התנועה הציונית במרוקו
התנועה הציונית במרוקו
האוכלוסיה היהודית במרוקו לא ידעה על הציונות הרשמית ועל לבטיה בעולם ובארץ־ישראל והציונות במובן הפוליטי לא חדרה בקרב היהודים במרוקו. הכבוש הצרפתי ב־1912 במרוקו היה מאורע חשוב ליהודים, כהצהרת בלפור לגבי יהודי ארץ ישראל. מאורע זה, להלכה ,ולמעשה גאל את קהילות ישראל במרוקו. השאיפה לצאת למרחב, לשאוב ממעינות התרבות החדשה גרמו לכך שהיהודים פרצו את חומת ה״מלאח׳׳ על מנת להכנס בהדרגה למעגל החיים החדשים שנוצרו.
התנועה הציונית הרשמית הזניחה את מרוקו. בשעה שבארצות אירופה סבבו שליחי התנועה לשם הפצת הרעיון הציוני, שכחו מנהיגיה את גולת מרוקו ולא געשה הרבה כדי לחדור לשם. בבואו של מר שלמה כהן כגן ז״ל למרוקו על־מנת להקים אגודה ציונית, השיבו לו שלטונות מרוקו: ״אין טעם לעסוק בציונות בארץ בה קימות ״ועדי קהילות יהודיות״ מוכרות על ידי השלטונות. אף על פי כן מספר מר כגן, איך בלבטים קשים הצליח לארגן את התנועה הציונית, איך שגשגה וקבלה תגבורת חשובה של מר הלפרן ומר יהונתן טהורש ז״ל.
תנועת ״דרור״ היתה התנועה הראשונה שקמה במרוקו. היא הגיעה להשגים במספר מפעליה וחבריה בקבוץ׳ ביצירת מסרת תנועתית ודפוסים ארגוניים, חינוכיים והווי פנימי, היא הטיפה להגשמה המולדת בחיי הגולה. ציונים בודדים היו תמיד במרוקו, גם כאלה שהתכתבו אישית עם הרצל עוד לפני יסוד התנועה בארץ זו. ר׳ יצחק הלוי ארגן טקס לכבוד ה־2 בנובמבר 1917, ביוש שנתנה הכרזת בלפור על־ידי ממשלת בריטניה. אולם התנועה הציונית המאורגנת החלה לפעול למעשה בשנת 1920 תחת השם ״חברת מגן דור״ בקזבלנקה.
בתחילה היתה התנועה כלל ציונית והתענינה ביחוד בקרנות ובמגביות ורק בתקופה מאוחרת הופיעו שם המפלגות, ששמרו על הקשר עם המפלגות בארץ ומוסדותיה. שליחים כמו סמי הלוי ומר זאב חקלאי ויהודה גרינקר אשר נדדו למרחקים בהרי האטלס ובעירות נדחות, הם שעשו רבות לגאולת יהודי מרוקו.
כאשר הוקמה הפדרציה הציונית החלו סניפים רבים לקום בכל רחבי מרוקו. קבוצות נוער שונות התארגנו וקראו לעצמן על שם ״ביאליק״, ״גורדון, ״בן־יהודה״, ״טרומפלדור״, ״מזרחה״, פתח־תקוה״ החשוב ביותר בין ארגוני נוער אלה היתה תנועת קרל נטר, שמיטב פעילי מרוקו יצאו משורותיו, מאות בני נוער למדו את השפה העברית ושרו בעברית. הקופסה הכחולה של קרן הקיימת לישראל תפסה מקום נכבד בבית יהודי כמו המזוזה.
בתי ספר חדשים הוקמו על ידי הקהילה, ביניהם בית הספר ״מגן דוד״ ששמש סימנר למורים. מר שמואל ד. לוי,'שגר בקזבלנקה, יסד בית־ספר זה, שפעל רבות להפצת הלשון העברית. הוא שמש גם כיו"ר הקרן הקיימת שם. בקזבלנקה היה ״מועדון עברי״ שהתקיים במשך שבע שנים (47—1940). בראש מועדון תרבותי זה עמדו ה״ה ח״כ א. חסין (יו״ר), יחיאל בוסקילה ומאיר אביקסיס ביום מנהל בי״ס בחצרים שבבאר־שבע, כאן קבלו כמה מאות יהודים במרוקו הכשרה 'עברית ותרבות יהודית. מוסד אחר היה ״חובבי השפה״ שבין הפעילים היו ה״ה ח. נחמני (מהמפד״ל), ח״כ אשר חסין, שלמד חינם. מטרתם היתה להכשיר אגשים במסגרת התנועה, ציונית.
בקזבלנקה היה מוסד, בשם ״מגן דוד״ — שבשעורי ערב ביה"ס ,נורמלי עם כי"ח למדו צרפתית ועברית והכשירו מורים מוסמכים במסגרת בית־מדרש זה. בו היתה פנימיה בין המורים .במוסד זה היו ר׳ יעקב אדרעי (סגי נהיר) הרב מנחם גבאי, ש. ד. לוי (שד״ל) ומר אשר הסין ששמש מורה ומנהל במשך שנה וחצי עפ״י חוזה מיוחד.
במקומות מסוימים נחכרו חוות חקלאיות לשם הדרכה והכשרה לבני נוער. הציונות הפיחה רוח חדשה בקרב הגוער היהודי במרוקו.
בין שאר הפעלות החשובות של הקהילה היהודית במרוקו היתה קליטת פליטים שהגיעו מפולין ומארצות אירופה בימי מלחמת העולם השנייה. הוגשה להם כל העזרה ביד רחבה.