באדיבותו של אלעד פורטל-חובת עניית בָּרוְּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ
מקצץ בנטיעות:
ערעור נוסף למנהגנו, מבהיל הרעיון, הובא בשם כמה גדולים (המובאים בעין יצחק ח“ג עמ‘ קפה) אשר כתבו ”שהמפסיק בין תיבת ה‘ לתיבת אלוקינו, נראה כמקצץ בנטיעות חס וחלילה“ ע“כ. על זה אני אומר
דאחר נשיקות עפרות רגליהם, איך התעלמו מהוראה ברורה של הראשונים שהורו לענות על כל ברכה וברכה (הל“ה הרוקח והרא“ש והטור) מבלי להמציא ראיה לדבריהם מן הראשונים, ועוד דלא חשו לדעת מרן ז“ל שקבלנו הוראותיו שפסק לענות בהוב“ש על כל ברכה, ועוד דעת המקובלים זיע“א שאמרו שיש סוד גדול בעניה זו כהאר“י החי זצ“ל וסידור הרש“ש והשל“ה והרב חיד“א וכל מאורי הדורות ע“ה,
ועוד לטעון חלילה על קדושים אלה שהם מקצצים בנטיעות רחמנא ליצלן. וכיצד הניחו דעותיהם הקדושות וחדשו דברים בהפכם?! ודי בזה לסתור טענתם.
והגאון הרב יצחק יוסף שליט“א (שם) הביא את הטענות הנ“ל כסיעתא לדבריו, ואמר שנכון הדבר בברכות שיוצאים בהן יד“ח שאין לענות בהוב“ש ע“פ דבריהם, אך בברכות שלא יוצאים בהן יד“ח צריך לענות בהוב“ש. ואך אתמהה על חילוקו זה של הרב עין יצחק שליט“א, ממה נפשך? אם כדברי המערערים, שאין להפסיק בברכה בין תיבת ה‘ לתיבת אלוקינו והעושה כן דומה כמקצץ בנטיעות, אזי יהיה כן בכל הברכות כולן, ומה שייך לחלק בזה לברכות שיוצאין בהן יד“ח ולברכות שלא יוצאים בהן. (ואם כדברי מרן הש“ע שעונים בהוב“ש על כל ברכה בכל מקום“, אזי צריך לענות גם בברכות שיוצאים בהן יד“ח וכפשטו).
הסוברים שצריך לענות ברוך הוא וברוך שמו על ברכות שיוצא בהן ידי– חובה:
הרה“ג עין יצחק שליט“א ליקט בספרו (ח“ג עמ‘ קפג) דברי כ“ד אחרונים האומרים שאין לענות בהוב“ש בברכות שאדם יוצא בהן יד“ח, ואמרתי אעלה אל מול קדושתם, את דברי הרבנים החולקים עליהם ז“ל וסוברים שצריך לענות ברוך הוא וברוך שמו גם בברכות שיוצאים בהן יד“ח, ולקטתי דברי הראשונים והאחרונים בסוגיה זו.
וסידרתי את החכמים ומאמריהם ע“פ שנת פטירתם זלה“ה:
א-בסידור התפילה לרוקח (צו, תפיסת התורה עמוד תקמד) כתוב וז“ל: ”כל דבר ודבר שיצא מפי החזן צריכים יראי השם יתברך לומר [א] כמו שאומרים ברוך אתה ה‘ אלוהינו מלך העולם בתפלה יאמרו הקהל" ברוך הוא וברוך שמו“ וכן על כל דבר ודבר“. ושם בהערות על פירושי הסידור כתוב וז“ל: [א] אולי צריך לכתוב על פי סידור ר‘ הירץ: ברוך הוא וברוך שמו.
ב. הרא“ש (בשו“ת הרא“ש כלל ד‘, סי‘ יט) וזל“ה: ”ושמעתי מאבא מארי ז“ל שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום ’ברוך הוא וברוך שמו‘ וזהו שאמר משה רבינו ע“ה: כי שם ה‘ אקרא הבו גודל לאלהינו“ ע“כ.
ג. רבי יעקב בעל הטורים הביא את לשון אביו (טור או“ח, סי‘ קכד), וכך כתב: ”ושמעתי מאבא מורי שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום ברוך הוא וברוך שמו וזהו שאמר משה רבינו כי שם ה‘ אקרא הבו גודל לאלהינו ועוד אפילו כשמזכירין צדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה“, ובלשונו הטהורה האריך ואמר ”על כל ברכה וברכה“, ”בכל מקום“, והוא ז“ל לא הבדיל בין ברכות שיוצא בהן יד“ח ולברכות שלא יוצא בהם יד“ח, ומשמע שדעתו לענות על כל ברכה.
ד. רבי יוסף קארו ע“ה מרן השלחן ערוך (בסי‘ קכד סעיף ה‘) העתיק את דברי הטור שהעתיק את דברי אביו הרא“ש, וז“ל: ”על כל ברכה שאדם שומע, בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו“, עכל“ה. ואם רצה לחלוק על קודמיו (הטור והרא“ש) שגילו דעתם שמתכוונים לכל ברכה, היה לו לכתוב זאת להדיא בפירוש, ומדלא פשט חילוק זה, ואדרבה, האריך בלשונו וכתב: ”על כל ברכה“, ”בכל מקום“, ולא הסתפק להגיד ”על כל ברכה עונה“, משמע כי כלל בזה גם ברכות שיוצא בה ידי חובה, ודו“ק.
ה. הרב בעל הלבוש זיע“א הוא מו“ר הרב מרדכי יפה ע“ה כתב בספרו (לבוש התכלת סי‘ קכד __________סעיף ב) וז“ל: ”וכשמגיע החזן לברכה יאמרו על כל ברכה וברכה שישמעו מפי החזן, והוא הדין בכל מקום שישמע ברכה מפי אחר יאמר ברוך הוא וברוך שמו על שם הכתוב כי שם ה‘ אקרא הבו גודל לאלוהינו“.
ו. השל“ה הקדוש ע“ה כתב (מס‘ תמיד, פרק נר מצוה, אות ע“ט) וז“ל: ילמד אדם את בני ביתו שיאמרו כל הברכות בכל היום בקול רם, הן ברכות המצות הן ברכות הנהנין, חדא שהקול מביא לידי כוונה, ועוד
שהשומעים כשישמעו הזכרת השם יענו ברוך הוא וברוך שמו, וגם יענו אמן, נמצא הם זוכים ומזכים ומצוה גוררת מצוה“. עוד כתב השל“ה הקדוש ז“ל (הביא דבריו מהר“ם אבוחצירא זלה“ה בשו“ת יפה שעה סי‘ יט) בעניין הכוונות בעניית ברוך הוא וברוך שמו וז“ל: בספר שער השמים פירוש התפילה שהביא בשם רבינו האר“י ז“ל וזו לשונו: בקונטרס האר“י מצאתי כתוב וז“ל כוונת ברוך הוא וברוך שמו, כנגד ארבע אותיות הויה ברוך הוא. כי ברוך אות יו“ד. הוא ה“א ראשונה של שם וברוך וא“ו של שם שמו אות ה“א אחרונה של שם וכו‘ ע“כ, ובהגה שם הביא דברי רבינו משה קורדובירו ז“ל וזו לשונו: נהגו בהזכיר ש“ץ השם לומר ברוך הוא וברוך שמו“.
ז. מהר“י יוזפא ע“ה (יוסף אומץ סי‘ רצו, השני) כתב וז“ל: ”צריך להזהר מאד לענות ברוך הוא וברוך שמו, ולאו דוקא על הזכרת השם שבברכות, אלא על כל הזכרת השם צריך לענות, בתפלה ובקריאת התורה ובכל מקום, שכן כתב החרדים בשם המדרש, שעל כל הזכרת השם מחוייב לומר ברוך הוא וברוך שמו, שהוא מצוה מדברי סופרים, ואסמכוה אקרא, כי שם ה‘ אקרא הבו גודל לאלהינו“ ע“כ. ושוב ראיתי מה שכתב הרב זצ“ל (שם, סי‘ ע אות ג) שמנהג העולם לענות ברוך הוא וברוך
שמו אף בברכה שיוצאים בה ידי חובה.
ח. הרב שיירי כנסת הגדולה ע“ה כתב (במילואים לסימן קכח) וז“ל: אומרים ומטו בה משמיה דהרב מהר“ר עזריא יהושע ז“ל דאין לומר ברוך הוא וברוך שמו כשמזכירים הכהנים ה‘ ביברכך וביאר ובישא, ונתן טעם מפני שאין אומרים ברוך הוא וברוך שמו אלא בכשנזכר ה‘ אחר שעונה המברך ברוך אתה ה‘ כו‘ אבל כשאינו אומר ברוך אתה ה‘ אלא שמזכיר ה‘ לבד אינו אומר ברוך הוא וברוך שמו ולא מצאתי סמך לזה דמה שאנו אומרים ברוך הוא וברוך שמו על כל הזכרה יצא לנו מתשובה זו שהביא רבינו הרב ז“ל מאביו הרא“ש ואיברא דממה שכתב ושמעתי מאבא מארי ז“ל שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע כו‘ ברוך הוא וברוך שמו יש לדקדק דוקא בברכה, לא בהזכרה בלא ברכה ע“כ, לאו דוקא בברכה אלא אפילו בהזכרה מן הראיה שהביא כי שם ה‘ אקרא הבו גודל לאלוהינו דמשמע אפילו בהזכרה לבד, ואף שתדחוק ותאמר כי שם ה‘ אקרא על ידי ברכה הבו גודל לאלוהינו, ממה שכתב אח“כ ועוד אפילו כשמזכיר לצדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה, מוכח בפי‘ דאפילו בהזכרה בעלמא צריך לענות ברוך הוא וברוך שמו ויפה השיב החכם השלם כמה“ר שלמה בן עזרא נר“ו, הביא ראיה מסדר אתה כוננת שאומר שם והכהנים והעם כשהיו שומעין את שם המפורש יוצא מפי כהן גדול היו וכו‘ ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הרי שאע“פ שלא היה שם ברכה אלא הזכרה בעלמא היו אומרים בשכמל“ו, עכ“ל. הרי דעתו של הרב ברורה שצריך לענות אחר כל אזכרה של שם ה‘, לרבות כל הברכות וגם נדוננו. ועיין עוד בביאורנו את דעת הרב בני ציון ליכטמן זצ“ל שהזכיר את השכנה“ג הנ“ל.
באדיבותו של אלעד פורטל ס"ט הי"ו
חובת עניית בָּרוְּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