לכבוד יום הילולת המשורר הדגול ר' דוד בוזגלו שיחול ביום שבת כג אב רחמן.

أسماء المنور تغني علاش يا غزالي

צור שהחיני [רבי דוד בוזגלו] ליאור אלמליח

https://youtu.be/ETFdqFDI0mw
أيلي حياني، أسباب امحاني
اعيونو في اعيانـــــــــــــــي
البركي اسباني، البركي اهواني
درتو فاسناني، امشا و خلاني
خلاني انّاني، أيلي حياني
…أيلي حياني، أيلي حياني

مصاب انشوفو حتى في امنامي
يا اللي تعرفو بلغ لو سلامي
الناس لاموني، اعلاش كنحبو
زادو لاموني، كِرضيت ابغُلبو
يا داك الغادي، قولّو إلى اجبرتيه
لا زلت انّادي، و ديما مستنيه
أيلي حياني، أيلي حياني

يا ربي فقريب، تكمل ارجايا
و يكون احبيبي كاعد احدايا
و الى ما جاني، أنا نمشي لو
غير ننظر فيه، بلا ما انّادي لو
اللي حب البركي، يصبر لجروحو
اللي حب البركي، يسمح بروحو
أيلي حياني، أيلي حياني

*****
كلمات أحمد الطيب لعلج
لحن و غناء محمد افويتح
أغنية تعود إلى نهاية الخمسينات

"העברים" הוא מיזם רב תחומי לתיעוד התרבות העברית, הכולל סרטים, ספרים ושיחות וידאו. במסגרתו נוצרו עד כה שמונה סרטים תיעודיים ("מלך היהודים" על ביאליק, "לאה גולדברג בחמישה בתים", "שבעת הסלילים של יונה וולך" והסרטים על זלדה, רחל, ז'בוטינסקי, ברנר והרב בוזגלו), יצאו לאור הספרים "זאת היונה" על יצירת וולך בעריכת הלית ישורון ויאיר קדר

Translation by Prof Yigal Nizri l3aziz
תרגום של פרופ' יגאל נזרי לעזיז:

ضيعت شبابي وفرقت احبابي
dya3t shbabi wfra9t 7babi
כיליתי את נעוריי ועזבתי את אהוביי

أوعدي على وحيدة
aw3di 3la w7ida
למענה של אחת

على وحيدة كل نهار محنة جديدة
3la w7ida kol nhar m7na jdida
האחת שבשלה כל יום הוא בעיה חדשה

بالليل يا اصحابي يكثر عذابي
bllil ya s7abi yktar 3dabi
בלילה, הו חבריי, סבלי גובר

بكيت عياني شفيت عدياني
bkkit 3yyani shffit 3dyani
ביכתי את עיניי על שאויביי שמחו לאידי

الحب فناني ما نباتشي هاني
alhoub fnani manbachi hani
האהבה מתישתני, שנתי נדדה ממני

ضيعتي ايامي وتركت خيامي
dyya3ti ayyami wtrakt khyami
כיליתי את ימיי ועזבתי את מקלט מבטחי

هايج في غرامي ما يطيبشي منامي
hayj fi ghrami maytèbshi mnami
לא אמצא מנוחה, תשוקתי זועפת עליי

ليلي ونهاري شاكي بضراري
lili wnhari shaki be drari
לילה ויום אתלונן על יסוריי

دمعي يا ناري حرقت شفاري
dam3i ya nari hra9t shfari
דמעותיי הן אש המכלה את ריסיי

سهران ليالي ولا نريح بالي
sahran lyali wala nryyah bali
לילי סהרורי, מוחי גדוש עליי

مازلني حاصل نودي على وحيدة
mazlni hasel nweddi 3la whida
אני עדיין משלם את המחיר על אותה אחת

تمنيت عمري كلو نعديه مع وحيدة
tmanit 3omri kollo n3ddih m3a whida
מי יתן ואבלה את כל ימיי לצידה

مازلني هايم في وعدي على وحيدة
mazlni haym fi w3di 3la whida
עדיין מחשבותיי נודדות בגלל אותה אחת

كل يوم نرجايك يكمل سعدي مع وحيدة
kol youm nrjayk yekmel sa3di 3la whida
כל יום אני מייחל לזכות באותה אחת

مازلني نقاصي في غرامي على وحيدة
mazlni n9assi fi ghrami 3la whida
עדיין סובל אני מתשוקתי אליה

نبات ونقيل في نضامي مع وحيدة
nbat wn9yal fe ndami m3a whida
הוצאתי את ימיי ולילותיי בהזיותי על אותה אחת

مازلني تايه في حلامي على وحيدة
mazlni tayh fe hlami 3la whida
עדיין אני מרחף בחלום אודותיה

تشهيت نعدي كل ايامي مع وحيدة
tshahit n3ddi kol yami m3a whida
משתוקק אני לבלות את כל ימיי במחיצתה

קהילה צפרו, לא הייתה מן הקהילות הגדולות במרוקו, ניתן להעריך בזהירות כי מספר היהודים בעיר מנה בשיאו קרוב ל-5000 נפשות בלבד, עם זאת, איכות יצירתה ונפחה, היה לנחלת עם ישראל בכלל וליהדות מרוקו בפרט, הרבה מעבר לגודלה המספרי. למרות מיעוט תושביה, היא העשירה את המורשת היהודית בכל תחומי הדעת של הפרשנות למקרא לדורותיה, שקלא וטריא בפסיקה ההלכתית, בתוך העדה ומחוצה לה, השירה והפיוט ועוד. היא לא הסתגרה בד' אמותיה של ההלכה בלבד, אלא רכשה גם בקיאות בענייני שלטון ומנהל, כלכלה ומסחר, חינוך ותרבות וכיו'ב.

לימודי הקודש קבעו את זהותה הדתית, והיו בעיני חכמי העיר המשאב הלאומי-תרבותי החשוב במעלה. הזיקה האתנית-היסטורית, היא זו שהכתיבה להם את סדר היום כמטרה מוגדרת להיות "אחים ללאום", מבלעדי זה, דינה של הקהילה היה התבוללות וטמיעה בקרב הרוב המוסלמי שבקרבו היא חיה. לפיכך היא תפסה מקום נכבד בתולדות חיי הקהילות היהודיות, והותירה אחריה עושר של מורשת יהודית עתיקה ופולקלור מודרני מגוון. הזדהותה עם תורת ישראל, חיזקו בה מאוד את הזיקה לארץ ישראל, ואף יצרה קשרים מיוחדים עם המיעוט היהודי שישב בירושלים, באמצעות השדרים הרבים שהגיעו מארבעת ערי הקודש, ירושלים, חברון, טבריה וצפת.

כל מה שנתחדש בהלכה ובתקנות החכמים, בעיקר בזיקה אל המקדש ולירושלים, הגיע לידיעתם, בכך הודקו קשרי אחווה וזהות לאומית בין בני הפזורה. אף על פי שיהדות צפרו שמרה תורה ומצוות במידה לא פחותה מהקהילה היהודית שישבה בא״י, נוצרה בה מעין כפיפות מרצון להנהגה הרוחנית הדלה שישבה בארץ הקודש, בין היתר, זה בא לביטוי בסיוע כספי כעזרה ליושבי הארץ ולישיבותיה.

מהתבוננות במאפייניה של הקהילה, ננסה לבחון את הקשר החינוכי, התרבותי והייחודי ביצירתם של חכמיה, מבלי לייהד את הדיבור על כל אחד מן היוצרים ועל יצירתם מבחינה תמאטית, לשונית או פואטית, על אף שהעיון בהם כשלעצמם, די מרתק, מסקרן ומאתגר, לא בזה נעסוק. עם זאת נאמר שיצירתם הרוחנית תרמה תרומה איכותית לתרבות היהודית, ליצירה המשותפת יהודית-מוסלמית ולהתפתחותה של העיר שבה נוצרה שותפות זו. לצערנו, היום לא נותר בצפרו כל זכר לנוכחותה ולפעילותה של הקהילה היהודית בעיר, פרט לבית העלמין, שהוא העדות הנאמנה מעברה ההיסטורי והמפואר.

מאמר היסטורי-מונוגרפי זה על קהילת יהודי העיר צפרו, הינו המשך טבעי לחקר כלל הפזורה היהודית, ונועד לשפוך מעט אור על בעיותיה המסורתיות של קהילה יהודית-עצמאית שחיתה כמיעוט בתוך עיר בעלת אוכלוסייה מוסלמית שלא תמיד גילתה סובלנות כלפי"הכופרים", אף אם אלה היו מייסדיה ובוניה הראשונים של העיר. במרחב מחיה זה, מצאנו קהילה יהודית שורשית, שהשלימה עם גזרות השלטון, בחינת "דינא דמלכותא דינא". חיי השכנות לצד המוסלמים, גם אם לעתים היו טובים, לא תמיד האירו פנים. עצם היות הקהילה תחת שלטון שאיים על קיומה הדתי- רוחני, היה בו כדי לחולל משבר אמוני בקרב חלק מבניה, בעיקר, אצל אלה שהיו תלויים כלכלית בחסדיהם.

ברם, לא רק התלות בשלטון הייתה לרועץ, גם וועד הקהילה, שבדרך כלל הועמד בראשו נגיד "מטעם", היה גורם מאוד משמעותי ביחס לפרט, ולא היה ברור למי הוא נוטה חסד. ההתמודדות בענייני הפנים הייתה חסרת חשיבות, לעומת יחס העוינות לו זכו לעתים בני הקהילה מידיהם הלופתות והעריצות של השליטים השונים שקמו ונפלו בזה אחר זה, ומבני עמם. הטרגדיות בתקופות הבצורת והרעב, המגפות והחולי, הגיאויות והשיטפונות שהיה הנהר אגאי הסמוך למלאח היהודי, שימשו עילה ותואנה להתנפלויות הסרות רחמים של המוסלמים על המלאח, שעל אף שהיה סגור בפניהם ע"פ צו הוקי, היו חודרים אליו ומכלים בו את זעמם בשלל מעשי-ביזה בחנויות, ברכוש, ובאסמי התבואה ומסיימים בהרס בתי-כנסת.

לעתים קרובות נסתיימו התנפלויות אלה במעשי-טבח או באילוץ להשתמדות לאסלאם, וכן באיסור לסחור בכפרי המוסלמים, בהם מצא הלק מיהודי העיר את פרנסתו. בדרך זו, התנכלויות ליהודים היו חוזרות על עצמן, מסיבות שונות ומשונות. אירועים אלה ודומיהם, שנהפכו ללחם חוקם של אנשי הקהילה, עשו את חייה כמעט לבלתי אפשריים. אחרי כל פוגרום שכזה, היו רבים נותרים חסרי כל, ונופלים לנטל על מוסדות התמיכה והסעד של הקהילה, שהיו דואגים למחסורם, למזער. בעתות אלה, הייתה הקהילה מחפשת נתיבי מילוט אל פנים חיי המשפחה, מסתגרת בתוך עצמה וכואבת את כאבה, מתחזקת בעושרה הרוחני-תורני ובדברי העידוד והמוסר של חכמיה ורבניה, עד יעבור זעם.

העויינות בין יהודים למוסלמים בהיסטוריה האנושית, נוצרה על היות שני העמים שייכים ל״משפהת אברהם" שממנה יוצאת לא רק הזהות היהודית, אלא גם יתר הזהויות היריבות לה. מכאן נוצרה היריבות הפנימית והמאבק בטענה לזכות על תרבות הבכורה ולעליונות הדת. יחס זה בין יהודים למוסלמים, הושתת ע"פ הדפוס שהתקיים בהבדל הסגולי בו ראו המוסלמים את עליונותם על פני היהודים, ולא כי היהודים נחשבו בעיני המקומיים כטפילים בארץ לא להם, אלא משום שהם "דה'ימי" (בן־הסות המאמין ב״ספר", ה'תנ״ך', ומשלם מס גולגולת). קביעה זו של מעמד "הד'הימי" כבני חסות, מעוגנת בקוראן (בשורת ההצהרה, 29/9 ) ואינה נתונה לשיקול דעתו של השליט המוסלמי.

 28 قَاتِلُواْ الَّذِينَ لاَ يُؤْمِنُونَ بِاللّهِ وَلاَ بِالْيَوْمِ الآخِرِ وَلاَ يُحَرِّمُونَ مَا حَرَّمَ اللّهُ وَرَسُولُهُ وَلاَ يَدِينُونَ دِينَ الْحَقِّ مِنَ الَّذِينَ أُوتُواْ الْكِتَابَ حَتَّى يُعْطُواْ الْجِزْيَةَ عَن يَدٍ وَهُمْ صَاغِرُونَ

הילחמו באנשים אשר אינם מאמינים באלוהים ולא ביום האחרון ואינם מקדשים את אשר קידשו אלוהיו ושליחו, ואינם מחזיקים בדת האמת – אלה בהם אשר ניתן להם הספר – עד אשר ישלמו את ג'יזיה במו ידיהם, בעודם מושפלים

מושפלים : כמה מחכמי האסלאם מצאו כאן צו להצר את צעדיהם ולהגביל את זכויותיהם של בני החסות הלא מוסלמים – אהל אלד'ימה – (א.פ)

לעומת זאת, "תקנות עומאר" (תקנות שנקבעו ע״י עומאר השני, איבן- עבדאלעזיז, 717-720, על מנת להדגיש את עליונות האסלאם על פני שאר הדתות) שלא נקבעו בקוראן, הפלו את היהודים לרעה, והגבילו את חירותם במטרה להשפילם. השליטים השונים יכלו לקבל או לבטל אותן, אולם העדיפו להתעלם מאפשרות ביטולן, בכך הנציחו את היחס המפלה, רוב מוסלמי שולט ומיעוט יהודי נשלט. זו הייתה קביעה שאי אפשר היה לגשר עליה, יש לקבלה ולהישמע לחוקים ולמנהגים הנלווים אליה, רק הנאמנות הפוליטית לשולטן ותשלומי המיסים, הבטיחו את קיומם הפיסי ואת קשריהם הכלכליים והמסחריים.

חשיבות רבה הייתה אם כן בארגון היכולת היהודית בתחום הכספים, כצורך פוליטי וחיוני להישרדות. זה היה קורה בעיקר בעת הצורך למימון מלחמותיו של המלך או לביצוע פרויקטים שונים בתחומי המדינה. אז הייתה נפוצה תעמולה מטעם השלטונות כנגד היהודים, במטרה לגבות מהם מיסים נוספים מעבר לחובם. גורם בעל השפעה נוסף שפעל במערכת העדינה שבין היהודים למוסלמים, הייתה הקנאה המתמדת בהישגיהם החומריים של היהודים. משבאו עתות בצורת, רעב ומצוקה, שהיו גורמים להתקוממויות עממיות של האיכרים והסוחרים, השלטון אז היה עובר לרחוב, בעיקר לרחוב היהודי, והיה שוב צורך לשלם אתנן נוסף לשליט המקומי, בו היה תלוי גורל הקהילה והישרדותה. ברם, היו גם זמנים טובים בהם התקיימה סימביוזה שבה כל צד במערכת היחסים, היה תלוי במשנהו. אלה איכרים ועובדי אדמה, והיהודים סוחרים ובעלי מלאכה. אז הייתה מתקיימת תלות הדדית כאשר האינטרס של כל צד היה להגן על תפקודו של הצד האחר. בדרך כלל, היחסים התקינים נשמרו על רקע החיים הצנועים והשכנות הקרובה, רק הזהות הדתית נותרה כחיץ שהפריד ביניהם. לעתים, בעתות בצורת, פנו חכמי המוסלמים לחכמי היהודים שיתפללו לבוא הגשמים, כמו שאמר החכם: "בכל עת אוהב הרע ואח לצרה יולד" (משלי יז/17). חכמי היהודים היו נענים ברצון, ורותמים את כל הקהילה לתפילת המטר בבית העלמין.

צפרו – קהילה יהודית קטנה במרוקו, ויצירת חכמיה חובקת עולם.הרמ"א מצפרו-נסים אמנון אלקבץ.ברית 41 בעריכתו של מר אשר כנפו.

עמוד 17