אביעד-מורנו-מתוך-מוסף-פעמיםמס-1


אביעד מורנו מתוך "מוסף פעמים"מס' 1 – אירופה ממרוקו: הפרוטוקולים של הנהגת קהילת יהודי טנג'יר (החונטה)  1864-1860

יש מקום למחקר מעמיק יותר לשם הבנת טיב יחסיה של החונטה עם שאר היחידים, בני שכבת העילית הכלכלית, ועם הקהל, היינו הקהילה, ובהקשר החברתי–הכלכלי הכוונה לרוב למעמד שמתחת ליחידים. על פי התמונה הראשונית המצטיירת מעיון בספר הפרוטוקולים, החונטה נבחרה על ידי העילית מתוך הכרה במעמד ובכשירות של חבריה לנהל את הקהילה. חברי החונטה סיפקו שירות חיוני לקהילה ולעתים תרמו מכיסם הפרטי לשם מימון מוסדותיה. הם אף סבסדו במידת מה את ארגונם החדש, לאחר שהחליטו כי עליהם לממן את שכרו של הקצרן והוצאות אחרות של החונטה. מתוך כך עולה כי חובתם העיליתנית לא רק שלא זכתה לכל תגמול כספי ישיר, אלא דרשה מהם הוצאה כספית מסוימת. חברי החונטה קיבלו עליהם גם תפקידי ביקורת, גיוס והתרמה קהילתיים,

ולעתים יצאו בעצמם לאסוף כספים, פעילות שארגנו בתורנויות ועל חשבון זמנם הפרטי. למשל בראשית דרכה החליטה החונטה כי בכל ראש חודש יישלחו שניים מחבריה לבקר את החולים בבית החולים ולעקוב אחר התנהלותו של פרנס בית החולים. בהמשך הוחלט כי שניים מחברי החונטה יצאו בכל שבוע לאסוף את התמיד, נדבה שנאספה בערבי שבתות עבור עניי הקהילה. תורנות זו התקיימה לפי עקרון הגורל. על כך יש להוסיף כמובן את החובה שהטילו על עצמם להתכנס אחת לחודש ולעתים יותר מכך, דבר שבוודאי הכביד על מי שנשאו בתפקידים מכובדים נוספים בקונסוליות אירופה בעיר.

 

מינוי לחבר חונטה, הגם שהקנה מעמד רם, טמן אפוא בחובו נטל לא מבוטל.אולם נטל זה נתפס כאמור כחובתם של מי שראו עצמם מנהיגיה הראויים של הקהילה. לאורך השנים הלכו וגברו הניסיונות לחלק את נטל ניהול הקהילה בין בני שכבת העילית. בספר הפרוטוקולים נזכרים שמות של נכבדי קהילה רבים שחברי החונטה פנו אליהם מעת לעת בבקשה לסיוע. כבר כחודשיים לאחר ייסוד החונטה הוחלט למנות עשרה נכבדים שאינם נמנים עם חבריה לאסוף את מס הג'זיה, שנתפס כאחריות הקולקטיבית של עשירי הקהילה כולם.

 

מתוך השאיפה לחלוקת הנטל בין חברי העילית נקבע מראש בתקנון הראשון כי חבר שירצה להתפטר מן החונטה יוכל לעשות זאת רק בתום שנה לחברותו. שנה לאחר מכן ביקשו חברי החונטה לחלק את הנטל גם עם נכבדים שלא נבחרו באספה הראשונה, ובחרו שני חברים נוספים ומזכיר, ומיד לאחר שאלו הסכימו להצטרף לחונטה הטילו עליהם החברים הוותיקים את משימת גביית הכספים מן הקהילה. גם לאחר הצטרפותם של החברים הנוספים לא עלה מספר הנוכחים בכינוסי החונטה, אלא נשאר פחות או יותר כבעבר, בין חמישה לתשעה. נראה כי החברים הוותיקים נטו עתה להיעדר יותר מבעבר, אולי מתוך הסכמה שבשתיקה כי השניים הנוספים ישלימו את החסר.

תהליך חלוקת הנטל התפתח במהלך השנים לכדי דמוקרטיזציה נרחבת. החונטה פתחה את שעריה ליחידים נוספים בקהילה ואף שינתה את שמה מ'חונטה מושלת' ל'חונטה נבחרת'; היה זה אמנם שינוי סמלי, אך הוא שיקף את

תפיסתה של החונטה את עצמה ואת צורת התנהלותה.

 

 לגיטימציה שלטונית

נכונותם של חברי החונטה לתרום לקהילה, כמיטב מסורת נכבדי העיר והפרשנות שנתנו לה, העניקה להם לגיטימציה להטיל את מרותם על בני הקהילה. והם ראו בכך אף אישור שלא לחשוף את המנגנון הפוליטי שהקימו

לביקורת יתר מצד שאר חברי הקהילה, ולשם כך השתמשו במנגנוני התקשרות מאורגנים. בתי הכנסת הפרטיים שהיו בבעלות חברי החונטה היו אחת מזירות ההתקשרות המרכזיות. על אף נטייתם של רבנים לצאת נגד מנהג בתי הכנסת הפרטיים, שרווח בקרב העילית האוליגרכית, לא פעם רבנים שיחסיהם עם בעלי המאה היו טובים תמכו בהקמת בתי כנסת כאלה. כך היה בטנג'יר, שכמעט כל בתי הכנסת בה היו רכוש פרטי של עשירי העיר ושימשו מקום לכינוסי הקהילה ולפרסום החלטות בענייני ציבור, וכל זאת בגיבויו המלא של רב הקהילה. בתי הכנסת כולם קובצו ברחוב אחד, וחברי החונטה ראו בו מרחב פרטי השייך להם, ומתוך כך גם לציבור היהודי בעיר שהיה בחסותם.

 

החונטה דמתה לעילית הכלכלית היהודית בערי נמל אחרות במרוקו, כגון מוגדור, אך היא גם נבדלה מן העילית בערים אלה. בטנג'יר, שלא כבערים אחרות, לא היה חוק שחייב לרכז את מוסדות הקהילה היהודיים במלאח. לפיכך דומה כי בניית בתי הכנסת בעיר במעין מלאח מדומיין מעידה שיצירת מרחב יהודי מוגדר וברור הייתה עבור העילית שהנהיגה את הקהילה בסיס להשגת לגיטימציה פוליטית מיהודי העיר.

 

כינוס החונטה הראשון התקיים בבית הכנסת של אברהם טולידאנו, ולאחר מכן פורסמה הודעה בעברית על הקמת החונטה, ונכתב בה: 'לתוספת יפוי כח הוכרז ונתפרסם כל הבי כתוב לעיל בכל הבה"ה ]בתי הכנסת[ והיה לרצון באין פוצה פה ומחשיך עצה'. בית הכנסת הפרטי שימש זירה לפרסום הודעות של החונטה ולקשריה עם הציבור. למשל החונטה גייסה בבתי הכנסת מלמדים לבית הספר. לעתים שלחה מכתבי הזהרה שבהם הודיעה על קנסות ועונשים שיוטלו על בני הקהילה אם יעברו על תקנה מסוימת, ומכתבים אלה נקראו בקול רם בשבתות בבתי הכנסת. במקרים אחרים הודיעה החונטה במנשר שהופץ בבתי הכנסת על הישגיה לרווחת הקהילה או על שינויים בארגונה.

 

קיומם של מנגנוני התקשרות ברורים עם הקהילה אִפשר לחונטה להגדיר את גבולות החשיפה של הציבור לענייני ניהול הקהילה ולסנן במידת מה מידע שלא חשבה כי ראוי שיגיע אליו. החונטה נטתה לשמור על סודיות באשר

לדיוניה הפנימיים ולאפשר לפרסם רק את החלטותיה המגובשות. בתקנון הראשון נקבע כי אין לחבר חונטה רשות לחלוק את הנאמר בדיוניה עם אדם שמחוץ לה, שמא תוטה דעתו. לעומת זאת חברי החונטה דיווחו בכינוסיה

על פניות של הציבור אליהם בבקשות שונות, ואפשר לראות בכך ביטוי לכבוד שרחשו החברים למסגרת החונטה.

 

מנגנוני ההתקשרות אִפשרו לחונטה גם לאכוף את החלטותיה על הקהילה ביעילות. בפרוטוקולים נכתב פעמים רבות כי החונטה 'מצווה', 'מחליטה' ו'גוזרת' תקנות הקשורות לחיי היום יום בקהילה. יתר על כן, על פי ספר הפרוטוקולים הראשון עלה בידי החונטה לפתור כל בעיה של התנגדות להחלטותיה.

 

דוגמה מובהקת לכך היא המחלוקת עם משה נחמיאס, מחלק הבשר בבית החולים. החונטה החליטה להשעותו מתפקידו הציבורי מפני ש'חצה את הגבול בלשונו הרעה' בעמדו אל מול החונטה כאשר ביקשה לברר דבר מה על

התנהלותו. פרשה זו הסתיימה לאחר שאביו של משה נחמיאס שלח לחונטה מכתב ובו ביקש 'למחול למשה בנו על הטעות שעשה', כדברי הפרוטוקול. בספר הפרוטוקולים נכתב כי 'בהיותו ]של משה נחמיאס[ אדם שתרם הרבה

בשירותיו לקהילתנו הקדושה, ]חברי החונטה[ קיבלו את בקשתו, ואף מאחר שהתנצל על שאירע הוחלט כי ישיבו לו את משרתו כמקודם'. הבחירה לכלול פרשה זו בראשית ספר הפרוטוקולים תרמה לגיבוש תפיסתה העצמית

של החונטה בשיח הפוליטי שפיתחה, ואף יצרה תקדים מרתיע או מעורר כבוד עבור מי שעתידים היו לעיין בספר או לשמוע על הפרשה.

 

אביעד מורנו מתוך "מוסף פעמים"מס' 1 – אירופה ממרוקו:

הפרוטוקולים של הנהגת קהילת יהודי טנג'יר (החונטה)  1864-1860

אביעד מורנו מתוך "מוסף פעמים"מס' 1 – אירופה ממרוקו: הפרוטוקולים של הנהגת קהילת יהודי טנג'יר (החונטה)  1864-1860

תפקידו של ספר הפרוטוקולים

ספר הפרוטוקולים, ששימש כלי לתיעוד כינוסי החונטה ולמעקב אחריהם, היה תוצר היסטורי של השיח שגיבש אותה והתגבש בה, ושהביא לכתיבתו. בתת–פרק זה אני מבקש לבחון את ספר הפרוטוקולים ככלי היסטוריוגרפי לחקר שיח זה.

כלי שלטוני

בתקנון החונטה נקבע הצורך בספר פרוטוקולים: 'על החונטה יהיה לשמור ספר על מנת לרשום בו את כל הפרוטוקולים שיוסכם עליהם בחונטה… במטרה שכל עניינינו והחלטותינו יתנהלו על פי סדר וכוחם יהיה יפה [que vayan en orden y fuerza                               

הפרוטוקולים שבספר היו ככלל רצף כרונולוגי של עניינים שבהם דנה החונטה, והם הוצגו בחלוקה לסעיפים. לרוב יוחדו לכל עניין שני סעיפים או שלושה במטרה להפריד בין הנושא שעלה לדיון ובין ההחלטה שהתקבלה או בין נושאים שונים שהועלו לדיון בכינוס. ספר הפרוטוקולים הונח לפני חברי החונטה בשעת הדיונים, ובמקרים רבים נפתח כינוס בהכרזה כי 'החונטה קראה את הפרוטוקול האחרון ואישרה אותו'. לפיכך לא פעם פרוטוקול הכינוס הקודם הנחה את החונטה בדיוניה, ולעתים הוזכרו בדיון פרוטוקולים של כינוסים קודמים.

כפי שהראה בנג'ו, ספר הפרוטוקולים דמה לפנקסים שניהלו חברות סוציאליות שונות בקהילה, ובסגנונו הוא דמה דמיון מסוים לפנקסי קהילה אחרים שנכתבו בזמנו. כמו כן הוא שימש בין היתר ספר החשבונות של

הקהילה ותועדו בו התשלומים והתרומות של כל אחד מנכבדיה, ומבחינה זו דמה לפנקסי חשבונות מאותה התקופה.

אולם על פי השיח בספר הפרוטוקולים דומה כי אין להבין את החלטת החונטה לנהל כלי מעקב כזה כפשוטה. ההחלטה נגעה לא רק לעצם השאיפה לייעול התנהלותה הפנימית של החונטה, אלא גם לשאיפה לפקח ולהטיל מרות על מנגנוני הקהילה. דומה כי כשם ששמו של מוסד החונטה מעיד על שינוי בתפיסת ייעודו של ועד הקהילה המסורתי, כך השם ספר הפרוטוקולים, על פי המקובל בספרדית מודרנית, Libro de actas , בלא להשתמש במונח המסורתי–העברי, כפי שעשו במקרים רבים כאמור, יכול ללמד על תפיסתם של כותביו.

ספר הפרוטוקולים שימש גוף פוליטי שראה עצמו חזק וחשוב בהרבה מרוב החברות הסוציאליות המסורתיות בעיר וכאחראי לפריחתה ולשגשוגה של הקהילה כולה. החונטה, שביקשה להטמיע בתוכה את כלל החברות השונות, קבעה כבר בראשית ימיה כי ארבעת הפרנסים הממונים על גופי הצדקה יציגו לפניה את ספרי פעולותיהם, ואחת לשלושה חודשים יפרשׂו לפניה את דו"חות ההוצאות וההכנסות שלהם. דו"חות אלו הועתקו לספר הפרוטוקולים. משנת 1864 הוצג ספר הפרוטוקולים בכל ראש חודש לעיונם של יחידי

הקהל, 'לכל החפץ לבוא ולהתעניין'. במקביל אפשרה החונטה לקהל לכתוב לה את הערותיו בספר נוסף שיועד למטרה זו. מהלך זה נועד לחזק את יכולת השליטה של החונטה ולעורר מחדש את הלגיטימציה שזכתה לה מנכבדי הקהילה זה ארבע שנים, והוחלט עליו כאשר היא חשה ביטחון ביכולתה השלטונית ולאחר שהגשימה רבות משאיפותיה.

ספר הפרוטוקולים נכתב ונערך בסגנון רשמי. יש בו שימוש מרובה בצורת סביל, שמציגה את הספר כמוצר מוגמר וכנרטיב המסופר על ידי גורם שלישי. אף שבשנותיה הראשונות, עד 1864 , לא פתחה החונטה את הספר לעיונם של שאר נכבדי הקהל, נראה כי היא פעלה מתוך מודעות לאפשרות של ביקורת ומעקב מצד יחידים בקהילה. על כן עודדה את חבריה לשמור על סודיות באשר לדיוניה ותיעדה בספר אך ורק החלטות שנראו ראויות לפרסום. הימנעות מחשיפת תהליך קבלת ההחלטות אפשרה לחונטה לחדד את תפיסתה העצמית כגוף מגובש ויציב, במיוחד כאשר נחשף ספר הפרוטוקולים שלה לעיני כול.

לעתים קרובות צוין בפרוטוקול כי 'לאחר דיון נרחב החליטה החונטה על…', או כי 'החונטה הסכימה פה אחד כי…'. הספר לא הותיר מקום רב למחלוקות, שוודאי צצו מפעם לפעם בכינוסיה, ובוודאי לא הותיר מחלוקות ללא פתרון שהשביע את רצונה של החונטה. הנרטיב העצמי שהציגה החונטה בספרה שיקף את השיח שלה ובה בעת סייע להמשך עיצובו.

עוד על אופיו של הספר כמסמך רשמי המציג את החונטה כגוף ייצוגי ניתן ללמוד אולי מאזכור תפקידיהם הרשמיים של חברי החונטה. למשל בפרוטוקולים רבים נכתב כי 'האדון פרנס העניים הציג בפני החונטה…', או כי 'האדון נשיא החונטה הציג בפני החונטה…', אף שאישים אלה היו חברי חונטה וסביר להניח כי בכינוסים פנו אליהם עמיתיהם בשמם הפרטי או לכל היותר בשם משפחה אך ללא ציון תפקידם. ביטויים לשוניים רשמיים כאלה מחזקים את הסברה כי חברי חונטה הועידו את ספר הפרוטוקולים לא רק לשימושה המידי והבלעדי של החונטה.

אביעד מורנו מתוך "מוסף פעמים"מס' 1 – אירופה ממרוקו:

הפרוטוקולים של הנהגת קהילת יהודי טנג'יר (החונטה)  1864-1860

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

ינואר 2020
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ    
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר