חכמי מרוקו


הספרות הרבנית בצפון אפריקה – שלום בר אשר – חכמי מרוקו

אוחיון ר׳ יוסף ב״ר מרדכי, אבקת רוכל%d7%94%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%aa

כאזאבלאנקא [תש״ח – 948 ו], בדפוס יהודה ראזון

ליקוטים, חידושים ודרושים, בתוכם רמזים על הנקודות וטעמי המקרא, פירושים למדרשי פליאה, פסוקים ומאמרי חדל.

פ״ד דפים. כולל שני דפים הסכמות והקדמה ורשימת המחזיקים.

 

אוחנה ר׳ רפאל, יסוד מערבי

ירושלים [תרנ׳׳ו ־ 1896], דפוס הרי"ן לעווי.

ספר תיקון הברית – כולל ניתוח הסיבות השונות המביאות את האדם לפגום בבריתו, מיון הסוגים השונים של הפגמים, ופירוט דרכי התיקון לכל אחד מהם. התיקונים כוללים פרקים ודברים אחרים שעל המתקן לומר או לעשות.

בסוף הספר מספר פיוטים שחיבר אוחנה לכבוד אישים שונים.

 

אוחנה ר׳ רפאל, מראה הילדים

ירושלים [תרס״ה – 1905] דפוס חיים ר׳ אוחנה (בן המחבר).

אוסף ש״בו נקבצו ובאו כמה מיני רפואות ותעלות וסגולות וגורלות סדרתיים ע״ס א״ב והיה כל מבקש סגולה או רפואה למכתו או גורל לדעת מחלתו, או לראות מצבו ותכונתו, או לחזות בנועם מזלו וזוגתו…״

מהדורות נוספות: ירושלים תרע׳׳ד, 8°. תשכ״ג 12°. וכן מהדורה נוספת ללא ציון תאריך.

 

אוחנה ר׳ רפאל, פרשת רא״ה

ירושלים [תרס״ט ־ 1909], דפוס ״עזריאל״ ירושלים.

חידושים על ספר בראשית עפ״י פרשיות השבוע מלוקטים וערוכים בידי המו״ל, בן המחבר, חיים רפאל אוחנה. 

 

אזולאי ר׳ חיים יוסף דוד [מכנס], תקון ברת

קאזבלאנקה, בית מסחר [=מו״ל] יוסף לוגאסי.

סדר תיקון כרת, כמנהג יהודי מרוקו.

״כולל כל הלימודים ממשנה, ומהרמב׳׳ם ואדרא רבא ואדרא זוטא, ונאספו יחד להקל על אלה החרדים שנהגו להיות נעורים לילה אחד כולו לתיקון העונות, וחיוב כרת כפי שיסד הרב הגאון המקובל כקש״ת מוהר״ר חיד׳׳א ז״ל״ 1= כבוד קדושת מורנו ורבנו הרב רבי חיים יוסף דוד אזולאי ז״ל](נוסח השער).

הלימודים כוללים מסכת כריתות, משניות שראשי התיבות שלהן הן שנ״ת חיי״ם, רמב״ם הלכות שגגות והלכות תשובה, ושתי האדרות. תפילת ״לשם יחוד״ לפני הלימוד ״ויהי רצון״ לאחר הלימוד. ״רבון העולמים״(תפילה לפני לימוד הקבלה מהאריז״ל) ופתיחת אליהו לפני האדרות. 78 עמי + כ״ו דפים. 

 

אזולאי ר׳ חנניה חביב, הוספת מגן הדת

תוניס [תרפ״ה – 1925].

עיקרו של חיבור זה דברי ביקורת, השמצה וחירוף נוקבים נגד רפאל ביבאס וכמה רבנים נוספים מקהילת המערביים שבטבריה. המחבר מאשים את ביבאס (ואישים אחרים) בסחיטת כספים ורכוש רב מיהודי קהילות מרוקו בתואנה של בניית תלמוד תורה בטבריה. כן מאשימם המחבר בשימוש בכסף וברכוש זה לצרכיהם הפרטיים.

כתוב עברית, ערבית-מרוקאית וצרפתית.

בחיבור יש גם דברי ביקורת על קהילת קזבלנקה ומנהיגותה הרוחנית.

בפתח הספר ״תוכן העניינים״ של החיבורים שעומד אזולאי להוציא לאור, שעיקר עניינם המשך הביקורת.

 

אזולאי ר׳ חנניה חביב, מגן הדת

ג׳רבה {תרפ״ה – 1925], דפוס דוד עידאן

המשך לחוברת הקודמת כמובטח.

ביקורת על ענייני הסופרים בקזבלנקה; עשרה מאמרים להקמת מרכז ציוני בארצות המערב; המשך התקפתו נגד רפאל ביבאס; השקפה כללית על הריסת הדת בזמננו זה; ״עולם קטן״, הספד לזכר אביו של המחבר.

 

אזולאי ר׳ חנניה חביב, מורה צדק, חלק ראשון.

ג׳רבה [תרפ״ד – 1924], בדפוס ר׳ דוד עידאן.

שו״ת, פס״ד על חו״מ ואה״ע, בתוכם תשובותיהם של רבנים אחרים.

5 דפים הסכמות (ר׳ משה שתרוג, ר׳ מיכאל סעייד, ור׳ משה טייב) + כ״ח דפים 2°. חסר מדף כ״ט והלאה.

 

אזולאי ר׳ חנניה חביב, קרית חנ״א ח״א

סוסה שנת צדקה ״תרומם״ [תרפ״ה – 1925] דפוס מכלוף נג׳אר.

96 דרושים במאמרי חז״ל.

רבי שמואל עמאר ארזי הלבנון – 2225 . נר המערב רצג

רבי שמואל עמאר ארזי הלבנון – 2225 . נר המערב רצגחכמי המערב 1

הגאון הגדול רבי שמואל עמאר זצ"ל, נולד י' תמוז התק"ץ – 1830 במרוקו, הוא יצק מים על אחיו הגדול רבי אברהם עמאר זלה"ה, הוא היה כאחיו פסקן בעל שיעור קומה. מחונן בין בקורת חדה ובלתי משוחדה, שקול דעת והכרעה בלתי שכיחה, כובד ראש וסברה בהירה, עמקנותוהקף הנדון לכל צדדיו, ולמעלה מכל – קנאות לאמת ללא שום פשרה.

ידעותיו לא הצטמצמו בד' אמות של הלכה בלבד, הם התרחבו בכל חלקי התורה, ובכשרונותיו האדירים ובשקידתו העצומה הקיף כל אחד מחלקי הפרד"ס לפרטיו, בקיאותו בש"ס ופוסקים הייתה מפליאה, ואכל מי שמציץ בספרו " דבר שמואל ", עומד נפעם מול היקף ידיעותיו, כל רז לא אניס ליה, החל מגדולי הראשונים ועד אחרוני הפוסקים שבימיו.

רבי שמואל זכה לשני שולחנות, כי האיש היה עשיר גדול ובעל נכסים. הוא עסק במסחר וה' הצליח בידו, ועסק מסחרו היה בתבואה ובסוכר ועוד, והיה מוסר סחורותיו לאנשים נאמנים למכרם עם קומיסיון, והוא ישב ולמד בהתמדה עצומה, והיה שקוע בלימוד התורה בחשק גדול להפליא, וכל ענייני העולם הזה ועסקיו לא הצליחו לנתק אותו משקידתו הגדולה רק באהבת התורה ישנה תמיד, והיא שעמדה ךו להיות כאחד הגדולים אנשי שם.

בשנת תרל"א אחר שנתבש"ם אחיו הגדול הרב הגאון אברהם עמאר זלה"ה " מרא דאתרא ", םנו חכמי העיר הגדולה אל הרב שמואל למלא מקום אחיו ולשבת על כס הרבנות. רבי שמואל סירב, ולשוא הפצירו בו, כנראה שחשש פן טרדות הרבנות והנהגת העיר יפריעו לשקידתו הגדולה בתורה, ולא יכול להגות בה עוד כאוות נפשו, וחוק לימודיו יתמעט.

אולם כעבור זמן מוסיים בנאות לקבל המשרה על שכמו. ואכן הוא היה האיש המתאים למשרה חשובה זו הן מצד גאוניותו בתורה ועוצם עיונו להפליא, וכוחו הגדול בפסק ובהוראה, והן מצד כושר מנהיגותו אשר חונן בה, ומעל ללכל בעד אישיותוהמקרינה הוד והדר, ומידותיו התורמיות.

ולבו החם והלהב לכל דבר הנוגע לבני עדתו ומסירותו הנפרזה לכל אחד מהם, ובכן אין פלא שהיה נערץ ואהוב על כל אנשי הקהל. וכמובן שהעובדה שלקח על עצמו משרת הרבנות שלא על מנת לקבל פרס הוסיפה לו תוקף וסמכות לכל פסקיו ועצותיו ותקנותיו בענייני העיר.

חברי בית דינו היו גדולים ואנשי שם. הלא הם ידידו הנאמן הרב הגאון רבי שלום משאש זלה|"ה בעל ספר " דברי שלום " והרב הגאון רבי יעקב בירדוגו בר כמוהר"ר מרדכי בן המלאך רפאל בירדוגו זלה\,ה סעל ספר " עדות ליעקב ", והר בהגאון רבי רפאל אבן צור זלה"ה.

בנוסף הוא זכה לעושר גדול, וביראתו הקודמת לחוכמתו השתמש בכלי חשוב זה לעבודתו יתברך. פזר נתן לאביונים, והשפיע מטובו לכל נמצרך ולכל דורש, תכלה היריעה מספר רוב חסדיו אשר גמל, הן לבני עדתו והן לאנשים הקבצנים שבאו מערים אחריות, ובמיוחד לעניי ארץ ישראל.

צדקותיו רבו למעלה, זיקתו לארץ ישראל ולהחזקת היישוב הייתה נלהבת מאוד, עשרות מכתבים נמצאים אצלנו שנשלחו לו מארבע ארצות המבקשים לעמוד לימין שדריהם, ולטפל בהם במשך זמן שהותם בעיר, ולייעצם בכל מייני עצות להועיל.

רבי שמואל היה משורר בחסד עליון ומליץ נזגבוהכביר תהלות לאלוהיו וריוהו בשיריו ותשבחותיו המשתפכים מעומק לבו. הרבה שירים חיבר וכמה מפיוטיו התפרסמו בעירנו והיו לשירי עם. ואכן מתוך חומר פיוטי זה מצטיירת לפנינו דמותו של משורר מחונן בעל רוח ומלא תוכן פנימי עשיר ומגוון, עם לב מלא רגש אדיר ונפש אצילית הנמצאת על נימי לבו הטהור, ומשמיעה את צליליו רווי זוך וטהר.

המרנינים לב כל שומעם, ומרגשים אותו עד מעמקי נפשו ופותחים לו אפיקים להתבונן בבוראו ובחסדיו הנפלאים וכסוף יכסוף ליוצרו על כלות הנפש.

רבי שמואל נתבקש בישיבה של מעלה י"ח אלול התרמ"ט – 1889, בן שישים היה במותו, השמועה היכתה בתדהמה כל רבני דורו אהוביו ומכריו, והרבה מכתבי תנחומין נשלחו כדי לנחם המשפחה האבלה, ולפיג גודל צערה על נזר תפארתה שהוסר מעליה.

על פאר החוכמה והמדה אשר נגדע, על רוב צדקותיו וגודל חסדיו אשר ספו תמו, על יופי הנהגתו האצילית מסירות לבו ודאגתו הנאמנה לכל כלל ישראל.

רבי שמואל השאיר אחריו חומר רוחני חשוב.

אלה הם חיבוריו.

1 – ספר " דבר שמואל " שאלות ותשובות בענייני אבן העזר וחושן משפט ומעט מזער בענייני יורה דעה, נדפס בקזבלנקב שנת ת"ש.

2 – ספר " שמע שמואל " דרושים לנפטרים ולמעת התורה ןהמידות. נדפס על ידי מכון אהבת שלום ישרושלים שנת תשנ"ז.

3 – ספר " יניקת הנביאים " כתב יד, תשובות מלוקטים מגדולי הדורות המערבים וחלק מתשובותיו שלא ראו אור.

4 – ספר " שירים ופיוטים ", לזמנים ומועדים, לדעות ומידות, מוסר והדרכה, הודאה ותפילה, וקינות כתב יד.

5 – ספר " המכתבים " כתב יד, מחברת מכתבי מליצה וחליפות מכתבים עם חכמי דורו.

רבי שמואל השאיר אחריו שני בנים ושתי בנות. מנישואיו הראשונים עם מרת אסתר בת אלעזר טובי ז"ל, לא נפקד בזרע של קיימא, ונפטרה אחרי זמן קצר לנישואיהם בשנת תרי"ג, אחר כן נשא את מרת רבקה בת רבי מרדכי טולידאנו ז"לף ונולדו לו בן ובת הרב שלום זצ"ל ומזל טוב.

וגם היא נפטרה בעודה באיבה בשנת תרל"א. רבי שמואל נשא את מרת לונה טולידאנו וילדה לו בת ושמה זוהרה. ותעמוד מלדת, ויקח עוד אישה מרת פריחה בת רבי לוי טולידאנו ז"ל מותלד לו את כבוד הרב רחמים שלמה ז"ל

מתוך שאלות ותשובות וחידושים " דברי שלום ואמת " בתולדות המחבר .

ארזי הלבנון-תולדות חייהם משנתם ויצירותיהם של חכמי הספרדים-שמעון ואנונו

רבי אברהם בר שבתי הכהן מצאגטי

מחכמי איטליה. רב, סופר, משורר ורופא. נולד בשנת ת״ל [1670]. נפטר בשנת תפ״ט [1729]. היה אהוב על בני דורו ורבני איטליה, כיבדוהו בשירים ומליצות והפליגו בשבחו. מספריו: א]. ״כבוד חכמים״ – דרשות על התורה [נדפס בוונציה בשנת ת״ס – 1700]: ב]. ״כהונת אברהם״ – כל מזמורי תהילים, בדרך שיר וחרוזים וכן ביאורים על דרך הפשט והדרש בצירוף פרקי שירה המכונים ״בני קטורה״.

אטלס עץ חיים         

רבי אברהם ב״ר שלום בלעיש

מחכמי צפון אפריקה, ארץ ישראל ואיטליה. חכם מופלג, מחבר ופוסק. נולד בשנת ה׳תקל״ג [1773]. נפטר בשנת ה׳תרי״ג [1853]. שימש כרבה של טוניס ובה בעת היה שר אוצר של ה״ביי״ [מושל] של טוניס. נאלץ לעזוב את המדינה בשל הסתבכות כספית, עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. משם עבר לשמש כרב באלג׳יר, ואחר-כך שב לנדוד באירופה, והתמנה על ידי מלך סרדיניה לרבה של ניצה. בשנת ה׳ת״ר [1840] התיישב בלונדון, ולאחר זמן נתמנה שם לדיין.

אלו הם חיבוריו:

א]. ״יד אבשלום״ – על ״שולחן ערוך״ ״אורח חיים״; ב]. ״פרח שושן בית לוי״ – דרשות עם תרגום אנגלי; ג]. ״פתח הבית״ – פירוש ומפתח ל״שולחן ערוך״; ד]. ״עפרות תבל״ – שו״ת; תרגום לאנגלית ופירוש לספר קהלת.

אנציקלופדיה לבית ישראל

רבי אברהם ב״ר שלום הלוי אלשיך

מחכמי תימן. גדול בתורה, מקובל ומדקדק. נולד בשנת ה׳תק״ט [1749] בערך. נפטר בשנת ה׳תקפ״ט [1829]. נכדו של הדיין רבי יחיא בר אברהם הלוי. היה נגיד יהודי תימן וממונה על הטבעת מטבעות המלן. עמד בראש בית הכנסת וישיבת ״בית אלשיך״ שבצנעא. תיקן בקהילתו כמה תקנות בנוסחאות ומנהגי התפילה. מתלמידיו: רבי יחיא חמדי [בעל ״ליקוטי מהו״י״] ורבי שלום מנצורה [בעל ״נו מצוה״]. כתב הערות על ספר ״חלק הדקדוק״ של מהרי״ץ [רבי יחיא צאלח], מתשובותיו נדפסו בשו״ת ״רביד הזהב״, לרבי יחיא משדרי. רבי אברהם היה אבי משפחת אלשיך המפורסמת, אשר העמידה מבניה רבנים ודיינים, עסקנים ואיש, ציבור בעלי שיעור קומה. אחד מצאצאיו היגר לאזור רדאע, שם העמיד שושלת מפורסמת של רבנים אשר נתכנו בשם משפחת ״צנעאני״ על שם עיר מוצאם. המפורסם מבין רבני משפחה זו הוא רבי אברהם צנעאני בעל ״קדש הלולים״.

אנציקלופדיה לבית ישראל

רבי אברהם ב״ר שלום טובייאנה

הגאון החכם השלם הדיין המצויין רבי אברהם ב״ר שלום טוביאנה היה בקי עצום בתורת הנגלה והנסתר, מקובל ועמד בראש חבורה של מקובלים באלג׳יר. הוא ביקש להנהיג את מנהגי האר״י בבתי הכנסת באלג׳יר, ועורר מחלוקת חריפה בעיר. הוא כתב חיבורים בקבלה א]. ״חסד אברהם״ – ביאורי כוונות בתפילה [איזמיר תקכ״ו], ב]. ״אשל אברהם״ – בטעמי המצוות [ליווהו תקמ״ס. נפטר בשנת תקנ״ג [1793]. ג]. ״בטרם בוקר״ נאזמיר תקנ״ו]. ד]. ״עץ הדעת״ – חידושים על מצוות לא תעשה, בכתב יד. כמו כן הדפיס את חיבורם של גאוני אלג׳יר, ״מגן אבות״ להרשב״ץ. שו״ת ״יכין ובועז״ וספר ״זרע רב״.

גדולי האחרונים, עמוד 240

רבי אברהם ב״ר שלום משה גאגין

נולד בירושלים בט״ו באלול התרמ״ה. היה חבר בית הדין בירושלים בבית דינו של הראב״ד רבי שמואל נסים בשנת תר״ע [1910]. נלב״ע בירושלים בי׳ בכסלו התרע״ח [1917]. הוא ואחיו רבי יצחק פתחו בירושלים בית דפוס בשנת התרל״ו [1876] עד שנת תרמ״ה [1885].

רבי אברהם ב״ר שלמה אבן טאזארטי

מחכמי ספרד בדור העשירי. מתלמידיו של הרשב״א. חיבר את ספר ״חוקת הדיינים״. פסקי הלכות בדיני ממונות ואישות.

תור הזהב והשמד, עמוד 277

רבי אברהם ב״ר שלמה אדרוטיל

חותם עשירי בתשובת חכמי הגירוש לגאון רבי חיים גאגין בשנת רפ״ו. בשנת רצ״ה חותם שביעי על תשובת חכמי הגירוש, בה התירו את הנפיחה. הוא נולד בספרד בשנת רמ״ב [1482], והגיע לפאס עם אביו בשנת רנ״ג. אביו רבי שלמה נמנה עם תלמידי רבי יצחק קאנפנטון גאון קאסטיליה, ושימש אותו עשרים שנה ויותר. הוא הרביץ תורה בישראל ונפטר בפאס בהיותו בן שבעים שנה, ביום א׳ של פסח שנת רנ״ג. הוא מכנה את עצמו לעומת אביו שועל בן ארי״.

רבי אברהם נמנה עם תלמידי רבי יעקב לואל, מחכמי המגורשים מפורטוגאל. ידועים לנו שנים מחיבוריו של רבי אברהם: ״תשלום ספר הקבלה״ ו״אבני זכרון״. על כוונתו בתשלום ״ספר הקבלה״ לרבי אברהם אבן דאוד, הוא כותב בפתיחתו:

לפי שהרב רבי אברהם בר דוד ז״ל חיבר ספר זה הנקרא ספר הקבלה הנ״ל שנת ד׳ אלפים וט׳ מאות ואחד ועשרים לבריאת העולם והביא שם דורות החכמים שהיו מאנשי כנסת הגדולה עד דורו, וראיתי להשלימו משעה שנפטר הרב… עד שנתינו זאת שהיא שנת חמשת אלפים ומאתיים ושבעים…

את חיבורו חילק לשלושה שערים. בשער הראשון – השלמות ל״ספר הקבלה״ של הראב״ד, כלומר, רשימת החכמים שהיו לפני הראב״ד ולא הזכירם. בשער השני – רשימת החכמים שחיו מפטירת הראב״ד ועד לפטירת רבי יצחק קאנפנטון. השער השלישי כולל סקירה קצרה על מלכי ספרד סמוך לגירוש, על הגירוש מספרד ומפורטוגאל, ועל סבלם של המגורשים בתלאות הדרכים ובחבלי הקליטה במארוקו. חשיבות מיוחדת לנאמר בחיבורו בחלק האחרון של השער השלישי, שם מסופר על קליטת המגורשים שהיה לה עד ראיה. לעומת זאת, הנאמר בשערים א׳ וב׳ ובחלק הראשון של שער ג׳ ידוע לנו ברובו גם ממקורות אחרים. נראה שהחל בחיבורו בשנת ר״ע, השנה המוזכרת בפתיחה, אך סיים אותו לא לפני טבת שנת רע״ד, שכן הוא כותב בסוף הפתיחה: ״ואזכיר שם מה שכתב הר׳ אברהם זכות ז״ל מה שהיה בעולם משנת חמשת אלפים ומאתיים ושבעים עד שנת רפ״ה לפ״ק. רבי אברהם זכות נזכר בברכת המתים ׳ז״ל; כאילו נכתבו הדברים לאחר פטירתו; והוא נפטר בטבת רע״ד. אם לא שנאמר כי המלה ׳ז״ל׳ תוספת מאוחרת. כמו-כן נראה שחיבור זה לא הושלם לפי המתכונת שקבע המחבר בפתיחתו, כי לא העתיק כלום מדברי ר״א זכות, וכן אמור היה לכתוב ״קצת זכרון מלכי פאס עד מלוך מלכי צדק מולאי מחמד…״ וזה לא נעשה. או ייתכן שנכתב וההעתקה שהגיעה לידינו חסירה. החיבור נדפס מספר פעמים ואף תורגם פעמיים לספרדית.

״אבני זכרון״, כתב-יד, בו ליקט מתוך ספרות הראשונים חומר רב הדן בכל השאלות העיקריות של הקבלה העיונית. כדבריו בהקדמתו:

ובראותי אני הצעיר שועל בן ארי דבריהם הנחמדים מפוזרים אחת הנה ואחת הנה עלה בדעתי להקריב התועלת לעצמי, גם לכל מתחיל בלימוד התורה והחכמה הזאת לקרבם אחת אל אחת… להיות לי לזכרון ולזה קראתי זה הספר אבני זכרון כי הם דברים מקובצים מדברי החכמים…

לבד מחשיבות ליקוט החומר ועריכתו, הרי הוא משמש כאוצר בלום להכרת ספרי רבותינו הראשונים בחכמת הקבלה, אשר חיבוריהם היו לנגד עיניו ולא הגיעו לידינו. מדבריו בהקדמה למדנו שבין מפיצי הקבלה ותורת הנסתר בספרד בדורות הסמוכים לגירוש היו אלה שפעלו להפצת תורת הנגלה, דהיינו רבי יצחק קאנפנטון ותלמידיו, כתריס נגד המשכילים להוטי חכמת הפילוסופיה והמדעים. שכן העירפול וחוסר הבהירות שבספרות הקבלה ובניסוחה, אשר נעשו בכוונה תחילה בידי הראשונים כדי להסתיר את הדברים מהציבור הרחב, הביאו כמה מהמשכילים להסקת מסקנות מוטעות כלפי הקבלה ומחבריה, עד כדי התרחקות מלימוד התורה בכלל ומקיום מצוותיה. את מקום התורה תפסו העיון בפילוסופיה ובמדעים, כדבריו:

עד שכמעט נשתכחה תורה מישראל בכל מלכות ספרד ח״ו. לולי אשלי רברבי תלמידי הרב הגדול רבי יצחק קנפנטון שהרביצו תורה בישראל הם תלמידיהם ותלמדי תלמידיהם, לולי ה׳ צבאות הותיר לנו שארית ופליטה הנשארת היום במלכות פאס, החכמים השלמים מרביצי התורה וראשי הישיבות יצ״ו כולם מחזיקים בתורת אלקים חיים ולא פנו אל רהבים ושטי כזב…

מדבריו בהקדמתו בולטות דבקותו בלימוד התורה לתחומיה השונים והתנגדותו החריפה ללימוד חכמות חיצוניות. כמו-כן אנו שומעים על מצבה הרוחני המרומם של העיר פאס; על ישיבותיה הרבות, אשר שישה מראשיהן השתתפו ב״פולמוס הנפיחה״; ועל פעילותם של החכמים בהפצת התורה. רבי אברהם נמנה על חניכי ישיבות העיר פאס. הוא חתום עם חכמי פאס על תשובה בעניין אנוס שקידש נערה אנוסה ששבה ליהדות בפירארה, בתנאי שיחזור ליהדות לאחר נסיעה לפורטוגאל לגבות את חובותיו. בהיותו בפורטוגאל החליט להשתקע שם ואף נשא שם אשה נוצריה. נעשה ניסיון שהאנוס ימנה שליח לכתוב ולתת גט למקודשת בפירארה, אך מינוי השליחות לא נעשה כהלכה. בהיות אחד מקורבי הנערה בפאס, הביא את העניין לפני חכמי פאס, אלא שהוא לא ידע את השתלשלות הדברים ואת העובדות הנוגעות לדין זה. לכך השיבו חכמי פאס על-סמך השערה, לאחר שהביאו בחשבון אפשרויות שונות, והתירו את האשה להינשא. הפסק ניתן בתחילת ניסן שכ״ו [1566]. לפי זה זכה רבי אברהם לגבורות ונפטר בהיותו כבן תשעים שנה.

במבוא ל"עץ חיים" לגר"ח גאגין, מאת רהי משה עמאר שליט"א.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 164 מנויים נוספים

ינואר 2021
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר