חורבן ותקומה-יוסף שיטרית-הרס החיים היהודיים במרוקו בשמד המֻֻוַוחִדוּן ושיקומם-שער א'
חורבן ותקומה
חורבן ותקומה-יוסף שיטרית-הרס החיים היהודיים במרוקו בשמד המֻֻוַוחִדוּן ושיקומם
שער א
השמדת קהילות עמק הדרעא והרס החיים היהודיים במרוקו בשמד המֻוַוחִידוּן
חיבור זה מביא תוצאותיו של מחקר רב־תחומי המבוסס על מאות כתבי־יד. הוא דן באירוע מכונן בתולדות יהודי מרוקו בפרט ויהודי צפון אפריקה בכלל. הכוונה לשמד שכפו שליטי שושלת המווחדון על כלל יהודי צפון אפריקה וספרד המוסלמית בשנים 1269-1145 ולשיקום הקהילות והחיים היהודיים לאחר מכן. במחקר התגלו עדויות, מסמכים, פיוטים ושירים ערביים־יהודיים חדשים, שנכתבו ברובם הגדול בידי האנוסים עצמם ושופכים אור חדש על אירוע טראומטי זה. בשמד נחרבו כל הקהילות היהודיות שהתקיימו באימפריית המווחדון ונהרסו עד היסוד החיים היהודיים למשך יותר ממאה ועשרים שנה. בניגוד לדעה שהתקבעה בקרב רוב ההיסטוריונים שהתעניינו בסוגייה זו השמד היה נוקשה ביותר משנת 1195 עד מיגורה של שושלת המווחדון בשנת 1269. שליטי המווחדון רדפו, רוששו, השפילו את האנוסים והפכו אותם למגזר מוקצה בחברה המוסלמית, וזאת אחרי השמדת יהודי עמק הדרעא ב־1145, רצח 150 יהודים בסג׳למה ומאות נוספות בקהילות אחרות והרס כל הקהילות. שליטי בני מרין התירו לשורדי השמד לחזור ליהדותם ולשקם את קהילותיהם (השער הראשון). פעולות השיקום כללו חידוש וחיזוק התודעה היהודית שהוכחדה כמעט כליל בשמד הממושך. לשם כך גויסה דמותו רבת הפנים של משה רבנו והואדרה בעשרות שירים חדשים כדמות על־אנושית וכדמות מופת המאפילה על כל נביא שקם לפניו ואחריו. כמו כן הוחדרה הערבית היהודית לליטורגיה המיוחדת של חג הפסח, במערכים התלת־לשוניים של ה׳צ׳היר, ושל חג השבועות דרך קריאת המדרש ׳עשרת הדיברות' בערבית יהודית. נוסף לכך נערך תרגום חדש של התורה וטקסטים מקראיים ובתר־מקראיים נוספים לערבית יהודית של ימי הביניים בגלגוליה האחרונים, והוא ה׳שרח׳ הנוהג עד ימינו(השער השני). הפרק החמישי מרכיב את השער השלישי. מובאים בו שירים ערביים־יהודיים ופיוטים עבריים על ילדותו, שליחותו, פטירתו, גדולתו ומעמדו המיוחד של משה רבנו בשירת יהודי מרוקו.
פרופ׳ אמריטוס יוסף שיטרית לימד באוניברסיטת חיפה בחוג ללשון וספרות צרפתית ובחוג ללשון עברית. מחקריו מתמקדים בפיתוח הסוציו־פרגמטיקה וביישום עקרונותיה ושיטותיה לחקר הלשון, השיח, הטקסט והתרבות. הוא גם חוקר את הערבית היהודית של יהודי צפון אפריקה, ובייחוד של יהודי מרוקו, וביטוייה במורשתן התרבותית של הקהילות השונות. בתחומים אלו ואחרים הוא פרסם ספרים רבים ומאמרים רבים מאוד. בעבר הוא ערך את הסדרה ׳מקדם ומים׳ שיצאה לאור באוניברסיטת חיפה, ייסד וניהל את ׳להקת צפון מערב׳ שפעלה באוניברסיטה בשנים 2018-1979. כיום הוא מכין לדפוס תוצאותיהם של מחקרים חדשים משלו בשתי סדרות: א) אקדמות לחקר השירה והתרבות הערבית־היהודית במרוקו; ב) יהדות מרוקו בראי שירתה הערבית־היהודית.
פרדס הוצאה לאור
חורבן ותקומה -יוסף שיטרית-הרס החיים היהודיים במרוקו בשמד המוואחידון וטשיקומם-שער ב- התקומה
חורבן ותקומה -יוסף שיטרית-הרס החיים היהודיים במרוקו בשמד המוואחידון וטשיקומם
שער ב- התקומה
שקום החיים היהודיים בעזרת דמות משה רבנו והליטורגיה בערבית יהודית.
This treatise presents a multidisciplinary study based on hundreds of Hebrew manuscripts. It concerns a constitutive event in the history of Moroccan Jews in particular and North African Jews in general, i.e. the forced conversion to Islam imposed by the Almohad sovereigns during the period 1145-1269, and the restoration of Jewish communities and Jewish life after that. The results of the study include new testimonies, documents, Hebrew and Judeo-Arabic poems that were mostly written by the forced converts themselves, and shed new light on this traumatic event. All of the Jewish communities were then destructed, and Jewish life was entirely abolished for more than four generations. Contrary to the opinion of most historians interested by this issue, the forced conversions of the Almohads were very hard from 1195 to 1269, after the massacre of the Jews of the Draa Valley in 1145, the assassination of 150 Jews in Sijilmassa in 1146, and numerous hundreds in other places. The Almohad sovereigns persecuted, impoverished, and humiliated the forced converts, and lowered them to the rank of pariahs. The new Marinid dynasty authorized the survivors to recover their judaism and restore their communities (first section). The restoration includes a renewal and strengthening of the Jewish consciousness, which was almost eradicated during the forced conversions. For that purpose, the superhuman and mythological figure of the Prophet Moses was mobilized and glorified in numerous new Judeo-Arabic poems as the supreme prophet because of his proximity to God and his successful struggle with the archangels for getting the Torah. Judeo-Arabic was also introduced in the special liturgy of Pesah, through the large trilingual corpus of the Dhir, and of Shavu'ot with the reading of the Midrash on the Ten Commandments in Judeo-Arabic too. In addition, the Torah and other biblical and post-biblical texts were translated in medieval Judeo-Arabic of the 14th century (second section). The third section consists in the central place occupied by the multifaceted figure of Moses in the poetry of Moroccan Jews. It presents numerous Judeo-Arabic and Hebrew poems on his birth, childhood and adolescence, his mission as savor of Israel, his dramatic death, and his special rank in the pantheon of the ancestral figures of Israel.
Prof. Joseph Chetrit taught French, Hebrew and Judeo-Arabic linguistics at the University of Haifa. His research includes the development of Socio-Pragmatics and the application of its principles and methods to the study of language, discourse, text, identity and culture. He also studies Judeo-Arabic dialects of North Africa, and especially Morocco, and their uses in the communal cultural heritage. He published numerous essays in these domains and others, and a great number of articles. He currently prepares to publication two new series of essays: a) Prolegomena to the study of Judeo-Arabic poetry and culture of the Moroccan Jews; b) Moroccan Jewry as mirrored by its Judeo-Arabic poetry.
חורבן ותקומה-יוסף שיטרית- הרס החיים היהודיים בשמד המוואחידון ושיקומם-שער ג'
חורבן ותקומה-יוסף שיטרית- הרס החיים היהודיים בשמד המוואחידון ושיקומם
שער ג
ילדותו, פטירתו ומעמדו של משה רבנו בשירת יהודי מרוקו
Cet ouvrage est le fruit d’une étude interdisciplinaire basée sur la consultation de centaines de manuscrits hébraïques. Il traite d’un événement fondateur dans l’histoire des juifs du Maroc en particulier et d’Afrique du Nord en général, à savoir les conversions forcées à l’islam qu’ont imposées les souverains almohades de 1145 à 1269, et de la restauration de la vie juive qui a suivi grâce à la tolérance des souverains mérinides. L’étude a permis de découvrir de nouveaux témoignages, documents, poèmes hébraïques et judéo-arabes, écrits pour la plupart par des apostats eux-mêmes, qui éclairent les péripéties et les horreurs de cet événement traumatisant. Toutes les communautés y ont été détruites et la vie juive a été entièrement abolie pour plus de cent vingt ans. Contrairement à ce que pensent la plupart des historiens qui se sont intéressés à cet événement, ces conversions forcées ont été très dures de 1195 à 1269. Les souverains almohades ont persécuté, appauvri et humilié les apostats et les ont ravalés au rang de parias dans la société musulmane, et cela après le massacre des juifs du Drâa en 1145, l’assassinat de 150 juifs à Sijilmassa et de centaines d’autres dans d’autres communautés pour obliger les survivants à abjurer. La dynastie mérinide a autorisé les rescapés à recouvrer leur judaisme (première section). La restauration a consisté d’abord en un renouvellement et un renforcement de la conscience juive, laquelle a été éradiquée durant la période des conversions forcées. A cet effet, la figure surhumaine et mythologique du prophète Moïse a été mobilisée et glorifiée dans de nombreux poèmes en judéo-arabe pour sa communication directe avec Dieu et son combat réussi contre les archanges qui voulaient l’empêcher de prendre la Torah. Le judéo-arabe a été aussi introduit dans la liturgie spéciale des jours de fête de Pessah, à travers les larges corpus trilingues du Dhir, et de Shavu'ot avec la lecture du Midrash sur les Dix Commandements en judéo-arabe médiéval. En outre, la Torah et d’autres textes bibliques et post-bibliques ont été traduits dans le judéo-arabe du XlVième siècle pour faciliter leur étude (deuxième section). La troisième section retrace la place centrale qu’occupe la figure aux multiples facettes du prophète Moïse dans la poésie juive au Maroc. Elle présente de nombreux poèmes en judéo-arabe et en hébreu sur sa naissance, son enfance, son adolescence, sa mission de sauveur d’Israël, sur sa mort dramatique et son statut hors pair dans le panthéon des figures ancestrales d’Israël.
Prof. Joseph Chetrit a enseigné la linguistique française, hébraïque et judéo-arabe à l'Université de Haifa. Ses recherches portent sur le développement de la socio-pragmatique et l’application de ses principes et ses méthodes à l’étude de la langue, du discours, du texte, de l’identité et de la culture. Il étudie aussi les dialectes judéo-arabes d’Afrique du Nord et en particulier ceux du Maroc et leurs usages dans le patrimoine culturel des communautés juives. Il a publié de nombreux ouvrages et de très nombreux articles dans ces domaines et d’autres. Actuellement, il prépare à la publication deux nouvelles séries d’ouvrages qu’il a écrits : a) Prolégomènes à l’étude de la poésie et de la culture judéo-arabes au Maroc ; b) Le judaisme marocain dans le miroir de sa poésie judéo-arabe.