מורשת יהדות מרוקו

תושבים ועיסוקם

מסוף המאה ה־19 ועד המחצית השנייה של המאה ה־20 חיו בכפר כ־600 יהודים. דבר זה נכתב בעדויות ותעודות מזמנים שונים. בשנת 1883 חיו בסידי־רחאל כ־1000 תושבים, יהודים ומוסלמים. על פי נתונים אלו, היוו היהודים, בתקופה זו, כ־60% מאוכלוסיית הכפר! לימים, בשנת 1949 נמנו בכפר כ־2600 תושבים, מתוכם 600 יהודים. דומה שהפרעות וההגירה למראכש, שהתחזקה בשנים אלו, השפיעו על הקהילה היהודית שלא גדלה יחסית לקהילה המוסלמית.

המיסיונר תיאודור אלי זרביב, שערך מידי שנה, בזמן שהותו במרוקו, מסע בין הקהילות שבדרום מרוקו, ביקר בכפר באוקטובר 1886 (תרמ״ז). הוא מדווח שבסידי־רחאל חיים 650 יהודים, כמעט כולם סוחרים והם לא עשירים ולא עניים. במקום אחר מתאר זרביב באריכות את ביקורו בכפר. הוא מציין שוב שבכפר גרים 650 יהודים, ולהם שני בתי־כנסת. לדבריו, הכפר מלוכלך וחרב כמו שאר הכפרים במרוקו. זכיב התארח בביתו עול שיך הכפר ׳כליפא ברמוחא'.

זרביב, דו״ח, 1887, עם׳ 132. זרביב התווכח בכפר עם הרב ויהודים נוספים: שם, עמ׳ 134; הנ״ל, מודיעין, מאי 1887, עם׳ 69-68. הדים לביקורו של זרביב בסידי־רחאל נשתמרו בסיפור על ויכוח בין כומר נוצרי לרב הכפר, ר׳ חגי פרץ: צוהר, עמ׳ קה-קיא. זרביב, שהגיע לכפר בשמיני עצרת, מספר שיהודי הכפר מיסיווא (Missiwa) הסמוך, בו חיו 51 יהודים ללא בית כנסת, הלכו לסידי־רחאל כדי לחוג את החג, ונשותיהם נשארו לבדן בכפרם: זרביב, מודיעין, מאי 1887, עמ^׳ 68. על זרביב: קורקוס, מוגאדור, עמ׳ 305- 322; בשן, המיסיון, עמ^׳ 136-113 ועל פי המפתח.

בשנות חילופי השלטון בין המלכים מולאי חסאן הראשון ובניו מולאי עבד אל־עזיז ומולאי חפיץ׳, סבלו יהודי סידי־רחאל ממושלים קשים ומרדיפות. במכתב ששלחו לחברת כל ישראל חברים (כי״ח) שבפריז, בסביבות שנת 1913 (תרע״ג), הם מציינים מספר מדויק של תושבי הכפר לפי עיסוקיהם. לפי מקור זה חיו בכפר 572 נפש, מתוכם 176 גברים מפרנסים והשאר (396 נפש) נשים וילדים. ברשימה נספרו 48 אלמנות ו 45- יתומים ויתומות, מספר גבוה יחסית לגודלה של הקהילה. דומה שהפרעות עליהם מסופר במכתב ותוחלת החיים הקצרה ששררה במרוקו בימים ההם גרמה למספרים אלו לגדול בצורה לא פרופורציונלית.

בתעודה מוזכרים עיסוקיהם של תושבי הכפר: סוחרי פשתן ומשי (40 איש). מוכרי בשמים (7). סנדלרים (67). צורפים ויוצרי כלי נשק (10). נגרים ועוסקים בעץ (13). נפחים (12). מוכרי שמן (8) מכיני אוכפים (5). מוכרי תבואה (4). מלבדם מוזכרת קבוצה גדולה של יתוימים ואלמנות. מוזכרים גם עשרה אנשים שאינם עושים במלאכה, דומה שהם ׳עשרת הבטלנים׳, הרבנים וכלי הקודש.

בשנת 1934 (תרצ״ד) חיו בכפר יותר מ־100 משפחות שכולן התגוררו במלאח. בשנת 1947 (תש״ז) נמנו בעיר 560 יהודים, מהם 85 ילדים.

בפברואר 1949 (תש״י) דווח על 600 יהודים בכפר. על פי מקור זה, רוב היהודים מתעסקים ברוכלות זעירה או בעלי מלאכה. אחת לשבוע נערך שוק בכיכר המרכזית של הכפר, הסוחרים היו סוגרים את חנויותיהם, לוקחים מעט סחורה והולכים למכור אותה בשוק.

בסביבות שנת 1950 (תש״י) נכתב שהמלאח הוא מלאח גדול וחיו בו 549 יהודים. חיים זאב הירשברג, שביקר בסידי־רחאל בשנת 1955 (תשט"ו), מספר שחיים בכפר כ־600-500 יהודים.

קהילת זאוית סידי רחאל-תושביה מנהיגיה ומנהגיה- דוד אזולאי–תושבים ועיסוקם.

עמוד 14

בתי הכנסת

באוקטובר 1886 (תרמ״ז) דווח שיש בכפר שני בתי־כנסת. ב־1892 (שבט תרנ״ב) תועדו שוב בכפר שני בתי־כנסת. ב־1894 (אדר תרנ״ד) רצה ר׳ ברוך אדרעי לבנות בית־כנסת חדש בכפר. ב־1904 (חשון תרס״ה) כתב ר׳ אהרן ששון את שמות בתי הכנסת: א. בית־כנסת ׳לחכם׳. ב. בית־כנסת ׳בן־איזו.

בשנת 1894 (תרנ״ד) היו בכפר לפחות שני בתי־כנסת ובהם כ־30 ספרי תורה. במכתב מהכפר על הפרעות שנערכו בשנה זו מוזכר שהגויים שדדו ׳ספרי תורות שיש לנו בבתי כנסיות שלשים וספרי למוד לאיו קץ׳.

בשנת 1947 (תש״ז) מוזכרים שני בתי־כנסת בעיר. אחד מוזנח והשני מפואר ומהודר. וכלשון התעודה: 'בית כנסת חרב, הטיח יורד, הריח גדול׳. ואילו השני ׳בית כנסת אחת טובה ומשוכללה… בית כנסת יפה ומסודרה ויש בה ספסלים׳. תלמוד התורה שכן בתחילה

בבית הכנסת הראשון, כשהגיע ר׳ רפאל עבו לכפר הכריח את בעלי בית הכנסת השני ׳המפואר׳ לתת לתלמידים ללמוד בו.

אוחיון מספר על בית־כנסת שהיה בכפר ושכיום נבנה בנין במקומו.

בית העלמין

בית העלמין שבו היו נקברים יהודי הכפר נקרא ׳בני־אוג׳ה׳. הוא נמצא בגבעה הסמוכה לכפר מעל קברו של ׳מול אנמאי' בלוויות היו נושאים את מיתת הנפטר מהמלאח עד לבית הקברות מרחק של כשבעה ק״מ. בשנת 1933 (תרצ״ג) נבנתה חומה מסביב לבית הקברות. בבית הקברות קברו גם יהודי הכפר 'תאזארת' הסמוך את מתיהם.

בבית העלמין כמעט ולא שרדו מצבות, מלבד כמה מצבות שכבר כמעט ולא ניתן לדעת מה היה כתוב עליהן בעבר. בשנים האחרונות הוקמו מחדש מצבותיהם של ר׳ חגי פרץ ור׳ ישראל עמאר על ידי נכדיהם.

בשנת 1996 דווח על עשרה קברים שעליהם כתוב שם הנפטר (אוחיון, שם).

קהילת זאוית סידי רחאל-תושביה מנהיגיה ומנהגיה- דוד אזולאי-בתי כנסת-בית העלמין

עמוד 17