המשפט העברי קהילות מרו- מ.עמר


המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמאר

הרב אליהו עצורהמשפט העברי

מר משה גבאי

חכמי המועצה שמו לב,גם על דרכי קליטת הנוער היהודי ממארוקו וחינוכם בארץ במסגרות חילוניות, ומדי פעם הגישו את מחאתם בנדון לממונים על עלית הנוער "… אנו מגישים בכל הזדמנות בעניני עלית הנוער. אין אנו בולמים את פינו, אנו קוראים תגר ככל שאפשר על סדרי העליה הנהוגים היום. אין אנו מתייראים לאיים להביא את הציבור המרוקני לידי מרד אם לא ישתנו סדרי ההקלטה וההדרכה בהתאם לשאיפות אנשי עדתנו ומגמתם.״ .. אך נראה שמרוב אהבתם לארץ ישראל, מחאותיהם היו רק בפה רק בלבד, ולכן לא עשו רושם על מוסדות העליה והקליטה שהמשיכו בדרכי קליטתם.

אנו מוצאים בתקנות החדשות דאגה ועזרה לארץ ישראל. באסיפה הששית בשנת התשט״ו (1955) בהמלצת הנשיא התקבלה החלטה, להשתדל במינוי גבאים לחברת ״בית אל״ בכל קהילה. ״ עכשיו דורש מהרבנים לפנות אל חברי הועד (= של הקהלה) שיעמדו לימינם במינוי הגבאים שיטפלו בנדבות של החברה״ . למרות שבתקופה זו מארוקו עמדה בפני עצמאותה והלאומנות הערבית גאתה בה. זו הסיבה שלא הזכירו את שמה של ארץ ישראל במפורש.

העליה ההמונית של יהודי מארוקו לארץ בתקופה זו נוצלה על ידי אנשים שאינם הגונים, כדי לברוח מנשותיהם ולהשאירן עגונות. הם הערימו על אנשי העליה, בהראותם להם את כתובות נשותיהם ־ תוך הצגת נשים פנויות בנשותיהם, ובאחד המקרים נתפס הבעל ברגע האחרון. כדי להתגבר על מקרים אלה הוחלט להדביק בכתובות תמונותיהם של בני הזוג ולהחתימן בחותמת בית הדין .

בנושא החינוך הדתי לא היתה הצלחה מאחר שחלק מהרבנים היו אדישים ולא האמינו שבבוחם להציל את המצב (ראה חוברת ג: לה ה: 22) ולולי עזרתם של מוסדות יהודיים מבחוץ כמו חב"ד  ״ ו״אוצר התורה״ היה המצב קשה ביותר, כדברי רבי שאול בדיווח על החינוך ״…העולה מכל האמור … שני סעיפים יובלטו לפנינו והמה. מוסדות מקומיים ומוסדות חוץ, בנוגע למוסדות חוץ, אין לנו כי אם להודות למנהליהם הראשיים ולהלל אותם על התעניינותם העמוקה והנאמנה לחינוך בנינו. ובאשר למוסדות המקומיים … מצד אחד חינוך מצויין כמעט על קו הבריאות, ומצד שני מצב חינוך דל, חולני ומאיים.

מבין התקנות החדשות שאין להן דוגמה ב״תקנות פאס״ יש לציין שתים שהאקטוואליות בהן לא פגה, ועדיין הולכות ומשתרשות בקרבנו. האחת באה להגביל את חלוקת התוארים המופרזים,שנהגו בהם תלמידי החכמים בקשרי מכתבים ביניהם. ההצעה קובעת להסתפק בתואר ״הרה״ג פלוני משרת במשרה פלונית בעיר פלונית ודי בזה בלי תוספת ומגרעת…״ .

השניה מצריכה רשיון לעריכת הילולות בקברי צדיקים, קובעת סדרים ופיקוח עליהן. ההילולות התרבו במאה הכ', עם השיפורים שחלו באמצעי התחבורה, ודעתם של חכמי מארוקו לא תמיד היתה נוחה מהן ומעריכתן. כלשון ההצעה: באמת ראוי לומר על זה המשל שאומרים לצרעה: ״לא מעוקצך ולא מדובשך״. וגם אל תקרי הלולים אלא חלולים. אבל מה נעשה כבר הרגש הזה נסתפח בלב ההמון, ונעשה להם כיסוד האמונה…״ . דברים אלה מזכירים לנו את הילולת רשב״י במירון בל״ג בעומר, על מעלותיה ומגרעותיה.

לסיכום: השתדלנו לתת תיאור על תקנות חכמי מארוקו תוך הדגמת הרקע ההיסטורי וההלכתי שלהן. עוד נשוב ונדון בהן בע״ה אחת לאחת, עם צאתן לאור במהדורה המדעית שאותה אנו מכינים במכון לחקר היהדות במזרח שע"י אוניברסיטת בר אילן

על תקנות חכמי מארוקו נכתבו מספר מאמרים ראה: א. הטל יהדות צפון אפריקה:

ביבליוגרפיה ירושלים, תשל״ג, עמי 248, מפתח, תקנות. כמו כן מספר תקנות נדונו דרך

אגב על ידי כמה חוקרים בדיוניהם וחלקם הזכרנו אותם בדיונינו. שמוש רב יותר בספר

התקנות נעשה על ידי:

1) H. Zafrani, Les Juifs du Maroc, Vie sociale, economique et religieuse. etudes

Taqqanot et Responsa, Paris. 1972. 2. J. Gcrber, Jewish Society in Fez׳. Studies in communal and economic life, Ann Arbor, University Microfilms, 1972.

אך לעת עתה טרם עיינתי בדבריהם. בשנת התשל״ז הוציא מרכז שזר מהדורה מצולמת ומוקטנת מספר התקנות, עם מבוא מאת ש. בר אשר, כלי עזר רב חשיבות לשימוש בספר התקנות הוא המפתח לספר התקנות שבתור כרם חמר ח״ב בעריכת ש. אמיתי, א. בשן ומי וינשטיין עבודה שנעשתה במכון לחקר היהדות במזרח שע״י אוניברסיטת בר אילן, רמת־גן, תשל״ה. אשר נעזרתי בו רבות.

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמאר

הרב אליהו עצור

מר משה גבאי

הרב משה עמאר היו

ספר התקנות

יען וביען אינה האלהים לידי קונדריסי תקנות החכמים השלמים. ההרים הרמים. הולכי בדרך תמים. משיבי מלחמה שערה. בנר מצוה ותורה. קדמונינו נוחי נפש, המגורשים מקאשטילייא חלקם בחיים, שנהגו ותיקנו לתקן ביושר, לחזק כל בדק, ולגדור כל פרצה, לקיים דת המעוז, ולתקן בקיעי עירם, והנם כתובים על ספר הישר. וראה ראיתי שכמעט קט היו הולכים לאיבוד לפי רוב השנים. לכן נערתי חצני, ואזרתי בגבר חלצי, ואמרתי הנה באתי במגילת ספר, להעתיקם כיד ה׳ הטובה עלי, בנייר חלק וחזק, ובכתיבה תמה למען יעמדו ימים רבים ולמען ירוץ הקורא בהם בעבור תברכני נפשו.

וזה החלי יום ששי ט״ז לחדש שבט, בסדר ״לבעבור נסות אתכם ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו״. שנת כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת ליצירה. ואלהים ה׳ חילי. יהיה עוזר לי. ויגמור בעדי, נאם ההדיוט הקטן דלית דכוותיה מלרע עני ודל. נבזה וחדל. נחשב כגרגיר חרדל. דופק על דל. לרחמי הצור. ינחני במעגלי צדק ובאורח מישור. למען תורתו ואהבתו לבבי לא יסור. יעקב אבן צור. בלא״א החכם השלם חסיד ועניו הרב רבי ראובן זכרו לחיי העהי׳ב. עד כאן דברי מורינו הרב הנז״ל זלה״ה.

ואני הצעיר עפר ואפר, קטינא וזעירא, התחלתי להעתיקה מכתב יד הרב הנז״ל, יום שלישי בשבת י״ב לחדש תמוז יה״ל שנת התקל״ח ליצירה. וזה החלי. וה׳ יעזור לי. נאום המר ונאנח. אשר ממקרה הזמן כל יום לא נח. מכלוף אבן זכרי בלא״א ה״ר חנניה סילט״א. ובא לידי וטרחתי להגיהו הדק היטב, עד שיצא נקי מכל סיג ח״ו, בענין שראוי לסמוך עליו בכל מכל בל. ובסופו העתקתי קיצור התקנות מרבינו הגדול כמוהר״ר רפאל בירדוגו זיע״א, עם פי׳ הרב המופלא כמוהר״ר מימון בנו מוקף צמיד פתיל על דבריו.

ואלו הם התקנות שתיקנו והתנו להיות ביניהם, הקהלות הקדושות מגירושי קאסטילייא אשר בפ׳אס, בעצת החכמים השלמים יצ״ו וגדוליה. אלה דברי החכמים במגדל עוז שם ה׳ בו ירוץ צדיק בוטח. כסאם כשמש זורח. ורוב שלום עד בלי ירח. על רבנן ועל תלמידיהון. יהי שלם ושאנן מאן מלכי רבנן. ולמען יבינו כל השומעים, נכתבה זאת התקנה בלישנא דעמא דבר שהוא לשון לעז. ולפי שראיתי שבכמה מקומות אינן מבינים בטוב, על כן עשיתי פי׳ בלה״ק ושמתי אותו מקודם סימן וסימן למען ירוץ הקורא בו. ובסופו כמה פסקים וענינים, הנשארים בידי לע״ע מה שחנני ה׳ בתשובתי לזולת מאתי, החו״פ למעסכר יע״א בסדר כתב לך את הדברים האלה ובשנת כורת ברית לפ״ק.

הצבי׳י אברהם אנקאווא סי״ט

א. תיקנו ח״ק ז״ל, ששום בר ישראל לא יקדש לשום בת ישראל, כי אם דוקא במנין עשרה, ובתוכם חכם מחכמי העיר הנפרעים מהקהל, או דיין מדייני העיר. וכן בכניסתם לחופה. ואם יהיה באופן אחר מעתה אנו מפקיעין אותם הקידושין.

א.         פרימיראמינטי אורדינארון קי נינגון בר ישראל, נון סיאה מקדש אנינגונא בת ישראל סאלב׳ו במניין עשרה, ובתוכם חכם מחכמי העיר דילוש אשאלרייאדוס, או דיין מדייני העיר. וכן בכניסתם לחופה. אין אוסרה מאנירא מעתה אנו מפקיעין לוס טאליס קידושין.

ב.         תיקנו ח״ק ז״ל, כשהאשה נפטרת לבית עולמה בחיי בעלה, ולא תניח אחריה זרע של קיימא, שיקח הבעל שני שלישים מכל הנכסים שנמצאו ממנה בזמן פטירתה. ויורשיה יקחו השליש. ודוקא כשיהיו יורשיה קרובים להנפטרת עד שלישי בשלישי, אזי יקחו וירשו השליש הנז׳ מעזבונה. ואם לא ימצא לה יורשים בנז״ל עד שלישי בשלישי בכלל, אלא יותר רחוקים משם והלאה לא ירשו מעזבונה כלל. ומתקנת מלכות פ׳אס יע״א שאזי יהיו כל עזבונה לבעל.

ב.         אוטרו שי קואנדו לה מוג, יר פ׳ואירי נפטרת לבית עולמה בחיי בעלה. אי נון דיש׳ארי זרע של קיימא. קי טומי איל מארירו דוס טירשיוס די טודוס לום בייניס קי סי פ׳אליירין בזמן פטירתה ויורשיה אין איל טירשיו פינקאבלי. והיורשים סיאן עד שלישי בשלישי פ׳אסטא פרימו סיגונדוס דילה נפטרת איסטוס מיאן יורשים השליש הנשאר. דונדי אין אדילאנטי נון פ׳אלייאנדו לום טאליס יורשים. אין איסטא פארטידא דיל ריינו די פ׳אס שיהיו הנכסים לבעל.

ג.          עוד כשהאשה תהיה נפטרת לב״ע בחיי בעלה, ותניח אחריה זרע של קיימא מבעלה זה. שיחלוקו בעלה וזרעה ממנו וממנה כל עזבונה מחצה במחצה וכמו כן יחלוקו הבעל עם אביה ועם אחיה והזרע של קיימא כדי שיהיה יורש לאמו צריו שיהיה בן שלשים יום. ואפילו שלא יחיה אחר פטירת אמו כי אם שעה אחת יורש אמו.

ג.          עוד שי קואנדו לה מוג, יד פואירי נפטרת לבית עולמה בחיי בעלה. אי דיש׳ארי זרע של קיימא מבעלה סו מארידו איל דיג׳ו. קי פארטה קוניל זרע מחצה במחצה וגם כן סי אירידארין פאדרי או אירמאנוס. אי אל זרע של קיימא פארה קי סיאה יורש לאמו אה די סיאיר בן שלשים יום אי אאון קי נון ביב׳ה סוברי סו מאדרי סאלב׳ו אונה אורה.

ד.         עוד כשנשארו חובות בשעת פטירתה יהיה בזה האופן, אם האשה תהיה נפטרת בחיי בעלה. שיפרעו החובות מכללות כל הנכסים, ואם ימות הבעל בחיי אשתו, יפרעו החובות מחלק יורשי הבעל אם לא הניח זרע של קיימא. ואם הניח זרע ש״ק בין מאותה אשה בין מאשה אחרת שיפרעו מן האמצע.

ד.         עוד סי קואנדו קידארי דיב׳דאס בשעת פטירתה סיאה די איסטה מאנירה. סי לה מוג׳יר פ׳ואירי נפטרת בחיי בעלה קי סי פאגין די מונטון די טודה לה פ׳אזיינדה אי סי מוריירי איל מארידו בחיי אשתו פאגין לאס דיבידאס דילה פארטי דילוס יורשים דיל מארידו סי נון דיש׳ארי זרע של קיימא אי סי דיש׳ארי זרע של קיימא בין מאותה אשה בין מאשה אחרת קי סי פאגין די מונטון.

ה.         עוד כשיפטר הבעל בחיי אשתו ולא הניח זרע ש״ק ממנה, שתקח האשה מכל הנכסים שימצאו לבעלה בזמן פטירתו ב׳ שלישים. והשליש האחר יקהו יורשיו עד שלישי בשלישי. והיורשים הנז׳ יפרעו מחלקם הנז׳ החובות. ואם הבעל בחייו נתן משכונות לבעלי חובות. אזי יתפרעו החובות מהמשכונות. והשאר יחלוקו כנז״ל. ואם הניח זרע ש״ק ממנה תחלוק האשה עם אותו זרע ש״ק, כל מה שימצא בזמן פטירתו מחצה במחצה. וכן אם יורשיו יהיו אביו או אחיו יחשבו אף הם כזרעו. והזרע בין מאשה זו בין מאשה אחרת יפרעו החובות מראש ממון והשאר יחלוקו.

ה. עוד קואנדו פ׳אליסיירי איל מארידו בחיי אשתו אי נון דיש׳ארי זרע של קיימא די אילייה קי טומי לה מוג, יר די טודו לוקי סי פ׳אלייארי דוס טירסיוס בזמן פטירתו והשליש הנשאר ליורשיו עד שלישי בשלישי לוס קואליס פאגין מחלקם החובות אי סי איל מארידו בחייו דיירי פרינדאס פור לום טאליס חובות פאגין לאס דיבידאס דילאס פרינדאס. והשאר יחלוקו אי סי דיש׳ארי זרע של קיימא די אילייה קי פארטה לה מוג׳יר קון אקיל זרע של קיימא טודו לוקי סי פ׳אלייארי בזמן פטירתו מחצה במחצה. וכן אם יורשיו פיואירין אביו או אחיו יחשבו אף הם כזרעו. הזרע בין מאשה זו בין מאשה אחרת יפרעו החובות מראש ממון והשאר יחלוקו.

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמארהמשפט העברי

הרב אליהו עצור

מר משה גבאי

ו. עוד צרכי קבורה ותכריכין בין להבעל, בין להאשה, יקנו ויוציאו מן

האמצע.

ו.          עוד צריכי קבורה ותכריכין יהיו לאיש, או לאשה, סי קונפרה די מוגטון.

ז.          עוד כשיפטר הבעל, יעריכו להאלמנה כשישומו לחלוק החלוקה, כל הנכסים שהביאה בנדונייתה. חוץ מהמלבושים ישנים שלובשת תמיד, שהוא כתונת אחת ומלבוש אחד של חול. וזה יהיה לפי ראות עיני הדיין אשר יהיה בימים ההם.

ז.          עוד קואנדו מוריירי איל מארידו אפריסייאראן אלה אלמנה קואנדו סי פוזיירי לה חלוקה טודום לום ויסטידוס קי טרוש׳ירי. פ׳ואיראס די לי וייג׳ו קונטינו קי אים און פאר די קאמיזאס אי אונה סאייא קי טרוש׳ירי קונטינו. אי איסטו קידי לפי ראות עיני הדיין אשר יהיה בימים ההם.

ח.         עוד כשישארו אחריהם בנים ובנות. ירשו הבנות שוה בשוה עם הבנים. וזה יהיה דוקא קודם שינשאו הבנות ליקוחין שניים. ואם היו ארוסות, בחלק זה שירשו ינשאו. יען זאת הירושה הראויה להן על פי זאת התקנה, היא בעבור שינשאו כשתספיק לנישואין זאת הירושה, ואם לא תספיק ישלימו צורך הנישואין מן הנותר. ואם תהיה שיעור בזאת הירושה יותר מצורכי הנשואין שנתחייבו לתת לארוסה, יהיה הכל להארוסה הנזכרת.

ח.         עוד קואנדו קידארון פ׳יג׳וס אי פ׳יג׳אס אירידין לאס פ׳יג׳אס איגואל דילוס פ׳יג׳וס איסטו סי אינטיינדא אנטיס קי סי קאזין לקוחין שניים אי סי פ׳ואירין דיספוזאדאס אי קון אילייאס לאם מאנדארין קאזאמיינטו קי אקיאה ירושה קי ליס פירטיניסי פור איסטה תקנה סיאה פארה אין פאגו דיל קאזאמיינטו סופ׳ליינדו איל דיטו קאזאמיינטו סו ירושה. אי סי נון סופ׳ליירי קי לי קונפלאן סוב׳רי איל מן הנותר. אי סי אוב׳יירי אין לה דיטה ירושה מאס קי איל קאזאמיינטו קי לי מאנדארון סיאה טודו פארה לה דיג׳ה ארוסה.

ט.         עוד כשימות איזה איש, או אשה, יהיו מחוייבים אחד חכם, או דיין או סופר, ועד בו ביום לעשות רשימה ולכתוב כל הנכסים שימצאו, בין מהאיש, או מהאשה, ויהיו בידם עד שיחלוקו יורשי הבעל עם האשה, או יורשי האשה עם הבעל. והחלוק הנזכרת יהיו מחוייבים לעשותה בתוך שבעת ימי האבלות.

ט. עוד קואנדו מוריירי קואל קיר פירסונא סיאן מחוייבים או חכם או דיין או סופר ועד בו ביום די פ׳אזיר אינב׳ינטאריו די טודוס לוס נכסים קי אנסי פ׳ינקארון בין מהאיש או מהאשה אי סי אינפודירין איניליוס עד שיחלוקו יורשי הבעל עם האשה או יורשי האשה עם הבעל. לה קואל דיג׳ה הלוקה סיאן מחוייבים דילה פ׳אזיר בתוך שבעת ימי האבלות.

יו׳׳ד. עוד כשתשאר האשה מעוברת באלמנות, או תהיה מינקת את ולדה, שתהיה ניזונית מראש ממון, ותהיה מחוייבת האשה הנזכרת להניק את בנה ארבע ועשרים חדשים.

יו״ד. עוד קואנדו קידארי לה מוג׳יר פרינייאדה באלמנות או קריארי איל טאל ולד שתהיה ניזונית מראש ממון. אי סיאה אוב׳ליגאדה לה טאל מוג׳יר להניק את בנה כ״ד חדשים.

י״א. עוד אם איזה אדם ירצה לעשות מתנה, או צוואה, בין איש או אשה, שיעשה אותה בפני חכם העיר או דיין העיר. ואם תהיה באופן אחר שאותה מתנה או צוואה לא שוה כלום.

י'א. עוד קי קואל קיר פירסונא קי קישיירי פ׳אזיר מתנה או צוואה בין איש ואשה קי סי פ׳אגה בפני חכם העיר או דיין העיר. או פיאזיינדושי אין אוטרה מאנירה קי לה טאל מתנה או צוואה נון ב׳אלגה.

י ״ב. עוד אם איזה איש ישא אשה, צריך שיעשה שיכתבו הכתובה קודם הנישואין, כדי שיחתמו אותה בשעת הנישואין. וזאת הכתובה יעשו אותה מחדש, ולא כאותם שעושים בכתובות ישנות ומוחקים אותה וכותבים על המחק. ואם לא יכתבו ויחתמו הכתובה כנזכר, אינו יכול להזדווג עם אשתו הכלה עד שתהיה כתובה וחתומה כנז׳.

י״ב. עוד קואל קיר קי קאזארי קי פ׳אגה איסקריב׳יר לה כתובה קודם הנישואין פורקי סי פ׳ירמי בשעת הנישואין. לה טאל כתובה סי פ׳אגה מחדש אי נון קומו אלגונוס פיאזין אין כתובות וייג׳אס אי אינוב׳אן אי פ׳ירמאן על המחק. אי סי נון סי איסקריב׳יירי אי סי פ׳ירמארי הכתובה כנזכר קי נון סי סיאה מזדווג עם אשתו הלכה פ׳אסטה קי סיאה איסקריטה אי פ׳ירמאדה.

י״ג. עוד ששום אדם לא יוכל להנשא למנהג אחר, כי אם דוקא עפ״י זה המנהג שלנו מתוקן בפ׳אס. ואם ירצו לחדש ולהתנות איזה תנאי אחר ביניהם, יכתבו בכתובה כמו שתקנו והתנו ביניהם החתן והכלה. והתנאי הנז׳ שהתנו ביניהם יהיו מחוייבים לכותבו בפירוש בכתב הנדונייא. כשאינו כתוב ומונח בכלל תקנתינו.

י״ג. עוד קי נינגונו נון פואידה קאזאר אאוטרו מנהג קי סאלב׳ו אאיסטי מנהג פור נוס אורדינאדו בפ׳אם. אי סי אינוב׳אסיון קישייירין פ׳אזיר ביניהם. דיזי אעלה כתובה כמו שתיקנו והתנו להיות ביניהם החתן והכלה. איל קואל תנאי שיתנו ביניהם סיאן מחוייבים די לו איסקריב׳יר אעלה נדונייא דונדי נון קידי סומיטידו אאיסטה נואיסטרה תקנה.

י״ד. עוד מי שיהיה חולה ויראה שהוא מסוכן יהיה חייב לתת גט כשר לאשתו אם ישאלו ממנו. באופן שלא תשאר זקוקה ליבם. ויען שאיזה בני אדם יעכבו ויסרבו ליתן גט מפחד גביית כתובה ונדוניא, לכן אנו גוזרין דין המגורשת כדין האלמנה, כשתהיה מגורשת בזה האופן לגבות כפי זאת התקנה. ואעפ״י שהמגרש יעשה איזה תנאי בשעת הגירושין. וזאת התקנה כך נתקנה עפ״י החכמים ומעולים ונכבדי הקהלות. ונקראת במעמד הקהלות הקדושות יצ״ו, ביום שבת קדש י״ב ימים לחדש סיון הוא החדש שבו ניתנה תורתנו הקדושה, בשנת חמשה אלפים ומאתים וחמשים וארבעה לבריאת העולם. וזאת התקנה נתקבלה עפ״י כל הקהלות להיות נוהגים בה כל ימי עולם. והכל שריר וקיים החתומים בה משה אלברהניץ. משה ממון. יצחק צרויה. בנימין בר יוסף! גבאי.

הגירוש שגורשו חכמי קאסטילייא זלה״ה, היה בשנת מזרה ישראל לפרט קטן היא שנת רנ׳׳ב.

י״ד. עוד קי איל קי איסטוב׳יירי אינפ׳ירמו אי פאריסיירי איסטאר מסוכן סיאה מחוייב לתת גט כשר לאשתו סיינדולי דימאנדאדו באופן שלא תשאר זקוקה ליבם. אי פורקי אלגונוס סי ריסילאן די דאר איל טאל גט פור טימור די גביית כתובה ונדונייא. אנו גוזרין דין המגורשת כדין האלמנה כשתהיה מגורשת בזה האופן לגבות כפי זו התקנה. ואעפ״י שהמגרש פודיאה שיאיר מתנה בשעת הגרושין.

לה קואל תקנה אנסי אורדינאדה פור לוס דיג׳וס דילוס חכמים ומעולים ונכבדי הקהלות. אי פ׳ואי ליאידה במעמד הקהלות הקדושות יצ״ו ביום שבת קדש י״ב ימים לחדש מיון הוא החדש שבו ניתנה תורתעו הקדושה בשנת חמשה אלפים ומאתים וחמשים וארבע לבריאת העולם. לה קואל פ׳ואי ריסיב׳ידה פור טודאס לאס דיגיאס קהלות להיות נוהגים בה כל ימי עולם. והכל שריר וקיים וחתומים בה משה אלבארהניץ. משה ממון. יצחק צרויה. בנימין בר יוסף גבאי.

 

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בהמשפט העבריקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמאר

הרב אליהו עצור

מר משה גבאי

טי׳ו. ואחר כך נתקבלה פעם אחרת על כל הקהלות יצ״ו, בכל הארבעה בתי בנסיות ביום שבת קדש י״ב יום לחדש טבת שנת הנזי׳ר לבריאת עולם. והתועלת מזאת הקבלה והקיום הוא מה שנבאר שמעכשיו היו ויהיו מקבלים עליהם ועל זרעם ועל כל הבאים לדור במדינה הזאת מכאן והלאה, זאת ההסכמה בכל התנאים, ומנהגים, הכתובים בה כללי ופרטי, הכל כאשר לכל יהיה קיים ומקויים, מכאן ועד שירצו ויסכימו עפ״י כל הקהלות הנז׳ יצ״ו לבטלה. ויען כמה בני אדם מהקהלות הנז׳ יצ״ו מרוב הצרות שעברו עליהם, והיו הולכים נעים ונדים, והם עם נשותיהם. מבלי היות להם שטרי כתובות, ואסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה. ועל זה מעכשיו אותם אנשים שלא יש להם כתובה, הם מקבלים עליהם ומודים לנשותיהם, לכתוב להם כתובה כל אחד ואחד לאשתו כדת משה וישראל. וצריך להודיע שמי שנשאו עם בתולות זוזי מאתן, ומי שנשאו עם אלמנות זוזי מאה, וכן הודו לכתוב להן התוספת, ומתנה, ונדונייא, כפי האמור עפ׳׳י תנאי ומנהג הקהלות יצ״ו. אבל אם איזה אדם שלא יש לו עכשיו שטר כתובה וירצה לעשות הכתובה מחדש, כפי התנאי שהיו מתנים ביניהם הבעל ואשתו, או יכול לעשותם אפי׳ שלא יהיה כתנאי ומנהג קהלות יצ״ו. בין שבפירוש יכתוב בשטר הכתובה, והכל כפי התנאי שהתנו ביניהם ויכתבו התנאי הנזכר למטה מכתובה הנזכרת.

ט״ו. אי דיספואיס פ׳ואי ריסיבידה אוטרה ויז פור טודאס לאם קהלות יצ״ו אינלוס קואטרו בתי כנסיות ביום שבת קדש י״ב יום לחדש טבת שנת הנז״ר לבריאת עולם. איל טינור דילה קואל קונפ׳ירמסיון איס לה קי סי סיגי קי מעכשיו איראן אי פ׳ואירון מקבלים עליהם ועל זרעם ועל כל הבאים לדור במדינה הזאת מכאן והלאה לה דיגיה הסכמה אי תנאי ומנהג קון לוס דיג׳וס קאפיטולוס אי קאשוש אינילייא קונטינידוס לו קואל טודו איליו סיאה קיים ומקויים מכאן אי פ׳אסטה קי פור לוס דיגיוס קהלות יצ״ו שיאה דישבאראטארה אי אנולדה. אי פור קואנטו מוג׳אס פירשונאס דילאס קהלות יצ״ו קון לאש גראנדיס צרות פשאדאש אי אנדאן נעי׳ ונדים אישטאן קרן שוש מוג׳יריש שין טיניר שטרי כתובות. ואסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה. פורינדי קי מעכשיו לאש פירשונאש קי לאש נון טיינין שון מקבלים עליהם אי אוטורגב׳אן אסוס מוגייריש שטרי כתובות. קונב׳ייני אשאביר לוס קי קזארון קון בתולות זוזי מאתן. לוס קי קאזרון קון אלמנות זוזי מאה. אי אנשי מישמו לוס אוטודגארון תוספת ומתנה ונדונייא ריפיריינדושי איל דיג׳ו תנאי ומנהג הקהלות פירו קי קואל קיר פירסונא קי נון טייני אגודה שטר כתובה אי קישייר״י נואיב׳המינטי אוטורגארלה כפי התנאי פ׳ואירין מתנים ביניהם הבעל ואשתו קי לו פואידאן פ׳אזיר אאון קי נון שיאה כתנאי ומנהג הקהלות יצ״ו. טאנטו קי בפירוש דיג׳ה איניל שטר כתובה והכל כפי התנאי שהתנו ביניהם. אי שי אישקריב׳ה איל טאל תנאי אבאש׳ו אין לה דיג׳ה כתובה.

ט״ז. עוד הסכימו, שאם איזה תביעה או טענה שמהיום והלאה יולד, או איזה ספק שיהיה בין איש לאשתו, או בין יורשיהם ויורשי כל א׳ מהם. אם לא היתה או לא נמצאה שטר הכתובה שבין איש לאשתו, צריך שיחקרו ויבררו הדבר מאנשי המקום שנגמרו הנישואין אצלם, והם יבררו הדברים והתנאים שהיו ביניהם, עפ״י הסכמה ותנאי ומנהג הקהלות יצ״ו הנזכרות. ועיין בפסקי הרב יעב״ץ דפ״א.

ט״ז. עוד הסכימו קי קואל קיר תביעה או דיבאטי קי די אקי אה דילאנטי נאסיירי. או ספק אלגונו קי אובייירי בין איש לאשתו. או בין יורשיהם ויורשי כל אחד מהם. אי נון אוביירי או נון פארישיירי איל שטר כתובה קי בין איש לאשתו אוב׳יירי פסאדו פור דונדי סי אב׳יאה די דיטירמינאר איל טאל קאשו. אינטיינדאשי קי שיאה די דיטירמינאר אי דיטירמיני פור לה דיג׳ה הסכמה ותנאי ומנהג הקהלות יצ״ו הנזכרות.

עוד בתקופת הגאונים פרח בצפון אפריקה מרכז רוחני גדול שהדיו נשמעו למרחקים וזכה להוקרתם של גאוני בבל והוא היווה כחוליה מקשרת בין יהדות המזרח וראשיה לבין יהדות המערב – ספרד. כאשר החלה להתדלדל סמכותו של המרכז הרוחני העולמי של היהדות בבבל, לתקופת מה המרכז הרוחני בצפון אפריקה תפס את מקומו בכמה בחינות.

י״ז. עוד הסכימו, שמהיום והלאה בכל זמן שזאת ההסכמה תהיה קיימת, שום אדם אינו יכול לגרוע מלכתוב לאשתו פחות מעשרים אוקיות כסף מחולקות, בין תוספת ומתנה ונדונייא כמנהג, מלבד מזוזי מאתן, או זוזי מאה. אבל אחר שיכתבו אלו העשרים אוקיות כמבואר. יכולים להתנות ביניהם מה שירצו, אפי׳ שלא יהיה כמנהג ותנאי הקהלות יצ"ו. בין שבפירוש יכתבהו בסוף יריעת שטר הכתובה. ובין שיכתבו בסתם בכתובה, והכל עפ״י התנאי שהתנו ביניהם החתן והכלה הנזכרים. ויכתבו התנאי הנז׳ למטה משטר כתובה המי.

י״ז. עוד הסכימו קי מכאן והלאה בכל זמן קי לה דיג׳ה הסכמה פיואירי קיימת נינגונה פירשונה נון פואידה אוטורגאר אשו מוג׳יר מינוש די וינטי אונסאש די פלאטה ריפרטידאס אין תוספת ומתנה ונדונייא כמנהג אמינוש די זוזי מאתן או זוזי מאה פירו קי לאם דיג׳אש וינטי אונסאש אנסי אוטורגאדאש פואידאן שיאיר מתנים ביניהם לוקי קיראן אאון קי נון שיאה כמנהג ותנאי הקהלות יצ״ו טאנטו קי בפירוש דיגה אין פ׳ין דיל שטר כתובה טאנטו קי סתם דיגה והכל על פי התנאי שהתנו ביניהם החתן והכלה הנז׳ אי איסקריביה איל טאל תנאי אבאש׳ו דיל דיג׳ו שטר כתובה. ועיין פסקי מהר״ר יעב׳׳ץ ד״פ ע״ב ודפ׳׳א.

י״ח. עוד הסכימו שמהיום והלאה לא יכתבו הכתובות כי אם דוקא בקלף, ולפי שהיינו מצויים אנו העדים חתומים מטה על כל הכתוב למעלה וכוי באים על החתום:

משה באלאנסי סופר. יעקב פרונטי סופר.

י״ח. עוד הסכימו קי די אקי אדילאנטי נון סי איסקריב׳אן לאס כתובות שאלב׳ו אין פורגאמינו ולפי שהיינו מצויים אנו העדים חתומים התומי מטה על כל הכתוב למעלה וכר. וחתומים בה:

משה באלאנסי סופר. יעקב פרונטי סופר.

טופס הסכמה בענין כתובה ק״ק המגורשים יצי׳ו, ומתנה, והברחה, וגביית המלוה חובו, אפילו מיתומים קטנים, ושלא לאסור את הלוה וליתן ערב.

ניסן ש״ה.

י״ט. אנו החתומים חכמי הקהלות הקדושות קהלות פ׳אס יצ״ו, נתקבצנו לישא וליתן בדברי צבור, וראינו תקנת קהלות המגורשים יצ״ו, שצריך לתקן בה קצת דברים. וזהו שנראה לנו לתקן בתקנת הנז׳. בענין הירושה, שאם תפטר האשה בחיי בעלה ותניח זרע ש״ק בן שלשים יום כדלעיל סעיף ג׳ ממנו וממנה, שיחלוק עם אותו הזרע מחצה במחצה, כל העזבון (פי׳ אעפ״י שיש לה בנים מאיש אחר לא ירשו עם בניו שממנה וכוי ב״כ מוהר״ר יעב״ץ זלה״ה) ואף אם נפלו לה נכסי מלוג יחלקו גם הם. ואם לא תניח זרע ש״ק ממנו וממנה, אז יחלוק הבעל מחצה במחצה אחר שיטול מלבושיו של חול עם זרעה בכל גוונא, אפי׳ אינו מתאבל או אביה או אחיה או אחיותיה. ואם אין לה זרע ולא אב ולא אח ולא אחות. אז יהיו שני שלישי העזבון לבעל, ושליש ליורשיה ממשפחת בית אביה.

פירש מורינו החכם השלם כמה״ר אברהם עוזיאל ז״ל, בהעתקתו לתקנה זו שראינו מכתב ידו וז״ל, וכן אם יפטר הוא בחיי אשתו, תטול היא בלאות מלבושיה או שוויין, אם לא יהיו לה כי אם חדשים, וכל השאר תחלוק עם זרעו יהיה ממנה או מאשה אחרת. כל הבנים ירשו בשוה גם הבנות שלא נשאו, זולת הבכור. כי העדיפה לו התורה חלק בכורה. ואם לא יהיה לו זרע כלל תחלוק עם אביו וכוי. ולראיה, חתמנו פה אחר שנתאמתה כתובת יד החכם המפר׳ הנזכר ז״ל, מפי רבותינו נוחי נפש ז״ל, וחתום על זה החכם השלם הדיין המצויין ה״ר יעקב אבן דאנאן ז״ל. והחכם השלם הדיין המצויין כה״ר חיים עוזיאל ז״ל. והכרנו חתימת ידם, ולראיה חתמנו פה וקיים. וחתומים החכמים השלמים כמהר״ר יצחק הצרפתי ז״ל, וכמהר״ר יעקב אבן צור זלה״ה. וכן אם יפטר הוא בחיי האשה תטול אשתו בלאות מלבושיה, ותחלוק אשתו עם זרעו וזרעה שיהיה לה ממנו. ואם לא יהיה לה ממנו זרע, תחלוק עם זרעו אפילו אינו מתאבל, או אביו, או אחיו, או אחיותיו, מחצה במחצה. ואם אין לו זרע, ולא אב, ולא אח, ולא אחות תטול האשה שני שלישים, ויורשי הבעל שליש. וכל החלוקות הנז׳, תהיינה אחר פריעת כל החובות בין בשטר, בין בע״פ, ואפי׳ לא נמצא להם מטלטל כלל אלא קרקע, יפרעו החובות אפי׳ שבע״פ, מן הקרקע

על פי שבועתו. ועיין בפסקי מוהר״ר יעב״ץ זלה״ה דף קב״ג בי. ואם יניחו בנים ובנות בלתי נשואות מעולם, תירשנה חלקים שוים עם הנזכרים.

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמאר

הרב אליהו עצור

מר משה גבאיהמשפט העברי

ואנו מקימים כל הנשאר כתוב בזאת התקנה, בסדר ואופן הכתוב ברור באורן בה. גם מה שעד היום לא הורגל כמו הצוואה, ומתנת ש״מ שיעשו מכאן והלאה שלא בפני דיין או חכם העיר הנמנה עם הדיינים לדין, ועלינו לחקור ולידע כי דיין או חכם היה בתוכם. והוספנו ואמרנו שצריך שתהיה מקויימת מחכם או דיין העיר ידוע

כ. עוד ראינו להוסיף ולתקן בקיעי עירנו, ששום מתנה בכללות, שיראו ב״ד אשר יהיו בימים ההם שנעשית בערמה להבריח נכסיו מן הראוי להם. הואיל וחב לאחרים, לא יחרוך רמיה צידו, ולא תעשינה ידיו תושיה, אם אם ימצאו פוסקים סומכים את ידו, כיון שראינו כמה מרמות נעשות בכל יום, והשעה צריכה לכך. כ״ש כי אל אשר יפנה הרא׳׳ש ז׳׳ל אחריו אנו הולכים וכדאי הוא לסמוך עליו.

כ״א. וכן אנו מוסיפים לתקן מפני שלא תנעול דלת בפני לווין, שיגבה המלוה כל חובו מן היתומים אפילו קטנים, ואף אם הגיע זמן הפרעון בחיי אביהם. וכל מה שהוספנו הוא לשטרות הנעשים להבא. כי מה שהיה הוא שיהיה בלשון הכתוב בו.

כ״ב. גם כן תקננו כי כל בעל חוב אשר יאסור את בעל נשיו לא יכניסנו תחת מנעול, אף אם יהיה כתוב בשטר שיכנס במאסר שירצה מוציאו, זולת אם גזרו עליו בנדוי שלא יצא מבית הסוהר בלי רשות הנושא בו ויצא. או אם אמור לברוח. עד יתן ערב בעדו שיפרע הוא אם יברח. זהו מה שראינו לתקן ביושר לחזק כל בדק ולגדור כל פרצה וה׳ סביב לעמו. ולאחזוקי מילי דלעיל ולראיה, חתמנו שמותינו פה בעשור הראשון לניסן המכובד, משנת חמשת אלפים ושלש מאות וחמש ליצירה בפ׳אס יע״א וקיים.

עד כאן תופס הנעתק מהתורף והגהנוהו ומצאנוהו על נכון, והיו חתומים על התורף החכמים השלמים נוחי נפש ז״ל, הלא המה החכם כמה׳׳ר נחמן אבן סונבאל ז״ל, והחכם כמה׳׳ר יצחק בכה״ר יוסף נהון ז״ל, והחכם כמהי׳ר יוסף טובי ז״ל, והחכם כמה״ר אברהם חאג׳יז ז״ל, והחכם כמה׳׳ר יהושע קורקוס זי״ל, והחכם כמה׳יר יוסף בכה״ר משה מונדה ז״ל, והחכם כמה״ר שמואל אבן דאנאן ז״ל בכה׳׳ר מימון ז״ל, והחכם כמה״ר אברהם עוזיאל ז״ל, והחכם כמה׳׳ר שם טוב בכה״ר יעקב אמיגו ז׳׳ל, והחכם כמה״ר יצחק דונדון ז״ל, והחכם כמה״ר שמואל חאג׳יז ז׳׳ל, והחכם כמה׳׳ר אברהם אלמושנינו ז״ל, והחכם כמה״ר אברהם ביטון ז׳׳ל, והחכם אברהם אוג׳ואילוס ז״ל.

וס״ל כתוב אני אברהם באלאנסי הסופר יצ״ו נוטיפ׳יקו, במאמר החכמים השלמים יצ״ו, לה הסכמה אריב׳ה קונטינידה בחמשה בתי כנסיות יב׳׳ץ של המגורשים יצ״ו, בזמן הכתוב לעיל. ולפי שכן הוא האמת, לראיה חתמתי שמי פה וחתום הסופר הנזכר.

ובגב. שטר התורף הנז' נמצא כתוב נוטיפ׳ יקאדה הסכמה זו בבתי כנסיות יב״ץ של התושבים יצ״ו על יד החכם השלם כמה״ר שמואל אבן דאנאן נר׳׳ו בכה״ר החכם השלם כמה״ר מימון זלה״ה, אי לה ריסיב׳י ולראיה חתמתי וחתום הסופר הנז׳ ע״כ.

ואנו החתומים העתקנו כל זה כמאמר ב״ד יב״ץ אחר שנתאמתו להם ולנו החתימות הנז׳ כולם, ולראיה חתמנו פה. יובן קצתם הכרנו חתימותיהם וקצתם נתקיימו חתימותיהם מפי הדור חכמים יצ״ו. ולראיה חתמנו פה במאמר ב״ד יב׳׳ץ וחתומים החכמים השלמים כמה״ר יעקב אבן דאנאן ז״ל וכמה״ר מכלוף בן אסולין זלה״ה.

אייר ש״י.

עוד בתקופת הגאונים פרח בצפון אפריקה מרכז רוחני גדול שהדיו נשמעו למרחקים וזכה להוקרתם של גאוני בבל והוא היווה כחוליה מקשרת בין יהדות המזרח וראשיה לבין יהדות המערב – ספרד. כאשר החלה להתדלדל סמכותו של המרכז הרוחני העולמי של היהדות בבבל, לתקופת מה המרכז הרוחני בצפון אפריקה תפס את מקומו בכמה בחינות.

טופס הסכמה הכתובה שהיא כדת וכהלכה כפי מנהג פ׳אס יע״א.

כ״ג. עלא קאדר אין כאן מנהג איל קהל קדוש קהל פ׳אס אלבאלדיין ישצ״ו אין כול יהודייא אין תזווז ת״א ייזידו פ׳י איל נדונייא איל תולת ועאלא האדא אסתעדו אן ואקת חזי תתכ׳לץ׳ פ׳י כתובתהא תכ׳לי אלתולת מן אל כתובה וליום נחו כ׳מסי ועסרין אסנא בחתנאהא עלי׳ אלמנהג אן נחן נוג׳דוה מכתוב ולא ציבנאשי ופ׳י דאליך לוקת ג׳רדנהא וכתבנא איל הסכמה ושהדוהא איל חכם ושבעה טובי העיר וכאנת ענד איל נזכר בספר הזכרונות אלדי אלקהל ישצ״ו. ואל אן בחתנא עליהא ומא ציבנאש׳י לקד אן צ׳אעת ועלא קד אנא מוג׳ב שראעי אן אל מנהג יכון כתוב וחתום. לדאליך כתבנא האדא לזכות הקהל במאמר הקהל יצ״ו ובפני ראשי הקהל הקדוש ראשי התושבים באיין כל יהודייא אלמנה די תזי תתכ׳לץ׳ מן כתובתהא אן הייא תכ׳לי אתולת מן ג׳מיע מא יכון פיי כתובתהא עלא קד אן כא יזידו אתולת פ׳י לקימא דאל אנדונייא כמא קולנא אן האכדא כאן מנהג אבותינו והא כדא אוג׳דנא פ׳י הרמב׳׳ם ז״ל. והאדא כצ׳א מנהגות רבות יש בנדונייא יש מקומות שנהגו שיכתב בכתובה הנדונייא יתר על דמיה בשליש או בחומש או במחצה כגון שהיתה הנדונייא מאה וכותבים שהכניסה מאה וחמשים כדי להרבות בפני העם. וכשתבוא לגבות הכתובה לא תגבה אלא המאה. ויש מקומות שנהגו לפחות וכו׳ הכל כמנהג המדינה ונחנא אליום ג׳דדנאה מעמד אן הייא חוג׳א משהורא ומערופא ענד אל כול עאוודנא ג׳דדנאהא ושהרנאהא באש׳ תכון כתובה וחתומה כמא כאנת מן קדים כימי עולם וכשנים קדמוניות ולדאלן קיידנא שהאדתנא הנז׳ לזכות הקהל יצ״ו ולראיה חתמנו פה בעאד מה קרינאהא עלא אלקהל בבית הכנסת ביום השבת בעוד ס״ת בתיבה וואפקו אלקהל אל כול עלא דאלך ביום חמישי בשבת ר״ח אייר שנת הש״י וסימניך להנחיל אוהבי י״ש לפ״ק ע״ב. וחתומים החכם השלם ה״ר שמואל בן דאנאן בכה״ר מימון ז״ל. והחכם ה״ר שמואל בן דנינס ז״ל. והחכם ה״ר אפרים בר נחמיה אל הכהן ז׳׳ל. והחכם ה״ר משה בר שלמה בן אטויל ז״ל. והחכם ה״ר יוסף אל חדאד ז״ל. והחכם אברהם בן רמוך ז״ל. והחכם ה׳׳ר חיים קורקוס ז״ל. וה״ר שמואל בר יצחק פראוניל ז״ל. והנגיד המעולה ה׳׳ר יעקב רותי ז״ל. והיקר רבי מסעוד בן צפט נ׳׳ע. והיקר ר׳ משה אנפאוי נ״ע. והיקר ר׳ יעקב בן סיניור נ״ע. והיקר ר׳ שמעון ן׳ צפט נ״ע. והיקר ר׳ חנניה בן עזיז ן׳ מייארה נ״ע. ע״כ טופס שהעתקנו והגהנו מן התורן! תיבה בתיבה ונמצא על נכון ונתאמתו לנו קצת החתימות מפי סופרים ומפי ספרים וקצתם הכרנו חתימתם. ולראיה חתמנו פה במאמר ב״ד יב״ץ וחתו׳ החכמים השלמים כה׳׳ר יעקב ן׳ דאנאן ז״ל וכה״ר מכלוף אסולין זלה״ה.

שנת י״ש בחדש אב הנחמות.

כ״ד. טופס העתקה אחת על ענין פרעון כתובה שהיא כדת וכהלכה, ואעפ״י שתבעה כתובתה בב״ד לא הפסידה מזונותיה כי אם עד שתגבה כתובתה.

אנחנו החתומים אחרי ראותינו תביעת הכבודה לאה חנה אלמנת הנגיד המעולה ה״ר שם טוב ן׳ רמוך נ״ע, שבקשה ממנו החתומים חכמי קהלות הקדש פ׳אס יצ״ו, שנצוה להגבות לה כל כתובתה במושלם שיש לה נגד בעלה הנז', מסכום שש מאות אוקיות כסף. והנגיד המעולה הי׳ר שאול בן רמוך יצ׳׳ו השיב, שלא תגבה לאה חנה הנז׳ כי אם שני שלישי כתובתה. ואנו החתומים ראינו שטר כתובתה וראינו העדת העדים אשר הועדו בין שתי הכתות, ונשאנו ונתננו בענין וראינו שדבר זה תלו אותו חכמים ז״ל כמנהג. ועל הענין הזה בעצמו אמרו במשנה במס׳ כתובות רשב״ג אומר הכל כמנהג המדינה. וכדבריו פסק הרמב״ם ז״ל, מנהגות רבות יש בנדונייא יש מקומות שיכתבו בנדונייא יותר על דמיה בשליש, או בחומש או במחצה. כגון שתהיה הנדונייא מאה וכותבים שהכניסה מאה וחמשים, כדי להרבות בפני העם, וכשתבוא לגבות לא תגבה אלא מאה, ויש מקומות וכוי. הנושא סתם, כותב ונותן כמנהג המדינה. וכן היא שפסקה להכניס נוהגת כמנהג המדינה. וכשתבוא לגבות כתובתה, מגבין לה מה שבכתובתה כמנהג המדינה. ובכל הדברים האלו וכיוצא בהן, מנהג המדינה עיקר גדול, ודנין על פיו. והוא שיהיה מנהג פשוט בכל המדינה עכ״ל. וכן פסקו כל הפוסקים אין חולק. ומאחר שנתברר עפ״י עדים שמיום שישבו בעיר הזאת, ידעו שמנהג פשוט וברור הוא, שכשמגבין התושבים לאלמנה שטר כתובתה הם פוחתים לה שליש. לכן אנו גוזרין שלא תגבה לאה חנה הנז׳, כי אם שני שלישי כתובתה לבד. ולפי שלאה חנה הנז׳, כשתבעה כתובתה בב״ד אמרה שאם יתנו לה פרעון הראוי לה משטר כתובתה מיד מוטב, ואם אין שלא תפסיד תנאי מזונותיה, מחמת שעמדה בב״ד. אנו גוזרין שכל זמן שלא תגבה ב׳ שלישי בכתובה, שתוכל לאה חנה הנז׳ לתבוע מזונותיה. ובסדר הזה אנו גוזרין על כל שטר כתובה שהיה כתוב בה כדת ובהלכה. לפי שכל זה עשינו אחר הדרישה והחקירה והעיון, שדרשנו וחקרנו ועייננו שכך הוא הדין, וכן היו דנין בכל בתי דינין מקדם קדמתה, וכן יעשו לדורות. ולא יהיה רשות לשום ב״ב לשנות ממה שכתוב בפס״ד זה, בשום זמן. ולפי שכך גזרנו. ולראיה ח״פ בכ״ב לאב יה״ל משנת י״ש לפ׳׳ק וקיים, והפרעון יהיה בזה האופן, אם הניח הבעל מעות, תגבה במעות. ואם לא הניח מעות, והניח מטלטלין, תגבה מטלטלין. ואם לא הניח מטלטלין, תגבה ממקרקעי, וממטלטלי וממקרקעי שוה כסך ע״כ. והיו חתומים בו החכמים השלמים כה״ר נחמן ן׳ סונבאל יצ״ו. והחכם ה״ר יצחק בן יוסף נהון זלה׳׳ה. והחכם כה״ר שמואל ברכה מימון בן דאנאן זלה״ה. והחכם ה״ר שם טוב בן ה״ר יעקב אמיגו ז״ל. והחכם ה״ר אברהם עוזיאל יצ״ו. והחכם ה״ר כמה״ר יצחק דונדון והחכם ה״ר אברהם אוג׳ואילוס ז״ל. ע״ב הטופס ועדיו. ואגו החתומים העתקנו והגהנו זה הטופס מן התורף תיבה בתיבה. ולראיה שהעתקנוהו והגהנוהו חתמנו שמותינו פה

וקיים ע״כ. וחתומים ה״ר אברהם באלנסי הסופר. וה״ר דוד בן ר׳ סלימאן ן׳

סמחון זלה״ה. ועדי הקיום ה׳יר דוד אבן חיים. ור׳ שלום בר יוסף הלוי ז״ל ואנו החתו׳ העתקנו הטופס זה מהתורף ולראיה ח״פ עכ״ל. וחתומים החכמים השלמים, כה״ר שמואל בן דנאנן ז״ל. וכה״ר מכלוף בן אסולין ז׳׳ל.

חשון ב׳ שי״א.

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמאר

הרב אליהו עצור

מר משה גבאיהמשפט העברי

הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל

עוד בתקופת הגאונים פרח בצפון אפריקה מרכז רוחני גדול שהדיו נשמעו למרחקים וזכה להוקרתם של גאוני בבל והוא היווה כחוליה מקשרת בין יהדות המזרח וראשיה לבין יהדות המערב – ספרד. כאשר החלה להתדלדל סמכותו של המרכז הרוחני העולמי של היהדות בבבל, לתקופת מה המרכז הרוחני בצפון אפריקה תפס את מקומו בכמה בחינות.

 בתוכו צמחו כמה מענקי הרוח שקמו לעמינו ומהם ראשוני רבותינו הראשונים כרבינו יצחק אלפאסי, אשר אור תורתו האיר וזרח גם ברחבי ספרד. וגדולי הרבנים בספרד היו מתלמידיו כמו רבי יוסף בן מיגאש ועוד. ומאז ועד ימינו דור דור ודורשיו דור דור ומנהיגיו קמו רבנים ואנשי שם אשר הקדישו את זמנם ללימוד תורה ולהרבצתה בבני עדתם והשאירו הרבה מחידושי תורתם בכתובים, יצירותיהם של רבותינו רבני המערב הן רבות ומגוונות אך דא עקא כגודל היצירה בן גדלו הפגעים שפגעו בה.

קושי השעבוד, העניות ופגעי הטבע היו גרמא, שחלק גדול ממנה אבד מאתנו לעולמים, ויתר הפליטה עודנו בכתובים בודד בספריות ובאוספים פרטיים, ומצפה לגואל.

מורדת מניקה שתניק עד תשלום כ״ד חדשים, ושלא תטול כ״א מחצית ההנקה.

לפי שראינו אנו החתומים, טופס ההסכמה אחת שתקנו החכמים השלמים נ״נ ז״ל, מכתיבת יד החכם השלם ה״ר אברהם עוזיאל ז״ל וזיין.

כ״ה. יום ש״ק שמונה במרחשון משנת האי״ש ליצירה בכאן במתא פ׳אס יע״א בהיותנו אנו החתומים, מקובצים בעליה מקום הוועד והמעמד, היו מצויין עמנו הנגיד המעולה ר׳ יעקב רותי יצ״ו, וקצת מהמעולים אנשי מעמד יצ״ו, לישא וליתן בדברי צבור. ובאותו מעמד הסכמנו כל החתומים בכאן, בהסכמה אחת בלי שום מערער, שאם יהיו איזה נשים שהן מורדות בבעליהן, ולפעמים יארע שאיזה מהן תהיה מעוברת ואינה עושה, רק שיולדת ומשלכת הוולד, כדי שיניקהו אביו וכן לא יעשה. לכן למגדר מילתא, אנו מסכימים שמהיום הזה ואילך, שום אשה שתהיה מורדת בבעלה, ובעת המרדות תהיה הרה , או מיניקת, שלא תוכל להשליך הולד שתלד, כי אם תהיה מהוייבת להניק את הולד, מיום הולדו ועד כ״ד חדשים רצופים, בין יהיה זכר או נקבה. ויתנו לה בשכר ההנקה חצי השכירות שלוקחת אשה מיניקת, שמיניקת ונותנת חלב לאחרים במעות, אי סיגון פריסיו דיל טיינפו לפי ראות ב״ד קי סירה אין אקיל זמן ולפי שנראה לנו היות כל הנז׳ סייג טוב, ותקנה הגונה לחזק כל בדק, ולגדור כל פרצה, לראיה חתמנו שמותינו פה לאחזוקי מילי דלעיל. והכל שריר ובריר וקיים, והיו חתומים החכמים השלמים כה״ר נחמן בן סונבאל, וה״ר יצחק נהון, וה״ר יהושע קורקוס, וה״ר אברהם חאג׳יז, וה״ר שמואל בן דאנאן, וה״ר שם טוב אמיגו, וה״ר יצחק דונדון, וה״ר שמואל חאג׳יז, וה״ר אברהם אוגיואילוס. ואני צעירם אברהם עוזיאל. ע״כ טופס ההסכמה הנז׳ מכתי׳ יד החכם הנז׳. ולפי שכל דבריהם אמת וצדק, ונתאמתו הכתיבה הנז׳, שהיא מיד החכם הנז׳. הסכמנו גם אנחנו בכל הכתוב בה, וחתמנו פה בחדש אדר שנת כי ב״ו ישמ״ח לבנו, פה העיר פ׳אס יע״א. וחתומים החכמים השלמים, כה״ר שמואל בן דאנאן זלה״ה, וכה״ר מכלוף! בן אסולין זלה״ה.

כ״ה. יום ש״ק אוגיו חשון אניו די האי״ש ליצירה אקי אין לה סיב׳דאד די פ׳אס יע״א איסטאנדו נוס לוס אפ׳ירמדוס אג׳ונטאדוס אין לה קאמרא דונדי סי אג׳ונטה איל מעמד אי איראן קון הנגיד המעולה ר' יעקב רותי יצ״ו אי פארטידה דילוס מעולים ג׳ינטי דיל מעמד יצ׳׳ו פור פלאטיקאב אין קוזאס דיל צבור אי אין אקיל מעמד הסכמנו טודוס לוס אפיירמאדוס אקי בהסכמה אחת סין דינגון מערער קי פור קואנטו אלגונאס מוג׳יריס שיאן מורדות אין סוס מארידוס אי אלאס ויזיס אקאיסי קי אלגונה איסטה מעוברת אי נון פ׳אזי מאס קי פאריר אי איג׳ה לה קריא טורה פארה קי לה קריאי סו פאדרי וכן לא יעשה. פור איסטו למגדר מלתא סומוס מסכימים קי די היום אינדילאנטרי דינגונה מוג׳יר קי פיואירי מורדת אין סו מארידו אי אין טאל טיימפו דיל מרדות איסטוב׳יירי פרינייאדה או אליגיאנדו קי נון פואידה איג׳אר לה קריאטורה אנדי איל פאדרי. סאלב׳ו סיאה אוב׳ליגאדה די אליג׳אר אסו קריאטורה דיל דיאה קי נאסי פ׳ין וינטי אי קואטרו מיזיס ג׳וסטוס טאנטו סיאה איז׳ו או איז׳ה. אי לי דאראן פור פאגה דילה אליג׳אדורה מיאטאד די לה פאגה קי לייב׳א אונה מוז׳יר קריאדירה קי קריאה אי דה ליג׳י פור דינירו אי סיגון פריסיו דיל טיימפו כפי פאריסיר די ב״ד קי סירה אין אקיל טיימפו. ולפי שנראה לנו היות בל הנז׳ סייג טוב ותקנה הגונה לחזק כל בדק ולגדור כל פרצה לראיה ח״ש פה לאחזוקי מילי דלעיל והכל שריר ובריר וקיים.

אלמנה מניקה שכתובתה למנהג המגורשים יצ״ו, שלא תטול כי אם מחצית שכר ההנקה, ובמה לשבב ובמה לכבס כסותו.

כ׳׳ו. בראותינו אנו החתומים דייני העירה פ׳אס יע״א, בענין תביעת שכר ההנקה, כמה דינים מחולפים, וביחוד מ״ש הרב מגיד משנה ז״ל בפי י״ח מה׳ אישות בשם הרשב״א ז״ל, והביאו מוהרי״ק ז״ל בסי׳ י״ג בטור א״ה וז״ל, אלמנה שהיתה מניקה את בנה, יכולה לומר איני מניקה אלא בשכר, ויכולה היא לתבוע כתובתה לאלתר, ואעפ״י שאינה יכולה להנשא ע״ס כ״ד חדשים עכ״ל. והעמידו דבריהם החכמים השלמים נ״נ ז״ל זה הדין, במקום שנוהגים להגבות לאלמנה כתובתה, מיד אחר מיתת הבעל. או אם תבעה כתובתה, וגבתה אותה. בזה הוא דיכולה לומר שאינה מניקה אלא בשכר. אבל אם כתובתה היא כדת וכהלכה, ועדיין לא גבתה אותה, והיא אוכלת מכח תנאי כתובה, אינה יכולה לתבוע שכר ההנקה. וכן נראה מדעת הרא״ש ז״ל בפי אעפ״י, וג״כ בס׳ שאלות ותשובות למהר״י בן ליב ז״ל. ולכן תיקנו החכמים השלמים נ״נ ז״ל, שאם היתה כתובת האלמנה כמנהג קהלות הקדש המגורשים מקאשטילייא יצ״ו, עם היות שיכולה לומר איני מניקה אלא בשכר. עכ״ז הואיל והם שותפים בכל אף בהניקה, לא תטול כי אם מחצית שכר. והם קצבו קצבה לאלמנה באותו זמן, שלש אוקיות שכר ההנקה בכל חדש לא זולת, והמחצית הוא אוקייא וחצי האוקייא, מלבד מה שיותן לילד במה לשכב, ובמה שתכבס לו כסותו ובלאות שלו כמנהג התינוקות. אך אמנה אנחנו החתומים, בראותנו שמה שתקנו לדורם תקנו. לכן ראינו ג״ב אנו החתומים לתקן, ששכר ההנקה יהיה מהיום והלאה כפי העת והזמן. והאלמנה שכתובתה כפי המנהג, יתנו לה היורשים מחצית שכר ההנקה. אן אמנה אם כתובתה כדת וכהלכה, אנו מעמידים הדבר על ד״ת. שאם תגבה כתובתה, אין לה מזונות מכח כתובתה. ויכולה לומר איני מניקה אלא בשכר, והשמאים ישומו לה שכר ההנקה, כפי העת וכפי הזמן וכפי השער.

ג״ב הוגד לנו, שתיקנו החכמים השלמים נ״נ ז״ל בענין ההנקה, אם מתה אם הילד כמה חדשים מחייבים לאב לשכור לו מינקת, עם היות שזה הדין לא הוזכר בשום פוסק, שאף מוהרי״ק ז״ל שדרכו להביא חדשים גם ישנים, לא הביאו אפי׳ במחודשים. ואפי״ה תיקנו הראשונים ז״ל, שמחייבים האב לשכור מינקת הן לבנו, הן לבתו, עשרים חדש ויפה תיקנו. וגם אנחנו הולכים בעקבותיהם, ואין לנו להרהר אחריהם, ולא לזוז מדבריהם, כי כל דבריהם אמת וצדק. עכ״ז ראינו לתקן שההנקה לנקבה, תהיה שמונה עשר חדש. ולזכר עשרים חדשים. ולראיה שכך הסכמנו חתמנו פה, וחתומים החכמים-השלמים כמה״ר שמואל בן דאנאן זלה״ה. וכמה״ר מכלוף בן אסולין זלה״ה.

בחדש כסלו שכ״ג לפ״ק.

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמאר

הרב אליהו עצור

מר משה גבאי

פתח דבר

הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל

עוד בתקופת הגאונים פרח בצפון אפריקה מרכז רוחני גדול שהדיו נשמעו למרחקים וזכה להוקרתם של גאוני בבל והוא היווה כחוליה מקשרת בין יהדות המזרח וראשיה לבין יהדות המערב – ספרד. כאשר החלה להתדלדל סמכותו של המרכז הרוחני העולמי של היהדות בבבל, לתקופת מה המרכז הרוחני בצפון אפריקה תפס את מקומו בכמה בחינות.

כ״ז. טופס פס״ד על ענין כתובת בנין דכרין. לפי שר׳ משה בן נחמיאש בר יוםף נ״ע, נשא אשתו הראשונה מרת מקנין בת ר׳ לוי הכהן, בכתובה כדת וכהלכה, מסך תל״ם ממעות ישן נושן, כמו שראינו אנו החתומים הכתובה הנזכרת, כתוב וחתום כך מהסך הנז׳, ומזמן המעות כנז׳, ומקנין הנז׳ נפטרת לב״ע בחיי ר׳ משה הנז' והניחה בנין דכרין הייה ר׳ יוסף, ור׳ לוי, בני ר׳ משה הנז׳. ואחייכ נשא ר׳ משה הנז׳ אשה אחרת, ונלב״ע, והניח עם האשה השניה בן אי, ושמו ר׳ אברהם. והאשה השניה הנז', אם אברהם הנז׳, גבתה כתובתה מעזבון ר׳ משה הנז׳.

ור׳ יוסף ור׳ לוי הנזי, הוציאו לפנינו כתובת אמם, לגבותם מנכסי אביהם הנז׳ בתנאי ב״ד. ותבעו ממנו מה ששורת הדין נותנת, עפ״י רוב הפוסקים, שהדין עם ר׳ יוסף ור׳ לוי הנז׳, וראוי לפרוע להם כתובת בנין דכרין מעזבון ר׳ משה הנז׳, אעפ׳׳י שהשנייה קיימת. ור׳ יוסף ור׳ לוי ת״ב הנזי, הוציאו קצת שטרי משכונות מנכסי אביהם הנז׳׳ ואמרנו לשני סופרי ב״ד, להשביע לבנים הנז', שבועת הבא ליפרע מנכסי יתומים. והבנים הנז׳ נשבעו שבועתם בס״ת כמ״ש ב״ו מיד סופרי ב״ד. ועלה בחשבון הכתובה הנז׳, ממעות אדוננו המלך יר״ה, אחר ניכוי שליש הכתובה, כפי מה ששורת הדין נותנת, במנהג התושבים באלמנות, כשמגבין להן כתובתן ארבע מאות ושנים וששים אוקיות ורבלע האוקייא, בחשבון אוקייא וחצי אוקייא וששה פונדיונין לכל אוקייא, לפי קצבה הקצובה במעות הנז׳. והגבינו לבנים הנז׳, שטר משכונה אחת, שעל חצר מסעוד בן זאזון ליוסף הנז׳, והודה בפנינו שהם מעזבון אביו, והיא מסך מאה וששה עשר אוקיות, ועולה בנימי שלה ו״ת. ועוד משכונה אחרת נגד אסתר ר׳ נחמיה הכהן, ואלא טאטא חמותו, מסך שמונים אוקיות, ועולה בניכוי שלה ג״ם בקירוב. ועוד משכונה אחת, נגד אלמנת אסתר דון אלעזר די קואיליאר, מסך ארבעים אוקיות, ועולה בניכוי שלה א״ם בקרוב.

ואם שטר משכונה אחת שהודה בפנינו ר׳ לוי המי, שהיא בידו מסך ג״ם אוקיות, בחנות שיושב בה יצחק בינדיג׳א. ועוד משכונה א׳ מסך אב״ם נגד סולימאן בן בטאג, שהודה בפנינו ר׳ יוסף הנז׳, שקבל סך המשכונה הנז׳ מנכסי אביו, שעולה ככל המי, עם משכו׳ אחרת נגד הנגיד ר׳ שאול בן רמוך, מסך שבעים אוקיות, ועולה בכינוי שלה ג״ם בקירוב, תמ״ם ב״ת, נשאר לבנים הנז׳ בלא גביה בב״ם. ומעכשיו אנו מזכין לר׳ יוסף ור׳ לוי הנז׳ בכל הסך הנז׳ במשכונות הנז', וכמה שגבו מהם זכייה גמורה לפרעון הכתובה הנז׳ וכתבנו הכתובה הנז׳ פרעון כל הנז׳ ומעכשיו אנו נותנים רשות לבנים המי, לגבות הכב״ם מעזבון אביהם, לתשלום פירעון הכתובה הנז׳. ולראיה חתמנו פה בעישור אמצעי לחדש כסלו ש׳ שכ״ג לפר״ק, והבל שריר ובריר וקיים.

והסיבה שאמרנו לגבות הכתובה הנז׳ ומעכשיו אנו נותנים רשות לבנים הנז׳, לגבות הכב״ם מעזבון אביהם, לתשלום פירעון הכתובה הנז׳. ולראיה חתמנו פה בעישור אמצעי לחדש כסלו ש׳ שכ״ג לפרי׳ק, והכל שריר ובריר וקיים. והסיבה שאמרנו לגבות הכתובה הנזכרת, מהשטרות הנז׳ וזולתם מטלטלי, לפי שכתוב בכתובה, שקבל עליו לפרוע הכתובה, ושאר תנאי בית דין, מכל ארג נכסין וקנינין דאית ליה תחות כל שמיא, ממקרקעי ומטלטלי אגב מקרקעי וקיים ע״כ. וחתומים החכם בה״ר שם סוב אמיגו ז״ל. והחכם כה״ר אברהם עוזיאל ז״ל והחכם כה׳׳ר אברהם ביטון ז״ל. ואנו החתומים הטפסנו טופס זה כמאמר ב׳׳ד יצ״ו, ולראיה ח״פ וחתומים החכמים השלמים כמה״ר מכלוף ן׳ אסולין זלה״ה הסופר. וכה״ר משה בר יעקב הלוי הסופר זלה״ה.

בחדש אייר ש׳ שכ״ה.

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמארהמשפט העברי

הרב אליהו עצור

מר משה גבאי

הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל

עוד בתקופת הגאונים פרח בצפון אפריקה מרכז רוחני גדול שהדיו נשמעו למרחקים וזכה להוקרתם של גאוני בבל והוא היווה כחוליה מקשרת בין יהדות המזרח וראשיה לבין יהדות המערב – ספרד. כאשר החלה להתדלדל סמכותו של המרכז הרוחני העולמי של היהדות בבבל, לתקופת מה המרכז הרוחני בצפון אפריקה תפס את מקומו בכמה בחינות.

כ״ח. טופס להיות שנעשו ערבות הנשים לבעליהן להגוים, יבואו להשליכן בין הגוים, ויצא מזה נזק גדול שיקחו אותן לבית האסורים. וצער גדול לקהלות להניחם שם, ומזה יבואו להכריח להקהלות יצ״ו, לשלם בעדה, וכשיהיה הבעל יושב בבית האסורים, היה יכול לישא וליתן באופן אחר. ועל זה הסכמנו מע׳ החכמים ישי׳ץ, והנגיד המעולה יצ״ו, ואנשי המעמד יצ״ו, לעשות גדר בזה הדבר, וגוזרין בקנס נדוי גמור, שמהיום הזה והלאה, ששום אדם לא באונס, ולא ברצון, יכול ליתן לאשתו ערבה לשום גוי בעולם בשום אופן. ולאשה ג״ב בדומה לו, כמו כן אנו שולחים בקנס נדוי גמור, שבשום צד שבעולם לא תכנס בערבות, על שום חוב שבעולם על בעלה, ולא על איש אחר כלל ואם ח״ו יעברו על הנדוי, מלבד שיהיו מענישין להעובר, ולא יתנו הקהלות י״ץ על שום אשה, אפי׳ פרוטה קטנה. וגם לא יתעסקו בהם ובצרתם, בשום צד שבעולם. ולפי שבכף הסכמנו, חתמנו שמותנו פה, בשמונה ימים לאייר שנת שלש מאות ועשרים ושמונה לפ״ק וקיים. וחתומים החכמים השלמים, דיינים ומצויינים, במוהר״ר אברהם ביטון זלה״ה, וכמוה״ר אברהם עוזיאל זלה״ה, וכמוה״ר שמואל חאג׳יז זלה׳׳ה, וכמוה״ר יוסף גבאי זלה״ה, וכמוה״ר חיים ביב׳אס זלה״ה, וכמוה״ר יצחק בן פיש׳י זלה״ה, וכמוה״ר משה בן טאשטיאל זלה״ה, וכמוה״ר יצחק הצרפתי ז״ל, וכמוה״ר שמואל בן ג׳יקאטיליא זלה״ה, וכמוה׳׳ר בנימין נהון ז״ל, וכמוה״ר סעדיה ברבייה, ה״ר שמואל אבן דנאן זלה״ה, וכמוהר״ר אברהם הכהן זלה״ה, ע״כ. ונתאמתו חתימתם.

כ"ח. טופס פור קואנטו די פ׳יאיר לאם מוג׳יריס אלוס מארידוס פור מורוס לאס ויינין אה איג׳אר פריסאס בין הגוים דונדי סי ריקריסי מונג׳ה דישגראשייא אה אילייאש אי אלאש קהלות יש״ץ אין דיש׳ארלאס אליי פור דונדי ליס איס פור פ׳ואירסה אה לאס קהלות יצ״ו די פאגאר פור אילייאס אי קואנדו איל אומברי איסטובייסי סי פודריאה ניגוסייאר פור אוטרה ויאה פור דונדי דיטירמינארון לוס סינייוריס חכמים יש״ץ והנגיד המעולה יצ״ו ואנשי מעמד יצ״ו די פוניר גדר אין אישטי קאשו אי מאנדאן בקנס נדוי גמור קי די היום אי אדילאנסרי קי נינגון אומברי נו פור רואיגו ני פור פ׳אירסה מיטה אסו מוג׳יר פ׳ייאדורה אדינגון גוי שבעולם פור דינגונה מאנירה. אי אלה מוג׳יר פור איל סימיג׳אנטי מאנדאמוס בקנס נדוי גמור קי אין דינגונה מאנירה קי איניל מונדו נון אינטרי פ׳ייאדורה פור דינגונה ריבירה שבעולם פור סו מארידו ני פור אוטרו דינגונו אי סי חייו פסארי על הנדוי קי מלבד קי סירה אפינאדו איל טאל קי פסארי קי נון דאראן לאס קהלות יצ״ו פור נינגונה מוג׳יר אפילו און מאדיבידי אי נון אינטינדיראן אין סו קאשו אין דינגונה מאנירה שבעולם ולפי שבכך הסכמנו חתמנו שמותנו פה בשמונה ימים לאייר שנת שלש מאות ועשרים ושמונה לפ״ק וקיים וכוי.

תשרי של"ה

כ״ט. טופס פס״ד מנוחי נפש זלה׳׳ה, על ענין מעות אלקרארט. לפי שהאשה מ׳ שאלא תאמו, אלמנת ה״ר חנניה בי אסבאג נ״ע, צותה מחמת מיתה, ונתנה לשלשה בנה שטר כתובתה, ואחרי אשר ראינו אנו ב״ד החתומים, שטר הצוואה הנז׳ כוח׳׳ך, וראינו ג ׳כ שטר כתובת שאלא תאמו הנז׳, כוח״ך כדת וכהלכה, מסכום שלש מאות אוקיות כסף ישן נושן, צריך לנכות השליש כמנהג התושבים יצ״ו, נשארו מאתים אוקיות כסף ישן נושן, ששוות שלש מאות וחמשה עשר אוקיות כסף ממעות סוסיא. וראינו ג״ב שבועת אלמנה, שמחלו לאלא תאמו בחייה, בניה יצחק, וזבולון, וסעדיה, ושלמה. אנו אומרים ששלמה הנז׳ זכה בשלש מאות וחמשה עשר אוקיות הנז׳, ממעות סוסיא של כתובת אמו מכח כל הנז׳. ואם אין שם טלטל לגבות הסך הנז׳ ממנו, רשאי למכור ולמשכן ולהשכיר בקרקע אביו נ״ע, בכדי השלש מאות וחמשה עשר אוקיות הנז׳, ולית מאן דימחא בידיה, ולראיה וזכות ביד שלמה הנז׳ וכ״ך חתמנו פה בעשור אחרון לחדש תשרי שנת של״ה לפ׳׳ק וקיים ע״כ. וחתומים בו החכם כה״ר אברהם ביטון ז״ל, והחכם ה״ר שמואל חאג׳יז ז״ל, והחכם ה״ר משה בן טאשטיאל ז״ל, והחכם ה״ר בנימין נהון ז״ל, והחכם ה״ר יוסף בן גבאי ז׳׳ל, והחכם ה״ר סעדיה בן דנאן ז׳׳ל, והחכם ה״ר יוסף בן עמרם ז״ל, והחכם ה״ר שלמה עוזיאל ז״ל. ואנו החתומים נתאמתו לנו חתימת החכמים הנז׳ והכרנום, והעתקנו טופס זה על נכון וקיים. עוד היה חתום שם החכם ה״ר שמואל בן סונבאל ז״ל, וקיים שנית. וחתומים החכמים השלמים, כה״ר מכלוף אסולין הסופר ז״ל. וכה״ר משה בן יעקב הלוי הסופר זלה״ה.

כסלו ש״מ.

ל. טופס פס״ד, על ענין שאין הבת נוטלת חלק כזכר, רק בפטירת האב, או האם תחילה. וז״ל, לפי שהחה״ש כה״ר אברהם מוריג׳ון ז״ל נלב״ע וחלי״ש, והניח יתומים זכרים ונקבות, שהיו לו מאשתו הראשונה שנפטרת בחייו, והיה נשוי עמה כמנהג הקהלות יצ׳׳ו, וקודם שנשא אשה אחרת, עשה חלוקה עם יתומיו כפי מה ששורת הדין נותנת ור״ל כפי התקנה. ועכשיו שנלב׳׳ע, הניח אלמנתו שהיה נשוי עמה, ג׳׳ב כמנהג הקהלות יצ״ו. וב״ד יצ״ו מינו אפוטרופוס על היתומים קטנים, ועל הנקבה, להחכם השלם בה״ר יצחק אבזארדיל נר״ו, והאפוטרופום שידך לבתולה הנז׳, עם פ׳. ופסק עמו לתת לה נדוניא כל הראוי לה, בירושת אביה ואמה, ועכשיו תבע המשדך להאפוטרופום, שיתן לבתולה הנז/ חלקה עם אחיה בירושת אביה, חלק כחלק, שוה בשוה עם אחיה. מלבד החלק המגיע לה בירושת אמה. ולסיבה זאת תבעו ממנו אנו החתומים, האפוטרופוס והמשודך המי, לברר להם מה שראוי לג׳אמילה הנז׳, בירושת אביה. ואין לה כי אם עישור נכסי הראוי לה מכח הדין, לפי שאין לבת ירושה עם הזכרים חלק כחלק מבח התקנה, זולת בנישואין ראשונים, ולא בשניים, ועכשיו שזכתה ג׳אמילה עם אחיה בירושת אמה חלק בחלק, ונפטר אביה אחייב, אין לה בירושת אביה זולת עישור נכסי. ועוד שמעשה רב שידענו ידיעה ברורה, שבא מעשה כזה לפני החכמים ז״ל, והורו כן, שאין לבת חלק כחלק עם אחיה, זולת בנישואין הראשונים, ולא נתנו לבת הנקבה עם אחיה, זולת העישור נכסי ולא יותר. ולראיה שכך גזרנו שאין לה זולת העישור נכסי כנז׳, ח״פ בעשרה לכסלו שנת שם ש״ם לו חק ומשפט לפר״ק, וחתומים בה״ר בנימין נהון, וכה״ר יוסף בן עמרם זלה״ה, וכה״ר אברהם בן רמוך ז״ל וקיים. וחתום החכם השלם הדו״מ כמוה״ר אברהם בן דנאן זלה״ה.

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמאר

הרב אליהו עצורהמשפט העברי

מר משה גבאי

עוד מצאתי בכתב יד הראב״ד ז״ל הנז׳ וז״ל

ל״א. טופס שייך לתקנת המחילה שמוחלת האשה לבעלה, ומסלקת ליורשים. וז״ל הקדמונים ז״ל, אח״ב הסכמנו אנו החתומים במה שהסכימו החכמים השלמים, מן הטעמים שנזכרו בתקנתם. שאין רוב צבור יכולים לעמוד בתקנת הסכמת שלשה דייני המשמרה, ובמחילה שתודה כל אשה לבעלה מכתובתה, הסכימו שאין צריך הודעת קרוב, אפי׳ שיהיה מצוי בעיר. שלא יהיה קטטה בין הבעל לקרובי האשה. ולפיכך חזרו לתקן, שבהמצא לשם חכם מחכמי המעמד הנמנין לדין סגי, לקיים דבר המחילה ההיא, ואם לא יעידו עדי המחילה, שהיה שם מצוי חכם. אין בח במחילה להפקיע יד מי שיש לו זכות בכתובתה שמחלה לבעלה, או בנכסים שנפלו לה מצד אחר, הן בירושה, הן במתנה, הן בפירעון כתובה מאיש אחר, באיזה צד או אופן שיהיה, והכניסתם לבעלה בנדונייא, וכתב לה כתובה למנהג המגורשים יצ״ו, או בתנאים שיש בהם צד זכות לזולת, לאו כל כמיניה לבטל ולמחול הזכות ההוא, שיש בו זכות לזולת אם לא ימצא שם חכם כמי. יען ראינו שגם אשה כזו לפעמים היא באנוסה מהבעל לבטל ולמחול הזכות ההוא. ובהמצא שם חכם, אפשר שיש תיקון בדבר. וחתומים בה״ר אהרן בן חיים, וה״ר יצחק בן זמירו, ובה״ר ישעיה בקיש, וה״ר יחייא בירדוגו. ע״ב מצאתי כתוב וחתום בהראב׳׳ד הנז׳ ז׳׳ל.

אדר שמ״ח

ע״ע מזונות הבת אצל אמה שנתגרשה, ותבעה מזונות לבן או בת מהבעל, שלא יתן לה דמים, כ״א לחם ולפתן ממה שהוא אוכל וכל שכן למורדת.

ל״ב. טופס במאמר ב״ד יצ״ו. בהיותינו אנו החתומים מקובצים בישיבת הנגיד המעולה ה״ר אברהם רותי יצ׳יו, נשאנו ונתננו בענין המזונות, שתבעה פאדואינא מורדת החכם יהודה עוזיאל, בת החכם הה״ר שמואל זלה״ה לבעלה הנז׳, לבתה שיש לה ממנו. ואחר שראינו העדאת עדים שהעידו שהוציא החכם ה״ר יהודה הנז׳, ה״ה ישראל ג׳יבון, ומאיר בן ליג׳א שהעידו ממה שנגזר עליהם מלפני חכמים נ״נ זלה״ה, בענין המזונות שתבעו אותם הנשים שגירשו לבנות שהיו להן מהם, בהיות הבנות משלש שנים ולמעלה, שגזרו שלא יותן להן דמי מזונות כלל, אלא לחם ולפתן ממה שהאב אוכל, ואם המגורשת מניקה שום ולד יותן לה חצי ההנקה כנמ״ב בפסק א׳ להרבני מוהר׳׳ר שאול סירירו ז״ל, ומוהר״ר סעדיה אבן דנאן ז״ל, ומוהר״ר עמנואל סירירו זלה׳׳ה. ואנו גוזרים ואומרים דמכ״ש הוא בנדון הזה, שהאשה מורדת על בעלה, שלא ינתן לה דמי מזונות כלל מכאן ואילך, אעפ״י שעד עכשיו פרע לה דמי מזונות, כי אם שיפסיק לה מזונות אצל אמה לחם ולפתן ממה שהוא אוכל דבר יום ביומו. ולראיה וזכות ביד החכם ה׳יר יהודה הנז׳, שכך גזרנו ח״פ בטו״ב הו׳׳א לחדש אדר הנהדר שנת שמ״ח נפש עבדן לפ״ק פה פ׳אם וקיים ע״כ. וחתומים החכמים השלמים הר״ר יוסף ן׳ עמרם ז״ל, והר״ר יצחק אבזרדיל דיל, והר״ר יוסף אלמושנינו ז״ל, וה״ר אברהם הכהן ז״ל, וה׳׳ר סעדיה בן ריבוח ז״ל, וה״ר יצחק בן שלום ז״ל, וה״ר יצחק חאגייז ז״ל, והעתקנו טופס זה מהתורף תיבה בתיבה, ונמצא על נכון. והכרנו חתימות החכמים הנז׳ ז׳׳ל, ולראיה ח״פ במאמר ב״ד יב״ץ, וחתומים החכם השלם כה״ר יעקב בן דנאן זלה״ה, הסופר וכה׳׳ר יעקב חאג׳יז זלה״ה.

אב ש״ן

ל״ג. טופס פסק דין על ענין המצרנות. בהיות החכמים השלמים חכמי קהלות הקדש קהלות פ׳אס יצ״ו, מקובצים בישיבת הנגיד המעולה ה״ר אברהם רותי יצ״ו, הלא המה החכם הה׳ר יוסף בן עמרם יצ״ו, והחכם אברהם בן רמון יצ״ו, והחכם הה״ר יצחק אבזארדיל יצ״ו, והחכם הה״ר יוסף נהון יצ״ו, והחי הה״ר סעדיה בן ריבוח יצ״ו, והחכם הה״ר אברהם הכהן יצ״ו, והחכם הה״ר יצחק ן׳ שלום יצ״ו, והחכם הה״ר יצחק אבן צור יצ״ו, נשאו ונתנו בענין החצר הידוע בזה האלמלאח, לסמעאל בן צפט הלוי נ״ע, שממושכנת מכח מסירה לעולו אלמנת ע׳ מכלוף ן׳ לחסן בר אליהו נ״ע, ומכרתה יאקות בת סמעאל הנז׳ לגוי, וקנאה מהגוי מסעוד בר הלל בן סוסאן שרצתה עולו הנז׳, לסלק ללוקח בזוזי מטעם מצרנות, מכח המשכונה שיש לה על החצר הנז'. ואחר שנשאו ונתנו בדבר היטב, באו שקולים שארבעה מהם אמרו שיכולה לסלק למסעוד הנז׳ בזוזי מטעם מצרנות, מכה המשכונה הנז', אעפ״י שקנה מגוי. וארבעה מהם אמרו שאינה יכולה, ושלחו אותנו לשאול פי החכם ההי׳ר יוסף אלמושנינו יצ״ו, שלא נמצא באותו קיבוץ, מהו סברתו בענין הנז׳. והסכים עם האומרים שיכולה לסלקו מהטעם הנז', ובכן ציוו לנו החכמים השלמים הנז׳ יצ״ו, לכתוב ולחתום מה שיצא ברוב מנין כולם בענין הנז׳, שיכולה עולו הנז׳, לסלק למסעוד הנז' בזוזי, מהטעם הנז׳, ולזכות בחצר הנז׳. ולראיה וזכות בידה שכך נגזר ויצא ברוב מנין החכמים השלמים הנז', עה׳׳ד הנז׳, וצוו לנו לכתוב ולחתום ח״פ בטו״ב הו״א לחדש אב יה״ל ש׳ הש״ן ליצירה פה פ׳אס יע״א, והכל שריר וקיים ע׳׳ב. וחתום בה הה״ר יעקב בן דנאן הסופר יצ״ו, ואנו החתו׳ העתקנו טופס זה מההעתקה הנז׳, שחתום בה הסופר הנז׳. ולראיה ח״פ וחתומים החכמים השלמים כהה״ר מכלוף בן אסולין הסופר. וכהה״ר משה בר יעקב הלוי הסופר זלה״ה.

אלול שנ״ב

ל״ד. טופס הסכמת ענין הקדושין. בחדש אלול שנת וצויתי את ברכתי לכם בשנ״ה ליצירה, תקנו החכמים יצ״ו, תקנה בענין הקדושין. והיא היתה ג״כ מקדמת דנא בעיר הלזו, וראו לחדש אותה מחדש, שכל מי שירצה לקדש אשה מכאן ולהבא, לא יקדש אותה זולת בפני חכם מחכמי המעמד יצ׳׳ו. או ראש ישיבה, ועשרה מישראל. וכל מי שיקדש אשה שלא כפי התקנה הנז', אם יהיו מצויים שם עדים ויבואו ויעידו תכף ולאלתר לב״ד יצ״ו, הנה נקיים, ואם לא יבואו עד לאחר כן, מלבד העונש שיקבלו במכות וביסורין ובמאסר, יפרעו לקופה של צדקה נ״ם. והמקדש יפרע גם הוא לקופה של צדקה, מה שיראה לנגיד ולדיינים יצ״ו אשר יהיו בימים ההם, וישאר בבית האסורין עד שיתן גט כשר למקודשת, ולא יצא משם לא שבתות, ולא י״ט, עד שיגרשנה בגט כשר. ואפי׳ אם ירצה אביה ואמה לתתה לו, לא ישאנה עד שיגרשנה גרושין גמורין. ואחייב אם ירצה לעשות נישואין מחדש הרשות בידם. וכל זה אנו גוזרין בכח נח״ש, והוכרזה התקנה הזאת בר״ח אלול שנה הנז׳ עכ״ל. וחתומים הרבנים המובהקים כמוהר״ר יהודה עוזיאל ז״ל, וכמוהר״ר סעדיה בן ריבוח ז״ל, וכמוהר״ר יצחק אבן צור ז״ל, וכמהר״ר שמואל בן דנאן ז״ל, ובמהר״ר וידאל הצרפתי ז״ל, וכמהר״ר ישעיה בקיש ז״ל, וכמהר״ר יוסף בן חביב זלה״ה.

שבט שנ״ג.

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.המשפט העברי

הרב משה עמאר

הרב אליהו עצור

מר משה גבאי

זה הוא על דין פרעון כתובה, ובעל חוב שוה בזמן הזה.

ל״ה.

טופס פס״ד. לפי שר׳ אברהם בן צור נלב״ע, וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ולא הניח שום זרע. וה״ר שמואל אחיו רצה לכנוס את יבמתו אשת אחיו הנז׳. ומרים אשתו עכבה על ידו באומרה, מאחר שנתחייב לה בשטר כתובתה שלא ישא אשה אחרת עליה בחייה, כי על פיה ורצונה. ואם ישא אשה אחרת עליה בחייה, שלא על פיה ורצונה, שיפרע לה סך כתובתה במעות מוטבע. וה״ר שמואל הנזכר טען שאין לו במה לפרוע כתובתה, כי אם בשוה כסף קרקע וטלטל, ואחר ששמענו אנו החתומים טענותיהם ותשובה מורשה מרים הנז׳, והר״ש הנז', ונשאנו ונתננו בענין זה היטב, הסכמנו וגזרנו שיחרימו סתם בפני הר״ש הנז׳, אם יש לו מעות מוטבע כסף, או זהב, או כלי כסף, וכלי זהב, שיתננו לפירעון כתובת מרים הנז׳.

ובכלל החרם, שלא החביא שום מעות, ושלא נתן שום מתנה ע״מ להחזיר, לא מעות, ולא כלי כסף, וכלי זהב, לשום נברא. ואחר שיחרימו ויברר כל מה שיש לו מעות, וכלי זהב, וכסף, יתנהו לפירעון כתובתה. ומה שיחסר לפירעון כתובתה יפרעהו בטלטל שוה כסף, כפי מה שישומו אותו ששוה בשוק, בפירעון מיד. ואם לא יספיק הטלטל לפירעון כתובתה, יפרע לה בקרקע, כפי מה שישומו ששוה בעת הזאת, אחר ההכרזה הראויה כפי הדין.

 והדין הזה שהסכמנו בו הוא ג״כ בכל מי שרוצה לגרש את אשתו, שעם היות שכתוב בכתובה שנתחייב פ׳ לפרוע סך הכתובה, מהמטבע הנוהג בזמן הודאת הכתובה, לא נכתב המטבע, רק לענין אם יוסיפו עליו, או יגרעו ממנו, או אם ירצה לגרשה במדינה אחרת, יפרע לה מהמטבע הנוהג במדינה שנשא אותה. אמנם לענין הפירעון, הואיל וכפי הדין כתובת אשה בזבורית, אעפ״י שכתוב בה בפירוש במנה ומאתים, דאינון מזוזי כספא, אינו מועיל תנאי המטבע זולת לענין הנז'.

 דלא עדיפא אשה מב״ח. וכמו שהדין בב״ח שאם לא כתב לו בפירוש שיפרע במעות, ולא בדבר אחר, רשאי לפרוע שוה כסף כן בפרעון כתובה, הואיל ולא כתב לה שיפרע במעות, ולא בדבר אחר, רשאי לפרוע בכתובה שוה כסף. ועוד שעיקר חוב הכתובה היה בשומא. לכן הסכמנו אנו החתומים שדין פרעון כתובת אשה וב״ח, בזמנינו זה שוה. וכ״ש בנדון זה שאשה הקנו לו מן השמים. ולפי שכך הסכמנו ח״פ בעישור אמצעי לשבט שנת כשל"ג ילבינו לפ״ק פה פ׳אס יע״א ע״כ. וחתומים החכם כהה״ר יוסף אלמושנינו ז״ל, והחכם הה״ר יהודה עוזיאל ז״ל, והחכם ה׳׳ר אברהם הכהן יצ״ו, והחכם הה״ר יצחק בן שלום ז׳׳ל, והחכם הה״ר יצחק בן צור יצ״ו, והחכם הה״ר יעקב חאג׳יז יצ״ו, והחכם הר״ר שמואל בן דנאן יצ׳׳ו. ואנו החתומים הטפסנו טופס זה מהתורף במאמר ב׳׳ד יצ׳׳ו, ונתאמתו לנו החתימות של החכמים הנז׳. ולראיה ח״פ וחתומים החכמים השלמים כהה״ר מכלוף בן אסולין הסופר ז״ל, וכהה׳׳ר יצחק בן יוסף הסופר ז״ל.

אב שנ״ג.

ל״ו. טופס ענין התקנה החדש ע״ע הנישואין, שאם לסוף עשר שנים לא יהיה לו זרע לא זכר ולא נקבה. שיכול לישא אשה אחרת. ולייבם אפילו בתוך עשר ואפילו יהיה לו זרע.

בהיות שנתקבצו החכמים השלמים ואנשי המעמד יצ״ו, והנגיד המעולה כבה״ב מדרש ראשון הי״ג ונשאו ונתנו בצרכי הקהלות יצ״ו. ובדקו בנרות

ספר התקנות

החיפוש ומצאו, איך בעונות כמה משפחות נעקר שורש גזעם מן העולם, בסבת תנאי שלא ישא אשה אחרת עליה. וג״כ מצות יבום אשר היא מצוה ממצות התורה נתבטלה ג״כ, מצד השבועה הנז׳, וראו החכמים יצ״ו, שבעון זה לבד יתעכב קץ המשיח, ולכן הסכימו החכמים יצ״ו, עם אנשי המעמד והנגיד יצ״ו, לתקן המעוות. לבל יהיה העון הזה לפוקה ולמכשול מבאן ולהבא, כי לא מצאו לתקן מה שעבר, כי מי יוכל לתקן את אשר נעשה בשבועת בשי׳׳ת. והתקנה היא עזה״ד, שכל איש שישא אשה מכאן ולהבא, אם שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, או אפילו ילדה ומתו הבנים שילדה, בתוך עשר שנים. ולסוף עשר שנים לא היה לו זרע בין זכר בין נקבה, שיבול בעלה לישא אשה אחרת עליה בחייה, ולא יתן לה לא גט ולא כתובה, זולת אם ירצה בעלה לגרשה הרשות בידו. ואם יהיה לה זרע בשנת י׳׳א לנישואיה ומת הזרע ההוא, מונה לה ג״כ עשר שנים אחרת וכן עזה״ד.

עוד תיקנו החכמים יצ״ד שמכאן ולהבא ג״כ, כל הנושא אשה ונפלה לו אשת אחיו ליבום אפי׳ בתוך עשר שנים, ואפי׳ אם היה לו זרע מאשתו, שיכול ליבם את אשת אחיו, דאשה הקנו לו מן השמים, ואינו צריך ליתן לאשתו לא גט, ולא כתובה וכל הנושא מכאן ולהבא, על דעת כן הוא נושא. והחכמים יצ״ו, מחזיקים התקנה הזאת כל ימי עולם. וזאת התקנה קבלנו אותה אנו ובנינו ובני בנינו עד עולם, בגזירת נח״ש, ומינה לא נזוז, ולכן כל סופר מסופרי ב״ד, בנוסח הכתובה יוסיף בתנאי שלא ישא וכוי, אלא כפי התקנה החדשה, או על פיה ורצונה, ואם ישא אשה אחרת וכוי, ושלא כפי התקנה, שיפרע לה כל מה שהחזיק לה ע״ע, ויפטור אותה בגט כשר לאלתר, זהו מה שתיקנו החכמים יצ״ו, בסוף חדש אב יה״ל משנת גש״ן לפ״ק. וכרוזא קרא בחיל בכל ב״כ ביום ש״ק בחדש אלול המרוצה מהשנה המי, וסברו וקבלו כל קהלות הקדש יצ״ו, ומכאן ולהבא כל מי שמשיא את בתו בעיר הזאת, באלמלאח של פ׳אס יע׳יא, ידע שעל דעת כן הוא משיאה, ע״כ טופס שהגהנו מהתורף תיבה בתיבה, ולקיים כל דבר, ח״פ להודיע הזמן שנעשית התקנה הנז׳, וחתומים הרבנים המובהקים כמהר״ר יהודה עוזיאל זלה״ה, וכמהר״ר סעדיה בן ריבוח זלה״ה, וכמהר״ר יצחק אבן צור זלה״ה, וכמהר״ר שמואל בן דנאן זלה״ה.

ניסן שנ״ט

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.המשפט העברי

הרב משה עמאר

הרב אליהו עצור

מר משה גבאי

ל ׳ז. טופס ההסכמה החדשה האחרונה בענין הנישואין, שאם לא יהיה לו זכר לסוף עשר שנים שיכול לישא אשה אחרת.

בהיות שמקדמת דנא שתקננו התקנה החדשה, למי שיקח לו אשה בתנאי, שלא ישא מיום התקנה ואילך, שרשאי לקחת לו אשה אחרת בסוף עשר שנים לנישואיו, אם לא ימצא לו זרע ממנה בחיים בסוף העשר שנים. ובאותה שעה גמרנו להקבץ שנית לבקש תקנה לאותם שלקחו נשים בתנאי הנז׳, קודם התקנה החדשה הנז'. לפי שראינו שהרבה מהם מתים בלי זרע מפאת התקנה הנז', ולא בא לידי גמר עד היום שנתקבצנו שנית, לשאת ולתת בענין המי, וגם לנישואים אחר התקנה הנז׳, שרשאי כל אחד מהם לקחת לו אשה אחרת להבנות ממנה, לאחר עשר שנים לנשואיו, אם לא ימצא לו ממנה זרע זכר בחיים לסוף עשר שנים לנשואיו. אעפ״י שהיה לו ומת ח״ו, קודם העשר שנים או אח״כ. ואעפ״י שבתקנה לא נזכר כי אם זרע סתם, ראינו לחדש שיהיה הזרע זכר, ואפילו מי שקבל עליו התנאי הנז׳ שלא ישא וכו׳ בשבועה, אנו פוטרין אותו מהשבועה, ומתירין לו היתר גמור, שמעכשיו אנו מפקיעין שעבוד הכתובה לגבי התנאי הנז׳, מטעם הפקר ב״ד הפקר. הואיל והוא לדבר מצוה. ולראיה שכך הסכמנו ותקננו חי׳פ בעישור אחרון לניסן, שנת ליהודים היתה אורה ושמחי׳ה לפ״ק בפ׳אס יע״א ע״כ. וחתומים ע״ז החכמים השלמים הה״ר שלמה עוזיאל ז״ל, והה׳ר אברהם הכהן יצ׳׳ו, והה״ר סעדיה בן ריבוח יצ״ו, והה״ר יצחק בן צור יצ״ו, והה״ר שמואל בן דנאן יצי׳ו, והה״ר יעקב חאג׳יז יצ״ו, והה״ר וידאל הצרפתי יצ׳׳ו, דהה״ר אברהם הכהן הרופא יצ״ו, וה״ר שמואל ן׳ חביב יצ׳׳ו.

ל״ח. וס״ל כתוב גם אנו החתומים הסכמנו בתקנה הנ״ל, בראותינו שהיא תועלת הקהלות יצ״ו. ולראיה ח״פ בזמן הנ״ל והכל שריר וקיים. וחתומים ע״ז הנגידים המעולים, החכם ה״ר יעקב גיקאטילייא, והנבון ה״ר דוד ן׳ זמירו יצ״ו, ואנשי המעמד. והם, הנבון ה״ר יוסף בן נחמיאש יצ״ו, והנבון ה׳׳ר דינר נפ׳אוי יצ״ו, והנבון ה״ר שמואל קטן יצ״ו, וה״ר מסעוד בן חקוק נ״ע, וה״ר משה סונאיץ יצ׳׳ו, וה״ר יהושע קורקוס יצ״ו, והנבון ה״ר מאיר הלוי יצ׳׳ו, וה״ר יהודה פימינטא יצ״ו, וה״ר שלמה הכהן אלחדאד יצ״ו, וה״ר יוסף פ׳ראנקו יצ׳׳ו, וה״ר משה אלעזר יצ״ו, וה״ר שמואל הכהן יצ״ו, וה׳׳ר יונה בן שגיור יצ״ו, וה׳׳ר בנימין תאזי יצ״ו, ור׳ שמעיה חסאן נ״ע, ור׳ פנחס כהן יצ״ו בר נחמיה נ״ע, וה״ר יהודה בן ימין יצ״ו בר יעקב נ״ע, וה״ר מאיר בן עמרם יצ״ו. ואנו החתו׳ הגהנו טופס זה מהתורף, ונמצא על נכון, ונתאמתו לנו חתימות החכמים והנגידים ואנשי המעמד הנז׳ יצ״ו, ולראיה ח״פ והכל שריר וקיים. וחתומים החכמים השלמים בהה״ר יעקב בן דנאן הסופר זלה״ה, וכהה׳׳ר מכלוף אסולין הסופר זלה״ה.

חשון ש״ס

ל״ט. טופס הסכמה אחרת על ענין הנז״ל, שאפי׳ יהיה לו זרע זכר, אם יהיה אונס ניכר לב״ד מחמת האשה, שיכול לישא אשה אחרת.

בהיות, שאדוננו המלך יר"ה, בימים האלו שעברו אחר התקנה הכתובה בעבר הלז, יצא דבר מלכות מלפניו להפקיע כח תנאי, שלא ישא בכל מדינות מלכותו, וכל מי שירצה לקחת לו אשה על אשתו, אף על פי שימצא לו ממנה זרע זכר, עשה יעשה וגם יכול יוכל, ולית דימחה בידיה, וכאשר דבר מלך שלטון, ודינא דמלכותא דינא, עמדו קצת אנשים ופרצו גדר התקנה הנז', ולקחו להם אשה אחרת על האשה הראשונה שיש להם ממנה זכרים ונקבות, להשביע יצרם ולמלאת תאותם, וכעסתה צרתה, וכמעט קט רצו הנשים לעבור על דת יהודית ולכן לגדור כל פרצה עמדו קצת אנשים רואי פני המלך יר״ה, בהסכמתינו ובהסכמת אנשי המעמד יצ״ו, וחילו פני אדוננו המלך יר״ה, להיות דבר הנישואין שירצה כל בר ישראל לישא על אשתו, מסור לב״ד שיהיו בימיו, ונשא פניהם לדבר הזה. לכן ראינו לתקן המעוות בדבר אחר שיש בו צורך מצוה, שכל איש שיהיה נשוי וירצה לקחת לו אשה אחרת על אשתו, בהיות לו ממנה זרע זכר, ויראה לב״ד אשר יהיו בימים ההם אונס נכר לב״ד אליהם. ופירש הרב יעב״ץ ז״ל, משם הרב הגדול מוהר״ר יעקב בן דאנן ז״ל, היכא דאיכא חולי המונע הלידה, או חולי המונע תשמיש וכיוצא, מחמת האשה שיש לו. אזי הרשות בידם להפקיע מעליו כח תנאי, שלא ישא לשיוכל לקחת לו אשה אחרת ואף על פי שקבל עליו התנאי ההוא בשבועה, אנו מפקיעין התנאי ההוא מעכשיו, הפקעה גמורה. ומתירין לו שבועתו, ולא יהיה לנו העון לפוקה ולמכשול. כל זה ראינו לתקן נוסף על התקנה הנז׳, בין בחולפים בין בהווים בין בעתידים להנשא. וה׳ יברך את עמו בשלום. ולראיה ח״פ בעישור אחרון לחדש חשון שנת לעבדו שכ״ם אחד לפ״ק, נאם דייני העירה פ׳אס יע״א ע״כ. וחתומים החכמים השלמים הה״ר שלמה עוזיאל ז״ל, והה״ר אברהם הכהן יצ״ו, והה״ר סעדיה .בן ריבוח יצ״ו, והר״ר יצחק בן צור יצ״ו, והר״ר שמואל בן דנאן יצ״ו, והר״ר וידאל הצרפתי יצ״ו. :ונתאמתו לנו חתימותיהם, ולראיה חתמנו פה וקיים. וחתומים החכמים השלמים הר״ר יעקב בן דנאן הסופר זלה״ה ובהה״ר מכלוף בן אסולין הסופר זלה״ה.

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

הקדמה לראיון שנערך עם פרופסור אלימלך וסטרייך על המסורת המשפטית של חכמי מרוקו

התפרסם בחוברת הברית תשס"זהמשפט העברי

איסור הביגמיה בתקנות פאס והגבלתו לזיווג ראשון.

מעיקר הדין האיש רשאי לשאת כמה נשים. אולם האישה אינה אוהבת לחיות עם צרה בצדה, לכן היו נשים שהתחכמו והתנו על הבעל לפני החתונה, שלא יוכל לשאת עליהן אישה אחרת, ותנאי כזה תקף מצד ההלכה. דומה כי נוהג זה הלך ופשט עד שהפך נורמה מקובלת בקהילות שונות, במקרה שאין לזוג ילדים הבעל נקלע לדילמה, מחד גיסא קיימת התחייבותו לאשתו שלא לשאת אישה אחרת עליה. לעומת זאת האישה אינה חייבת במצוות " פרו ורבו ".

חכמים קבעו עשר שנים כזמן סביר לאישה ללדת, ואם עבר זמן זה ולא הביאה ילדים קלושים סיכוייה להרות ולכן חובה על הבעל לשאת אישה אחרת על הראשונה או לגרש הראשונה ולקחת אחרת. אפילו התחייב לה בשבועה שלא לשאת אחרת עליה. התקופה של עשר שנים הועתקה מחכמי המשנה.

בקהילות אשכנז קיימת תקנה דומה המיוחסת לרבנו גרשום מאור הגולה ( נפטר סביב 1028 ) האוסרת לשאת שתי נשים, והיא תקפה גם במקרה שאין לזוג ילדים או במקרה של ייבום.

אף שיהודי ספרד וצפון אפריקה לא קיבלו עליהם תקנות רבנו גרשום, האוסרות את הביגמיה, נהגו בקהילות ספרד לחייב את החתן בשעת החופה שלא לשאת אישה על אישתו ללא הסכמתה. בדרך כלל תנאים אלו, נכתבו בנספח לכתובות. המגורשים הביאו אתם מנהג זה למרוקו, ובין התחייבויות החתן לכלה המפורטות בכתובה שנהגו בפאס מצוייה גם התחייבות " שלא ישא אישה אחרת עליה בחייה, אלא על פי רצונה ".

את ההתחייבויות הכתובה היה מקבל עליו החתן בקניין ובשבועה, ושם נכתב שאם יעבור הבעל על אחד מתנאי הכתובה, מתחייב הוא לפרוע לה כל סכי כתובתה ויפטרנה בגט. המגורשים נתנו תוקף להתחייבות זו, גם במקרים שאין לזוג ילדים או במקרה של ייבום.

במרוצת השנים נמצאו בפאס הרבה זוגות שמתו עריריים בגלל השבועה, כי האישה הראשונה התנגדה בדרך כלל שייקח בעלה אישה עליה גם כשלא היו לזוג ילדים, וגירוש הראשונה היה כרוך בתשלום כל סכי כתובתה, דבר שלא כל אחד יכול לעמוד בו.

לכן בשנת 1593 , ישבו חכמי פאס על מדוכה זו ותקנו תקנה המפקיעה את התחייבות השבועה לאחר עשר שנות נישואין. באחד המקרים אם נפלה לפניו אשת אחיו לייבום או שלא היה לו זרע בין זכר או בין נקבה, כלומר במקרה שיש לזוג בת נותרה התחייבות הבעל בתוקפה.

לאור האמור או הנכתב לעי"ל, אין ספק שפרופסור אלימלך וסטרייך, ידע מה שהוא אומר, הנה כי כן רואים אנו לפנינו, שלפני יותר מארבע מאות שנה, את פסיקותיהם החכמות של חכמי מרוקו, ראשית לא סתם נתנו תוקף לפי ההלכה ואסרו מכל, ביגמיה, אלא היה זה הדבר בהסכמה, מותנה בהתחייבות, ותחום בזמן הסביר, אף הרחיקו לכת שבמידה ויש לזוג בת, אזי  התחייבות הבעל תקפה, ולכן עלייך לאמץ את זכרונך ולהביא את דבריו של הפרופסור המכובד הזה. 

וזה נוסח פסק דין שנמצא על הענין הנז״ל.

מ. לפנינו ב״ד חתומים, התרעם יעקב בר שמואל בן סוסאן הלוי באומרו, שלא זכה להבנות מאשתו רבקה בת ה״ר יהודה חטראג׳י נ״ע, כי זה לו כעשר שנים בקירוב נשוי עמה, והיא משכלת מה שיולדה, וקצתם מתים במעיה. ובכן תבע שורת הדין לפנינו, להרשותו לקחת לו אשה אחרת, אולי יבנה ממנה. ובראותינו תביעתו הנכונה כפי התקנה האחרונה, פטרנוהו מתנאי שלא ישא וכוי, שהחזיק לה על עצמו בכתובתה. וגם התרנו לו שבועתו שנשבע לקיים התנאי ההוא, אעפ״י שקדמה הכתובה הנז׳ לתקנה, שכך היתה התקנה אף לנישואין קודם לה. ולראיה וזכות בידו ח״פ בעישור אמצעי לאב יה״ל, שנת בשמ״ך לפ״קעב״ל. וחתו׳ עליו הרבנים, כמוה״ר סעדיה בן ריבוח זלה״ה, ובמוה׳׳ר שמואל ן׳ דנאן זלה״ה, וכמוה״ר וידאל הצרפתי זלה״ה.

מ״א. טופס פסק דין א׳ שייך לענין הנ״ל בין היבם והיבמה.

בענין התקנה החדשה אשר התקינו בה, שאם נפלה לו אשת אחיו ליבום, שיכול ליבם ואפי׳ תוך עשר שנים, ואפי׳ יהיה לו זרע. כתב מורינו ה״ה הדיין המצויין כמהר״ר יעקב אבן צור ז ׳ל, בשאלה ששאלו חכמי פ׳אס יע״א, בענין יבמה שנפלה לפני יבם, ואין היבמה רוצה להתייבם מכמה אמתלאות, כאשר כתוב בשאלה בארוכה ואחת מהם שאין לו במה לפרנס, וגם הוא נשוי אשה. והכריח שם שכיון שהוא נשוי אשה, מצות חליצה קודמת, אבל מטעם זה לבדו אין כופין, אלא בצירוף טענת שאין לה במה לפרנס, וכאשר כתוב שם בארוכה. וכתב ואעפ״י שבספר תקנות קדמונינו נמצאת תקנה שתיקנו בשנת גש״ן, לקיים מצות יבום אפי׳ בנשוי, ואפי׳ תוך עשר שנים לנישואין, ואפילו היה לו זרע מאשתו הראשונה לא באו בזה לחלוק על הריב״ש ולומר, דאפי׳ בכגון דא, מצות יבום קודם. (פי׳ שאין לו במה לפרנס) דכל עצמם לא באו לתקן, אלא על מה שנוגע ליבם עם אשתו ראשונה, שקודם התקנה היתה יכולה לעכב עליו, שלא לייבם על דברת שבועת אלהים אשר נשבע לה בעת נישואיה, שלא ישא אשה אחרת עליה, וכמו שמבואר בפוסקים דחיילא נמי שבועה איבמה בכולל, ולפיכך תיקנו דמשם והלאה יבררו בשבועה, שלא ישא אלא עפ״י התקנה. שבזה לא תחול כלל שבועה איבמה, ולא תוכל אשתו ראשונה לעכב עליו בשום אופן. אבל הדין אשר בין היבמה עצמה והיבם כדקאי קאי, ולא דברו בו חכמי התקנה כלל. וזה מוכרח בלשון התקנה שכן כתוב וז״ל, עוד תיקנו וכו׳ שמכאן ולהבא כל הנושא אשה ונפלה לו אשת אחיו וכו׳ ככתוב בתקנה לעיל, ומוכח מתוך לשון התקנה שלא באו אלא לגרוע כח אשתו ראשונה, לא לגרוע כח היבמה. וא״ב עכ״ל דלא מיירו חכמי התקנה, אלא כשהיבם והיבמה שניהם חפצים ביבום, אבל כשאחד מהם מעכב, ישאר הדבר למה שיתן הדין. וכבר נתבאר דריב״ש ומרן ריק״א, כתבו בפסח להדייא, דכזה אפי׳ להרי״ף והרמב״ם מצות חליצה קודם. (וא״ב ראוי הוא להביא ראיה מהרא״ש שכתב, דבאין לו במה לפרנס כופין לחלוץ, אע״ג דס״ל דמצות חליצה קודמת, כיון דבנדון דידן, היבם נשוי אשה. וכבר כתבנו דבנשוי אשה כ״ע מודו דמצות חליצה קודמת). וא״ב כשהיבמה רוצה בחליצה, לה שומעין, שאמרה כהלכה, אלא שאין לכוף בטענה זו לבד, אלא בהצטרף עמה טענת הנאמרת מהרא״ש ז״ל, כמבואר בלשון תשובת מרן מוהר״י קארו ז״ל, שהעתיק מהר״י הלוי וכנז׳ לעיל. וא״ב בנדון דידן דאיכא טענת אין לו במה לפרנס מצורף להיותו נשוי, ודאי ילפינן מהרא״ש ז״ל, דכופין, וכפי מה שפי׳ מוהר״ם אלשיך ז״ל בדבריו עכ״ל. ומוכח מתוך דברי השאלה, גם מתוך דברי מוהר״ם אלשיך ז״ל, בסימן  י״א דבאין לו לפרנס כנז״ל, אפי׳ אינו נשוי אשה, אפילו לדידן דס״ל דמצות יבום קודמת, כופין לחלוץ.

חשון שס"ג

המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמאר

הרב אליהו עצור

מר משה גבאי

וזה נוסח פסק דין שנמצא על הענין הנז״ל.

מ. לפנינו ב״ד חתומים, התרעם יעקב בר שמואל בן סוסאן הלוי באומרו, שלא זכה להבנות מאשתו רבקה בת ה״ר יהודה חטראג׳י נ״ע, כי זה לו כעשר שנים בקירוב נשוי עמה, והיא משכלת מה שיולדה, וקצתם מתים במעיה. ובכן תבע שורת הדין לפנינו, להרשותו לקחת לו אשה אחרת, אולי יבנה ממנה. ובראותינו תביעתו הנכונה כפי התקנה האחרונה, פטרנוהו מתנאי שלא ישא וכוי, שהחזיק לה על עצמו בכתובתה. וגם התרנו לו שבועתו שנשבע לקיים התנאי ההוא, אעפ״י שקדמה הכתובה הנז׳ לתקנה, שכך היתה התקנה אף לנישואין קודם לה. ולראיה וזכות בידו ח״פ בעישור אמצעי לאב יה״ל, שנת בשמ״ך לפ״קעב״ל. וחתו׳ עליו הרבנים, כמוה״ר סעדיה בן ריבוח זלה״ה, ובמוה׳׳ר שמואל ן׳ דנאן זלה״ה, וכמוה״ר וידאל הצרפתי זלה״ה.

מ״א. טופס פסק דין א׳ שייך לענין הנ״ל בין היבם והיבמה.

בענין התקנה החדשה אשר התקינו בה, שאם נפלה לו אשת אחיו ליבום, שיכול ליבם ואפי׳ תוך עשר שנים, ואפי׳ יהיה לו זרע. כתב מורינו ה״ה הדיין המצויין כמהר״ר יעקב אבן צור ז ׳ל, בשאלה ששאלו חכמי פ׳אס יע״א, בענין יבמה שנפלה לפני יבם, ואין היבמה רוצה להתייבם מכמה אמתלאות, כאשר כתוב בשאלה בארוכה ואחת מהם שאין לו במה לפרנס, וגם הוא נשוי אשה. והכריח שם שכיון שהוא נשוי אשה, מצות חליצה קודמת, אבל מטעם זה לבדו אין כופין, אלא בצירוף טענת שאין לה במה לפרנס, וכאשר כתוב שם בארוכה. וכתב ואעפ״י שבספר תקנות קדמונינו נמצאת תקנה שתיקנו בשנת גש״ן, לקיים מצות יבום אפי׳ בנשוי, ואפי׳ תוך עשר שנים לנישואין, ואפילו היה לו זרע מאשתו הראשונה לא באו בזה לחלוק על הריב״ש ולומר, דאפי׳ בכגון דא, מצות יבום קודם. (פי׳ שאין לו במה לפרנס) דכל עצמם לא באו לתקן, אלא על מה שנוגע ליבם עם אשתו ראשונה, שקודם התקנה היתה יכולה לעכב עליו, שלא לייבם על דברת שבועת אלהים אשר נשבע לה בעת נישואיה, שלא ישא אשה אחרת עליה, וכמו שמבואר בפוסקים דחיילא נמי שבועה איבמה בכולל, ולפיכך תיקנו דמשם והלאה יבררו בשבועה, שלא ישא אלא עפ״י התקנה. שבזה לא תחול כלל שבועה איבמה, ולא תוכל אשתו ראשונה לעכב עליו בשום אופן. אבל הדין אשר בין היבמה עצמה והיבם כדקאי קאי, ולא דברו בו חכמי התקנה כלל. וזה מוכרח בלשון התקנה שכן כתוב וז״ל, עוד תיקנו וכו׳ שמכאן ולהבא כל הנושא אשה ונפלה לו אשת אחיו וכו׳ ככתוב בתקנה לעיל, ומוכח מתוך לשון התקנה שלא באו אלא לגרוע כח אשתו ראשונה, לא לגרוע כח היבמה. וא״ב עכ״ל דלא מיירו חכמי התקנה, אלא כשהיבם והיבמה שניהם חפצים ביבום, אבל כשאחד מהם מעכב, ישאר הדבר למה שיתן הדין. וכבר נתבאר דריב״ש ומרן ריק״א, כתבו בפסח להדייא, דכזה אפי׳ להרי״ף והרמב״ם מצות חליצה קודם. (וא״ב ראוי הוא להביא ראיה מהרא״ש שכתב, דבאין לו במה לפרנס כופין לחלוץ, אע״ג דס״ל דמצות חליצה קודמת, כיון דבנדון דידן, היבם נשוי אשה. וכבר כתבנו דבנשוי אשה כ״ע מודו דמצות חליצה קודמת). וא״ב כשהיבמה רוצה בחליצה, לה שומעין, שאמרה כהלכה, אלא שאין לכוף בטענה זו לבד, אלא בהצטרף עמה טענת הנאמרת מהרא״ש ז״ל, כמבואר בלשון תשובת מרן מוהר״י קארו ז״ל, שהעתיק מהר״י הלוי וכנז׳ לעיל. וא״ב בנדון דידן דאיכא טענת אין לו במה לפרנס מצורף להיותו נשוי, ודאי ילפינן מהרא״ש ז״ל, דכופין, וכפי מה שפי׳ מוהר״ם אלשיך ז״ל בדבריו עכ״ל. ומוכח מתוך דברי השאלה, גם מתוך דברי מוהר״ם אלשיך ז״ל, בסימן  י״א דבאין לו לפרנס כנז״ל, אפי׳ אינו נשוי אשה, אפילו לדידן דס״ל דמצות יבום קודמת, כופין לחלוץ.

חשון שס"ג

טופס תקנה על מכירת היין

מ״ב. בהיותינו אנו החתומי׳ מקובצים במאמר אדונינו המלך יר״ה, בבית הנגיד הה״ר אברהם רותי ז״ל, לשאת ולתת בתיקון בקיעי עירנו, בהסכמת הרשות הנגיד המעולה הה״ר משה הלוי נר״ו, ראינו לחדש התקנה שתקננו מקדמת דנא, לבלתי ימכור שום בר ישראל, לא יין ולא מים שרופים הנקראים מא אלחייא, לשום נברא. הן יהודי, הן גוי, הן איש, הן אשה, הן אדומי, הן ישמעאלי, הן פרסי, הן עלג, הן משומד, בתור עשר שנים מהיום. יען ראינו שכמה אנשים השחיתו התעיבו עלילה, בעשותם המזמתה. עד שיצאו כמה פרצות בישראל, וצווחה על היין בחוצות מיום שנפרץ הגדר, ולכן אנו החתומים מנדים ומחרימים, ומשמחים, ומאררים, בכל אלות הברית הכתובים בספר תורת משה, כל איש ואשה שיעבור על התקנה הנזכרת, בתוף הזמן הנז׳, לא יאבה ה׳ סלוח לו, ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר התורה. ובכלל החרם ג״כ אנו מנדין ומחרימין, אפילו לנותנו במתנה למי שאינו בן ברית, בשום ענין בתור הזמן הנז׳, ועל המערימים ג״כ להניח הכוס בפני הגוי כדי שיקחנו הגוי, הם בכלל החרם. ובכלל החרם ג״כ, שלא יניח שום בר ישראל, גוי או ישמעאלי או אדומי, הן סוחר הן זולתו, לשתות יין או מים שרופים ברשות הישראל, אפי׳ יביאם הגוי משלו בשום ענין, בתוף הזמן הנז'. ואע״פ שיזמין הישראלי לגוי או לסוחר אדומי לסעוד אצלו, לא יניחנו לשתות יין נסך ברשותו. וכל זה יובן בתוף העיר הזאת עיר פ׳אס יע״א, ושתי פרסאות סביבותיה, ומי שיהיה לו שבוי שאינו בן ברית מקנת כספו, רשאי לתת לו כוסות של יין או מים שרופים, בתנאי שישתה השבוי ההוא לפני אדונו. ולא נכנס בכלל החרם הנז׳, הנגיד המעולה הנז׳ נר״ו, שהוא רשאי לתת יין או מים שרופים למי שירצה, אפי׳ למי שאינו בן ברית ומעכשיו אנו מתרין לכל העובר על התקנה הנז׳ בכלל ופרט שמלבד שיכריזו עליו בשוקים וברחובות בתרועה ובקול שופר,־ במחורם ומנודה לשמים ולבריות, וגם יענש בגופו וממונו, לפי ראות עיני הנגיד המעולה הנז׳ נר״ו, ולקיים כל דבר ח״פ בעישור אחרון לחשון, שנת ועלו מושיעים בה״ר ציו״ן לפ״ק בס׳ כי עתה הרחיב ה׳ לנו ופרינו בארץ, פה בפ׳אס יע״א ואינה חתומה.

כסלו שס״ג

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר