ועידת Algeciras


הסכם בין צרפת לבריטניה לחסות על מרוקו-ועידת Algeciras-אליעזר בשן

הסכם בין צרפת לבריטניה לחסות על מרוקו

ב-8 באפריל 1904 נערך הסכם בן תשעה סעיפים בין צרפת לבריטניה, ובו הוסכם על הכרה בחסותה של צרפת על מרוקו, ובזו של בריטניה על מצרים. וכן בתוספת סודית, ובה הוסכם על הכרה בשליטתה של ספרד על אזורים בצפונה של מרוקו, ובהן הערים מלילה וסאוטה. ההסכם הנ״ל הרגיז את שלטונות גרמניה, והקיסר וילהלם השני הפסיק את ביקורו באי קורפו, ועגן בטנג׳יר בשנת 1905, כדי להפגין את האינטרס הכלכלי של גרמניה במרוקו. הגרמנים שסחרו במרוקו תמכו בו. הוא דיבר על שאיפתה של גרמניה לראות את מרוקו עצמאית, הדבר גרם למשבר בקבינט בצרפת. כמו כן הוסכם בשנה זו בין צרפת לאיטליה, כי לזו האחרונה יד חופשית להשתלט על לוב.

אחרי ביקורו של הקיסר הגרמני בטנג׳יר בשנת 1905, הוא שלח ברכותיו לסולטאן עבד אלעזיז הרביעי, והזהיר אותו מפני ההצעות של צרפת לרפורמות. באותו הזמן הקונסול של גרמניה בקזבלנקה אמר לחבריו כי ׳שני הסולטאנים חברים. בספר הדן ביחסי גרמניה עם מרוקו נכתב, כי ב-1905 היו רופאים גרמנים בקזבלנקה, וכן בערים טנג׳יר ומוגדור. ואלו היו מועילים לחולים ולפצועים, בני כל הדתות. היה זה אחד האמצעים לחדירתה של גרמניה למרוקו, מול אויבתה צרפת.

ועידת Algeciras

ב-30 במאי 1905 הזמין הסולטאן עבד אלעזיז הרביעי, את מדינות אירופה דלהלן: גרמניה, אוסטריה, בלגיה, ספרד, צרפת, בריטניה, איטליה, הולנד, רוסיה, שוודיה וארה״ב, לועידה שנפגשה בעיר Algeciras בספרד. ב-7 באפריל 1906 נערכה ועידת אלג׳סיראס, בהשתתפות מדינות אירופה הנ״ל וארה״ב. בה אושרה עצמאותה של מרוקו, תחת מרותו של הסולטאן, ועל כלכלה פתוחה. והאינטרסים הכלכליים המשותפים למעצמת החסות של צרפת על מרוקו, וכן זו של ספרד, על כמה ערים בצפונה של מרוקו. הובטחה עצמאות למרוקו, וצרפת תעניק לה רק חסות. צרפת וספרד הסכימו ביניהן בספטמבר 1905, כי ברבאט ובקזבלנקה תוקם משטרה צרפתית, ובטנג׳יר משטרה מעורבת ספרדים וצרפתים.

האוכלוסיה בקזבלנקה בשנת 1904 ועיסוקיה

לפי דו״ח שנכתב על מצב היהודים בקזבלנקה בשנת 1904, האוכלוסיה מונה בין 25 ל-30 אלף תושבים, כולל אלה שהגיעו מאירופה לעיר. הערבים הם הרוב, ומספר היהודים מוערך ב-5500, מהם שהגיעו ממקומות שונים במרוקו, ואחרים שהגיעו מאירופה. הרוב עוסק במסחר, מהם סיטונאים. הם מייצגים חברות שונות של אנגלים, צרפתים, גרמנים, איטלקים, בלגים, ספרדים ואמריקאים. מייצאים עורות, גרעיני כותנה ותבואה. מייבאים קמח, סוכר, תה, נרות, בדים. אצל רוב התושבים היחס ליהודים אינו חיובי. התושבים מחולקים באזורים של העיר לפי המוצא ומעמדם הכלכלי. אחרי הספרדים, שהם הרוב, חיים בה אנגלים. היהודים: הפליטים חיים בעוני העלוב ביותר. גרים בתוך גטו, המכונה כאן מלאח.

קונסול בריטניה בקזבלנקה החל בשנת 1894 Madden Archibald Maclean, דיווח ב-9 באפריל 1907 לשגריר הבריטי בטנג׳יר את הפרטים הבאים על המתרחש בקזבלנקה:

יש לי הכבוד להודיעך ששבטים אמנם לא חדרו לקזבלנקה, אבל שלושה שבטים נראו אתמול, ומאז הם התפזרו. מצוקתם כפולה: ראשית, בכמה מקרים יהודים תקפו מאורים. ושנית: בנייתם של בנינים על ידי אירופאים מחוץ לחומות. הנושא הראשון נפתר באמצעות תשלום על ידי יהודי. אבל התגובה של המוסלמים באשר לנושא השני אינה ידועה (413/45 FO).

עילה לכיבוש הצרפתי, רציחת פועלים אירופאים שעסקו בבניית הנמל

הסולטאן עבד אלעזיז הרביעי, בשנת 1906 העניק זכיון למהנדסים צרפתים לבנות נמל בעיר. מיד אחר כך התנפלו הילידים המקומיים ושללו מכל הבא לידם, הופצה שמועה כי אשה מוסלמית נאנסה, והדבר גרם למהומות בקזבלנקה. הרגו מספר פועלים. ביולי 1906 נרצחו יהודים בקזבלנקה על ידי שבטים מאורים. אחרי שרצחו צרפתים שעבדו בנמל. פרצו לרובע האירופאי של העיר, אחר כך פרצו והרסו את הרובע היהודי, הרגו נשים וילדים באכזריות ולקחו נשים יהודיות בשבי. נפצעו 250 נשים ובנות, פליטים יהודים הגיעו לג׳יברלטר. ההתקוממות של המוסלמים בעיר היתה אנטי נוצרית, וגם היהודים נפגעו כתוצאה מכך. מבחינתה של צרפת מתחילה ההיסטוריה של המקום ב-1907, לאחר שהגנרל הצרפתי דריר כבש את אוג׳דה ואת קזבלנקה בסוף 1907, בזמן שלטונו של הנער עבד אלעזיז הרביעי. צריפו – צריף עץ בו שכנה המפקדה שלו היה מוצג לראוה באחת מהככרות המרכזיות של העיר בקרבת התיאטרון, וארמון בית המשפט.

ביולי 1907 מרדו שבטים בסביבת קזבלנקה נגד הסולטאן עבד אלעזיז הרביעי. פרצו לקזבלנקה ורצחו עובדים צרפתים ואיטלקים. לפי דו״ח של ׳אגודת אחים׳ לשנת 1907-1906 תקפו גם את הרובע היהודי והרסו אותו. הפראים הרגו גברים וטף בצורה ברברית. ששים אנשים נפצעו ומאתיים וחמישים נשים ונערות נאנסו. מאות מהם ברחו לג׳יברלטר. בשנים אלה מספרם של היהודים בקזבלנקה לא עלה על חמשת אלפים, ואולי פחות. כתגובה-אוניה של צרפת בשם ׳גליל׳ הרעישה את קזבלנקה, וחיילים צרפתים עלו באוגוסט 1907 לחוף העיר, כדי להגן על הקונסוליה של צרפת והצוות שלה, שהיו נצורים על ידי השבטים המתמרדים.

אונית מלחמה של צרפת הגיעה, כדי להגן על התושבים האירופאיים בעיר. הרובעים של הילידים הופצצו. שבטים מהאזורים הפנימיים ניצלו את המצב, ופלשו כדי לשדוד את המקום. העיר קזבלנקה הפכה טרף לשוד ולכל סוגי אלימות. הכוח של האירופאים היה מספיק כדי להגן על הקונסוליות, אבל החלק הארי של התושבים הנוצרים ברח, מחשש שיירצחו. כאשר הסדר חזר לכנו, המראה של העיר היה עלוב ומזעזע.

המחבר כותב כי ראה את המקום מספר ימים אחרי ההפגזה, והמראה היה נורא. אנשים וסוסים מתים והתכולות המקולקלות של הבתים מושלכות ברחוב. השלל כלל ערימות של בגדי כותנה, מזון, וכל מיני מצרכים מושלכים ברחובות. בתים רבים שרופים.

מאורים ויהודים שהתחבאו מאז ההפגזה הראשונה, רבים מהם פצועים, חוורים ומיוסרים. כמה מהם התגלו לאחר חפירה בהריסות. על כל ההריסות האלה לחמו בני אדם. בכל מקום היה דם. בעבר היה זה הרובע העני של העיר, בו רוב הבתים מכוסים בגגות של קש. כולם נשרפו. פגשתי רק אדם אחד חי, אשה מטורפת מלוכלכת, אבל מחייכת כשקראה: ׳אעישה בתי הקטנה, בני הקטן אחמד היכן אתם? האם ראיתם את בתי הקטנה ובני הקטן כמעט תינוק׳. היא לא חיכתה לתשובה, והמשיכה בדרכה כשהיא קוראת: ׳אעישה הואחמד׳!

היו שם כמה בני אדם מטורפים מפחד. היהודים והיהודיות סבלו ביותר. יהודיה אחת שניצלה בהתחבאה במרתף, הובאה כשהיא מפוחדת, לטנג׳יר על אניית הצלה. רק לאחר שהאנייה עגנה, נזכרה שהיא החביאה את התינוק שלה בפנת מרתף לפני שלושה ימים, כדי להצילו ממות.

הפגזת קזבלנקה וימי הפחד חייבו לנקות את הסביבה מהשבטים הפראים, שמצפים להזדמנות נוספת לרצוח, לאנוס ולשדוד. היתה זו התחלת הכיבוש הצרפתי של מרוקו, וסיום דורות של אכזריות, שחיתות וסחטנות.

במאי 1907 נרצחו בקזבלנקה תשעה עובדים אירופאים על ידי שבטים מהסביבה. לאחר מספר ימים ספינת מלחמה של צרפת הפגיזה במשך שלוש שעות, לאחר שהמוני מוסלמים קנאים תקפו בפראות כל מי שנקרה בדרכם. מוסלמים ונוצרים סבלו מהשוד והאנרכיה, הפרסומים על כך גרמו למדינות אירופה להכיר בצדקת המעורבות של צרפת. הרובע של מגורי היהודים נהרס כליל והשנאה לזרים הגיעה לשיאה.

לפי מידע ב-25 באפריל 1907, יהודי בעל חסותה של פורטוגל ישב שלשום בחנותו הפונה לרחוב. אבן הושלכה על ראשו, ונפטר. איש מהשכנים ומהסובבים לא ראה שום דבר חריג. מאורי נאסר, בעקבות עדותו של נער יהודי. האדם הכחיש בתחילה מעורבותו באירוע, אבל הודה לאחר שהולקה בפקודת הקאיד. האסיר סיפר כי מאורי אמיד שילם לו, כדי לרגום יהודי. אבל עדות זו מפוקפקת, הוא האשים לאחר מכן מאורים אחרים במעשה, שלא נאסרו, כי הם תחת חסות זרה. ראוי לבדוק מה המניע למעשה, האם הדבר נעשה מתוך נקמה, לשם שוד. או פשוט מעשה אנטי יהודי, כאשר בוצעו מעשים נוספים נגד יהודים במקום ההוא. סגן הקונסול של פורטוגל פנה לכותב, האם יצטרף לבקשה מהקאיד לפקח באופן יסודי על הבטחון בעיר. עניתי, כי ברצון אשלח לו הודעה בעל פה. אבל הוספתי, כי אפילו בעיר בה קיים פיקוח של משטרה מקומית, אי אפשר למנוע מעשי אלימות כאלה .

מקזבלנקה דווח על ידי הנציג הבריטי במקום לשגריר הבריטי בטנג׳יר, בשני מכתבים בתאריכים 10 במאי ו-15 ביוני 1907 על פגיעות ביהודי במראכש .

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 225 מנויים נוספים
נובמבר 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר