מורשת יהדות מרוקו

מעגל האדם / פרק שביעי

ההפסקה הגדולה השבועית

תענית שישה ימים ושישה לילות רצופים- סתייא+

א-תיאור המנהג ותקופתו: מנהג ייחודי כישראל, שיחידים עושים תענית הפסקה שבועית שישה ימים ושישה לילות רצופים ממוצאי שבת ועד ליל שבת. מנהג זה הידוע בנדירותו בכמה מקהילות ישראל בכלל ומרוקו בפרט, היה נפוץ יחסית בכל קהילות תאפילאלת אצל אנשים ונשים. ההפסקה מתקיימת בימות החורף בתקופת השובבי״ם, ראשי תיבות של הפרשות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, הנקראות בסביבות חודשי טבת ושבט. תענית זו היא בנוסף לתעניות שני וחמישי בתקופה זו ולתענית ארבעים יום מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים, שצמים אנשי אמונה.

תענית ששת הימים הייתה חלומם של כמה אנשים ונשים בקהילות תאפילאלת, ששאפו להגשימו לפחות פעם אחת בחייהם.

ב-מקורות התענית: תשתיתה הראשונית של ההפסקה השבועית היא תענית שישה ימים בלי הלילות בעשרת ימי תשובה על פי סידור הרוקח הוא רבנו אלעזר (מגינצא ד״א תתק״כ/1160-וורמייזא, תתק״ץ/1230) ותענית שבועית בעשרת ימי תשובה, שמקורותיה מפורטים בספר ׳חמדת ימים׳.

מקורות התענית השבועית הכוללת ימים ולילות הם כתבי רבי מנחם עזריה מפאנו    – (הש׳׳ח/1548 – הש״פ/1620); ספר משנת חסידים מאת ר׳ עמנואל חי רפאל ריקי(1688/פירארא-1743/איטליה); חמדת ימים; ספר בשם ׳סדר הפסקה גדולה׳ ו׳קונטריס היחיאלי׳.

החקר והמעקב אחר קדמות התענית השבועית מוביל למתענה הראשון של הפסקה זו הוא משה רבנו ׳וישכין כבוד ה׳ על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים׳ (שמות כד,טז) וכדעת ר׳ נתן: מפני מה נתעכב משה כל ששת ימים, ולא שרה עליו דבור? בשביל שימרק מכל אכילה ושתיה שהיה במעיו, עד שעה שנתקדש, ויהא כמלאכי השרת׳.

על פי רבי נסים בן ראובן גירונדי (הר׳׳ן), ברצלונה ה״א פ׳ (1320) – ה״א ק״נ (1380), ששת ימי הפרישה של משה הם כדגם וכאב לכל מי שרוצה להיכנס למחנה שכינה.

אזכורים נוספים לתענית השבועית מופיעים במקורות הלכתיים, נושאי כליו של השולחן ערוך: מגן אברהם, משנה ברורה, החיד״א, כף החיים ושו״ת צדקה ומשפט לד׳ צדקה בן סעדיה חוצץ.

ג-תכונת התענית: תענית זו הייתה קשה, ומצב המתענים הוחמר מיום ליום. האיזון שבין גוף ונפש הופר, והגוף שועבד לנפש. ברגע זה של שליטת הנפש על הגוף משיג המתענה חירות של הנפש בבחינת ׳אתהפכא חשוכא נהורא׳. כמה מן המתענים הסתירו את תעניתם לתוספת פרישות ולטהרה.

ד-סיום התענית: תכונה רבה אפופת קדושה והילה ניכרה בשעת סיום ההפסקה בליל שבת. אנשים רבים באים בערב שבת סמוך למנחה לקבל ברכה מן המתענה בשעה זו הנחשבת לשעת רצון. אולם מצבו הקשה של המתענה, שמוסיפים לו המבקרים המבקשים ברכה ומאריכים את תעניתו בשבת, נגע ללבו של מרא דאתרא יש״א ברכה. לפיכך התקין, שהמתענה יפסיק תעניתו לפני כניסת השבת. שעת הפסקת התענית היא שעה של חגיגה זוטא המלווה בסעודה של מצווה.

ה-הפסקה השבועית הרצופה בשאר קהילות:. 1-תענית הפסקה שבועית ידועה גם בקהילות אחרות במרוקו ומחוצה לה: טריפולי, תורכיה, ארם צובא ואשכנז, אבל לא פשטה אצל ההמונים כמו בתאפילאלת. 2. המנהג הפילאלי של תענית ההפסקה השבועית נמשך גם בישראל, אם כי רק אצל יחידים.

ו. פיוטי התענית

תענית ששת הימים זכתה לפיוטים אחדים, שניים מהם מפורסמים: הראשון הוא הפיוט ׳לאל אשיחה אהמה׳ לר׳ רפאל אהרן מונסוניגו (פאס תק״ס / 1760-ת״ר / 1840) המופיע בקובץ שיריו ׳נאות מדבר׳. הפיוט השני ׳מה טוב נעים׳ לר׳ יעקב אביחצירא (תאפילאלת תקס׳׳ו/1806 – תר״ם/1880) המופיע ב׳יגל יעקב׳.

מָה טוֹב נָעִים חֵלֶק מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים

כתובת השיר: פיוט סימן אני יעקב אביחצירא חזק למתענה שישה ימים.

התבנית: תבנית קבע סטרופית. פיוט בן חמישה עשר בתים דו טוריים בשני חרוזי קבע.

החריזה: אב. המשקל: אחת עשרה הברות בכל טור(לרוב). החתימה (סימן): אני יעקב אביחצירא חזק.

מקור: יגל יעקב, נתיבות תשס״א, עמ׳ נא ; היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא, האוניברסיטה העברית בירושלים, עמ׳ 239. אוצר השירה: מ-363.

מבוא לפיוט

הפיוט בנוי שני חלקים: א) תיאור סגולות התענית. ב) גאולת הכלל. בחלקו הראשון

של השיר מפרט המשורר את סגולותיה הרוחניות של התענית השבועית:

• התענית שקולה ל׳שש רבבות עולים עוד חמש אלף שש מאות שלמים׳.
• והשב בתשובה אמיתית בתענית זו נחשב כמקריב עולות ושלמים: ׳אשר שב בם בתשובה בלבב שלם /יחשב כמקריב עולות ושלמים׳.
• גופו נטהר ומתקדש: ׳נטהר נקדש גופו קידש הלולים׳.
• הוא מתרפא מכל הפגמים הרוחניים: ׳נתרפא מכל נגעים ומומים׳.
• כל עונותיו של המתענה נמחלים לעד: ׳עונותיו כלם שרויים מחולים / נשכחו לעד לעולמי עולמים/
• זוכה לשמחת חיים רוחנית מושלמת: ;יגיל ישמח לא.יבוש ולא יכלם׳.
• קונה לו מקום רם במרומים: ׳נשגב מקומו הוא ישכין מרומים׳.
• זוכה למלאכים החוסים אצלו בשמחה ודורשים בשלומו.
• זוכה למלאכים המוכנים למלא משאלותיו וטובתו: ׳קדושים עליונים לטובתו ןחד כלם משכימים׳.
• המתענה הופך בתעניתו את המלאכים המקטרגים לסנגורים: ׳חוזרים מלמדים זכות ןחותמים׳.
• המתענה זוכה לחסדו של האל ולרחמיו: ׳מתמלא עליו חסד ורחמים׳.
• זוכה להגנת ה׳ ולהצלה מכל פחד ודין: ׳באבדתו _זיסך לך צנה וצללים / מצילהו

מכל פחד העמים׳.

בחלקו השני של הפיוט נקטע הרצף של הסגולות, שמביאה התענית לפרט, והפיוט עובר לגאולת הכלל של ישראל, שתבוא ב׳יובל שנת החמשים שנת גאולים׳ וברקע הופעתו או התגלותו של רשב״י ׳בר יוחאי שב .דרך ונעימים׳, שעל ידו מתגלים אורות עליונים ׳אורות העליונים על _זידו מתגלים׳ ואז מתגלה גם המשיח: ׳שלח איש שליה לו יקהת עמים׳, כאשר רשב״י נתפס כאן בדמות משיחית, המשיח של הזוהר.

נראה, שהזיקה בין שני החלקים, היא הגאולה: גאולת הפרט וגאולת הכלל. התענית והחזרה בתשובה של הפרט מעוררות השפעה רוחנית להחשת הגאולה של הכלל. היובל מסמל את התשובה כך כותב הרב רקנאטי על הפסוק ׳בשנת היובל הזאת תשובו איש לאחזתו׳ [ויק׳ כה, ח – יג] ״והרמז בו(ביובל) לתשובה, כי שם ישוב הכל ותפסק ההשפעה ויחזור הכל כתחלתו/.. ברוח זו כותב גם ר׳ יעקב אביחצירא מחבר הפיוט ״בשנת היובל הזאת תשובו׳ קרי ביה לשון תשובה ולשון חזרה דהיינו אם תעשו תשובה תשובתכם מתקבלת מיד ומיד תחזרו איש אל אחזתו״.

מאיר נזרי-ההפסקה הגדולה השבועית-תענית שישה ימים ושישה לילות רצופים- סתייא+

עמוד 148ְ

האווירה האופפת את הפיוט היא של שמחה רבתי. השמחה׳ השרויה במעונו של המתענה ובעולם המלאכים, שמחה העושה רושם עז בכל העולמות ומזמנת במחיצה אחת את המתענה, את המלאכים, את רשב״י, את המשיח ואת השכינה גם יחד.

מָה טוֹב נָעִים חֵלֶק מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים / לַיְלָה וְיוֹמָם לְשֵׁשֶׁת הַיָּמִים

יָמִים אֵלֶּה לְשֵׁשׁ רִבְבוֹת עוֹלִים / עוֹד חֲמֵשׁ אֶלֶף שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁלֵמִים

אֲשֶׁר שָׁב בָּם בִּתְשׁוּבָה בְּלֵבָב שָׁלֵם / יֵחָשֵׁב כְּמַקְרִיב עוֹלוֹת וּשְׁלֵמִים

נִטְהַר נִקְדַּשׁ גּוּפוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים / נִתְרַפֵּא מִכָּל נְגָעִים וּמוּמִים

5 יִשְׂמַח לֹא יֵבוֹשׁ וְלֹא יִכָּלֵם / נִשְׂגָּב מְקוֹמוֹ הוּא יִשְׁכֹּן מְרוֹמִים

יָשְׁבוּ בְּצִלּוֹ מַלְאָכִים חַיָּלִים / שָׂשִׂים שְׂמֵחִים וְדוֹרְשֵׁי שְׁלוּמִים

עוֹנוֹתָיו כֻּלָּם שְׁרוּיִים מְחוּלִים / נִשְׁכְּחוּ לָעַד לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים

קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים אֶרְאֶלִּים חַשְׁמַלִּים / לְטוֹבָתוֹ יַחַד כֻּלָּם מַשְׁכִּימִים

בְּמָקוֹם שֶׁחָיוּ לְחוֹבָה מִשְּׂמָאלִים / חוֹזְרִים מְלַמְּדִים זְכוּת וְחוֹתְמִים

10 אֵל חַי פָּתַח לוֹ בִּתְשׁוּבָה שְׁבִילִים / מִתְמַלֵּא עָלָיו חֶסֶד וְרַחֲמִים

בַּאֲבֵדָתוֹ לְסַךְ לֵךְ צָנַח וּצְלָלִים / מְצִלֵּהוּ מִכָּל פַּחַד וּזְעָמִים                                                                                                                                                                                   

יוֹבֵל שְׁנַת חֶחָמָשִׁים שְׁנַת גְּאוּלִים / בַּד יוֹחַאי שָׁב דֶּרֶךְ וּנְעִימִים

