מורשת יהדות מרוקו

שירי דודים-מאיר נזרי      

ספר זה עוסק בשירתו של ר׳ דוד קיים המכונסת באוטוגרף השלם של המשורר, כתב יד מאוסף משה כהן, ירושלים 26 (0. 3499 MSS-D) ובקובץ כ״י ׳שירי דודים׳ נוסח מרדכי זעפרני, ירושלים תשמ׳׳ג. במהדורה שני חלקים: מבוא לשירת ר׳ דוד ושתי סדרות של פיוטים ערוכים, מנוקדים ומפורשים: סדרה א׳ הכוללת כל הפיוטים המופיעים גם בכ׳׳י זעפרני(88 פיוטים) וסדרה ב׳ ובה עוד 52 פיוטים החסרים בכ׳׳י זעפרני.

ר׳ דוד חי ופעל במוגדור. הוא ניחן בכישוריו האמנותיים: נגרות וייצור רהיטים, מסגרות למראות, ייצור שופרות וחנוכיות, הכנת מצבות לנפטרים וחריטת נוסחאות לזכרן וציור דיוקנאות.

ר׳ דוד קיים הוא אחד משלושת העורכים של ׳שיר ידידות׳, שיצא לאור בתרפ״א/, ובו נכללים 23 פיוטי קצידות שחיבר ר׳ דוד קיים על פרשות השבוע.

נושאי שירתו למעגלותיה: מעגל הפרשה, מעגל השנה, מעגל האדם וחליפות ימיו, מעגל הקהילה, מעגל הלשון העברית ומעגל הגאולה ונושאים אחרים כולל שירים קצרים על מודוסי המוסיקה המוגרבית ושירים העוסקים הנואים אחרים.

חידושיו בשירה: בשירתו משתקפים כמה חידושים בתכנים,בצדדים פרוסודיים,בלשון ובתחביר. בפיוטי הגלות והגאולה שוררת אווירה אופטימית הן כלפי הגאולה המשיחית על בוא משיח בן דוד והקמת בית המקדש לצד הגאולה המדינית, שאחד מביטוייה הוא הפיוט לכבוד הצהרת בלפור, מעין אתחלתא דגאולה. רוב פיוטיו נחתמים בחותם משיח בן דוד ׳דוד קיים׳ לצירופיו כולל ׳בן דוד קים׳ הכולל גם את שמו. רוב פיוטיו ערוכים במבנה שירת המלחון על לחניה, תכניותיה הסטרופיות, משקליה ונורמות חריזתה, שירה שהייתה נפוצה בזמנו המובנת לו היטב וקרובה ללבו.

׳שירי דודים׳ כתובים על פי לשון המקרא וסממניה הדקדוקיים עם שילוב שאר רובדי הלשון לצד מאפיינים סגנוניים ייחודיים וגם חידושים לשוניים בתחום הפועל דוגמת הסגנון הקלירי, שאחד ממאפיינה הוא השימוש כמעט בכל המילים היחידאיות שבמקרא ובכללן הביטוי המקראי היחידאי ׳ הָרָה לָלַת ׳(שמו׳׳א ד, יט) במובן הרה ללדת. שירי דודים מתאפיינים גם בסגולות אמנותיות, כמו: ההקשר המדרשי הטעון בפיוטים, חידודי לשון ומעתקים סימנטיים, מגוון צימודים, הטענת מחרוזות הביניים בדברי הגות ועוד.

מהדורה זו היא השישית במהדורות הפיוט שהוציא לאור דר׳ מאיר נזרי. שתי מהדורות ראשונות יצאו לאור באוניברסיטה העברית בירושלים: ׳שירת הרמ״א – הרב רפאל משה אלבאז, מאדריכלי השירה העברית במרוקו׳(תשע״ג) ו׳היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא׳(תשע׳׳ח) ושלוש מהדורות יצאו לאור במוסד הרב קוק: ׳פיוטי הדרן לסיום מסכת בקהילות ישראל׳(תש׳׳פ); ׳כתובות ותנאים לחג השבועות׳(תשפ״א) ו׳השירה המאוחרת מסוג הקצידה׳ במרוקו לאור שירת המלחון הערבית (תשפ׳׳ה), זאת בנוסף לחמשת ספריו על קהילות תאפילאלת: שלושה מהם בהוצאת אוניברסיטת בר אילן (תשע׳׳ג, תשע׳׳ו, תשע״ח) ושניים בהוצאת מוסד הרב קוק ׳מחקר ותיעוד של שלושים קהילות ישראל בתאפילאלת׳ (תשפ׳׳ה) ו׳ארפוד עיירה יהודית בלב הסהרה בהנהגת חכמי אביחצירא׳.

דר׳ נזרי משמש עמית מחקר באוניברסיטת אריאל שבשומרון ויקיר העיר פתח תקוה (תשפ״ג).

3. 3. ר׳ דוד אלקאיים – מקום פעילותו

א) מוגדור / אסווירא – עיר מולדתו של ר׳ דוד אלקאיים

למוגדור שרידים ארכיאולוגים המעידים על קיומה כבר מתקופת הפיניקים. ב-1507 הקימו בה הפורטוגזים מצודה בשם מוגדור. מוגדור החדשה בשמה הקדום או אסווירא בשמה הערבי, עיר מולדתו של ר׳ דוד אלקאיים נוסדה בסביבות 1760 על ידי הסולטן סידי מחמד בן עבדללאה. הקהילה היהודית של מוגדור נתאפיינה מראשיתה באווירה משולבת של מסורת ומודרנה גם יחד, ואנשיה דיברו ערבית וצרפתית.

קהילה של מעמדות: בני הקהילה התגוררו בשלושה רבעים המשקפים שלושה רבדים חברתיים כלכליים של הקהילה: א. ה׳קסבה׳ – משכנם של העיליתות שכללה סוחרים, עשירים ואנשי דיפלומטיה, משכילים ואינטלקטואלים. שדיברו צרפתית ואנגלית.

ב. ׳למדינה׳ שאוכלסה על ידי אנשי המעמד הבינוני וביניהם תלמידי חכמים יחד עם המוסלמים.

ג. המלאח שבו התגוררו אנשים מדלת העם. בראשיתה מנתה הקהילה 6.000 יהודים שהיוו כ-50% מן האוכלוסיה הכללית ובתחילת המאה ה-18 הגיעה ל-18.000 יהודים והיוותה למעלה מ-50% מכלל אוכלסיית העיר.

מרכז מסחרי יהודי: עיקר יסודה ותשתיתה של מוגדור היה על רקע מסחרי. עשר משפחות יהודיות עשירות נתיישבו בעיר החדשה ביוזמתו של הסולטאן מוחמר עבדללאה, שבחר בהן כדי לפתח את סחר החוץ של העיר תוך מתן עידוד והנחות ממס. מספר הסוחרים היהודים בתחילת המאה ה-19 הגיע ל-24 שהיוו כ-60% מכלל סוחרי המלך, והנמל של מוגדור היה גדול יותר מזה של קזבלנקה. יחסי מסחר במוגדור נתקיימו עם ארצות אירופה וביניהן אנגליה וצרפת. בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 נמנו 30 חברות מסחריות של יהודים מבין 50 החברות שפעלו בעיר, עד כדי כך שהמסחר היה מושבת בשבת.

מרכז דיפלומטי: מלבד המסחר מילאו היהודים תפקידים דיפלומטיים כמו הקונסולים של אוסטריה וארצות הברית, שקיימו גם קשרי מסחר ותרבות עם קהילות יהודיות בעולם, במיוחד עם קהילות לונדון, אמסטרדם, אלג׳יר, וליוורנו שבה הודפסו הספרים של חכמי מוגדור.

קריה של חינוך: מיוחדת היא מוגדור גם במוסדותיה החינוכיים: לצד המוסדות המסורתיים ללימודי קודש פעלו מסגרות חדשות, ועיקרן בית ספר אליאנס שנוסד בשנת1884  שכלל שני אגפים, אחד לבנים ואחד לבנות. במוגדור פעל בית ספר נוסף ייחודי מסוגו במרוקו, בית ספר לבנות ׳כבוד ואומץ׳ שנוסד מטעם ה׳אנגלו ז׳וייש סקול׳ ב-1885 בהנהלתה של סטילה קורקוס שאכלס בתחילתו 170 תלמידות ומנה בשיאו 225. הלימודים היו ברמה גבוהה, ורוב השיעורים התנהלו בשפה האנגלית. ב-150 שנותיה הראשונות הייתה מוגדור תחת השפעה אנגלית ומשפחות העיליתות נהגו לשלוח את ילדיהן ללמוד בלונדון.

'קריה של אמנויות׳: תחת כותרת זו כותב חיים זעפרני, יליד מוגדור, על האופי האינטלקטואלי של סוחרי הקהילה והעל האווירה האמנותית ששרתה בה בזכות אמני המוסיקה והשירה בדמותם של ר׳ דוד יפלח ור^׳ דוד אלקאיים, תוך שהוא מונה שמות של חכמים ורבנים, מוריו התורניים לתלמוד ולמדרש לעד אנשי קבלה.

עברית וציונות: במוגדור פעלה אגודה עברית שכללה חוג מצומצם לעברית וביניהם שלושה ׳דוידים׳: דוד יפלח, דוד אלקאיים ודוד כנפו, שדיברו ביניהם רק עברית. ב-1900 נוסדה בעיר זו אגודה עיונית ׳שערי עיון׳ יחד עם אגודה נוספת בתיטואן בשם ׳שיבת עיון׳ שנוסדה באותה שנה כהיענות לקונגרס העיוני בבזל בשנת.1897 בשנת 1903 נוסדה בעיר סאפי אגודת ׳אהבת עיון׳ וב-1908 נוסדה בעיר פאס אגודת ׳חיבת עיון׳.

תמורות מדיניות ותרבותיות: עם כניסת הפרוטקטורט הצרפתי לתוקפו ב-1912 השתלטה ההשפעה הצרפתית על המקום, שדחקה את ההשפעה האנגלית, ובא הקץ גם על ביה״ס היהודי האנגלי. בתקופה הצרפתית שררה הרמוניה טובה בין האוכלוסיות בעיר: הצרפתית, הערבית והיהודית. בעקבות הקמת מדינת ישראל גבר הרגש הציוני על כל הרמוניה, יהודי מוגדור עלו רובם לארץ, ׳אך נותר בלב בולם רגש של אהבה והכרת תודה לעירם׳ בדברי אשר כנפו ודוד בן שושן.

נג. עורי שפת אמת

פיוט אחר על השפה.         כתובת השיר:

תבנית קבע דו טורית.        התבנית:

אב.       החריזה:

11 הברות בבל טור.         המשקל:

אוטוגרף מקיף לד. קיים, ב״י מאוסף מ. בהן, י-ם 26 (ס. 3499), עמ׳ 275; צילום כתב יד ׳שירי דודים/ ירושלים תשמ״ג, עמ׳ 221; יוסף שטרית, שם, עמ׳ 23, ובספרו פיוט ושירה ביהדות מרוקו, תשנ״ט, עמ׳ 290 [מנוקד]; אפרים חזן, דף שבועי, ראה השיר הקודם עמ׳ 3.          מקורות:

עוֹרִי שְׂפַת אֱמֶת שָׂפָה בְּרוּרָה / שָׂפָה בֵּין הַשָּׂפוֹת מָה לָךְ נִרְדֶּמֶת

שׁוּבִי לִימֵי נְעוּרַיִךְ הֲדוּרָה / הִתְנוֹסְסִי וְאַל תְּהִי נִכְלֶמֶת

תַּחַת הֱיוֹת בְּחַיָּתֵךְ צְרוּרָה / תִּתְנַשְּׂאִי בְּתוֹךְ עַמֵּךְ נֶעְצֶמֶת

וּבְנוֹת הַשִּׁיר תּוֹךְ עֲלָמוֹת בְּשׂוֹרָה / כִּבְתוֹכֵךְ מַעֲשֵׂה רִקְמָה נִקְסֶמֶת

5 יְלָדָתֵךְ בֵּין נְבִיאִים נְצוּרָה / בָּךְ נָאֲמוּ וְאַתְּ לָהֶם נוֹאֶמֶת

קוּמִי אוּרִי פִּנַּת יִקְרַת כִּמְנוֹרָה / בְּעֶזְרַת נְדִיבִים אַל לָךְ נֶעֱלֶמֶת

יֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתְךְ שְׁמוּרָה / כִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר נֶחְתֶּמֶת

1. 1. עורי…נרדמת: ביטוי להתעוררות השפה העברית. עורי: כמו שופ^׳ הרב ׳עורי עורי דברי שיר׳. שפת אמת: על פי משלי יב,יט 'שפת אמת תבון לעד^,. שפה ברודה: על פי עפ׳ ג,ט ׳כי אז אהפך על עמים שפה ברורה׳. שפה בין השפות: ביטוי למעמדה כשפה מוכרת. מה לך נרדמת: בגלותך עדה״ב יונה א,ו. 2. שובי לימי נעוריך: בהיותך בארעך ובמולדתן. הדורה: נהדרת ומכובדת. התנוססי: התנשאי, הרימי נס ודגל כמו ׳שאו נס עיונה׳(יר׳ דר). 3-2. ואל…ערוךה: אל תתביישי בגלל גלותך בעבר, השווה יש׳ נד,ד ׳אל־תיךאי בי־ לא תבושי ואל־תבלמי בי לא תחפירי בי בשת עלומיך תשבחי ורוךפת אלמנותיך לא תזכרי־ עוד׳. ואל תהי נבלמת: ׳ואל תכלמי׳. תחת…צרורה: בגלל היותך קשורה לגלותך בלי יכולת להתחדש להתפתח עדה״ב שמו״ב ב,ג ׳ותהיינה עררות עד־ יום מתן אלמנות חיות׳. תתנשאי…נעצמת: תתחזקי ותזכי למעמד חדש בתוך עמך. 4. ובנות…נקסמת: את מהלכת קסם ומעוררת עניין כאשר את משתבעת בתוך הטורים של בתי השיר. ובנות השיר: על פי קה׳ יב,ד. כאן: בתי השיר. תוך עלמות בשורה: המילים המעטרות את בתי השיר במעשה רקמה דומות לעלמות המתופפות במעגל עדה״ב תה׳ סח,בו ^׳קדמו שרים אחר נגנים בתוך עלמות תופפות׳. 5. ילדתך…נואמת: מעמדם שמור בספרי הנביאים המשמשים דגם ללשון הרטורית הגבוהה, ובך נאמו הנביאים, ואת היית עבורם החומר הלשוני הרטורי לנאומיהם ולנבואותיהם. ילדתך: מקור הולדתך על פי שה״ש ח,ה. 6. קומי אורי: על פי יש׳ ס,א. פנת יקרת: פינה יקרה ומכובדת על פי יש׳ כח,טז ׳הנני יסד בעיון אבן אבן בחן פנת יקרת מוסד מוסד׳. במנורה: המאירה. בעזרת נדיבים: חוקרי הלשון והתורמים לתחייתה. אל לך נעלמת: אל תיעלמי. 7. יש…שמורה: שיעורו יש תקוה שמורה לאחריתך, בלומר תקןוה מובטחת עדה״כ יר׳ לא,ז. כימי…נחתמת: כסוף התקופה של מרדכי ואסתר שהיהודים יעאו ממנה מערה לרווחה. נחתמת: לשון חתימה בבניין נפעל בהוראת קל כמו ׳וחתם הספר׳(דני׳ יב,ד).

שירי דודים לר'  דוד אלקאיים- מאיר נזרי
הטקסט עמוד 15 הפיוט עמוד 542

ב) שלשלת יוחסין של משפחת אלקאיים על פי דוד אזולאי

ר׳ עמרם הוא אביה הראשון של המשפחה, שאליו יש לייחס את הפירוש לאזהרות ר׳ יצחק בר ראובן אלברג׳לוני המצוי בכמה כתבי יד.

בנו של ר׳ עמרם הוא ר׳ שמעיה, מחכמי תארודאנת, שאליו מיוחס הפיוט ׳שירו לאל בשירה׳ שנהגו לאומרו קודם ספירת העומר, ידיעה זו מקורה בכתב יד ר׳ דוד אלקאיים השני, כפי שכתב בראש הפיוט: ׳פיוט לספירת העומר לרבי שמעיה אלקיים זיע״א׳.

בנו של ר׳ שמעיה הוא ר׳ משה המכונה ׳ר׳ משה ושמעיה/ מחכמי תארודאנת, מחבר ספר ׳תועפות ראם׳(ליוורנו תקפ״ה), שאליו שלח ר׳ יעקב אבן צור מכתב בשנת תנ״ט. ר׳ משה זה נקבר ליד אביו ר׳ שמעיה בבית העלמין ׳תאדגאייא׳ הסמוך לתארודנאת, באותו בית העלמין מצוי ציונו של בבא יהודה וראובן ויזמאן המפורסם.

בנו של ר׳ משה הוא ר׳ יוסף, מדייני תארודאנת. חיבר בקשות הנמעאות בכמה כתבי יד, הידועה שבהן נתפרסמה על ידי נכדו ר^׳ דוד, כשבראשה כתובת מעניינת: ׳בקשה סי׳ אלף בית, נועם אל אל אשחר. שחיבר הרב הגדול ר^, יוסף לקאים לק׳ביר בבית הכנסת שלו שבה נגלה אליו אברהם אבינו ע״ה בהקיץ בתארודאנת יע״ה׳. בנו של ר׳ יוסף הוא ר׳ שמעיה, אף הוא מתארודאנת, שממנו קיימים כמה חידושי תורה שנשתמרו בכתבי היד.

בנו של ר׳ שמעיה הוא ר׳ דוד המכונה ׳הגדול׳, כדי להבדילו מנכדו, הוא מחבר ׳שירי דודים/ ר״ד הגדול היגר למוגאדור, שבה כיהן לעיתים מזומנות כדיין, וקיימים כמה פסקי דין ממנו. אף הוא כאבותיו משורר גדול היה, וחיבר ספר פיוטים שנקרא ׳מזמור לדוד/ שתחילתו נשתמרה בכתב ידו. פיוטים אחרים נדפסו בכמה ספרים וחלקם פזורים עדיין בכתבי יד. בנוסף לכך חיבר ספר חידושים על התנ״ך בשם ׳חסדי דוד הנאמנים׳. נפטר ביום ראשון ה׳ אדר תר״ז או תר״י.

מצבתו נתפרסמה אצל א׳ כנפו וש׳ אלדד, ׳שירת האבנים: שירה מופלאה על מצבות בתי העלמין במוגדור/ [תל-אבים 2023, עט׳ 617. השנה מחוקה, ומכיון שה׳ אדר נפל ביום ראשון בשנים אלו(שהרי בשנת תר״ו עדיין היה חי, ולאחר מכן אין לנו ידיעות אודותיו, ראיתי לתארך השנים כך, ואין להאריך שנות חייו יותר מתרי״ד – שגם בה חל ה׳ אדר ביום ראשון).

נשתמר בידינו זכרם של שניים מבני ר׳ דוד אלקאים הגדול: א. ר׳ יקותיאל שעבר להתגורר במראכש, והתמחה בעבודות עץ מסובכות, מביניהן אפשר להזכיר את בית הכנסת ׳צלאת־הדאן׳ במראכש שמסופר שבנאו ר׳ יקותיאל. לר׳ יקותיאל ואשתו דאדא (ממשפחת אפריאט) נולדו בן וארבע בנות, אחת מהן – חנינא – נישאה לר׳ מרדכי ב״ר שלמה אזולאי, בניהם, יהודה אזולאי היה סבא רבה של החוקר דוד אזולאי. ב. בנו השני של ר׳ דוד הגדול הוא ר׳ נסים, הלא הוא אביו של ר׳ דוד דוד אלקאיים, אין פרטים אודותיו מלבד כך שהיה חבר בחברת חסד ואמת (הברא קדישא). נפטר בי״ז טבת תרל״ט (1879) ונטמן במוגדור.

שבחי צדיקים

453

מהדורת הפיוטים

אֶעֱרֹךְ שְׁבָחַי לַחַי / סַפֵּר מִקְּצָת נִפְלְאוֹתָיו

לְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחַי / שׂבַע שְׂמָחוֹת עִתּוֹתָיו

נִלְאֵיתִי לַעֲרֹךְ שִׂיחִי / טֶרֶם אַגִּיד פְּעֻלּוֹתָיו

אֵין מִי יַעֲרֹךְ תְּהִלּוֹתָיו / בַּאֲלָפָיו וְרִבְבוֹתָיו

5 רַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא בַּר יוֹחַאי / בּוֹ מַהְלָלַי וְגַם שִׂיחָי

נוֹדַעַת זֹאת בִּימֵי סְבֹל / צָרוֹת תַּנָּאִים נִרְשָׁמִים

לְשִׁבְחָם לֹא נָתְנוּ גְּבוּל / לְסַפֵּר בְּטִיב לְאֻמִּים

מִמִּשְׁכַּן הֵיכְלֵי זְבוּל / עַד מֶרְחָץ גַּנִּים וּכְרָמִים

בֵּית מִשְׂחָק בָּתֵּי עֵץ יְבוּל / מַהְלָלָם שָׁמַע בַּר יוֹחַאי

10-יָחִיד שָׁתַק וְלֹא עָנָה / רַבִּי יוֹסִי תּוֹךְ שְׁלָשְׁתָּם

דּוּמָם יָשַׁב גַּם לֹא גִּנָּה / וְהֶחְזִיק בִּבְרִית חֶבְרָתָם

בֶּן גֵּרִים קָרָא רִאשׁוֹנָה / מָה נָאוָה בִּנְיַן טִירוֹתָם

מָה נָאווּ שׁוּקֵי כָּל פִּנָּה / תְּחִיַּת וְנִשְׁמַת כָּל חַי

1. אֶעֱרֹךְ שְׁבָחַי לַחַי: הוא רשב״י בבחינת ׳צדיקים שאפילו במיתתן קרויים חיים׳(דב״ר האת הברכה). סַפֵּר מִקְּצָת נִפְלְאוֹתָיו: והם גם שבחיו. 2. לְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחַי: על פי תה׳ כב,טז. כאן: קשה לי לערוך שבחי רשב״י, כאילו לשוני דבקה לחכי וללסתותיי. שׂבַע שְׂמָחוֹת עִתּוֹתָיו:כל ימיו היו קודש המלווים שמחה רוחנית עדה״ב תה׳ טז,יא. 3. נלאיתי…פעלותיו: קשה לי לשוחח על דבר כלשהו לפני שאספר פעולות רשב״י בעולם. 4. אין…ורבבותיו: אין מי שמסוגל לתאר את כל שבחיו של רשב״י המגיעים לאלפים ולרבבות. 5. בו…שיחי: רשב״י הוא נושא דבריי הן בשיחה הן בשירה. 6. נודעת נרשמים: הרקע לעלילה המתוארת בשיר קשור בתקופת הרומאים, התקופה שבה סבלו חכמים ישראל, התנאים. נודעת זאת: עדה״ב יש׳ יב,ה. 8-7. לשבחם…לאמים: שבתיהם של הרומאים ומעלליהם תוארו על ידם ועל ידי אחרים, משוררים ואנשי התקופה. 7. לשבחם…לאמים: הם תיארו את הישגיהם הלאומיים בהפרזה ובהפלגה. 8. ממשכן היכלי זבול: את הישגיהם האדריכליים בתחום הבנייה, מוסדות והיכלות. מרחץ גנים וכרמים: מרחצאות, פרדסים וגנים עיבוריים. 9. בית…יבול: בתי תיאטראות ובתי שעשועים. בתי עץ יבול: בתים מתוצרת של עץ. מהללם…יוחאי: אה השבחים לרומאים שתוארו במעמד על ידי ר׳ יהודה שמע בר יוחאי בנוכחות ר׳ יוסי ויהודה בן גרים. 11-10. יחיד…גנה: ר׳ יוסי שתק ולא הגיב לא לשבח ולא לגנאי על מפעליהם של הרומאים. 11. והחזיק בברית חברתם: שמר על הקשר המשולש. 13-12. בן גרים…פנה: בן גרים התפעל ממפעלי הרומאים: בניינים, היכלות, שווקים ועוד, שזכו לשבח על ידו. (טורים אלה אינם ברורים, שהרי לא הוא שיבח אלא ר׳ יהודה). 13. תחי-ת…חי: מפעלים שיש בהם תחייה לכלל ולפרט.

 שירי דודים לר'  דוד אלקאיים- מאיר נזרי– רַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא בַּר יוֹחַאי / בּוֹ מַהְלָלַי וְגַם שִׂיחָי

2. טקסט עמוד 17
3. פיוט עמוד 454

ב) שלשלת יוחסין של משפחת אלקאיים על פי דוד אזולאי
כולל צילום של כל הפיוט

ר׳ עמרם הוא אביה הראשון של המשפחה, שאליו יש לייחס את הפירוש לאזהרות ר׳ יצחק בר ראובן אלברג׳לוני המצוי בכמה כתבי יד.

בנו של ר׳ עמרם הוא ר׳ שמעיה, מחכמי תארודאנת, שאליו מיוחס הפיוט ׳שירו לאל בשירה׳ שנהגו לאומרו קודם ספירת העומר, ידיעה זו מקורה בכתב יד ר׳ דוד אלקאיים השני, כפי שכתב בראש הפיוט: ׳פיוט לספירת העומר לרבי שמעיה אלקיים זיע״א׳.

בנו של ר׳ שמעיה הוא ר׳ משה המכונה ׳ר׳ משה ושמעיה/ מחכמי תארודאנת, מחבר ספר ׳תועפות ראם׳(ליוורנו תקפ״ה), שאליו שלח ר׳ יעקב אבן צור מכתב בשנת תנ״ט. ר׳ משה זה נקבר ליד אביו ר׳ שמעיה בבית העלמין ׳תאדגאייא׳ הסמוך לתארודנאת, באותו בית העלמין מצוי ציונו של בבא יהודה וראובן ויזמאן המפורסם.

בנו של ר׳ משה הוא ר׳ יוסף, מדייני תארודאנת. חיבר בקשות הנמעאות בכמה כתבי יד, הידועה שבהן נתפרסמה על ידי נכדו ר^׳ דוד, כשבראשה כתובת מעניינת: ׳בקשה סי׳ אלף בית, נועם אל אל אשחר. שחיבר הרב הגדול ר^, יוסף לקאים לק׳ביר בבית הכנסת שלו שבה נגלה אליו אברהם אבינו ע״ה בהקיץ בתארודאנת יע״ה׳. בנו של ר׳ יוסף הוא ר׳ שמעיה, אף הוא מתארודאנת, שממנו קיימים כמה חידושי תורה שנשתמרו בכתבי היד.

בנו של ר׳ שמעיה הוא ר׳ דוד המכונה ׳הגדול׳, כדי להבדילו מנכדו, הוא מחבר ׳שירי דודים/ ר״ד הגדול היגר למוגאדור, שבה כיהן לעיתים מזומנות כדיין, וקיימים כמה פסקי דין ממנו. אף הוא כאבותיו משורר גדול היה, וחיבר ספר פיוטים שנקרא ׳מזמור לדוד/ שתחילתו נשתמרה בכתב ידו. פיוטים אחרים נדפסו בכמה ספרים וחלקם פזורים עדיין בכתבי יד. בנוסף לכך חיבר ספר חידושים על התנ״ך בשם ׳חסדי דוד הנאמנים׳. נפטר ביום ראשון ה׳ אדר תר״ז או תר״י.

מצבתו נתפרסמה אצל א׳ כנפו וש׳ אלדד, ׳שירת האבנים: שירה מופלאה על מצבות בתי העלמין במוגדור/ [תל-אבים 2023, עט׳ 617. השנה מחוקה, ומכיון שה׳ אדר נפל ביום ראשון בשנים אלו(שהרי בשנת תר״ו עדיין היה חי, ולאחר מכן אין לנו ידיעות אודותיו, ראיתי לתארך השנים כך, ואין להאריך שנות חייו יותר מתרי״ד – שגם בה חל ה׳ אדר ביום ראשון).

נשתמר בידינו זכרם של שניים מבני ר׳ דוד אלקאים הגדול: א. ר׳ יקותיאל שעבר להתגורר במראכש, והתמחה בעבודות עץ מסובכות, מביניהן אפשר להזכיר את בית הכנסת ׳צלאת־הדאן׳ במראכש שמסופר שבנאו ר׳ יקותיאל. לר׳ יקותיאל ואשתו דאדא (ממשפחת אפריאט) נולדו בן וארבע בנות, אחת מהן – חנינא – נישאה לר׳ מרדכי ב״ר שלמה אזולאי, בניהם, יהודה אזולאי היה סבא רבה של החוקר דוד אזולאי. ב. בנו השני של ר׳ דוד הגדול הוא ר׳ נסים, הלא הוא אביו של ר׳ דוד דוד אלקאיים, אין פרטים אודותיו מלבד כך שהיה חבר בחברת חסד ואמת (הברא קדישא). נפטר בי״ז טבת תרל״ט (1879) ונטמן במוגדור.

ג) תולדות חייו של ר׳ דוד אלקאיים

כאן בקהילה היהודית במוגדור נולד, חי ופעל ר׳ דוד אלקאיים, שעל תולדות חייו כתב לראשונה יוסף שטרית ביוגרפיה על סמך מקורות וראיונות. אחריו כתבו חוקרים נוספים, והאחרון שהעשיר את הביוגרפיה של רד״א ומשפחתו הוא דוד אזולאי. הדברים להלן נשענים על קודמיהם ומוסיפים עליהם.

לידה: ר׳ דוד אלקאיים נולד במוגדור ב-1851, מאה שנה לאחר יסוד מוגדור החדשה.

כתבותיו בעיתון הצפירה: בשנים תרנ״ב-תרנ״ג (1893-1892) שלח ר׳ דוד אלקאיים כתבות לעיתון הצפירה. שתיים מהן מופיעות בנספח של מהדורה זו. באחת מהן מתאר הוא את חגיגת בר מצווה של בן נשיא הקהילה ראובן אלמליח, כולל סעודות ותזמורות, שהשתתפו בה קונסולרים ושגרירים שבאו לחלוק כבוד לנשיא הקהילה. זהו מכתב תיעודי שיש בו גם משום תעודת כבוד לעיליתא היהודית במוגדור שלא זנחה את מסורת אבות של תפילות ופיוטים, עלייה לתורה ודרשת החניך. בכתבה שנייה המלווה במקורות תורניים מביע הוא את השקפתו בלימוד מלאכה לשם פרנסה בכבוד ויוצא נגד תורה שאין עמה מלאכה, כאשר האידיאל הוא תלמיד חכם המתפרנס מיגיע כפיו.

כישוריו האמנותיים: ר' דוד אלקאיים ניחן במגוון כישורים, שבהם גם עסק למחייתו: עיסוק בנגרות וייצור רהיטים אמנותיים ומסגרות למראות, ייצור שופרות וחנוכיות, הכנת מצבות מיוחדות לנפטרים וחריטת נוסחאות לזכרם, ציור דיוקנאות ובכללם חתנים וכלות לפני חתונתם וכתיבת כתובות על קלף ועיטורן בצבעי זהב וכסף, שמדגם מהן מופיע בנספח למהדורה זו.

ר׳ דוד אלקאיים כמשורר וכאחד מעורכי שיר ידידות: ר׳ דוד אלקאיים הוא אחד משלושת העורכים של ׳שיר ידידות׳ יחד עם דוד יפלח ור^׳ חיים ש. אפרייאט, קובץ שיצא לאור בתרפ״א/.1921 לראשונה נכללות בקובץ שירים ופיוטים מאת חכמי מרוקו במאות ה-20-19 וביניהם קצידות הנשענות על לחני המלחון ובכללן קצידות שחיבר ר׳ דוד קיים על פרשות השבוע של שני חומשים בראשית ושמות, וכאן הוא מתגלה גם כמשורר. ההנחה היא שכבר אז סיים את קובץ שירתו ׳שירי דודים/ שלא יצא לאור בחייו. שירת הבקשות שיש לה היסטוריה חשובה עם מגוון מסורות קיבלה תוקף רשמי על ידי הנוסח האחיד והרפרטואר הנבחר שגובש ונערך בספר ידידות מתרפ״א, שר׳ דוד אלקאיים הוא אחד מעורכיו.

השכלה ועברית: ר׳ דוד נמנה על חבורת משכילים עבריים שפעלה במוגדור. הוא כתב כתבות בעיתונים ׳הצפירה׳ ו׳היהודי/ שבהן דיווח על מקרים שאירעו במוגדור. חלק מהכתבות שימשו טורי דעה, שבהם הביע את דעתו על מנהגים שנהגו בעירו. ר^׳ דוד היה פעיל בהקמתן של כמה אגודות יהודיות במוגדור, שאחת מהן היא ישיבת 'קהלת יעקב׳ שנתייסדה במלאח ב-1898, בראשה כיהן ר׳ דוד כנפו ובמסגרתה למדו עשרה חכמים, שקיבלו פרס מנדיבים. במעמד ייסוד הישיבה נאמו רבנים ונסים אביטבול, המורה לעברית בביה״ס של כי״ח. חברה אחרת היא אגודה משכילית, ראשונה מסוגה בשם 'לשכת יסוד המערבי׳, שהייתה לשכת בת של 'חברת בני ישראל׳ בירושלים. חברי האגודה היו מתכנסים ודנים בעניינים שעמדו על הפרק. אחת ממטרותיהם הייתה לדבר רק בעברית ולפעול פעולות למען תושבי העיר, שלא ראו בעין יפה את התכנסויותיהם של חברי האגודה, ועקב כך החלו להתכנס בחשאי. בסופו של דבר התפרקה אגודה זו בעיקר בגלל חוסר קשר עם חברת האם הירושלמית, ומשכילי העיר הקימו אגודה אחרת בשם ׳שערי ציון׳ ומטרותיה היו ציוניות מובהקות, וגם בה ניתן דגש על החייאת השפה העברית. בני החברה התכתבו עם הרעל בנוגע למטרותיהם. רד״א כיהן כמזכיר האגודות האלו ואף נשא בהן נאומים אף שלימים חדל מלהשתתף בהן.

ר׳ דוד עסק בהחייאת השפה העברית בקרב בני עירו. הוא שימש כמורה לעברית בבית הספר האנגלי של סטלה קורקוס שהיה במוגדור, ואף כתב כמה שירים בשבח השפה העברית (נב-נו).

חבורת הזוהר: ר' דוד היה בקי בזוהר והעביר שיעורים בספר, כך העיד עליו ר׳ שמעון זעפרני:

׳זכורני, כד הוינא טליא, בגיל עשר לערך, אבא מארי ז״ל היה לוקח אותי עמו בלילות שני וחמישי של ימות החורף עוד בטרם עלה השחר לשמוע שיעור בזוהר הקדוש מפי ר׳ דוד אלקאים. השיעור התקיים בבית הכנסת שנקרא על שמו. הוא הסביר את השיעור באופן ברור ונעים בשפה הערבית המרוקאית׳.

גם אביו, ר׳ מרדכי זעפרני, מספר שבבל שני וחמישי בלילות החורף היו באים בני החברה לבית הכנסת, שם היה ר׳ דוד מוסר את השיעור. השיעור היה בין השעות אחת אחר חצות ועד לאור הבוקר. בלילות שבת היו קמים בשעות אלו לשירת הבקשות. לפני פטירתו בעת גסיסתו ביקרו ר׳ מרדכי. ר׳ דוד פקח את עיניו ואמר לו ׳היה תמיד זהיר בלימוד הזוהר, ואפילו תלמד אותו יחיד׳, ואכן כך היה ור׳ מרדכי מונה לראש חברת הזוהר הקדוש (פיוט לט).

עדות נוספת לכך היא מצבת קבורתו, עליה נחקק ׳מעיין מתגבר בזוהר הקדוש כתם פז ומקדש מלך האיר לחברתו׳. ר׳ דוד חיבר פיוט על סיום הזוהר הקדוש. ספר שירי דודים על גלגוליו: ר׳ דוד חיבר ספר פיוטים בשם ׳שירי דודים/ שתכנן להדפיס עוד בימי חייו. בתחילת ספר ׳שיר ידידות׳ (מראכש תרפ״א) חתמו העורכים ר״ד אלקאים שייך דוד יפלח ור׳ חיים אפרייאט הסכם. בהסכם נאמר, שהרווחים ממכירת הספר, לאחר ניכוי הוצאות הדפוס, יתחלקו בין שלושתם בשווה, והכסף יחולק על ידם לצדקה, מלבד רד״א שישאיר את חלקו להוצאת ספרו ׳שירי דודים׳. כך משתמע גם ממקור פיוטי, שכבר היה במחשבתו להדפיס ספר זה בכתובת שבראש הפיוט ׳אשיר שירה׳ (קלט):

׳פיוט זה חברתי לידידי החתן הנעים הר׳ מסעוד אבן חיים ביום חתונתו, ובשמחת לבי שרתי עליו בעלותו לספר תורה, והוא אח לידי״ן ואו״ע הגבר המרומם הנעלה זרע קדש אשר הזיל זהב מכיסו לעזריני בהדפסת הספר הזה, שכרו כפול מן השמים כה״ר מנחם אבן חיים יצ״ו אבי״ר, ושני לו בעזרה הגבר המרומם הנעלה לשם ולתהלה בה״ר מאיר טאפיררו יצ״ו אבי״ר.

עקב בעיות מימון לא זכה רבי דוד להדפיס ספר זה בחייו. רק בשנת תשמ״ג הודפס ספר זה בירושלים במהדורה פקסימלית מכתב יד בהעתקת ר׳ מרדכי זעפרני. ר׳ מרדכי סיפר, שאת שיריו היה כותב ר׳ דוד בשעות הלילה לאחר חצות, מכיון שבשעות אלו דעתו של אדם צלולה.

על כתיבתו של הספר מספר ר׳ מרדכי, שלאחר שר׳ דוד היה כותב את שיריו, היה מוסר לו אותם להעתקה, והיה אומר לו ׳שים לב על השירים שלי ושמור אותם׳. האוטוגרף של הספר נמסר לאחר פטירתו לחיים משה, בנו של ר׳ דוד, שהעתיק את מקום מגוריו לאגאדיר. לאחר רעידת האדמה שאירעה באגאדיר בשנת 1960 נחשב הספר לאבוד. למעשה, האוטוגרף לא אבד, ונשמר בידי צאצאיו של ר׳ דוד. הספר נסרק על ידי ר׳ משה כהן מירושלים והסריקה נגישה במכון לתצלומי כתבי יד. באוטוגרף נמצאים שירים, שלא הועתקו על ידי ר׳ מרדכי זעפרני, והם מופיעים כנספח במהדורת תשפ״ה.

שירי דודים-מאיר נזרי

עמוד 20

משפחתו: ר׳ דוד נשא אשה ראשונה בשם שמחה, שנפטרה בי׳ חשון תרע״ט (1918) בלי שהעמידה לו צאצאים. לאחר פטירתה חייבו רבני העיר את ר׳ דוד לישא אשה שנייה, מכיוון שאסור לאדם להישאר בלי פריה ורביה. הוא נשא את מזל, אלמנה, שהייתה כבר אם לבן. לר׳ דוד ומזל נולדו בן בשם חיים משה ושתי בנות בודי ושרה-זרי (זהארי). כשנולד בנו, הזמין את כל רבני העיר ופייטניה לבקשות בליל שבת בביתו. בפיוט שכתב מזכיר ר׳ דוד את הפצרותיהם של חבריו שיעמיד זרע של קיימא ולידת בנו(פיוט קכח).

להלן הפיוט המדובר:

מ. אודה את יי(קכח)

נושא השיר: פיוט הודיה על החלמה ולידת בן.

תבנית וחריזה: השיר עשוי במתכונת של בתים הנחלקים לשני טורים בחרוז מבריח. משקל: 12 הברות בבל צלע. משקל: 12 הברות בכל צלע. חתימה: אני דוד חזק.

מקור: אוטוגרף מקיף לדוד קיים, כ״י מאוסף מ. כהן, י-ם 26 (ס. 3499 ס-^עס עמ^׳ 226.

אוֹדֶה אֶת יְיָ אֲשֶׁר גְּמָלַנִי / קִבֵּל תַּחֲנוּנַי וּרְצוֹנִי הִשְׂבִּיעַ

נֶחְשַׁבְתִּי בְּעֵינַי כִּי עִתִּי הִגִּיעַ / טָמַנְתִּי בְּחֻבִּי / קִרְבִי אֵשׁ שׁוֹקֵעַ

הִכַּרְתִּי מַצָּבִי / כִּי בָּא וְלַשְׁמִעַ / קוֹל רַחְשִׁי לְאִשְׁתִּי לֹא אֶהְיֶה מוֹנֵעַ

יַחַד כָּל אֹהֲבַי צַר לָהֶם צָרָתִי / לָקְחוּ יַחַד יַחְדָּיו יָגוֹן מַבְלִיגִיתִי

 5 וְעָמְדוּ עַל עָמְדָם חָלְקוּ לְעֻמָּתִי / וַיִּגְזְרוּ אֹמֶר כְּאֵימַת מַפְגִּיעַ

דּוֹדֵנוּ רֵעֵנוּ דָּוִד חֲבֵרֵנוּ / זֶרַע שֶׁל קְיָמָא הַמְצֵא נָא בֵּינֵינוּ

מַהֵר וְהָקֵם לְךָ הוֹאִיל וּסְעַד בֶּן טֶרֶם יוֹם נְסִיעָה יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ

וְעַד אָן תַּחְשֶׁה / וְתַעֲלִים עֵינֶיךָ / בַּייָ תֶּחֱסֶה / וְהָרֵם קוֹלֶךָ

עַד תַּחַת הַכִּסֵּא /סַדֵּר תִּפְלָתְךָ / אֵל רָם וּמִתְנַשֵּׂא / לְךָ רָצוֹן יוֹפִיעַ

10 דָּם לִבִּי וְעֵינֵי / יִזְּלוּן מִשִּׂמְחָה / דִּמְעִי בִּמְלֹא חָפְנִי

וְתָסִיר אֲנָחָה / בְּעָמְדִי בְּסִינַי / וְהָיְתָה הַרְוָחָה / קוֹל שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה / מִזְּבוּל יַרְקִיעַ

חֲזַק נָא צֹר חֵילִי אֶת כֹּחִי הֶגְיוֹנִי / בִּרְאוֹתִי כִי בְּנִי עוֹמֵד נֹכַח עֵינַי נָא אָדוֹן, נָא, פֶּתַח לִבּוֹ בַּתּוֹרָה יַפְרִיחַ יָרִיעַ

ביאור

אודה…גמלני: מנוסח ברכת הגומל ׳הגומל לחןבים טובות שגמלני כל טוב׳(בבלי ברכות נד ע״ב). ורצוני השביע: שנתקבלה תפילתי. 2. נהשבתי…הגיע: כנראה ממחלה, השווה ראב״ע תה׳ קג,ד ׳הגואל משחת חייכי׳ – הגואל – כמה פעמים היה מוכן למות, וחשב בחליו שימות׳. טמנתי…שוקע: הסתרתי את הקושי שעובר עליו. טמנתי בחבי: עדה״ב איוב לא,לג. 5. הכרתי…בא: הייתי מודע למצבי. ולשמע…מונע: גם לאשתי גיליתי. 4. יחד…מבליגיתי: כל אוהביי הזדהו עם המשבר הפוקדני ומחזקים אותי. יגון מבליגיתי: מחזקים אותי על יגוני עדה״ב יר׳ ח,יח. 5. ועמדו על עמרם: עמידה איתנה. חלקו לעמתי: כיבדוני. ויגזרו …מפגיע: הפצירו בי מאוד. פנו אליי. ויגזרו אמר: עדה״ב איוב כב,כח. 6. דודנו…חברנו: פניות של חיבה. זרע…בינינו: כנראה מעודדים אותו בברכה להיפקד בזרע של קיימא. 7. מהר והקם לך: זרע. יום נסיעה: המעבר מן העולם. יום ליום יביע: הימים חולפים מהר וכביכול כל יום מזרז את המשורר לדאוג לעצמו עדה״ב תה' יט,ג. 8. ועד…קולך: עד מתי תתעלם ממצבך, בטח בה׳ ופנה אליו בתפילה. תחשה: תחריש. תחסה: תבטח. והרם קולך: על פי יש׳ נח,א. 9. עד תחת הכסא: כסא הכבוד. אל רם ומתנשא: על דרך יש׳ נז,טו ׳רם ונשא׳. לך רצון יופיע: ייעתר לך. 10.דם…חפני: ביטוי של שעת התרגשות הממלאת את לבו ועיניו בכי של שמחה. 13-12. דוזק..יריע: המשורר רואה בעיני רוחו את בנו שיוולד ל­עומד מול עיניו ומבקש מה׳ שיפתי את לבו בתורה שבה ישגשג.
שירי דודים- מאיר נזרי– אוֹדֶה אֶת יְיָ אֲשֶׁר גְּמָלַנִי

טקסט עמוד 20

פיוט עמוד 757

שירי דודים לר' דוד אלקאיים מאיר נזרי- תולדות חייו של ר׳ דוד אלקאיים
פטירתו: ר׳ דוד נפטר בי׳ ניסן ת״ש(1940), כשהוא בן למעלה מתשעים שנה ונקבר בבית העלמין החדש במוגאדור. כך נחקק על מצבת קבורתו:

דרך כוכב מיעקב, האי גברא רבא ויקירא, מרגניתא דלית בה טמי, לאה כל עט לתאר מהלכיו, חכם עצום ורב שבעתיים, אז שר דוד את שירותיו, במשקל במידה הלא הם כתובים בספרו וקראם שירי דודים, מעיין מתגבר בזוהר הקדוש כתם פז ומקדש מלך האיר לחברתו, זכה וזיכה את הרבים, דודי נתן ריחו בדקדוק לכל נתיבותיו, ויהי דוד לכל דרכיו משכיל בחכמה ודעת ובכל מלאכה, חכמתו בנין וציוריו כאיש מצור. החכם השלם, הזקן הכשר, כה״ר דוד אלקאיים ז״ל, נצר מגזע האריה הגדול, הרב המופלא, וכבוד ה׳ מלא, כמוהר״ר משה ושמעיה, בעל המחבר צוף דבש ותועפות ראם זלה״ה. ולמענו חרט איש יהודי את הטורים האלה, ולאן פנה דודי החכמה צורחת, חלף לבלי שוב במרום ירגיע, נסע לנוה שאנן קהלתינו נגרעים, איך אהובינו עדי עפר הגיע, עם בן יוחאי נשמתו שומחת, בעדן עדנים שמה ישתעשע, וישכב דוד עם אבותיו זקן ושבע ימים, יום ה^, בשב״ק עשרה לחודש ניסן שנת צרתי בא סימן בישישים חכמה. ת.נ.צ.ב.ה.

הערות המחבר: על פי מר אשר כנפו הכותב הוא ר׳ מרדכי זעפרני ולבך ירמזו מילותיו: ׳ולמענו חרט איש יהודי את הטורים האלה׳ ובידוע שאיש יהודי הוא מרדכי כפי שכונה במגילת אסתר.

א׳ כנפו וש׳ אלדר, שירת האבנים, עמ׳ 161-160.

נושאי שירתו: שירתו הנכללת באוטוגרף המקיף מאוסף כ״י משה כהן וכ״י זעפרני מונה 140 פיוטים בחלוקה כדלהלן: מעגל הפרשה (קצידה/פואמה על כל פרשות השבוע של חומש בראשית ושל חומש שמות עד כי תשא ועד בכלל) ובסה״ב 23 קצידות (א-כג), מעגל השנה: שבת(שיר אחד, כד), חנוכה(1, כה), ט״ו בשבט(1, כו), פורים(פיוט אחד (כז) הכולל סדרה של 32 קטעי שיר רובם קצרים, פסח (3, כח-ל), שמחת תורה (1, לא), מעגל הקהילה (2, לב-לג), פיוטי הודיה (4, לד-לז) שבחי צדיקים והילולות (3, לח-מ), מעגל האדם וחליפות ימיו(3, מא-מג), הגות והשקפה(8, מד-נא), מעגל הלשון העברית(5, נב-נו), מוסר ותוכחה(13, נז-סט), גלות וגאולה(17, ע-פו), שירים בערבית יהודית (פז-פח).

חידושיו בשירה: בשירתו משתקפים כמה חידושים בתכנים, בצדדים פרוסודיים (תבנית, חריזה ומשקל), בלשון ובתחביר. לצד שירי קודש השייכים למעגל השנה היהודי חיבר סדרה של פיוטי פרשת השבוע על שני חומשים בראשית ושמות, וסדרת קטעי שירים לפורים על מגילת אסתר המשווים לה יצירה דרמטית. שירי המוסר והתוכחה כוללים גם ביקורת נוקבת נגד תופעות שליליות של חברת השפע במוגדור ובפיוטי הגלות והגאולה שוררת אווירה אופטימית כלפי הגאולה המשיחית על בוא משיח בן דוד והקמת בית המקדש לצד הגאולה המדינית שאחד מביטוייה הוא הפיוט לכבוד הצהרת בלפור, מעין אתחלתא דגאולה. רוב פיוטיו נחתמים בחותם משיח בן דוד ׳דוד אלקאיים׳ לצירופיו כולל ׳בן דוד קים׳ הכולל גם את שמו. רוב פיוטיו ערוכים במבנה שירת המלחון על לחניה, תכניותיה הסטרופיות, משקליה ונורמות חריזתה, שירה שהייתה נפוצה בזמנו המובנת לו היטב וקרובה ללבו. ׳שירי דודים׳ כתובים על פי לשון המקרא וסימניה הדקדוקיים עם שילוב גוונים משאר רובדי הלשון לצד מאפיינים סגנוניים ייחודיים וגם חידושים לשוניים בתחום הפועל דוגמת הסגנון הקלירי, השם, הכינויים, והתחביר ועוד. אחד המאפיינים הוא השימוש כמעט בכל המילים היחידאיות שבמקרא ובכללן הביטוי המקראי היחידאי ׳ הָרָה לָלַת ׳(שמו״א ד, יט) במובן הרה ללדת הזוכה להופעה משולשת ולביטוי תקני. שירי דודים מתאפיינים גם בסגולות אמנותיות, כמו: ההקשר המדרשי הטעון בפיוטים, חידודי לשון ומעתקים סימנטיים, מגוון צימודים, הטענת מחרוזות הביניים בדברי הגות והיתומים אקרוסטכוניים בעלי משמעות.

שירי דודים לר' דוד אלקאיים מאיר נזרי- תולדות חייו של ר׳ דוד אלקאיים

עמוד 22

לז. למה בני אמה (קכה)

רקע לשיר: זה על אוע״ה [־אומות העולם] שקמו ועל ישראל שנפלו.

תבנית וחריזה: שיר בתבנית אזורית. השיר פותח במחרוזת פתיחה, ואחריה חמש מחרוזת שבכל אחת שלושה טורי ענף ושניים שלושה טורי אזור: אב.אב.אב. גד.גד.גד. אב.אב. / הו.הו.הו.אב.אב. / … לחן: קד מאל זשמי מא בא יברא סקאמו.

חתימה: לדוד חזק קיים.

מקור: אוטוגרף מקיף לדוד קיים, ב״י מאוסף מ. כהן, י-ם 26 (ס. 3499 d־mss) עמ^׳ 881.

לָמָּה בְּנֵי אָמָה חִישׁ קָמוּ / עַד עֵת רַבָּה דָּרוּ בְּמָשְׁלָם

עַל עַם קָטָן אֵין כֹּחַ שָׂמוּ / עֲלִילוֹת לְהַכְבִּיד אֶת עֻלָּם

אָנָּא צוּרִי מַהֵר חִישׁ לָמוֹ / מְבַשֵּׂר טוֹב צַדִּיק יְשֻׁלָּם

דָּלוּ בִּשְׂפָתָם כָּל עִנְיְנֵי / עַמִּי פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת מְזֹרָה

5 בְּשִׂיחָתָם קָנוּ קִנְיְנֵי / קִנְיְנֵי חָמָס שֶׂה פְּזוּרָה

יִלְאוּ יְסַפְּרוּ בְּמִנְיְנֵי / מַס וּנְפָשׁוֹת אֶרֶץ גְּזֵרָה

 וְדֻבִּים כְּמִי יַם סוּף הָמוּ / פִּסְגָּתִי תַּעַזְבוּ שָׁפֵל כֻּלָּם

אֵין מִלָּה כִּי פִּיּוֹת נֶחְסְמוּ / אֵין מִסְפָּר אֵין קֵץ פֶּה נֶאֱלַם

אָנָּא צוּרִי מַהֵר חִישׁ לָמוֹ2-1. לטה…עלם: הגויים המושלים נתאחדו נגד ישראל. בני אמה: הישמעאלים. עד עת _רבה: במשך תקופה ארובה. דרו: לפי ההקשר צ״ל רדו: שלטו ונקשר להמשך במשלם. ואולי במובן הקיפום בדירה. על…ב'ח: על עם חלש וחסר אונים. 2. שמו• עלילות: עדה״ב דב׳ כב,יג.

3.אנא…ישלם: בקשה מה' להחיש להם מבשר הגאולה. צדיק ישלם: על פי משלי יא,לא.

4.דלו…מזרה: הגויים דנים בגורל ישראל לרעה. פרשו רשת מזרה: הכינו מארב נגד ישראל, על פי משלי א,יז. 5-6. בשיחתם…גזרה: מתכננים ומטילים מסים, מסי כסף ונפשות על ישראל.

5. 5. קניני חמס: שלילת רכוש. שה פזורה: כינוי לישראל על פי יר׳ מיז. 6. ילאו…ונפשות: עסוקים כל הזמן בחישובים מסים נגד ישראל. ארץ גזרה: כינוי לגלות (ויק׳ טז,כב). ודכים…המו: תיאור ציורי לסכנת הגויים הדומה לגלי ים עמוק. פסגתי…כלם: מעמד ישראל נחשב בעיניהם השפל ביותר. 8. אין…נאלם: אין מילים לתאר את מעמד ישראל השפל. 9. אנא״״למו: ישראל זקוקים לסיוע דחוף. 10. דלת…אלה: שאל המון העם מה קרה לעם ישראל? 12-11. אם…תלא: כל העמים שגלו מארצם אבדו מן העולם.

10 דַּלַּת עַם הָאָרֶץ יִשְׁאֲלוּ / מָה רַב זֶה קָרָה לְעַם אֵלֶּה

אִם כָּל עַמִּים יָצְאוּ וְגָלוּ / וְאִם גָּלוּ יֵשְׁבוּ בֵּית כֶּלֶא

מִיְּמֵי קֶדֶם אָבְדוּ וְכָלּוּ / כָּל לְשׁוֹן תָּאַר פִּשְׁעָם תֵּלֶא

קַלִּים הָיוּ בְּיוֹם לָחֲמוּ / כָּרְתוּ בְּרִית נִצָּחוֹן עוֹלָם

שִׁמְשָׁם הוֹפִיעַ מִמְּרוֹמוֹ / כִּי מִי הִקְשָׁה לָהֶם וַיִּשְׁלָם

15 אָנָּא צוּרִי מַהֵר חִישׁ לָמוֹ

יָדָם רָמָה הָיְתָה כְּלָבִיא/ לָבְשׁוּ נֵזֶר חֹטֶר גַּאֲוָה

נִצְבֵּי קוֹמָה קַשְׁתָּם רוֹבֶה / וְחֶרֶב הוֹצִיאוּ מִגֵּוָהּ

הוֹן וָעֹשֶׁר נָחֲלוּ הַרְבֵּה / לֵב מִבְטָחִים וּמִשָּׁכֵן שַׁלְוָה

יִתְרוֹן לָמוֹ גַּם אִם אָשֵׁמוּ / יוּקַל מֵעָנְשָׁם בְּמַעֲלָם

20 עַל עַם הָאֵל פָּנִים רָעֲמוּ / שָׁתוּ רָווּ מִכּוֹס סַף רַעְלָם

אָנָּא צוּרִי מַהֵר חִישׁ לָמוֹ / מְבַשֵּׂר טוֹב צַדִּיק יְשֻׁלָּם

מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי / בִּמְקוֹם אָב הָמוֹן מִשָּׁם הָעַתִּיק

אַכִּיר יִשְׁעִי טֶרֶם יוֹם מוֹתִי / עַם חָבִיב תֶּאֱסֹף מִכָּל אַתִּיק

אָז יָדְעוּ כָּל כִּי עַם בְּרִיתִי / נִטְהֲרוּ מִנֶּגַע  וְנֶתֶק

25 חֲזוֹן עַמִּי שִׁמְעוּ נַחֲמוּ / קַיָּם נָא הַחָשׁ לְגָאֳלָם

תָּסֵב לֵב עַמִּים בְּרוֹחֲמוֹ / וְיֵדְעוּ כִּי הָאֵל צַר בָּלַם

אָנָּא צוּרִי מַהֵר חִישׁ לָמוֹ / מְבַשֵּׂר טוֹב צַדִּיק יְשֻׁלָּם

זָכוּר לְטוֹב מַהֵר חִישׁ יָבוֹא / מִכָּל עַם שַׁי וּתְשׁוּרָה יוּבָל

יַגְדִּיל יַרְבֶּה שָׁלוֹם בִּסְבִיבוֹ / יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו עַל יוֹבַל

30 יַשְׁמִיעַ שׁוּבוֹ בָּנִים שׁוּבוּ / וִירְפָּא כָל כֹּל מִי רוּחוֹ חִבֵּל

קַיׇּם יָחִישׁ גְּאֻלָּתֵמוֹ / וִיבִיאֵם לִמְקוֹם חָזָה סֻלָּם

וְזָרִים שְׁאָרוֹ בִּשְׁמוֹ / יִרְאוּ בִּנְיַן מִקְדָּשׁ וְאוּלָם

יִתְגַּדָּל בְּעֹז תַּעֲצוּמוֹ / יִתְקַדָּשׁ אֵל חַי מֶלֶךְ עוֹלָם

12. 12. בל״.תלא: אי אפשר לתאר את פשעי העמים. 2ו. תאר: צורת מקור הפועל להתאמת המשקל במובן תתאר. תלא: תלאה, תתעייף. 13. קלים…עולם: מוסב על לוחמי ישראל לדורותיהם במו החשמונאים שהיו מעטים מול רבים ונחלו ניצחון מוחלט מול היוונים. 14. שמשם הופיע ממרומו: מעמדם הורם. מי…_וישלם: מי העז להתמודד עם ישראל ויצא בשלום? עדה״ב איוב ט,ד.. 16. יךם…כלביא: נחלו ניצחון. לבשו…גאוה: גדל שמם ומעמדם. 17. קשתם רובה: עדה״ב בר׳ בא,כ. מגוה: מתוכה, מתערה. 19. יתרון…במעלם: בזכות מעלתם יש להקל בענשם אם חטאו ומעלו. 20. על עם האל: עם ה׳ (יה׳ לו,כ). פנים ךעמו: של ישראל. שתו…_רעלם השווה יש׳ נא,יז ׳התעוררי קומי ירושלם אשר שתית מיד ה׳ את בוס חמתו את קבעת בום התרעלה שתית מצית׳. 22. מי…שאלתי: על פי איוב ו,ח. אב…העתיק: בינוי לאברהם. 23. אכיר…מותי: אזכה לגאולת ישראל בחיי. טרם יום מותי: עדה״ב בר׳ בז,ז. עם…אתיק: תקבץ את ישראל מבל מקום. אתיק: מילה יחידנית על פי יה׳ מב,ג. 25. חזון…לגאלם: קיים את נבואת הנחמה של נביאי ישראל ומהר לגאולם. 26. תסב…ברודומו: תסב רחמים לעמים. 28. זכור לטוב: כאן כינוי למשיח גואל. מבל …יובל: עדה״ב יש׳ יה,ז ותה׳ סח,ל. 29. ישלח…יובל: עדה״ב יר׳ יז,ח.
13. 30. שובו…חבל: עדה״ב יר׳ ג,בב ׳״שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם׳. ו 3. למקום חזה סלם: לארץ ישראל על פי בר' כחרב. 32. וזדים שארו בשמו: הזרים ששיתפו פעולה לטובת עם ישראל. 33. יתגדל…עולם: בעקבות הגאולה יתקדש שם ה׳ בעולם (יח׳ כ,מא).

עמוד 754

הדעה המקובלת באשר להזדקקות ללחנים ערביים כדי לבטל את השפעת שירי העגבים הנזכרת בהקדמות של כמה מקובצי השירה אינה נחלת כל המשוררים ובמיוחד לא ר׳ דוד אלקאיים. הקצידה על לחניה, תכניותיה ונושאיה קסמה לכמה מהם. אכן ר׳ דוד אלקאיים בספרו 'שירי דודים' מתייחס בהקדמה לספרו ולכמה קצידות להבטים הנ״ל תוך כדי שהוא מביע הערכתו לשירים הערביים ולשפתם ולצורך לעשות כמותם, וכך גם הגורם הלשוני של המלחון מהווה מקור השראה לחיבורי קצידות עבריות. דוגמה לכך הכתובת לקצידה ׳נמס אולמי׳ (פיוט נה) שבה כותב: ׳שיר זה על השפה ועל השירים ועל כי שירי הערב מתוקים לחכם בעבור שפתם הרחבה ומשורר הישראלי נכנסה בליבו קנאת המשוררים הערבים וגם לבש קנאת לשון הקדש אשר קצרה ידו לשורר בה כאות נפשו ולכן בשפוך שיחתו בשירתו בה ימצא נחמה.

נה. נמס אולמי

כתובת השיר;     עמ׳ 157; פיוט זה על השפה ועל השירים, ועל כי שירי הערב

מתוקים לחכם בעבור שפתם הרחבה, ומשורר הישראלי נכנסה בלבו קנאת המשוררים הערבים, וגם לבש קנאת לשון הקדש אשר קצרה ידו לשורר בה כאוות נפשו, ולכן בשפוך שיחתו בשירתו בה ימצא נחמה.

התבנית: שיר בן 30 בתים מרובעי טורים קבועי חריזה.

החריזה: אבגד (בשינוי חרוז של טור ב׳ מראוי לעובר חטיבתי).

המשקל: מס׳ משקל במלחון: 40 ב =(5—8—5—7).

החתימה: דוד קים.

הלחן: ׳יאמס פמנאמי אטאלב נחכי ליך סי כבאר ואקיע זראלי׳

מקורות: אוטוגרף מקיף לד. קיים, כ״י מאוסף מ. כהן, י-ם 26 (ס. ס־^ז 3499), צילום כתב יד ׳שירי דודים/ ירושלים תשמ״ג, עמ^׳ 182; יוסף שטרית, פיוט ושירה ביהדות מרוקו, תשנ״ט, עמ^׳ 302 [פיוט מוהדר.

נָמֵס אוּלַמִּי / נִבְטַל מֵחִכִּי עַם נָבָר / שִׁירֵי מַהְלָלִי / בַּת שִׁירָתוֹ כִּי נִפְלַל

דִּמְעֵי וְדָמִי / הָמוּ לְשִׁירֵי עִם גָּבַר / נִיבוֹ וּמִשְׁלֵי / חֲרוּזָיו בָּם הִתְהַלָּל

קוֹלִי בִּשְׂפָמִי / נָטָה בְּשַׁפְרִירוֹ בִּדְבַר / חִנּוֹ וַעֲלֵי / מְלִיצוֹתָיו שֶׁעָלָל

חֶלְקֵי עוֹלָמִי / רֶגֶשׁ נַפְשִׁי עֲלֵי עָבַר / סוֹדִי אֲגַלֶּה / פָּז לְשׁוֹנִי וְצָלָל

5 אָסָף בְּנוֹמִי / חָלַמְתִּי אֹסֶף שִׁיר כְּבָר / וְלִבִּי מָלֵא / אַף הוֹלִיכַנִי שׁוֹלָל

עם חורבן הבית בטלה גם שירת עם ישראל

ו. בעקבות חורבן בית המקדש בטלה גם השירה שהייתה נשמעת על ידי בני ישראל, ובמיוחד שירת הלוויים, ורוח השירה נידונה לחידלון. נמס אולמי: נחרב בית מקדשי. נבר: טהור (שמו״ב כב,כז). שירי מהללי: השירה שבה אני מתפאר. בת שירתו: רוח השירה של עם ישראל. נפלל: נידון ונמעא חייב.

המלחון הפך דגם ומופת לשירת המשורר רד״ק

2. 2. דמעי…התהלל: כל גופי הומה ונרגש לשירה של עם, שהגיעה לעליונות פואטית, היא שירת המלחון, שבה משתבחים מחבריה ושומעיה. 3. קולי…שעלל: קול השירה העברית שאני משמיע נשען על השירה הערבית מסוג המלחון מבחינת הלחן וגם הפואטיקה. קולי בשפמי: הקול שאני משמיע בפי. נטה בשפרירו: נטה באהלו של השיר הערבי וחסה בעלו עדה״כיר׳ מג,י. בדבר חנו: בלחנו. ועלי מליצותיו: בפואטיקה שלו. שעלל: שיצר, שבהם נתאפיין. 4. חלקי…אגלה: הנני מגלה את סוד שירתי: השיר הערבי ׳המלחון הפך לחלק מעולם שירתי ורגש חוויתי. פז לשוני וצלל: מבחינת הלשון ועליליה. 5. אסף…שולל: חלמתי את המשורר אסף חובר אליו את שירי מרוב הערכתו אליו, אך זו הייתה רק אשליה. אסף: המשורר אסף(תה^, נ,א). ולבי מלא: הערכה עצמית על ההתייחסות לשירתי על ידי משורר גדול כאסף (עדה״ב קה׳ ה,יא). אף הוליכני שולל: עדה״ב איוב יב,יז.

וְחֵן יַהְלֻמִי / שֵׁרַתִּי נִגְנַז וְנִקְבַּר / נִלְאֶה וְנִקְלֶה / אָסַף אוֹרוֹ וְנִצְלַל

דַּרְכִּי בְּפַעְמֵי / נְתִיבוֹתָיו שַׂמְתִּי מִדְבָּר / רַצְתִּי וָאֵלֶא / כִּמְרוּצַת הַמְהוֹלָל

לִבִּי לוֹחֲמִי / עַצְמוּ מְשׁוּבוֹתָיו צָבַר / שִׁירוֹ יִפָּלֵא / כְּשִׁיר נַעַר וְעוֹלָל

מוֹרִי וּבָשְׂמִי / שִׁירִי אִם אָנִיף בְּמִכְבָּר / סַלְּתוֹ מִבִּדְלִי / הִין אֵיפָתוֹ תְקֻלַּל

10 שִׁבְיִי וְלִשְׁמִי / צִבְעָם אֲפִלּוּ בְמַחְבָּר / חֶטְאוֹ וּמַעֲלִי / דָּאָה הוֹדוּ וְנִדְלָל

דָּחָה מִנְּאוּמֵי / חֵן שְׂפָתִי בָּהּ אֶתְיַמֵּר / אוּרִי חַשְׁמַלִּי / אוֹר הַזֹּהֵר בִּמְכְלָל

שָׂחָה אִישׁ חֶרְמִי / רָגַז עֲלֵי וַיִּתְמַרְמַר / חָשׁ וַיִּכָּלֵא / בְּקִרְבּוֹ לִבּוֹ חָלָל

עָרֵל וְטָמֵא / חוּט פִּלְכָּם שְׂפָתָם מִשְׁמָר / לָמוֹ כְטַלֵּא / צַמְרוֹ אַף אִם מִתְגּוֹלָל

כשלון המשורר בנסיונו להלך בדרבי השיר העברי בעבר והערכת שירתו החדשה

6. 6. וחן…ונצלל: החן של השירה העברית המקורית דעך, חדל ונגנז (ולפיכך אני נאלץ להישען על מקור זר). נלאה: תשש כוחו. ונקלה: נמאס. אסף אורו ונצלל: כבה והפך לצל. 7. דרכי…מדבר: נסיוני להלך בדרכי השיר העברי המקורי הוליכני למדבר, שבו רצתי בעקבותיו כריצה של מבולבל, לכן עייפתי וכשלתי בלי להשיג מאומה. דרכי…שמתי: עדה״ב תה׳ פה,יד. רצתי ואלא: עדה״ב יר׳ יב,ה. המהולל: המבולבל. 8. לבי…ועולל: נטיות שובבות לבי עצמו וגברו עד שיצרו שיר ייחודי תמים כשירי נערים וילדים. עצמו משובותיו: עדה״ב יר׳ ה,ו. 9. מורי…תקלל: ביטוי של הערכה בעירבון מוגבל של שירתו ושיעורו: בעיניי שירי הוא מרקחה של תערובת בשמים, אולם במבחן הביקורת אם אנפה בנפה את סולתו מפסולתו לא יישאר ערך רב לשיר. מורי ובשמי: עדה״ב שה״ש ה,א. אניף במכבר: אנפה בכברה. מבדלי: צורה סמיכות של בדלים, ריבוי של בדל. הין איפתו: שתי מידות ביחס של אחד לארבע איפה = כ-24 ליטר וההין כ-4 ליטר. 10. שבויי…ונדלל: האבנים הטובות, השבו והלשם הזוהרות המייצגות את השירה העברית החשובה חשכו על רקע חטאי ומעלי בעקבות החורבן וזיוום נידלדל. שבויי ולשמי: על פי שמות כח,יט ׳לשם שבו ואחלמה׳. אפלו: חשכו. במחבר חטאו ומעלי: על רקע חטאי ומעלי שחברו יחד. דאה: פרח למעלה אולי במובן נתאדה. ונדלל: נידלדל. ו 11. דחה…במכלל: מוסב על חטאי ומעלי שסילקו את חן שפתי מנאומי, ובטל מ­השפה כוחה הרטורי, אורה וזיווה. מנאומי: הלשון – זו הכתובה וזו הנשמעת. חן שפתי: עדה״ב תה׳ מה,ג ׳הוצק חן בשפתותיך׳. אתימר: אתעלה עדה״ב יש׳ פא,ו. אורי…הזהר: זי־ השפה. במבלל: עם יופיה כמו ׳מכלל יפי׳(תה׳ מג,ב). 12. שחה…חלל: אויבי שנתמרמי נגדי, נתכופף, כבש את רוגזו וחש ריקנות. 12. איש חרמי: אויבי המוחרם (מל״א ב,מב . ויכלא בקרבו: עצר כעסו ונתכנס בתוך עצמו. בקרבו לבו חלל: עדה״ב תה׳ קב,כט ׳ולבי חלל בקרבי׳. 13. ערל…מתגולל: חוט הפלך של הגויים, שממנו שוזרים בגדים משל ללשונב הגשזרת ממילונם בשפה צחה שנשתמרה כצמר צח של טלא גם אם הוא מתגולל על האדמר. ערל וטמא: כינוי לגויים(יש׳ גב,א). משמר למו: עדה״ב יה׳ לח,ז.

שירי דודים לר' דוד אלקאיים- נָמֵס אוּלַמִּי / נִבְטַל מֵחִכִּי עַם

עמוד 556

אוֹצֵר אֲסָמִי / אֶתְעַנֵּג בְּשִׁירֵי אֹמֵר / חֶלְקִי גּוֹרָלִי / בִּמְגַלָּתִי מַגֹלָל

15 מְשָׁרְתֵי עַמִּי / לְשׁוֹן קָדְשִׁי רַק מַאֲמָר / דַּיּוֹ בְקְהָלִי / בּוֹ אֶעֱמֹד אֶתְפַּלָּל

קָשְּׁטִי בִּזְמָמִי / אַחַת אָמַרְתִּי לֹא יוּמַר / הוּא הוּא גּוֹאֲלֵי / זֶמֶר פָּצְחִי בּוֹ אֶתְחָל

צָפוּ בְיַמִּי / יָם שִׁרַתִּי לִי כַעֲמַר / שָׁטוּ מַעְגְּלֵי / נָחַלְתִּי בּוֹ אֶנְחָל

טִעְמוּ בְּטַעְמִי / כְּנֹפֶת צוּף וּכְתָמָר / לְמַאַכְלֵי / נֶפֶשׁ מֶנּוּ לֹא תִּבְחַל

חֶלְיִ וְנִזְמֵי / עֶדְיוֹ עָרוּ בְּלֵב נִכְמָר / לָבְשׁוּ מַנְעָלִי / אָזְרוּ כֹּחַ כָּשַׁחַל

20 אַף רַב אֲשָׁמִי / הִטָּה קָטָבוֹ וְגָמַר / נָטָה גַלְגַּלִּי / יָרֵאתִי וָאֶתְחַלְחָל

יוֹמִי עוֹמְמִי / יוֹם חָפְשִׁי בְּחַחוֹ סֻגַּר /  עַוָּלִי / תֹּף שַׁלְשֶׁלֶת מִכֶּבֶל

רִמְשֵׂי רוֹעֲמִי / פֶּרֶץ נַחֲלִי מֵעִם גָּר / אַבְנֵי זוֹחֲלֵי / כְּפָלִים רוּחוֹ חִבָּל

הערכה ללשון הקודש ולשון התפילה

• אוצר…מגלל: אף־על-פי-כן אני מתענג בשירי הנוצר ומתחבר על פי האוצר המילוני של שפתי שמקורה במרקם ספרי הקודש, שהם מנת חלקי, ושבהם מגולל אוצר זה.
• משרתי…אתפלל: אילו באה לשון הקודש לעולם רק לשמש מקור לתפילה לחזנים ומתפללים די לה בכך. משרתי עמי: חזנים ושליחי ציבור.

המשורר רואה בשירתו מפעל חיים

קקזטי…אתחל: החלטתי הנחושה לחבר שירה היא פרי מחשבה אמיתית והוא מקור גאולתי. קשטי בןממי: מחשבתי אמיתית עדה״ב משלי בב,בא. אחת אמדתי: כמו ׳אחת דברתי׳(איוב מ,ה). לא יומר: אין דרך חלופית. הוא…פצחי: השירה היא מפעל חיי. בו אתחל: בו אתחיל כמעשה בראשית. 17. צפו…בעמר: בעבר צפו בים שירתי(זמרי ופצחי) שהייתה צחה כצמר לבן ושימשה מקור השראה. עיטו…אנחל: ובהמשך גם נעו והשתלטו על נחלתי. 18. טעמו…תבחל: נהנו משפע ארצי, ארץ זבת חלב ודבש, שאף נפש לא תמאסהו. טעמו• בטעמי: עדה״ב שמו״א יד,מג. בנפת עוף: עדה״ב יט,יא. נפש… תבחל: עדה״ב זב׳ יא,ח. 19. ךוליי…כשחל: התקשטו בעדיי, נעלו מנעליי, וצברו כוח כאריה על חשבוני. חליי…עדו: עדה״ב הושע ב,טו. בלב נכמר: עדה״ב הושע יא,ח. אזרו ביה: כמו ׳אזרו חיל׳(שמו״א ב,ד). 20. אך…ןאתחלחל: הסיבה למהפך שהתרחש על עם ישראל שנתהפך גלגלו לרעה והביא על העם פחד ורעדה הוא חטאי העם. הטה קטבו וגמר: אשמי הכריע את כליוני הסופי. קטבו: כריתתו וכליונו על פי הושע יג,יד ׳אהי קטבף שאול׳.

התנכלות האויב לישראל בעקבות החורבן

21. 21. יומי…מבבל: יום החורבן היה יום קודר שנתעמעם אורו, הוא היום שבו עם ישראל החופשי נלכד בשלשלת על ידי אויבי. יומי עוממי: עדה״כ יח׳ לא,ה. בדוחו סגר: עדה״ב יח׳ יט,ט. עדי: אויבי על פי שמו״א בח,טז ׳וה׳ סר מעליך ויהי עךך. עולי: האויב העושה לי עוול על פי צפ׳ ג,ה ׳ולא יודע עול בשת׳. מבבל: כבול. 22. ךמשי…חבל: לפנים בערב האויב פרץ את החומות

לֹא כֵן אֲדָמָה / הָפַךְ הַזְּמַן וְחָגַר / כּוֹתְבָיו וּלְנָפְלִי / שָׂם עֶזְרָתוֹ וְנִבָל

אוֹיְבִי וְקָמִי / יְמֵי גָּלוּתִי בִּי הִתְגָּר / וּמֵחִי קַבָלִּי / שָׁב כְּאֶבֶן הַסַּבָּל

25 בְּנֵי עַם רָמִי / קוֹמוֹתֵיהֶם וּבְנֵי הַגָּר / חָשׁוּ לִשְׁלָלִי / עַמּוֹן וּמוֹאָב וּגְבָל

מִרְדִי בִּדְמָמַי / הֶחֱשׁוּ וּכְאֵבָם נֶעֱבַר / עַד כִּי בִּגְלָלִי / נִשְׂרַף גָּדִישׁ נֶאֱכַל

וּבְנֵי עוֹלָמִי / מִבֶּן הָעִיר עַד הָאִכָּר / וְאִישׁ אֲצִילִי / קִווּ חֶרֶב מְאֻכַּל

עַמִּי וּלְאֻמִּי / שִׂיחָתָם כְּשַׁי וְאֶשְׁכַּר / הִיא שֶׁעָמְדָה לִי / שִׂיחַ מִפְתַּן הַהֵיכָל

טוֹבִי וּשְׁלָמִי / עָנִי מֵעָשִׁיר לֹא יֻכַּר / וּבְנִי אֻמְלָלֵי / דַּעַת נְשׂוֹא לֹא אוּכַל

30 מִבֵּית הַלַּחְמִי / בֶּן דָּוִד קִים יְבֻכַּר / יִבְנֶה מִגְדָּלִי בֵּית מִקְדָּשִׁי וְהֵיכָלִי

והגיע ליד אבן הזוחלת והחריב את בית המקדש פעמיים. רמשי: בערב, מן הארמית ׳רמשא׳. רועמי: אויבי. מעם גר אבני זוחלי: על פי מל״א א,ט. כפלים רוחו חבל: על ידי המקדש שנחרב פעמיים. 23. לא כן אדמה: שהחורבן היה רק בידי אדם עדה״ב יש׳י,ז. הפך…ונבל: הזמן המזוהה עם הגורל הפך את גלגלו והושיט עזרה לאויב בדי להנחיל לי מפלה גדולה ולבזותני. וחגר מתניו: כמו ׳וישנס מתניו׳(מל״א יח,מו). ולנפלי: ולמען מפלתי. שם: הושיט. ונבל: ביזה. השווה נחום ג,ו ׳והשלכתי עליך שקעים ונבלתיך. 24. אויבי…התגר: אויבי המשיך להתגרות בי גם בתקופת הגלות. ומחי קבלי: הנשק שבו אני מנחית מכה, על פי יח׳ בהט ׳ומחי קבלו יתן בחמותיך. ומחי: מכה משרש מחה = מחא =הכה. קבלו: מכשיר לניפוץ חומות. שב כאבן הסבל: הפך לאבן הריחיים, שהיא לטורח על נושאה׳(שטרית). 25. בני…וגבל: בני עמים חזקים בעלי קומה וביניהם עמי ישמעאל עטו על השלל והביזה. עמון ומואב וגבל: על פי תה׳ פג ז-ח. 26. מךךי…נעבר: העמים הזדרזו להשתיק כל מרד של ישראל נגדם עדה״ב תה׳ לט,ג ׳נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר/ ושיעור – נאלעתי להחריש גם על הטוב שנתרחק ממני ועל הכאב שפגע בגופי. עד…נאבל: כדי שהאויב ירע לי. נשרף גדיש נאכל: עדה״ב שמות כב,ה. 27. ובני…מאבל: בני דורי וסביבתי הקרובים ביותר מכל הרבדים של החברה איחלו לי הכחדה בחרב. חרב כלאבל: עדה״ב יש׳ א,כ ׳חרב תאכלו׳.

הערכה לתפילה, איחולי המשורר לבני קהילתו וחתימת השיר בנושא הגאולה לעתיד

28. 28. עמי…ההיכל: תפילתם של בני עמי היא שעודדתני להחזיק מעמד. עמי ולאמי: עם ישראל. שיחתם בשי ואשכר: תפילתם הנחשבת כקרבן ומנחה לפני ה׳. היא שעמדה לי: הפיחה בי כוח ותקווה להמשיך בחיים. שיח מפתן ההיכל: התפילה בבית הכנסת וליד ההיכל. 29. טובי…יכר: איחולי המשורר לבני קהילתו כל טוב ושלום והכול יהנו ממנו ללא בין עשיר ועני שיזכו לשיוויון כלכלי. טובי ושלמי: עדה״ב שמו״א כד,יט ׳וה׳ ישלמך טובה׳. עני…יכר: עדה״ב איוב לד,יט. ובני…אוכל: אבל לא אוכל לסבול חסרי דעת ותבונה. נשוא לא אוכל: עדה״ב איוב לא,כג ׳ומשאתו לא אוכל׳. 30. מבית…והיכלי: חתימת המשורר בתפילה על גאולת ישראל, ביאת המשיח שיבנה את ירושלים ובית המקדש. מבית הלחמי: מוצא המשיח על פי שמו״א טז,יח. בן דוד קים: חתימה גם בשם המשורר. יבכר: יועדף שלטון בית דוד.מגדלי: סמל לירושלים על פי תה׳ מח,יג ׳סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה׳.

שירי דודים לר' דוד אלקאיים- נָמֵס אוּלַמִּי / נִבְטַל מֵחִכִּי עַם-חלק שני
עמוד 558