היהודים-בקזבלנקה-אליעזר-בשן-אורות-המגרב


היהודים בקזבלנקה-אליעזר בשן אורות המגרב תשע"ח- יחס יהודי קזבלנקה לתמיכה בארץ ישראל ולציונות

עלייה לארץ

בין 1920 ל-1939 עלו כאלף יהודים ממרוקו לארץ. לפני 1939 הפעילות הציונית התבטאה בעיקר באיסוף כסף לקק״ל ולקרן היסוד. בשנות ה-30 של המאה הכ׳' היו משרדי עלייה במכנאם ובקזבלנקה, שעמדו בקשר עם הסוכנות היהודית.

איסור פעילות ציונית

ב-1940 אסרו שלטונות החסות הצרפתית [תקופת שלטון וישי] פעילות ציונית במרוקו. העתון הציוני L'Avenir Illustre נאלץ להפסיק את הופעתו, ויונתן טורש מייסדו ועורכו של העיתון, ונציג ההסתדרות הציונית במרוקו, גורש ממרוקו, לאחר כעשרים שנות פעולה. עד נחיתת בנות הברית במרוקו בנובמבר 1942, שותקה הפעילות הציונית במרוקו.

בתקופה זו התאפשר לעסקנים יהודים ליצור קשר עם ארגונים יהודיים בינלאומיים. חברת כי״ח שינתה את יחסה למען הציונות, אחרי מלחמת העולם השניה והשואה. בסוף יולי 1943 כתשעה חודשים לאחר כניסת בנות הברית למרוקו, נשלח המכתב הראשון מסניף מרוקו של הפדרציה הציונית של צרפת, בחתימתם של ש״ד לוי וש׳ כגן, בו הודיעו למחלקת הארגון של ההנהלה הציונית, על חידוש הפעילות הציונית בקזבלנקה בלבד. הפעילות בקהילות אחרות החלה בשלב מאוחר יותר. המחלקה לארגון של ההנהלה הציונית, הפעילה לחץ על הנהגת הארגון בקזבלנקה, להפעלת תנועה ציונית חזקה בשאר הערים במרוקו.

בועידה היהודית הבינלאומית באטלנטיק סיסי בנובמבר 1944, השתתפה משלחת של יהודי מרוקו. נפגשה עם מנהיגים ציוניים, ובשובם לקזבלנקה, פעלו לחדש את הקשר עם הפדרציה הציונית הצרפתית. באפריל 1945 התקיימו בחירות בסניף קזבלנקה של הארגון הציוני במרוקו, לשם כינוסה של ועידה אזורית של ציוני מרוקו, לפי הדגם של הכינוסים שהתקיימו בשנים 1936־1939. לפי דו״ח שנכתב ביוני 1945, חברי הועד הפועל של הפדרציה הציונית, היו בעלי מעמד כלכלי וחברתי גבוה. ואלה שמותם: מר קלאמרו, יליד ירושלים, סוחר אמיד, מזכיר הפדרציה הציונית. העו״ד כגן, יליד רוסיה, האידיולוג של הפדרציה. מר טולידאנו, תעשיין וחבר בועד הקהילה. בן אסראף, סגן יו״ר ועד הקהילה בקזבלנקה.

בנובמבר 1945 נערכה ועידה בה השתתפו נציגי מפלגת האסתקלאל של מרוקו, מפלגת החירות של אלג׳יריה ומפלגת הדוסתור התוניסאית, ובה הצהירו על מצע משותף בן 13 סעיפים. בסעיף 8 נאמר: ׳היהודים שאינם אזרחי חוץ ואינם ציונים, יחשבו מרוקאים, אזרחיהם של המלך׳. הובעה סולידריות עם הפלשתינאים וגינוי לציונים. חמשת אלפים מתנדבים עמדו לצאת לארץ ישראל, כדי להצטרף למלחמה לצד הפלשתינאים. רובם עוכבו והוחזרו על ידי שלטונות צרפת וספרד.

השליחים מארץ ישראל למרוקו

לאחר תום מלחמת העולם השניה הגיעו השליחים הראשונים מהארץ למרוקו, והתרחבה התחרות בין ארגוני הנוער הציוניים חלוציים במרוקו. למרות ההחלטה של הועד הפועל הציוני בפברואר 1945 להקים מחלקה אחת לענייני הנוער והחלוץ, לא היתה היענות להחלטה, ונציגי התנועות עבדו תוך תחרות. מאז שנות ה-20 המוקדמות של המאה הכ׳ טיפחו שליחי ההסתדרות הציונית העולמית, דהיינו שליח קק״ל וקרן היסוד, את הרגש הלאומי על ידי יוזמות תרבותיות וחינוכיות, כתוצאה מכך היו מורי כי״ח נתונים בתחרות עם כוחות ציוניים. הדבר התברר כאשר קמו בהשראה ציונית אגודות ללימוד עברית, וועדים לאיסוף כסף ללימודים על ההתישבות בארץ ישראל. בשנת 1935 כבר היו בתי ספר כאלה בקהילות במרוקו, וביניהן בקזבלנקה, כפי שפורסם בשנת תשט״ז.

הועידה האזורית של הפדרציה הציונית במרוקו, התכנסה בין הימים 8 עד 10 ביוני 1946 בבית של אגודת תלמידי כי״ח הותיקים בקזבלנקה. הועידה הציונית הארצית השניה, שהתקימה אחרי מלחמת העולם השניה, התכנסה בקזבלנקה במרס 1947. הארגון הציוני קיבל תקנון מחייב שהגדיר את מטרות הארגון, ואת נוהלי פעילותו. וכן התקבלה החלטה להביע תודה לנשיאי הקהילות במרוקו, על שהפגינו רגשות כנים ומסירות להגשמת המטרות של הציונות, ועל ששיתפו פעולה עם ׳הפדרציה הציונית של מרוקו׳. אבל לאחר שגברה המתיחות בארץ ישראל בין יהודים לערבים, פסק שיתוף פעולה זה, ומנהיגי הקהילות יצאו בהכרזה של הסתייגות מהציונות.

ב-1948 התכנסה ועידה אזורית שניה, המטרה היתה לרכז את כל ציוני מרוקו במסגרת ארגונית אחת. הועידה אישרה תקנון לארגון הציוני במרוקו, על פי ההנחיות של המחלקה לארגון של ההסתדרות הציונית. וכן הכניסה את הארגון הציוני במרוקו למעורבות פעילה במדיניות, ובמוסדות של ההסתדרות הציונית. העבירה את הדגש בפעילות הציונית לחינוך ציוני, להכשרה ולעלייה. הועידה העלתה צעירים להנהגת הארגון.

הרב יוסף משאש כתב בכ״ז תשרי תשי״א למנהלי הקק״ל בקזבלנקה, את המכתב הבא:

אורים גדולים! מנהלי הקק״ל בעוב״י – בעיר ואם בישראל – קאז״א בלאנק״א יע״א. ה׳ עליהם יחיו, ולגוי גדול יהיו, בכבוד רב אדברה נא שלם למעלתכם, ולכל המסתופפים בצל קורת כבודכם.

אדונים יקרים ! ערב חג הסוכות הקדוש נגה עלי אור גדול, משני צירי אמונים, יקרים מפנינים, הלא הם הר׳ אליהו בירדוגו הי״ו והר״ר רחמים ן׳ עמארא הי״ו, ובידם מרגליות טובה, פרי עץ הדר, מפרי העץ אשר בתוך הגן ארץ אבותינו אדמת הקדש ירושלים, אשר שלחוהו אנשי שם, ועד הקק״ל אשר שם, העי״א. והם אמרו, כי כבודכם יבחר באחד העם שביהודי מארוקו לתתה לו, והדר״ג בחרתם בי, תודה רבה לבבית על רוב אהבתכם אלי, עד אשר האהבה קלקלה את השורה לחשוב אותי אחד העם היהודי המארוקאי, יען ראיתם אותי במיקרוסקו״פ האהבה, ונראיתי בעיניכם לאדם גדול. ואך רבותי! בתוך עמי אנכי יושב כאחד מהם בלי תוספת דבר כלל. המקום ב״ה יגדיל מעלתכם כמה מעלות טובות, ותזכו לשנים רבות נעימות וטובות, ויחד כלנו עילה ונשמחה בישועת ה׳ על אדמת הקדש בב״א, אחיכם הצעיר. אוצר המכתבים, ח״ג, סימן אלף תקפג.

היהודים בקזבלנקה-אליעזר בשן אורות המגרב תשע"ח- יחס יהודי קזבלנקה לתמיכה בארץ ישראל ולציונות-עמ' 250

היהודים בקזבלנקה-אליעזר בשן אורות המגרב תשע"ח- היהודים בקזבלנקה במאה הי״ט.

היהודים בקזבלנקה

פרק שני

היהודים בקזבלנקה במאה הי״ט

היהודים הראשונים בקזבלנקה ותפקידיהם הקהילה היהודית במרוקו נבנתה על ידי מגורשי ספרד בשנת 1492. נוכחותם היתה מכריעה, בערי חוף כמו מוגדור, סאפי, וערים אחרות. בית הכנסת הראשון בקזבלנקה נבנה בשנת 1750. באמצע שנת תקנ״ט (1799) פרצה מגפה בצ׳אר אלבידא וסביבותיה, כתוצאה מהמגפה התדלדלה הקהילה היהודית. ורק החל ב-1830, בעקבות בואם של סוחרים יהודים, בעיקר ממוגדור, רבאט ותיטואן, התפתחה שם קהילה יהודית. בשנת 1830 חיו בה 500 יהודים. במקור אחר מאותה שנה נזכר כי חיו בה 350 משפחות יהודיות. מספר היהודים עלה הודות להגירה לעיר, מערים בחלק הפנימי של מרוקו, בחיפוש אחרי נתוני כלכלה טובים יותר. קזבלנקה הפכה אפוא לעיר החשובה ביותר במרוקו מבחינה כלכלית.

שמואל בן דהאן הוא היהודי הראשון בקזבלנקה הידוע לנו בשמו, הנזכר בשנים 1833-1832, בארבע תעודות. במכתב שכתב דרומונד האי למושל רבאט ב־17 במאי 1832, בו מציג את הנ״ל יליד ג׳יברלטר, שמינה אותו כסוכן לנמלים של הערים סלא וקזבלנקה, במקום שמחיה סומבל. מבקש תמיכתו כסוכן, ושהוא ייהנה מכל הזכויות המקובלות לבעלי תפקיד זה, כמו פטור ממסים, ורשות ללבוש בגדים אירופאיים (76 .F0174/125, p). הוא נזכר שוב ביומנה של הקונסוליה הבריטית בטנג׳יר, ב-30 ביוני 1832 : שמואל בן דהאן בן 23 יליד ג׳יברלטר סוכן קונסולרי ברבאט, במקום שמחיה סומבל שפוטר (F032/36), ושוב ב-10 באוקטובר 1833 בתור אזרח בריטניה הרוצה לחוג את חג הפסח בחיק משפחתו(F052/37).

ויקטור חיים דרמון, בן למשפחה שפעלה בתוניסיה ובמרוקו, מהם חכמים, סוחרים ודיפלומטים. הוא כיהן בכמה תפקידים. לפי תעודה מ-14 באוגוסט 1843 כיהן כסוכן קונסולרי של בריטניה בקזבלנקה. ולפי מידע מה-26 במאי 1845 ייצג בעיר זו בעבר גם את האינטרסים של ספרד, של ארצות השפלה ושל סרדיניה. ב-11 בינואר 1844 כתב ויקטור דרמון לסוכנים הקונסולריים במרוקו, כי בדרכו לאזימור (השוכנת על חוף האוקינוס כ-90 ק״מ מדרום לקזבלנקה) כשהוא רכוב על סוס ונושא רובה להגנתו, דהרו לעברו שני פרשים שניסו להורידו מהסוס, ולשדוד את רובהו; באותה עת נפלט כדור מרובהו, ואחד התוקפים נפגע, ולאחר זמן נפטר. למרות מחאות הדיפלומטים, נציגי מדינות אירופה שישבו בטנג׳יר, הוא הוצא להורג במאזאגאן ב-25 בינואר 1844, לפי הוראת הסולטאן עבד ארחמאן השני, בלא חקירה ובלי משפט, וראשו נשלח לקזבלנקה. כל רכושו ־ סחורות, כסף וספרים של הנהלת החשבונות שלו נעלמו. כך כתב דודו ב-26 במאי 1845 מפריס לשר החוץ של בריטניה הרוזן מאברדין, בשם אחותו. במכתב לדרומונד האי ב-27 במרס 1844 נאמר, כי אביו של ויקטור דרמון הגיע לקזבלנקה כדי לקבל את הרכוש של בנו המנוח, ולגבות את החובות שחייבים לו.

בספר הדן במדיניותה של בריטניה בימי כהונתו של פלמרסטון כשר-החוץ נאמר, כי האירוע הזה הגביר את המתיחות בין ממשלות בריטניה וספרד. והאירוע הוא כדלקמן: בפברואר 1844 ויקטור דרמון, יהודי תוניסאי שכיהן בתור סוכן קונסולרי של ספרד בעיר הנמל מאזאגאן, נאסר בגלל ענין פעוט. ולמרות מחאות כל הקונסולים, הוא הוצא להורג. ממשלת ספרד בהזכירה כי הוא נשא בתפקיד רשמי ובעל חסותה, שלחה אולטימטום ב-31 במרס 1844, ותבעה פיצויים הולמים על הריגתו, וענישת המושל שאחראי למותו, וכן ישוב כל חילוקי הדעות והתביעות של ספרד ממרוקו. בוצעו הכנות לאישור התביעות בכוח, צבא שמנה שלושת אלפים חיילים, היה ערוך להישלח לסאוטה, וספינות של ספרד נשלחו לטנג׳יר. עוד לפני הוצאתו להורג של דרמון, היה מתח בין ממשלת ספרד לסולטאן מרוקו. בספטמבר 1842 סידי בו סלאם הוזיר דה פקטו לענייני חוץ, ביקש באופן דחוף את עצתו של דרומונד האי, בקשר לתביעות של מרוקו מספרד. כתשובה חזר על ההוראות של פלמרסטון מה-2 באפריל 1840 וכן מאלה של ה-12 בפברואר 1841 והציע לו לנהל מו״מ בנימוס, ובהנחה שהזמן יאפשר לממשלת ספרד להתחשב בדרישות הסולטאן. התביעות של מרוקו בקשר לאוניה שנתפשה על ידי ספרד יושבו בשנת 1843, לפי ההצעות של ממשלת בריטניה. קיימת הנחה, כי להריגת היהודי היתה השפעה על מדינות אירופה. והיא אחת הסיבות לפרוץ המלחמה בין מרוקו לספרד ב-1859-1860.

ר׳ חיים אלמאליח חכם וסוכן קונסולרי של בריטניה בקזבלנקה 1853-1854. אישיות בלתי ידועה ממקורות אחרים, נזכרת ב-43 תעודות בארכיון משרד החוץ הבריטי (FO99/60-61). החל ב־ 21 בספטמבר 1753 עד 8 בדצמבר 1854. בעת הזאת חיים אלמאליח היה בן שבעים והוא עסק במסחר, ידע גם ספרדית ובלשון זו הוא כתב לשגריר בריטניה במרוקו גו׳הן דרומונד האי, ב-13 בספטמבר 1854 (תעודה ס׳ 23). התנהלה התכתבות בין חיים אלמאליח לבין מר Elton סגן הקונסול הבריטי בקזבלנקה, בקשר לתביעתו של חיים אלמאליח מבן אלמרטי, מושל קזבלנקה. חיים הלוה כספים למושל זה, והוא לא החזיר את ההלואה. הכותב טוען שאם אתה הדיפלומט הבריטי לא תעזור לי, אפסיד כספי. הכותב עובר לפרטי הנושא: מושל העיר סיד חמאד בן אלמרטי, שלח אלי מדי פעם, כדי לקבל הלואות, או כדי לשלם עבור מצרכים שקנה. וכאשר סירבתי, הוא שלח את מזכירו וחייליו, וניסה לשכנעני. אחד מהם אמר, שהמושל הוא ידיד שלו, ואין זה נאה לסרב להלוות לו כסף. אחר שאל: האם אתה מניח שהמושל לא ישלם לך? עד שהייתי מתבייש, והלויתי לו כסף שהובטח להחזירו תוך שבוע או שבועיים. וכשבאתי לגבות חובי, המושל תמיד התנצל. לעתים אמר שהוא עסוק בהכנת מתנה לסולטאן, או עסוק בחלוקת ציוד לחיילים. ובכל יום חמישי דחה אותי משבוע לשבוע, לבסוף, דחה אותי קרוב לשנה. ועתה, הסולטאן אסר אותי, ואיני יודע מה לעשות. בהמשך פרטים על החובות של בן אלמארטי, המסתכם ב-1434 דוקאטים. ואין זה כולל חובות של שייכים שלו, בני שבטו שחייבים תמורת צמר שסיפק להם. הוא מבקש עזרתו של הנמען. ׳אם תסייע בידי אהיה אסיר תודה לך לעולם.

חתנו של חיים אלמאליח, בשם משה ביבאס כתב בעברית לסגן הקונסול של בריטניה ברבאט. המכתב תורגם לאנגלית, ותוכנו נשלח לסגן הקונסול של בריטניה ברבאט ב-11 באוגוסט 1854. הנושא כדלקמן: חייל של הקאיד מוחמד ארשיד הגיע לכאן, ובידו מכתב מסגן המושל, המורה לו לקחת בכוח את דודו חיים אלמאליח. חיילים גררו אותו וחיים קרא לסגן הקונסול של צרפת מר Ferrier, וביקשו שיעיד על הדרך בה נהג כלפיו. ובין השאר, אילצוהו לחלל שבת, והוא יחמה [ידווח י] על כך. החיילים אמרו שהם קיבלו פקודה מהקאיד, וכי על הדוד ללכת אתם. מר פריאר פנה למושל קזבלנקה, וביקש שיאפשר לאלמאליח לשמור את השבת. ואחרי צאת השבת יאלצו את אלמאליח ללכת למאסר, וכי הוא מקבל עליו אחריות על כך. אבל סגן המושל סירב לקבל בקשתו, והחיילים גררו את אלמאליח ברחובות העיר. דבר שפגע בכבודה של בריטניה, באשר אלמאליח מייצג את האינטרסים הכלכליים של מלכות בריטניה בקזבלנקה.

הקונסול של סרדיניה היה נוכח, ואמר לסגן הקונסול של העיר, כי זו התנהגות בלתי הולמת, וכי כתגובה לפגיעה בסוכן קונסולרי של בריטניה, עלולה בריטניה לשלוח צי למרוקו. וכי אם הסוכן הקונסולרי של בריטניה ייגרר ברחובות קזבלנקה, הדבר יגרום לתגמול. אבל לא היתה תגובה לדבריו. בעת שחותנו נאסר, ביקש את הכותב לכתוב מכתב דחוף בנידון.

הרקע לפרשה הוא, כי כאשר חמד בן אלמרטי הולקה!, אמר כי הרב אלמאליח חייב לו 17 אלף דוקאטים. הכותב הוסיף, כי השבוע נאסרו שלושה יהודים, ביניהם גיסו.

היהודים בקזבלנקה-אליעזר בשן אורות המגרב תשע"ח- היהודים בקזבלנקה במאה הי״ט

עמוד 40

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 171 מנויים נוספים

יולי 2021
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר