מורשת יהדות מרוקו

קהילות ישראל בתאפילאלת –בהנהגת חכמי אביחצירא- מאיר נזרי

ספר זה עוסק במחקר, בתיעוד ובהנצחה של 30 קהילות בתאפילאלת, שבהן נולדו חיו ופעלו יהודים באזור. מהן קהילות ותיקות ומהן חדשות. קהילות אלו נחלקות ל-6 קבוצות:

א. קהילות בדרום מזרח תאפילאלת (7 קהילות).

ב. קהילות אזור תיזימי/ארפוד (6).

ג. מזרח תאפילאלת (2).

ד. צפון תאפילאלת(9).

מערב תאפילאלת (2)

וקהילות בגבולות אלג׳יריה (3).

לכל קהילה מוקדש פרק בליווי תמונות ובו 2 חלקים: חלק א׳ הדן ברקע ההיסטורי והגיאוגרפי של היישוב ובנתוניו: אוכלוסיה, כלכלה, חינוך התקפים גם למאה ה-20 וחלק ב׳ המוקדש לקהילה היהודית על מוסדותיה והנהגתה הכללית והרוחנית. כמה קהילות זוכות למעין נספח על אודות המורשת שהותירו אחריהן כמו קהילת מזגידה שהוציאה מתוכה את ר׳ אליהו ילוז, ראב״ד בטבריה ומחברם של 8 ספרים. בחיתומי הפרקים מופיעות כ-30 ביוגרפיות של חכמים ואישים המייצגים את הקהילות.

הספר מלווה לפניו בכמה מבואות ובראשם מבוא לחקר הקהילות הכולל 21 נושאים, כמו: שיעור האוכלוסיה היהודית ביישוב, מוסדות ציבור ומוסדות יהודיים, בתי כנסת ושמות חזניהם, סופרי סת״ם וסופרי בי״ד, שמות משפחה נפוצים והיצירה התורנית והפיוטית של הקהילה.

ספר זה הוא ספרו הרביעי של דר' נזרי על חקר הקהילות. ספריו הקודמים בהוצאת אוניברסיטת בר אילן הם – 1. קהילות תאפילאלת – מעגל האדם, תשע^״ג (מן הלידה ועד הפטירה). 2. מעגל השנה (תשע״ו), 3. אוצר המנהגים והמסורות (תשע״ח) כל זה בנוסף ל-6 מהדורות של שירה וביניהן ׳היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא (האוניברסיטה העברית ירושלים תשנ״ח).

דר׳ נזרי הוא עמית מחקר באוניברסיטת אריאל שבשומרון ויקיר העיר פתח תקוה(תשפ״ג).

מבואות

1. 1. מבוא לחקר קהילות ישראל בתאפילאל-מאיר נזרי

א. מיון הקהילות לפי אזורים

1. קהילות דרום מזרח תאפילאלת: ריסאני, תאבוע/צאמת, שיפא, גיגלאן, לגרפה, אירארה, מזגידה = 7 קהילות.
2. קהילות אזור תיזימי/ארפוד: זורף, זראנה, למעאדיד, אולאד עלי, לקסבה, ארפוד = 6 קהילות.
3. קהילות מזרח תאפילאלת: בודניב, בוענאן = 2 קהילות.
4. קהילות צפון תאפילאלת: קסר א-סוק, לקסירה, מוסקלאל, א-זריגאת, א-ריש, גוראמה, תולאל, קרראנדו, תאלסינת = 9 קהילות.
5. קהילות מערב תאפילאלת: גולמימה, תינג׳דאד, מידלת = 3 קהילות.
6. קהילות אזור אלג׳יריה: בשאר, פיגיג, בני אוניף = 3 קהילות.

ב. שמות כפולים של כמה מיישובי תאפילאלת

לכמה שמות יישובים של תאפילאלת יש יותר משם אחד: השם הקדום הרשום בשטר הכתובה. והשם החדש, להלן פירוט.

סג׳למאסא/תאפילאלת: השם סג׳למאסא מציין את עיר היסוד שנבנתה באזור בשנת 757. והוא השם הרשום בשטרי הכתובה והגט עד 1950, ולא תאפילאלת. שני השמות מופיעים במקביל במקורות שונים כמו בשירת המלחון ובספרי ההיסטוריה. בימינו השם הנפוץ הוא תאפילאלת, החל מ-1955 השם המופיע בשטרי הכתובה והגט הוא אריצאני(קרי: אריסאני), ולא סג׳למאסא.

תאפילאלת/ריסאני: בראשונה ציין השם תאפילאלת שם של עיר ואח״כ החל לציין את שם האזור, היינו כלל היישובים. החל מן המאה ה-16 השם ריסאני מציין שם העיר המקביל לשם תאפילאלת.

קסר א-סוק / מטגרה: קסר א־סוק קרויה מטגרה בשמה הקדום כרשום בכתובה; לקסירה היא קיצור של השם המקורי קסר איית מוחא אועלי; א-זריגאת מזוהה גם בשם א־רתב, וקרראנדו – שמה הקדום הוא תיעלאלין. כיוצא באלו קהילות מערב תאפילאלת: גולמימה/גלמימן היא לגריס בשמה הקדום; תינג׳דאד ידועה בשני שמות נוספים: פרכלא ואסריר; ומידלת שמה בכתובה הוא אוטאת.

ג משמעות שמות היישובים

החוקרים הערביים מנסים להסביר את המשמעות של שם העיר או הקסר. להלן דוגמאות:

1.תאפילאלת: הסבר א: השם תאפילאלת הוא הקטנה של אפילאל /» או אופילאל, מונח המוסב על שלשלת הרים קטנים באזור סג׳למאסא, שגובהם המירבי מגיע לרום של 785 מ׳, כאשר הר אפילאל נחשב להר העתיק. ב. הסבר נוסף קשור בסיפור ייחודי על חסן, אחד ממייסדי השושלת העלאווית, שאליו פנו התושבים המקומיים על אודות משבר חקלאי הפוקד אותם. כאשר עצי התמר הפסיקו ליתן פריים כבעבר. אמר להם חסן ״אני אדאג לחסדי שמיים, ואתם תתנו לי כשליש מיבולכם״. ואמנם ההסכם הבשיל ולא קוים! במשא ומתן שהתקיים התנהל דו שיח של חרשים הזה: חסן טוען: ׳אופי׳ = לקיים! ענו לו: ׳לא׳(לא)! השיב להם: ׳אופי׳ לקיים! ענו לו שוב ׳לא׳(לא)! חיבור הדו שיח כולו ׳אופי לא, אופי לא׳ בתוספת תא שהיא מילית של יידוע יוצר את התשתית של המילה תאפילאלת / Tafilalet    

2.ריסאני: בריסאני נפגשים שני הראשים של שני הנהרות הפילאליים: נהר זיז ונהר גריס. אז התחילו לקרוא למקום בערבית  (אראסיין) =שני הראשים, שבהמשך נתלכדו על ידי הלחם לשוני ׳אריסאני׳.

3.ארפוד: לשם ארפוד שתי משמעויות: א. השם ניתן על רקע היסטורי, שבו היו מגיעות שיירות גמלים טעונים סחורות מכיוון ערי מרוקו ליעדם הקרוב סג׳למאסא, ומשם ליעדים רחוקים. בשטח הרחב לרגלי הבליקוס הסמוך לנהר זיז הם עשו חנייה זמנית למנוחה. לאחר שנחו דיים היה ראש השיירה מכריז: ׳ארפוד׳! שמובנו בערבית לקום לחידוש המסע. ב. על פי מקור אחר ׳ארפוד׳ הוא שיבוש מילולי של אופוד, מונח ברברי במובן הברך, מכיוון שכדי להמשיך את המסע לסג׳למאסא היה צריך לחצות את נהר הזיז ברגל,וכדי שלא יתרטבו המשתתפים במסע, היו מושכים את בגדיהם מעל הברכיים.

4.תאבוע/צאמת: קסר השייך לדרום תאפילאלת, שעל פי כמה חוקרים הוא מחליף את סג׳למאסא, ובה נולד ר׳ יעקב אביחצירא. הקסר שייך לנציגי המלכים העלאויים. ביישוב זה התגוררה בת חשובה מהמלוכה בשם ׳לאלא תאבוע׳ (גברת תאבוע). כיוון שהייתה אשת אמונה, עשתה צום כביטוי לאמונתה. הדבר נודע לרבים, ועל שם הצום נקראה תאבוע/צאמת, קרי ביה: תאבוע צאמת(=תאבוע צמה).

5.כפר אזראנה בתיזימי: א. שם זה חוזר, על פי מסורת שבעל פה, לעובדה שלוחות הבניין שהונחו נמצאו קורסים כל פעם. כאשר חקרו את הסיבה מצאו צפרדעים מתחת ללוחות, ולכן נקרא קסר ׳אזראנה׳, כינוי לצפרדע בברברית.ב. יש נרטיבים היסטוריים הקושרים את השם להגירות של ערביי סבאח ובני מקיל, בני הילאל והאצילים ההאשמים לתאפילאלת, ויש מי שאומרים שהשם חוזר לשבט ערבי קדום בחיג׳אז שנקרא אל-ג׳וראניה.

6.בודניב: המונח בו/דניב פירושו בעל הזנב. מכאן שני הסברים לשם: א. על שם קו גבעות שנמשך דרומה בצורת זנב… והוא קו הפרדת המים המהווה את קצה אגן דוואה ממערב. ב. על שם הימצאותה של חיה בעלת זנב ארוך שהבדיל אותה מערים אחרות, ומאז נקראה ״אבו דאניב״ באותה תקופה.

7.קסר א-סוק: בראשיתה הייתה קסר א-סוק מרכז מסחרי, כלומר שוק גדול. לשוק הזה הביאו בני הכפרים הסמוכים: ערבים, ברברים ויהודים את סחורתם למכירה, לחילופי סחורות ולקנייה. לכן נקרא המקום הזה קסר א-סוק (קריית השוק).

8.׳אראשידיה׳ ניתן לה לקסר א-סוק על ידי חסן השני בשנת 1975 לכבוד בנו הנסיך מולאי ארשיד.

9.לקסירה היא קיצור של קסירת אית מוחא אועלי והיא מעין שכונה עתיקה, גרעין של קסר א״סוק.

10.קראנדו: שם של שבט.

11.תאלסינת: תאלסינת בברברית פירושו מקור של מעט מים, ולכן נקרא ׳קסר האבן' באשר לאזור תאלסינת בכללותו, הוא נקרא האגן. עם כניסת הצרפתים לאזור ובניית הבסיס שלו, כינוהו תאלסינת.

12.גולמימה: שמו המקורי הוא איגלמימן, וממנו נגזר שמה של העיר גלמימה,

לאחר שהייתה קרויה כשם הקדום ע׳ריס/גריס על שם נהר ע׳ריס ־ Oed Gharis היוצא ממנה.

13.תינג׳דאד: שני הסברים על פי מסורת שבעל פה: באותו אזור היה צומת דרכים, ודרכים בברברית קרויים איכדאד בתוספת מאוחרת של תחילית תין תינאכדאד ולבסוף נקרא תינג׳דאד: ב. אותו מקום היה קרוי תין אינג׳דאד שהפך לשם אחד תינג׳דאד.

14.בשאר: א. בשאר, הנגזר משורש בשר הערבי המקביל לשורש העברי בשר ומשמעות בשאר הוא המבשר בשורה טובה. כאן: המבשר הוא השליח ששלח עבדול למאליכ, הסולטן הטורקי, במאה התשיעית לחפש מקורות מים חדשים וחזר עם בשורה טובה של גילוי מעיינות מים מתוקים. לפיכך נקראה העיר בשאר על שם נושא הבשורה. השם השני של העיר הוא קולומב בשאר, המוסב על קפטן קולומב הצרפתי Coiomb-Bgchar שנכנס לעיר ב 1857, שם הוצבו צבאותיו באזור, ושמו התווסף לשם העיר. שם זה ניתן לעיר לאורך כל תקופת הקולוניאליזם הצרפתי, והשם המקורי בשאר שוחזר בתחילת העצמאות.

15-יישובים הקרויים על שם מייסדם, כמו: קסבת בן עלי, קסר אולאד עלי, קסר איית מוחא אועלי.

קהילות ישראל בתאפילאלת –בהנהגת חכמי אביחצירא- מאיר נזרי

עמוד 14

ז. הכלכלה היהודית

הכלכלה היהודית הפילאלית נשענת על כמה ענפים: 1. המסחר – החנויות הרבות בכל העיירות המוכרות בדים לסוגיהם, תה וסוכר. 2. התעשייה הזעירה הנעשית על ידי אומנים ובעלי מלאכה למיניהם: נגרים, סנדלרים, חייטים, צורפים, פחחים, רתכים, אמנים. 3. החקלאות בעיקר דקלי התמר ושדות התבואה בבעלות יהודית המעובדים על ידי ערבים. 4.שכר שוחטים, מוהלים, מלמדי תשב״ר, סופרי סת״ם. חזנים.

ח. מוסדות היישוב ומוסדות הקהילה

1-מוסדות ציבור אזוריים: מוסדות ציבור אזוריים מצויים בעיירות מפותחות: משרדי השלטונות, בית חולים, בית דואר, בית ספר, בית משפט ומשטרה, בית מטבחיים ובריכת שחייה. מוסדות אלו שירתו לפעמים גם את כפרי הסביבה.

2-בית הדין האזורי: בית הדין בראשיתו היה בתאפילאלת ובראשו עמד ר׳ יעקב אביחצירא ואחר כך בניו. בתקופת השלטון הצרפתי ואחר כך השלטון הערבי הוכר כבית דין רשמי של כל קהילות תאפילאלת ומקומו היה בארפוד. עשרות מכתבים נשלחו על ידי ר׳ מאיר אביחצירא לחכמי הקהילות בקסר א-סוק ואגפיהן, ורבים מהם יועדו לר׳ אברהם לעסרי, מרא דאתרא של קהילת קסר א-סוק, ובהם הוראה והדרכה לעניינים הקשורים להנהגת הקהילה ולמעשי בית דין.

3-מוסדות הקהילה: מוסדות הקהילה כוללים בתי כנסת, חדרי לימוד (אסלאואת), חברות, מתקני אפייה, בתי מרחץ, מקוואות ובתי עלמין.

4. 4. ועד הקהילה: בעיירות הדרום והצפון קיים ועד המורכב משבעה טובי העיר, הראשון בהם הוא נשיא. בקהילות הכפריות יש מנהיג אחד הקרוי שיך.

ט. החברות של הקהילה

חברות הקהילה הן מוסדות חברתיים, שנועדו לספק שירותים חברתיים ותורניים בהתנדבות כולל שיעורי תורה לכל אנשי הקהילה ותרמו לגיבושן של קבוצות הנוטלות חלק בחברה. חברות אלו קרויות בארפוד על שמם של צדיקים ונועדו גם להפצת תורתם. רוב החברות בארפוד הוקמו רק בתקופה המאוחרת על רקע מגפת החולירע, שפקדה את המקום בסביבות שנת תש״ג/1943 וגרמה למותם של אנשים בעיר, וביניהם שישה עשר יהודים. שבע חברות היו בארפוד:

1-חברת ר׳ שמעון בר יוחאי(הברא קדישא) לטיפול בנפטרים, לקריאת הזוהר במועדים קבועים ולעריכת ההילולה של רשב״י.

2-חברת ר׳ מאיר בעל הנס ללימוד ח״י פרקים של משניות כל יום ולעריכת ההילולה של ר׳ מאיר. משכנה של החברה היה ביהכ״נ של ר׳ יהודה סמחון.

3-חברת עץ חיים לקביעת עתים ללימוד בן איש חי וזוהר. משכנה – ביכ״נ של מכלוף בן יחיא נזרי.

4-חברת דוד המלך או מגן דוד לקריאת תהילים כל יום. משכנה של החברה לראשונה היה בביכ״נ ע״ש דוד דהאן, ואח״כ נקבע מקומה בביכ״נ של בבא סאלי.

5-חברת ר׳ יעקב אביחצירא להגות בספרו פיתוחי חותם. משכנה – ביכ״נ דוד דהאן.

6-חברת אליהו הנביא לטיפול בכל מה שקשור בטקס ברית מילה. משכנה הראשון היה בבית ר׳ מכלוף נזרי ואחר כך נשכר בית מיוחד לשמש לה אכסניה.

7-חברת ר׳ יצחק ב״ר יעקב אביחצירא לטיפול בהילולתו ובנסיעה לתולאל. משכנה היה בבית של לאלא רחל, בתו של ר׳ יצחק.

שבע החברות הנ״ל זכו גם לתיעוד פיוטי על ידי ר׳ יהודה סמחון, איש ארפוד, שחיבר פיוט לכל חברה בספרו ׳שבח ורנה׳.

על פי בירור השוואתי אפשר לציין כמה עובדות לגבי חברות הקהילה בשאר קהילות תאפילאלת.

א.בשום קהילה פילאלית אפילו בריסאני לא פעל מספר כזה של חברות כמו בארפוד. מס׳ ממוצע של חברות חוץ מארפוד היה בין חברה אחת לשתיים.

ב.חברת רשב״י פעלה בכל הקהילות, ב.אך לא תמיד במסגרת של מקום ושל נשיא.

ג.חברת אליהו הנביא פעלה בכמה קהילות: ארפוד, ריסאני, קסר א-סוק, ריש, מידלת וגולמימה, שבה חברת אליהו הנביא נועדה לקריאת הזוהר.

ד.חברת תהילים פעלה רק בארפוד, בודניב ובוענאן.

ה.חברת ר׳ מאיר בעל הנס פעלה רק בארפוד ובמידלת.

ו.חברות לכבוד ר׳ יעקב אביחצירא ור׳ יצחק פעלו רק בארפוד.

י. החינוך ומוסדותיו

1. ישיבת אביר יעקב: זה המוסד התורני העליון בתאפילאלת המיועד לתלמידי חכמים לרכוש השכלה תורנית גבוהה בכל ענפי היהדות: תנ״ך, משנה, תלמוד, הלכה וזוהר ולעצב את אישיותם לא רק לתורה אלא גם למוסר, למידות, ולחסידות. ישיבה זו הידועה בתאפילאלת מתקופת ר׳ יעקב אביחצירא או אף לפניה – סדר יומה תואר בפרוטרוט על ידי ר׳ מכלוף אביחצירא בהקדמה לספרו ׳קהילת יעקב׳: השכמה, טבילה, תיקון חצות ותפילת שחרית, ואחריהם לימוד תורה לענפיה. בהמשך נועדה הישיבה גם להכשרת שליחי ציבור: שוחטים, מוהלים וחזנים. מוסד זה עתיק יומין והוא עבר מחנה לתחנה: מתאפילאלת לבודניב ומבודניב לארפוד, שם קבע את תחנתו האחרונה בראשות ר׳ ישראל אביחצירא ואחר כך בנו ר׳ מאיר, ששימשו דיינים ומורי צדק של בית הדין בארפוד. חכמי הקהילות בתאפילאלת, שמילאו תפקידים כשוחטים ומוהלים, שליחי ציבור ומלמדי תשב״ר [תינוקות של בית רבן] קיבלו הכשרה בישיבה בבודניב ואח׳׳כ בארפוד, ובה הוסמכו לתפקידיהם במיוחד הסמכה לשחיטה ולמילה.
2. הלימוד לתשב״ר בחדרים או ׳אסלאוואת׳: במשך עשרות שנים אם לא מאות שימשו בתי כנסת (אסלאואת) בכל הקהילות כחדרים ללימוד תשב״ר עד 1950 בקירוב, שבהם לימדו המורים המסורתיים עטויי גלימות ועטורי זקן לימודי קודש להכרת הסידור, החומש, רש״י, לעבראן ואשרח, פרקי אבות, הפטרות ועוד. הלימודים נתקיימו עד גיל בר מצווה ואחר כך פנו הנערים לעבודה ולמלאכה.
3. מוסד תלמוד תורה: עם הקמת רשת חב׳׳ד במרוקו מ-1953 נבנה בארפוד מוסד גדול ׳תלמוד תורה׳ שכלל צוות רמי״ם בעלי השכלה תורנית ישיבתית, שלימדו על פי תכנית רחבה כולל הוראת התלמוד והדקדוק. מוסד תלמוד תורה היה קיים גם במידלת ובריסאני.
4. בתי ספר ממשלתיים: ברוב העיירות פעלו בתי ספר ממשלתיים, וחלק מן היהודים

למדו בהם ביום, ואילו בלילה פנו לחדרים. בתי ספר אלה משותפים לערבים וליהודים, ובדרך כלל נפרדים לבנים ולבנות. בבתי ספר אלה לימדו בצרפתית את מיומנויות הקריאה והכתיבה ומקצועות החשבון, היסטוריה וגאוגרפיה. בארפוד ביה״ס הממשלתי היה רובו מאוכלס בראשונה על ידי יהודים, ולכן לא נתקיימו לימודים בשבת. מאוחר יותר נצטרפו גם מוסלמים, ועדיין פטורים היו היהודים מללמוד בשבת. בבשאר ביה״ס היה משותף ליהודים, לצרפתים ולמוסלמים. בבתי ספר אלה למדו גם בבוענאן, בגולמימה ובקסר א-סוק (בית ספר תיכון), ואילו בתינג׳דאד פעלו כיתות נפרדות ליהודים ולערבים.

בתי ספר מטעם חברת כל ישראל חברים(אליאנס): בי״ס אליאנס הוא בי״ס יסודי (כיתות א-ה). למדו בו רק יהודים, וצוות ההוראה הוא יהודי. ובנוסף לצרפתית ולמקצועות הליבה לימדו בו גם עברית ולימודי קודש. ביה״ס פעל על בסיס של הפרדה: בי״ס לבנים ובי״ס לבנות, ולמדו בו רק 4 ימים בשבוע בימי שני-חמישי, ולא בשבתות ובחגים. בימים החופשיים ובחופשות למדו בתלמוד תורה או בבית הכנסת. הקהילות שבהן למדו בבי״ס מסוג זה הן ריסאני, קסר א-סוק, א-ריש, קראנדו, תאלסינת ומידלת.

קהילות ישראל בתאפילאלת –בהנהגת חכמי אביחצירא- מאיר נזרי– החינוך ומוסדותיו

עמוד 22

יא. ההנהגה הרוחנית

ההנהגה הרוחנית של קהילות תאפילאת מאז נולד ר׳ יעקב אביחצירא הייתה מסורה בידי חכמי אביחצירא ועברה מדור לדור ומאב לבן, כאשר ראש השושלת הוא ר׳ יעקב, וממנו עברה ההנהגה לבנו בכורו ר׳ מסעוד, וממנו לד׳ דוד ור׳ ישראל, ומר׳ ישראל לר׳ מאיר.

עד סוף המאה ה-19 עיקר ההשפעה של משפחת אביחצירא הייתה על אזור סג׳למאסא, כלומר על קהילות דרום מזרח תאפילאלת ועל קהילות אזור תיזימי/ ארפוד; ואילו בשאר הקהילות, כמו בצפון תאפילאלת ההשפעה של הנהגת אביחצירא החלה רק בעשור השלישי של המאה ה־20, ולכל קהילה הייתה הנהגה משלה, כמו חכמי דהאן ואביכזר שהנהיגו את קהילת גריס ואגפיה וכמו חכמי משפחת לעסרי שהנהיגו את קסר א-סוק ואגפיה וחכמי מידלת. קהילות אלו שנתקיימו עוד לפני הופעתו של ר׳ יעקב אביחצירא באזור, סמוכות היו על בתי הדין בצפרו, פאס ומכנאס, ובכל דבר קשה הם פנו לחכמיהם. עדויות לכך הן שאלות בהלכה, שהופנו לר׳ שלום ישועה אביטבול בצפרו(תצ״ט/1739 = תקס״ה/1809) המופיעות בספרו ׳אבני שיש׳ ולר׳ יקותיאל ברדוגו ובנו ר׳ יעקב (תקמ״ו/1786 – תר׳׳ג/1843) המופיעות בספרו ׳שופריה דיעקב׳.

שליחות קהילתית לדרגותיה

א. המונח המקובל של שליח או רב קהילתי הוא ׳חזן או חזאן׳. ההבחנה בין חזן לחזאן היא הצעתו של פרופ׳ משה בר אשר, לשעבר נשיא האקדמיה העברית שנים רבות. א. התואר חזן ללא תוספת א׳ מוסב על שליח ציבור רגיל, קורא בתורה ותוקע בשופר, ואילו התואר חזאן בתוספת א׳ מוסב על חזן שהוא גם מלמד תשב״ר, שוחט ומוהל, ולפעמים גם סופר סת״ם, מעין רב בית כנסת או רב קהילה.

הדרגה הראשונה של חזן/ש״ץ הממלא את תפקידי בית כנסת נפוצה היא בהרבה קהילות. גם הדרגה השנייה חזאן – רב קהילה: ש״ץ, שוחט ומוהל די נפוצה, אבל הדרגה הרב גונית: ש׳׳ץ, שוחט ומוהל, דרשן, מלמד תשב׳׳ר, עורך חופות, סופר בית דין וגם סופר סת״ם פחות נפוצה, אבל קיימת בקהילות אחדות.

כל ממלאי התפקידים הנ״ל לדרגותיהם אינם זוכים לתארים מפליגים כמו הרב או החכם, שלא לדבר על הרב הגדול או הרב הגאון, והתואר הנפוץ הוא חזן או חזאן, וכאן יש להבחין בקהילות דרום תאפילאלת בין התואר חזאן המלווה את השם הפרטי לבין לחזאן המופיע לפני השם הפרטי: כשאומרים למשל, ענא חזאן, בא/ לו חזאן, מדובר בחזאן בנו של חזאן. כמו ר׳ יצחק מלול בארפוד המכונה בא/חאקי חזאן, הכוונה היא שגם אביו היה חזאן, הוא ר׳ משה מלול. אבל אם האיש הוא חזאן, ואביו לא היה חזאן אז מכנים אותו ׳לחזאן פלוני׳ כמו לחזאן יצחק, לאמור ר׳ יצחק החזן לכשעצמו, אבל אביו לא היה חזאן. מובן שמי שזכה להיות חזאן בנו של חזאן יש לו ערך מוסף בהיותו ממשיך תפקיד אביו ולפעמים גם את סבו.

להבחנה זו יש יוצאים מן הכלל כמו בקסר א-סוק למשל, כמו: לחזאן אברהם, כינוי לר׳ אברהם ב״ר משה לעסרי אף־על-פי שגם אביו היה חכם. או לחזאן הנו כינוי לר׳ אברהם ב״ר אהרן חמו.

בכל תעודות הסמיכה שהעניקו בבא סאלי, בבא חאקי ובבא מאיר לשוחטים זוכים הם לתואר הח׳ הש׳ [החכם השלם]. המסר הוא שלכל השוחטים מעמד אחיד, ואין יתרון של אחד על רעהו, בדומה למחברי ספרים שפנו לרב עובדיה יוסף, ולכולם נתן את הסכמתו כמעט בנוסח אחיד, ולכל הספרים תוקף שווה.

אבל במציאות אך אחד לא פנה לחזנים ולשוחטים בתואר כלשהו: לא החכם השלם, ולא הרב הגאון ואפילו לא רב או רבי. לרוב כונו החזנים בכינויים עממיים, כמו: בא/לו בן צחאק (ר׳ מכלוף שטרית שהיה חזן וסופר סת״ם בריסאני), וכן בנו חאקי ילו(ר׳ יצחק ב״ר מכלוף, חזן בנצרת עילית אחרי פטירת אביו) או לחזאן ילו (ר׳ מכלוף לעסרי).

יב. הסמכת חזנים לשחיטה

תעודת סמיכה לשחיטה הוענקה במהלך הדורות על ידי אחד מחכמי אביחצירא: ר׳ יעקב, ר׳ מסעוד, ר׳ דוד, ר׳ ישראל, ר׳ יצחק, ר׳ מאיר ור׳ מכלוף, אחרי שהלומדים עברו הכשרה ועמדו במבחן עיוני ומעשי בישיבה בתאפילאלת, בבודניב או בארפוד. תעודה זו קרויה ׳סמיכה לחיים׳ או ׳לקבלה׳. נוסח הסמיכה כמעט אחיד במיוחד אצל בבא מאיר. בכל תעודות הסמיכה מכונה המוסמך הח׳ הש׳(=החכם השלם) ללא הבדל. כל תעודה אחרת וכל הכשרה אחרת לרבנות או לדיינות לא הייתה. הרבנים והדיינים בתאפילאלת כולם רק ממשפחת אביחצירא, שהוסמכו מאב לבן בעל פה או בכתב.

בכמה חוברות של משפחות שהקדישו לכבוד הוריהם החזנים או החכמים וכן בערכים של הויקפדיה או בכתבות ביוטיוב בכתב או בעל פה כתוב או מסופר על איש פלוני שהוא הוסמך לרבנות או לדיינות – כל זה איננו נכון.

גם התארים של החכם השלם, או המקובל או אף המקובל האלהי – כל אלה הם הפלגות והגזמות דמיוניות, שאין בינם לבין המציאות ולא כלום. רק מי שכתב ספר בענייני קבלה אפשר להצדיק את התואר שנותנים לו. כל שאר התארים של אחרים הם על אחריות הכותבים, ואין להם שוב ביטוי או תעודה. להלן מדגם של שמות מוסמכים לשחיטה ושל מסמיכיהם.

קהילות ישראל בתאפילאלת –בהנהגת חכמי אביחצירא- מאיר נזרי– החינוך ומוסדותיו

עמוד 24