חָצֵר הַפְּנִימִית לְשִׁבְעָה נְחָלִים / שִׁפְעַת מַיִם חַיִּים וּבְשָׂמִים

אוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים עַל יָדוֹ מִתְגַּלִּים / שְׁלַח אִישׁ שֶׁלָּהּ לוֹ יִקָּחַת עַמִּים

15 חִזְקוּ יְאַמֵּץ לְבַבְכֶם בַּל חֶמְיַחֵד־םִ / בָּטְחוּ בְּשֵׁם לָעַד וְחִישׁ נְחוּמִים

1. 1. מה…דדמים: כמה טוב ונעים חלקו של מי שזוכה להתענות שישה ימים רצופים לילה ויום. מה טוב נעים: על פי תה׳ קלג,א ׳שיר המעלות…מה טוב ומה נעים/ מה…חלק: מעין הנוסח, שאומרים לפני התפילה ׳אשרנו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו׳(ראה טור אורח חיים סימן מו). מתענה ומשלים: על פי בבלי תענית י ע״ב ׳מי שהיה מתענה על הצרה ועברה, על החולה ונתרפא – הרי זה מתענה ומשלים׳, כלומר אינו מפסיק את תעניתו, אלא ממשיך. כאן במובן: מתענה ברציפות. לילה… דדמים: שישה ימים לילה ויום בלי הפסקה. 2. ומים אלה: שישה ימים ושישה לילות אלו ברציפות. לשש…שלמים: מי שצם ימים אלה, נחשב לו, כאילו צם ששים אלף וחמשת אלפים ושש מאות ימים(=5600). על ערך זה ראה משנת חסידים מסכת התשובה פרק א׳ וחמ״י כרך א׳ ימים נוראים, עמ׳ 208. 3. אשר…ושלמים: ומי שחוזר בהם בתשובה בלב שלם, נחשב לו, כאילו הקריב קרבנות של עולה ושלמים.

4.נטהר…הלולים: המתענה שישה ימים – גופו הופך טהור וקדוש. קדש הלולים: על פי ויק׳ יט,כד. שם: המביא את המעשר מהלל לה׳. כאן בשלושה משמעים: המתענה הוא בבחינת קדש הלולים, שהקריב מחלבו ודמו גם כביטוי של עבודת ה׳ ועל כך זוכה גם לתהילה. נתךפא…ומומים: מומים רוחניים של חטאים ועוונות.

5.יגיל ישמח: על שזכה לדרגה רוחנית גבוהה. לא…יכלם: במעשיו לא בפני

הבריות ולא בפני ה׳, על דרך נוסח התפילה ׳שלא נבוש בעולם הזה ולא נכלם לעולם הבא׳ (מנוסח אהבת עולם). נשגב מקומו: מעמדו הרוחני רם ונעלה. הוא ישכן מרומים: על פי יש׳ לג,טז. 6. ישבו…חילים: המלאכים ילווהו וישבו במחיצתו. ישבו בצלו: עדה׳׳כ הושע יד,ח ׳ישבו יישבי בצלו׳. ששים שמחים: בו במחיצתו על צדקותו. השווה ׳שמחים בצאתם ששים בבואם׳(אל אדון על כל המעשים׳. ודורשי שלומים: דורשים בשלומו, מתעניינים בו ודואגים לו. 7. עונותיו…עולמים: תענית זו מכפרת על כל עונותיו לעולם. 8. קדושים…משכימים: כל המלאכים למיניהם מזומנים לפעול לטובתו ולמלא משאלותיו. 9. במקום…וחותמים: בעקבות התענית חל מפנה ומהפך לטובה במצבו. אותם מלאכים וקטגורים, שהיו מלמדים עליו חובה, הם עצמם מהפכים מידתם ומלמדים עליו זכות ואף חותמים על עדותם. 10. אל…ורחמים: על ידי התענית והתשובה של המתענה סולל ה׳ בפניו שבילים רוחניים ומזכה אותו בסייעתא דשמיא. 11. 3באברתו…וצללים: ה׳ מגן עליו בצילו. עדה״כ תה׳ צא, ד ׳באברתו _זיסך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסחרה אמתו׳.. מצילהו…וןעמים: השווה תה׳ שם, ה ׳לא תירא מפחד לילה מחץ _זיעוף יומם׳.

12. 12. יובל…גאולים: שנת החמישים, היא שנת היובל, נחשבת לשנה של גאולת האדמות החוזרות לבעליהם, שחרור עבדים ועוד. היובל בקבלה הוא גם סמל לגאולה הרוחנית והלאומית. היובל מסמל את התשובה. כך כותב הרב רקנאטי על הפסוק ׳בשנת היובל הזאת תשובו איש לאחזתר [ויק׳ כה, ח – יג] ״והרמז בו(ביובל) לתשובה, כי שם ישוב הכל ותפסק ההשפעה ויחזור הכל כתחלתו׳… ברוח זו כותב גם ר׳ יעקב אביחצירא מחבר הפיוט ״בשנת היובל הזאת תשובו׳ קרי ביה לשון תשובה ולשון חזרה דהיינו אם תעשו תשובה תשובתכם מתקבלת מיד ומיד תחזרו איש אל אחזתו״(מחשוף הלבן, ירושלים תשל״א, דף סג ע״ב). יובל שנת החמשים: על פי ויק׳ כה,יא ׳יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם׳. בר…ונעימים: מן הגאולה הרוחנית של הפרט עובר לגאולה הרוחנית של רשב׳׳י, שבזכותו תבוא גם הגאולה של הכלל. 13. חצר… נחלים: החצר הפנימית היא ההיכל וקדש הקדשים על פי יח׳ מו,א ׳שער החצר הפנימית הפנה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח׳. כאן: אולי גם ביטוי לכח הרוחני המגיע בשבת למי שזכה להתענות שישה ימים שלפניו. שבעה נחלים: שבעה נחלים מייצגים על פי כמה מקורות קבליים, שבע ספירות ושבעת ימי השבוע. שפעת…ובשמים: סמל של השפע והאור הרוחני. 14. אורות…מהגלים: על ידי רשב׳׳י. שלח…עמים: בקשה לבוא המשיח. מן הגאולה הרוחנית של הפרט עובר המשורר לגאולה הלאומית של הכלל. איש… עמים: על פי בר׳ מט, י ׳עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים׳. 15. חזקו…המיחלים: על פי תה׳ לא,כה. בטחו בשם לעד: עדה׳׳כ יש׳ כו,ד. וחיש נחומים: נחמת הגאולה קרובה לבוא.

מאיר נזרי-ההפסקה הגדולה השבועית-תענית שישה ימים ושישה לילות רצופים- סתייא+חלק שני

עמוד 148

10/11/2025

׳סדר הפסקה גדולה׳: ׳סדר הפסקה גדולה׳ נדפס בחלקו בעילום שם באיזמיר תצ׳׳ב עם סדר תיקוני תשובה. הספר כולל בתוכו קבלת תענית ההפסקה, ואחריה – התיקון לשישה חלקים בהתאם לשישה ימים, ובכל יום ניתנות הוראות לכוונות שצריך לכוון ולסדר הקריאה בימי התענית השבועית. להלן תקציר הדברים:

קבלת ההפסקה: הריני מקבל לעשות הפסקה גדולה אם אוכל… לכפרת כל עונותי ופשעי וחטאתי… בהמשך מופיעות כוונות שמות בכל יום ובכל טבילה. כשיצטער בתענית יאמר זה: ׳רבון העולמים תן לי כח….

יום א: עולם הבריאה יכוון בשם ס״ג(=יוד הי ואו הי) – יקרא ספר יחזקאל מפרק מ׳ עד סופו, ישעיה כולו, תהלים איל, משנה סימן אמ״ת(אבות, מידות, תמיד), פרק א׳ מספר דצניעותא ופרק א׳ מספר יצירה.

יום ב: עולם היצירה – יכוון בשם מ״ה(=יוד הא ואו הא) – יקרא ספר יחזקאל מפרק מ׳ עד סופו, ירמיה, תהלים ל-ם, פרק ב׳ מספר דצניעותא ופרק ב׳ מספר יצירה.

יום ג: עולם העשייה יכוון בשם ב״ץ(=יוד הה וו הה): – יקרא ספר יחזקאל כולו, תהלים סא־צ, משנה סימן אמ״ת (אבות, מידות, תמיד), פרק ג׳ מספר דצניעותא ופרק ג׳ מספר יצירה(טבילה עם כוונות).

יום ד: עולם העשייה יכוון בשם ב״ן(=יוד הה וו הה) – יקרא ספר יחזקאל מ עד הסוף, תרי עשר, תהלים ל׳ משנה סימן אמ״ת(אבות, מידות, תמיד), פרק ד׳ מספר דצניעותא ופרק ד׳ מספר יצירה.

יום ה: עולם היצירה – יקרא תהלים כולו, משנה סימן אמ״ת(אבות, מידות, תמיד), פרק ה׳ מספר דצניעותא ופרק ה^, מספר יצירה.

יום ו: עולם הבריאה – עוד יכוון ביום זה למתק ק״ך צירופי אלהים שבמוחין דזעיר הבריאה ויצירה.

ב. הסתרת התענית

כמה מן המתענים לא עשו זה בשביל יחסי ציבור או כדי לעשות להם שם, אלא לפרישות ולטהרה ויעידו על כך שני המקורות הבאים. הראשון על ר׳ דוד אביחצירא:

׳נקל להבין, שרבנו לא סיגף עצמו ולא מיעט חלבו ודמו לריק. צומותיו ותעניותיו, אשר גזר על עצמו, הובאו בחשבונות מיוחדים, שהיו שמורים עמו. אולם יותר משהחשיב את התעניות – החשיב פי כמה וכמה את הצנעתן והסתרתן מידיעת הבריות׳. ׳היה זה ביום חמישי האחרון של ימי השובב״ים, בהם נהג להרבות בתעניות, והוא שרוי ב׳תענית הפסקה׳, שנהג ממוצאי שבת עד ליל שבת, והנה באו להזמינו לברית מילה לרך הנולד לאחד מנכבדי העיר תאפילאלת. לאחר הברית, כיבדו את רבנו לברך על הכוס. ברצונו שלא לחשוף את סוד התענית, שהוא שרוי בה, הכריח רבנו את עצמו לברך ולשתות מן הכוס… ההשקעה הכבירה ב׳תענית הפסקה׳ נפסקה באחת. למעשה, יכול היה להתחמק ולומר רק, שהוא נמנע משתיית יין באמצע השבוע וכדומה, ולא היה נאלץ להפסיק את ׳תענית ההפסקה׳, שהוא שרוי בה. אלא שרבנו העדיף, שלא להודיע ברבים אפילו הנהגה קטנה, שכביכול הוא נוהג בה, אפילו אם יצטרך בשל כך לוותר על ״תענית ההפסקה״ על מעלותיה הנשגבות וסגולותיה הרמות״.

ג. ייסורי התענית

תענית ההפסקה הארוכה הייתה קשה, ומצב המתענים הוחמר מיום ליום. כמה מהם סבלו רבות עינויי גוף ונפש ללא מאכל וללא משקה, ולמעשה, קיבלו עליהם חרפת רעב מרצון. מהם גם שנדדה שנתם עליהם, ולא יכלו לישון מחמת הרעב והצמא. אחרים חבשו תחבושות נגד כאב ראש, ולמרות כל הייסורין קיבלו עליהם מאהבה ומיראה לענות גופם ונפשם, לזכך נשמתם ולטהרה.

גופם של המתענים הלך ונחלש מיום ליום עד כדי מצב של עילפון וניתוק מן המציאות. המתענים העדיפו את השיתוק הזה על הכול. האיזון שבין גוף ונפש הופר, והגוף שועבד לנפש. ברגע זה של שליטת הנפש על הגוף משיג המתענה חירות של הנפש בבחינת ׳אתהפכא חשוכא לנהורא׳.

ד. סיום התענית

תכונה רבה אפופת קדושה והילה ניכרת בשעת סיום ההפסקה בליל שבת. אנשים רבים באים בערב שבת סמוך למנחה מרחבי היישוב ומחכים בתור לקבל ברכה מן המתענה, לפי שמסורת מקובלת היא, שבשעה זו לפני סיום התענית נפתחים שערי ברכה ורחמים לפני המתענה, ורבים רוצים לזכות לברכה ולישועה של חתן התענית, ביניהם כמובן הקרובים והידידים. כל אחד ובקשתו, כל אחד ומשאלתו, אבל דא עקא, המתענה היה במצב של עילפון, וקשה לו לענות; אולם הצובאים לפתחו העדיפו, שהברכה תינתן בעודו בתעניתו סמוך לעלפונו ובתוקף השעה הרוחנית הגדולה בבחינת ׳תוסיף רוחם יגועון׳.תופעה זו גרמה לאריכות התענית והחמירה את צערו של המתענה. זה היה המצב בראשונה, שהמתענה היה משלים את התענית עד לאחר ערבית של שבת כדעת ר׳ יוסף בגמרא, שפוסקים כמותו בין בתענית, שאדם מקבל על עצמו בערב שבת בין בתענית ציבור, שהדין הוא ׳מתענה ומשלים׳, כלומר שאינו מפסיק את תעניתו לפני שבת, אלא מסיים את כל התענית­­

אולם זכור לטוב אותו צדיק, ור׳ ישראל אביחצירא שמו, מרא דאתרא. הלה חש במצבו הקשה של המתענה שנגע לליבו וחס על הייסורין, שמוסיפים לו המבקרים המבקשים ברכה. לפיכך התקין, שהמתענה יפסיק תעניתו לפני כניסת השבת הן כדי שלא יכנס בשבת בתענית והן כדי להקל עליו מחמת עומס המבקרים. ואף על פי שההלכה כר׳ יוסי, שמתענה ומשלים, הרי הפרש יש בין תענית דחד יומא לתענית של שישה ימים רצופים. חכמים שם בסוגיה התלמודית ניסו להבחין בין ההפסקה מבעוד יום בשבת, כאשר חל תשעה באב ביום ראשון, שהרי אכל ושתה כל היום לבין הכניסה לשבת, כשאדם מעונה.

שעת הפסקת התענית שעה של חגיגה זוטא הייתה המלווה בסעודה של מצווה. כמניין אנשים באים ומתפללים מנחה, ואחריה – סעודה. זאת לא הייתה סעודה גדולה, אלא סעודת עראי בגלל השעה הסמוכה לכניסת השבת. התפריט כלל מזונות, ביצים קשות ותה, והעניים, שסיימו הפסקת התענית, היו זוכים לסעודה, שתרמו לכבודם עשירי הקהילה. על סיום התענית של בבא/סאלי בבודניב מספרת בתו ללא/ שרה: ערב שבת קודש סמוך למנחה הולך ר׳ ישראל למקווה וטובל, ומשם מביאים אותו הביתה ומתפללים מנחה במניין ואחריה נערכת סעודה.

[1]        בשיחה טלפונית יום חמישי 28 דצמבר 2006. בסעודת ההפסקה של שלמה נזרי המכונה בא לביתו בבא/ סאלי והתפלל מנחה כשליח ציבור.

מאיר נזרי-ההפסקה הגדולה השבועית-תענית שישה ימים ושישה לילות רצופים- סתייא-חלק שלישי.

עמוד 153