תולדות חייהם של רבותינו חכמי הספרדים ועדות המזרח- שמעון ואנונו
רבי אברהם אבן צור
החכם השלם והכולל, כמהר״ר אברהם אבן צור בכמוהר״ר יהודה זלל״ה, כך נמצא מתואר בשטר אחד משנת תע״א לפ׳׳ק.
אוצר המכתבים, ח״א, עמוד נא
רבי אברהם אבשלום
נראה שחי במערב הפנימי בעיר דרעה. בספר ״החזיונות״ למהרח״ו עמוד ה׳. הוא מתואר: ״חכם גדול יודע עתידות״.
רבי אברהם אדיג׳יש
מחכמי בית המדרש של רבי שמואל אבוהב. בשנת תי״א פנה רבי אברהם לרבי שמואל אבוהב בבקשת סיוע לנשואי בתו. חתם על פסק בשנת תט״ו.
אטלס עץ חיים
רבי אברהם אהרונוף עולמא
ראב״ד בערי בוכארה, מרבניה וחכמיה.
רבי אברהם אוחנה
רב גאון מפורסם. דיין במרוקו. בנו הרב רבי מסעוד אוחנה.
רבי אברהם אוריול [אוריור]
צדיק נערץ זה אמנם קבור בעיר דאד, אלא שבהיותו שד״ר מארץ ישראל, הגיע כנראה גם לסאלי ושם שהה תקופת מה, לכן סופר כי החדר בו התגורר, הפך למקום מפורסם אליו הגיעו חולים והתרפאו בזכות הצדיק. מסיבה זו כנראה, אנו מוצאים שיהודי סאלי נסעו לקברו בעיר דאד.
רבי אברהם אושקי
בן למשפחת אנוסים מפורטוגל. ברח מליסבון לפיררה שבאיטליה, שם יסד בשנת ה׳שי״ג [1553] בית-דפוס בו הדפיס ספרים בעברית. ידועים כעשרים וחמישה ספרים עבריים שיצאו לאור בדפוסו. בית הדפוס נסגר על ידי השלטונות על שהדפיס את הספר ״שלטי הגבורים" ובו קינה על ״קדושי אנקונה״.
תור הזהב והשמד, עמוד 323
רבי אברהם אזולאי
בנו השני של הרב חיד״א. נולד בירושלים, והיה מרבני צפת ת״ו. היה גדול בתורה וסייע לאביו בהגהת תשובותיו ״חיים שאל״ ח״ב. בשנת תק״מ היה באלג׳יר בשליחות אה״ק ובניסן תקמ״ה היה באנקונה ובליוורנו. אביו, הרב חיד״א בספרו שם הגדולים ערך ״חזה התנופה״, כנהו: בני החכם השלם והכולל כמהר״ר אברהם. נזכר גם בערך העשל. נפטר בירושלים בן חמישים שנה עוד בחיי אביו. חתום על תעודת שליחות לפדיון שבויים בדבר חובות הבת ירושלים שהגיעו לסך מאתים אלף אריות בשנת תקנ״ט, יחד עם רבני ירושלים בזמנו ובראשם יום טוב אלגאזי, רפאל אברהם לב אריה, יצחק קובו, יהודה בורלא, משה מרדכי יוסף מיוחס, מרדכי הלוי, רפאל משה אליהו הלוי ומשה אהרון הלוי.
יהוד המזרח בארץ ישראל, עמוד 28
רבי אברהם אזולאי
מחכמי ורבני פאס. חבירו של מהר״ש עמאר מקובל ומלומד בנסים ונדפסו קצת ביאוריו בספר מקדש מלך והוא הוא שהחרים על מי שאומר שחניכת אזולאי היא ר״ת אשה זונה וחללה לא יקחו, והגאון חיד״א בספרו שם הגדולים כתב שדבריו נשמעים בשמים ושרבינו אור החיים הקדוש הכיר אותו וכשהיה אדם חולה היה כותב בקמיע על חתיכת נייר בלי שום שם רק יהי רצון רפואה לפב״פ מהחולי פ׳ א״ס. חבר הגהות על ספרי האר״י. ושו״ת והגהות על השולחן ערוך וראה בספר מלכי רבנן בערכו שמספר עליו נפלאות וגם על תפיסתו למלכות. ונפטר אחרי שנה תצ״ה ולפי מה ששמע הרב בן נאיים מרבני מראקש נפטר בשנת תק״א והסימן שהיה מסור בידם כי תשא את ראש בני ישראל שהיא שנת תק״א ליצירה ושהיא שנת תצ״ו לפ״ק.
וראיתי שם בספר מלכי רבנן שהביא הערתו של נר המערב צד 161 הערה רע״ח שעורר על דברי החיד״א בשם הגדולים שהגביל בטעות שנת מותו בשנת תצ״ח ולפלא בעיני שהרי מה שעורר נר המערב על החיד״א לא היה בכלל על שנת פטירתו של רבי אברהם אלא על שנת פטירת חבירו רבי שלמה עמאר כמו שיראה המעיין בדברי שם הגדולים ונר המערב שם.
פאס וחכמיה, כרך שני, עמוד 241
רבי אברהם אזנאתי
היה סופר בבד״ץ בעיר סאלי שבמרוקו.
רבי אברהם איבלאגון
חיבר ספר: ״נכנס יין״ – לימוד הראוי לאדם הנכנס לשנתו השבעים נדפס קושטאנדינה תרע״ב, בני ברק תשמ״ו.
רבי אברהם אכסול
חכם ומקובל ממראקש נפטר בשנת תר״ו [1846].
רבי אברהם אלאשקר
מרבני קהיר, כפי שמוכח מלשונו בתשובה המצויה בשו״ת מהר״ם גאויזון, בעניין ירידת ערך המטבע. חתם עם רבינו ועם רבי בנימין קאג׳יג׳י על פסק המתיר אשה להינשא, והסכים עם רבי אברהם קשטרו [עמו הסכים גם ובינו] בהיתר נשואין עם אחת אבי אמו. חתימתו מופיעה יחד עם חתימתם של אחרים מחכמי קהיר על איגרת לקהילת דמיאט. בשו״ת אבקת רוכל ובשו״ת בית יוסף נדפסו שתי שאלות שהופנו אל מרן רבי יוסף קארו על ידי רבי אברהם אלשקאר. אם יש לזהות חכם זה עם החכם דנן [כפי שאמנם מסתבר], כי אז הוא היה מזקני החכמים בזמנו של רבינו.
דעתו של רבי דוד קונפורטי היא, שחכם זה הוא בנו של מהר״ם אלאשקר וכך גם סבור הרב חיד״א בשם הגדולים ערכו. בטוב מצרים נושא ונותן המחבר בדברי החיד״א, וככל הנראה מסכים עמו. אבל יש לפקפק בכך. בשו״ת מהריט״ץ החדשות, סימן קצא׳ מופיעה החתימה: אברהם בן שלמה, שיש מקום לזהותו עם רבי אברהם אלאשקר. גם אין אותו זיהוי נכון, ואותה חתימה היא של חכם אחר, מתעורר ספק נוסף, בספר הדרשות של רבי חיים חברייא נמצא כתוב במקום אחד: ״ותי׳ הר׳ אברהם יצ״ו בכמה״ר שמואל אל אשקר ז״ל״. אין הכרח איפוא לומר שרבי אברהם דנן היה בנו של רבי משה אל שקר, וקרוב יותר לשער שלא היה בנו [ואולי היה נכדו]. בשנת שע״ה היה עדיין בחיים.
מתוך מבוא לשו״ת מהר״ם גאויזון
רבי אברהם אלבאז
מחכמי פאס במאה הקודמת. חתום בשנת התקס״א [1801] עם רבי שאול סירירו.
פאס וחכמיה, ח״א, עמוד 254
רבי אברהם אלבו
חתם על אגרת מירושלם לעיר פיס בשנת ש״ץ [1630] יחד עם הרבנים וראשי דת המערבים בירושלם [בתוספת "ציוה לחתום״]. באגרת הם מבקשים לעזור לשליחים רבי אברהם ביטון ורבי שמואל רימון, בשליחותם לשקם את הקהלה היהודית בירושלם, אחרי התלאות שעברו עליה בימי אבן פארוך.
יהודי המזרח כארץ ישראל; תולדות חכמי ירושלים
רבי אברהם אלבעלי
מחכמי ורבני איזמיר. מתואר ״הרב עצום״. יש ממנו חידושי כמה מסכתות הש״ס, ונדפסו בתוך ספר ״חלק יעקב״ לגאון רבי
יעקב אלבעלי זלה״ה.
רבי אברהם אלגאזי
גאון מופלג בנו של הגאון המפורסם רבינו שלמה אלגאזי זצוק״ל בעל ״תאוה לעינים״ ועוד. רבי אברהם נפטר כ״ג טבת שנת
רבי אברהם אלגאזי
מחכמי טורקיה בזמנו של המהרח״ש [רבי חיים שבתי]. אביהם של רבי שלמה אלגזי, בעל ״יבין שמועה״, ורבי משה אלגזי.
רבי אברהם אלגראנאטי [הראשון]
מרבני איזמיר. אחיו של רבי כלב ורבי יצחק. רבי אברהם הריץ שאלות לרבי חיים בנבנשת בשנת תר״ג, תי״ו, תי״ח ותכ״ט [יורה דעה סימן קיט, דף סד, ב: חושן משפט חלק א, סימן צט דף ק״ב, ג: סימן וז, דף ונו, ב: חלק ב, סימן יא דף ט, ב] ונראה שבנו היה רבי משה אלגראנטי.