ייעטינא ארראחים אררחמאני

סבלנו כל אשר גזר עלינו האל, ברחמיו שלו

 

בית למקדש סארת מחרוקא, וולחללוף מדבוח פיהא

בית המקדש נותר נכלם, כי נזבח בתוכו החזיר

 

רדדאם ארון התורה, אלצנאם מעא ססביהא

ומול ארון קודש התורה, פסלים וצלמים למכביר

 

ייא חצרא וואיין נביהא, ללי ייסכר אררחמאני

עתה אין עומד על המשמרת, ואין משרתי האל הרחמן

 

ויררד סיבא פיהא, מותת זכריה ייא כוואני

וכל זה נגזר על שהרגנו זכריה נביא נאמן

 

ייאסר מא זרא בינא, סאיין לא נקדר נוצצף

המון אסונות היו לנו, איכה נוסיף לקונן נהי ואבל

 

גבינתנא מא סבחת גבינא, לחורר מא ינבאעס אוציף

אין דומה לקדרותנו, בני חורין לעבודה ולסבל

 

האדא הווא לקציף, מא ילו מן יעיד תאני

זהו סיפור השואה, מה יתרון לספרו פעם נוספת

 

אמא מאתו בססיף, וונחרקו בנניראני

כמה מתו בחרב, וכמה נשרפו באש רושפת

 

ייא נאס תובו ללאה, ותרבו פעאייל ארדייא

בני אדם, שובו אל האל, ועיזבו מעשי בושה

 

יירפד עלינא בלאה, וואלא נראוו סי מאזרייא

יסיר מאתנו הנגע הזה, ולא נראה מחלה אנושה

 

בית למקדש תרזע מחדייא, וונראוו אררחמאני

יבנה בית המקדש שיהיה נשמר, ונחזה בפני הרחמן

 

ווסעידא למורדייא, פי כול יום לקורבאני

ועות התמיד לרצון, ובכל יום הקורבן

 

מלך המשיח נראוו בעינינא, ווררבאב ידדל גיר יצייח

במלך המשיח תחזינה עינינו, הנל בקולו תמיד יופיע

 

עלא בית למקדש לחסינא, פיסאע תרחם עלינא

למען המקדש המפואר, מהר יקשיב יושיע

 

ויכונו קטורת רוואיח בלהאני

ויפוצו ענני ניחוחות, ובנחת זבחי אשמים

 

מעא עשוב ולפוואייח ארחים אררחמאני

עם עצי בשמים וקטורת הסמים

אגדר אננסא – בוגדנות הנשים – השירה העממית היהודית-יעקב לסרי

אגדר אננסא%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%9e%d7%99%d7%aa

בוגדנות הנשים

 

די מא דאק אגדר אננסא מא ייעדר

מי שלא טעם בוגדנות הנשים

 

מא צאבר מחנא מא דאק גבאיין

לא סבל יגונות ומרור לא טעם

 

מתהנני אומרתאח מא יסכי בנדר

נינוח ושקט ולא יתלונן, כי לא ראה מאום

 

מאי יעדרסי כאיינו מא כאיין

לא יצדיק את גונבו, ולא יאמר כי גנב

 

ודי מא דאק תסיפת נסא

אשר לא טעם טינת הנשים, לא טעם טורח רב

 

מא דאק מחאיין וואלא כאן מריד

לא טעם שברון לב, מעולם לא חלה

 

קלבו פרחאן תציבו דאיימן זהוואני

לבו שש עליו, תמיד רוחו עולזה

 

ביסם לכרים נכתב פכלאמי וונעיד

בשם האל אכתוב, ודברי אספרה

 

מא צאר פדנית סידנא לחקקאני

על דברים שקרו בעולם בורא היצירה

 

פננסא מא כאיין גיר לגיייאר ותנכיד

בנשים תמצא אך עצבות ואנחה

 

עמדא עלא לינהו גריב ובברראני

מסכן זה בודד וזר, וגם נדחה

 

לוכאן תחצאל פייד ננסוואן ראב פנית

לו בזרועות עדת הנשים תיפול ותיבול

 

יכלליוכ ממחון באיין אררזאל ווחדאני

יניחוך בצער, ובין הגברים ערירי התסכול

 

וואככא תכון טביב, מא תערפסי באס מריד

ואם רופא תהיה, לא תדע מחלתך בה תסבול

 

דימא מדבוע פאיין מא תכון דחסאני

תמיד בהזיות תוהה, ובכל מקום מהורהר ויחיד

 

ווקת ישופוכ ידחכו עליכ בלעאני

ועת יראוך, יגלגלו צחוקים עליך במזיד

 

לא תלומוניס ייא כותי אילא בכית

בטענות אל תבואו אלי אחי, אם בכיתי

 

פי ווקת להזרא עדרוני

ובעת מפח נפשי, אנא הבינו אותי

 

מפררט מא בין אררזאל בקית

נטוש ומוזנח בין האנשים נותרתי

 

וונבבכי זמיע לכלוק ללי ינדרוני

עלי יבכו כל הברואים אשר יראוני

 

מן בעד לעסרא ייא לחבאב, מא נוויתסי יגרוני

על אף עגנות העבר ידידי, לא פיללתי חברי יבגדוני

 

מן בעד לעסרא אולולוף גדרוני

למרות הרגלי עונגנו, הנה בגדו בו בגוד

 

מא עאדוס יכזרו פייא חתתא בננדרא

אף פסקו מלהביט בי, ולא תציצו בי עוד

 

פלייאם ללי כונת בדדראהמי יתבעוני

בעתות הוני ועושרי ידעו לרדוף

 

ווליום גדרו ולאחוני פמררא

בגדו באמון ובבת אחת השליכוני

 

מאדא מן כיר עמלת פיהום אוכרהוני

עליהם טובותי הרעפתי, ועתה שטמוני

 

סאלאוו מן טעאמי אוסייבוני לבררא

סיימו אכילת מזונותי, וזרקוני החוצה המום

 

טלקוני מריד במוואכלהום טעעמוני

עזבוני חולה, בתבשילי תרעלה הטעימוני טעום

 

אוסרת כיף למעמול פזררא

עטוף מחשבות הכיצד המעשה קרה

 

חתתא צן חבאני כאפז מנני אוכרהוני

אף קרובי וידידי פחדו, ועלי דיברו סרה

 

אוסרת מסייב בזזוע וולהממ ווקהרא

נטוש במצוקה ורעב, ובחרפה מכוערה

 

רזעת נקטטע לקלוב ללי ינדרוני

ריסקתי לבכות כל רואי בזו הצרה

 

פיהום ללי יקול, פין יימו ייא חצרא

יש בהם שאמרו בערגה, היכן ימי זוהרו ?

 

וואנא ווללית נטלב למות בלמצרא

ועתה את המוות אבקש, ואשלח מחירו

 

מן בעד ייא נאס זאת, סרת נכממ

הגיעו ימים ובאו, ונשארתי חושב בימי שפלי

 

נבכי ווננוח עלא מא זראלי

אבכה ואקונן על מה שקרה לי

 

כולל מא סאר בייא מכתוב וומזמם

כל סבלותי רשומים בפנקס לא יימח

 

סרת נעידו ללעדייאן, יסופו עלא חאלי

אפילו שחתי לאויבי, ויביטו על כוכב עולי

 

וואלא זברת פדונייא חנין, ללי ייתפככר עמאלי

ולא מצאתי בעולמי כל חנון, שייזכר בפועלי

 

וואלא זברת פדונייא חנין ללי ייתפככר

ביולמי לא נמצא חנון, שיזכור מעשי ומעללי

 

ויסוף חלאתי ויספק ענני בררחמא

יראה שפלותי, יהמו רחמיו על רם ששפל

 

מן בעד דחכי, ווללית מהזור וונתהזזר

אחרי רעמי צחוקי, עלוב אני ונעלב והדבר נתגל

 

תבדדאל חאלי ווללית מן דאוו וודממא

השתנה מצבי, שבתי מבטחוני נדכה ונשבר

 

פוקת נתפככר נווללי סכראן וונסככר

ועת אזכור, כשיכור אחרים אשכר מעניין העבר

 

למורת כירלי מן למחייאן וותתהמא

טוב מותי מחיי, מהיותי אומלל וכוחי לא גבר

 

מא בקאלי זהד באס נהדר וואלא נהתהדדר

נותרתי בלי און, איך אדבר ואחרים אדובב

 

עינייא יבחתו, וולקלב ירזא לרבב אססמא

עיני חוקרות, לבי צופה לריבון ועולמו סובב

 

כבדי בלהממ עאמר וותעממר

כבדי בתוגה ודאגות נמלא כמה וכמה

 

מאזאלת נזיד פלעדאב ווססממ ווננקמא

עוד אוסיף עינויים, סם מוות ונקמה

 

ייא לכוואן מא בקא פייא צבר אולא נצבבר

הוי אחי, לא נותרה לי התאפקות ולא אתאפק

 

דאקת רוחי, וואלא בקאתלי נזיד סי כלמא

צר עלי עולמי, לא אוסיף דבר ובזאת אסתפק

 

נשפו ערוקי מן דממ, אומא בקא גיר למא

חרבו עורקי מדם, ונשאר רק מים ובספק

 

לייאם ללי מסאת לא תרזע אייאת

געגועי לימים שחלפו וכבר לא ישובו

 

וולקלב ללי תצל יוודדי במכתובו

והלב שנתפס יסבול גורלו וכתובו

 

רמאוולי ססלוכ מן כלל זיהאת

הכל עבר השליכו לרגלי רשת היוקשים

 

וואלא זברת פככאן, צו עקלי ווחרובו

נעפשי אין פדיון, על שכלי וחורבנו

 

תצלת מתל למסזון, ללי מא יינפעו הרובו

כדתי כאסיר, אשר במנוסתו אין יתרונו

 

למסזון אילא תצל מא יינפעו הרובו

האסיר אם נלכד במנוסתו אין תועלת

 

לא בדדו ייצררף מכתובו בזז עליה

על כורחו יחיה בכתובו, אפילו בלי תוחלת

 

חתתא אנא ראני נוודי פלקדרא וולמכתוב

והנה גם אני מתמודד, בתקופה נואשת

 

מכתוב רבבנא לאזמני נצררפו וונפרח ביה

אשר הועיד ריבוננו, חובה כי אשמחה בו

 

ווילא עצית למולאנא ייגפר לייא דדנוב

אם חטאתי לאלוהי, יכפר על פשעי בטובו

 

ווילא ליכום ייא לכוואן, גיר תיקו ביה

גם לכם יכפר הוי אחי, ועתה האמינו בו

 

דדי נהו מתבבע טריק ננסוואן יירזע וויתוב

והמפלס נתיבו בין הנשים, יסוג וישוב הלום

 

ווירדד וולהתו, קבל לא דונייא תזלג ביה

יחזור מסורו, בטרם עולמו יבגוד בו פתאום

 

ייא לכוואן שמעו לכלאם, ללי מא פיה גדוב

הוי אחי ! הטו אוזניכם לדברים אין בם שקר

 

ראני אנא נפררז, וואנא ננית נסהר ביה

הרי אני מפרשם, בעצמי אעידה לחוקר

 

רדדו בלאכום תכאלפו כלאמי וותסמחו פיה

שימו לבבכם לא למרוד ועל דברי אל לכם לוותר

צאפדתלכּ סלאמי – שלחתי לך שלומי

צאפדתלכּ סלאמי%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%9e%d7%99%d7%aa

שלחתי לך שלומי

 

צאפדלתכ סלאמי בססרט וולגדב

שלחי לך שלומי בתנאים וברוגזות

 

עמארא דררצאצ ווסמום בלקנטאר

במלאי חומר נפץ וסם תרעלה במסקולות

 

אלף גנג ווסתת אלאף רכבייא

אלף הלמות ראש, וששת אלפי חבטות ברכיים

 

רפד לעצא עלא דהרכ מתנייא

תישא מלקות על גבך, כפל כפליים

 

אלך דבזי, ווכלל דבזי בקרטאצו

אלף אגרוף, וכל אגרוף וכדור ברובהו

 

וואלף ראמי, ווכלל ראמי בזעבתו

אלף רובים, וכל רובה ברשף קנהו

 

אלף תייאל, ווכלל תייאל ביברתו

אלף סנדלר, וכל סנדלר בהמון מחטים

 

וואלף כרראז, ווכלל כרראז ביספתו

ואלף רצעים, וכל רצען בהרבה מרצעים

 

וואלף חדדאד, ווכלל חדאד בסאקורו

אלף נפחים,וכל נפח בגרזנו

 

וואלף גזזאר, ווכלל גזזאר בסככינו

ואלף קצב, וכל קצב עם סכיניו

 

אלף קראסל, באס תנתף מן לחמך עליכ אוממכ

אלף מטווה דוקרניף בהם אמך מבשרך

 

נאעלאת ללאה עלייכ ייא למסכין

פורענות האל עליך, הוי המסכן

 

ייא ללי מא וולדתכס אוממכ בוזה אזזין

על שאמך לא ילדה אותך עם חן

השירה היהודית העממית לערובי-יעקב לסרי

 

מתתלת ראצכבשירה העממית

המשלת עצמך

 

מתלכ ראצכ פחאל לקרטא דלגזזאר

המשלת את ראשך, כמו סדן הקצב

 

חמרא ומצללעא, פחאל דללאח

פדחת מבהיקה, כאבטיח חמרמר שנצרב

 

עיונכ מזבודין, כיף משאהב ננאר

עיניך בולטות, כמו מידקרות לוהטות

 

ווכדודכ מגזדרין פחאל נדדאחא ( נוואחא )

ולחייך ממורטות, כפני המקוננות

 

לחיתכ מזבודא כיף למנכור

זקנך שלוח לפנים, כמו השטן ברמייה

 

מנאכרכ מתרפסין, וופממכ פחאל למללאחא

וחוטמך פחוס, ופיך צורת מלחייה

 

מטלב ללאה ייזבדלכ דממאלא באיין פכאדכ

אודה לאל אם יצמיח בין רגליך ילפת נאלחה

 

מא תנעס וואלא תפיק, ווהייא לפדיחא

לא תישן לא תיעור, משערוריה נאנחה

 

וואככא תכון פלקבר, וואלא תציב זי ראחא

ואף אם בקבר תוטמן, גם שם לא תמצא מנוחה

 

זמאן זמאן כונתי ענדי

לפנים ומזמן היית אצלי

 

זמאן זמאן כונת ענדי סרביל מזעפר

לפנים ומזמן הייתה אצלי סנדל רקום מפואר

 

טללעתכ לססוק, ווסווא סומכ גאלי

העליתי אותך לשוק, וגבה מחירך מכל יקר

 

וואצללא ביכ ייא להרכום לבאלי

ואיזו תועלת בך, גרוטאה בלה ומרופטה

 

פממכ ידווי, וובזטאמכ כאווי

פיך יתרברב, וארנקך ריק מפרוטה

 

זמאן זמאן כונתי ענדי פחאל קפטאן למובבר

לפנים ומזמן הייתה אצלי גלימה קטיפה

 

ווילא נלבסכ, ראני אנא נכון ביכ ענאייא

אותה כאשר אלבש, אהיה בשעתי היפה

 

ליום ליום רזעתי ענדי, פחאל כניף מדרבל

והיום שבת להיות אצלי, כמלבוש טלאים

 

ללי מא יילבסוכ, גיר צטטאחין הדדאווא

אשר ילבשוך, רק מחוללים שיכורי חושים

 

נאעאלאת ללאה עליכ, ייא אוזה דראווא

פורענות האל עליך, בן פרצוף כושים

 

זמאן זמאן כונתי ענדי ראזל מסכין

לפנים ומזן הייתה אצלי אביון ודל

 

כיף תטלע לפוק לגדייא, וותדרכ חכמיסא

מטפס לגבעה, ובגופך מצונף ומכורבל

 

תקאדי מן לכיף, וותכממל בלחשישא

התחלת בסמי העישון ומסיים בחשיש

 

נאעאלאת ללאה עליכ, ייא אוזה לפריסא

אסון האל עליך בעל חיים מבאיש ומביש

 

זמאן זמאן כונתי ענדי סלהאם מכייר

לפנים ומזמן הייתה אצלי אדרת בד מובחר

 

עבביתכ לססוק, פדדלאלא סומכ יחייר

למכירה בשוק לקחתיך, וכל שואל למחירך סוחרר

 

ווליום ליום, וולליתי גיר בגלא תרכל

היום הן תדמה לפירדה ותבעט

 

אצללא ביכ ייא להרכוס לבאלי

גבר לא יוצלח, גרוטאה בלוייה וערכה מועט

 

פממכ ידווי וובטאמכ כאווי

פיך ימלל, ארנקך ריק והשטר נמלט

 

ייא האדאכ לעדו

הוי !! אויב שכמותך

 

ייא האדאכ לעדו, אזי אווא אנא נגוללכ

הוי אויב שכמותך, גש אלי ואגידך אמרות

 

נווצציכ עלא זזמאן, ראה מא פיה תמארא

אצווה אותך על הזמן, כי אין קלות וחמורות

 

נתמננא ליכ בומזווי, ווסי מרד קביח

אייחל לך מיחושי מעיים, ומחלה אנושה מרוצצה

 

ווקרטאצא מדוורא, פכרסכ בעמארא

וכדור עגול, או לבטן פצצת הרימון

 

וונסופכ גדדא נסאע ללאה, צרקתי בלגא

ואביט בך מחר בעזרת השם, כי הסנדל גנבת

 

ווננאס ייטוופוכ עלא חמארא

ובני אדם יכלימוך, על גב אתון רכבת

 

ענדאכ ייא לעדו, לא נחללכ לבאב וותהרב

היזהר לך אויב, פן אפתח השער ותברח החוצה

 

לא תקצצכ לפעא, וותעאוודלכ לעקרב

פן אותך יכיש הפתן, ויוסיף העקרב עקיצה

 

וותזי דגייא ווממכ תזרי וותתזארא

ותבוא אמך בחופזה, ובריצה תתרוצץ

 

וותקול כצארא, בנהא מסא פלכצארא

ותאמר מה חבל על כי בנה לשווא ננפץ

 

אומא נתהננאוו עליכ ייא עדונא

ועליך אויבנו לא נמצא מנוחות

 

חתתא נדפנוכ פצצטוואן דלמיעארא

עד שנקבור אותך בחצר בית הקברות

קאלולי ראה מחבובי אמרו לי כי יקירי יעקב לסקי- השירה היהודית העממית במרוקו-לערובי

 

ראכ נסית ייא לעדוהשירה העממית

כבר שכחת, האויב

 

ראכ נסית ייא לעדו נהאר קבדוכ

כבר שכחת האויב, היום בו תפסו אותך

 

למכאזנייא ווצחאב לחכומא ייזררוכ

שוטרים ואנשי שררה, ואל בית הממשל גררו אותך

 

אנא עיית מא נרגבהום באס יטלקוכ

אני נלאיתי מלהפציר בם, וביקשתי שלחופשי יוציאוך

 

באקי מא ווצצלוכ ללחבאס חתתא הלכוכ

ובטרם הגעת אל בור הכלא, כבר התישוך

 

נאעאלאת ללאה עליכ

פורענות האל עליך ואתה נבוך

 

ייא מול לוזה למעווז, ייא מיעוכ

אתה פרצוף מעוות, בדמותו של מיעוכ

 

תמננית ליכ ייא לעדו, מייאת אלף קללאב

מאחל אני לך, האויב מאה אלף מלקחיים עוקרים

 

מייא פלעסייא וומייא פצצבאח

מאה בערב ומאה בבקרים

 

תמננית ליכ מייאת אלף דלעקראב

מאחל לך אני מאה אלף עקרבים עוקצים

 

ווכלל מייא, ביהא מא תסתראח

ומכל מאה מהם, לא תמצא מרגועים

 

אומא תוצל לדארכום נתין ייא לעדו

ובטרם אתה, האויב, לביתך תגיע

 

גיר חתתא תבדא בננתיב ווצצייאח

כבר תתחיל בהספד וצרחות תשמיע

 

מיעוכ דמות מצחיקה

 

קאלולי ראה מחבובי

אמרו לי כי יקירי

 

קאלולו ראה מחבובי, מא בקא ללי מא קאל

אמרו לי כי יקירי לא הותיר דבר לא אמר

 

הווא טלב מנני למקאל

וביקש ממני לאמר מאמר

 

וואנא מא ציבת נקוללו

אולם אני לא מצאתי מה לאמר

 

ווילא בגא למקאל, ייתפגדר ללי קאל

אם תפצו באמירות, ייזכר הוא בדבריו

 

ייטלק גיר כאייט חריר וואחד מן תבכילו

וישחרר רק חוט משי אחד מסביביו

 

וועזיזנא תגנני, ובצוטהא תזיד תהלילו

יקירנו התינוק, עטוף במשי רב במחיר

 

ווננפיסא תגנני, ובצוטהא תזיד תהלילו

והיולדת תשיר ובקולה תוסיף ןלמענו תשיר

 

ייא מחבובי, אוחקק רבבי ראני מא ננסאכ

אהובי, בשבועות האל אותך לא אשכח

 

וללי באס ננסאכ, מאהוסי פי באלי

כי באשר אותך לשכוח, בהרהורי כלל לא נלקח

 

אילא הווא עגיל וואחד, הווא ראה מעאכ

אם מחשבה אחת טובה, הן היא מצויה אצלך

 

ווידא תנין הומא, פי פרד מררא ייחתאלו

ואם הן שתיים, בבת אחת כנועות יהיו לך

 

ווצרוט למחבבא ייא מוממו

ותנאי אהבתנו, הו התינוק היקר

 

ללי כיף ראכ תערפהום באקיין מאזאלו

נותרו בלי שינוי, ולך ידועים זה מכבר

קצצא עלא כלייאן למקדש – קינה על חורבן בית המקדש

קצצא עלא כלייאן למקדש

קינה על חורבן בית המקדשהשירה העממית

 

אידא זית נכתב הממי, מא יקדרני לא כאגט וואלא חבר

אם אבוא לרשום צרותי, לא יספיק לא דיו ולא ניירות

 

ווידא נזית אנעידו בפממי, מא אילו קייאצ וואלא עבאר

ואם אותם אספר בפי, אין לא משקלות ולא מידות

 

בעד ממא טול ייאמי, נבקא נעיד פי האד לכבאר

וכל עוד יאריכו ימי, אוסיף ואגיד באלה הבשורות

 

חין נתפככר המומי, ווזמיע כול מא זרא לקאוומי

כאשר אזכור דאגותי, וכל מה שאירע לעמי משוטני

 

ימראר עלייא טעאמי

יומררו עלי מזונותי

 

עיני בדדמעא נעמי, נבכי אומא נוזזד אצצבר

עיני בדמעות תתעוור, אבכה ואלא אכין נחמותי

 

 

נדרו ייא נאס פי חאלי, וותערפו סאיין זרא בייא

הביטו בני אנוש על רוע מצבי, ותדעו מה נגזר ולי קרה

 

וואס האגדא כונת פי אוולי, ללי כונת ראייס לענאייא

האומנם כך הייתי בימי קאשיתי, מאוד מכובד ולקאשי עטרה

 

תבדדל פי ננדרא כייאלו ודאר אזזמאן עלייא,ובית קודש לעאלי

מראה דמותי השתנה, הזמן עלי סובב, ובית מקדש הדרי

 

סאר כאלי וואנא מזלי, מסא מכאני אומאלי

לעיי חורבות היה ואני גולה, אבדה אדמתי נבזז אוצרי

 

מאתו חבאבי מעא אהלי קלבי בלהמום נדבבר

נעטבחו אהובי עם קרובי, ולבי בעוגמות מרורי

 

כרזו וונדרו ייא כוואני, סקסיוואס דאז פי דדונייא

צאו והביטו, אחי, ושאלו מה נתרחש בעולם

 

סי חדד מא דאק ניראני, והווא פהאד שוויא

איש לא טעם אש שריפתי, וכמוני זוהר אורי הועם

 

ובאס ננסא אנא גבני, יעדרני פהאד אררזייא

ואיכה אשכח אני חרפתי, ויבין תקוותי וגודלם

 

נאר האד להממ כוואתני, חתתא ללי תצווטו מצארני

רשפי הצרה הזאת צרבני, עד שאוכלו מעי

 

תהרראת בדמעא עיני, וסעדי כחאל כיף לחבר

נשחקה בדמעה עיני, ואושרי הושחר כמו דיו בלי די

 

ייא חצרא מן חין כוננא, פי עבאדת אללאה מסגגמין

חלפו הזמנים כאשר היינו בעבודת האל מאוד ישרים

 

כאן נאוור אללאה עלינא ווקלובנא ביה מסתאמנין

הדר השכינה נחו עלינו, ובו לבותינו בטוחים

 

לארד תרעעדת מננא, וחתתא עלא לומאם חאכמין

רעדה הארץ מפנינו, ואף על אומים היינו למושלים

 

וליום נחכמנא עלא דנובנא, לעביד סארו יחכמו פינא

והיום נשלטנו מפני חטאינו, וכבר עבדים רודים בנו

 

ייתמללגו עלינא וויעאיירו זמיענא

יתלוצצו עלינו ויבוזו לקהלנו ההוללים

 

חתתא ללי מראררת חייאתנא, מן כתרת למות ולקבר

חיינו הפכו לרוש ומרורים, ומה רבו קברות חללים

 

המום כתאר לינא עמלו, ווסקאוונא כאס דדופלא

תוגות רבות גרמו לנו, והשקונו כוס תרעלה

 

כול יום כא יקולו לינא, כרזו ייא ססלעא דלילא

כל יום שאגו לעברנו, צאו מזה כמו סחורה זולה

 

וועלא אוזהנא כא ידלפו, בזמיע כול מאהי חסלא

על פנינו בחוצפה ירקו, בכל מקום ופינה אומללה

 

אללי יחבבו מננא יקתלו ווללי חבבו יסנסלו

אשר להורג הרגו, ואשר לאזיקים כבלו

 

ווללי חבבו יכבבלו

ואשר חפצו, בשרשרת קשרו ולא חמלו

 

ווזמיע ליהודי ינעלו, יזיבוה ירפד לעבאר

וכל יהודי גידפו ולנשיאת משאות הובילו

 

צצננתו אהל קצייתנא, מיילו אודניכום שמעו

הקשיבו אנשי יודעי עלילתנו, הטו אוזניכם ושימעו

 

אמא קאסאוו אזדודנא, וואמא מן אהמום הומא סבעו

מה סבלו אבותינו, וכמה נהי וצער שבעו

 

וואמא רפדו מן גבינא, וואמא נכלעו וואמא בזעו

לעז בוז וחרפה ספגו, עד כמה םחדו, נחרדו ולא ענו

 

חין כתרו דנובאתנא וזא לעדו לבלאדנא

כאשר נתרבו פשעינו והגיע הצורר לארצנו

 

בלא רחמא וובלא מחננא

בלא רחמים ובלא חמלה לכלותנו

 

מא זברו חתתא מעאוונא, לא סנידא וואלא מדבבאר

לא מצאנו שום עזרה, ולא סומך במר קולנו

 

 

עמדא מא קאסא קלבהום, ומא חמלו וואמא צברו

אויה מה טרחלבם, מה נשאו ומה סבלו ועייפו

 

חין זאוו גאיירין עליהום, כיף טיור ססמא יטירו

כאשר באו הציפו אותם, כלהקות עוף שמים עפו

 

כיף אננחל דארו ביהום, וועלא בלדאנהום חסרו

כמו נחילי דבורים סובבים, ועריהם בטבעת הקיפו

 

סאיין רדד רבבי עליהום, דכלו לעדייאן לבלאדהום

כך גזר האל עליהם, וחדרו הצוררים לארצם

 

פיסאע טאחת ייאמהום, בסיוף מסלולא פידיהום

מהר נפל כוכב תפארתם, וחרב האויב שלופה בידם

 

כל וואחר וסאיין אזבר

כל אחד איך נמצו, ולאן נעלם

 

יום כאנו פדיכ לחוסרא, וותקווא זזוע עליהום

ביום בו נקלעו למכאובם, והרעב עליהם התעצם, למגרם

 

חתתא טבכו אננסא פלקדרא, דבחו אולאדהום ווכלוהום

נשותיהם בסירים בישלו, טבחו בניהם ואכלו בשרם

 

מאתו מננהום לכתרא, גיר אזזוע ווחדו פננאהום

מתו ונהרגו אין ספור, והרעב לבדו הדבירם

 

וומאתו סערא בסערא, במות זזוע למאררא

הכריעם מותם טיפין טיפין, תשושים נפלו ברעב המר

 

ווקתל בססיף מות וואערא, וולעדו וואקף בררא

הרג החרב הוא מוות איום, והאויב עומד וצר

 

גאלס בססיף כא יהבבר

יושב בזעם, וזומם על העם הנבחר

 

ראוו אולאדהום וובנאתהום, בכתרת אזזוע ייתגאשאוו

ראו בניהם ובנותם, מרוב רעב תמו לגווע

 

כא ייתבאכאוו קדדאמהום, מא קדרוסי ייתמססאוו

בבכי תמרורים לפניהם, לא יכלו לקום ןלפסוע

 

מא צאבו מא ייעטיוו ליהום, לא יפטרו וואלא ייתעססאוו

לא מצאו מה יתנו להם, לא אוכל ביום ולא סעודה לשבת

 

ראוו סללא יקדרו פיהום, כא ייבייאדו עיניהום

לא יכלו להוסיף הביט בפניהם, כי הלבינו עיניהם

 

כא ייתתנפאכו כרוסהום, בלזזוע נסחקו רוואחהום

בטניהם כנאד התנפחו, מתחלואי הרעב נפחו נשמותיהם

 

עמדא מא ראוו מן עתבאר

אויה, כי ממאוד כבדו מוראותיהם

 

מנאיין זאוו וולחקו, למדינת סלאם לעדייאן

כאשר התוקפים באו הגיעו, לארץ השלום פרצו ועלו

 

ומא חננו וואלא ספקו, לא מן אננסא וואלא מן אצבייאן

לא חננו ולא חמלו, על נשים ועל טף לא ריחמו ולא חמלו

 

כבאר לקייאד נדקו, רבטהום מתל ודייאן

גדולי הנשיאים בלשונם הביעו, ואותם כתיישים כבלו

 

סי מננהום בססיף סקקו, וסי מננהום פלכסבא עללקו

רבים מצהם בחרב ביקעו, ורבים בעמוד הקלון נתלו

 

וסי בנניראן חרקו, וסי בלזוע מא יסתקו

בלשונות האש רבים שרפו, ורבים ברעב נספו וכלו

 

וסי בקלבהום כא יינזבר

ורבים בלבבות תשושים נפלו

קצצא חנה הצדיקה קינת חנה הצדיקה על שבעת בניה- בשלמותה

 

קצצא חנה הצדיקההשירה העממית

קינת חנה הצדיקה על שבעת בניה

 

ייא עיבאד סועלא מוחריקא, תצווט ביהא פוואדי

הוי המונים, זאת שרפה לוהטת, נצרבו בה בני ממעי

 

מן הממ חנה צדיקה, אתהייזת רוחי וונכאדי

מסבלות חנה הצדיקה, נפעמו רוחי ואנחותי

 

כמן שדדא וכמן דיקא , קצצאת חנה דון עדאדי

היה אסון והייתה צוקה, קינת חנה נושא למעללים

 

חצרא חצרא פי פרד גודווייא, תקררחת חנה בשבעה משווייא

אויה אויה כי בבת אחת שיכלה חנה שבעה שרופים

 

אווילי בלוויל עלא מא זראלהא, וונזדד עליהא חזאני

אוי לי ואבוי על מה אירע לה, ואחדש אבל כפליים

 

שבע אולאד כאנו אילאהא, מלאח צורה לכל עיוני

בנים שבעה היו לחנה, יפי תואר לכל עינים

 

וודבחהום לעדו חדאהא, וותכבבטו מתל זדייאני

טבח אותם האויב מולה, התבוססו כתיישים

 

וולמקרוחא מרמייא, וובדממהום הייא מטלייא

והשכולה בצד זרוקה, ובדמם טונפו מלבושים

 

סמעו ייא סאדאת קצצתהום, וומאדא זרא ביהום

שימעו רבותי, זאת קינתם, וכל מה שקרה אותם

 

קיסר פי סנסלא גיידהום, הומא בסבעא פי חזר אוממהום

קיסר בשושלת הובילם, והם בחיק אמם שבעתם

 

ווטלב מננהום כרוז דינהום, ייאכ יבדלו איסם רבבהום

דרש מהם כפירה בדתם, כי ימירו שם אלוהותם

 

והומא כאנת נייתהום קווייא, פעבאדת ללאה רבב לאזלייא

ולהם הייתה תמימות עצומה, ועם אל עולמות עבודתם

 

פלחין זבד כבירהום וובדא ביה, וסאר ייגוויה בטיב כלאמו

מיד הוציא בכורם ובו התחיל, פיתה אותו בנועם מדבריו

 

וננצר עליה עלאם יוואתיה, וזאב צליב מעבוד קדדאמו

נהג בו אשר יאתה לו והביא עבודה זרה לפניו

 

וקאל סזד אילו וותנאל בכראמו, וסאיין תריד אילכ יוואתיה

השתחווה, אמר, וזכה בכבודו, ומה שתחפוץ גם יאה לו

 

נדק ווקאל ייא בן להזלייא, מא נסזד אילו בלבוהתייא

הביע ואמר בן האלמנה, לא אשתחווה ברמאות לו

 

אבאדן מא נסזד לכסבא ייאבסא, וואלא נבדדל יסם כלאקי

חלילה לכרוע לקורת עץ יבשה ולא אמיר שם יוצרי

 

שמע ישראל מא ננסא, וואלא תקטע בססיף ענקי

שמע ישראל לא אשכח, גם אם בחרב תערוף צווארי

 

אס נהו דינכ ייא בן למנדוסא, לא דין איללאה דין נקי

ומהו דינך, בן  המנודה, אין דין אלא הדת  הזכה

 

פלחין שארעוה ייא מוואלייא, וודבחוה בצפרא הנדייא

ומיד שפטוהו, אנשי, ושחטוהו במאכלת ממורקה

 

פלחין נאדא לכוה חתאני, ווגללסו עלא כרסי חדאה

כאשר קרא לאחיו השני, וסמוך לו על כסא הושיבו

 

קאללו ייא פרכ לגוזלאני, פיק מן נומכ וונתבה

אמר לו : עופר איילים, עורה משנתך והביטה בי

 

אילא סזדרת לצצנאם עייני, תרכע אילו וותצללי חדאה

אם לפסל תשתחווה, ברך תכרע לו, ולידו תתפלל כעת

 

זאתכ חללא מן דוהבייא, בנתי אילאכ כאדם מעטייא

זו הזדמנות יקרה מפז, ובתי לך כאמה תשרת

 

מא נבגי נסזד וואלא נרכע, גיר אילא לרבב לעאלאמינא

לא אובה הלשתחוות ולא אכרע, אלא לריבון עולמים

 

וואמננא ווליה נעבד, הווא אררחים אררחמינא

בו אאמין ואותו אעבוד, כי הוא רחום הרמנים

 

לפריד אצצמיד אעצים לזוואד, הווא רזאנא ומוגיתנא

האחד האדיר אדון היצורים, תקוותנו ומושיעני

 

כאלק לעלווייא וסספלייא, מן דון אזריה ובלא אזרייא

בורא הרים ובקעות, הכל במאמרו בלי עזרתנו

 

ראוודו צולטאן חתתא עייא, וואלא זבד פיה מצאצא

הפציר בו המלך עד שנלאה, ושום תועלת לא מצא בו

 

ווכתרת דהבאן קדר וורראה, נחמד לו ומא נעצאה

ורוב כברי זהב הראהו, אודה לאל ולא אמרוד בו

 

פלחין נאדא לדדבבאח וואתאה, לוויל לוויל עלא מא קאצא

חיש קרה לטובח והופיע, אויה ואבוי איכה אסבול

 

או חנה בראצהא מחנייא, לבסת גראראר מתנייא

וחנה ישבה וראשה שמוט, ולבשה שק אפר כפול

 

דעא בתתאלת אבייאדו, וועלא מובבר קדר גללסו

פקד והביאו את השלישי, ועל כר קטיפות הושיבו

 

קאללו חכם לצנאמי וועבדו, ווזעל יידדיכ עלא ראצו

אמר, היכנע לפסל ואותו עבוד, ידך על ראשו וגע בו

 

מן דהב וולפדדא נתין תקבדו, וומן כייאר לחריר נתי תלבסו

זהב וכסף תיקח בהמון, ומיטב המשי לבגד תלבש

 

ווטלב וותמננא עלייא, וונעטיכ ייא דאוו תחרייא

בקש ושים עלי כל תנאי, אתן כי אתה אור נר ממש

 

פאיין דדמאג צאח לצלטאן, וובדא יעאיירו בלא סתארא

היכן תבונתך, קרא למלך, וחירף אותו בגלו ובתכלית

 

קאללו מאלכ ייא קרעת שייטאן, מאלכ וצלטנתכ כצארא

אוצרותים אינם אלא מנת השטן, הונך ומלכותך למשחית

 

כאפר בללאה חמק ווזהלאן, תחסב תדום פי האד לחארא

אתה כופר משוגע ומטורף, החושב לנצח בעולם החיות

 

ייא זזהלאן ווקת למנייא, מא תדום גדווייא וואלא עסווייא

פזיז, זכור אחריתך, לא תתמיד ימים ולא לילות

 

יזי מלכ למות אילאכ גופלא, וויכטף רוחכ מן זוואהא פאתא

יפתיע אותך מלאך המוות, ישלוף נשמתך מנרתיקה בחטף

 

באס לעקלם מעא דופלא, יסקיכ וותשרבו בללהתא

כוס תרעלה ורוש לענה ישקה אותך ואתה תתנשף

 

בעד צלטנא וולפלאחא, ייכלוכ דדוד וותסיר סמאתא

על אף המלוכה והשררה ונברו בך תולעים ותאבד

 

קאל לכאפר קטעו לוצייא, האדא ללי פססד דיני עלייא

הפסיקו דבריו, פקד הקיסר הכופר, זה המשמיץ דתי ליד

 

בן ררדא ווחדו מדד רקבתו, וונדק אוקאל שמע ישראל

ובן התפנוקים הושיט צווארו, פתח, ושמע ישראל אמר

 

אוממו ווכוואנו פיה ייתבההתו, חתתא דבחו ודדממו סאייל

אמו ויתר אחיו בו מביטים, עש שנשחט ודמו ניגר

 

תראמאת ווממו עליה וועננקתו, ובחרר למות ליהא דלאייל

ניתרה עליו אמו וחיבקתו, עם כאב מות חזק

 

קאלת חנה הנייא הנייא, האדא מא קדדר רבבי עלייא

אמרה חנה, זו מנחה, כי ככה האל עלי פסק

 

מליח צצורא ווזין לקאמא, צאח צלטאן לכוה רראבע

טוב המראה ותמיר הקומה, צווח הקיסר לרביעי במספר

 

קאלו גלס וותנאל כראמא, וואלא תדהס וואלא תפזע

אמר לו : שב והנחל כבוד, בלי תדהמה ובלי פחד נמהר

 

טיע לצנאמי וומשי בססלאמא, נעפו עליכ ווכוואנכ זמיע

כוף לצלמי וסור לשלום, אחוס עליך ועל אחיך בכלל

 

פיסאע נבררח פהאד לקריה, בנצצ צלטאני אילאכ מעטייא

חיש אכריז בזו הקריה, וחצי מלכותי לך שלל

 

חאשה ללאה בכלמא פציחא, מא נעבד ללי אילו חאני

חלילה לאל ואפילו מלה אחת, אותו אעבוד אין שני לעד

 

ייא קיסר נייתנא צחיחא, פי עבאדת ללאה לווחדאני

דע קיסר, כי אמונתנו איתנה בעבודת האל המיוחד

 

יוםלחסאב יום לפדיחא, יבאן םיהא עמאל זמיע לינסאני

וביוםצ החבון והתוכחה, בם יוברר פועלבני אדם

 

וואלא תרמיני פי נאר מחמייא, מא נתרכ רבב לאזלייא

גם אם אושלך באש לוהטת, לא אעזוב אלוהי עולם

 

זאד לכפאר חמייא ווחרזא, צאח לדבבאח צממר כמאמו

נוספו לקיסר עברה וזעם, צווח לטובח, ויוכיח עמלו

 

פלחין דבחוה דביח ננעזא, ווממו חדאה וואקפא קדדאמו

חיש שחטוהו כשחיטת כבשה, ואימו ניצבת מולו

 

קאלת קבלת ייא רבב ררזא,, טלבתי מננכ תרחמלי עדאמו

אמרה, קיבלתי עלי אלוהי התקוות, אבקש רחמים לחילוץ עצמותַי

 

קררבתו אילאכ קרבן הדייא, קבלו ייא רבב לעורצייא

הקרבתיו לך קרבן מנחה, קבלוף ריבוני, לגן עדנַי

 

קאל יזיבו לכאמס ייא חוצרא, ווזעלו תתאז עלא ראצו

פקד להביא את הבן החמישי, ואת ראשו בנזר הכתירו

 

וולבבסו כסווא מוכטארא, אמא ראוודו וואמא סאנסו

והלבישו מחלצה מובחרת, כמה שידלו וכמה הפצירו

 

קאללו סוד לצנאמי בליסתהארא, וואלא תחססמני קדאם גללאסו

לפסלי כרע בסתר, אמר הקיסר, ואל תכלימני למול יושביו

 

סזד אילו בגיר נייא, וועבד רבבכ בלמוכפייא

השתחווה לו אף בלי תום לב, ועבוד אלוהיך בסתר לבב

 

נדק אצבי בלשאן עאלי, צאהר דאהר דון כפייא

הביע הצעיר בלשון רמה, גלוי ונראה ואינו נסתר

 

אוקאל שמע ייא צולטאני, חאשה ללאה מא נפססד ננייא

אמר שמע מלכי, חלילה לי מהשחית לבב בר

 

לקלב ווללשאן סורכאן בתנאייני, פי עבאדת ללאה סוכראן זמעייא

לב ולשון מודים יחדיו, לעבוד האל בשבת ותודות

 

פסכ מננכ האד לוצייא, מא נעבד רבבי בלבוהתייא

הסר ממך זאת הפקודה, כי לא אתכחש בעינים חסודות

 

צאח לכאפר לדדבבאחינא, וקאל דבחוה דבחא קצייא

צווח הכופר לטובחים, ופקד על שחיטה נוראה

 

פסכ לכסווא וותתאז פלחינא, מנין תדבחוה דבחא מעדייא

הסירו המלבוש והנזר הורידו, טבחו אותו והוא בתלאה

 

רוחו משאת מעא צאלחינא, באקי דאיימן פזנאן נקייא

נפשו פרחה עם הטהורים, שם נשאר בגן עדנו

 

אוממו תנדב בראצהא מעררייא, ותגולש אזעל ייא רבבי עלייא

הספידתהו אמו וראשה חשוף, אמרה, אלוהים, עשה למענו

 

חאטט לכאפר בזוז לבאקיין, לוולד סאדס ולאכור שביעו

הביט בכופר בשני הנותרים, הנער השישי והשביעי אחריו

 

לא תכונו כיף כוואנכום עאציין, ומן דבבאח פזעו וונכלעו

כמו אחיכם אל תהיו מורדים, התחלחלו מהטובח ומפחדיו

 

באייעו לצנאמי ייא שאקיין, ווידא לר רקאבקום יינקטעו

השתחוו לצלמי והיו נבונים, כי אם לאו, יותר צוארכם

 

וואיין לפדתו האד לוצייא, נהאעדכום האעד קווייא

אימרוהיכן למדתם מצווה זו, וברית חזקה אכרות אתכם

 

אנא נזעלכום פי מקאם אוולאדי, וואחר צולטאן ולאכור אוזירו

ואכתירכם במקום בני, אחד מלך והשני אליו שר

 

תוורתו למאל בלא עדאדי, ווילכום יכון מאל כתארי

תנחלו אוצרות באין מנין, לכם יהיה הון בלי מספר

 

וותמלכו למדון מעא לבלאדי, ואלא יכון חד נדירו

תומלכו על ארצות ועוד ערים, ולא אוריש לאיש זולתכם

 

וולכאפר מא אילו דררייא, לא אוליד וולא בנייא

ולכופר אין צאצאים, לא בנות ולא בנים

 

מסרע וואזבוה אהלין אננצאחא, מאלכ וצלטנתכ כצארא

השיבו לו אנשים אמונים, הונך ומלכותך שווא ולא כלום

 

לוכאן פי דינכ צלאחת, מא תעטינא עליהא ליזארא

לו בדתך היה כל ערך, לא היית נותן עליה שכר ותשלום

 

קאל למאתל בקול פדאחא, נעלאת ללאה בוהא תזארא

אמר הממשיל בקול גלוי, אוי ואבוי לאותה תמורה

 

מן יביע זננתו אנקייא, בוסכ דונייא למאבאקייא

כי מי יפסיד עדנים, בטינופת עולם מחפירה

 

תנככר לכאפר ווחרז עליהום, ווגדב ווכרז עלא בררא

התחרט הכופר ועליהם זעם, רגז ויצא החוצה

 

וואמר ללדבבאח אין יזיהום, ווידבחהום זוז פמררא

פקד לטובח כי יבוא אליהם, יחד ישחטם בלי חציצה

 

וונדבחו רחמת ללאה עליהום, מעא למלאייכייא רוחהום סאיירא

נטבחו ורחמי האל עליהם, ונשמותם עם מלאכי עליון

 

קאלת חנה הנייא הנייא, שבע וולאדי ללאה הדייא

אמרה לנה, זאת עוד אנחה, שבעת בני קרבן לריבון

 

ווקפת חנה בליזנאדי, וונדמת קצצא ללאה זללו

עמדה חנה בעוז וגבורה, חיברה קינה לאל שמימה

 

ווטלבת לכאפר וולקייאדי, אן ימהלו עליהא קלילו

ביקשה מהכופר ומשריו, בל ירחמו עליה במאומה

 

צאחת אוקאלת ייא וולאדי, עלמו בקצייתנא לאברהם כלילו

צעקה ואמרה, בני,, הודיעו קורותיכם לאברהם אהובים

 

יצחק תקררב ללאה הדייא, וואנא שבעה אולאדי נקייא

הקריב יצחק מנחה יחיד, ואני שבעה בנים טהורים

 

צררדת אולאדהא כי מתל לחיתאן, חדא זמיע כלל אינסאן

שילחה בניה כלהקת דגים, בפני כלל המון אדם

 

צאחת אוקאלת ייא רחמאן, למן עמלתי האד למחאן

זעקה ואמרה לאל הרחמן, למי עוללת המכאובים והדם

 

נדר לכפאר מן לבוסתאן, ייא חאיירא צברי עלא מא כאן

הביט הכופר מתוך הגן, ואמר לנבוכה, סבלי הצרות

 

ייא יהודייא תפדדאת לקצציא, ווצברי עלא האד למוזרייא

הוי יהודיה, תמה העלילה וסבלי כל הקורות

 

מתל חנה מא כאן ייא חדדאר, פי תקות ללאה וזין בליקא

כמו חנה לא היה בנמצא, בצלם האל ויפי היצירה

 

מן ווזההא חשרק נוואר, תדווי כיף יאקותא מוסריקא

מפניה זרחו הפרחים, כאבן ספיר מזרח מובחרה

 

ייא עיבאד עמע פיהא לכאפר, ווקאל ייזווזהא בלחקיקא

הו המוני, חשק בה הכופר, ואיווה אותה לאשה טהורה

 

אנדק אוקאל ייא חורייא, מא סבבהת אילכ חתתא דמייא

הביע ואמר, בת חורין, לא דימיתי לך דמות וצורה

 

נטקי ייא חנה בזמיע גרדכ, אידא כממלת לייא מוראדי

אימרי לי חנה בכל רצונך, אם תשלימי מלוא חפצי

 

ווטלב וותמננא מא ראד קלבכ, יחדר פלחין מן זמיע רראדי

בקשי תנאים כרצון לבבך, יוזמן הכל חיש מארצי

 

והאד למעבוד יכון רבבכ, הווא אוול זמיע גראדי

וזה הפסל יהיה אלוהיך, כי הוא ראש לכל רצון נחשקים

 

וויכון זוואזנא בננייא, וונסרכ מעאכ דררייא

יהיו נישואינו תמימים בשלמות, יחדיו בן זכר נקים

 

סרעת וכא תוואזב זנדיק, מותי נקבל ווהאדא מא יזרא

שקלה בדעתה ובגבורות, אמרה, טוב מותי מעבודה זרה

 

וואס צדיקה בנת צדיק, ענד לכאפר תכון מהזורא

האם צדיקה בת צדיק לכופר תהיה שפחה נחפרה

 

רבי יקתלהא גיר עלא טריק, שמע ישראל בליסתהארא

ימיתני אלוהי על דרכו הישרה, ושמע ישראל לא נסתרה

 

ווהדית רוחי ללאה הדייא, מעא וולאדי בכלאיין נייא

נפשי לאל מסרתי למנחה, עם כל בני בכוונה טהורה

 

לא דין איללא דין משה, ייא סעדאתכ ייא מן יינדא ביה

אין דת אלא תורת מה, אשרי כל ההולכים לאורה

 

טאבת עליה למאל ווננפוסא, הווא יקתלנא זמיעין עליה

נהו אחריו בהון ובנפש, עליה נפשותינו אנו נמסורה

 

אס נהו דינכ ייא בן למנגוסא, כאפר בן כאפר ספיה בן ספיה

כי מה היא דתך בן אלמנה, כופר בן כופר בן מאוסה

 

מא אילאכ חסנא מא אילאכ רזייא, תכון רוחכ פמזלבא מרמייא

אין לך אופי ולא תשועה, רוחך תהיה באפשה רמוסה

 

האייהאת האייהאת קאל כתתפוהא, בעדאב קווי תעדדבוהא

באנחה ונאקה, אמר, כיפתוה, ובעינוי קשה עַנוּהָ

 

ווסאגהא ללכלאב תרמיווהא, ומן זנאבהם נתום זבדוהא

ושוקיה לכלבים השליכו, ובזנבם אתם מישכוה

 

בטראף טראף קאללהום קטטעוהא, ורוחהא שערא בשערא כררזוהא

לאברי איברים בתרו אותה, ונשמתה כשיערה הוציאוה

 

מתל חנה ייא מואלייא, יתפככרו ביה דין לישראלייא

מופת חנה, הוי רבותי, וכל ישראל יזכרוה

 

טלעת רוחהום ללפדאייל, פלחין סארת אילא מכאנהא

עלו נשמותם למקום חסדים, חיש מצאה עצמה במכונה

 

האדא מא קאל לקאייל, תלאקאת פלעורצי מעא אולאדהא

זהו מה שגזר בגוזר, פגשה בניה בגן עדנה

 

באמר ללאה לחנין לגאליל, תממא תדרכ זמיע גראדהא

במאמר האל הרחום הנאדר, שם תשיג כל רצונה

 

והייא תדווי מתל תרייא, תחת לכורסי חנה נקייא

היא מאירה כמו מנורה, תחת כסא בוראה חוננה

 

עייטו ללאה ייגפר דנובנא, וולמות לזמיע מכלוק למררא

הפצירו באל יכפר עווננו,, כי המות לכל ילוד אשה

 

וורגבו ללאה ייסתר עיובנא, וותסהדו כלכום בליסתהארא

בקשו האל יסתיר פגמינו, העידו כולכם בלי כל בושה

 

אובתתוחיד פי פמאמנא ווקלובנא, ללאה לוואחיד ללי כלקנא

אחדות תשרור בפי עבנו, לאל היחיד אשר בראנו

 

והאדא פדל האד לוצייא, והייא מן קוואעד תורייא

וזהו שכר המצווה, והאחדות היא יסוד תורתנו

 

טלבו ללאה ייתוב עלינא, ווימענא פי ציון פי מא קריב

בקשו מהאל ישיב אותנו, ובציון יקבצנו בקרוב

 

וויפככנא מן כול גבינא, וויבני בית לקודש לקריב

יצילנו מכל עצבות, יבנה מקדנו בקרוב

 

וויבצט זנאח סתרו עלינא, וויפככנא מן נאר אללאהיב

יפרוש כנפי חסותו עלינו, יגאלנו מאש ולהבות

 

וונראוו נקאמא פי עדייאננא, ווירדדנא לטטאעא פלקריב

ונחזה נקמות באויבינו, וישיבנו לאורחות ישרות

 

ווינזמעו כוואננא לכוללייא, ישראל זמאעין זמאעא נקייא

יתאספו אחינו כולם, כלל ישראל עדות טהורות

שירי שבח והודיה, שירי מוסר, תפילה, אמונה וגאולה-יעקב לסרי

 

שירי שבח והודיה, שירי מוסר, תפילה, אמונה וגאולה

חלק זה של הספר נוגע לחיי יום יום של היהודי במרוקו. השירים האחרים הושרו באופן מיוחד בזמנים קבועים, ואילו שירים אלה ממלאים כל חלל ריק וזמן פנוי. קשיי הגלות הממושכת העיקו מועקה כבדה על לבם. היהודים מצאו פתרון בהתבצרותם בין חומות הבתים בכפר המרוחק. בנבכי נפשם גברו הציפיות שתימצאנה דרכים טבעיות או משיחיות שיובילו אל הגאולה.

בכל מקומות מושבם נכפתה עליהם הדילמה, אשר התקשו לא פעם למצוא ממנה מוצא, האם לחדול מלהיות ציבור הממשיך לחיות באמונה, או להמשיך ולחיות בצל שאיפות וכיסופים לישועה קרובה בבחינת : : ואפילו אם יתמהמה אחכה לו " .

אך בתור יהודים סבלניים, בחרו בדרך השנייה, וכאשר בחרו בה, שקדו עליה ואף מילאוה בתכנים, אשר מצאוביטויָם בשירה העממית.

ראשית כל, הרבו לשבח את האל הרחמן על רוב חסדיו, התפעלו משפעת טובותיו הגלויות והנסתרות יום יום שעה שעה, והגדילו לעשות בהודיה על הנסים והנפלאות הנעשים להם . שהרי הם בגלות ארורה ומפוזרים בין צוררים ההולכים אחר שרירות לבם, פעם בטוב, ופעמים רבות ברע, וגלת ישמעאל אינה שונה בזה הרבה מגלות אחרת.

אין פיוט ואין שירה בערבית, אשר נימה זו אינה שוזרת את רקמתו ותוכנו שתי וערב, בחוטי תחינות ובקשות לדיון נפש ולישועה מהירה ושלמה, כפי שהקורא יפגוש בין מילות בתי השיר החרוזים. כל השירים הללו הם שירי קודש וגדושי מליצה ונושאים אופי ליטורגי של עבודת אלוהים טהורה, תמימה וקדושה.

רובם ככולם נכתבו מזה זמן רב, על ידי חכמים ופייטנים, ופורסמו בליקוטים שונים, או נמצאו מפוזרים בספרי פיוטים רבים. כמה מהם הוצאו עוד במרוקו בדפוס ואף בכתבי יד עתיקים, בהוצאות שונות ותחת שמות שונים.

במלים הפשוטות הרווית הרגשות גנוזה תמצית חייהם הדתיים ושאיפותיהם של יהודי ארץ זו. ככל שנדרים נמצא תופעה זו חדורה עמקות ואמונה עזות ביותר, וסביר להניח שכך הוא בגלל המרחק הרב, המוחלט כמעט מכל סביבה תומכת.

ידיעות מועטות הגיעו לעתים רחוקות, והיו מקוטעות ובלתי מהימנות לגמרי. במקום לאבד פרטים, נוספו להם פרטים, וכל ידיעה כיוון שהגיעה, הגיעה מוגזמת ומעוותת, כי כל מבקר או שליח רצה ליצור רושם של בעל בשורות.

זכור לי היטב כי פעמים רבות באו אנשים שונים, אשר כינסו את בני הקהילה בבית הכנסת, ובפיהם תאריכים מדוייקים על בוא המשיח. נוכל על נקלה לדמות את ההרגשה בשמוע הציבור שמועות אלו, ויוקל עלינו להבין מעתה את תוכן הפיוטים בחלק זה.

אין בשירה זו כל התעמקות מיוחדת וניסוחה קליל ושווה לכל נפש, וכאשר קצרה לשון היוצר מלבטא, צפנו מלות שירתו מין ערבוביה של כמיהות ותמיהות, ובין שורותיהם בולטות הערגות הגדולות שנתייסדו על דברי הנביאים.

זאת ועוד, היהודי שמר מכל משמר על שלמות משפחתו, ועל כן הרבה הלטיף לה מוסר למען המשך קיומה, טהרתה ואחדותה. כל המסורות והמורשות הודגשו היטב, פן חלילה ייטמאו וייטמעו בהשפעות האמונות והמנהגים של בני השבטים המוסלמיים.

וראה איזה פלא, הדת היהודית עמוקת השורשים הכריעה את הכף דווקא מתוקף יציאתה מסגירותה וויתורה על חומרתה. סגולתה המופלאה, המקורית והמתמדת של כל קהילה ביהדות מרוקו נבעה מרמת המוסר ועבותות האהבה בתוך המשפחה פנימה, ובין משפחה למשפחה.

המוסר היה חוק למו, ונר לרגליו שלאורו התהלכו כל בית ישראל בניבת גלותם, והוא המוסר המתמצה בפסוק : " הגיד לך אדם, מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלהיך " ( מיכה, ו, ח )

ואילו ביחסים בין אדם לחברו, וליתא ביטחון גם בין היהודי לבין שכנו המוסלמי, בעליה של הארץ ומושלה, נהגו רוב היהודים בהקפדה יתרה ובמידת ההגינות עד כמה שהיצר מאפשר. למען האמת, ההגינות ההכרחית הזאת אף נמנעה מהמוסלמי, שכן ידוע כי היהודי חרג לא פעם מהמקובל, ולא אחת סבב בעורמה זמשא ומתן שלו, מתוקף היותו מומחה בסחר, סמקל וממכר, וידענותו העולה על זו של המוסלמי המצוי, נוצלה לרעה ולרוע המזל בשותפות שניהם.

אולם היהודי ידע בכל מקרה לשים סייג על פי הכתוב : " בארבעה דברים העולם מתיישב, מתוך צדקה, ומתוך הדין, ומתוך האמת, ומתוך השלום " ( תנא דבי אליהו רבה טו )

נוכח עיקרון זה של שמירת יסודותיו, לבל יתגלה בהם סדק ויקועקעו חלילה, נצרה גלות מרוקו את עצמה מכל השפעהדתית זרה, , והדברים הובעו בשירי השבח והתודה ובשירת האמונה להופעת המשיח.

" המלך המשיח " היא הדמות המרכזית הנערצה, ויהדות מרוקו הגתה בו יום ולילה, ציפתה למושיע שיבוא ויגאל מסבלותם את כלל ישראל באשר הם שם. הייתה זו שאיפה איתנה ומובעת תמיד, והיא לא נשכחה ולא הוזנחה אפילו לרגע קטן במשך מאות בשנים.

הנביאים הם הם שקדמו לצייר את נפלאות היום ההוא בו יופיע משיח צדקנו, ועמו יקום לעם ישראל ולאנושות כולה עולם חדש ושונה, ויבובא יום אחרית הימים, יום שלום עולמים, יום ה', ולעם ישראל יביא קיבוץ גלויות מכל כנפות הארץ ושלום אין קץ, וישב על כסא דוד ויכון שלטון ממלכתו בחסד במשפט בצדק וברחמים.

המלך המשיח יגאל את שארית הפליטה, ובהיותו מצטיין בכל המעלות הטובות והטהורות הזכות והתרומיות, יביא על כולנו אך שלום ואושר. הוא יחלץ את עמו מכל צרה ועקתה, ובטל שעבוד מלכויות, ישמיד את ממלכות השיטנה והרשע, ובימיו תוושע חהודה וישראל ישכון לבטח.

וכדי לקרב יום זב, עשתה היהודת הדתית והמסורתית, ואף דלת העם, כל מאמץ כדי לשמור על הגחלת, בתפילה בזמרה וברוממות הנפש. היא הקפידה על רמת המוסר, נקיון כפיים ושמירת המצוות, במלחמתה נגד כל הידרדרות מוסרית

ומדי קרות לה פורענות, שוב נשאה יהדות מרוקו את עיניה לימים טובים יותר כי יבואו, אחרי מערבולות השעה ואחרי זמני השפל, ורק מכוח התקווה שבלב יכלה יהדות זו לשאת עוד ועוד באהבה את העוני וסבלות הצרות הרעות.

יהודת מרוקו הייתה בבחינת אותה כבשה קטנה העמדת בין שבעם זאבים, וניצלה משיניהם בשל חוסנה הדתי ואמונתה האיתנה בבוא יום הגאולה. מבַשרו של המשיח יהיה כמובן אליהו הנביא הזכור לטוב ככתוב : " מא נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום, מבשר טוב, משמיע ישועה, אומר לציון מלך אלהיך " ( ישעיה נב, ז )

על כן היה ונשאר אליהו הנביא, הדמות החביבה ביותר, דמות נעלה וקדושה, מחולל פלאים ומיטב עם הנדכאים. האם היהודיה במרוקו הייתה מזכירה ועדיין מעלה את שמו על שפתיה בכבוד ובהערצה, ברוב בכרות, בהתעטף תינוקה הרך או בתתו חיוך שובה לב, כל שכן בהיותה או בהיות אחד מבני משפחתה רתוק למיטת חוליו.

או אז הייתה נושאת כפות ידיה השמימה, מתפללת ומתחננת, מבקשת מהמלאך רפאל ומפצירה באליהו הנביא כי יתגלה במהרה וימציא רפואה שלמה לכל דווי במהרה בימינו.

החל בלידה בן זכר ועד לאחר טכס ברית המילה, מעור כסאו המיוחד של אליהו הנביא יראת כבוד בבית היולדת, כבו שלמעלה מכוח המילים להסבירו, ואולי גם למעלה מן ההשגה הוא.

 הכיסא נשאר עטוף במקומו בשטיחים ובמרבדים יקרי ערך, עד אשר נולד בן זכר לאשה אחרת, או אז כסא אליהו הנביא מועבר ליולדת החדשה לביתה

למדנים מופלגים מסתגפים בעיניים קשים, ונוהגים מעשי חסידות על מנת לזכות בהתגלותו אליהן סמוי מכל רואה, כשי שילמדם ויתרץ כל הקושיות, ויגלה עיניהם לראות ולהבין רזים גדולים ונוראים.

בליל הסדר פסח מופנות עיני המבוגרים ובעיקר הילדים, לעבר כוסו המיוחדת של אליהו הנביא, אין קץ לשאלות ולתיאורים מסביב לדמותו.

במוצאי זבת קודש, בעת ההבדלה, מצפים ומקווים לביקורו, כדי ליטול חבל בברכות ההבדלה והפיוטים והזמירות של מוצאי שבת, ומזמרים פזמונים לכבודו, ניכרת ההתרגשות בשירים אלה ובנעימותיהם.

בחלק זה של ספרנו נפגוש פיוטים וזמירות רבים לכבודו, ורבים אחרים שמוזכר בהם שמו כמבשר וכמושיע. כל יהודי איש דת ומסורת, אמר ואומר בגיל ובשמחה את דברי הזמר המופיע בסדר מוצאי שבת, ואשר מחברו אינו ידוע, ובין היתר שזור בו שמו של אליהו הנביא לאמור : " מיכאל שר ישראל, אליהו וגבריאל, בואו נא עם הגואל, קומו בחצי הלילה. יבורך הבית הזה, מפי נביא וגם חוזה, כי כן יצווה אלוהינו זה, לשמרו יומם ולילה "

זמר נפלא וארוך זה מבטא משאלת לב היהודי במרוקו לשבוע טוב חדש עם הרבה ברכה והצלחה, ובתיו באו לבקש מעורבותו של אליהו הנביא. הם הוקירוהו ומוקירים אותו לאין גבול ושיעור, האמינו המאמינים באמונה שלמה כי הוא מבשר הגאולה.

בחלק זה עוד שירי שבח לאל, על פלאי בריאתו וכחו הרב והבלעדי להעשיר ולרושש, להשפילו ולרומם, לבנות ולהרוס, ועניינם תורת הפרט לאל הגדול שוכן שחקים, אשר ברוב תבונתו ובמאמרו מקיים נפש כל חי, ואין גבול לשפעו ולממשלו בכל העולמות שברא.

בזירים אלה מודגש בטחונו של איש המגרב היהודי, באל הנורא הטוב והמיטיב ובעוצמתו עד אין חקר. יש ביניהם שירים המרבים בשבח הצדיקים, אשר בני מרוקו ביקשו שישתדלו למענם בתוקף טוהרם ובזכות מעשיהם, לצען יבקשו רחמים בכוח תפילתם להעביר גזירות רעות, והביא עלינו טובות ונחמות רבות.

החריזה מוסיפה גם כאן תוקף וריגוש יצר להבעת הכיסופים העזים להצלה, ולבוא אליהו המבשר אותה כדבר הנביא : " ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה, ושמחת עולם על ראשם " ( ישעיה לה , י )

השירה היהודית עממית במרוקו-יעקב לסרי-הקיבוץ המאוחד תשמ"ז

 

אליהו ייזמע סמאלנא

אליהו יקבץ נפוצותינו

 

דאכ לחביב למוצאפיר יזור פלארד לחאמידא

הידיד ההוא הנוסע, לבקר בארץ חמדה

 

ילחק ויסללם, וויגפאר חבאבנא פלבאלידא

יגיע ויפרוס שלום, ויפוש ידידנו בארץ היעודה

 

סאלם אוגאני יוצל, פי סאעא סאעידא

שלם ומוצלח יגיע, בתוך שעה מאושרת

 

וויציבהום פי האנייא, פוצט לבחאייר ברבאעא

וימצאם בשלווה, בתוך גנים בחבורה

 

זא צבאח וולעסייא, דאיים בלפרח וולכילאעא

אתא בוקר וגם לילה, תמיד בשמחה מפוארה

 

פי פרחתהום מא יזולו, יתפככרונא בננייא

בשמחתם לא ישכחונו, יזכרונו בתום לבותיהם

 

כא יטלבו ויקולו עלא לחבאב וולהאלייא

מבקשים ואומרים לשלום הידידים ושבטיהם

 

מא יכצארו מא ייפלטו, חתתא נראוו אתרייא

לא יעומעמו ולא יטעו עד אשר נראה המנורה

 

אוזאה למאליכ, פי שפאעא מהדייא

נחזה בפני המלך, בשפיעה מאושרת

 

אליהו ייזמע סמאלנא אילא לארד אצבייא

ואליהו יקבץ נפוצותינו לארץ הצבי במהרה

 

דחכו לבסתאן אופרחו, דהר נוואר פי לבחאייר

צחקו הגנים ועלצו, ונראו הפרחים בגנות

 

נטקו טיור אופצצחו, עלאוו לפוק אצצזאייר

צייצו הציפורים וצפצפו, מעל עופאי האילנות

 

חבב זזהר פי ריוחו וולוואנו למועתאבאראת

ופרחי היסמין וניחוחיו, וגווניו בהדרם

 

פתחו אוראק לגצון, סעלו אוזהרו זמאעאת

ונפרשו עלי ענפים, נדלקו נורות במלוא זוהרם

 

קומו שרבו שראב מילאחא, ווידום הנאכום פלוקאת

קומו ושתו יין טוב, ןתתמיד מנוחתכם שאננות

 

 

ארסל ייא לווחד ללוחדאני

שלח נא מהאחד והיחידי

 

ארסל ייא לוואחד לווחדאני, אליהו יעללי סאני

שלח נא האחד והיחיד, אליהו ירים כבודי ויכוננה

 

נרזאוו ייא אילאה דדונייא, יכפא לוממאתכ מזלייא

לך אנו מצפים אלוה העולם, תאמר די לעמך המפוזר

 

זמע זמלנא לכולייא, פי ציון כייאר לוטאני

קבץ נפוצות כולנו, בציון מכל ארץ מרוממה

 

ייא לגאלס עלא כרסי לחקק, תפכּכּר עקידת יצחק

אתה היושב על כס האמת, זכור לנו עקידת יצחק

 

ארחם עלא נסאלהו אססאייאק, ייברא זרחי וונמסי האני

רחם נא על זרעו הנאנק, יבריא גופי ואתהלך בחשק

 

פוזנא עלא ישמעאל, וגוג ומגוג לערל

הרווח לנו מישמעאל, וגו ומגוג הערלים הצרים

 

וובני למקדאס וולגליל, בלייאקות ובלייאמאני

קומם המקדש ובנה הגליל, ביהלומים ובספירים יקרים

 

רדד לכוהנים לקורבן, ולוויים עלא דוכאן

השב כוהנים את הקרבן, והלויים אל רום הדוכן

 

זמע ישראל מן לבלדאן, וויפרחו זמיע כוואני

כנס בני ישראל ממדינות, ויעלזו כל האחים כאן

 

זמרת נקמתכ סעלהא, פי גוג ומגוג טלקהא

הבער גחלת נקמתך, ובגוג ומגוג שלח אותה

 

לא תספק אולא תדפיהא, חתתא ערזעו לכולל דוככאני

אל תחמול ואל תכבנה, עד ישובו כולם לעשן כבשנה

 

יפרחו אולאד ישראל, יום תפנני עדייאנהום בלקאתיל

יעלצו בני ישראל, יום בו תשמיד אויביהם בהרג הלהב

 

וורסל למלאך גבריאל, ווזהו ישרק כיף דדהבאני

ושלח המלאך גבריאל וזיו פניו יבהיק כזהב

 

השירה היהודית עממית במרוקו-יעקב לסרי-הקיבוץ המאוחד תשמ"ז עמ' 225-224

השירה היהודית עממית במרוקו-יעקב לסרי-הקיבוץ המאוחד תשמ"ז

אני יודע שזה אינו הניקוד הנכון. זה ניקוד מנקדן אוטומטי ולא נגעתי בו בכלל, אך לבטח זה מקל על אלה שהשפה היהודית ערבית אינה מוכרת להם

לְמוּגִית לְלִי יִגִּיתַנִי
הַמָּשִׁיחַ
 אֲשֶׁר יוֹשִׁיעֶנּוּ


אִלָּאֶה לוּמָאם ייא לְעָאלִי, ווֹקְתָאס תָּזִיב
אֱלֹהִי הָאֻמּוֹת הַנִּשָּׂא, מָתַי תָּבִיא

לְמוּגִית לְלִי יִגִּיתַנִי בָּעֵיד ווקריב
הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר יוֹשִׁיעֵנִי, קָרוֹב וְרָחוֹק יָבִיא

יְזֻוַּל חַזָּנִי ווֹבְכְאִיָּא, נִפְרַח פֶבְלָדֵי לְגַלְיָּא
יָסִיר בֶּכִי וְאֶבְלִי, וּבְעִירִי הַיְּקָרָה יַעֲלִיז לְבָבִי

אֹפִי אָזַל עָדָאדִי, יִכָּמֹאל פָּרְחִי ווגראדי
סייֵּם נָא מִנַּיִן סִפְרָתִי, וְתִקְווֹת שָׂמַחְתִּי תֻּשְׁלַם

רָאַנִי טַאלְבָּכ ייא סִידִי מְמַנַּי לֹא תָּגִיב
הֲרֹנִּי מַפְצִיר בְּךָ רִבּוֹנִי, וּמִמֶּנִּי אַל תְּעַלֵּם


שֶׁמַע ייא חָמָאם, מָאזָאל נפככ בתתמאם
הַקְשִׁיבִי יוֹנָה, עוֹד אוֹשִׁיעֲךָ בַּמֻּשְׁלָם

אוֹ תִּיק ייא חָמָאם, בילאהכ מוּל לְעָאלָאם
הַאֲמִינִי יוֹנָה באלהויך, אֲדוֹן הָעוֹלָם

נִתְבַּבֵּת לִכְלָאָם, וונזמעכ לִמְדִינַת סֶסְלָאם
אֲקַיֵּם דִּבְרִי, אֲקַבֵּץ אוֹתְךָ לְאֶרֶץ הַשָּׁלוֹם

וותעיס פִּי עָזָז וּוּכְרָאם
שָׁם תַּחְיִי בִּיקר, וּבְכָבוֹד אֵין כָּמוֹהוּ

כָּלַמְכָּ דְּוָא עינייא, פֶּרְרַחֲנִי ווֹקְתָאס יִדְהַר אֵלִיָּהוּ
אִמְרוֹתֶיךָ הֵאִירוּ עֵינִי, שֶׁמַּחֲנֵי מָתַי יִתְגַּלֶּה אֵלִיָּהוּ

סוופלי יַד קַוְיָא, וויכמאל פָּרְחִי ווהנאייא בִּסְּמָהוּ
הִרְאַנִי זְרוֹעַ נְטוּיָה, וְתֻשְׁלַם גִּילִי בְּתִשְׁבִּי יִקְרָאוּהוּ


נזיבכ עִנְדִי לְמַכְאֵנִי, אַיְּדָא תִּתְמָסְסָא פְּטַרְקָנִי
אֲבִיאֲךָ אֵלִי אֶל אֶרֶץ נָחַלְתִּי, אִם רַק בְּדַרְכֵי תֵּלֵךְ בְּתֹם

אָנָּא סָדִיק מא לִי חָיְלָא, פַּכְכָּנִי מִן הָאֵד לְוַחְלָא
אֲנִי יָשָׁר אֵין עַמִּי עָרְמָה, הַצֵּל נָא אוֹתִי מֵהַמַּצָּב הָאִיּוּם

ננפככ מִן הָאֵד לווחלא, כּוֹלֵל סָאעָא נָהָאר אוֹ לְיַלָּא
וְאָכֵן, אָפְדָה אוֹתְךָ מִזֶּה הַזַּעַם, בְּכָל שָׁעוֹת הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם

רָאַנִי מא ננסאב, בְּהָאָעֵד אַבְרָהָם מֵחֲבוּבִי וכיארת אַמְּאַנִי
לֹא אֶשְׁכָּחֲךָ, בִּבְרִית אֲהוּבִי אַבְרָהָם בְּחִיר אֱמוּנִים

נֶזְמַעכָּ מִן קוֹנַת דּוּנַיָּא, וונרפעכ עֻלָּא זֶנְחַן נֶסְרָאנִי
אֶקְבְּצֵךְ מִכַּנְפוֹת תֵּבֵל, אֶשָּׂא אוֹתְךָ עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים

השירה היהודית עממית במרוקו-יעקב לסרי-הקיבוץ המאוחד תשמ"ז עמ'226

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר