שירת הרמ"א-מאיר נזרי


מאיר נזרי-שירת הרמ"א-הרב רפאל משה אלבז-מאדריכלי השירה העברית במרוקו- אוֹחִילָהּ לְאֵל יָחִישׁ יְשׁוּעָה

 

הפיוט מבוצע על ידי רבי יוסף עזרן ז"ל

הרמ״א – תולדותיו וחיבוריו

תולדותיו

הרב רפאל משה אלבאז (להלן: הרמ״א) נקשר בשלשלת מעוטרת של יוחסין המוליכה עד לרבני קשטיליא. סבו ר׳ יהודה, אביו ר׳ שמואל ודודו ר׳ עמרם – שלושתם היו תלמידי חכמים, מנהיגים רוחניים, מחברי ספרים ומשוררים. הרמ״א נולד בשנת תקפ״ג/1823 בעיר צפרו הסמוכה לעיר פאס סמיכות גאוגרפית ותורנית. בהיותו בגיל עשרים נפטר עליו אביו המתואר על ידו כ׳אב בחכמה ומרביץ תורה ברבים׳. רישומו של מאורע זה השפיע עליו קשות, כפי שהוא כותב בהקדמתו לספרו ׳הלכה למשה׳: ״כי בהיותי עוד עול ימים נגעה בי יד ה׳ ותזנח משלום נפשי, כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי, ועליונים מבקשים את רבי אבא מארי זלה״ה, והייתי כגבר אין איל, זלעפה אחזתני ותושיה נדחה ממני״. ממאורע זה התאושש מהר תודות לחסות, שפרשו עליו שני גדולי הדור: ר׳ עמרם אלבאז דודו ור׳ עמור אביטבול. הלימוד והשהייה בישיבת דודו, שהייתה לו פרדס תורני, העשירוהו בחוויה מכוננת, שאותה מתאר בזכרונות נעימים: ״מלך רחמן גבר עלי חסדו… והושיבני בשבת תחכמוני בישיבת מר דודי זלה׳׳ה לשקוד על דלתות התורה תורת ה׳ תמימה מאירת עיניים מקור מים חיים, לא זזתי מחבבה ימים אף לילות ולתור בש״ס ובפוסקים הנחמדים מזהב ומפז רב מתוקים״.

הפיוט מבוצע על ידי רבי יוסף עזרן ז"ל

מח. אוֹחִילָהּ לְאֵל יָחִישׁ יְשׁוּעָה

כתובת:   פיוט על אורך הגלות וכל מה שרמזו חז״ל על עקבות משיחא כולא מטא (הכל הגיע) ועל מה יש לנו להישען על אבינו שבשמים יעשה למען שמו. סימן: אני רפאל משה.

לנועם: ׳לקלב באת סאלי ולכאטר פארח׳.

התבנית: סטרופית קבע חטיבתית נוסח הקצירה מסוג המלחון.

בשיר עשרים בתים הנחלקים לארבע חטיבות (או לארבע מחרוזות בתים). בין חטיבה לחטיבה מופיע פזמון טורי. חטיבה א׳ כוללת שלושה בתים (כעין מחרוזת בתי פתיחה) מרובעי צלעות תואמי חריזה, ושאר חטיבות כוללות שישה בתים כל אחת: שלושה בתים ראשונים דו טוריים ושלושה בתים אחריהם מרובעי צלעות מלבד החטיבה האחרונה החותמת בטור אחד. כל הבתים הדו טוריים מתחרזים בחריזה פנימית אנכית מברחת בחרוז ראוי המשתנה לחרוז עובר במחצית הבתים מרובעי הצלעות, שאר החריזות הפנימיות התואמות ביניהן בכל חטיבה משתנות מחטיבה לחטיבה. כל הבתים בכל החטיבות מתחרזים בחריזת קבע חיצונית מברחת.

 

א

אוֹחִילָהּ לְאֵל יָחִישׁ יְשׁוּעָה / יַעֲשֶׂה לְמַעַן בְּרִיתוֹ

אָרַךְ הַגָּלוּת וּבְרָעוֹת שִׁבְעָה / נַפְשִׁי לַעַג הַשַּׁאֲנַנִּים

 

נָקָם יָשִׁיב לְכָל עֹשֵׂי רִשְׁעָה / פִּי שָׁנִים יֹאבְדוּ יִכָּרְתוּ

תִּרְדֹף וְתַשִּׂיגֵם חֶרֶב רָעָה / לַטֶּבַח נְתוּנִים נְתוּנִים

 

5 יְעוֹדֵד עֵדָה נָפְלָה וְשָׁקְעָה / חֶלְקוֹ וְחֶבֶל נַחֲלָתוֹ

חֶרֶב אוֹיֵב עַד צַוַּאר הִגִּיעָה / לִטְרֹף טֶרֶף חִצָיו שְׁנוּנִים

 

ב

יַרְעֵם בְּקוֹלוֹ / כִּי עֲלֵה כַעְסוֹ

אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ / נִלְאִיתִי נְשֹׁא

כָּל קִצִּין כָּלוּ / חוֹטֵא מֶה עָנְשׁוֹ

 

10 רְאֵה עָנְיִי כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ / בָּא מוֹעֵד עִקְבוֹת מְשִׁיחָא

 אָבְדוּ וְסָפוּ אַנְשֵׁי אֱמוּנָה / גָּמַר חֲסִיד פַּסּוּ אֱמוּנִים

 

פְּרוּטָה כָלְתָה אִם תְּבַקְּשֶׁנָּה / חָכְמַת סוֹפְרִים וּנְבוֹנִים סָרְחָה

אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ פָּנָה / אוֹהֵב שֹׁחַד רֹדֵף שַׁלְמֹנִים

 

אֹיְבֵי אִישׁ בְּבֵיתוֹ לְרֹאשׁ פִּנָּה / אוֹכְלֵי לַחְמוֹ כָּרוּ לוֹ שׁוּחָה

15 לֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה / לַחְמוֹ וּמֵימָיו נֶאֱמָנִים

 

ג

בֵּן סוֹרֵר מוֹרֶה / סוֹבֵא וְזוֹלֵל

אַפּוֹ יֶחֱרֶה / אָבִיו יְקַלֵּל

אָב וָאֵם יַמְרֶה / כְּבוֹדָם חִלֵּל

 

לֹא יֵבֹשׁוּ יְלָדִים וּנְעָרִים / אֶת פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ

20 בַּת בְּאִמָּהּ קָמָה יָדָהּ תָּרִים / כַּלָּה בְּחַמּוֹת תָּעֵז פָּנִים

 

מוֹכִיחַ אָדָם בָּרַב דְּבָרִים / לֹא יֶחְדַּל פִּשְׁעוֹ וַעֲוֹנוֹ

שָׂנְאוּ בַּשַּׁעַר מַגִּיד מֵישָׁרִים / חָכָם חֲרָשִׁים וּנְשׂוּא פָּנִים

 

שְׂפַת אֱמֶת וָצֶדֶק נֶעֱדָרִים / יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשׁוֹנוֹ

וְיִרְאֵי חֵטְא שָׁתוּ מֵי הַמָּרִים / מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים

 

ד

25 יֹקֶר יַאֲמִיר / מָצוֹק וּמָצוֹר

חָזָק מִשָּׁמִיר / וּמֵחַלָּמִישׁ צוּר

שִׁיר וְקוֹל זֶמֶר / עָזוּב וְעָצוּר

 

הָעָם בָּחַרְתָּ לְךָ לְנַחֲלָה / הֵן הֶאֱכַלְתֶּם לֶחֶם דִּמְעָה

דְּלָא כְּמַאן אַזְלָא מִדַּלְדְּלָא / וִיהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים

 

30 לְשִׁמְךָ עֲשֵׂה נוֹרָא עֲלִילָה / קַבֵּץ נִדָּחָה וְצֹלֵעָה

תַּעֲלֶה לָךְ רִפְאוּת תְּעָלָה / וְעָצְמָה תַּרְבֶּה לְאֵין אוֹנִים

 

תִשְׁלַח מְבַשֵּׂר מְאֹד נַעֲלָה / יוֹרֶה דֵּעָה יָבִין שְׁמוּעָה

רַחֵם תִּזְכֹּר לְעַם לָךְ סְגֻלָּה / אִם כַּעֲבָדִים אִם כְּבָנִים

 

אֲזַי שִׁמְּךָ יִגְדַּל בַּעֲגָלָא / תִּנָּשֵׂא מַלְכוּתָא דִּרְקִיעָא

35 יֶחְסֶה בְּצֵל כְּנָפֶיךָ סֶלָה / גּוֹי גַּם צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים

 

בריתו עם האבות. אוחילה לאל: על פי מיכה ז,ז. יחיש ישועה: עדה״ב יש׳ ם,ב ׳אני ה׳ בעתה אחישנה׳. 2. ארך…השאננים: סבלתי צרות ולעג הגויים בגלות הארוכה. שבעה…השאננים: על פי תה׳ קכג,ד. 3. נקם ישיב: ה', על פי רב׳ לב,מה. לכל עשי רשעה: על פי מלא׳ ג,יט. פי שנים יכרתו: על פי זב׳ יג,ח. שם: מוסב על ישראל הנותרים בארץ, כאן – על הגויים. 4. תרדף…רעה: כמו ׳תרדוף בארץ ותשמידם׳(איכה ג,סו). לטבח נתונים: יהיו נתונים להרג, על פי יש׳ לד,ב ׳החרמים נתנים לטבח׳. 5. יעודד: יחזק וירומם, על פי תה׳ קמז,ו. יעודד עדה: לשון נופל על לשון. נפלה ושקעה: בגלות. חלקו וחבל נחלתו: על פי דב׳ לב,ט ׳כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו׳. 6. עד צואר הגיעה: עדה״ב יש׳ ח,ח. לטרף…שנונים: חצי האויב מחודדים כדי לטרוף טרף, על פי יש׳ ה,כח-כט ׳אשר חציו שנונים…וינהם ויאחז טרף׳. 7. ירעם בקולו: מוסב על האויב המרעיש בקולו כרעם, על פי איוב לז/ה. 8. את על סבלו: עול משא הגלות שהוא מטיל עליי, על פי יש׳ ט,ג. נלאיתי נשא: עייפתי לשאת את סבל הגלות, על פי יש׳ א,יד. 9. כל קצין כלו: כל קצי הגאולה שחישבו חז״ל תמו ומשיח עדיין לא בא, על פי בבלי סנה׳ צז ע״ב. חוטא מה ענשו: הגוי המענה ישראל בגלות במה ייענש ומתי? מקור הביטוי על פי פסדר״ב כד ויל״ש תה׳ רמז תשב.

 

  1. 10. ראה עניי: גלותי ומצוקתי וחלצני, על פי תה׳ קיט,קנג. כי עת…מועד: על פי תה׳ קב,יד. בא מועד: נמשך לפניו ולאחריו. עקבות משיחא: סימני ימות המשיח, על פי בבלי סוטה מט, ע״ב ׳בעקבות משיחא חוצפא ימגא׳. 11 . ספו: תמו. גמר… אמונים: פסקו חסידים ואנשי אמונה. אבדו…אמונים: על פי בבלי שם מה ע״א ׳משחרב בית המקדש…פסקו אנשי אמנה מישראל שנא׳(תה׳ יב,) ׳הושיעה ה׳ כי גמר חסיד פסו אמונים מבני אדם׳. 12. פרוטה…תבקשנה: גם זה אחד מן הסימנים של עקבות משיחא, על פי בבלי סנה׳ צז ע״א ׳אין בן דוד בא…עד שתכלה פרוטה מן הכיס׳. חכמת…םרחה: גם החכמה נשחתה וגם זה סימן נוסף של עקבות משיחא, על פי סוטה וסנה׳ שם ׳דור שבן דוד בא בו…חכמת סופרים תסרח׳. 13. איש…פנה: כל אחד פונה לבצוע בצע, על פי יש׳ נו, יא ׳כלם לדרכם פנו איש לבצעו מקצהו׳. מקצהו: הכול ללא יוצא מן הכלל כמו ׳כל העם מקצה׳(בר׳ יט,ח. איהב…שלמינים: על פי יש׳ א,כג. שלמינים: תשלומים. 14. אייבי איש בביתו: אויביו של אדם הם אנשי ביתו, על פי מיכה ז,ו וסוטה שם. לראש פנה: הם השולטים, ולא אב הבית, על פי תה׳ קיח,כב. אוכלי…שוחה: אנשי ביתו שמים לו מכשול מתוך כפיות טובה וחוצפה. אוכל לחמו: עדה״ב תה׳ מא,י ׳אוכל לחמי הגדיל עלי עקב׳. כרו לו שוחה: עדה״ב יר׳ יח,כב ׳כי כרו שוחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי׳.

15לא נודע…קרבנה: על פי בר׳ מא,כא. כאן: ביטוי של כפיות טובה. לא נודעה טובתו על ידי אנשי ביתו, למרות שניזונים מלחמו וממימיו. לחמו וממימיו נאמנים: קבועים, על פי יש׳ לג,טז.

16בן סורר מורה: סר מן הדרך הישרה, מורד וממרה פי הוריו, על פי דב׳ כא,כ ורש״י שם. סובא וזולל: סובא יין וזולל בשר, על פי דב׳ שם. 17. אפו יחרה: כועס.

 

  1. 19. לא יבשו ילדים: אין להם בושת פנים, על פי סוטה שם: ׳בן מנוול אב הבן אינו מתבייש באביו׳. ונערים…ילבינו: מביישים זקנים ומזלזלים בכבודם, על פי סוטה וסנה׳ שם ׳נערים פני זקנים ילבינו׳. 20. בת…פנים: על פי מיכה שם, ו ועל פי סוטה שם ׳בת קמה באמה (להכותה) כלה בחמותה׳. 21. מוכיח אדם: המטיף מוסר לאחר. ברב…פשעו: המוכיח סובל את חרפת הלץ הבז לו, עדה״ב משלי י,יט ׳ברב דברים לא יחדל פשע׳ ובמובן ׳יסר לץ לוקח לו קלון׳(שם ט,ז). 22 שנאו…מישרים: הלצים שונאים בגלוי את מוכיחם, על פי עמום ה,י ׳שנאו בשער מוכיח׳. מגיד מישרים: אומר דברי יושר, על פי יש׳ מה,יט. חכם…פנים: על פי יש׳ ג,ג. חכם חרשים: חכם גדול שבשעה שפותח פיו בדברי תורה הכל נעשין כחרשין(בבלי חגיגה יד ע״א). ונשוא פנים: איש נכבד שהבריות נושאים לו פנים. 23. שפת…נעדרים: חסרים עדה״ב יש׳ נט,יד ׳ותהי האמת נעדרת׳ ועל פי סוטה וסנה׳ שם. יכחידנה תחת לשונו: מסתיר אותה, על פי איוב כ,יב. 24. ויראי…המרים: נמאסו וסבלו חרפתם, על פי סנה׳ שם ׳ויראי חטא ימאסו׳. מי המרים: על פי בט׳ ה,יה. מסיר שפה לנאמנים: מחמת שהמוכיחים והנואמים אינם מקובלים עוד בחברה ואין דבריהם נשמעים, כביכול ניטל מהם גם כשרון השפה ואמנות הדיבור, על פי איוב יב,כ. 25. יקר יאמיר: יוקר המחיה עולה, על פי סוטה שם. מצוק ומצור: שורר מצב של רעב ומצוקה, על פי דב׳ כח,נג ורש״י שם. 26. חזק משמיר: מסלע ומוסב על יוקר ומצוק ומצור, על פי יח׳ ג,ט. ומחלמיש צור: סלע חזק, על פי דב׳ לב,יג ׳וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור׳. שם מדובר על רב שפע, כאן – על מיעוט שפע. 27. שיר…ועצור: על פי דב׳ לב,לו. כאן: מצב של קיפאון בשירה והשווה לעיל טור 24 ׳מסיר שפה לנאמנים׳ וסוטה וסנה׳ שם ׳וחכמת סופרים תמרח׳. 28. העם… לנחלה: עדה״ב תה׳ לג, יב. הן… דמעה: על פי תה׳ פ, ו הבאת עליהם ייסורין, שגם בשעת אכילה מורידים דמעות. 29. דלא כמאן: שלא כמו, על פי הצירוף התלמודי ׳כמאן דלא׳ בסדר תחבירי הפוך, ראה לדוגמה בבלי ערובין יא ע״ב ׳כמאן? דלא כחנניה׳! (=כמו היא משנה זו? שלא כחנניה). כאן: אין בגויים מי שידמה במצבו למצב ישראל בגלות. כמאן אזלא: גם זה מונח תלמודי הקשור לראשון ופירושו לשיטת מי הולכת הסוגיה וכמו מי היא תואמת, ראה לדוגמה בבלי ברכות נ ע״ב ׳כמאן אזלא הא דאמר שמואל׳..? אזלא מדלדלא: ׳הולכים ודלים ומתנוולים׳ ןרש״י על פי סוטה שם): ׳משחרב בית המקדש שרו חכימייא למהוי כספרייא וספרייא חכימייא וחכימייא כעמא דארעא ועמא דארעא אזלא ומדלדלא׳. ויהי העם כמתאיננים: קובלים ומתרעמים על מצבם, על פי במ׳ יא, יא. 30. לשמך עשה: למען שמך עשה אם לא למעננו, על פי יה׳ כ,ט.• ׳ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגויים אשר המה בתוכם׳. נורא עלילה: כינוי לה׳ העושה מעשים המטילים מורא, על פי תה׳ סו, ה. נדחה וצלעה: הגולים המרוחקים והמתקשים בהליכתם, על פי מיכה ד,ו.

 

  1. 31. תעלה…תעלה: תרפא אותה עדה״ב יר׳ ל,יז ׳כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך׳. ועצמה…אונים: תתן כיח לחלשים עדה״ב יש׳ מ,כט. 32. תשלח…מבשר: שיבשר את הגאולה. כאן: מוסב על המשיח. מאד נעלה: המבשר או יתכן שזו פנייה לה׳, על פי תה׳ מז,י. יורה…שמועה: המשיח הגואל, על פי יש׳ כה,ט. אחד מייעודיו של המשיח הוא להורות ולהפיץ תורה ומשפט. 33. רחם תזכיר: ברחמים תזכור, על פי חבקוק ג,ב ׳ברגז רחם תזכר׳ והמצודות: ׳שאף בזמן הרוגז והגלות תזכור לרחם עליהם׳. אם…כבנים: זכור לרחם עלינו מצד היותנו עבדיך או בניך מנוסח ׳היום הרת עולם׳ למוסף ראש השנה. 34. אזי: בעת הגאולה. שמך…דרקיעא: עם גאולת ישראל תבוא גם גאולת השכינה – הלשון דומה ללשון הקדיש. 35. יחסה…סלה: יסתר ויתלונן תחת כנפיהם, על פי תה׳ סא,ה ׳אחסה בסתר כנפיך סלה׳. גוי…אמונים: הוא עם ישראל השומר אמונים לתורה דב״ע), על פי יש׳ כו,ב.

 

מאיר נזרי-שירת הרמ"א-הרב רפאל משה אלבז-מאדריכלי השירה העברית במרוקו- אוֹחִילָהּ לְאֵל יָחִישׁ יְשׁוּעָה

עמוד 520

מאיר נזרי-שירת הרמ"א-הרב רפאל משה אלבז-מאדריכלי השירה העברית במרוקו- אֶשְׁפֹּךְ שִׂיחִי לִפְנֵי רָם וְנִשָּׂא

קובץ פיוטיו של הרב רפאל משה אלבאז (הרמ״א) ׳שיר חדש׳ נזדמן לידי לפני עשרים שנה בספרייתו התורנית של מו״ר שמעון אזוולוס מתל אביב. שעה קלה של עיון בקובץ זה הספיקה לי להימשך בעבותות של אהבה ליצירתו היפה של הרמ״א, ומאז לא זזתי מחבבה. באותה תקופה תרתי אחרי נושא לדוקטורט, לאחר שסיימתי את העבודה לתואר שני באוניברסיטת בר-אילן בנושא ׳הכתובה לחג השבועות׳ מאת ר׳ ישראל נג׳רה בהנחייתו של פרופ׳ אהרן מירסקי ז״ל. טבעי מאוד היה לבחור בשירתו של הרמ״א כנושא לדוקטורט. הוכנה הצעה בהדרכת פרופ׳ אפרים חזן יבדל׳׳א והוגשה לוועדה לתואר שלישי שאישרה אותה. ההצעה כללה מגוון נושאים לדיון וביניהם הזיקה בין פיוטי הרמ׳׳א לבין מקורות לחניהם, שרובם קצידות ערביות מסוג ה׳מלחון׳, ז׳אנר של שירה עממית במרוקו. סקרנותי לממצאי הזיקה הזו הובילתני עד למרוקו, ושם במשך עשרה ימים תרתי אחרי קבצים של הקצירה הערבית ואחרי המחקר שנכתב על הסוגה הזאת, וברוך ה׳ יגעתי ומצאתי. באותו ביקור מבורך נסעתי עד לציונו של הרמ״א, וקבעתי אומר, כי לא אנוח ולא אשקוט, עד שאוציא בע״ה מהדורה מכובדת על פיוטיו. עם שובי לארץ ושללי בידי גיליתי, שאכן קיימים קשרים פרוסודיים לא רק בין פיוטי הרמ״א למקורות לחניהם בקצירה הערבית, אלא גם בין זו האחרונה ובין כלל הפיוטים מסוג ׳הקצירה העברית׳, שחלקם הגדול מיוצגים ב׳שיר ידידות׳. על פי המחקר ההשוואתי שעשיתי גיליתי, שהקצירה העברית נשענת על הקצירה הערבית בכל היסודות הפרוסודיים: במבנה הכללי, בתבנית הסטרופית, במשקל ובנורמות החריזה. בעצה אחת עם המנחה הגשתי הצעה חדשה לדוקטורט שבסופה נכתב חיבור בשם ״הפרוסודיה של הקצירה העברית ב׳שיר ידידות׳ לאור הקצירה הערבית (אלמלחון) במרוקו״, אוניברסיטה בר אילן, רמת גן תשנ״ז. במהלך השנים העשרתי את המחקר והקדשתי מספר מאמרים העוסקים בזיקה של שירי הרמ׳׳א למקורות לחניהם בהיבטים שונים: זיקה פרוסודית, אלגורית ותמטית, שפורסמו בכתב העת ׳בין עבר לערב׳ בעידודו של העורך פרופ׳ יוסף טובי הי׳׳ו, שהמאמר האחרון שבהם פורסם בספר היובל לכבודו ׳מטוב יוסף׳. כמו כן פרסמתי מאמרים נוספים בשירת הרמ״א בבמות אחרות המפורטים ברשימה הביבליוגרפית והרציתי על שירת הרמ״א בכנסים מכובדים וביניהם פעמיים בקונגרס העולמי למדעי היהדות. והנה דבר בעתוץמה טוב, ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. על ההצעה הראשונית לכתיבת מהדורה מדעית על שירת הרמ׳׳א כמו על ׳הכתובה לחג השבועות׳ זכיתי לכמה המלצות מכובדות מגדולי החוקרים, וביניהם שני חתני פרס ישראל: פרופ׳ אהרן מירסקי והפרופ׳ יהודה רצהבי, זכר שניהם לחיי העולם הבא, ועל ידי פרום׳ אפרים חזן ופרופ׳ בנימין בר תקוה, ייבדלו,לחיים טובים וארוכים.

 

 

לד. אֶשְׁפֹּךְ שִׂיחִי לִפְנֵי רָם וְנִשָּׂא

כתובת:  פיוט על אורך הגלות מיחל ומצפה תשועת ה׳.

סימן: אני רפאל משה.

נועם:׳דחכת לעשוב מן בהא׳.

התבנית: סטרופית קבע כפולת טורים נוסח הקצידה מסוג המלחון.

 מקורות: כתבי-יד: כ״י בית הספרים הלאומי ירושלים 5384, דף א ע״א ; כ״י כנ״ל 5091, דף א ע״א;

כ״י בן צבי 2119, דף 5; כ״י סינסינטי 320 MIC, דף כד ע״ב; כ״י ניו-יורק בהמ״ל 8096 MIC, דף 35 ; צפרו תרפ״ט, דף א ע״א.

 

אֶשְׁפֹּךְ שִׂיחִי לִפְנֵי רָם וְנִשָּׂא כִּי אֵין בִּלְעֲדוֹ

שׁוֹמֵעַ צַעֲקַת דַּל וּמַצִּיל עָנִי

 

נִלְאֵיתִי נְשֹׁא עֹל גּוֹי נָבָל בּוֹגְדִים בָּגְדוּ

כִּי כָּל הַיּוֹם דָּוָה מִתִּגְרַת צַר מוֹנִי

 

5 יְרַחֵם עֲנִיָּו עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ

יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וּלְמִפְגָּע שָׁמַנִי

 

רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת צָרוֹת תְּכוּפוֹת נִצְמְדוּ

עֲדִי רֹן וְחֶדְוָה נִדְחָה מִמֶּנִּי

 

פְּלָאוֹת יַעֲשֶׂה בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדּוֹ

10 וּלְמַעֲנוֹ בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי

 

אָנָה הָלַךְ דּוֹדִי הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ

וְעַד מָתַי חוֹלַת אַהֲבָתוֹ אֲנִי

 

לְעַם בָּחַר לוֹ יָהּ יָסֵךְ אֱלֹהַ בַּעֲדוֹ

יִרְפָּא מְשׁוּבָתָם עָזִי וּמָגִנִּי

 

15 מִקְדָּשׁוֹ יְכוֹנֵן יִתְעַלֶּה וְיָרוּם הוֹדוֹ

וְשׂוֹטְנַי יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי

 

שֵׁם קָדְשׁוֹ יִתְגַּדָּל נִשְׂגָּב יְיָ לְבַדּוֹ

יִמְלֹךְ לְעוֹלְמֵי עַד אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי

 

הַנִּדְחִים יְנַחֵם לָבֶטַח וְלֹא פָּחֲדוּ

20 אֲהוֹדֶנּוּ וְרוֹמֵם תַּחַת לְשׁוֹנִי

 

 

1 -אשפך…ונשא: אשטח תפילתי לפני ה׳. אשפך שיחי לפני: עדה״כ תה׳ קמב,ג. רם ונשא: כינוי לקב״ה, על פי יש׳ נז,טו. כי אין בלעדו: על פי תה׳ יח,לב ׳כי אין אלוה מבלעדי ה״. כאן: צורת יחיד במקום בלעדיו להתאמת החרוז. 2. שומע…עני: שומע צעקת ישראל ומצילם מגלותם. שומע צעקת דל: עדה״כ איוב לד,כה. ומציל עני: על פי תה׳ לה,י.3. נלאיתי…נבל: עייפתי מלשאת את עול הגויים בגלות, על פי יש׳ א,יד. עֹל: נמשך לפניו ולאחריו. גוי נבל: עם רשע, על פי דב׳ לב,כא. בֹגדים בגדו: הגויים, על פי יש׳ כד,טז. 4. כל היום דוה: שרויה בצער, על פ־ איכה א,יג. מתגרת צר: מהתגרות האויב וממריבתו. מוני: המונה אותי ומציק לי, משורש ינה. 5. עניו…ידו: כינויים לעם ישראל. ירחם עניו: על פי יש׳ מט,יג ׳כי נחם ה׳ עמו ועניו ירחם׳. עם…ידו: על פי תה׳ צח, ז. 6. יראה…די: על פי דב׳ לב, לו. אזלת יד: נחלש כוחם של ישראל בגלות, ויד האויב גוברת עליהם. ולמפגע שמני: שם אותי מטרה לפגיעות האויב, על פי איוב ז,כ וראב״ע שם. 7. רבו משערות: הצרות הבאות עליי רבו משערות ראשי, על פי תה׳ סט,ה. צרות: נמשך לפניו ולאחריו. צרות תכופות נצמדו: הצרות סמוכות ובאות עליי בזו אחר זו בתכיפות. 8. עד…ממני: עד שנסתלקה ממני כל שמחה. נדחה ממני: על פי איוב ו,יג. 9. פלאות יעשה: נפלאות, כמו ׳נגד אבותם עשה פלא׳ (תה׳ עח,יב). בעבור אברהם עבדו: בזכות אברהם, עדה״כ בר׳ כו,כה. ולמענו: מוסב על אברהם ועל ה׳. בנאות דשא ירביצני: הלשון על פי תה׳ כג,ב והנמשל על פי יה׳ לד,יג-טו ׳והוצאתים מן העמים…במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל…תרבצנה בנוה טוב…אני ארעה צאני ואני ארביצם נאום ה״ וראה שו״ט תה׳ כג. 11. אנה הלך דודי: הקב״ה והניחני בגלות, על פי שה״ש ו,א. האפס לנצח חסדו: ׳שמא כלו חסדיו׳ (רש״י) על פי תה׳ עז,ט. 12. ועד מתי: נמשך לפניו ואחריו. חולת אהבתו אני: משפט שאלה או קריאה. ועד מתי חולת אהבתו אני? או – ועד מתי? (הלך דודי), חולת אהבתו אני! עדה״כ שה״ש ב,ה ׳כי חולת אהבה אני׳. 13. לעם…יה: כמו ׳ובך בחר ה׳ להיות לו לעם׳ 1דב׳ יד,ב). יסך אלֹה בעדו: ה׳ יסוכך ויגן עליו, על פי איוב ג,כב. 14. ירְפא משובתם: יקבל את תשובתם ויסלח לעוונם, עדה״ב הושע יד,ה. עזי מגני: כינויים לה', על פי תה׳ כה,ז.     15. מקדשו יכונן: יקים, מלשון ׳והיה באחרית הימים נכון יהיה בית ה׳(יש׳ ב,ב). יתעלה וירום הודו: של המקדש ושל ה׳ 16. ושוטני: אויביי. יקרבו אלי לשרתני: עדה״ב יה׳ מד,טו.17. שם קדשו יתגדל: בעת הגאולה, כמו ׳והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה״ (יחז׳ לח,כג). נשגב יי לבדו: על פי יש׳ ב, יז. 18. ימלך לעולמי עד: עדה״כ תה׳ קמח,י. אחד ואין שני: הלשון על פי קה׳ ד,ח, והעניין על פי קה״ר ד,ח ׳יש אחד זה הקב״ה ואין שני שאין לו שותף בעולמו׳. 19. הנדחים: הגולים, על פי יש׳ כז,יב ׳ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים׳. וינחם…פחדו: על פי תה׳ עח,נג ובהקשר להמשך שם ׳ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו׳. 20. אהודנו: אודה לו. מלה יחידנית במקרא, על פי תה׳ כה,ז. ורומם תחת לשוני: שם ה׳ מרומם תחת לשוני, על פי תה׳ סו,יז.

 

מאיר נזרי-שירת הרמ"א-הרב רפאל משה אלבז-מאדריכלי השירה העברית במרוקו אֶשְׁפֹּךְ שִׂיחִי לִפְנֵי רָם וְנִשָּׂא

כתובות לשבועות בין הקב״ה החתן לבין ישראל הכלה-כתובת ר׳ ישראל נג׳ארה

כתובות לשבועות

 

כתובות לשבועות בין הקב״ה החתן לבין ישראל הכלה

א. כתובת ר׳ ישראל נג׳ארה

יָרַד דּוֹדִי לְגַנוֹ

ר׳ ישראל נג׳ארה – חייו ויצירתו (צפת, שט״ו/1555 – עזה, שפ״ח/1628)

 

ייחוסו: ר׳ ישראל נג׳ארה מתייחס כנצר למשפחה ספרדית שפעלה בעיר Najera בנסיכות קאשטיליה, ובעת הגירוש נדדו אבותיו והתיישבו בתורכיה. שם זקנו ר׳ לוי ושם אביו ר׳ משה. ר׳ משה, מתלמידי האר׳׳י, פעל בצפת ובא בברית הנישואין עם בתו של הרב ישראל די־קוריאל, אחד מארבעת המוסמכים להוראה על ידי ר׳ יעקב בירב. ר׳ משה נודע בספרו לקח טוב (קושטא של׳׳א). מצפת נקרא ר׳ משה לדמשק לכהן כרב, שבה הקים ישיבה ודרש בקהל. בשנת שמ׳׳ז נפטר וזכה להספד מפי בנו ר׳ ישראל.

חייו: ר׳ ישראל נולד בצפת בסביבות שנת שט׳׳ו, למד בישיבת אביו והלך גם בדרכי זקנו במיוחד בספרות הדרושים. ר׳ ישראל היה אמן וצייר, ואחרי פטירת אביו נתמנה לסופר קהילות עד שנת שע׳׳ג, תפקיד הנחשב למעמד מכובד. תפקידו כסופר הוא לשמש איש קשר בין קהילתו לקהילות אחרות על ידי ניסוח מכתבים ומסירתם לשלוחים. כמו כן המשיך את מסורת אביו בעריכת המשמרות שהעבירהּ לג׳ובאר שבדמשק בערבי ראשי חודשים, סוג של תיקוני תפילות ותחנונים. בעת זקנותו אחרי שנת שפ׳׳א העתיק את מגוריו לעזה, שבאותם הימים הייתה ׳ארץ רחבת ידים לסחורה ובה גנות ופרדסים וכל מעדני עולם׳, ושם שימש רב ומרביץ תורה לקהילה היהודית.

חיי משפחתו: ר׳ ישראל נישא לראשונה לאישה שנפטרה לאחר זמן מה. הוא נשא אישה שנייה וגם ממנה לא שפר מזלו: את בתו הבכורה שכל בהיותה בת עשר, ועליה קונן ׳את בכורתי לקח… יפה כלבנה… יחידה לי חבלי וגורלי׳, וגם ילדיו הראשונים מתו בצעירותם. אחריהם נולדו לו עוד בנים, המפורסם מביניהם הוא ר׳ משה, שלכבודו חיבר שירים וגם ספר ׳שוחטי הילדים׳ ובו הלכות שחיטה לצעירים. אחרי פטירת ר׳ ישראל נג׳ארה בעזה מילא את מקומו בנו ר׳ משה כרב הקהילה כמה שנים.

פעילותו השירית: את שירו הראשון חיבר בשנת של״א שנדפס בספר אביו בהיותו כבן עשרים. את דרכי השיר למד נג׳ארה מר׳ אברהם הלחמי שהיה מצוי בשירה ובנגינה והתגורר בצפת, שבה החלה השירה לפעם בקרב ר׳ ישראל. ר׳ אברהם היה לו למנחה ולמעודד גדול. אולם עיקר גידולו של ר׳ ישראל בשירה היה בדמשק. דמשק של אותם הימים נחשבה לאחת הערים היפות בעולם, מוקפת פרדסים ואגמים והתאימה לאווירה של יצירת שירה וזמרה לסוגיה: שירה תורכית, ערבית וספרדית שנושאיה שירי חשק ועגבים, שהושרו בגנים ובפרדסים על רקע חיי הוללות וחיק הטבע. יהודי המקום חיו בשני עולמות של שירה: מן העבר האחד הם נמשכו אחרי השירה הנכרית, תכניה ולחניה, ומן העבר השני הם קיוו ליצור עולם של שירה יהודית משלהם לפאר בה את התפילה בבית הכנסת. על רקע זה חולל ר׳ ישראל נג׳ארה את מהפכתו השירית. ר׳ ישראל שהיה מצוי בלחנים הנכרים ואף מושפע משיריהם הסב לחנים אלה וכמה מצלילי שיריהם לשירים עבריים שכתב. גם השיח של החשק ותשוקתו העביר לשיח האהבה בין הקב׳׳ה לכנסת ישראל נוסח שיר השירים, כאשר בראש השיר ציין את הלחן הנכרי. ככה יכול היה ר׳ ישראל להשפיע על מאזיניו היהודים לנטוש את שירי העגבים התורכים ולהסתופף בצל מהדורת שיר השירים החדשה על רקע המנגינות המקומיות הנעימות והידועות ליהודי הקהילה.

ביקורת על נג׳ארה ועל שירתו: ביקורת נוקבת ניתכה על שירת ר׳ ישראל על ידי המשורר מנחם לונזאנו לאו דווקא על הלחנים, שגם בהם הוא השתמש, אלא על התכנים, הדימויים, הצלילים ותיאורי החשק המזכירים את מקורותיהם. אולם ביקורת זו לא החלישה את דעתו של ר׳ ישראל ואת שירתו, והוא המשיך בפעילות נמרצת תוך שהוא חוזר ומסביר בדברי רקע, שמגמתו היא לעקור את שירת העגבים מן השורש, ובמקומה לייסד שירת קודש על לחני המנגינות הידועות. באשר לדמותו של ר׳ ישראל חלוקים עליה המבקרים דאז מן הקצה אל הקצה. יש שראו בו איש בוהמה המסב על שולחנו גלוי ראש וזרועות גלויים, ויש שראו בו בר אלהין, שהמלאכים יורדים לשמוע את שירתו.

השכלתו: השכלתו העיקרית ומאמצי כתיבתו הם אמנם בתחום השירה, אבל הוא היה איש אשכולות גם בשאר ענפי היהדות: פרשנות, ספרות הדרוש, ספרות השו׳׳ת וההלכה, מוסר ואיגרות וגם צייר אמן. להלן חיבוריו:

 

שירה

זמירות ישראל – הכולל שלושה חלקים: עולת תמיד (225 שירים), עולת שבת (54) ועולת חודש (67). נדפס לראשונה בצפת שמ׳׳ז/1587; אח׳׳ב בשאלוניקי ובויניציה שנ״ט/1599, בילוגראדו תקצ״ח/1838, ומהדורת פריס חורב, הוצאת מחברות לספרות, תל אביב תש׳׳ו/1946.

 

שארית ישראל – ספר שיריו השני. רובו עדיין בכתב יד, חלקים ממנו הוהדרו על ידי אהרן מירסקי, ועתה הוא בטיפול מחקרי על ידי טובה בארי, חוקרתה של שירת נג׳ארה היום.

 

פרשנות ־ פצעי אוהב ־ חיבורו הראשון של נג׳ארה – פירוש על איוב הכולל ביאור המילים ופירוש מקיף. הספר אבד ברובו, ונותרו ממנו רק דפים בודדים שהוהדרו.

 

 

דרושים – מקוה ישראל – חיבור בן 40 דרשות כמניין 40 סאה שבמקווה, כשכל דרשה מכונה סאה. נושאי הדרשות קשורים למעגל החיים (שמחות והספדים) ולמעגל השנה (חגים ומועדים). יצא לאור על ידי שאול רגב, אוניברסיטה בר אילן 2004 (670 עמודים).

 

מוסר והלכה

כלי מחזיק ברכה – ספר קטן על ברכת המזון, יצא לראשונה בוניציאה שע׳׳ה, ומאז במספר רב של מהדורות. הספר עוסק בביאור הברכות וקיצור דיני ברכת המזון ומעט חרוזים. מהדורה אחרונה יצאה על ידי׳ מבורך בראנץ, הספרייה הספרדית, ירושלים 2017.

 

שוחטי הילדים – דיני שחיטה בחרוזים בקיצור עבור הצעירים. נדפס לראשונה באמשטרדם תע״ח/1718 יחד עם הספר ׳ימין משה׳ לר׳ משה ונטורה, ומאז נדפס עוד במספר רב של מהדורות.

 

שו׳׳ת: לנג׳ארה כמה שאלות ותשובות, והן מופיעות יחד עם תשובותיו של ר׳ יום טוב צהלון שו׳׳ת רבי יום טוב צהלון, ויניציה תנ׳׳ד/1694 ואח״ב בירושלים (שני כרכים), תש׳׳מ-תשמ׳׳א.

 

 מימי ישראל – איגרות, מכתבים ושירים ששלח נגיארה לאישים שונים. בדרן כלל, דברי האיגרת והשירים משולבים אלה באלה ומשלימים אלה את אלה. יש בהם דברי פולמוס ודברי מוסר, ברכות, דברי שבח ודברי ביקורת. הספר יצא בוניציאה שס״ה/1605, והוא מחולק להקדמה ושישה חלקים: א. מי השלוח – מכתבים ואיגרות ששלח למשוררים, ובהם דברי שבח על שירים שכתבו. ב. מי מנוחות – איגרות ששלח לאישים שונים, ובהן ברכות לאירועים מסוימים או סתם דברי הערכה. ג. מי מריבה – דברי מוסר ותוכחה בניסיון להשכין שלום בין היריבים. ד. מי מצור – איגרות ומכתבים לבקשת עזרה לקהילות שונות בעיקבות צרות שבאו עליהן, פגעי טבע ופגעי שלטון. ה. מי זהב – בקשות לעזרה וסיוע לנצרכים. ו. מי המרים – קינות ואיגרות ניחומים על צרות אישיות. בסוף הספר מצורפת האיגרת "משחקת בתבל" על חיי האדם והעולם. האיגרת בנויה מקטעים ובה אקרוסטיכון ״אני ישראל בר משה חזק", והיא פותחת ומסיימת בשיר. לפי מ״ד גאון היא נדפסה בצפת שמ״ז/1587.

כתובות לשבועות בין הקב״ה החתן לבין ישראל הכלה-כתובת ר׳ ישראל נג׳ארה

נוסח הכתובה חלק 1-יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ- מאיר נזרי.

פרטי הפיוט

כתובת: כתובה לחג השבועות לאמרה עם הוצאת ספר תורה ויתחיל ׳אשרי העם שככה לו׳(זמירות ישראל ירושלים תש׳׳ו, עמי 464).

התבנית: הפיוט בנוי משלושים ושש מחרוזות משולשות טורים בחריזה המתחלפת בכל מחרוזת הנחתמת בטור פסוקי.

החריזה: אאא / בבב / …

החתימה: ישראל (בראשי חמש המחרוזות הראשונות). מקורות

מהדורות: זמירות ישראל, צפת שמ׳׳ז/1587; שאלוניקי שנ׳׳ט/1599, ויניציאה שנ׳׳ט, חלק ג, עמ׳ 22; בילוגראדו תקצ׳׳ח/1837; מהדורת פריס חורב, תל אביב תש׳׳ו/1946, עמי 464; טובה בארי, ישראל נג׳ארה – שירים, תל אביב תשע׳׳ה.

 

נוסח הכתובה

יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ

לְהִתְעַלֵּס עִם בַּת נָדִיב וּלְפָרֵשׁ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ

אַפִּרְיוֹן  עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ  שְׁלֹמֹה

 

שְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים נָטַשׁ וּפָרָשָׁיו וְרִכְבּוֹ

 

הערה: מונחי הכתובה מפורשים היטב במבוא. כאן, בפיוט הראשון מפורשים דיים, בשאר הפיוטים – הפירוש קצר.

פתיחה חגיגית / מעמד החופה

1.ירד…בשמו: תיאור ירידת הדוד לגן לשמוח עם כלתו משל הוא לירידת ה׳ על הר סיני ליתן תורה לישראל. הלשון על פי שה׳׳ש ו,ב והנמשל על פי שמות יט,כ וירד ה׳ על הר סיני׳ ונדרש כך: ׳דודי זה הקב״ה, לגנו – זה העולם, לערוגות הבשם – אלו ישראל׳(שהש׳׳ר ו,ב). 2. להתעלס…שלומו: להתייחד עמה ולפרוס עליה את חופתו, משל להתחברות ה׳ עם ישראל ולהשראת שכינתו עליהם. להתעלם: עדה׳־כ משלי ידיח ׳נתעלסה באהבים׳. בת נדיב: על פי שה״ש ז,ב כינוי לכלה מיוחסת ובת נדיבים הם האבות (בבלי סוכה מט ע״א). ולפרש…שלומו: כאן: לפרוס עליה את חופתו כמו ׳ופרס עלינו את סוכת שלומך׳ (מנוסח השכיבנו). 3. אפריון…שלמ'ה: חופת חתנים על פי שה׳׳ש ג,ט. 4. שרפים…ורכבו: כביכול ה׳ נפרד ממחנה מלאכיו בשמים לטובת איילת אהבים היא ישראל.

 

5 וּבֵין שְׂדֵי אַיֶּלֶת אֲהָבִים שָׁם מְסִבּוֹ

בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ

 

רַעְיָתִי יוֹנָתִי בֹּאִי אִתִּי לִדְבִיר וְאוּלָם

כִּי לְמַעֲנֵךְ  אֶעֱזֹב כָּל הֲמוֹנֵי מַעְלָה וְחֵילָם

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם

 

10 אָמְרָה אֲיֻמָּה אֶת שִׁמְעָת דּוֹד שְׁמַעְתִּיהוּ

וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיהוּ

יַשְׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ

 

לַחֻפָּה נִתְרַצְּתָה מֵחוֹלַת הַמַּחֲנִים

 

שרפים ואופנים: סוגים של מלאכים, ראה סוף הפיוט 'אל אדון על כל המעשים׳. ופרשיו ורכבו: עדה״ב שמות יד,כג. 5. ובין… מסבו: קבע את מקום מסיבת חופתו, והנמשל – השראת השכינה בן שני הכרובים שבקודש הקדשים (ראה מפרשים לשה׳׳ש א,ג ושהש׳׳ר א,יד). אילת אהבים: על פי משלי ה,יט. שם מסבו: כמו ׳עד שהמלך במסבו׳ (שה׳׳ש א,יב). 6. ביום…לבו: על פי שה״ש ג,יא שנדרש על מתן תורה ובניין בית המקדש (בבלי תענית כו ע׳׳ב). 7. רעיתי…ואולם: החתן הקב׳׳ה מזמין את רעייתו ישראל לדביר ולאולם במקדש. רעיתי יונתי: כינויי חיבה לישראל על פי שה׳׳ש ה,ב. לדביר ואולם: למקדש ראה

מל׳׳א ח,ו ותה׳ כה,ב ובבלי עבודה זרה כד ע״ב. 8. כי…וחילם: ה׳ כביכול נוטש את משכנו ונפרד מכל מלאכי מעלה למען רעייתו ישראל למטה בבחינת ׳נתאווה הקב׳׳ה שתהיה לו דירה בתחתונים׳ (תנחומא נשא כד). 9. וארשתיך לי לעולם: על פי הושע ב,כא. 10. אֲיֻמָה: כינוי לכלה המיוחדת ישראל המטילה אימה על אומות העולם על פי שה׳׳ש ו,ד. שמעת דוד שמעתיהו: שמעתי את קול הדוד החתן. 11. ואהבת עולם אהבתיהו: עדה׳׳כ יר׳ לא,ב. 12. ישקני מנשיקות פיהו: על פי שה׳׳ש א,ב שנדרש על שני הדיברות שיצאו מפיו של ה׳ ׳אנכי ולא יהיה׳ ועל ירידת האש לקבל את הקרבנות (שהש׳׳ר א,ב). 13. לחפה…המחנים: הסכמת הכלה לנישואין על פי נוסח הכתובה, והנמשל – ׳ויענו כל העם ויאמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע׳ (שמות כד,ז). מחולת המחנים: כינוי לישראל על פי שה׳׳ש ז,א.

 

וּכְנֶגֶד נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע לָקְחָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא עֲדִי עֲדָיִים

15 בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם

 

וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ עִם עַם זוֹ קָנָה בְּסִינַי

וְאֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה וְהֶחָתוּם אֶקְרָא בְּאָזְנֵי הֲמוֹנִי

הִנֵּה הִיא כְּתוּבָה לְפָנַי

 

בְּשִׁשִּׁי בְּשַׁבָּת אַגִּיד אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן

20 יוֹם לְהַנְחִיל אוֹהֲבָיו תּוֹרָה אַל חַי נִתְכַּוָן

שִׁשָּׁה יָמִים לְחֹדשׁ סִיוָן

 

  1. 14. וכנגד…עדיים: ישראל זכו לשישים ריבוא של תכשיטים כפרס על הכרזתן לקבל את התורה ׳נעשה ונשמע׳. השווה תנחומא תצוה ז,יא ׳כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע מיד חבבן הקב״ה ושלח לכל אחד מהם שני מלאכים והיה אחד חוגר לו זינו, ואחד נותן לו עטרה בראשו׳. 15. בחדש… מצרים: הוא חודש סיוון שבו ניתנה התורה, על פי שמות יט,א. 16. ויהי…בסיני: הקשר של ה׳ עם ישראל היה חזק במעמד הר סיני. ויהי הקשר אמיץ: על פי שמו"ב טו,יב. עם זו קנה: עדה׳׳כ שמות טו,טז ׳עם זו קנית׳. 17. ואת…המוני: דברי המשורר המודיע על קריאת שטר הכתובה בפני העם. ואת…והחתום: על פי יר׳ לב,יא. 18. הנה…לפני: על פי יש׳ סה,ו.

 

תאריך הכתובה

19־21. בששי…העולם: התאריך הוא הסעיף הראשון בו מתחילה כתובת הנישואין. 19. בששי בשבת: ביום שישי בשבוע, הוא יום מתן תורה על פי פרקי דר׳ אליעזר מו ׳ערב שבת בששה לחדש בשש שעות קבלו ישראל את הדברות׳ ושונה מן התאריך התלמודי ׳דכולי עלמא תורה נתנה בשבת׳ (בבלי שבת פו ע״ב). אגיד… הנשתון: אקרא את מה שכתוב בשטר. בכתב הנשתון: על פי עז׳ ד,ז. שם: במוב־ איגרת. כאן: שטר הכתובה המזוהה גם עם התורה (בבלי סנה׳ כא ע׳׳ב). 20. יום… נתכון: יום שבו נתכוון ה׳ לתת את התורה לישראל. נתכון: חשב ותכנן, רמז לשיטתו של ר׳ יוסי, שהתורה אמורה הייתה להינתן בשישי בשבת שחל בו׳ בסיון, אלא שמשה הוסיף יום מדעתו לפרישה ולקדושה, וה׳ הסכים עמו, ולא ירדה שכינה על ההר עד יום שבת (בבלי שבת פו ע״ב). 21. ששה…סיון: הוא ו׳ בסיון. תאריך זה תואם את היום המתוכנן לפני התוספת, את שיטת חכמים, את דעת המכילתא ־תרו ג ואת פרקי דר׳ אליעזר מח.

 

בְּיוֹם מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר אֶל נֶעֱלַם

הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן עַל מַלְכֵי גּוֹיִים כֻּלָּם

בִּשְׁנַת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה לִבְרִיאַת הָעוֹלָם

 

25 לְמִנְיָן שֶׁאָנוּ מוֹנִין וְקָהָל עֲדָתִי בְּכָל תְּפוּצוֹתֶיהָ

פֹּה בָּאָרֶץ הַלֵּזוּ בְּיָד אֶל נִתְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ

כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ

 

  1. 22. ביום…נעלם: ביום התגלות ה׳ על הר סיני. מסיני…פארן: על פי רב׳ לג,ב. מסיני בא: ׳לקבל את ישראל כחתן זה שהוא יוצא לקראת כלה׳ (מכילתא יתרו סוף פ״ג ורש״י רב׳ לג,ב). מסיני…כלם: במכילתא ־תרו פ׳׳ה נדרש כך: ״מלמד שהחזיר הקב׳׳ה את התורה על כל אומות העולם ולא דיבלוה. ׳וזרח משעיר׳ – אלו בני ישמעאל; ׳הופיע מהר פארן׳ – אלו בני ישמעאל״. -2. בשנת…עולם: היא השנה שבה ניתנה תורה לישראל.

 

מקום החופה

  1. 25. למנין…פ'ה: זוהי חוליית הקישור המחברת את התאריך למקום החופה. מנוסח כתובת הנישואין, כמו ׳למנין שאנו מונין פה עיה״ק ירושלים׳. וקהל…תפוצותיה: ־מניין המשותף לכל קהילות ישראל הוא המניין לבריאת העולם. 26. פיה בארץ הלזו: על פי יחז׳ לו,לה. שם מוסב על ארץ ישראל על פי ההקשר וגם על פי תרגום יונתן בן עוזיאל, כאן על הר סיני או העולם הזה בכללותו. ביד…אשיותיה: ־סודותיה נקבעו על ידי ה׳, השווה איוב כו,ז ׳תולה ארץ על בלי מה׳. אשיותיה: על כי יר׳ נ,טו. 27. כי…יכוננה: על פי תה׳ כד,ב. תיאור הימים והנהרות שבפסוק תואם ־נוהג שבכתובת הנישואין לתאר את מקום החופה על ידי סימני נוף סביבתיים ־כמיוחד הנהר שבסביבה כמו ׳רעל נהר זיז מותבא׳(= היושבת על נהר זיז). הפסוק על סימני נופיו, הנהרות והימים, מוסב על העולם בכללותו על פי פשוטו וגם על ארץ ישראל על פי מדרשו ׳מאי דכתיב כי הוא על ימים … יכוננה ? אלו ז׳ נהרות שמקיפים את ארץ ישראל…׳ (בבלי בתרא עד ע׳׳ב). כאן: זהו מוטיב של נחמה לעתיד.

 

אֵיךְ הֶחָתָן שַׂר שָׂרִים וּנְגִיד נְגִידִים

יָחִיד וּמְיֻחָד הוּא מוֹשִׁיב יְחִידִים

30 חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים

 

אָמַר לַיְּקָרָה וּנְעִימָה הַבַּת רַבַּת הַמַּעֲלוֹת

נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו מִכָּל הַנָּשִׁים וְהַבְּתוּלוֹת

יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת

 

יָמִים רַבִּים תִּהְיִי לִי וַאֲנִי אֵלַיִךְ לְגוֹאֵל

35 הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לָךְ פִּקּוּדִים נֶחְמָדִים מִזָּהָב עַל יַד יְקוּתִיאֵל

הֱוִי לִי לְאִנְתּוּ כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל

 

פרטי החתן והכלה

  1. 28. איך החתן: מנוסח כתובת הנישואין ׳איך החתן פלוני אמר לה לכלתא דאי. שר שרים: על פי דני׳ ח,כה. 29. יחיד ומיחד: יחיד בעולמו ומיוחד הוא כחתן. מושיב יחידים: על פי תה׳ סח,ז. יב׳׳ע תרגם ביטוי זה ׳מזוג זוגץ יחידאין׳ והמדרש ־ ׳אלו ישראל שירדו יחידין למצרים בשבעים נפש ועשאן הקב׳׳ה בתים (במדבר רבה ג,ו), והמפרשים פירשוהו על כינוס ישראל מפזוריהם. 30. ך!כו…מחמדים: על פי שה׳׳ש ה,טז. 31. ליקרה…המעלות: תארי הכלה ישראל. 32. נשאה…והבתולות: שיבוץ מורכב על פי אם׳ ב,יז; ה,ב. 33. יפה…כנדגלות: על פי שה״ש ו,י.

 

נוסחת הקידושין

  1. 34. ימים…לגואל: את תהיי לי לרעיה לאומה ואני לגואל, עדה׳׳ב הושע ג,ג ׳ואמר אליה ימים רבים תשבי לי… ולא תהיי לאיש וגם אני אליך׳. ימים…לי: הד לנוסח ביחז׳ טז,ח ׳ואפרש כנפי עליך ואבא בברית אתך ותהיי לי׳ ולשמות יט,ה ׳והייתם לי סגלה׳. תהיי לי: כנגד מאמר הקידושין להלן בטור 36. 35. הנה…יקותיאל: המצוות או לוחות הברית משל הם לאמצעי הקידושין, לטבעת וכיו׳׳ב. הנה שלחתי לך: על פי מל׳׳א טו,יט. פקודים נחמדים מזהב: המצוות החשובות יותר מכסף על פי תה׳ יט,יא ׳הנחמדים מזהבי. יקותיאל: כינוי למשה רבנו על פי בבלי מגילה יג ע״א לדהי״א ד,יח ׳יקותיאל אבי זנוח׳. 35. הוי…ישראל: זה מאמר הקידושין למתואר בשני הטורים הקודמים.

 

וַאֲנָא אוֹקִיר וֶאֱזוּן יָתִיכִי וַאֲכַסֶּה

כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ לְמִסְתּוֹר וּלְמַחֲסֶה וּלְמִכְסֶה

וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא

 

40 וְיָהֵבְנָא לִיכִי מַהֵר בְּתוּלַיְכִי

תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים תִּחְיִי אַתְּ וּבָנַיְכְי

הָרֹפֵּא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי

 

התחייבויות יסוד של החתן: שאר, כסות ועונה

המזונות הם אחד מי׳ דברים, שמתחייב הבעל לאשתו וכוללים גם כסות ומדור (רמב״ם הלכות אישות, פרק יב, הלכה ב; וטור ושו׳׳ע שם, סימן סט סעיף ב). 37. ואנא…ואכסה: מנוסח כתובת הנישואין, ופירושו: אני אכבד ואפרנס אותך ואכסך בבגדים. 38. כי…ולמכסה: אשגיח ואגן עלייך. כי אהיה עמך: על פי שמות ג,יב ורמז לנוסח ׳ומיעל לוותייכי׳. למסתור ולמחסה ולמכסה: עדה׳׳ב יש׳ ד,ו בהקשר להשגחת ה׳ בעתיד. 39. והוכן בחסד כסא: על פי יש׳ טז,ה והוא כסא המלוכה של דוד (רש״י). כאן כמוטיב של נחמה.

 

עיקר כתובה

40-המוהר או עיקר כתובה בלשון חכמים הוא הסכום הכספי המזערי של מאתים זוז לבתולה, שמתחייב הבעל לפרוע לאשתו עם הפקעת הנישואין, כדי שלא תהא אשה קלה בעיני בעלה להוציאה (רמב״ם הלכות אישות שם, טור ושו׳׳ע אבה׳׳ע הל׳ קידושין סימן סו סעיפים א-יא). דהיבנא…בתוליכי: נוסח ההתחייבות במוהר הוא עיקר כתובה בכתובת הנישואין, סכום שיש בו לפרנס את האישה שנה אחת.

41-תורת…ובניכי: הנמשל לעיקר כתובה היא התורה, שיש בה לפרנס את האישה ובניה. תורת…חיים: על פי משלי יג,יד. כאן: תורת ה׳ מקור החיים של הפרט ושל הכלל. תחיי את ובניכי: על פי מל״ב ד,ז.

 

רפואתה וקבורתה

42-הרֹפא…חייכי: על פי תה׳ קג,ג־ד. הרפא לכל תחלואיכי: כנגד התחייבות החתן ברפואת אשתו(רמב׳ים, שם). הגואל משחת חייכי: רמז להתחייבות הבעל לשאת בהוצאות הקבורה של אשתו (רמב׳׳ם, שם). כאן: התחייבות ה׳ להציל את ישראל מסכנה וממוות.

 

 

וּצְבִיאַת כַּלְּתָא דָּא וַהֲוָת לֵיהּ לְאִנְתּוּ

וּבְרִית עוֹלָם לְקֶשֶׁר אַמִּיץ בֵּינֵיהֶם שׁוֹת שָׁתוּ

45-יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ

 

וּצְבִי חֲתָנָא דְּנָא וְהוֹסִיף עַל עִקַּר כְּתֻבָּתָהּ

מָה שֶׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ בְּאוֹרַיְתָא

וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְאַגָּדָה וְתוֹסֶפְתָּא

 

הִקְדִּים לָהּ בְּתוֹרַת מְקַדֵּם רַמַּ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה מֵהֵן לֹא יְמִישׁוּן

 

הסכמת הכלה לנישואין

1.43צביאת…לאינת1: לאחר התחייבויות החתן בכתובה מופיע נוסח ההסכמה של הכלה לנישואין ׳וצביאת כלתא דא והות ליה לאינתו׳. ופירושו: והסכימה כלה זו ותהי לו לאשה, לפי שהנישואין טעונים הסכמה. 44. ו-ברית…שת1: ועשו ביניהם קשר חזק וברית עולם. וברית עולם: על פי יש׳ סח,ח ׳וברית עולם אכרית להם׳. לקשר אמיץ: על פי שמו׳׳ב טו\ב. שית שתו: על פי יש׳ כב,ז. 45. יומם…ישב'תו: על פי בר׳ ח,כב.

 

תוספת כתובה

  1. 46. וצבי…כתבתה: מנוסח כתובת הנישואין, ופירושו: ורצה חתן זה והוסיף סכום כסף על עיקר כתובה. הבעל רשאי להוסיף על עיקר כתובה בסך מאתיים זוז כל סכום שירצה. גם סכום זה נרשם בכתובה ומכונה ׳תוספת כתובה׳(רמב״ם שם ה״ז וטור שו׳׳ע שם סעיף ז). 48-47. מה…ותוספתא: הנמשל לתוספת היא התורה שבעל פה לחלקיה. 47. מה…באוריתא: על פי ויק׳׳ר (וילנא) כה,א. 48. וספרא: מדרש הלכה על ספר ויקרא. וספרי: מדרשי הלכה על במדבר ודברים. ואגדה: מדרשי אגדה. ותוספתא: אוסף ההלכות הנוספות על המשנה, רמז לתוספת הכספית.

 

המוקדם והמאוחר

  1. 49. הקדים…עשה: על פי נוסח, שהיה לפני ר׳ ישראל נג׳ארה, מדובר כנראה במנהג של קהילות יהודיות כמו מצרים, שנהגו לחלק את התוספת לשני חלקים: חלק אחד שולם לפני הנישואין והוא המוקדם, וחלק לאחר הנישואין והוא המאוחר. במבוא מובא ההסבר בהרחבה, כאן קיצור הדברים. המוקדם הוא מצוות עשה והמאוחר הוא מצוות לא תעשה. לקדימות מצוות עשה על לא תעשה יש כמה הסברים: א. הדיבר הראשון ׳אנכי׳ המקפל בתוכו את כל מצוות עשה ואחריו ׳לא יהיה לך׳ המקפל בתוכו כל מצוות לא תעשה. ב. מצוות עשה ולא תעשה הן כנגד נעשה ונשמע: על מצוות עשה שייך נעשה במובן של קיום, ועל מצוות לא תעשה שייך נשמע שעניינו ציות (השווה מלבי׳׳ם שמות כד,ז). ג. מצוות עשה זמינות לקיום מאשר מצוות לא תעשה וכך גם שכרן.

 

50 כִּי אוֹתָם יוֹם יוֹם יִדְרְשׁוּן

אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן

 

וְעוֹד כָּתַב לָהּ בְּתוֹרַת מְאֻחָר מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה נִקְדְּשׁוּ

לְמִנְיָן שָׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה פָּשׂוּ

מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ

 

55 וְדָא נְדוּנְיָא דְּהַנְעֵלַת לֵיהּ כַּלְּתָא דָּא לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת

מֵאֶת אָבִיהָ אָדוֹן הַנִּפְלָאוֹת

לֵב לָדַעַת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ וְעֵינַיִם לִרְאוֹת

 

  1. 49. ימישון: יזוזו. 50. כי…ידרשון: עדה׳׳ב יש׳ נח ב. 51. את..יעשון: על פי שמות יח,כ. 53. פשו: רבו. 54. מעשים…,יעשו: על פי בר׳ כ,ט.

 

הנדוניה

הנדוניה היא כלל הנכסים מסוג צאן ברזל, שמכניסה האישה לבעלה עם נישואיה. הם נרשמים בכתובה בפירוט בגדים ותכשיטים (רמב״ם שם פט׳׳ו ה׳׳א-ב, פכ׳׳ג הי׳׳א-יב; טור ושו׳׳ע שם סימן ס׳ סעיף יא ורמ׳׳א שם). 55. ודא…דא: מנוסח הכתובה המתאר את כלל הנכסים שמכניסה האישה לבעלה ופירושו: וזו הנדוניה שהכניסה לו כלה זו. לעלות ולראות: רמז למצוות ראייה בעלייה לרגל ׳בעלותך לראות לפני ה׳ אלהיך׳(שמות לד,כד). המילה ׳לעלות׳ מזכירה את הנוסח ׳דהנעילת׳ (־שהכניסה). 56. מאת…הנפלאות: כאן הקב״ה הוא גם החתן וגם אבי הכלה. 57. לב…לראות: על פי דב׳ כט,ג. הכוונה להתבוננות ולנכונות לקיים את התורה בבינת הלב, בשמיעה ובראייה.

 

נוסח הכתובה חלק 1-יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ- מאיר נזרי.

עמוד 373

 

נוסח הכתובה חלק 2 סוף-יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ- מאיר נזרי.

נִמְצָא סַךְ הַכֹּל בֵּין כְּתֻבָּה וּנְדוּנְיָא וְחֵקֶר כְּבוֹדָם

וְתוֹסֶפֶת וּמְאֻחָר וּמֻקְדָּם

60 אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם

 

וְרָצָה הֶחָתָן לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל עַם גּוֹרָלוֹ

וּלְהַעֲלוֹת נְכָסִים אֵלּוּ בִּפְרִי יְשַׁוֶה לוֹ

שֶׁאִם פִּחֲתוֹ פָּחֲתוּ לוֹ וְאִם הוֹתִירוּ הוֹתִירוּ לוֹ

 

וְקִבֵּל עָלָיו הֶחָתָן אַחֲרִיּוֹת שְׁטַר כְּתֻבָּה

65 לְאִתְפַּרָעָא מִכָּל שְׁפַר אֲרַג נִכְסִין, אִישׁ לֹא יֶהְגֶּה בָּהּ

 

סעיף ה׳סך הכול׳

  1. 58. נמצא…ונדוניא: מנוסח הכתובה, והוא הסעיף המסכם את הערך הכללי של הסעיפים הכספיים: עיקר ותוספת, מוקדם ומאוחר ונדוניה. 60. את…האדם: על פי קה׳ יב,יג. פסוק זה מתאר את תכלית האדם עלי אדמות, הוא קיום התורה שניתנה בהר סיני, והוא הנמשל לסה׳׳כ.

 

הצהרה על קבלת נכסים

הנוסח בכתובת הנישואין הוא ׳והודה החתן הנזכר שקבלם ובאו לידו… ורצה והעלם על עצמו כנכסי צאן ברזל שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו׳. 61. ורצה…גורלו: על פי מכות ג,טז ׳רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (יש׳ מב,כא) ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר׳. 62. ולהעלות…לו: להגדיל את ערך הנכסים ולהשביחם. בפרי ישוח לו: פרי רב יתן לו, עדה״ב הושע י,א. 63. שאם…לו: מנוסח כתובת הנישואין. כאן: מוסב על ה׳ ואולי גם על ישראל ששכרם גדל או חסר בהתאם לעמלם בתורה ובמצוותיה

 

אחריות בפירעון שטר כתובה

  1. 64. וקבל…כתבה: מנוסח התחייבות החתן לפירעון הכתובה. כאן דו משמעי כלפי ה׳ שעתיד להיפרע מישראל הכלה אם תפר את התורה וכלפי ישראל שעליו לשלם ממיטב נכסיו אם לא יעסוק בתורה. 65. לאתפרעא: להיפרע או לפרוע. שפר ארג נכסין: מן הנכסים הנחמדים והוא תרגום אונקלוס של ׳נחמד למראה׳ (בר׳ ב,ט). . איש…בה: נמשך לשניים: להיפרע ממי שלא יהגה בה ־ ואיש לא יהגה בה מחץ ראש … כלומר ייענש על ידי ה׳. 66. מחץ…רבה: על פי תה׳ קי,ו.

 

מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה

 

וְקַבְּלוּ תַרְוְיהוֹן תְּנָאִים נָאִים הַכֹּל בִּכְתָב נֶאֶסְפוּ אָסֹף

כָּל אֶחָד מֵהֶם כַּאֲשֶׁר יִכְסֹף

תְּנַאי בֵּית דִּין מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף

 

70 מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לוֹ וְעָלָיו כָּל תַּכְשִׁיטֶיהָ

בַּלַּיְלָה שִׁירֹה עִמָּהּ וּבַיוֹם חוּט שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּךְ עָלֶיהָ

תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ

 

התחייבות בתנאים

עד כאן תוארו סעיפי הכתובה כמוסבים על החתן ה׳ ועל ישראל הכלה. החלק הבא של התנאים פותח בתנאים החיוביים המסתברים גם על חופה נוספת של ישראל והתורה, ואילו התנאים השליליים מסתברים רק על החופה השנייה שבין ישראל והתורה. 67. וקבלו…נאים: שני הצדדים החתן והכלה מקבלים עליהם את תנאי הכתובה כפי שמפורטים בהמשך. תנאים נאים: צימוד נפחת. הכל…אסף: מנוסחים בכתב. 68. כל…יכסף: תנאים לטובת שני הצדדים. 69. תנאי בית דין: תנאים המחויבים בהם על פי בית דין. מראש ועד סוף: על פי קה׳ ג,יא.

 

התנאים החיוביים

תנאי א – תכשיטיה כנגד מעשי ידיה

  1. 70. מעשה…תכשיטיה: נוסח זה מקביל לתקנת חז"ל ׳ועוד תיקנו חז״ל ׳שיהיו מעשי ידי האשה (לבעל) כנגד מזונותיה׳(בבלי כתובות נח ע׳׳ב). כאן: לימוד התורה של ישראל הוא לשם ה׳, ובתמורה הוא נותן לה את כל תכשיטיה. 71. בלילה…עליה: על פי בבלי חגיגה יב ע׳׳ב ׳כל העוסק בתורה בלילה הקב״ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנא׳(תה׳ מב,ט) יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירו עמי׳. לפי זה, העיסוק בתורה כנגד מעשי ידיה וחוט של חסד כנגד תכשיטיה. 72. תנו…מעשיה: על פי משלי לא,לא. זה אפשר להסבירו גם על חופת ישראל עם תורתו ושיעור הבית הוא כך: מעשי ידיה לו – התורה תיתן הגנה ופרנסה ללומד כשכר על שקידתו בה, והוא בתמורה עליו לספק לה כל תכשיטיה להיות בקי בה.

 

וְהַיְרֻשָּה כְּמִנְהַג דָּת וָדִין עַל לוּחַ חֲרוּתָה

מִטּוֹבָה הַצְּפוּנָה לַצַּדִּיקִים עַיִן לֹא רָאֲתָה

75 עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ

 

וְהַדִּירָה תּוֹרָה בְּקֶרֶן זָוִית מְעוֹנָהּ

כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל יִטֹּל סַחֲרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ

וּמִמִּדְבַּר מַתָּנָה

 

תנאי ב – הירושה

  1. 73. והירשה כמנהג דת ודין: מנוסח כתובת הנישואין שהבעל יורש את אשתו. כאן הירושה במובן הרעיוני ולא ההלכתי בגלל הקשר המושג ירושה למיתה, ומכאן שהחתן ה׳ הוא כאן המוריש ולא היורש והנמשל לירושה הוא השכר הצפון ללומד בעוה׳׳ב. על לוח חרותה: עדה׳׳כ שמות לב,טז. רמז לתורה ולשכרה המובטחים ללומד. 74. מטובה…ראתה: השכר על לימוד על פי תה׳ לא,כ ויש׳ סד,ג. 75. עלה… אותה: על פי במ׳ יג,ל. שם מוסב על ארץ ישראל. גם בית זה אפשר להסבירו גם על חופת ישראל עם תורתו, ומכאן שהנמשל לירושה היא גם התורה בבחינת ׳תורה צוה לנו משה מורשה א׳׳ת מורשה אלא ירושה, ירושה היא לישראל לעולם׳ (שמ׳׳ר לג,ז).

 

תנאי ג – הדירה

  1. 76. והדירה…מעונה: זהו הנמשל לנוסח בכתובת הנישואין המתאר את מקום הדירה, שבה יגורו החתן והכלה כמו הנוסח הבא ׳והדירה פה בעיה״ק ירושלים ת׳׳ו. גם בית זה מוסב על שתי חופות אפשריות: א. חופת ה׳ וישראל והנמשל לדירה שנתן ה׳ לישראל היא התורה, הסבר המתקבל מן המשפט השמני הראשון והדירה – תורה, לפי שהתורה נקראת בית במקורות כמו ׳חכמות בנתה ביתה (משלי ט,א) זו תורה (ויק״ר יא,ג) או ׳ובנית ביתך (משלי כד,כז) זו גמרא׳(בבלי סוטא מד ע׳׳א). ב. חופת ישראל והתורה, והנמשל לדירה שנותן ישראל לתורה היא קרן זווית, הסבר המתקבל גם מן המשפט ׳תורה בקרן זוית מעונה׳ ביטוי לצניעות הלימוד כמו המדרש ׳כל מי שאומר דברי תורה ברבים צריך שיהא צנוע ככלה׳ (שהש׳׳ר היא). 77. כל…יטל: על פי בבלי קידושין סו ע׳׳א ׳תורה מונחת בקרן זוית וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול׳. סחרה ואתננה: על פי יש׳ כג,יח. כאן האוצר הרוחני שיש בתורה. 78. וממדבר מתנה: על פי במי כא,יח שנדרש על התורה שניתנה לישראל במדבר וגם על הלומד הזוכה לתורה ’אם עושה עצמו כמדבר שהוא הפקר לכול׳ (בבלי נדרים נה ע׳׳א).

 

וְשֶׁלֹּא יִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עָלֶיהָ מִיַּלְדֵי נָכְרִים הַנְּלוֹזוֹת

80 כִּי אִם בַּת שַׁעֲשׁוּעִים בַּלֵּב וּבֶחָזוּת

לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת

 

וְשֶׁלֹּא יְנִיחֶנָּה מִתּוֹךְ כַּעַס וְהִתְרַשְּׁלוּת

וְלֹא יֹאכַל עִמָּהּ לֶחֶם עַצְלוּת

נֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת

 

התנאים השליליים

תנאי א – שלא ישא אשה אחרת עליה

  1. 79. ושלא״.הנלוזות: דו משמעי המוסב על ה׳ שלא יחליף את ישראל באומה אחרת ועל ישראל שלא יקח תורה אחרת. מילדי נכרים: על פי יש׳ ב,ו יכי נטשת עמך בית יעקב… ובילדי נכרים ישפיקו׳. לפסוק זה שני הסברים בהתאם למפרשים החלוקים בשאלה כלפי מי מוסב הפסוק האם על ה׳ שנטש את עמו או על ישראל שנטש את דרכו. על פי פירוש אחד (רד׳׳ק, מצודות ורש״י) הפסוק מוסב על ה׳ ומתאים כאן לחופת ה׳ וישראל, ועל פי זה נדרש ה׳ לא להחליף את ישראל באומה אחרת (בבלי גטין נז ע׳׳ב), ועל פי פירוש שני (רוב המפרשים) מוסב הפסוק על ישראל העוזבים את התורה והולכים בדרכי העמים ומתאים לחופת ישראל עם התורה. הביטוי ׳ילדי נכרים׳ נתפרש בכמה מובנים: משל לנימוסי העמים (יב״ע), ספרי כישופים וניחושים (רד׳׳ק), מחשבות ועצות פילוסופיות (מצודות), חכמות חיצוניות (ראב׳׳ע). הנלוזות: העקומות. 80. כי…ובחזות: לדבוק בתורה בלב ובחזה ־מז גם לתפילין. 81. לזאת…זאת: על פי בר׳ ב,כג. כאן ישראל או התורה.

 

תנאי ב – ושלא יניחנה מתוך כעם והתרשלות

  1. 82. ושלא…והתרשלות: תנאי זה מסתבר יותר כמוסב על ישראל החתן שלא יזניח את התורה הכלה. 83. ולא…עצלות: עדה׳׳כ משלי לא,כז. כאן משל ללימוד התורה בעצלות ובפינוק. 84. נ'הג…בםכלות: ולא יהא נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות ביחד עדה׳׳ב קהי ב,ג המסתבר בכמה מובנים על פי המפרשים: א. אין ללמוד תורה ובו בזמן לדבוק בהבלי העולם (יב׳׳ע, ספורנו וראב׳׳ע). ב. אין ללמוד תורה בשיתוף ־במות חיצוניות (תעלומות חכמה). ג. אין ללמוד רק מה שמתקבל על הדעת ־להזניח מצוות חסרות טעם כמו מצוות שעטנ׳׳ז(רש׳׳י).

 

85 וְשֶׁלֹּא יְמַשְׁכֵּן כְּלִי חֶמְדָּה וְלֹא יִמְכֹּר

אַךְ לְהַרְבּוֹת סְפָרִים תָּמִיד יִזְכֹּר

אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר

 

וְשֶׁלֹּא יֵצֵא לְמָקוֹם רָחוֹק אוֹ בַּיָּם יָשִׂים נְתִיבוֹ

כִּי אִם סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח נֶגֶד לִבּוֹ

90-וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ

 

תנאי ג – לא למכור או למשכן את חפציה

גם תנאי זה מוסב כלפי התנהגות ישראל החתן עם כלתו התורה, ובו שיקע הפייטן כמה הלכות הקשורות בספר תורה ובלימוד תורה. 85. ושלא…ימכר: אסור לאדם למכור ספר תורה אפילו אין לו מה לאכול (רמב׳׳ם הלכות ס׳׳ת י,ב; טור ושו׳׳ע יו׳׳ד הלכות ס׳׳ת סימן ע״ר סעיף א). כלי חמדה: כינוי לתורה על פי פרקי אבות ביד. 86. אך..יזכר: על פי קה׳ יב,יג ׳ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה׳, שעל פי יב׳׳ע מובנו – יש לכתוב ספר תורה ולעמול בתורה. 87. אמת…תמכר: על פי משלי כג,כג שנדרש על לימוד תורה מאחרים אפילו בשכר והוראת התורה לאחרים בחינם ׳ומנין שאם לא מצא בחינם שילמד בשכר תלמוד לומר אמת קנה, ומנין שלא יאמר כשם שלמדתיה בשכר כך אלמדנה בשכר תלמוד לומר ואל תמכר׳ (בבלי בכורות כט ע׳׳ט). מובן נוסף לפסוק הוא מצוות כתיבת ספר תורה או רכישתו: אמת קנה – מקביל למצוות כתיבת ספר תורה, ואל תמכור – איסור מכירתו(רמב׳׳ם, טור ושו׳׳ע שם).

 

תנאי ד – ושלא יצא למקום רחוק…

89-88. ושלא…נתיבו: מתנאי כתובת הנישואין המחייבים את הבעל לא להרחיק נדוד מאשתו כמו הנוסח ׳ושלא ירד לים הגדול ולא ילך למדינה רחוקה׳. גם תנאי זה מוסב התנהגות ישראל כלפי תורתו מבחינה ערכית ומבחינה הלכתית. מבחינה ערכית מנוסח כאן אחד מקנייני התורה על פי המדרש לרב׳ יז,יד-כ ׳כי המצוה הזאת… לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא… ולא מעבר לים היא… כי קרוב אליך הדבר מאד׳. שנדרש כך ׳לא בשמים היא ־ לא תמצא בגסי רוח, ולא מעבר לים היא – לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים׳(בבלי עירובין נה ע׳׳א). מבחינה הלכתית תנאי זה הוא המשך כללי התנהגות כלפי כבוד ספר תורה יהיה הולך ממקום למקום וספר תורה עמו לא יניחנו בשק ויניחנו על גבי חמור וירכב עליו אלא מניחו בחיק כנגד לבו והוא רוכב׳ (טור ושו׳׳ע שם סעיף ג). 90. והיתה …בו: על פי רב׳ יז,יט.

 

וְכָל הַתְּנָאִים הַלָּלוּ שְׁרִירִים וְקַיָּמִים

כִּצְבָא הַשָּׁמַיִם בַּשַּׁחַק נִרְשָׁמִים

לַעֲדֵי עַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים

 

וְנִשְׁבַּע הֶחָתָן לְקַיֵּם כָּל דָּבָר לַהֲמוֹנוֹ 

וּלְהַנְחִיל יֵ"שׁ לְאוֹהֲבָיו וּלְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ

נִשְׁבָּע אֲדֹנָי בִּימִינוֹ

 

וְקָנָה הֶחָתָן קִנְיָנִים חֲמִשָּׁה

וּמֵהֶם תּוֹרָה וּתְעוּדָה וּסְגֻלָּה מְאֹרָשָׂה

וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה

 

מתן תוקף ערכי והלכתי לתנאי הכתובה

  1. 91. וכל…וקימים: לכל התנאים הללו תוקף מוחלט ומחייב ערכי והלכתי. 92. כצבא…נרשמים: ככוכבים בשמים הקיימים לעד. 93. לעדי…עולמים: תנאים נצחיים.

 

שבועת החתן

  1. 94. ונשבע החתן לקים: מנוסח שבועת החתן בכתובה לקיים את כל התחייבויותיו כלפי כלתו הכתובות בשטר. להמונו: לעמו. והנמשל הוא שבועתו של ה׳ כלפי ישראל ׳נשבע הקב׳׳ה לעמו שלא יחליפם ולא ישנם ולא ימירם בעם אחר ולא יכלה אותם׳ (בבלי גטין נז ע׳׳ב). 95. ולהנחיל…רצונו: על פי משנה עוקצין ג,ב יעתיר הקב׳׳ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות שנא׳(משלי ח,כא) להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא׳. 96. נשבע אדני בימינו: על פי יש׳ סב,ח בהקשר להשגחת ה׳ על ישראל׳.

 

מעשה הקניין

  1. 97. וקנה…חמשה: על פי משנה אבות פרק ו,י ׳חמשה קנינים קנה הקב׳׳ה בעולמו: תורה קנין אחד, שמים וארץ… ישראל… בית המקדש׳. 98. תורה ותעודה: עדה׳׳ב יש׳ ח,כ. וסגלה: כינוי לישראל (שמות יט,ה). מארשה: כינוי לישראל עדה"כ הושע ב,כא-כב ׳וארשתיך…לעולם׳. 99. והוציא…הראשה: היא אבן היסוד לבניין בית המקדש (מפרשים) על פי זב׳ ד,ז. גם זה מוטיב של נחמה.

 

100 יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמְחוּ וְיֹאכְלוּ אֶת פִּרְיָם

בַּתְּעוּדָה אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם

וְהַכֹּל שָׁרִיר וּבָרִיר וְקַיָּם

 

וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל בְּמֶרֶץ

וְאָמַר לְהָקִים גְּדָרֶיהָ מֵאַיִן פּוֹרֵץ פֶּרֶץ

105-וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ

 

יִשְׂמַח חָתָן עִם כַּלָּה לְקָחָהּ לוֹ לְגוֹרָלוֹ

וְיִשְׂמַח לֵב כַּלָּה בְּבַעַל נְעוּרֶיהָ וְתֹאמַר לְמֵהַלָּלוּ

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ

 

והכל שריר ובריר וקים

100-יראו צדיקים וישמחו: על פי איוב כט,יט. ויאכלו את פרים: על פי יש׳ סה,כא.101-בתעודה: בתורה על פי יש׳ ח,כ. ארכה..ים: היא התורה המקיפה על פי משלי יא,ט. 102. והכל…וקים: הכול חזק ותקיף, מנוסח סוף הכתובה.

 

העדים החותמים על הכתובה

  1. 103. ויקם…בישראל: ה׳ נתן את התורה וליווה אותה בתוקף על פי תה׳ עח,ה. 104. ואמר…פרץ: לחזק את קיום התורה והכתובה על ידי העדים עדה׳׳ב תה׳ פ,יג ויש­נת,יב. 105. ואעידה…הארץ: שיבוץ מורכב על פי דב׳ לא,כח ויש׳ ח,ב.

 

שמחת החתן עם כלתו(108-107)

  1. 106. ישמח חתן עם כלה: מסיים בשמחת החתן והכלה על פי דב׳ כד,ה ׳כי יקח איש אשה חדשה… ושמח את אשתו אשר לקח׳. לגורלו: לחלקו. 107. למהללו: לשבחו. 108. אשרי…לו: על פי תה׳ קמד,טו.
  2.  

נוסח הכתובה חלק 2 סוף-יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ- מאיר נזרי.

עמוד 380

  הרב רפאל משה אלבאז (הרמ"א)כתובות ותנאים לחג השבועות-ד"ר מאיר נזרי

 

  הרב רפאל משה אלבאז (הרמ"א) – תולדות חייו ויצירתו

 (צפרו, תקפ"ג/1823-תרנ"ו/1896)

 

ייחוסו והשכלתו התורנית: הרב רפאל משה אלבאז (להלן: הרמ"א) נקשר בשלשלת מעוטרת של יוחסין המוליכה עד לדור שביעי של רבני קשטיליא. סבו ר' יהודה, אביו ר' שמואל ודודו ר' עמרם – שלושתם היו תלמידי חכמים, מנהיגים רוחניים, מחברי ספרים ומשוררים. הרמ"א נולד בשנת תקפ"ג/1823 בעיר צפרו הסמוכה לעיר פאס סמיכות גיאוגרפית ותורנית. בהיותו בגיל 20 נפטר עליו אביו המתואר על ידו כ'אב בחכמה ומרביץ תורה ברבים'. רישומו של מאורע זה השפיע עליו קשות אבל התאושש ממנו מהר תודות לחסות, שפרשו עליו שני גדולי הדור: ר' עמרם אלבאז דודו ור' עמור אביטבול.

הרמ"א היה חכם פורה ואיש אשכולות, וידיו רב לו בעל ענפי התורה: בתלמוד ובהלכה, בספרות המוסר, בספרות הדרוש והמדרש, בפרשנות, בהיסטוריה, בשירה ובמליצה ובמדעים המכונסים בספרו באר שבע: על שם שבע החכמות: דקדוק, מתמטיקה, אסטרונומיה ואסטרולוגיה, טבע, מוסיקה וקבלה.  היטיב להגדירו הרב משה טולידנו בספרו 'נר המערב' במעט המכיל את המרובה: 'רב תלמודי, חכם מדעי ומשורר מצוין'.

מעורבותו בקהילה: נוסף למעמדו כדיין כריש מתא וכריש מתיבתא היה הרמ"א גם דרשן, מוהל, חזן ושליח ציבור מחונן, והיה לו בית כנסת משלו הקרוי 'אצלא דרבי'. עסק בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, והיה פשרן וסלחן. כדי לחבב את השירה על כל שכבות העם כתב גם שירי מוסר ותוכחה בערבית יהודית ובלחנים עממיים. היה מעורב בקהילה והשתתף באירועי המשפחות בעת שמחה כמו בעת צרה. הרמ"א הפך למנהיג נערץ ואהוב בקרב כל שכבות הקהילה, שנתאחדה סביבו בזכות מידותיו 'והאיש משה עניו מאוד'.   

מעורבותו למען יהדות מרוקו בכלל: הרמ"א היה מעורב בענייני הקהילה. דוגמה לכך הוא הדו"ח, ששלח הרמ"א בתקופתו להנהלת כי"ח בפריס על מצב קהילתו, ובו נתונים כלכליים וסטטיסטיים של הקהילה.[2]  הרמ"א העריך את פעילותם של נציגי כי"ח במרוקו ואף חיבר שיר לכבודם ולכבוד בית ספר כי"ח בפאס ב-1885 הנכלל בקובץ שיריו.  

קשריו עם המוסלמים תושבי המקום: הרמ"א היה מעורב היטב עם הבריות וידע לקשור קשרים גם עם הערבים תושבי המקום, לדבר בשפתם ולשיר בלחניהם. דמותו זכתה להערכה בקרבם, והם כיבדוהו, העריצוהו, והיה מקובל עליהם כמלאך.            ביטוי נוסף למעורבותו עם המוסלמים הם חילופי שירה ונגינה ונוסחי תפילה, שהיה מנהל עם האימאם, כשהיה עולה למגדל בית תפילתם.  

הרמ"א ידע היטב את שירי המלחון, ורוב פיוטיו נשענים עליהם לא רק מבחינה מוסיקלית ופרוסודית, אלא אף במוטיבים, בנושאים ובתכנים.

פטירתו: הרמ"א מסר את נשמתו לבוראו ביום שישי ערש"ק כ"ב תמוז תרנ"ו/1896, ומחשבי חשבונות מצאו כי 'רפאל משה' גימטרייה תרנ"ו. הרמ"א זכה להספדים גדולים על ידי חכמי פאס, ויום פטירתו הפך ליום הילולה בקרב אנשי קהילתו ובבתי הכנסת הקרויים על שמו בערים שונות בארץ: באשדוד, בלוד ובבאר שבע. ואגדות מעניינות נארגו סביב דמותו. 

פרטי הפיוט  

כתובת: כתובה ליום ב' של חג השבועות אנכי תכנתי עמודיה ושם רמזתי עשרת הדברות גם סוגרים מנוסח הכתובה להמתיק המליצה ובבית האחרון רמזתי ר"ת (=ראשי תבות) שמי: רפאל משה בס"ד.

התבנית: סטרופית מתחלפת. בשיר עשרים ושבע מחרוזות משולשות טורים בחרוז המתחלף בכל מחרוזת. כל הבתים נחתמים בפסוק מקראי הנחרז עם  שני הטורים שלפניו.                

החריזה: אאא / בבב / …

החתימה: רפאל משה בס"ד  (חתימה אופקית טור 79).

מקורות

דפוסים: שיר חדש, ירושלים תרצ"ה, נז/א [=נוסח היסוד]; כנ"ל, הוצאת ר"ש בן הרוש, עמ' צא; כנ"ל, ירושלים תשמ"ו, עמ' מא; אזהרות להרב שמואל אלבאז, בהוצאת הרב דוד עובדיה, ירושלים-תשמ"א, עמ' 34; מאיר נזרי (מהדיר), שירת הרמ"א – הרב רפאל משה אלבאז – מאדריכלי השירה העברית במרוקו, המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם, האוניברסיטה העברית בירושלים, ירושלים תשע"ג, עמ' 382.

מבנה הפיוט 

החופה והקידושין בין הקב"ה לישראל (16-1).  

עשרת הדיברות (39-13).

קבלת התורה כתנאי לקידושין (42-40).

נוסח הכתובה (72-43).  סיומי גאולה (81-73).

סקירת הפיוט: הפיוט פותח בתיאור מעמד החופה בין ה' וישראל, שבו הדוד מקדש את רעייתו בשני לוחות הברית בתוך חופת חתנים שהתקין לכבוד המעמד וגם נותן מתנות לכלה סבלונות ומוהר, כאשר ברקע לחופה נשמעים 'קֹלות וברקים וענן כבד על ההר'. אחרי החופה מתחילה שמחת החתונה  'הביאני המלך חדריו נרְוה דֹדים'. זה חלקו הראשון החגיגי והציורי של הפיוט. חלקו השני מונה את י' הדיברות ששתי הראשונות משתלבות בחלק החגיגי של הפיוט. חלקו השלישי הוא נוסח שטר הכתובה על סעיפיו, שתחילתו מאמר הקידושין 'כלה נעימה אם תקח אמרי ותואיל /…/ הרי את מקֻדשת לי כדת משה וישראל'. בהמשך בכל בית מופיע סעיף אחד של הכתובה ונמשלו בצדו. הנה כמה מהם:

המוהר או עיקר כתובה: 'וְיָהֵיבְנָא לִיכִי מֹהַר בְּתוּלַיְכִי כַּלָּה נְעִימָה = אֶרֶץ שִׁבְעָה עֲמָמִין'.  

תוספת כתובה: ש"י עולמות 'וּצְבִי אִיהוּ וְאוֹסִיף לָהּ…תּוֹסֶפֶת עַל עִקַּר כְּתֻבָּה = לָרֶשֶׁת יֵ"שׁ עוֹלָמוֹת אֶרֶץ רַבָּה אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה'.

התחייבות במזונות:  'וּמְזוֹנַיְכִי = לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ' (פירותיה של ארץ ישראל).

כסות ותכשיטין: 'וּכְסוּתַיְכִי וְסִּפּוּקַיְכִי' = 'מִכַּסְפָּהּ וּזְהָבָהּ לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ' (מחצבי הארץ).

התחייבות במצות עונה = השכנת השכינה בישראל 'וּמֵיעָל לְוַתַיְכִי בְבֵיתֵךְ… וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ'.

הסכמת הכלה לנישואין'וּצְבִיאַת כַּלְּתָא דָא… וְקִבְּלָה עָלֶיהָ… לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה'.

הנדוניה: חומרות שישראל מקבלים על עצמם 'וְדָא נְדוּנְיָא דְהַנְעָלַת לֵיהּ  = סְיָגִים וּגְדָרִים וְחֻמְרוֹת …וֶאֱסָרָהּ אשר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ'.

סעיף הסה"כ: 'נִמְצָא סַךְ כְּתֻבָּה דָא כֻלָּהּ עִקָּר וְתוֹסֶפֶת וּמַתָּנָה וּנְדוּנְיָא = תּוֹרָה שְׁלֵמָה… וּפְרָטֶיהָ…'.ּ

שבועת החתן: 'וְנִשְׁבַּע הֶחָתָן בְּזִיו שְׁכִינָתוֹ / שֶׁלֹּא יוֹצִיאֶּנָּה… מֵהִסְתּוֹפֵף בְּצֵל קוֹרָתוֹ…

אחריות לפירעון הכתובה: 'וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ הֶחָתָן אַחְרָיוּת קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם'.

סוף הכתובה: 'וְהַכֹּל שָׁרִיר וּבָרִיר וְקַיָּם'.

הפיוט נחתם בבקשה על הגאולה

בקשה על הגאולה והוצאת ספר תורה: 'השב שוֹפְטַי כְּבָרִאשׁוֹנָה ֹ…אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ'.

 

דיון משווה: השפעת נג'ארה על הרמ"א ניכרת בארבעה צדדים: א. הסוגה, ב. המבנה הכפול של הפיוט הכולל ציור של חופה בשש המחרוזות הראשונות, וחלק ייחודי לנוסח שטר הכתובה. ג. נושא הגאולה ונחמה המוקדשות לו ארבע המחרוזות האחרונות בפיוט הרמ"א. ד. חוליית הקישור החותמת את הפיוט והמקשרת אותו לפסוקים החגיגיים הנאמרים בהובלת ספר התורה מן ההיכל אל הבמה 'אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ'.

מבחינת היקף שטר הכתובה וסעיפיו לוקה חלק זה בחסר בכתובתו של הרמ"א. בולטים בהיעדרם שני הסעיפים הראשונים המהווים סממנים חשובים של הכתובה: תאריך החופה ומקום החופה, וכן פרטים על החתן והכלה. גם החלק של התנאים בולט בהיעדרו, ומבין שבעת התנאים המופיעים בכתובת נג'ארה, רק תנאי אחד מופיע בכתובת הרמ"א, כנ"ל לגבי בטחונות הכתובה: שבועה, קניין ועדים – רק סעיף השבועה מופיע בכתובת הרמ"א. זאת ועוד, כתובתו של הרמ"א צמודה היא רק לחופה אחת שבין ה' וישראל שלא כחופה הכפולה בכתובתו של נג'ארה.

חידושו העיקרי של הרמ"א הוא בשילובן של י' הדברות בכתובתו שיש בהם גם מסר רעיוני: י' הדיברות הם היוצקים את התוכן של הנישואין, וקיום ישראל את התורה הוא התנאי לקיום הברית בין ה' ואומתו, רעיון המסתבר בכתובתו של נג'ארה בעצם הצבה של חופה כפולה.  

נוסח הכתובה

 

                        דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ לְקַדֵּשׁ אֵשֶׁת נְעוּרִים

                        בִּשְׁנֵי לוּחוֹת הָעֵדוּת זַכִּים וּבָרִים

                        וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים

 

                        צִוָּה שׁוֹשְׁבִּין צִיר נֶאֱמָן כִּי בוֹ בָחַר

5                      לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר

                        מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר

 

                        צוּרִי תִקֵּן חֻפַּת חֲתָנִים בְּזִיו וָזֹהַר

                        וְאָתָא מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ לִשְׁלֹחַ סִבְלוֹנוֹת וּמֹהַר

                        קֹלוֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר

 

10                    יְיָ מִסִּינַי בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים

                        קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים

                        וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים

 

                        הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נִרְוֶה דֹדִים

                        דִּבֵּר וַיִּקְרָא אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹשִׁיב יְחִידִים

15                    אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים

 

                        בֹּאִי לִמְסִבִּי וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה

                        לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים דְּמוּת שִׁמְשִׁי חַמָּה וּלְבָנָה

                        לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה

 

                        וְנֹקֵב שֵׁם יְיָ יָנוּעוּ אֵבָרָיו וְיִזְדַּעְזְעוּ חוּשָׁיו

20                    יִזָּכֵר וְיִפָּקֵד לְהָרַע לוֹ עַל כָּל מַעֲשָׂיו

                        כִּי לֹא יְנַקֶּה יְיָ אֶת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא

 

זָכוֹר וְשָׁמוֹר לַשַּׁבָּת אֶת כְּבוֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ

כַּאֲשֶׁר חֲכָמִים הִגִּידוּ גֹדֶל מַהֲלָלוֹ

שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ

 

25                    אֲשֶׁר סָבְלוּ טָרְחֲךָ וּמַשָּׁאֲךָ בִּימֵי עֲלוּמֶיךָ

הָשֵׁב גְּמוּלָם לָהֶם לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ

 

הִשָּׁמֵר פֶּן וְאַל תְּהִי בְשׁוֹפְכֵי דָם

כִּי אֲנִי יְיָ אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם

30                    שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם

 

לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ

כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל תּוֹעֵבָה הוּא

אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ

 

                        לֹא יִהְיֶה לוֹ עֵר וְעֹנֶה מֵשִׁיב וְשׁוֹאֵל

35                    אוֹתוֹ אַצְמִית בְּכֹחַ וָאֵל

ּ                        גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל

 

לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שֶׁקֶר לְעַוֵּל נְכֹחָה

וְלֹא תַחְמֹד אֲשֶׁר לְרֵעֲךָ מַשְׂאֵת וַאֲרֻחָה

שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה

 

 40                   כַּלָּה נְעִימָה אִם תִּקַּח אֲמָרַי וְתוֹאִיל

לְדַקְדֵּק בִּפְרָטֵיהֶם כַּמְפֹרָשׁ עַל יַד יְקוּתִיאֵל

הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי כְּדָת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל

 

וְיָהֵיבְנָא לִיכִי מֹהַר בְּתוּלַיְכִי כַּלָּה נְעִימָה

אֶרֶץ שִׁבְעָה עֲמָמִין לְהַשְׁמִידָם עַד חָרְמָה

45                    לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה

 

וּמְזוֹנַיְכִי לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ

וּכְסוּתַיְכִי וְסִּפּוּקַיְכִי מִכַּסְפָּהּ וּזְהָבָהּ

לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ

 

וּמֵיעָל לְוַתַיְכִי בְבֵיתֵךְ וּבְחוֹמוֹתַיִךְ

50                    אָלִין בֵּין שָׁדַיִךְ

                        יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתַיִךְ

 

וּצְבִיאַת כַּלְּתָא דָא בְפַחַד וּבְמוֹרָא

וְקִבְּלָה עָלֶיהָ לִהְיוֹת זְהִירָה

לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה

 

55                    וּצְבִי אִיהוּ וְאוֹסִיף לָהּ מִדִּילֵיהּ תּוֹסֶפֶת עַל עִקַּר כְּתֻבָּה

לָרֶשֶׁת יֵ"שׁ עוֹלָמוֹת אֶרֶץ רַבָּה

אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה

 

וְדָא נְדוּנְיָא דְהַנְעָלַת לֵיהּ עִם נַפְשָׁהּ

סְיָגִים וּגְדָרִים וְחֻמְרוֹת וְטַהֲרָה וּקְדֻשָּׁה

 60                      וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ

 

נִמְצָא סַךְ כְּתֻבָּה דָא כֻלָּהּ עִקָּר וְתוֹסֶפֶת וּמַתָּנָה וּנְדוּנְיָא

תּוֹרָה שְׁלֵמָה דִּקְדוּקֶיהָ וּפְרָטֶיהָ סֹלֶת נְקִיָּה             

וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְזֶה פִרְיָהּ

 

וְנִשְׁבַּע הֶחָתָן בְּזִיו שְׁכִינָתוֹ

65                    שֶׁלֹּא יוֹצִיאֶנָּה בְּשׁוּם זְמַן מֵהִסְתּוֹפֵף בְּצֵל קוֹרָתוֹ

                        כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ

 

וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ הֶחָתָן אַחְרָיוּת קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם

לְהָשִׁיב לָהֶם גְּמוּל כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם

כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָבֹא אֲלֵיהֶם

 

70                    וּתְנַאי זֶה מֻחְזָק וּמְקֻיָּם

                        לִשְׁמֹעַ צַעֲקַת עַמּוֹ בְּכָל עֵת וְלִרְאוֹת עָנְיָם

                        וְהַכֹּל שָׁרִיר וּבָרִיר וְקַיָּם

 

הָשֵׁב שׁוֹפְטַי כְּבָרִאשׁוֹנָה סְגַנִּים וּפַחוֹת

יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ עַל מֵי מְנוּחוֹת

75                    יִרְבּוּ שְׂמָחוֹת בְּיִשְׁרָאֵל וְנָסוּ יְגוֹנוֹת וַאֲנָחוֹת

 

הֲשָׁמַע עַם קוֹל אֱלֹהִים לִפְנֵי חֵילוֹ

הֵן הֶרְאָנוּ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וְאֶת קוֹלוֹ

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ

 

                        רַחֲשִׁי פָתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי אָרְכוּ נְדוֹדָיו

80                    מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הַנּוֹרָא יַשְׁגִּיחַ כְּרֹב חֲסָדָיו

                        גַּדְּלוֹ לַיְיָ אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּיו

[1] על תולדות חייו של הרמ"א ראה דוד עובדיה, קהילת צפרו, ד, תולדות הרבנים בקהילת צפרו, ירושלים תשמ"ה, עמ' סו-עה; משה עמאר, ר' רפאל משה אלבאז זיע"א האיש, משפחתו ויצירתו, אור המערב תשרי חשון תשמ"ט, שנה א' חוברת ב', עמ' נה-סג; מאיר נזרי, שירת הרמ"א – הרב רפאל משה אלבאז – מאדריכלי השירה העברית במרוקו, המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשע"ג, עמ' 10-3.

[2] ראה קהלת צפרו א, תעודה 135.

כתובות ותנאים לחג השבועות.מאירנזרי-מאת ר' חביב טולידנו

     כתובה בין ישראל לתורה

 

בְּסִמָּנָא טָבָא

 

מאת ר' חביב טולידנו

 

המופיעה בספרו החדש של דר' מאיר נזרי

כתובות ותנאים לחג השבועות

מוסד הרב קוק, ירושלים תשפ"א

 

ר' חביב טולידנו – תולדות חייו ויצירתו

(מכּנאס, נפטר בתע"ו/1715)

 

זיהוי מחבר הכתובה: ידועה הכתובה ליום שני של שבועות לרב חביב טולידנו, המתחילה במילים 'בסימנא טבא ובמזלא יאיא 'בששי בשבת' המוסבה על כתובת ישראל החתן והתורה הכלה, והיא כנראה השנייה שנכתבה כחיקוי לזאת של ר' ישראל נג'ארה 'ירד דודי לגנו' המתמקדת ביחסי ה' החתן וישראל הכלה. כתובה זו מופיעה בתפוצה רבה במחזורים בסמיכות לזו של נג'ארה. אלא שאין ברור לגמרי מיהו החכם חביב טולידנו, מחר הכתובה. בספר מלכי רבנן נסקרים ארבעה חכמים בשם זה:

הראשון – חביב טולידנו הקרוי חביב החסיד ב"ר חיים ב"ר דניאל שבא משאלוניקי לפאס. חי במאה ה-16 והיה מורה צדק במכּנאס וגם נגיד ומקורב למלכות; השני – חביב טולידנו ב"ר חיים,  מורה צדק במכּנאס שנפטר בלא בנים בתע"ו/1715, שהה תקופת מה בעיר סאלי הסמוכה לרבאט וחתום בפסקי דין עם אחיו ר' משה טולידנו, מוהריב"ע (מורנו ר' יהודה בן עטאר); השלישי – חביב טולידנו ב"ר אליעזר, יליד תק"ס/1799 מחכמי מכּנאס, מחבר 'פה ישרים' פירוש להגדה של פסח (ליוורנו תקצ"ח/1838), ו'תרומת הקודש' – תשובות למבקרי המסורת תרכ"א/1861, והרביעי: חביב טולידנו ב"ר יוסף מחכמי מכּנאס שנפטר בתקע"ט/1818. מי אפוא מבין כל החביבים האלה הוא המחבר של הכתובה? ההשערה הנפוצה ביותר היא שמדובר ברב חביב טולידנו השני מסאלי. השערה זו נשענת על כמה נתונים: א. במחזורים שבהם מופיעה הכתובה כתוב במפורש שהוא מסאלי. ב. על פי מלכי רבנן מי ששהה בסאלי הוא חביב טולידנו השני. ג. כך מסתבר גם על פי נר מצוה לר' יוסף משאש ירושלים תשכ"ט, עמ' קצה: 'זמנו סוף המאה החמישית שמעלנו'. ד. השערה זו מתחזקת גם ממאמרו של  גרשום כהן במאמרו 'זיהויו של מחבר הכתובה האנונימית לחג השבועות, סיני ע"ה, עמ' 39. 

 

פרטי הפיוט

כתובת:  כתובה ליום שני של שבועות שנמצאה בכ"י הרב הגדול נר המערבי כמוהר"ר חביב טולידאנו זצוק"ל זלה"ה מעיר סאלי יע"א (מועדי ה' ליוורנו למהדורותיו).  

נוסח אחר: כתובה של החתן הנקרא ישראל האומר לה לזו הכלה התורה הקדושה הוי לי לאנתו יפה כלבנה. מושר בלסבון שבפורטוגל עוד מימי אנוסי ספרד (בכמה הוצאות).   

התבנית:  הפיוט בנוי מעשרים ותשע מחרוזות משולשות טורים בחריזה המתחלפת בכל סטרופה. 

החריזה: אאא / בבב / …

חתימה: ליתא.

מקורות: רנה וישועה ח"ב, ליוורנו תרי"ז 1877, קנו/ב (מהדורה ראשונה) ובכל הוצאותיו; ספר מועדי ה' ליוורנו תרי"ז ובכל הוצאותיו כמו ליוורנו תרצ"ט כולל מחזורים שנדפסו בישראל תשי"ז-תשי"ח במהדורה של ימינו, הוצאת ספרים מעוז מאיר שנדפס בישראל, עמ' 363; בתוך: 'התנאים והכתובה בין הקב"ה וכנסת ישראל  מהרב המקובל ר' ישראל נג'ארה' ז"ל בני ברק תשל"ו, עמ' 22; פרדס חג השבועות, מכון הפאר, ירושלים תשמ"א, עמ' קעד; קובץ לשבועות, בני ברק תשל"ג, עמ' לג.

אוצר השירה: ב-1086.

 

מבנה הפיוט

פתיחה חגיגית קצרה (2-1).   תאריך החופה ומקומה (8-3).

פרטי החתן והכלה ומאמר הקידושין (17-12).

ההתחייבויות הבסיסיות של החתן לכלתו (20-18).

הסעיפים הכספיים: עיקר ותוספת, נדוניה וסה"כ (44-21).

אחריות לפירעון שטר הכתובה (47-45).   תנאים חיוביים ותנאים שליליים (74-51).

בטחונות לכתובה: קניין, שבועה ועדים (83-75). חתימה חגיגית (89-84).

 

דיון משווה: כתובה זו עשויה כמעט במתכונתה ובלשונה של כתובת נג'ארה על כלל סעיפיה בשני הבדלים גדולים ובשינויים אחדים. ההבדל הראשון קשור בזהות החתן והכלה, בעוד שהחתן והכלה הרשמיים בכתובת נג'ארה הם ה' וישראל (אלא שמתחלפים בחלק של התנאים), הרי החתן והכלה בכתובת טולידנו הם ישראל והתורה. ההבדל השני הוא שפיוטו של נג'ארה כולל ציור חופה שאחריה הכתובה, ואילו חביב טולידנו מתמקד רק בכתובה.

להלן הסעיפים הזהים בנוסחם ובמשמעם: א. התאריך (5-1). ב. תוספת כתובה (33-30). ג. החלק הראשון של סעיף הנדוניה (35-33). ד. סעיף הסה"כ (44-42). ה. הירושה (68-66). ו. נוסח החולייה שלפני התנאים (טורים 50-48). ז. נוסח המחרוזת הנותנת תוקף לתנאים (74-72). ח. נוסח שני התנאים השליליים השלישי והרביעי (65-60). החלק הראשון של נוסח העדים (80-78). ט. החתימה החגיגית של הפיוט בשתי מחרוזות האחרונות של הפיוט (89-84).

להלן ההבדלים במשמע של כמה סעיפים בכתובת טולידנו:

א. מקום החופה ברור יותר 'הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא' (8). ב. הנמשל למוהר ,עיקר כתובה, הוא 'אֹזֶן שׁוֹמַעַת עַיִן רוֹאָה' (22), ולא 'תורת חכם' נוסח נג'ארה. ג. תוספת לנדוניה והרחבתה רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה (41-36) המשמשים מוקדם ומאוחר נוסח נג'ארה. ד. סעיף העדים 'וְאָעִידָה לִי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֶת הַשָּׁמַיִם והָאָרֶץ' נוסח נג'ארה נשמר גם בנוסח טולידנו, אבל הוא מורחב וכולל גם עדי בשר ודם משה ואהרן המייצגים את הכוהנים והלוויים. ה. נוסח התנאי השלילי הראשון נוסח נג'ארה הדו משמעי על אומה אחרת וגם חכמה אחרת 'וְשֶׁלֹּא יִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עָלֶיהָ מִיַּלְדֵי נָכְרִים הַנְּלוֹזוֹת' (80) הוא חד משמעי בכתובת טולידנו כלפי ישראל והתורה 'וְשֶׁלֹא יִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ מֵחָכְמוֹת חִצוֹנִיּוֹת' (54). כללו של דבר הפיוט נוסח טולידנו מאמץ את הנוסח של נג'ארה תוך כמה שינויים להתאימו לכתובה בין ישראל והתורה. זהו פיוט המהווה דגם מובהק של השפעה בנוסח ובמשמע של כתובת נג'ארה. זאת ועוד, כתובתו של חביב טולידנו החד משמעית גם תורמת להבנה של כמה סעיפים בכתובת נג'ארה כמו בחלק של התנאים ובמיוחד השליליים.

 

נוסח הכתובה

 

בְּסִמָּנָא טָבָא יָאיָא / וּבְמַזָּלָא מַעַלְיָא

            וּשְׁעַת רָצוֹן / בְּרָכָה וְהַצְלָחָה

 

בַּשִּׁשִׁי בְּשַׁבָּת אַגִּיד אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתַב הַנִּשְׁתְּוָן

לְהַנְחִיל אוֹהֲבָיו תּוֹרָה נִתְכַּוָּן

5               בְּשִׁשָּׁה יָמִים לְחֹדֶשׁ סִיוָן                                                     

 

לְמִנְיָן שֶׁאָנוּ מוֹנִים פֹּה בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה

בָּאָרֶץ הַלֵּזוּ יָפָה וַהֲדוּרָה

הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא

 

אֵיך הֶחָתָן שַׂר שָׂרִים וּנְגִיד נְגִידִים הַנִּקְרָא יִשְׂרָאֵל בְּשֵׁם

10             מְאֹד נַעֲלָה עַל כָּל הַגּוֹיִים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם

לְחָיָיו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם

 

אָמַר לָהּ לַיְקָרָה וּנְעִימָה

הַבַּת רַבַּת הַמַּעֲלוֹת תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה

אַחַת הִיא יוֹנָתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ

 

 15            הֱיִי לִי לְאִינְתּוּ יָפָה כַלְבָנָה

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲדִינָה

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶאֱמוּנָה

 

וַאֲנָא בְמֵימְרָא וּבְסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא

אֶפְלַח וְאוֹקֵיר יָתִיכִי כָּל יוֹמַיָּא

20             עַד עוֹלָם וְעַד עָלְמֵי עָלְמַיָא

 

וְיָהֵיבְנָא לִיכִי מֹהַר בְּתוּלַיְכִי כִּבְתוּלָה נָאָה

אֹזֶן שׁוֹמַעַת עַיִן רוֹאָה

יַעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה

 

וּצְבִיאַת כַּלְּתָא דָא תּוֹרָה קְדוֹשָׁה

25             וַהֲוָת לִי לְאִינְתּוּ עַל לוּחַ לִבִּי חֲרוּשָׁה

וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ

 

וּצְבִי חֲתָנָא דְנָא יִשְׂרָאֵל הַנִּזְכָּר

וְהוֹסִיף לָה מִדִּילֵיהּ תּוֹסֶפֶת עַל עִקָּר

מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר

 

                 30      וְעוֹד רָצָה וְהוֹסִיף לָהּ כְּתֻבָּתָהּ

מַה שֶׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ בְּאוֹרַיְתָא

סִפְרָא וְסִפְרֵי וְאַגַּדְתָּא וְתוֹסֵפְתָּא

 

וְדָא נְדוּנְיָא דְהַנְעָלַת לֵהּ כַּלְּתָא דָא לְמוֹפֵת וּלְאוֹת

מִבֵּית אָבִיהָ אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת

35             לֵב לָדַעַת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ וְעֵינַיִם לִרְאוֹת

 

     וְעוֹד הִכְנִיסָה לוֹ מָעוֹת בָּעַיִן לֶאֱכֹל פֵּרוֹתֵיהֶם

רַמַּ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה עִם דִּקְדוּקֵיהֶם

אֲשֶׂר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָהֶם

 

וְעוֹד הֵבִיאָה לוֹ כֵלִים עִם שִׁמּוּשֵׁי עַרְסָא וְתַכְשִׁיטֵיהֶם

40             שַׁסַּ"הּ מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה וְעָנְשֵׁיהֶם

וּמִשְׁפָּטִים בַּל יִחְיוּ בָהֶם        

 

נִמְצָא סַךְ הַכֹּל כְּתֻבָּה וּנְדוּנְיָא וְחֵקֶר כְּבוֹדָם

וְתוֹסָפוֹת וּמְאֻחָר וּמֻקְדָּם

אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמֹר כִּי זֶה כָל הָאָדָם

 

45             וְכָךְ אָמַר לָנָא חֲתָנָא דְנָא בְּרוּחַ נְדִיבָה

קִבַּלְתִּי עָלַי וְעַל יַרְתַאי בַּתְרַאי אַחְרָיוֹת חֹמֶר כְּתֻבָּה

דְאִם אוֹבִיר וְלָא אַעֲבִיד אֲשַׁלֵּם בְּמֵיטָבָא

 

הַתְּנָאִים שֶׁהוּתְנוּ בֵינֵיהֶם

שְׁרִירִים וְקַיָּמִים עִם כָּל חִזּוּקֵיהֶם

50             עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְבַר שְׁנֵיהֶם

 

מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לוֹ טָמוּן בְּמַצְפֻּנָיו

עַד יוֹם עֲלוֹתוֹ לִמְכוֹנָיו

הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו

 

וְשֶׁלֹא יִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ מֵחָכְמוֹת חִצוֹנִיּוֹת

55             רַק בָּה יִקְרָא בְרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת

כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִצְרִיּוֹת הָעִבְרִיּוֹת

 

וְשֶׁלֹּא יֵצֵא לַדֶּרֶךְ וְיַנִּיחֶנָּה

אֶלָּא אִם כֵּן עִמּוֹ יוֹלִיכֶנָּה

פֶּן יָמוֹת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָה

 

60             וְשֶׁלֹא יַנִּיחֶנָּה מִתּוֹךְ כַּעַס וְהִתְרַשְּׁלוּת

וְלֹא יֹאכַל עִמָּהּ לֶחֶם עַצְלוּת

נוֹהֵג בְּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת

 

וְשֶׁלֹּא יְמַשְׁכֵּן כְּלִי חֶמְדָּה וְלֹא יִמְכֹּר

אַך לְהַרְבּוֹת סְפָרִים תָּמִיד יִזְכֹּר

65             אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר

 

וְהַיְרֻשָּׁה כְּמִנְהַג דָּת וָדִין עַל לוּחַ לִבּוֹ חֲרוּתָה

מִטּוּבָהּ הַצָּפוּן לַצַדִּיקִים עַיִן לֹא רָאֲתָה

עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׂנוּ אוֹתָהּ

 

וְהַדִּירָה בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

70             כִּי יִבָּנֶה וְיִכּוֹנֵן הַבַּיִת וְהָאֲרִיאֵל

מֵהָאָדוֹן יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

 

וְכָל הַתְּנָאִים הָאֵלֶּה שְׁרִירִים וְקַיָּמִים

כִּצְבָא הַשָּׁמַיִם בִּשְׁמֵי מְרוֹמִים

לַעֲדֵי עַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים

 

75             וְנִשְׁבַּע הֶחָתָן הַנִּזְכָּר

לְקַיֵּם כָּל דָּבָר לִהְיוֹת זָרִיז וְנִשְׂכָּר

דְּבַר יְיָ הָיָה יָקָר

 

וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל בְּמֶרֶץ

וְאָמַר לְהָקִים גְּדֵרֶיהָ מֵאֵין פּוֹרֵץ פֶּרֶץ

80        וְאָעִידָה לִי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ

 

וְעַל הֶחָתוּם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּים נוֹשְׂאֵי הָאָרוֹן

אֲשֶׁר מִכְּבוֹדָם כָּל לֵב אֱנוֹשׁ יָרֹן

הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן

 

יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמְחוּ וְיֹאכְלוּ אֶת פִּרְיָם

85             בִּתְעוּדָה אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם

וְהַכֹּל שָׁרִיר וּבָרִיר וְקַיָּם

 

יִשְׂמַח לֵב חָתָן בַּכַּלָּה לְקָחָהּ לוֹ לְגוֹרָלוֹ

וְתִשְׂמַח כַּלָּה עִם בַּעַל נְעוּרֶיהָ וְתֹאמַר בְּמַהֲלָלוֹ

אַשְׂרֵי הָעָם שֶׂכָּכָה לּוֹ

 

שירת הרמ"א-הרב רפאל משה אלבאז-מאדריכלי השירה העברית במרוקו-מאיר ניזרי.

הרמ״א – תולדותיו וחיבוריו

תולדותיו

הרב רפאל משה אלבאז (להלן: הרמ״א) נקשר בשלשלת מעוטרת של יוחסין המוליכה עד לרבני קשטיליא. סבו ר׳ יהודה, אביו ר׳ שמואל ודודו ר׳ עמרם – שלושתם היו תלמידי חכמים, מנהיגים רוחניים, מחברי ספרים ומשוררים. הרמ״א נולד בשנת תקפ״ג/1823 בעיר צפרו הסמוכה לעיר פאס סמיכות גאוגרפית ותורנית. בהיותו בגיל עשרים נפטר עליו אביו המתואר על ידו כ׳אב בחכמה ומרביץ תורה ברבים׳. רישומו של מאורע זה השפיע עליו קשות, כפי שהוא כותב בהקדמתו לספרו ׳הלכה למשה׳: ״כי בהיותי עוד עול ימים נגעה בי יד ה׳ ותזנח משלום נפשי, כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי, ועליונים מבקשים את רבי אבא מארי זלה״ה, והייתי כגבר אין איל, זלעפה אחזתני ותושיה נדחה ממני״. ממאורע זה התאושש מהר תודות לחסות, שפרשו עליו שני גדולי הדור: ר׳ עמרם אלבאז דודו ור׳ עמור אביטבול. הלימוד והשהייה בישיבת דודו, שהייתה לו פרדס תורני, העשירוהו בחוויה מכוננת, שאותה מתאר בזכרונות נעימים: ״מלך רחמן גבר עלי חסדו… והושיבני בשבת תחכמוני בישיבת מר דודי זלה׳׳ה לשקוד על דלתות התורה תורת ה׳ תמימה מאירת עיניים מקור מים חיים, לא זזתי מחבבה ימים אף לילות ולתור בש״ס ובפוסקים הנחמדים מזהב ומפז רב מתוקים״.

בהמשך מתאר הוא בשמחה את הזכות, שנפלה בחלקו לשמש את שני גדולי הדור ולהתבשם מתורתם. אכן בגיל כ״ח הוסמך על ידיהם להוראה, ומעתה הוא מורשה לדון בין איש ובין רעהו. את כל הדיונים שנוהלו בבית הדין ואת השאלות, שנשאל על ידי אחרים, העלה בספרו המרכזי שו״ת ׳הלכה למשה׳.

תולדות חייו וחיבוריו של הרמ״א המתוארים להלן הם על פי מקורות שונים, שנכתבו על ידי חוקרים ומלומדים. העיקריים הם: ר׳ יוסף בן נאיים, מלכי רבנן, ירושלים תרצ״א, דף קז(להלן: בן נאיים); ר׳ דוד עובדיה, קהילת צפרו, כרך רביעי(להלן: קה״צ, ד), תולדות הרבנים בקהילת צפרו, ירושלים תשמ״ה, עמ׳ סו־עה; ר׳ משה עמאר, ירי רפאל משה אלבאז זיע״א – האיש, משפחתו ויצירתו׳, אור המערב תשרי חשון תשמ״ט, שנה א, חוברת ב, עט׳ נה-סג (להלן: עמאר).

הרמ״א היה חכם פורה ואיש אשכולות, וידיו רב לו בכל ענפי התורה: בתלמוד ובהלכה, בספרות המוסר, בספרות הדרוש והמדרש, בפרשנות, בהיסטוריה, בשירה ובמליצה ובמדעים המכונסים בספרו באר שבע על שם שבע החכמות: דקדוק, מתמטיקה, אסטרונומיה, ואסטרולוגיה, טבע, מוסיקה וקבלה. היטיב להגדיר אותו הרב משה טולידנו בספרו ׳נר המערב׳ במעט המכיל את המרובה: ׳רב תלמודי חכם מדעי ומשורר מצוין׳.

סבו ר׳ יהודה (תק׳׳ל-תר״ז) זכה לתורה ולגדולה ותמך בנזקקי הקהילה. נתמנה לדיין על ידי רבני פאס: ר׳ שאול סירירו ור׳ רפאל אבן צור, והיו לו קשרים הדוקים אישיים ותורניים עם חכמי פאס. במשך הזמן הפך לבר סמכא תורני בקהילתו ולמעמד של משיב לשאלות הלכתיות, שהגיעו אליו מפאס וממכנאס. פסקיו ההלכתיים נדפסו בספר בנו ׳חיי עמרם׳ (מכנאס תש׳׳ט), וחידושיו התורניים ויצירתו הפיוטית נדפסו בספר ׳שבות יהודה׳(ירושלים תש״ם).

דודו ר׳ עמרם ב׳׳ר יהודה (תקנ׳׳ט-תרי׳׳ז) המשיך בדרך אביו והיה עילוי בתורה. נסמך לדיין לפני הגיעו לגיל עשרים, וגם אליו הריצו שאלות מערי הסביבה. חבריו בהלכה היו ר׳ וידאל הצרפתי, ר׳ יהודה ברדוגו, ר׳ ידידיה מונסוניגו, ר׳ אבנר הצרפתי, ר׳ אברהם עמאר, ר׳ מתיתיה סירירו, ר׳ שלמה אבן צור ור׳ שאול אבן דנאן. את כל כוחו הקדיש להנחלת התורה לתלמידים, ורוב הרבנים אחריו היו תלמידיו. דברי תורתו מופיעים בספרו ׳חיי עמרם׳ (מכנאס תש״ט). חיבורו ׳בנין נערים׳ (הערות על הרא״ם) נדפס ב׳שבות יהודה׳, ושיריו נכללים ב׳קול זמרה׳ הנספח ל׳שבות יהודה׳.

אביו ר׳ שמואל (תק״ן־תר״ד), בנו בכורו של ר׳ יהודה אלבאז, המשיך בדרך אביו והיה איש תורה, משורר ומליץ נשגב. חיבוריו שעדיין בכתב יד הם שיטה תלמודית על כמה מסכתות, קובץ דרשות, פירוש להגדה של פסח, חיבור על חכמת העיבור בשם ׳חדשי השנה׳ ונוסח איגרות מחורזות בשם ׳עט דודים׳. חיבורים שראו אור הם ׳אזהרות לחג השבועות׳ (ירושלים תשמ״א) ו׳נועם שיח׳, קובץ פיוטים, שנכתבה עליו עבודת דוקטוראט על ידי דר׳ שלום אלדר.

פח. אוחילה לאל יחיש ישועה

כתובת:  פיוט על אורך הגלות וכל מה שרמזו חז״ל על עקבות משיחא כולא מטא (הכל הגיע) ועל מה יש לנו להישען על אבינו שבשמים יעשה למען שמו.

סימן: אני רפאל משה.

לנועם: ׳לקלב באת סאלי ולכאטר פארה׳.

התבנית: סטרופית קבע חטיבתית נוסח הקצידה מסוג המלחון.

בשיר עשרים בתים הנחלקים לארבע חטיבות (או לארבע מחרוזות בתים). בין חטיבה לחטיבה מופיע פזמון טורי. חטיבה א׳ כוללת שלושה בתים (כעין מחרוזת בתי פתיחה) מרובעי צלעות תואמי חריזה, ושאר חטיבות כוללות שישה בתים כל אחת: שלושה בתים ראשונים דו טוריים ושלושה בתים אחריהם מרובעי צלעות מלבד החטיבה האחרונה החותמת בטור אחד. כל הבתים הדו טוריים מתחרזים בחריזה פנימית אנכית מברחת בחרוז ראוי המשתנה לחרוז עובר במחצית הבתים מרובעי הצלעות, שאר החריזות הפנימיות התואמות ביניהן בכל חטיבה משתנות מחטיבה לחטיבה. כל הבתים בכל החטיבות מתחרזים בחריזת קבע חיצונית מברחת.

החריזה: חטיבת פתיחה: אבאג(בתים א-ג).

חטיבה ב: דה (מחרוזת ביניים א) + וזוג(בתים ד-ס.

חטיבה ג: חט (מחרוזת ביניים ב) + יכיג(בתים ז-ט).

חטיבה ד: למ (מחרוזת ביניים ג) + נאנג(בתים י-יג).

המשקל: 9/10/9/10 (עשר הברות בטור הראשון, תשע – בשני, עשר – בשלישי ותשע – ברביעי).

מקורות

כתבי-יד: כ״י בית הספרים הלאומי ירושלים 5384, דף טז ע״ב; כ״י כנ״ל 5091, דף טו ע״א; כ״י בן צבי 2196, עט׳ 6 : כ״י סיגסיניטי 320 MIC, דף כ ע״א; כ״י ניו יורק בימ״ל 8096 36 ^,MIC ; כ״י כנ״ל 3182 MIC, דף צט ע״א; כ״י צפרו תרפ״ט, דף ט ע״ב.

דפוסים: שיר חדש, ירושלים תרצ״ה, דף ג ע״א [נוסח היסוד]; כנ״ל, ירושלים תשמ״ו, עמ׳ ו; כנ״ל, הוצאת ר״ש בן הרוש, עמ׳ טז; כנ״ל, לוד תשנ״ה, עמ' ה; שיר ידידות, מראקים תרפ״א, דף קצ״א ע״ב; כנ״ל, ירושלים תשנ״א, עמ׳ שפה;

כנ״ל, י-ם תש״מ, עט׳ 379 ; אעירה שחר ב, באר שבע, תשמ״ג, עט׳ תעא; הטיבו נגן, פאס תרפ״ט, עמ׳ 139 ; ישיר ישראל, פאס תרפ״ט, עט׳ 129 ; תהלות ישראל, פאס תרצ״ו, עט׳ 165.

נזכר:     אוצר השירה / מילואים, א—445.

 

א

אוֹחִילָהּ לָאֵל יָחִישׁ יְשׁוּעָה /  יַעֲשֶׂה לְמַעַן בְּרִיתוֹ

 אָרַךְ הַגָּלוּת וּבְרָעוֹת שִׁבְעָה / נַפְשִׁי לַעַג הַשַּׁאֲנַנִּים

 

נָקָם יָשִׁיב לְכָל עֹשֵׂי רִשְׁעָה / פִּי שְׁנַיִם יֹאבְדוּ יִכָּרְתוּ

תִּרְדֹף  וְתַשִּׂיגֵם חֶרֶב רָעָה / לַטֶּבַח נְתוּנִים נְתוּנִים

 

5 יְעוֹדֵד עֵדָה נָפְלָה וְשָׁקְעָה / חֶלְקוֹ וְחֶבֶל נַחֲלָתוֹ

חֶרֶב אוֹיֵב עַד צַוַּאר הֵגִּיעָה / לִטְרֹף טֶרֶף חִצָּיו שְׁנוּנִים

 

ב

יִרְעַם בְּקוֹלוֹ / כִּי עָלָה כַעְסוֹ

אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ / נִלְאֵיתִי נְשֹׂא

כָּל קִצִּין כָּלו / חוֹטֵא מֶה עָנְשׁוֹ

10 רְאֵה עָנְיִי כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ / בָּא מוֹעֵד עִקְּבוֹת מְשִׁיחָא

אָבְדוּ וְסָפוּ אַנְשֵׁי אֱמוּנָה / גָּמַר חָסִיד פַּסּוּ אֱמוּנִים

 

פְּרוּטָה כָּלְתָה אִם תְּבַקֵּשְׁנָה / חָכְמַת סוֹפְרִים וּנְבוֹנִים סָרְחָה

אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ פָּנָה / אוֹהֵב שֹׁחַד רֹדֵף שַלְמֹנִים

 

אֹיְבֵי אִישׁ בְּבֵיתוֹ לְרֹאשׁ פִּנָּה / אוֹכְלֵי לַחְמוֹ כָּרוֹ לוֹ שׁוּחָה

15 לֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה / לָחֲמוּ וּמֵימָיו נֶאֱמָנִים

 

בריתו עם האבות. אוחילה לאל: על פי מיכה ז,ז. יחיש ישועה: עדה״כ יש׳ ס,ב ׳אני ה׳ בעתה אחישנה׳. 2. ארך…השאננים: סבלתי צרות ולעג הגויים בגלות הארוכה. שבעה…השאננים: על פי תה׳ קכג,ד. 3. נקם ישיב: ה׳, על פי רב׳ לב,מח. לכל עשי רשעה: על פי מלא׳ ג,יט. פי שנים יכרתו: על פי זב׳ יג,ח. שם: מוסב על ישראל הנותרים בארץ, כאן – על הגויים. 4. תרדֹף…רעה: כמו ׳תרדוף בארץ ותשמידם׳(איכה ג,סו1. לטבח נתונים: יהיו נתונים להרג, על פי יש׳ לד,ב ׳החרמים נתנים לטבח׳. 5. יעודד: יחזק וירומם, על פי תה׳ קמז,ו. יעודד עדה: לשון נופל על לשון. נפלה ושקעה: בגלות. חלקו וחבל נחלתו: על פי דב׳ לב,ט ׳כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו׳. 6. עד צואר הגיעה: עדה״כ יש׳ ח,ח. לטרף…שנונים: חצי האויב מחודדים כדי לטרוף טרף, על פי יש׳ ה,כח-כט ׳אשר חציו שנונים…וינהם ויאחז טרף׳. 7. ירעם בקולו: מוסב על האויב המרעיש בקולו כרעם, על פי איוב לז,ה. 8. את על סבלו: עול משא הגלות שהוא מטיל עליי, על פי יש׳ ט,ג. נלאיתי נשא: עייפתי לשאת את סבל הגלות, על פי יש׳ א,יד. 9. כל קצין כלו: כל קצי הגאולה שחישבו חז״ל תמו ומשיח עדיין לא בא, על פי בבלי סנה׳ צז ע״ב. חוטא מה ענשו: הגוי המענה ישראל בגלות במה ייענש ומתי? מקור הביטוי על פי פסדר״ב כד ויל״ש תה׳ רמז תשב. 10. ראה עניי: גלותי ומצוקתי וחלצני, על פי תה׳ קיט,קנג. כי עת…מועד: על פי תה׳ קב\ד. בא מועד: נמשך לפניו ולאחריו. עקבות משיחא: סימני ימות המשיח, על פי בבלי סוטה מט, ע״ב ׳בעקבות משיחא חוצפא יסגא׳.11 . ספו: תמו. גמר… אמונים:פסקו חסידים ואנשי אמונה. אבדו…אמונים: על פי בבלי שם מח ע״א ׳משחרב בית המקדש…פסקו אנשי אמנה מישראל שנא׳(תה׳ יב,ב) ׳הושיעה ה׳ כי גמר חסיד פסו אמונים מבני אדם׳. 11. פרוטה…תבקשנה: גם זה אחד מן הסימנים של עקבות משיחא, על פי בבלי סנה׳ צז ע״א ׳אין בן דוד בא…עד שתכלה פרוטה מן הכיס׳. חכמת…סרחה: גם החכמה נשחתה וגם זה סימן נוסף של עקבות משיחא, על פי סוטה וסנה׳ שם ׳דור שבן דוד בא בו…חכמת סופרים תסרח׳. 13. איש…פנה: כל אחד פונה לבצוע בצע, על פי יש׳ נו,יא ׳כלם לדרכם פנו איש לבצעו מקצהו׳. מקצהו: הכול ללא יוצא מן הכלל כמו ׳כל העם מקצה׳(בר׳ יט,ד). אֹהב…שלמֹנים: על פי יש׳ א,כג. שלמינים: תשלומים. 14. איבי איש בביתו: אויביו של אדם הם אנשי ביתו, על פי מיכה ז,ו וסוטה שם. לראש פנה: הם השולטים, ולא אב הבית, על פי תה׳ קיח,כב. אוכלי…שוחה: אנשי ביתו שמים לו מכשול מתוך כפיות טובה וחוצפה. אוכל לחמו: עדה״כ תה׳ מא,י ׳אוכל לחמי הגדיל עלי עקב׳. כרו לו שוחה: עדה״ב יר׳ יח,כב ׳כי כרו שוחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי׳. 15-לא נודע…קרבנה: על פי בר׳ מא,כא. כאן: ביטוי של כפיות טובה. לא נודעה טובתו על ידי אנשי ביתו, למרות שניזונים מלחמו וממימיו. לחמו וממימיו נאמנים: קבועים, על פי יש׳ לג,טז.

 

ג

בֶּן סוֹרֵר מוֹרֶה / סוֹבֵא וְזוֹלֵל

אַפּוֹ יֶחֱרֶה / אָבִיו יְקַלֵּל

אָב וָאֵם יַמְרֶה / כְּבוֹדָם חִלֵּל

 

לֹא יֵבֹשׁוּ יְלָדִים וּנְעָרִים / אֶת פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ

20 בַּת בְּאִמָּהּ קָמָה יָדָהּ תָּרִים / כַּלָּה בְּחָמוֹת תָּעֵז פָּנִים

 

מוֹכִיחַ אָדָם בְּרֹב דְּבָרִים / לֹא .יֶחְדַּל פִּשְׁעוֹ וַעֲוֹנוֹ

שָׂנְאוּ בַּשַּׁעַר מַגִּיד מֵישָׁרִים / חָכָם חֲרָשִׁים וּנְשׂוּא פָּנִים

 

שְׂפַת אֱמֶת וְצֶדֶק נֶעֱדָרִים / יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשׁוֹנוֹ

וְיִרְאֵי חֵטְא שָׁתוּ מֵי הַמָּרִים / מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים

 

ד

25 יֹקֶר יַאֲמִיר / מָצוֹק וּמָצוֹר

חָזָק מִשָּׁמִיר / וּמֵחַלָּמִישׁ צוּר

שִׁיר וְקוֹל זֶמֶר / עָזוּב וְעָצוּר

 

16-בן סורר מורה: סר מן הדרך הישרה, מורד וממרה פי הוריו, על פי דב׳ כא,כ ורש״י שם. סובא וזולל: סובא יין וזולל בשר, על פי דב׳ שם. 17 – אפו יחרה: כועס.19. לא יבשו ילדים: אין להם בושת פנים, על פי סוטה שם:׳בן מנוול אב הבן אינו מתבייש באביו׳. ונערים…ילבינו: מביישים זקנים ומזלזלים בכבודם, על פי סוטה וסנה׳ שם ׳נערים פני זקנים ילבינו׳. 20. בת…פנים: על פי מיכה שם, ו ועל פי סוטה שם ׳בת קמה באמה(להכותה) כלה בחמותה׳. 21. מוכיח אדם: המטיף מוסר לאחר. ברב…פשעו: המוכיח סובל את חרפת הלץ הבז לו, עדה״ב משלי י,יט ׳ברב דברים לא יחדל פשע׳ ובמובן ׳יסר לץ לוקח לו קלון׳(שם ט,ז). 22. שנאו…מישרים: הלצים שונאים בגלוי את מוכיחם, על פי עמום ה,י ׳שנאו בשער מוכיח׳. מגיד מישרים: אומר דברי יושר, על פי יש׳ מה,יט. חכם…פנים: על פי יש׳ ג,ג. חכם חרשים: חכם גדול שבשעה שפותח פיו בדברי תורה הכל נעשין כחרשין(בבלי חגיגה יד ע״א). ונשוא פנים: איש נכבד שהבריות נושאים לו פנים. 23. שפת…נעדרים: חסרים עדה״ב יש׳ נט,יד ׳ותהי האמת נעדרת׳ ועל פי סוטה וסנה׳ שם. יכחידנה תחת לשונו: מסתיר אותה, על פי איוב כ,יב. 24. ויראי…המרים: נמאסו וסבלו חרפתם, על פי סנה׳ שם ׳ויראי חטא ימאסו׳. מי המרים: על פי במ׳ ה,יח. מסיר שפה לנאמנים: מחמת שהמוכיחים והנואמים אינם מקובלים עוד בחברה ואין דבריהם נשמעים, כביכול ניטל מהם גם כשרון השפה ואמנות הדיבור, על פי איוב יב,כ. 25. יֹקר יאמיר: יוקר המחיה עולה, על פי סוטה שם. מצוק ומצור: שורר מצב של רעב ומצוקה, על פי דב׳ כח,נג ורש״י שם. 26. חזק משמיר: מסלע ומוסב על יוקר ומצוק ומצור, על פי יח׳ ג,ט. ומחלמיש צור: סלע חזק, על פי דב׳ לב,יג ׳וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור׳. שם מדובר על רב שפע, כאן – על מיעוט שפע. 27. שיר…ועצור: על פי דב׳ לב,לו. כאן: מצב של קיפאון בשירה והשווה לעיל טור 24 ׳מסיר שפה לנאמנים׳ וסוטה וסנה׳ שם ׳וחכמת סופרים תסרח׳.

 

הָעָם בָּחַרְתָּ לְךָ לְנַחֲלָה / הֵן הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה

דְּלָא כְּמַאן אָזְלָא מִדַּלְדְּלָא / וַיהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים

 

30 לְשִׁמְךָ עֲשֵׂה נוֹרָא עֲלִילָה / קַבֵּץ נִדָּחָה וְצֹלֵעָה

תַּעֲלֶה לָךְ רִפְאוּת תְּעָלָה / וְעָצְמָה תַּרְבֶּה לְאֵין אוֹנִים

 

תִּשְׁלַח מְבַשֵּׂר מְאֹד נַעֲלָה / יוֹרֶה דֵּעָה יָבִין שְׁמוּעָה

רַחֵם תִּזְכֹּר לְעַם לְךָ סְגֻלָּה / אִם כַּעֲבָדִים אִם כְּבָנִים

 

אֲזַי שִׁמְךָ יִגְדַּל בַּעֲגָלָא / תִּנָּשֵׂא מַלְכוּתָא דִּרְקִיעָא

35 יֶחְסֶה בְּצֵל כְּנָפֶיךָ סֶלָה / גּוֹי גַּם צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים

 

  1. 28. העם… לנחלה: עדה״ב תה׳ לג, יב. הן… דמעה: על פי תה׳ פ, ו הבאת עליהם ייסורין, שגם בשעת אכילה מורידים דמעות. 29. דלא כמאן: שלא כמו, על פי הצירוף התלמודי ׳כמאן דלא׳ בסדר תחבירי הפוך, ראה לדוגמה בבלי ערובין יא ע״ב ׳כמאן? דלא כחנניה׳! (=כמו היא משנה זו? שלא כחנניה). כאן: אין בגויים מי שידמה במצבו למצב ישראל בגלות. כמאן אזלא: גם זה מונח תלמודי הקשור לראשון ופירושו לשיטת מי הולכת הסוגיה וכמו מי היא תואמת, ראה לדוגמה בבלי ברכות נ ע״ב ׳כמאן אזלא הא דאמר שמואל׳..? אזלא מדלדלא: ׳הולכים ודלים ומתנוולים׳(רש״י על פי סוטה שם): ׳משחרב בית המקדש שרו חכימייא למהוי כספרייא וספרייא חכימייא וחכימייא כעמא דארעא ועמא דארעא אזלא ומדלדלא׳. ויהי העם כמתאֹננים: קובלים ומתרעמים על מצבם, על פי במ׳ יא,יא. 30. לשמך עשה: למען שמך עשה אם לא למעננו, על פי יה׳ כ,ט. ׳ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגויים אשר המה בתוכם׳. נורא עלילה: כינוי לה׳ העושה מעשים המטילים מורא, על פי תה׳ סו,ה. נדחה וצֹלעה: הגולים המרוחקים והמתקשים בהליכתם, על פי מיכה ד,ו. 31. תעלה…תעלה: תרפא אותה עדה״ב יר׳ ל,יז ׳כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך׳. ועצמה…אונים: תתן כיח לחלשים עדה״ב יש׳ מ,כט. 32. תשלח…מבשר: שיבשר את הגאולה. כאן: מוסב על המשיח. מאד נעלה: המבשר או יתכן שזו פנייה לה׳, על פי תה׳ מז,י. יורה…שמועה: המשיח הגואל, על פי יש׳ כה,ט. אחד מייעודיו של המשיח הוא להורות ולהפיץ תורה ומשפט. 33. רחם תזכֹר: ברחמים תזכור, על פי חבקוק ג,ב ׳ברגז רחם תזכר׳ והמצודות: ׳שאף בזמן הרוגז והגלות תזכור לרחם עליהם׳. אם…כבנים: זכור לרחם עלינו מצד היותנו עבדיך או בניך מנוסח ׳היום הרת עולם׳ למוסף ראש השנה. 34. אזי: בעת הגאולה. שמך…דרקיעא: עם גאולת ישראל תבוא גם גאולת השכינה – הלשון דומה ללשון הקדיש. 35. חסה…סלה: יסתר ויתלונן תחת כנפיהם, על פי תה׳ סא,ה ׳אחסה בסתר כנפיך סלה׳. גוי…אמונים: הוא עם ישראל השומר אמונים לתורה (יב״ע), על פי יש׳ כו,ב.

שירת הרמ"א-הרב רפאל משה אלבאז-מאדריכלי השירה העברית במרוקו-מאיר ניזרי

 

עמוד 520

שירת הרמ"א-הרב רפאל משה אלבאז-מאדריכלי השירה העברית במרוקו-מאיר ניזרי- כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל בְּשׂוֹרָה

מט. כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל בְּשׂוֹרָה

כתובת:  פיוט מיחל ומצפה יום בשורה ובו ידובר שבחי מלכנו משיחנו שיגלה בבי״א(=במהרה בימינו אמן) ויצא חוטר מגזע ישי וחלותי היא לקיים הבטחתו בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל כיר״א ( יהי רצון אמן) ושייך לקדיש יום שביעי של פסח. סימן: רפאל משה.

לנועם: ׳דכיל חשבך יא וולד אטיר׳(מסרקי) [מקור: כ״י עברי, מכון בן צבי 1356,עט׳ 14].

התבנית: מעין אזורית. השיר בן שבע מחרוזות המלוות ברפרין תלת טור המשתנה במחרוזת האחרונה בטור חילופי חיתומי. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף ושלושה טורי אזור.

הטור השני של האזור מתחרז עם טורי הענף. המחרוזת הראשונה משמשת גם כמחרוזת פתיחה וכוללת בתוכה גם רפרין הבנוי משני טורי אזור ומטור נוסף.

החריזה: אאאב(מחרוזת פתיחה) אבד(רפרין). ההה.בהב / ווובוב… (שאר מחרוזות). כככ. בכב (מחרוזת אחרונה). כבד (רפרין חיתומי).

המשקל: 10/6/10-9/10/10 (עשר-עשר-תשע הברות בטורי הענף לפי סדרם, עשר-שש-עשר בטורי-האזור.

תשתית: הפיוט נשען בתבניתו על שיר הלחן בשינוי משקל.

מקורות

כתבי-יד: כ״י בית הספרים הלאומי ירושלים 5384, דף לא ע״ב; כ״י כנ״ל 5091, דף כט ע״ב; כ״י בן צבי 2196, עט׳ 86 ; כ״י סינסיניטי 320 MIC, דף לב ע״ב; כ״י ניו-יורק במי״ל 3182, דף צו ע״א; כ״י צפרו תרפ״ט, דף לג ע״ב.

דפוסים: שיר חדש, ירושלים תרצ״ה, דף לא ע״ב [נוסח היסוד]; כנ״ל, ירושלים תשמ״ו, עמ׳ כד; כנ״ל, הוצאת ר״ש בן הרוש, עמ׳ נו; כנ״ל, לוד תשנ״ה, עט׳ נב; הטיבו נגן, פאס תרפ״ט, עט׳ 165 ; ישיר ישראל, פאס תרפ״ט, עט׳ 6, תהלות ישראל,

פאס תרצ״ו, עט׳ 33, ישמח ישראל, מכנאס תרצ״ו, עט׳ 11.

נזכר:     אוצר השירה, כ-412.

 

כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל בְּשׂוֹרָה / בּוֹא יוֹם יְיָ גָּדוֹל וְנוֹרָא / כְּתִקְוַת עִוֵּר יְצַפֶּה אוֹרָה

שׁוּבָהּ עַד מָתַי כָּל קָצִין כָּלוּ / אֱמֹר דַּי לְצָרָה / עַם זוֹ קָנִית רְאֵה עֲמָלוֹ

 

 

עֵת לְחָנְנָהּ בִּי בָּא מוֹעֵד

אָמַר דַּי לְצָרָה / עַם זוֹ קָנִית רְאֵה עֲמָלוֹ / עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד

 

רוּחִי חֻבְּלָה עֵינִי דָּאֲבָה / בִּרְאוֹתִי אוֹיְבִי בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה / אָמַרְתִּי תּוֹחַלְתִּי נִכְזְבָה

 5 אָבְדָה תִּקְוָתִי פָּנַי נָפְלוּ / סְעִיפֵי תְּשׁוּבָה / הֵשִׁיבוּ אִם יִתְמַהְמֵהַ חַכֵּה לוֹ

אָמַר דַּי לְצָרָה / עַם זוֹ קָנִית רְאֵה עֲמָלוֹ / עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד

 

פְּאֵרְךָ חָבֹשׁ וּבִגְדֵי נָקָם / וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ אֶל חֵיקָם / שִׁבְעָתַיִם יֹאכְלוּ אֶת חֻקָּם

גְּמוּלָם לָהֶם אֲשֶׁר פָּעֲלוּ / חַרְבָּם וּכְלֵי נִשְׁקָם / יִהְיוּ כְּאַיִן יִתַּמּוּ יִכְלוּ

אָמַר דַּי לְצָרָה / עַם זוֹ קָנִית רְאֵה עֲמָלוֹ / עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד

 

אַהֲבַת דָּוִד וּבְרִית שְׁלוֹמוֹ / תָּקִים לְזַרְעוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ / תַּחְתָּיו מִבָּנָיו לְפִי תֻּמּוֹ

מְשִׁיחַ יְיָ יִנּוֹן שְׁמוֹ / לוֹ יִקְּהַת עַמּוֹ / לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ

אָמַר דַּי לְצָרָה / עַם זוֹ קָנִית רְאֵה עֲמָלוֹ / עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד

 

10 לִשְׁמוֹ וּלְזִכְרוֹ תַּאֲוַת נֶפֶשׁ / מְבַשֵּׂר שָׁלוֹם דְּרוֹר וְחֹפֶשׁ / .יַעֲלֶה מִבּוֹר טִיט וָרֶפֶשׁ

עַם דַּל וְרָזֶה עָנִי מִגֹּזְלוֹ / וְלָתוּר וּלְחַפֵּשׂ / אַחֲרֵי שׂוֹטְנָיו אִשֵּׁר נוֹאָלוּ

אָמַר דַּי לְצָרָה / עַם זוֹ קָנִית רְאֵה עֲמָלוֹ / עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד

 

מַלְכוּתוֹ תִּכּוֹן יִשְׁקֹט יָנוּחַ / וְנָחָה עָלָיו בִּינָה וְרוּחַ / חֲכָמָה וּגְבוּרָה אַמִּיץ כֹּחַ

לְהָמִית רָשָׁע וְאֵין עֹזֵר לוֹ / נָכוֹן הוּא וּבָטוּחַ / יַחְדָּיו יָשׁוּבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ

אָמַר דַּי לְצָרָה / עַם זוֹ קָנִית רְאֵה עֲמָלוֹ / עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד

 

שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ חוֹכָיו / וְגַם יִירְשׁוּ אֶרֶץ מְבוֹרְכָיו / וְלִלְחֹם יָרִיק אֶת חֲנִיכָיו

15 גּוֹיִים כְּאַיִן נֶגְדּוֹ נִבְהֲלוּ / יוֹרֶנּוּ דְּרָכָיו / מַעֲנֶה יָשִׁיב לְכָל שׁוֹאֲלוֹ

אָמַר דַּי לְצָרָה / עַם זוֹ קָנִית רְאֵה עֲמָלוֹ / עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד

 

הָאֵר פָּנֶיךָ הָשֵׁב שְׁבוּתִי / וּבְרֹב חֶסֶד שְׁמַע תְּפִלָּתִי / וְאַל תֶּחֱרַשׁ אֶל דִּמְעָתִי

כִּי שַׁעֲרֵי דִמְעָה לֹא נִנְעֲלוּ / קָרַב קֵץ פְּדוּתִי / כִּימֵי קֶדֶם בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ

תִּגְדַּל תּוֹךְ עֲדָתִי / זֶרַע קֹדֶשׁ קִצְפְּךָ סָבְלוּ / תִּמְלֹךְ עוֹלָם וָעֶד

 

  1. 1. כלו עיני מיחל: בכליון עיניים אני מצפה לבשורת הגאולה, על פי תה׳ סט,ד ׳כלו עיני מיחל לאלהי׳. ומה היא הבשורה? בוא…ונורא: על פי מלא׳ ג, כג ׳הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בא יום יי הגדול והנורא׳. כתקרת…אורה: ציפייתי לגאולה דומה לציפייה של עיוור לאור כי הגלות כולה חושך. יצפה אורה: על פי בבלי סנה׳ צח ע״ב. 2. שובה עד מתי: על פי תה׳ צ,יג. כל קצין כלו: כל חישובי הקץ, שחישבו חז״ל לזמן בוא הגאולה חלפו, ומשיח עדיין לא בא, על פי בבלי סנה׳ צז ע״ב ׳כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה׳. עם זו קנית: העם אשר קנית, על פי שמות טו, טז. עמלו: סבלו בגלות. 3. עת לחננה… הגיע כבר זמן הגאולה לחונן את ציון, על פי תה׳ קב,יד. 4. רוחי חבלה: נשחתה, על פי איוב יז,א. עיני דאבה: כואבת, על פי תה׳ פח,י. בראותי…הטובה: כשאני רואה אויבי נהנה מכל טוב. ברבות הטובה: ברב שפע, על פי קה׳ ה, יא ׳ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו׳. תוחלתי נכזבה: תקוותי אבדה, עדה״כ איוב ~מא,א. 5. אבדה תקותי: עדה״כ משלי יא,ז. נפלו פני: עדה״כ בר׳ ד, ו. סעיפי תשובה: אחרי הרהורי האכזבה עלו בי הרהורי תשובה להמשיך ולצפות למשיח. סעיפי: הרהורים כמו ׳בשעפים מחזיונות לילה׳(איוב ד,יג). אם יתמהמה חכה לו: אם יתעכב זמן בא הגאולה והמשיח, אף־-על-פי-כן המשך לחכות לו, על פי חבקוק ב,ג ׳כי עוד חזון למועד…אם יתמהמה חכה לו…׳ וראה גם בבלי סנהדרין צז ע״ב. 6. פארך חבש: לבש כתרך, על פי יח׳ כד,יז. ובגדי נקם: לבש כגיבור היורד למלחמה, על פי יש׳ נט,יז. והשב…שבעתים: שלם את גמולם על רעתם פי שבעה, על פי תה׳ עט,יב. אל חיקם: הפורענות תדבק בהם. יאכלו את חקם: כאן: ייענשו כפי המגיע להם, עדה״ב בר׳ מז,כב. 7. גמולם…פעלו: מוסב על ׳והשב׳, על פי תה׳ כח,ד ׳תן להם כפעלם…השב גמולם להם׳. יהיו כאין: עדה״כ יש׳ מא,יא ׳יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך׳. יתמו יכלו: יאבדו. 8. וברית שלומו: עדה״כ יש׳ נד,י. תקים לזרעו: תקיים לזרעו, עדה״ב בר׳ יז,יט ׳והקמתי את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו׳. עומד במקומו: ימלוך במקומו. תחתיו מבניו: אחד מצאצאי דוד יהיה המשיח, עדה״כ שמות כט,ל. לפי תמו: התם והמובחר מזרע דוד יהיה המשיח. לפי תמו משיח: צירוף אמנותי המקביל ל ׳מסיח לפי תומו׳(בבלי כתובות כו ע״א) ופירושו: המשיח יבוא בהיסח דעת (בבלי סנה׳ צז ע״א) [בהשפעת המבטא של קוראי שירה זו ומחבריה, שאינם מבחינים בין ש׳ לס׳].

 

  1. 9. משיח יי: על פי ש״א כד,ז. ינון שמו: על פי תה׳ עב,יז ׳יהי שמו לעולם…ינון שמו', והוא ביטוי רב משמעי: א) ינוב וירבה שמו (ראב״ע). ב) ייזכר לעד מלשון נין ונכד (רד״ק). ג) שמו של משיח הוא ינון, על פי סנה׳ צח ע״ב. לו יקהת עמו: עם ישראל יילווה למשיח ויישמע אליו, על פי בר׳ מט,י ׳עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים׳. להיות…לו: המשיח ישמש מקור הגנה לישראל מאויביו, עדה״כ יונה ד,ז. 10. לשמו…נפש: הכול מתאווים לזכרו של המשיח ומקווים לו, עדה״כ יש׳ כו,ח ׳יי קוינוך לשמך ולזכרך תאות כל נפש׳. מבשר שלום: על פי יש׳ נב,ז. דרור: על פי יש׳ א,ב ׳יען משח ה׳ אותי לבשר ענוים…לקרא לשבויים דרור׳. יעלה מבור: יעלני מבור הגלות, עדה״כ תה׳ מ,ג. טיט ורפש: מלא טיט ורפש, עדה״כ יש׳ נז,כ. 11. עם דל: על פי משלי כח,טו. כאן כינוי לישראל הסובל בגלות. עני מגֹזלו: יציל ישראל מבין הגויים, על פי תה׳ לה, יא. ולתור…ולחפש: עדה״כ קה׳ ז,כה. אחרי…נואלו: אחרי אויביו שהרשיעו. 12. מלכותו תכון: עדה״כ ש״א כ,לא. ונחה…וגבורה: על פי יש׳ יא,ב. אמיץ כח: עדה״ב יש׳ מ,כו. 13. להמית רשע: לפי ההמשך אולי מוסב לאותו מלך גדול המתואר בדניאל יא. ואין עוזר לו: אין עוזר לאותו רשע, על פי דני׳ יא, מה. נכון: כמו ׳וכסא דוד יהיה נכון׳ 1מ״א ב, מה). ישובו יושבי בצלו: הגולים יחזרו לארץ ישראל לחסות בצל המשיח, על פי הושע יד,ח. 14. ששון ושמחה ישיגו: על פי יש׳ לה,יא. חוכיו: המצפים ומייחלים לו משורש חכה כמו ׳אשרי כל חוכי לו׳(יש׳ ל,יח). יירשו ארץ: על פי יש׳,כא. יריק את חניכיו: עדה״כ בר׳ יד,יד. 15. גוים כאין נגדו: על כולם יגבר, על פי יש׳ מ,יז. יורנו דרכיו: המשיח ילמדנו ללכת בדרכיו, על פי מיכה ד,ב ׳והלכו גויים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי…ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר יי מירושלים׳. מענה ישיב: ישיב לכל שואל בענייני הלכה, עדה״כ משלי טו,א.
  2. 16. האר פניך: מכאן פונה המשורר לה׳, על פי תה׳ פ,כ. שמע…דמעתי: על פי תה׳ לט,יג. 17. כי…ננעלו: על פי בבלי ברכות לב ע״ב. קרב קץ פדותי: החש זמן הגאולה, עדה״כ איכה ד,יח. כימי קדם…נגאלו: על פי בבלי ראש השנה יא ע״ב ׳בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל׳. 18. זרע קדש: הם ישראל, על פי יש׳ ו,יג. קצפך סבלו: אשר סבלו קצפך שקצפת עליהם בגלות. תמלך עולם ועד: עדה״כ תה׳ י,יז.

 

שירת הרמ"א-הרב רפאל משה אלבאז-מאדריכלי השירה העברית במרוקו-מאיר ניזרי- כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל בְּשׂוֹרָה

 

עמוד 524

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר