הרמב"ם-מצרים


מחזור הסיפורים על הרמב"ם במצרים – יצחק אבישור

  1. ילדותו של הרמב״ם בבור ופרא אםשבחי הרמב"ם

פי כובור אלולד ואנפטם לחץ מא צאר עומרו תלת סנין ודאה אלכותאב, וקעד מודת סנתין פי אל כותאב ולם אתעלם אלף בית אבדן. וגמיע אכוואתו יתעבו פיה אן יתעל(ם) שמע ישראל ולם יתעלם אבדן לחץ מא צאר עומרו סתת סנין אנחמק עליה אלחכם חב יצרבו. פי קאם הווא צרב אל חכם פי ראסו בטחו והרב. פי אראח אלחכם לאבוה ואחכה להו בדאלך ופרגו אלדם וקאל להו מן אליום לם עודת נקבלו ענדי פי אלכותאב. פי אכד בכאטרו אלרב מימון וקאל להו אסמח דל עיבה לאגל כאטרי וסאמחו ואקבלו ולם תאכוד עלא כאטרך וכליתו יקעוד מע אלאוולאד אייאך עסא אללה יתעלם מן אלאוולאד כלמתין. פי רגע אלכותאב תאני וצאר כל יום יצרב אלאוולאד ויאזיהום ויבט(ח)הום וכל יום יטלע מע אלפלתייה ללכליה ינהב ויצרב ואכד להו נבות כביר וצאר בטחגי מן אל עוטאם. וכל יום וקת מא יגוע ידכול אלבית ויאכול וישרב וילפע נבותו עלא כתפו ותנו מאשי ולם עאדו אכוואתו יקצרו יכלמוה אבדן. וכל מן יכלמו מן אכוואתו והוא ראייח לו באלנבות. וצארו אכוואתו יעזבו אבוהום עלא אלגיזה די אלדי גת מנהא האדא אלג׳ולאם. ואומו צארת מתל אלכדאמה ולם אחד יעמל להא מקאם. וליל ונהאר תבכי עלא דאלך אלולד אלדי גה.מנהא. וכל יום יגי לאבוה מאייתין שכייה מן האדא אלולד דא יקול אבנך בטחני ודא יקול אבנך כסר דראעי וכל ואחד יקול שכל לחין מא זעל אבוה מנו מן אלדי ביעמלו פי אלנאס. ליום מן דאת אלאייאם קאל אלרב מימון לאום אלולד יא פלאנה תערפי תקלי לאבניך אנו יסאפר מן האדי אלבלד וירוח לבלד ג׳יר האדי ונרתאח מנו. פי קאלת להו נעם יא סידי לחין מא יגי נקול להו אייאך עסא אללה ס״ו (סובחאנו ותעאלה) יחוט פי קלבו אנו יסאפר מן האדי אלבלד ונרתאח מן עישתו ויא סיידי לוכאן ביידי כונת מוותו ומוות נפסי ונרתאח מן האדא אלולד. פי חין מא גה אלולד מתל אלעאדה יאכול וישרב. פי קאלת להו אומו יא ולדי ליש מא תרוח תסאפר תתפרג פי האדי אלדונייא. פיקאל להא יא אומי פי דונייא ובלאד ג׳יר די פי קאלת להו יא ולדי פי דונייא ובלאד אחסן מן האדי אלבלד וגמיע אלנאס יאסאפרו וירוחו יגיבו אלמכאסב ויגו. פי קאל להא אלולד יא אומי אעמלי לי שוויית זוואדה וקולי לאבוייה יעטיני מאיית שריפי נתסבב בהא ואנא נסאפר. פי קאלת להו אומו טייב יא ולדי חין יגי אבוך נאכוד לך מנו מאיית שריפי. ועמלית להו זוואדה וגה אבו מן אלמדרש קאל להא יא פלאנה קולתי לאבניך יסאפר פי קאלת להו נעם יא סיידי וטלב מנך מאיית שריפי יתסבב בהא. פי קאל להא כודי מאייתין שריפי וכליה יסאפר ונרתאח מנו. פי אכדית אלמאייתין שריפי לתאני חין מא גה מתל אלעאדה יאכול. פי קאלת להו אומו יא ולדי צוד דל מאייתין שריפי ואלזוואדה וסאפר לבלד אן תריד. אכד אלמיתין שריפי ואלזוואדה ואתווגה מע אלקאפלה וארתאח אבוה מנו ואכוואתו ארתאחו ופרחו ואנשרח קלבהום.

  1. ילדותו של הרמב״ם בבור ופרא אם

גדל הילד ונגמל. כשהגיע לגיל שלוש שנים לקחו (אביו) לבית המדרש (״אלכותאב״) וישב שם כשנתיים, ולא למד אפילו אלף־בית. כל אחיו התייגעו ללמדו ״שמע ישראל״, ולא למד מאום. כשהגיע לגיל שש כעס עליו החכם ורצה להכותו; קם הוא והכה את החכם על ראשו, הפילו וברח. הלך החכם לאביו וסיפר לו על כך והראה לו את הדם ואמר לו: מהיום לא אוכל לקבלו עוד אצלי בבית המדרש. ביקש הרב מימון לפייסו ואמר לו: מחל על בושה זאת למען כבודי; סלח לו וקבל אותו והעבר על כבודך והנח לו לשבת עם הילדים אצלך, אולי ילמד מן הילדים שתי מילים.

חזר (הרמב״ם) לבית המדרש, והיה מכה כל יום את הילדים ומזיק להם והיה מפילם, והיה יוצא כל יום עם הנערים הפראים מחוץ לעיר שודד ומכה. הוא לקח לו אַלָּה גדולה והיה מן המתאבקים החזקים. בכל יום כשהיה רעב היה נכנס לבית (הוריו) אוכל ושותה, נושא אלתו על כתפו והולך. ולא יכלו אחיו דברו, וכל מי שהיה מדבר עמו מאחיו היה הוא עונה לו באלה. והיו אחיו מחרפים את אביהם בנישואים שנולד מהם הבן הזה. ואמו היתה כמו שפחה, ואיש לא היה מכבד אותה, ולילה ויום היתה בוכה על הנער הזה שילדה. וכל יום היו מגיעות אל אביו מאתיים תלונות על הילד הזה: זה אומר לו בנך הפילני וזה אומר בנך שבר לי את זרועי וכל אחד אומר משהו! עד שכעס אביו עליו בגלל מה שעולל לבריות.

באחד הימים אמר הרב מימון לאם הנער: פלונית, עלייך לומר לבנך שייסע מן העיר הזאת וילך לעיר אחרת, ותהיה לנו מנוחה ממנו. אמרה לו: טוב, אדוני, עד שיבוא אומר לו! שאלוהים ישתבח שמו ייתן בלבו שיסכים לנסוע מן העיר הזאת, וננוח מגידולו. אדוני, לו היה הדבר בידי הייתי ממיתה אותו וממיתה את עצמי, והיתה לנו מנוחה מהנער הזה.

כשבא הנער כמנהגו לאכול ולשתות, אמרה לו אמו: בני, למה לא תיסע לסייר בעולם הזה? אמר לה: אמי, יש עולם מחוץ לעיר הזאת? אמרה לו: בני, יש עולם וערים יפות יותר מן העיר הזאת, וכל האנשים נוסעים והולכים להרוויח וחוזרים. אמר לה הנער: אמי, הכיני לי מעט צידה לדרך ואמרי לאבי שייתן לי מאה שריפי להוצאות, ואני אסע. אמרה לו אמו: טוב, בני, כשיבוא אביך אקח לך ממנו מאה שריפי.

הכינה לו צידה לדרך, ובא אביו מבית המדרש. אמר לה: פלונית, אמרת לבנך שייסע? אמרה לו: אכן, אדוני; וביקש ממך מאה שריפי להוצאות. אמר לה: קחי מאתיים שריפי ותני לו לנסוע, וננוח ממנו. לקחה את מאתיים השריפי עד שהגיע שנית כמנהגו לאכול, ואמרה לו אמו: בני, קח את מאתיים השריפי האלה והצידה ושים פניך עם השיירה. ואביו נח ממנו ואחיו נחו, ושמחו ושש לבם.

מחזור סיפורים על הרמב"ם ממצרים – סיפורים עלהרמב"ם בערבית יהודית

מחזור סיפורים על הרמב"ם ממצרים

 סיפורים עלהרמב"ם בערבית יהודית

  1. 6. הרמב״ם הדיין ובריחתו מקנאי דת האסלאם

באחד הימים בא אליו יהודי אחד ושאלו שאלה: אם נפל עכבר בכד השמן, מה הדין? אמר לו: הוצא את העכבר ואכול את השמן. שמעו הגויים והתפלאו. אחרי זה בא אליו יהודי אחר ואמר לו: אדוני, גוי אחד נגע בחבית היין, מה הדין? אמר לו: ישבור את החבית ליד הים ולא ישתמש ביין. שמעו הגויים שכניו על הדין השני, ואמרו ביניהם: לפי דברי היהודי אנחנו טמאים יותר מהעכברים. בהתחלה אמר על העכברים שייקח את העכבר ויאכל את השמן: ועתה, בעניין חבית היין שנגע בה הגוי אומר הוא שלא ישתמשו ביין כלל, אלא ישבור את החבית ליד הים.

יצאו הגויים וסיפרו על כך למלך, וציווה המלך לשרפו. לקחוהו ואסרו אותו ואמרו לשרפו, לאחר תפילת יום השישי.

כשישב בבית האסורים עשה מנייר צורת ספינה והיה בבית האסורים חלון הנשקף אל הים. לקח את ספינת הנייר וזרקה לים מן החלון. אמר לאסירים: אחיי, האם מישהו מכם רוצה לבוא עמי? צחקו עליו ואמרו ביניהם: האיש הזה מסכן, השתגע ודעתו נתמעטה: הוא אומר שייסע בספינת נייר זו משום(?) שרוצים עתה לשרפו. הושיט את רגלו מן החלון ואת השנייה לאחריה, ויצא מן החלון בעזרת השם, ישתבח שמו, מפתח שאין זרוע אדם יכולה לצאת ממנו, והתפלאו האסירים. שם את רגליו בספינה, ואמר לאסירים: ברשותכם, ישמיענו האל עליכם שמועות טובות. דחף את הספינה, ופנתה לדרכה בעזרת אלוהים, ישתבח שמו. קרא את השם(המפורש), והגיע למצרים באותה העת והשעה. באותה שעה עלה ועשה קניין וקנה בית כנסת וסמטה, וישב במצרים.

הדברים חוזרים אל הגויים. הללו יצאו מתפילתם, והכינו מדורת אש. נכנסו לבית האסורים להביא את הרב משה לשרפו, ולא מצאוהו. אמרו כל האסירים שהוא עשה ספינת נייר והלך בה. שלחו הגויים אחריו בולשת לראות לאן שם את פניו. והיה בארץ מצרים שנתיים ויותר.

מקץ שנתיים ויותר נתקלו הגויים ברב משה במצרים, תפסוהו והביאוהו לשופט. אמרו לשופט: האיש הזה עשה בעירנו כך וכך. אמר הרב משה לשופט: אדוני, שאל אותם מתי היה העניין. שאל השופט. אמרו לו: אדוני, ביום פלוני, בחודש פלוני ובשנה פלונית. אמר הרב משה לשופט: אדוני, בתאריך זה גרתי במצרים, ויש לי עדים וראיות משפטיות. הוציא את קבלות הקנייה והשטרות של בית הכנסת והסמטה וקרא את תאריכיהם. אמר השופט: אנשים, אין הוא האיש, אלא נדמה לכם שזה הוא. ולא אירע לו דבר בעניין זה.

6

ליום מן דאת אלאייאם גאלו ואחד יאודי סאלו סואל אן פאר וקע פי זלעית זית כיף אלדין. פי קאל להו שיל אלפאר וכול אלזית. סמעו אל גויים אתעגבו. מן בעדו גאלו ואחד יאודי תאני וקאל להו יא סיידי ואחד גוי מסך ברמיל אלנביד כיף אלדין. פי קאל להו יכסר אלברמיל עלא אל בחר ולם יסתנפע פי אלנביד. פי סמעו אלגויים גיראנו באלדין אלתאני וקאלו לבעצהום האדא אליאודי עלא קדר כלאמו צרנא ענדו אנגס מן אלפאר. לאן אוול קאל עלא אלפאר ישיל אלפאר ויאכול אלזית ודל חין עלא ברמיל אלנביד אלדי מסכו אלגוי קאל לם יסתנפע בו אבדן אלא יכסרו עלא אלבחר. פי טלעו אלגוים חכו ללמלך בדאלך. אמר אלמלך בחרקו ואכדוה חבסוה. לבעד צלאת אלגמעא יחרקוה. והוא קאעד פי אלחבס עמל צורת מרכב מן ורק וכאן אלחבס להו שובאך עלא אלבחר פי אכד אלמרכב אלדי מן ורק וחדפהא פאלבחר מן אל שובאך וקאל ללמחאביס יא אכוואני הל פיכום אחד יתווגה מעי. פי דחכו עליה וקאלו לבעצהום האדא אלרוגול מסכין אתגנין ועקלו נוקוץ אלדי ביקול ראייח יסאפר פי מרכב מן ורק מן וגרו אלדי נאוויין יחרקוה דל חין. פי מד רגלו מן אלשובאך פאתת ואל תאנייה בעדהא ונפד מן אלשובאך בקודרית אללה ס״ו בחיס לם יסאע דראע בני אדם יעדי מנו. פאתעגבו אלמחביס. ואל מר׳ חט רגלו פאלמרכב וקאל ללמחביס כאטרכום יסמענא עליכום אכבאר אלכיר ודפע אלמרכב ואתווגהית בקוצרית אללה ס״ו וקרי שם וצל למצר פאלוקת ואלסאעה. ופי וקתהא טלע מצר וקטע וצולו גוואלי ואשתרא אלכניס ואל עטפה וקעד פי מצר. ירגע אלכלאם לל גוים טלעו מן אלצלאה ועמלו ראכיית נאר ודכלו אלחכם יגיבו אלרב משה יחרקוה ולם וגדוה פי קאלו גמיע אלמסגונין באלדי עמל מרכב מן ורק ואתווגה פיהא. פי ארסלו אלגוים וראה גסאת ישופו פין אתווגה וכאן מן דאלך אלבלד למצר סנתין וכסור. פי בעד מצי סנתין וכסור עותרו אלגוים פאלרב משה פי מצר מסכוה וטלעו בו ללחאכם. וקאלו לל חאכם האדא פעל בלדנא הכדא והכדא. פי קאל אלרב משה ללחאכם יא׳ סיירי אסאלהום אימתה כאן האדא אלכלאם. פי סאלהום אלחאכם. קאלו להו יא יסייד אליום אלפלאני פי אלשהר אלפלאני פאלסנה אלפלאנייה. פי קאל אלרב משה ללחאכם יא סיידי פי האדא אלתאריך אנא כונת מוקים פי מצר וענדי שהוד וביינה שרעייה. פי טלע וצולאת אל גוואלי ואלחגג בתוע אלכניס ואלעטפה וקריו תאריכהום. וקאל אלחאכם יא נאס לם הוא דה בל אתשבה לכום ולם אנסבת ענו שי פי האדי אלדעווה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 164 מנויים נוספים

ינואר 2021
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר