אמוזג-amozeg


בני אמוזג – אהרן אמוזג הראשונים – Amozeg

 

בני אמוזג – אהרן אמוזגברית מספר 23

הראשונים

בשם ״ראשונים״ קראתי תלמידי חכמים, רבנים וראשי הקהל מבני המשפחה המאוזכרים במקורות, ללא ציון קשר משפחתי ביניהם ובין דורות קודמים או מאוחרים (חוץ מקשר אחד בין סב לנכדו, כפי שנראה).

רבי כלפון בן אמוזיג – ראשון בני אמוזיג הנזכר בכתובים. ב- ״פאס וחכמיה״ כתוב שהיה מחכמי פאס, וכי הוא סבו של ר׳ חיים בן אמוזיג (המוזכר בהמשך). על פי השנים בהן פעל נכדו(ר' חיים) ניראה לי כי ר׳ כלפון נולד בסביבות שנת 1600.

רבי משה בן אמוזג – מחותמי ההסכמה 1649. המוקדם ביותר מבני אמוזג הנזכר בספר ״נר המערב״. מראשי הקהל בפאס, היה בין חותמי"ההסכמה״״ בשנת ת״ס(1649) לר׳ יצחק הצרפתי(1660-1611), בה מעניקים החותמים לר׳ יצחק הצרפתי, הנגיד, סמכות שיפוטית על יהודי פאס.

מוזכר גם בספרו של יוסף טולידנו La Saga. לא נזכר ב- ״פאס וחכמיה״ כיוון שהיה אמנם מראשי הציבור אבל כנראה לא היה רב.

 ר׳ חיים בן אמוזיג. נכד רבי כלפון שהזכרנו. להלן מתוך ״פאס וחכמיה״:

״נכד רבי כלפון. מחכמי פאס הנודעים בקרב התושבים הוותיקים, אם כי היה כנראה צאצא למגורשי ספרד. היה הבודק של התושבים ומומחה בדיני טרפות. נזכר בכתבי רבני פאס. יעב״ץ [=רבי יעקב אבן צור (הוא יעב״ץ ״המרוקאי״ הנודע, 1673 -1753)] מתארו כחכם שלם. זקן וחסיד. חידושים ממנו הובאו בספר ״מראה עינים״ שבכ״י [שבכתב יד] לר׳ אלעזר בהלול. הוא חי כנראה במאה הד׳ [1640-1540] או בראשית המאה הה׳ [1740-1640].

ומתוך מלכי רבנן:

״מו״ה [מורנו הרב] חיים בן אמוזיג ז״ל הוא נכדו בן בנו של כהה״ר [כבוד הרב, הרב] כלפון הנז׳ באות ך׳ א׳ [אחד] מחכמי פאס ומצאתי כתוב משם מו״ה [מורנו הרב] שמואל אבן דנאן זצ״ל בדין א׳ [אחד] בענייני טרפות שכתב שמצא בכתבי אביו בעניין הדין הנז׳ בזה״ל [בזה הלשון] אמ״ל [אמר לו] הטבח הגדול שר התורה מו״ה [מורנו הרב] חיים בן אמוזיג זצ״ל, עוד מצאתי בכ״י [בכתב יד]( …) וכ״י הרה״ג [הרב הגאון] מו״ה יעב״ץ זצ״ל מצאתי שתיאר להחכם הנז׳ בזה״ל [בזה הלשון] החה״ש [החכם השלם] הזקן החסיד כהה״ר חיים בן אמוזיג זצ׳׳ל, ומצאתי בס׳ [בספר] מראה עינים כ״י למו״ה [למורנו הרב] אלעזר בהלול ז״ל חידושים יקרים משם מוהר״ח [מורנו הרב חיים] המי:

[מלכי רבנן, עיין הערך]

ר׳ דוד בן אמוזיג. ידוע כי בשנת תס״ד(1704) שימש בתפקיד סופר בית הדין וחתמו בפאס. לא מצאנו שנת הולדתו, מותו, ותקופת כהונתו כסופר בית הדין. מתוך״פאס וחכמיה״:

״דוד בן אמוזיג(אמוזג) מראשי קהילות פאס במאה החמישית [1740-1640]. חתום על תקנה מי״ג תמוז הת״ס [1700] הדנה בשידוכים בפני בי״ד(כרם חמד, ח״ב [חלק ב], מז).

                                      [פאס וחכמיה, עמוד 261]

                                        החתימה מוזכרת גם בפרו של הרב אייזנבת, ושם הוא נקרא                             David Benamouzeg.                                            

דוד בן אמוזיג וחיים בן אמוזיג ־ חתומים שניהם, בשנת תנ״ח (1698) ביחד עם רבנים וראשי הקהל על כתב הסכמה בעניין איסור על חתנים לבקש תוספת לנדוניה. בין שאר החתומים על כתב זה: וידאל צרפתי, שמואל צרפתי, יצחק צרפתי, ויהודה בן עטר. (כך במקור, ללא התואר ״רב", על אף שכולם רבנים ידועים, כיוון שהועתקה מכתב היד חתימת ידם של החותמים שחתמו ללא רישום תוארם).

אהרון בן אמוזג – סוחר בפאס, 1706. בפרק המתאר מקצועות שבהם עסקו יהודים במרוקו (בפסקה על טיפול וסחר בעורות) כותב פרופ׳ זעפרני על אהרון בן אמוזג, שהתחייב ביחד עם אחד ששמו שלמה אבן דנאן להפקיד כתשלום חובותיהם ליהודי אחר ששמו משה משיח, סכום של 5600 אוקיות(?) במטבעות של כסף ישן באיכות טובה, או שווה ערך בעורות של בהמה, על פי מחיר השוק הנוצרי של העיר טטואן:

 על פי הכתוב אי אפשר להעריך אם היה סוחר( אולי עסק בעורות) או שנקלע לחובות, או שניהם גם יחד

משה בן אמוזג – חתנו של ר׳ אברהם הצרפתי. הרב ד"ר חיים בן טוב, בספרו ״תולדות יצחק״ כותב על בתו של אברהם הצרפתי, בנו של ר׳ וידאל הצרפתי השלישי [1631- 1704], שנישאה למשה בן אמוזג:

״…. לבן זה [אברהם, בנו של ר׳ וידאל הצרפתי] היו כנראה שתי בנות נשואות בפאס. האחת, אשת משה ן׳ [בן] אמוזג (בנישואין שניים, ושמא הוא אביו של רבי שם טוב) מתה ולא השאירה זרע.״ רבי עזריאל בן אמוזיג. מופיע ברשימת חכמי פאס ב״יחס פאס״, ציטוט: ״מחכמי פאס במאה השישית״ [1840-1740].

AMOZEG

Nom patronymique d'origine berbère, un des noms les plus typiques et les plus signifi­catifs du Maroc par les perspectives qu'il ouvre sur une question qui passionne les historiens, à savoir les relations entre les Berbères et le judaïsme. Les berbérophones se sont toujours appelés entre eux "Amazigh", c'est-à-dire "homme noble", leur langue étant le "Tamazir". L'origine des Berbères, qui sont les premiers habitants connus de l'Afrique du Nord reste un grand mystère, les différents spécialistes allant chercher leurs ancêtres au Caucase, à Sumer, au Yémen, en Scandinavie et jusqu'en Inde. La tradition juive s'est egalement engouffrée dans cet inconnu plaçant leur origine en terre de… Canaan. Selon une tradition rapportée dans le Talmud et qui était restée vivace parmi les Berbères, ils seraient les descendants des Philistins qui avaient fui devant les conquêtes du roi David et trouve refuge en Afrique. Le grand chercheur Nahum Schlultz qui, au début de ce siècle, popularisa la thèse de la conversion massive des Berbères au judaïsme, rapporte une autre tradiion, selon laquelle les Berbères seraient les descendants des Philistins qui auraient preferé quitter leur terre plutôt que de combattre les enfants d'Israël au moment de la conquête de la Terre Promise par Josué. Ils auraient emporté avec eux le souvenir de leur ancetre mythique, le plus acharné des ennemis des Hébreux, Amalek, qui attaqua les Hebreux sortis d'Egypte. "Souviens-toi de ce que t'a fait Amalek, lors de votre voyage au sortir de l'Egypte; comme il t'a surpris chemin faisant et s'est jeté sur tous tes traînards par derriere. Tu étais alors fatigué, à bout de force et lui ne craignait pas Dieu. L'Eternel dit à Moise; consigne ceci dans le Livre et inculque-le à Josué: je veux effacer la trace de Amalek de dessous les cieux " (Le Deutéronome, 17-14, 25-17,18). Selon cette hypothèse, Amozeg ne serait alors qu'une déformation de Amolek, Amalek… Se basant toujours sur l'origine sémite des Philistins, Nahum Schluchtz, avançait une autre explication du nom: : deformation de "am mozeg", qui signifie en hébreu "mélange de peuples". C'est, selon les historiens comme André Chouraqui. cette proximité d'origine qui expliquerait les grands sicces dans la conversion au judaïsme des Berbères, avant la conquête islamique, dans les premiers siècles de l'ère chrétienne – la moitié au moins des Juifs d'Afrique étant selon eux les descendants de Berbères convertis. Comme le judaïsme n'est pas prosélyte et n'a jamais envoye de missionnaires, si conversion il y a eu, elle n'a pu s'opérer que par contact avec des communautés juives. Si tous les historiens ne sont pas d'accord sur l'ampleur de ces conversions – qui selon l'historien Hai'm Hirchberg n'auraient pas en Afrique du Nord une ampleur différente que dans les autres communautés – leur existence ne fait pas de doute et la survivance de noms patronymiques berbères en est une des preuves. Les historiens arabes confirment également – partiellement – cette origine cananéenne des Berbères. Selon eux l'installation des Berbères au Maghreb s'est faite en trois étapes:

  1. arrivée des descendants de Ham, fils de Noë, dont l'ancêtre s'appelait Mazig, qui leur donna son nom.
  2. Arrivée des Cananéens chassés par Josué.
  3. Arrivée des Philistins refoulés par le chef des années du roi David, Yoab Ben Sérouya. Il est intéressant de noter que ce patronyme, typiquement berbère, n'était porté que par les Juifs. Autres orthographes: Amazig, Amouzegh, Amouzique, Aamozigh, Benamozeg, Benamozigh, Mazigh. Au XXème siècle, nom peu répandu porté au Maroc (Fès, Mogador, Casablanca ), par émigration en Italie, ainsi qu'en Algérie (Alger, Oran, Aïn-Temouchent, Constantine) et très peu en Tunisie.
  1. HAIM AMOZEG

 Un des contrôleurs de l'abattage rituel de la communauté des Tochabim, les anciens habitants de Fès qui avaient dans ce domaine une tradition différente ־ plus sévère – par rapport aux nouveaux-venus d'Espagne qui prétendaient leur imposer leurs coutumes.

MOCHE AMOZEG

Notable de la communauté de Fès au XVIIème siècle. Il figure parmi les signataires de l'accord, Haskama, de 1649, donnant pleins pouvoirs sur la commu­nauté à Rabbi Itshak Sarfaty.

  1. SHEMTOB AMOZEG

Rabbin à Fès au XVIIIème siècle. Il étudia dans la célèbre Yéchiva de rabbi Shémouel Elbaz, dans laquelle enseigna rabbi Hayim Benattar, qui lui portait une grande estime pour la profondeur de ses commentaires. Il a laissé un livre de sermons de morale basé sur le "Pirké abot", les Préceptes des Pères, qui était entre les mains de rabbi Vidal Sarfaty qui le cite dans son oeuvre "Yahas Fas". A sa mort, vers 1730, rabbi Shélomo Benzaquen lui consacra une élégie reproduite dans son recueil de poèmes, "Pri eretz hagan".

ELIE BEN AMOZEG

 (1822-1900):

Le plus célèbre des rabbins d'Italie et le plus original des penseurs sépharades du XIXème siècle, surnommé par ses contemporains le "Platon juif'. Né à Livourne dans une famille immigrée de Mogador, au départ originaire de Fès, il s'acquit une double réputation d'éditeur et d'écrivain. Editeur, il publia des dizaines d'ouvrages de rabbins marocains et italiens. Ecrivain et philosophe, il composa de nombreux ouvrages en italien, français et hébreu démontrant l'actualité du judaïsme et ses compatibilité et affinité avec la philosophie moderne. Kabbaliste dans la tradition marocaine, conciliant mysticisme et rationalisme, il considérait l'étude de la Kabbale comme indispensable à la compréhension profonde de la religion juive. Pour lui le judaïsme était la synthèse parfaite entre toutes les vérités essentielles que l'on retrouve dans l'ensemble des doctrines philosophiques. Parmi ses ouvrages les plus connus, citons, en français: "morale juive et morale chrétienne: examen comparatif, suivi de réflexions sur l'islamisme" (Paris, 1867); "Le crime de guerre dénoncé à l'Humanité" (Paris, 1881); "Israël et l'Humanité" (Paris, 1914, réédité en 1995, traduit en hébreu et publié en 1966 par le Mossad Kook de Jérusalem en même temps que son autre ouvrage sur la morale juive.

  1. M.AMOUZIG:

 Président de la commu­nauté de Martinprey du Kiss, au Maroc, près de la frontière algérienne, dans les années trente.

HAYIM AMOZEG

Militant sioniste, né à Fès en 1910. Agent commercial de la Société Dunlop à Casablanca de 1930 à 1945. Il se consacra, de 1945 à 1948, à l'action sioniste dans le cadre de la Fédération Sioniste du Maroc, participant à l'organi­sation de l'immigration clandestine par l'Algérie. Après sa alya en 1949, il fut trésorier de la ville de Richon-le-Sion jusqu'à sa retraite en 1973.

ELIE AMOZEG

Militant sioniste et animateur des mouvements de jeunesse sionistes à Mogador puis à Casablanca. Après sa alya en Israël, il continua à oeuvrer en faveur du judaïsme marocain. Il fut, en 1956, parmi les anciens dirigeants sionistes du Maroc signataires d'une adresse aux participants du Congrès Sioniste, attirant dramati­quement leur attention sur les difficultés d'intégration rencontrées par les immi­grants du Maroc et leur discrimination.

 DAVID AGMON: AMOZEG

 Fils d'Emile Hanania Amozeg, descendant de la famille Knafo de Mogador. Né à Mogador en 1947, il monta avec ses parents en ïsrael dès la création de l'Etat en 1948. Il s'engagea à Tsahal en 1965 et monta tous les grades jusqu'à celui de Tat alouf, commandant des parachutistes et de l'infanterie, de 1988 à 1990, puis conseiller du chef de gouver­nement Rabin pour la lutte contre le terrorisme. Après être entré dans les affaires, il fut appelé fin 1996 par le premier ministre Binyamin Nataniahou à lui servir de chef de cabinet, mais faute de prérogatives suffisantes, il démissionna au bout de quelques mois pour se tourner vers le secteur privé.

AMOZEGH : provient  du nom berbère amazigh qui désigne  un homme libre, un noble

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

נובמבר 2020
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר