המן-זרש


קצת חנוכה ופורים, סימן אנכי – משה בן יעקב המכונה בן הרוס

 

קצת חנוכה ופורים, סימן אנכי

משה בן יעקב המכונה:בן הרוס חזק ואמץ וברוך וחזק

יהדות המגרב-רפאל בן שמחון מסורות ומנהגים במחזור השנה

יהדות המגרב-רפאל בן שמחון
מסורות ומנהגים במחזור השנה

לחן: מי כמוך ולחן:קימה אל היכלי.

הקצידה ארוכה מאוד, ולכן אפרסם אותה בהמשכים – אלי פילו

הקצידה פורסמה בשנת תשט״ז בכתב־עת ״מאורות״ הרמב״ם.

שיצא במלאת 750 שנה לפטירת

דו שיח דמיוני בין פורים לחנוכה, כאשר כל אחד מנסה להקניט את השני….בערבית עם תרגום של המחבר רפאל בן שמחון….מתוך הספר " יהדות המגרב " של רפאל בן שמחון

המשך מפוסט קודם

כ׳רשוף ות׳אבג׳א פ׳ייא יתצאבו,

 כ׳רשוף ותאבג׳א בי ימצאון,

 

ולבגדי בלפו׳ול לכ׳דר ביה יטיבו,

ובכורי הפלפל הירוק אז יבשלו,

 

ות׳רפ׳אס מן קלב א־רמל יחפ׳רו,

וכמהים מתוך החול יחפרו יביאון,

 

 וויזיבו,וסאבל טרי מן קלב לוואדאני.

 ודג טרי מתוך הנחלים.

 

וכת׳רת לכעאכ וקוות לבויו

וריבוי הכעכים ורוב ה״בויוז״

 

ולמאסאסאפאן מעמרין בלחנוט מעא

 והגלוסקאות בתמריחים וממולאים

 

לוז,וטייאפ׳ר מעמרין בזביב ולגאווז

עם שקדים,וצלחות גדושות

 

ולחות מסרמל מקלי על סהוואני.

 בצימוקים ואגוזים ובקערות דגים מטוגנים ומטובלים.

 

א־נווא מקליין פ׳וסט למידא

לוזים קלויים על השולחן,ישמחו יפ׳רחו

 

וויפייטו פ׳י אוסט

הכל ויפייטו באמצע הסעודה.

 

א־סעודה וויקולו קבאל פ׳י רושלים

ויאמרו:לשנה הבאה בירושלים

 

האגדא,בן דוד יפ׳כנא ונכונו האניין.

ככה.בן דוד יגאלנו ונהיה שאננים.

 

האד־סי מא יעמלוה גייר פ׳סעודה

הכל זהו מה שעושים רק בסעודה

 

 ופ׳סבאח יאכלו ״ברכוכס״ בלחליב

ובבוקר יאכלו ברכוכיס בחלב

 

וזבדא,ולחלווא לדרארי כל וואחד

וחמאה וממתקים לילדים כל אחד

 

 פ׳ידו גרדא,ישבעו וויסייטו

ידו הדה,ישבעו ויותירו האוכל

 

לכייר פ׳קלב לוואני.

תוך הכלים.

 

אלקלב פ׳רחאן יסיפ׳דו האדא להאדא,

הלב שמח ואיש לרעהו ישלחו

 

 מן טביך די יעמלו לזמיע סעודה,

 מהתבשיל שיעשו לכל הסעודה,

 

 ולמסאכן יסיפ׳דו ידוקו לעאדא,

וממין המנהג לעניים לטעום

 

שווא הווא קריב אוו ברראני.

יגישו,בין אם הם קרובים או רחוקים.

 

א־נאס יזורו מן האד דאר להאדי,

העם יבקרו מחצר לחצר,והרבה

 

 וקוות טביך מנזל פ׳וק למייאדי,

תבשילים ערוכים על השולחנות,

 

 מא יחכם דאכ לוואקת לא קאייד

לא ישלוט ביום ההוא לא שופט

 

 וואלא קאדי,כ׳ליה יזרח סאחבו

ולא שוטר,אף אם יפצע חברו אין

 

 מא עליה סרעאני.

לו דמים.

 

האדא כלאם עממי פורים בתחקיק,

אלה דברי הדוד פורים באמונה,

 

 וזאת חנוכה עייאנא מן טריק,

והנה חנוכה באה מן הדרך חולה,

 

 וזרא שושן פורים כ׳אהא שקיק,

וירץ שושן פורים האח הקרוב,

 

באס יעמל שלום באיין לכ׳וואני.

לעשות שלום בין אחים.

 

ריתני אנא אולייא ונתי ראזל,

ראיתני אני אשה ואתה גבר,הנני

 

 נג׳לבב בזהד רבי עז״א ואז״ל,

ינצח אותך בכוח האל,כמה אנשים

 

בסחאל מן וואחד כא יתעססא פ׳יק

יסתפקו בך (בפורים) רק בחבילת

 

ג׳יר בקבטא דלפ׳ול,ומא יכ׳רז־סי

צנון,ולא יצאו מביתם לקבל

 

מן דארו ישעא לזיראני.

מתנות משכנים.

 

ונת׳י גייר סאעי מן זמן חת׳א ליום,

ואתה הוא הקבצן מאז ומתמיד,

 

ושדא תפ׳ות ולמעאיירא תבקא ותדום

הצרה עוברת והחרפה תישאר

 

 ודי ית׳כל עלא בנאדם חאייתו מהדום,

 ותתמיד,והבוטח באדם,קירו נהרס

 

וואנא את׳כאלי עלא אללאה א־רחמאני.

 ואני בטוחה על אלהי הרחמים.

 

שקסי ות׳עללם מן זמיע נאס פ׳חאליכ,

שאל־נא לאנשים שכמוך,הקללה

 

 לקללה פ׳מוזונתיך ופ׳תסוויר נהאריכ,

 בממונך ובריווח יומך,בפניך

 

 פ׳וזהיכ ידחכו,ופ׳קפ׳אתיכ יקולו

 ישחקו ומאחוריך יאמרו,

 

מת׳אליכ,מא יכון פ׳קבילתי יא רב לפ׳וגאני.

לא ירבו כמותך בקרובים.

 

חבת תעיירני יא קליל תראבי,ופ׳ייא

חפצת להעליבני,הא חסר תרבות!

 

ינחללו זמיע לכ׳וואבי,דלכ׳ליע

בי יפתחו החביות ולכל אהובי

 

ושראב ונפ׳ררק עלא חבאבי,ודי מא

אחלק בשר ויינות,ולמי שאין לו

 

 ענדו־סי נסיפ׳דלו כליה יכון ברראני.

כלום־אשלח,ואף לזרים.

 

זכות ולצצווה פ׳סעיל לפתילה,אידא

זכות ומצוה בהדלקת הפתילות,

 

יג׳לדהא וויסעלני כל לילא,יכונו

ואם תהיינה עבות וידלקו כל

 

 אולאדו חכמים וכבאר לקבילא,וזית

הלילות,יהיו בניו חכמים גדולים

 

 סאפ׳י כיף א־דמעא דלעייאני.

וביחוד בשמן הזך כמו דמעות העיינות.

 

קרבן שבטים ינקראוו פ׳ייאמי,       

קרבן השבטים יקראו בימי,הלל

 

ולהלל וספר תורה כל נהאר בישמי.

וספר תורה כל יום בשמותי,

 

מתתיה או אולאדו מא כ׳ללאוו חתא           

מתתיה ובניו לא השאירו אויב,

 

 חראמי,מן זריעת יון קבילת אנצראני.

מזרע יון משפחת האדומים.

 

ופ׳לליל ופ׳נהאר ידכרו פ׳עאלי,     

ובלילה וביום יזכרו פעלי,נסים

 

נסים די זראוו אוקת כאן היכלי,     

שאירעו בזמן היה היכלי,קיים

 

וואקף ומזמוע זמיע לישראלי,       

ונאסף שם כל ישראלי,גדולים

 

כבאר וזג׳אר עשיר ועני.   

וקטנים עשירים ועניים.

 

אוול קבל מא כ׳לאקת אנא,תווקף   

אז עוד לפני הולדתי,הוקם

 

למשכן ות׳רת׳בת לכהונה,ונזלת     

המשכן ונוסדה הכהונה,ושכנה

 

פ׳וסט למחנה שכינה,פ׳וסט ישראל 

בתוך מחנה שכינה בקהל ישראל

 

בררה מן לבראני.

וגם בגרים.

 

מנורא האד־סי תעמאל לארון,ושולחן

 מיד אחרי־כן נעשה הארון

 

 ולמנורה יסעלהא אהרן,ולמבכר יבכרו

והשולחן והמנורה שהדליק אהרן,

 

באס יתבעד לחרון,ולקורבנות        

וקטורת הקטירו לסלק החרון,

 

יתקררבו מא ילהום חסבאני.         

והקרבנות בלי מספר היו נקרבים

 

ישראל כאנו מזמועין כלהום,ולג׳מאם

 ישראל היו מקובצים כולם,וענן

 

ידררג א־שמש עליהום,ולכסווא     

עליהם מהשמס סתרם,ושמלותם

 

כאנת תכבר פ׳וק מנהום,ולמן ינזל

יגדלו עליהם כמדתם,והמן ירד

 

 פ׳סבאח לבכראני.

בהשכמה לבקרים.

 

צדקה די זמעו ישראל אל־משכן,ביהא

 הצדקה שאספו ישראל למשכן,בה

 

 נבנה למקדש ותקן,והייא כא ת׳פ׳כ

נבנה המקדש ותוכנן,והיא

 

מלמות תחקיק חקאן,ותחייד לבלא די

המצילה מן המוות באמת ואמונה,

 

יזי ג׳פ׳לאני.       

ותסיר כל פורענות וחולאים.

 

ואולאדי,שת׳א ותלאתין הומא,       

ובני,שלושים ושש הם,ושמונה

 

וענדהום תמנייא דלכ׳דדאמא,        

משרתים להם,כאשר אקבצם מיד,

 

גייר נזמעהום ברבע דלכלמא,.

יבדרו לזבאל וויעאוודו לוטאני.

ילהטו הרים ויחריבו ערים

 

ביה יבדאוו יא שיך לחמאק

בך יתחילו הא זקן מעלה גרה,כי

 

תזא תעאיירני,מותך תסבאק,         

באת להעליבני ומותך בידי,בשרך

 

ולחמך יתפרק פיווסט לטבאק        

יבותר ויחולק בקערה,כי אתה

 

די תעאייר לאלאת נסוואני.

מחרף גברת הנשים.

 

רוס סמיד פייא ינפתלו,ושפנז        

רוס סולת בי ירסו,ולביבות

 

מעא לעסל פייא יתכלו,ולכול         

בדבש אז יאכלו,וכל העם הם

 

א־נאס תזברהום יחתאלו,עלא        

יתכוננו לחנוכה וראש חודש יחד חנוכה

 

וראש חודש תנייאני.

השנים.

 

ונתי מא פיק גיר טמע אדנייא,        

ואתה אין בך רק בצע העולם הזה

 

פלליל יאכלו מליח וסבאח,תסבאח

בלילה יאכלו לשובע ובבוקר

 

לכרס כ׳אוויא,ובעדן תעמל פ׳יהא   

הכרס ריקה ואף על־פי שתמלאנה,

 

 ראוויא,תג׳דר פ׳י סאעא פ׳חאל לעדייאני.

תבגוד מיד כאחד האויבים.

 

כ׳אופק פ׳י קלב למסאכן אבדא,ג׳יר

כל הזמן בלב העני פחד ורעדה,

 

יכ׳מם פ׳י אוסט א־סעודה,די מא     

חושב ודואג בשעת הסעודה,כי

 

ענדו באס ילקא לילת להגדה,באס   

אין לו מה לספק לליל הגדה,

 

ישרי זראע ולגיפן אלכסראני,        

מאין יקנה חטי הפסח וגפן לסדרים.

 

וחסם יא פורים וסיר פ׳חאלכ,לא    

ועליך להתבייש,פורים,וללכת

 

נחל פמי כטאר קודאם קראניק,ונזיד

לדרכך,פן אצטרך לפתוח פי יותר

 

נפ׳דח ביכ קדאם זיראניכ גייר רבט

בפני חבריך,ולהוסיף לגלות

 

פ׳ממאכ לא תזיד תוואזבני.           

חרפתך באזני שכניך,בלום פיך אל תוסף הרבות דברים.

 

נחא פורים ראסו וקצר,וקאל

הרכין פורים ראשו והתוודה,

 

לחנוכה אנא דאצר,סמחלי וקלבב

ויאמר לחנוכה:אני הפרזתי על

 

 עלייא לא תכ׳סר,חסב פמקאמך

המידה,סלחי לי ואל תהיי בקפדה

 

 נתי זוד מני.

את יותר ממני,מקומך בגדולים.

 

זראת חנוכה ובאסת בראסו,ובאס

מיהרה חנוכה ונשקה ראשו,וישק

 

 חתא הווא בראסהא קדדאם נאסו,

גם הוא אותה בפני אנשיו

 

 וסמחו באעאדהום לבעד ותהננאוו

ויסלחו זה לזה ושניהם נפגשו,

 

 וגלסו,ועמלו נהאר כביר בזוז תנייאני.

ויעשו יום גדול ששים ושמחים.

 

קאלתלו חנוכה נתי כ׳אי שקיק,מן

ותאמר לו חנוכה:אתה אחי ידידי

 

זמאן חתא ליום ונתי ענדי סדדיק,

מאז ועד הנה נחשבת אצלי לצדיק

 

 מתתיהו או אולאדו ומרדכי אסדדיק,

מתתיהו ובניו ומרדכי הצדיק,הם

 

די רתבונא בזוז תנייאני.

יסדו אותנו שנינו לדור דורים.

 

מברוק סעד הווא וויתהדן,די יקרא

מבורך ומאושר ושבע נחת,כל מי

 

 האד לקצא יכון סחיח לבדן,

שיקרא הסיפור הזה,וחזק ובריא,

 

 וויעטיוולו קרעא פ׳וסט גן עדן,

יהי לו חלק בגן עדן וינצל

 

פ׳וסט ישראל עשיר ועני.

משחת,תוך כל ישראל עשיר ועני.

 

חן־מננא יא רבי,בזכות שמואל

חון אותנו אלהי אבי,בזכות

 

 הנביא,קול מבשר אליהו התשבי,

שמואל הנביא,קול מבשר אליהו

 

 יזי מעא בן דוד ונגלסו האניין.

התשבי,יבוא עם בן דוד ונשב בטוחים

 

תם.תם.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 226 מנויים נוספים
דצמבר 2024
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר