המרכז העולמי למורשת יהודי מרוקו – ירושלים


Les grandes figures dans l'histoire des juifs du Maroc..SAMUEL PALACHI

SAMUEL PALACHI

LES JUIFS DE COUR

Aux prises avec des troubles intérieurs et avec les agressions de l'Espagne et du Portugal, depuis la chute du dernier royaume arabe dela Péninsule Ibériqueà la fin du 15ème siècle, le Maroc s'était progressivement replié sur lui-même. En 1578, la tentative d'invasion portugaise soldée par la débâcle de la bataille dite des Trois Rois, où trouvèrent la mort le roi du Portugal et les deux prétendants au trône marocain, remit le Maroc sur la scène politique. Les puissances européennes commencèrent de se disputer l'amitié de cette nation capable de battre l'une des plus grandes armées modernes. La communauté juive marocaine, quant à elle, avait institué un Petit Pourim, le Pourim de los Christianos, pour célébrer le miracle de cette délivrance des mains des ennemis portugais qui avaient expulsé leurs ancêtres et rêvaient de convertir leurs descendants.

Profitant de l'intérêt des puissances européennes, le nouveau roi Ahmed El Mansour chargea l'un des descendants des expulsés d'Espagne établi à Tétouan, Samuel Pallaci, ou de Palacio, de négocier un traité de paix avec l'Espagne. Cette première tentative se solda, hélas, par un échec. Le successeur de Ahmed El Mansour, Moulay Zidan, incita Pallaci à reprendre les négociations, mais cette fois avec les Pays-Bas qui venaient d'arracher leur indépendance à l'Espagne.

Ayant réussi à signer le premier traité de paix avec une nation chrétienne, Samuel Pallaci fut nommé premier ambassadeur du Maroc en Hollande en 1610. Cette date est historique dans les relations internationales mondiales, puisque c'était la première fois qu'un pays chrétien s'alliait avec une puissance musulmane contre un autre pays chrétien. Le statut de Samuel Pallaci comme représentant d'une grande puissance fit une énorme impression. Le grand écrivain juif hollandais de l'époque, Ménaché Ben Israël, le cite dans son livre comme l'un des précurseurs de «La Renaissanced'Israël».

La diplomatie rimant à l'époque avec le négoce, Samuel reçut du Sultan, pour lui et sa famille, le monopole des fructueuses relations commerciales avecla Hollande. Ilen importa principalement des fusils et des canons, et y exporta du salpêtre et de la cire. Son amitié avec le Prince Maurice de Nassau lui valut le titre de baron et ses relations lui permirent de favoriser l'installation à Amsterdam de nombreuses familles juives. Elles y construisiren tla Grande SynagoguePortugaise qui existe encore de nos jours.

Avec l'autorisation du Sultan, Samuel Pallaci participa à l'abordage et au pillage des navires espagnols qui revenaient chargés d'or des Amériques. Les Espagnols voulurent se venger de lui. Ils profitèrent du fait que son navire avait trouvé refuge dans un port anglais, lors d'une tempête au cours de l'hiver 1614, pour obtenir son emprisonnement et sa traduction en justice en tant que pirate et que renégat.

Grâce au double appui de l'Empereur du Maroc et de l'Assemblée des Etats Néerlandais, il fut libéré sans procès et retrouva son poste d'ambassadeur. Il mourut deux ans plus tard et fut enterré àla Hayeen présence des plus hautes autorités hollandaises dont le Prince Maurice de Nassau. Ses deux fils suivirent après son exemple la voie diplomatique. Yossef retourna à Salé pour y représenter les intérêts hollandais et Yaacob Carlos devint ambassadeur du Maroc au Danemark.

Le frère de Samuel Pallaci, Yossef Pallaci, lui succéda comme ambassadeur en Hollande et resta à ce poste jusqu'à sa mort en 1638, malgré plusieurs péripéties sous trois sultans successifs.

La famille Pallaci tomba ensuite dans l'oubli correspondant à celui de la dynastie des Saadiens, les derniers Pellas, comme on les appelle encore de nos jours.

דמויות בתולדות היהודים במרוקו

 

יהודי החצר

שמואל פלאץ'

1616-1549

לאחר"קרב שלושת המלכים" המפורסם  (1578  ), בו נכשל הנסיון של פורטוגל לכבוש את מרוקו, בו נפלו מלך פורטוגל – דון סבסטיאן ושני הסולטנים, מרוקו הפכה למעצמה, אשר מדינות אירופה חפצות בידידותה. המלך המרוקני החדש, מולאי אחמד אל־מנצור, המכונה ׳המזוהב', שנענה לחיזורים האירופאים, הטיל על בני משפחת פאלאץ', שמואל ויוסף, לפתוח בשיחות עם מלך ספרד. המשא ומתן לחתימת חוזה שלום ומסחר, נכשל בגלל היריבות ההיסטורית בין שתי המדינות, ובשל איבה אישית של שמואל לספרד, שגרשה את אבותיו.

שמואל פאלאץ', צאצא למשפחת מגורשי ספרד, נולד בפאס ועבר להתגורר בטיטואן, לרגל מסחרו הבינלאומי. המלך מולאי זידאן, יורשו של אחמד אל־מנצור, מינה בשנת 1608, את שמואל פאלאץ', כשגרירו הראשון בהולנד. בשנת 610 ו, חתם שמואל פאלאץ׳ על חוזה שלום וברית ידידות, לראשונה בין מרוקו למדינה נוצרית. המאורע מסמל מהפיכה ביחסים הבינלאומיים. היתה זו ברית ראשונה בין מדינה מוסלמית ונוצרית, כנגד מדינה נוצרית אחרת, ספרד, כאויב משותף. הברית עשתה רושם עז על אומות העולם ועל היהודים. בספר ׳תחיית ישראלי, מציין מנשה בן ישראל, את הכבוד הרב שנפל בחלקו של הדיפלומט היהודי מרוקני, כאחד מסימני תחייתו של העם היהודי והתקרבות הגאולה הנכספת.

המלך העניק לפאלאץ׳ מונופול על הסחר עם ארצות השפלה: בניית אוניות לצי המרוקני, יבוא רובים ותותחים, יצוא חיטה ואשלגן לתחמושת. שמואל פאלאץ׳ ואחיו יוסף, שמילא את מקומו כשגריר, נמנו עם מייסדי המניין הספרדי הראשון בהולנד, שהתקיים בבית שגריר מרוקו. ידידותו עם הנסיך מוריס נאסו, שהעניק לו בטובו, את תואר האבירות ׳רוזן׳, ומעמדו, אפשרו את פתיחת שערי הולנד בפני היהודים, וכן סיוע לאנוסים, שברחו מפורטוגל כדי לשוב בגלוי ליהדותם.

שמואל פאלאץ׳ עסק, באישור המלך, בלכידת אוניות ספרדיות שהיו עמוסות זהב בשובן מאמריקה. הספרדים התנקמו בו על כך, כאשר נקלע לסערה בנמל אנגלי. בחורף 1614, לחצו הספרדים על מלך אנגליה, להעמידו לדין בעוון שוד ימי ושיבה ליהדות. בהתערבות אסיפת המעמדות של ארצות השפלה, ומחשש לפעולות תגמול של מלך מרוקו, הוא זוכה מעוון, שוחרר וחזר לכהונתו. שמואל פאלאץ׳ נפטר בהאג בפברואר 1616, ונקבר בכבוד בבית הקברות היהודי החדש. שליט הולנד, ידידו הנסיך מוריס נאסו, הלך אחר ארונו. פאלאץ׳ השאיר אחריו שני בנים, יצחק ששב למרוקו, התיישב בעיר סאלי, שם ייצג את האינטרסים של הולנד, והבן השני, יעקב קרלוס, היה שגריר מרוקו בבירת דנמרק.

לאחר מותו, ירש את תפקידו אחיו יוסף, ששרת כשגרירם של שלושה מלכים, עד פטירתו בשנת 1638. אך בכך לא תמה השושלת. אחד מבניו, משה, השתקע במראקש והיה מזכירם של הסולטנים. שימש כעין שר־חוץ והיה בעל השפעה מכרעת על מדיניות הסעדים, וחתם על חוזה השלום הראשון עם צרפת. תפקידה של משפחת פאלאץ׳ במרוקו, הסתיים עם שקיעת שושלת הסעדים. צאצאי המשפחה במראקש שבו לאלמוניותם.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
אוקטובר 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר