דָּרְשָׂה צֶמֶר וּפִשְתִּים


נשים באמניות ובמלאכות שונות-נשות חיל יהודיות במרוקו – אליעזר בשן

5 – נשים באמניות ובמלאכות שונות

דָּרְשָׂה צֶמֶר וּפִשְתִּים, וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כָּפֶּיהָ ( משלי לא : יג )נשים באומנויות

בפרק הראשון נאמר, שהאישה האידיאלית בעקבות אשת חיל היא " ולחם עצלות לא תאכל ". על האישה לגלות חריצות ולעסוק בעמל כפיים. לדעת רבי יוסף בן הרוש על האישה לעסוק במלאכה במשך כל חייה. פרק זה מתאר את סוגי המלאכות, שנשים עסקו בהן.

חינוך מקצועי של בנות.

בחברה המסורתית שולבה הבת במשק הבית של אמה החל בגיל הרך. הבת עזרה לאֵם וזו הדריכה אותה בחובות המקובלות, החלות על הבת במשפחה. עד פתיחתם של בתי הספר של כל ישראל חברים במרוקו, החל משנת 1862, הייתה הכשרתה המקצועית של הבת תלויה באמהּ, בסבתהּ או בקרוביה. אלה לימדו את הבנות את המקצועות האופייניים לנשים, נוסף על ניקיון, הבאת מים מהבאר או מן המעיין, כביסה, בישול וניהול משק הבית, וכן כל המקצועות הקשורים לחוטים " אריגה, תפירה וסריגה. התוצרת שהוכנה שימשה את בני המשפחה או נמכרה. על פי עדות אחת הנשים, שעלתה ארצה ממרוקו בשנות ה-50, בגיל עשר עסקה כבר באריגה – מלאכה שלמדה מאמהּ, מדודתהּ ומחמותה לאחר שנישאה בגיל שלוש עשרה. במקרים שההורים נפטרו, או שהאם והסבתא לא היו מסוגלות מסיבה כלשהי ללמד את הבת, נהגו קרובי המשפחה או האפוטרופוס לשלוח את הבת לאומן או לאומנית כדי ללמדה אומנות.בפנקס סופרי בית הדין בפאס מופיעים בין השנים תנ"ט – תע"ה – 1699 – 1715, הסכמים כאלה בדבר תנאי הלימוד, השכר ומשך הזמן.

בת שלמדה אצל אומן מלאכות שונות.

בכ' בתמוז תנ"ט – 1699, נערך דיון בפני רבי יהודה אבן עטר בנושא הבא : יהודי בשם יסאן טען, שהתנה עם חיים האומן שלימד את בתו, צולטאנה, " כל המלאכות שהוא יודע מלבד גאפראת – הכוונה לתפירת מעילים גדולים, שאם לא ירצה לא ילמדנה. חיים טען, שלא קיבל על עצמו ללמדה אלא מה שכתוב בשטר שברשותו.

עבודות עם משי.

בכ"ג בכסלו תס"א – 1701 נערך הסכם בין אב לאומן, שילמד את בתו במשך שנתיים עשיית כפתורים מבד, המגולפים ברקמת חוטי משי או זהב. נוסף על שכר עליו להעניק לה חלוק אחת לשישה חודשים.

אומנית שלימדה מלאכות בלתי מוגדרות.

בל' בסיון תס"א – 1701 נרשם שעיישא, אשת אליהו צראף, הכריחה את בתה פריחה לעבוד עם יאקות, אשת אנפאני, במשך שנתיים ימים. ותלמדנה המלאכות אשר היא רגילה לעשות בימים האלה. נקוב גם שכר, שאמורה הייתה לקבל במהלך תקופה זו, שהיא שונה בכל שנה. בה' באלול של אותה שנה מופיע הסכם נוסף, שהאומנית תלמד אותה את כל המלאכות שהיא יודעת.

לימוד מלאכת הכובענות.

בשנת תס"ה – 1705 נערך הסכם בין אלמנת משה אבן מכלוף עבו ובין אומנית בשם יאקות, אשת יוסף בר חיים דארעא, שתלמד את בתה עדה במשך שנתיים את מלאכת הכובענות. על בעלה של האומנית להישבע להכריח את אשתו ללמדה מלאכה זו וכן " להאכילה ולהשקותה ולפרנסה כל השתי שנים.

לימוד אומנות במקור רבני.

בתשובות של רבי ש"י אביטבול מצפרו מדובר על בת, שלמדה מקצוע : " יעקב ששדך לבנו ראובן את לאה וקודם השידוכין ואחריו עד עת כניסתם לחופה הייתה לאה הנזכרת מתלמדת לעשות מלאכה אצל קרובתו של יעקב הנזכר. והייתה הקרובה הנזכרת למודה ללכת היא ונערותיה לבית יעקב הנזכר ולפעמים יושבת שם עד חודש ימים ויותר והיו יעקב וראובן בנו הנזכר מכירים בלאה הנזכרת ובמהותה ".

תופרות.

על פי המסורת היהודית מתקופת התנ"ך והמשנה מלאכת הטוויה היא מלאכתן של הנשים : וְכָל אִשָה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ…וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעֵזִים ( שמות לה – כה-כו ). בעקבות זאת אמר רבי אליעזר " אין חכמה לאישה אלא בפלך ( יומא סו )  גם במשנה ( כתובות ) נמנית " עושה צמר " ביו המלאכות, שאישה חייבת לעשות לבעלה, אבל אם הכניסה לו שלוש שפחות " אינה עושה בצמר ". לדברי רבי אליעזר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה ". היו נשים שטוו לאור הלבנה ; כך על פי הרמב"ם בהלכות סוטה.

הערת המחבר : בסיפור המובא על ידי רבי יוסף משאש זצ"ל על אביו של רש"י, מצוטט : ויאמר לה הרב, אין חכמה לאישה אלא בפלך. אך האישה החכמה ענתה לו, גם זה פל"ך, וכוונתה ג' ספקות שמצאו בתרנגולת : פה, לב , וכבד. בסיפור באה לידי ביטוי הגישה השמרנית, שאישה אינה מבינה אלא בפלך לעומת ההנחה, שיש נשים חכמות, היודעות גם משהו מעבר לכך. משאש חלק ג, רכח.

גם במרוקו נחשבה עבודה זו למלאכת נשים לשם רווח, לאחר סיום השירותים הרגילים במשק הבית. הרב יעקב אבן צור ( יעב"ץ ) תיאר סדר יום של בעל בית. " ומעשה ידיה לא שייך אלא לאחר שתעשה כל צרכי הבית דהכי תנן בכתובות פרק ה אלו מלאכות שהאישה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת ומבשלת ומניקה את בנה ומציעה לו את המיטה ועושה בצמר.הרי לא הזכיר עושה בצמר אלא לאחר שסיים כל ענייני הבית. וכבר אמרו אם הלכה רופפת בידך פוק חזי עמא דבר שזוהי דרך לכל העולם שהאישה עומדת בבוקר ועושה צרכי הבית הצריכין ליום, וכשגומרתם יושבת לעשות מלאכתה.  וכן לעת ערב פוסקת ממלאכתה ועושה צרכי הבית הצריכין ללילה ואחר שגומרתם אם נשאר שהות ביום חוזרת עוד למלאכתה. ולפעמים אפילו באמצע היום אם נזדמן איזה דבר מצרכי הבית, מפסקת ועומדת לעשותו וחוזרת למלאכתה.

וכן כשצריכה האישה לכבס כסות של אותו שבוע, פוסקת ממלאכתה עד שתגמור הכיבוס. נמצא שעשיית צרכי הבית היא עיקר, והמלאכה שעושה להרוויח היא טפלה. ועל אותה מלאכה שעושה להרוויח הוא שאמרו שאינו כופה אותה אלא לטוות צמר בלבד. רצונו לומר שלא יכוף אותה לעשות מלאכה קשה אלא טוויה שהיא מלאכה מיוחדת לנשים. ( אבן צור חלק ב )

במצבים מסוימים נאלצו נשים לסייע בפרנסת המשפחה באמצעות ביצוע מלאכות אלה ואחרות. בדו"ח שנשלח מפאס בשנת 1879 על ידי הרב אבנר ישראל הצרפתי לאיזידור לאב, מסופר בין השאר על החלוקה המקצועית של יהודי המקום " ובגדי פשתן ביד הנשם ישמעאלים ויהודים ( עובדיה חלק א ).

במקור משנת תרכ"ט – 1869, שנכתב על ידי הרב רפאל משה אלבאז מצפרו נאמר : , כל אישה חכמת לב בידיה טוו והביאו מטווה בגילוי השוק ובגלוי הראש . עובדיה מספר 79.

להלן תעודה מספר 79 מספרו של רבי דודו עובדיה זצוק"ל.

תעודה מספר 79.

תרכ"ט.

…..ובעירינו זאת נמצאות איזה נשים פרוצות ועומדות על הכביסה במבואות ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים בנהר יעברו ברגל לעיני כל עובר ושב ולא יתבוששו, וישבות בפתחי החצירות לרוח היום, וכל אישה חכמת לב בידיה טוו. והביאו מטווה בגלוי השוק ובגלוי הראש מה למעלה מה למטה מוזרות בלבנה ישיחו בו יושבי שער ואין להם בושה ואדרבא הם שמזיקות את האנשים בהיזק ראיה רח"ל והם רואים ואינם ניזוקים כאשר יהיה האופן .

ויצא חתן מחדרו וכלה מחופתה בת שתין ובת שיתא לקל טיבלא רהטא. ויבואו האנשים על הנשים רחובות קריה בקיבוץ בניה לתוכה וכאשר תהיה מריבה בין אישה לרעותה יצאניות נינהו הם ובניהם וטפם מוקפים אותם כעטרה לחרחר ריב ולשמוע שריקות לישנא בישא ובדברי נבלה שבו מחרפים זו את זו. ויוצאים בגילוי ראש ובפנים נזעמים רח"ל ויתקננו בעצה טובה מלפניו…ובלא"ה מצוים אצלם בלא באס ושאב"ב כי כן דרכם ללכת לנוע על העצים ועל הפחמים לקנות שאר ירקות ולקנות חטים ולהוליכם לרחים למקום שרובו נכרים ואין להם הרגשה וענינו כי סדור הזה חוצפה ישגא רח"ל בשנת יבואו ויגידו צדקתו פ"ק

הרב רפאל משה אלבאז

עד כאן תעודה מספר 79 מתוך ספר של רבי דוד עובדיה זצוק"ל

בדו"ח של הרב אלבאז על החלוקה המקצועית של יהודי הקהילה, שנשלח לרבי מרדגי בן ג'ו, נציג כל ישראל חברים בטנג'יר, במטרה שיועבר לפריס מופיע בין השאר הדיווח הבא : "  ויש שלושה חייטים לתפור מלבושי האנשים וקצת מתכשיטי הנשים, אבל רוב תכשיטי הנשים ובגדי פשתים של האנשים והנשים יש נשים הבקיאות התופרות ומתקנות אותם " הרב דוד עובדיה זצוק"ל כתב, שבצפרו היו מפעלים קטנים, שעסקו בעשיית צמר והעובדים העיקריים בהם היו נשים. הן כיסו את הצמר, עישנוהו בגופרית להלבינו, סרקוהו במסרקות ברזל ( קרסאל ) צבעו, טוו וארגו ממנו שטיחים, שמיכות צמר ובדי צמר שונים למלבושים. נשים כמו גברים נהגו לתפור ולתקן את בגדיהם של הברברים מהכפרים שבסביבת צפרו.

על פי עדות מתחילת המאה ה-19 נהגו יהודיות לעשות תחרה. סקר, שנערך על ידי כל ישראל חברים במוגדור בשנת 1894 בחלוקה המקצועית של יהודי הקהילה הוכיח, שגם נשים הועסקו בניקוי צמר. בתיטואן היו הכובסות והתופרות ספרדיות ויהודיות.  אנגלי בשם יוסף תומסון, שביקר בהרי האטלס ובדרומה של מרוקו, כתב ביומנו, שבמראכש עסקו הנשים היהודיות בתיקון חולצות לתיירים ורווקים. בתשובת רבי שמואל עמאר ממכנאס מדובר על אישה, ששילמה לחברתה כדי לארוג לה בגד. בתשובה של רבי יעקב בירדוגו, דן החכם בסוגיית האישה, שנתנה לחברתה בגד לארוג או לרקום וזה אבד. נשאלת השאלה האם חייב הבעל לשלם.

כן מסופר על אשתו של הרב אהרן הכהן 1867 – 1940, שטוותה לו טלית מאריג משובח. ערבי חמד אותה וגנבה ונענש על כך מהשמים. רבי יוסף משאש נשאל, האם מותר לאישה להטיל ציצית בטלית. תשובתו הייתה : ראוי לעשותם רק על ידי אנשים, זולת הטוויה והשזירה…וכן המנהג פשוט בכל המקומות. בצפרו היו נשים, שהצטיינו בטוויה, ברקמה ובאריגת שטיחים – מלאכה שחייבה רכישת צמר גולמי, ניקויו וצביעתו ויצירת חוטים שונים. השטיחים הובאו על ידי כלות כנדוניה לבתי בעליהן. אונויות אלה עברו מדור לדור.

על מספר התופרות והרוקמות היהודיות במראכש בתחילת המאה ה-20, שטרית. מתוך 280 נשים בדמנאת, שעבדו במלאכות שונות, עסקו 204 במלאכות הקשורות בחוטים.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר